בית הקלפים

כשהתחיל השידור של 'בית הקלפים' בגירסה האמריקאית ב-2012 כתבתי פוסט די ארוך שהשווה את הסידרה למקור הבריטי וטען שהיא נחותה בכל קריטריון. השיטה הנשיאותית האמריקאית לא מתאימה לתככים מהסוג הזה, שמביאים חבר סנאט בעל שאיפות לכס הנשיא בלי בחירות בתוך כמה מהלכים מתוחכמים. זה מתאים יותר לשיטה פרלמנטרית כמו השיטה הבריטית. קווין ספייסי, טענתי, אינו מגיע לקרסוליו של איאן ריצ'רדסון, ופרנסיס אקהרט, ראש הממשלה הבריטי שגילם ריצ'רדסון היה אוכל את פרנק אנדרווד לארוחת הבוקר.

כמובן שטעיתי. החל מהעונה השנייה בערך, 'בית הקלפים' האמריקאית תפסה כיוון עצמאי, התרחקה מהמקור הבריטי (סימן מובהק לכך הוא שה-Catch phrase  של ריצ'רדסון 'You might very well think that. I couldn't possibly comment', שנאמר במקור הבריטי מדי פרק, נאמר על ידי ספייסי / אנדרווד כמי שכפאו שד, פעם אחת במהלך העונה הראשונה ונזנח לתמיד), וכמובן שעקפה את הבריטים בסיבוב, קיבלה עצמאות והפכה לסידרה נהדרת בזכות עצמה. האמירה הפוליטית הבריטית, שהיא משהו נוסח 'הפוליטיקאים מאוד מושחתים, ואם מישהו נורא נחוש וחסר מעצורים הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה' פינתה את עצמה לאמירה מאוד מורכבת, שהתייחסה לא רק לפוליטיקה אלא גם לזוגיות, למיניות ולמגדר, ודמותה של אשת הנשיא, בגילומה המופתי של רובין רייט תפסה נפח משמעותי והפכה למעשה לגיבורת הסידרה, כשהיא מסמנת את הדמות הנשית המרתקת והמורכבת ביותר שראיתי אי פעם על מסך הטלוויזיה.

הפרק האחרון של העונה הרביעית היה יצירת מופת בפני עצמו. הנשיא אנדרווד נמצא שלושה שבועות לפני הבחירות. מזנב בו מועמד יריב צעיר וכריזמטי. עיתונאי נחוש ואמיץ מגלה את עקבות המזימות שזמם אנדרווד בעונה הראשונה והשנייה (שעיקרן הוא כי הנשיא קשר קשר פלילי עם מיליארדר מושחת) ומפרסם אותן. הזוג אנדרווד – מושמצים, שנואים, שקלונם נחשף ברבים, שולפים קלף אחרון. מלחמה. הם מכריזים מלחמה טוטאלית על ארגון ח'ליפות אסלאמית נוסח דאע"ש, שמוצג כחבורה של צעירים מבולבלים המונהגים על ידי קצין מודיעין עיראקי חילוני וציני, מתוך ידיעה שבכאוס שיתרחש, במלחמת הכל בכל הטוטאלית ברחבי העולם בה ימותו מאות אלפים ומיליונים, הם יוכלו להחזיק בשלטון.

מזכיר משהו? בסבבה. רק תראו את פרצופו מדושן העונג של מנהיגנו בפוזה הישנה שלו במתחם שרונה, שב ורוקד על הדם כמנהגו עתיק היומין. רעייתי שרה בפני כתב אישום? הקשרים שלי עם 'נוכל המאה' נחשפו? היי! יש טרור! אני מר ביטחון! אני מדביר את הטרור כבר עשרים שנה! ותראו את ארסנל הכלים החדשים שעווית הטירוף האחרונה של הפוליטיקה הישראלית סידרה לי ביחד עם אביגדור ליברמן שר הביטחון – כתר, סגר, ביטול הקלות, ומגוון כלים נוספים שבאמת אני לא יכול לפרט. שקוף?

