סלוקי

לקח לי קצת זמן לכתוב את הפוסט הזה, וייתכן גם שהוא לא יצא נורא קוהרנטי.

יש לי זיכרון אחד או אולי שבב זיכרון מהסלוקי. והוא בערך עשרים שנה לפני 'הקרב על הסלוקי' שבעוונותינו מלאו לו כבר עשור, כך שהמצב שלי חמור מאוד. אני זוכר כוח של גולני באיזור של איזה כפר – יוחמור או סוחמור או משהו כזה, שנתקע בואדי, והורידו עליו אש מרגמות מטנדר, והפעלנו עליו מסק"רים. אני לא זוכר באופן מדוייק, ולא יכול לדעת מה היה. יש לי איזה תמונה בראש של המסק"רים מגיעים – והקול בקשר היה מאוד רגוע 'תפסיק עם הקישקושים והשמות קוד ופשוט תגיד לי לאן להגיע' ואז אחד מהם מחפה מאחור  והשני מפעיל משהו על הטנדר. בכל פעם שאומרים 'סלוקי' עולה הזכרון הזה. עד כמה שאני זוכר ראו את כל הוואדי הזה מאותו מחוז חמדה, נבי אל עוואדי, בו ביליתי את נעורי הפוחזים. יש כל מיני שמות שעולים בזיכרון – ר'נדוריה. גוקדרה. קעקיית א-ג'סר. הייתה תקופה שהייתי רק עוצם את עיני והייתי שם, והייתה נפרשת לעיני כל התמונה מהעמדה מהנבי לצפון מזרח. היום זה לא עובד. אלצהיימר וזה.

לאולמרט אין זיכרון כזה. אבל גם לא צריך להיות לו. אני לא חושב שראש ממשלה צריך להיבחן בשירות קרבי, וזה הנוכחי הכי קרבי שיש, וממש גרוע. שלא לדבר על כל מיני טיפוסים מופרעים כמו בנט שממש מתגאים בכמות הערבים שהם הרגו. אבל צריך להיות לראש הממשלה כבוד בריא לאנשים שמוצאים את עצמם במקומות האלה ולאולמרט לא היה.

בשלושת הימים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה נהרגו 33 חיילים ב'קרב על הסלוקי' שמטרתו הייתה להשיג 'תמונת ניצחון' אחרי שכבר הושג הסכם על הפסקת אש. טוב זו החלטה שראש ממשלה יכול וצריך להחליט. אבל הוא צריך להיות נקי כפיים ובר לבב ואולמרט לא היה. כאשר קיבל את ההחלטה ששלחה את 33 האנשים האמיצים האלה אל מותם, היו ידיו מוכתמות בשוחד. מי שידיו מוכתמות בשוחד אסור לו לשלוח אנשים למות. הוא צריך להשאיר את ההחלטות האלה לאדם נקי כפיים ובר לבב.

אז ככה – שנה ושבעה חודשים או שנה וחצי או שש שנים, זה לא ממש משנה, כי הפשע של אולמרט היה גדול בהרבה ובמישור אחר, ואת התשלום עליו שילמו אנשים אחרים. ולכן היה לי מאוד עצוב בכל פעם שהשם 'אולמרט' עלה בחדשות, והציף את הזכרונות הלא מי יודע מה ממלחמת לבנון השנייה – לא סבבה בכלל נפלו עלי טילים ואני לא אוהב – שהציפו זכרונות ישנים יותר. אבל לא היה לי עצוב עלי. לבנון היא בשבילי סוג של נוסטלגיה. היה לי עצוב על שלושים ושלוש משפחות. שהאיש המושחת הזה הוא ששלח את בניהם למות.