נבצר מבינתי כיצד זה האיש הזה, שעד עתה כשל בכל מה שעשה מבחינה מדינית וביטחונית, שקלף 'איראן' אותו שיחק בהצלחה במשך כעשור הוצא מהחפיסה בכישלון הכי מהדהד של פוליטיקאי ישראלי מאז גולדה ומלחמת יום הכיפורים, שהביא למצב ביטחוני בו אין לשום אזרח ישראלי ערובה שישוב הבייתה מעמל יומו, נחשב ל'מר ביטחון'. אבל זה הולך לו, וכשהולך לא מפסיקים.

אז מה צפוי לנו השנה? בטוטו של שנה כן שנה לא, דרום מרכז צפון, (2006 לבנון, 2008 עופרת יצוקה, 2012 עמוד ענן, 2014 שובו אחים / צוק איתן) אני יכול רק לנחש. היורו הבא עלינו לטובה מזכיר לי את המונדיאל האיום, הכואב של 2014. זה לא יהיה בצפון, מסובך מדי, מסוכן מדי, ואפשר שם בטעות לדרוך על הבהונות של החבר הטוב פוטין. גם הרצועה לא תהיה סיפור קל ופשוט, כי ליברמן יצטרך לפרוע את השטר של לתפוס ולתלות את הנייה, ואפילו הוא יודע שאי אפשר לעשות את זה. אני צופה מבצע גדול בגדה. משהו לביעור קיני הטרור או ביעור ההסתה או משהו כזה. ליברמן מזמן סימן כמטרה את אבו מאזן, לביבי לא ממש איכפת, הוא יקבל בשמחה כל מה שיוריד ממנו את מנדלבליט. יתר הקיצונים בממשלה כבר מזמן רוצים לספח משהו, והתמוטטות הרשות תיתן להם את היכולת לעשות את זה. והכי חשוב – שכנינו החביבים מהרשות הפלסטינית מספקים לנו אחת לכמה זמן Casus beli שאפשר רק לחלום עליו. כל זאת בהנחה שאנחנו נהיה אלו שניזום את המתקפה ולא ניגרר בשמחה ובגיל לפרובוקציה של מישהו אחר, שבנסיבות אחרות הייתה מוכלת ומגודרת בלי להצית מלחמה.

וקווין ספייסי? הוא יכול לנוח בצד בשקט. העונה הבאה של 'בית הקלפים' לא תשודר ב-HBO אלא ב-CNN. אין שום דבר שהתסריטאים של 'בית הקלפים' יכולים לחשוב עליו, שלא מתרוצץ כבר בחלל הריק שמתחת לשיער הבלונדי הדליל של דונאלד טראמפ.

ממתק? למי ששכח או למי שלא הכיר, הנה איאן ריצ'רדסון בתפקיד פרנסיס אקהרט, אומר את הרפליקה הנצחית שלו. נכון, מאוד שונה ממה שאנחנו רואים ב-HBO, אבל עדיין נורא מענג ושווה צפייה.

מחשבה מהירה על ולדימיר פוטין

אז למה בעצם? איפה הקאץ'? מה יוצא לו מזה?

פעם היו סובייטולוגים שהיו יכולים לדעת בדיוק לפי המיקום של האנשים על הבמה במצעד האחד במאי בדיוק את מי יכלאו בלוביאנקה מחר, בכמה יגדל תקציב הצוללות, מתי יחתמו על הסכם פירוז הנשק הגרעיני ולאיזה מדינת עולם שליישי יפלשו. כשנפלה האימפריה הסובייטית הפכו רובם של הסובייטולוגים לאיסלמולוגים, אימצו לעצמם ח' וע' גרונית, ונותנים תחזיות באותה מידת וודאות. ברוסיה עצמה הדברים יותר פשוטים.

תמיד היו. אני רואה עכשיו את הסידרה הנהדרת 'מלחמה ושלום' של הביביסי. חוץ מג'יליאן אנדרסון בתפקיד של איזה רוזנת, שזה קישוט נחמד, ועוד המון פנים מוכרות בכל תפקידי המשנה, יש שם פייר בזאוחוב שנולד לתפקיד, ואנדריי לא רע. נטשה קצת מעצבנת, אבל זה לא אשמתה. אני חושב שאודרי הפבורן בגירסה של הוליווד הרגה את נטשה לנצח, ותמיד ילהקו לתפקיד הזה את אותו טייפקאסט, שמאוד שונה מהדמות בספר. בקיצור בפרק ששודר אתמול הם הגיעו לבורודינו – קוטוזוב לא רע שמגלם בריאן קוקס, שבטח נורא סבל מלהסתובב עם עדשה לבנה שמדמה את העיוורון הידוע של קוטוזוב בעינו האחת – הקרב הגדול של הצבא הצארי כנגד הגראן ארמה של נפוליאון. וחשבתי שהיטלר כזה אידיוט. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לקרוא את מלחמה ושלום כדי להבין את הקטע הפשוט – לא פולשים לרוסיה בחורף. נכון, יש תיאורים של הגנרלים הנאצים מסתובבים עם פנים נפולות וקוראים את הספר של קולנקור בסתיו 1941, ועדיין – טולסטוי. יש את זה בכל ספריה ציבורית. גם זו של בית המחסה לגברים בווינה. בטוח!

אז העניינים עם רוסיה פשוטים. וכשהסירה מעליה את המסווה האידיאולוגי לאחר נפילת ברית המועצות, אז המון דברים מתבהרים. זו אותה מדיניות אימפריאליסטית צאריסטית שעברה שינויים וגלגולים, נצבעה באדום וחזרה לצבעי כחול אדום ולבן. אבל באופן בסיסי הכל אותו דבר. אינטרסים עירומים, ברוטליים, בלי שום עניין בחיי אדם. לא משהו מאוד מתוחכם. כמו הסתערות על עמדה גרמנית בסטלינגרד. עשרים אנשים מזנקים מהשוחה וצועקים 'זה רודינו! זה סטאלינה! זה לנינה!' ואם אחד מגיע לסוף ומוריד את המקלען הגרמני עם רימון אז עשינו את שלנו.

אז? אז הוא כמעט ניצח שם בסוריה, פוטין. הוא הפציץ והפציץ והפציץ, ואם היה ממשיך עוד כמה שבועות הסיפור היה נגמר. זאת אומרת עיקר הסיפור היה נגמר. הייתה מסתדרת שם מדינת אסד אירן חיזבאללה מאוד נחמדה, והייתה מתחילה לשקם את החורבות. נכון, הלחימה הייתה נמשכת. אולי עוד שנים, אבל לא בעוצמה ובאכזריות של היום, ועם הרבה פחות נזק ועניין בינלאומי. אז כנראה זה לא מה שפוטין רוצה.

פוטין רוצה שהלחימה תימשך לנצח. זה לא רק שזה מאפשר לו לנסות את הנשקים הנחמדים שהוא מייצר ונותן לצבא שלו משהו להתעסק בו, ומסיט את הדעת ממה שקורה באוקראינה – מישהו זוכר שהבחור כבש את קרים רק לפני שנה וחצי שנתיים? למישהו עוד איכפת? דונייצק אומרת משהו למישהו? אלא בטח יש שם קטעים נחמדים ומאוד רווחיים של ספסרות בנפט ורווחיו, והכי סבבה המלחמה הזו מכניסה את אירופה למלחמה עם עצמה. יש כאן בעיית פליטים בממדים שעוד לא היו (שמגמדת את בעיית הפליטים הפלסטינים – אבל על כך פוסט נפרד) שמעסיקה את אירופה ומערערת את המשטרים הפנימיים בה. חוץ מזה הריקושטים מהמלחמה בסוריה עפים בצורה של טרור לכל הכיוונים מפריז ועד וושינגטון, וזה לא יכול להיות רע לפוטין, נכון? פוטין עצמו לא מפחד מטרור של דאעש. סך הכל הוא מתמודד עם קיצונים איסלמיים כבר חמש עשרה עשרים שנה מזמן מלחמת צ'צ'ניה, ואיך שהוא לא שיש לו איזה הישגים מדהימים אבל העם הרוסי כבר לא מתרגש מזה.