אבל אין מה לרקוד על הקבר הפוליטי של האיש הרע הזה (שאחרי שיצא מהכלא יהיו לו חיים לא רעים. כי סך הכל הפנסיה מתקתקת, הכסף מהמשרד הפרטי בטח הושקע לא רע, ובאמת בגילו וזה צריך קצת לנוח אחרי חיים שלמים של שחיתות) בואו נדבר על כאן ועכשיו –

מי ששולח אותנו לסכסוך נצחי של אינתיפאדת סכינים ואומר שהדרך היחידה לסדר את העניין הוא רק כוח וכוח ועוד כוח ואין עם מי לדבר ונדביר את הטרור וכל זה, ומתכנן סיבוב נוסף בעזה ואולי גם משהו צ'ופר בלבנון או בסוריה רק כדי שלא יצא שיש שם מלחמה בסבבי עם ים של הזדמנויות ואנחנו לא בעניין, צריך להיות בנאדם שאשתו לא נחקרת במשטרה על רהיטי הגן, ואין פסק דין המספר על חצר ביזנטית בה רעיית הקיסר מכה את העובדים על ידיהם. הוא לא צריך להיות אפוף בעשן סיגרים. הוא צריך להיות הסמכות המוסרית העליונה שאין למעלה ממנה כדי לשלוח אנשים למות.

בואו נחזור קצת לשם ואז. יש איזה צדק היסטורי שבעוד חצי שנה בדיוק כשנחגוג עשור למלחמת לבנון יישבו הנשיא וראש הממשלה בכלא. שר ההיסטוריה צוחק לפעמים. לא צוחק מספיק. לפני כמה זמן שמעתי בגלצ את חיים רמון משווה את 'פרשת הנשיקה' לדו"ח תנועה, ומותח ביקורת על כל העולם ואשתו, ו'מסרב להגיב' בעניין איבגי. אז העניין של הנשיקה קלון או לא קלון זה עניין משפטי. בעיני הוא עבריין מין מורשע, ואם כל אדם בן 54 היה מעז לשלוח את לשונו הטמאה אל בתי בת ה-19 הייתי חותך את הלשון הזו בעצמי. אבל הפשע האמיתי, שלא הזכירו, זה המוזכר הן בפסק הדין והן כמדומני בדוח ועדת וינוגרד הוא שאת ישיבת הממשלה בה הוחלט על היציאה למלחמה הוא החל בכך שרשם את פרטי הקצינה ביומן האלקטרוני שלו. זה היה הלך הרוח הזחוח אז. על זה (ועל המניות ואלוהים יודע מה עוד) הם חשבו כששלחו אנשים למותץ אף אחד לא נתן על זה את הדין. נתנו על דברים אחרים, כי כשאדם מושחת או בעל תאוות שאינן יודעות גבול, זה מתבטא ביותר מדבר אחד. מה שקרה להם, לכל אחד מהם, מוכתמים, מושמצים, נושאים בעונשי מאסר, מבוזים, פסולים מלכהן בכל תפקיד ציבורי (גם הדרג הצבאי. חלוץ והמניות. גל הירש) צריך להיות תמרור אזהרה לכל פוליטיקאי. את קורות הממשלה הזו, ממשלת אולמרט, המושחתת בממשלות ישראל לדורותיהן, צריך לרשום בספר האזרחות 'להיות אזרח בישראל' כדי לחנך את הדור הבא. שיצאו לנו עוד עשרים שנה פוליטיקאים ישרים.

אז באמת אני מאחל לאולמרט כל רע בכלא. לא שיש סיכוי. הבחור הולך להיות באגף הצ'ופרים יחד עם חבריו למעשה השוחד שכיער את הנוף הירושלמי לנצח נצחים. מין פגישת מחזור כזו. בטח יכתוב את זכרונותיו או משהו. וסך הכל אני רואה אותו יוצא בתוך שנה או משהו כזה. בתוך שנתיים פרשן מבוקש בתכניות פוליטיות ברדיו. עם דיבורים על קאם בק. מה, אם דרעי יכול אז למה לא אולמרט? ובכל אופן, במגבלות האלה. שנורא יתגעגע לשולה או משהו כזה וישללו לו את זכויות הטלפון. ברמה הזו אם אפשר.

ואם כבר בהקשר הזה של שולה, אז הממתק הוא כמובן CRY BABY של ג'ופלין, בשביל השורה שממש בנויה על סיפור אהוד ושולה –

 … All you ever gotta do is be a good man one time to one woman

רודוס

איך היה? די סבבה.