אז יש לנו ערעור של היציבות באירופה (ובארצות הברית. כמה טראמפ חייב את ההצלחה שלו לדאעש? מהמר שדי הרבה) וגם כל מיני ריקושטים אזוריים כמו ההזדמנות להוריד את תורכיה על הברכיים ולהראות לה פעם אחר פעם מי הבוס, וכל מיני כאלה. בואו גם ניקח בחשבון את 'הפסקת האש' שנכנסת כבר לשבוע השני – הישג מדהים. אבל אף אחד לא מהמר שהיא תאריך חיים עד אפריל, נכון? אבל זו גם הזדמנות להיראות כמדינאי, וכשהכל יקרוס יהיה את מי להאשים. ארדואן או אובמה או מישהו כזה. לא סבבה? סבבה. אז? אז כמו ששרה חנה סנש – אלי אלי שלא ייגמר לעולם. המלחמה הזאת היא הדבר הכי טוב שקרה לפוטין והוא לא מתכוון שהיא תיפסק. אז אם אסד נראה חלש מדי וזה נראה שזה הולך להיגמר שם, אז הוא נותן איזה מכה ומחזק אותו. אם הוא חזק מדי הוא יוצא החוצה ומחליש אותו. אפשר להחזיק כך מלחמה על אש קטנה עוד עשר עשרים שנה. כמה שצריך.

והיי, כל מה שכתבתי כאן על פוטין נכון גם לגבי האסטרטגים שלנו כאן. אני שירתי בצבא הסדיר בזמן שהסתיימה מלחמת עיראק איראן. היה ברור שהדבר הנפלא שקרה לישראל בסוף שנות השמונים זו המלחמה הזו, ובשנייה שהיא תמה התחילו להוסיף לסד"כים על הלוחות בחמ"לים עוד מספרים אדירים של ארמיות טנקים עיראקיות שנראו מאוד מאוד מפחידים והיה די ברור שנצטרך להתעמת איתם מתישהו. אז ככה גם כאן. לא רק שזה ניטרל את החזית הצפונית המאיימת מכל הטנקים הסוריים שהיו אמורים לעלות עלינו נוסח 73, אלא גם זה כותש את החיזבאללה. הבעייה כאן היא שבדיוק הלוחמים של החיזבאללה מקבלים ציוד רוסי נהדר והמון המון ניסיון קרבי, לכן היום שזה ייגמר והם יחזרו להסתכל עלינו דרך המשקפות, זה היום שתיווצר עוד בעייה שצריך לפתור.

רק כאילו חבל שמתים במלחמה הזאת כל כך הרבה ילדים. אחרת זה באמת היה שמח ומבדח.

מעוללות האפוקליפסה

א. על התגובה הראויה וזו שאינה ראויה.

מהי תגובתו של אדם בן תרבות השומע על פיגוע ובו נהרגו למעלה ממאה ועשרים אנשים? אבל. השתתפות בצער. רצון לסייע. סולידריות. זעם על המפגעים.

מהי תגובה לא ראויה של אדם השומע על פיגוע ובו נהרגו למעלה ממאה ועשרים אנשים? שמחה לאיד. הטפת מוסר. רצון לנצל את הפיגוע לצרכיך הפוליטיים והאחרים. 'אמרתי לכם'. 

ב. על מלחמת העולם השלישית.

רון בן ישי הכריז אתמול בטמקא על מלחמת העולם השלישית. ואלו דבריו: "הגיע הזמן שנכיר בכך: אנחנו בעיצומה של מלחמת עולם שלישית. מלחמה שתהיה שונה משתי קודמותיה אבל גם היא תתנהל בכל רחבי הגלובוס. ביבשה, באוויר ובים. זו מלחמה בין האיסלאם הג'יהאדיסטי לבין הציוויליזציה המערבית; מלחמה בין האיסלאם הקיצוני לבין כל מי שאינו מוכן להיכנע לערכיו ולתביעותיו הפוליטיות. את המלחמה הזו ניאלץ כאמור להילחם על הקרקע – בדיוויזיות ובטנקים אמריקניים, צרפתיים ובריטיים שייפעלו בסוריה ובעיראק וגם באמצעי ביטחון שיינקטו במעברי הגבול ועל-ידי יחידות מיוחדות וסוכנויות מודיעין בבלגיה, בצרפת, בגרמניה כמו גם בפיליפינים, בסין וברוסיה. את המלחמה הזו ננהל במימי הים התיכון וגם מהאוויר במטוסי קרב שיפציצו את ריכוזי דאעש ואל-קאעידה ברחבי אסיה ואפריקה ובאמצעי אבטחה שיינקטו בנמלי תעופה ובמטוסי נוסעים בכל רחבי העולם. זו תהיה דמותה של מלחמת העולם השלישית, שגם אנחנו חלק ממנה, ולא מהיום."

לפני שלוקחים את השברייה בין השיניים ומסתערים על הקרקע, אני ככה שואל, רגע. בסרט הזה לא היינו כבר? ב-2001? והמעורבות הזו, הדיוויזיות והטנקים האמריקאים הצרפתיים והבריטים שפעלו בעיראק, הם לא הגורם הישיר לזה שיש לנו היום דאעש? אולי משהו בכל שיטת החשיבה הזו לקוי? אולי מישהו כאן (בטח לא הפרשנים, המזרחיסטים והאיסלאמיסטים נוסח גיא בכור ורון בן ישי!) טועה פעם אחר פעם?

ועוד משהו קטן. כאילו כל הבלגן האתני הנוכחי שלנו התחיל, לדעתי משני פקידים, אחד צרפתי ואחד בריטי, בשם סייקס ופיקו, שישבו להם בחדרים מרווחים (אז לא היה מיזוג) בבירות אירופיות קרירות ומתחו קווים על מפה. מאז, כל התערבות מערבית במזרח התיכון נכשלה והביאה לתוצאות הפוכות. החל מטיפוח השושלת ההאשמית בעיראק על ידי לורנס איש ערב והערביסטים מהוויטהול (התוצאה הייתה שהעיראקים התמרדו בבריטים בהזדמנות הראשונה שהייתה להם במרד רשיד עלי אל כילאני ב-1941, וב-1958 נגררו גוויות בית המלוכה ההאשמי של עיראק ברחובות ביחד עם בן טיפוחיה של בריטניה הגדולה נורי סעיד) דרך הפיכת מוצאדק באיראן (את הלקח הזה ה-CIA היה צריך ללמוד. כנראה שזה מוסד שלא אוהב ללמוד) דרך הפלישות לעיראק בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, ועד היום. משהו כאן לא עובד.

אסלאמיסטים זה דבר נחמד. באמת צריך להתפרנס, ולהכיר את האסלאם זה תמיד טוב. אבל בואו נזכור את הלקח הנהדר שלימדו אותנו הסובייטולוגים. אלו שבמשך שנים התפרנסו מלתת נבואות ותחזיות מדוייקות על העתיד לקרות לפי הסדר שבו עמדו הנכבדים על המרפסת בכיכר האדומה במצעד האחד במאי. עד שכל בניין הקלפים הזה קרס למול עיניהם הנדהמות לפני שמי מהם הספיק להגיד סובייטסקי סויוז. אגב, אני לא מוציא מכלל אפשרות שחלקם עשו הסבה לאסלאמיזם.