כמה תובנות –

* רודוס בנויה שכבות שכבות, עם שכבה עות'מאנית מוסלמית שעד כמה שרודוס היוונית-אורתודוכסית מבחינת הדת והיוונית מבחינת הלאום מנסה למחוק, היא צצה במקומות נורא לא צפויים. הדמיון המהמם בין רודוס לעכו (עכו לוקחת, אבל אני לא אובייקטיבי) רק נותן חומר למחשבה. על הארכיטקטורה של המילט והגסטרונומיה של המילט ובכלל מה זה הים התיכון הזה ועד איפה הוא מגיע, כי במרסיי, למשל, לא הרגשתי אותה הרגשה, ולשם העות'מאנים לא הגיעו. זה כנראה משהו מאוד עותמ'אני, וחוץ מההקשר של המילט שהוא זוועתי בכל ממד, בעיקר אפשר להגיד להקשר הזה 'תודה'. אבל זה מאוד מסובך ואני עוד צריך לארגן את המחשבות שלי בנושא.

* במלון היה ערוץ 2. ראיתי תכניות בוקר בעיקר, וגם מה שהם משדרים מאוחר בלילה. זה מדהים עד כמה שהערוץ הזה נשען על האח הגדול. לא רק בפרומואים, אלא גם באייטמים מאוד ארוכים ו'לגיטימיים' לכאורה בתכניות בוקר אחרות, ובתכניות מסביב ועל שמשובצות בשעות אקראיות מסביב לשעון. זה וואו כל כך הרבה כסף, ווואו אני כל כך שונא את זה יותר עכשיו.

* ראיתי גם דה ווייס ביוונית. התכנית עצמה הייתה ביוונית אבל השירים באנגלית, וניתן היה לשתול אותם בתכנית בארץ ואיש לא היה מרגיש. אותו מבטא לא ממש אמריקאי אבל משתדל, אותן העוויות אותן תנועות אותן מחוות. כשהייתי מאוד צעיר הייתי ביוון, ואישה מקומית אמרה לי כמה היא מעריצה את היהודים ששמרו על הדת שלהם, שלא כמו היוונים שזנחו את האלים שלהם לטובת אלים אחרים. אלפתרייה, אם את קוראת את זה (את לא) – שנינו זנחנו את האלים שלנו ומעלים עכשיו קורבן לאלילים אחרים.

* אוזו זה חמוד, אבל זה בערך עראק וכל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו, או אם יש לי את האחים חדאד מירדן, אז מה אני צריך את גיאורגיאס פפקלידס מאתונה? מה שצריך לבקש כשמגיעים לרודוס זה ציקודיה. שזה ראקי, שזה מתנת האלים היווניים לבני האדם כדי שישובו לעבוד אותם. אפשר גם סומה שזה אותו דבר רק מתאנים – כמו הבוכא המקומית שלנו – שרק מי שמכיר את המקום הסודי יודע להשיג. הציקודיה חמודה, אבל חזרתי הבייתה עם בקבוק של סומה. וקצת אוזו בשביל העיזה באר. יש פתיחה חגיגית 'אסיאתית' ביום חמישי. אני מתכוון לאפשר ל'אסיאתים' (שזה כנראה תושבי אשחר עם בנדנות מצחיקות על הראש שמגלגלים סושי במקום או משהו כזה) לעשות בשלהם ולפתוח בצד פינה יוונית למביני דבר.

* ממתק? שום דבר יווני. למרות שסך הכל שמעתי שם קצת מוזיקה לתיירים בטברנות. תגידו, השיר 'יא מוסטפה' זה 'יא מוסטפה' שכולנו שרנו כילדים (יא מוסטפה יא מוסטפה אנא בחיבק יא מוסטפה) או שיש ל'יאמוס טפה' פירוש ביוונית? אני יודע ששלומיק עפיה בבית האח הגדול, אבל אולי סרנגה או סטלוס קוראים את הבלוג ויוכלו להאיר את עיני. בקיצור הנה מישהי שאני נגנבתי עליה קצת בשבועות האחרונים וחושף אותה כאן בחשיפת בכורה – ביג מאמא ת'ורנטון. ויש לה את התקליט הכי בעולם שזה Stronger than dirt, והנה הביצוע לבול אנד צ'יין שהוא הביצוע המקורי ואני לא יכול להגיד שהוא עולה על זה של ג'ניס, כי אין דבר כזה, אבל הוא בהחלט משתווה אליו, ומי שמכיר רק את ג'ניס מקבל עוד המון המון עצב ועומק בשיר הזה. יאסו מאמא!