ג. אז מה כן?

הטבח בפריז הוא כנראה מחיר קטן מאוד שצריך היה לשלם עבור התועלת שמביא דאעש. הוא קו החיים שמחזיק את שושלת בשאר אל אסאד בסוריה, בכך שהוא נותן סוג של לגיטימציה למשטר הג'נוסייד הזה, ומאפשר לפטרונים שלו במוסקבה ובטהרן להעניק לו סיוע. הוא משאיר את הנוכחות המערבית – ארצות הברית, בריטניה, צרפת, במזרח התיכון, מקום בו המנהיגים הפוליטיים של המערב, שהציבור שלהם נכווה מהמלחמות האין סופיות שהסתיימו בתבוסה מוחצת באפגניסטן ובעיראק, רואה אותם מחוייבים פוליטית להקטין את הנוכחות הזו. לממשלת ישראל הוא מייצג רוח רפאים שניתן להפחיד איתה את הציבור לאחר שהדחליל הקודם, האיום הגרעיני האיראני, קרס לחמש עשרה השנים הבאות. בעיראק ובסוריה המדובר בחבורה של מופרעים על טויוטות. מדינה של ממש המצויידת בצבא מודרני, כמו ירדן, מצליחה להדוף אותם משטחה. הם לא ממש איום. אפשר לחסל אותם ברבע שעה. אף אחד לא רוצה. אני צופה להם חיים ארוכים כדחליל במשך כמה וכמה שנים, עד שיתייצב איזה סטטוס קוו בסוריה ובעיראק בהסכמה בין המעצמות, ואולי כוחות איזוריים כתורכיה ואיראן, והצורך בהם ייעלם.

המבט צריך להיות מופנה, אם כן, לאירופה פנימה. אל המפגעים – אותם צרפתים ואירופאים צעירים שיוצאים אל המזרח התיכון, וחוזרים לאחר מכן לבצע פיגועים. מה מניע את האנשים האלה? מדוע הם כל כך שונאים את המדינות שקלטו אותן, העניקו להם מקלט, עבודה, דיור? מה גרם לג'ון הג'יהאדיסט לעזוב את השכונה הלונדונית בה גדל ולהתחיל לערוף ראשים? וקאליבלי? התשובה היא מורכבת, והתגובה גם היא צריכה להיות מורכבת. גם במישור המיידי, המודיעיני, לסמן את האנשים היוצאים למזרח התיכון, לעקוב אחרי תנועותיהם, לאתר אותם כשהם שבים לאירופה. אבל גם במישור הרחב יותר. לשאול כיצד ניתן – וניתן – להתייחס לציבור המוסלמי הגדול שגר באירופה, תוך כיבוד ושמירה על התרבות והערכים האירופים מחד, והתייחסות לרצונות, לשאיפות, לתקוות של המהגרים מאידך.

התשובה תמיד צריכה להיות מורכבת,  וכמו כל תשובה, לכלול רכיב של כיבוד הדדי ולא של שינאה. לכן אותם גורמי ימין באירופה, כמו מארי לה פן, שצפויים להרוויח מאוד מהאווירה שבעקבות הטבח, הם לא הפתרון. הם רק יחריפו את הבעיה. לכל מי שתולה, כאן בישראל, תקוות באנשים כאלה, אני סתם מעלה ספקולציה שהם לא אוהבים יהודים הרבה יותר ממה שהם אוהבים מוסלמים. מי שגדלה בבית של מכחיש השואה הגדול ביותר באירופה, יהיה לה קצת קשה להתייחס אל היהודים, אם בארצה ואם בישראל, באופן אוהד. אפשר לשנוא גם יהודים וגם מוסלמים. באמת.

כאן צריך, בהיעדר יכולת לסמוך על פרשנות האסלאמיסטים, על תום ליבם ותבונתם של מנהיגי המערב במלחמה בדאעש, ועל מפלגות ימין קיצוני באירופה, להיעזר במצפן שלעולם אינו טועה. במילה האחת – סולידריות. גם סולידריות עם הפריזאים ביום אבלם. אבל גם עם כל הסובלים והמעונים במרחב הגדול הזה שבין עיראק ופריז. והצרפתים היו שהמציאו את הסיסמה שצריכה לעבוד גם כאן. ליברטה, אגליטה, פרטניטה. הדגש צריך להיות על הפרטניטה. האחווה, הסולידריות, היא ולא אחרת שיכולה להביא את החירות והשוויון.

הממתק להיום היא כמובן סימפטיק של פינק מרטיני, בערך השיר הכי פריזאי שאני מכיר.

פייגלין, בכור, וולבק

התמונות הקשות באמת מאירופה שהגיעו השבוע למסכינו עוררו תגובה מעורבת אצל הצופה הישראלי. מצד אחד רבים זיהו בסבא ובסבתא שלהם את אותם פליטי חרב המתדפקים על שערי יבשת נעולה. מה שמעורר אמפתיה. מצד שני, אתם יודעים, הם מוסלמים. קצת קשה להיות אמפתים. בעייה.

הסנטימנט הוא של 'מגיע לכם' ו'אוי ואבוי החבר'ה האלה ישטפו את היבשת ויעיפו לעזאזל את האירופים המזדקנים והחלשים ותוך כמה זמן תהיה לנו ח'ליפות איסלאמית בפריז (ואז הלך לעזאזל הבד אנד ברקפסט הנהדר הזה במונמרטר ולאן ניסע בקיץ)'. יש כאן חרדה אמיתית, מלווה במוסר השכל – האירופים האלה עם השמאל הליברלי והצבוע של זכויות האדם ששולט אצלם, הביאו על עצמם את האסון הזה. אם ילכו עם העקרונות הלפלפיים שלהם הם יצטרכו לקלוט את כל אפריקה ולהפוך בעצמם לאפריקה, עם טוויסט אסלאמי לתוספת. אם לא אז הם צבועים. כמה טוב שאצלנו השמאל הוא בשוליים, בעצם חי בהנשמה מלאכותית של יורו ששולח השמאל האירופי דרך הקרן החדשה. אצלנו יודעים לטפל במסתננים ובפליטים. ותראו מה יכול לקרות אם לא.

יש כמה וכמה דוברים לרעיונות האלה. כך למשל גיא בכור, או משה פייגלין, שכתב השבוע – "אנו נמצאים בעיצומו של תהליך היסטורי צביליזציוני. הציביליזציה המערבית בת 2000 השנים, הולכת ומתפוררת לנגד עיננו במהירות מטורפת. צונמי של הגירה מוסלמית שוטף את אירופה וכבר עבר את שלב האל-חזור. הוא מותיר אחריו עולם הולך ומתרחב של אדמה חרוכה בשם דע"ש." (השגיאה בשמה של המדינה האסלאמית במקור).

הרעיון הוא שיש תרבות אירופית נהדרת, שהולכת ונשטפת בגל של ברברים נוסח הפלישות הברבריות לאימפריה הרומית ואוי ואבוי מה הולך לקרות כשהם יעברו את המספר הקריטי באוכלוסייה. זה כמובן בגלל שהתרבות שלהם, של האירופים, עליונה ונפלאה, וצריך לשמר אותה מכל משמר. מה שמצחיק הוא שפעם האירופים האלה ידעו מה לעשות לפני שהשמאל שטף להם את המוח, ושלטו בעולם במין משטר נחמד שנקרא קולוניאליזם, אבל היום עם כל ההסתה של ארגוני זכויות האדם זה לא עובד, וכך העמים הלא אירופים חוזרים אליהם בבומרנג ומשתלטים עליהם! כמו שכתב אבישי עברי –

"כשהאירופים יבינו שצריך להחזיר צורה מסוימת של קולוניאליזם לאפריקה כדי שהיא תוכל להכיל את כל האפריקאים ולעצור את המנוסה המבוהלת שלהם לאירופה, אולי כבר לא ישארו אירופים שיוכלו לעשות זאת."

כאן אני בכל אופן חייב לעצור שנייה ולהגיד שכאילו זה לא ממש פוסט לגמרי בסדר, כי בסך הכל יש החלטה של העצרת הכללית של האו"ם שהקולוניאליזם הוא פשע המהווה הפרה של מגילת האומות המאוחדות, אבל יש מיליונת'לפים החלטות של העצרת הכללית, שרובה, בינינו כל מיני מדינות אפריקניות וכאלה שלא ממש הגיעו לרמה של המדינות האירופיות אבל משום מה נותנים להם מעמד שווה, ואי אפשר לצפות מכל אחד שיכיר את כל ההחלטות, כולל את החלטה 2621 מ-12 באוקטובר 1970 שזה בכלל לדעתי לפני שעברי נולד. אגב, לקולוניאליזם תפקיד חשוב במה שקורה עכשיו, ועל זה בהמשך.

בכל אופן, אם מדברים על 'הציביליזציה המערבית בת אלפיים השנה' סך הכל אפשר להסתכל על זה בכמה דרכים. ראשית, מר פייגלין, אני לא ממש סגור על זה שאתה שייך לציביליזציה הזאת. סך הכל אי אפשר לקבל רק את השוליים הימניים של הימין הכלכלי נוסח פרידריך האייק ולהגיד 'אני ליברל'. יש גם קטע מסויים של חשיבה ליברלית מעבר לאדון האייק, נאמר מג'ון לוק ועד ג'ון רולס, (מג'ון ועד ג'ון לא קם כג'ון!) שצריך לקבל בשביל להיות ליברל לפלף אירופי מהסוג שאתה כל כך רוצה לשמר וכל כך מבכה על אובדנו, ואני לא סגור על זה שזה ממש ממש מסתדר עם הסוג המאוד מסויים של מדינה ש'מנהיגות יהודית' מטיפה לו (לפרטים הראיון המאוד מבהיל של פייגלין עם פרסיקו כאן.) ואתה רוצה ליצור כאן ציביליזציה מסוג שלא כל כך מכירים באירופה, ציביליזציה שאתה קורא לה 'יהודית' ואני קורא לה בכל מיני שמות אחרים.

שנית, סך הכל, אם מסתכלים על האלפיים שנה האחרונות, לא תמיד הם היו שיא התרבות, האירופים. היו להם גם תקופות של שיא הברבריות, למשל לפני שבעים שנה. אם מסתכלים על היחס ליהודים למשל, עדיף היה להיות יהודי בספרד המוסלמית מאשר תחת שלטון פרדיננד ואיזבלה.

נכון, האסלאם הפוליטי של היום הוא לא משהו, ואם במקום המשטר הליברלי הדמוקרטי בגרמניה למשל תקום לנו ח'ליפות אסלאמית (שזה בערך פי שישה מיליון עדיף על המשטרים שהגרמנים המציאו בעצמם, אבל לא ניכנס לזה) אז נאבד משהו חשוב, אבל אין משהו ספציפי בחשיבה האסלאמית הפוליטית שמביא בהכרח לדאעש, כמו שאין משהו בחשיבה האירופית שמוביל בכיוון אחד לאושוויץ. רוצים להתווכח איתי? תקראו את 'דעותיהם של אנשי העיר המעולה' שכתב אל פאראבי, הניאו אריסטוטלי במאה העשירית, שיוצר דגם נהדר של מדינה, כשבאירופה ניסו לעבוד על להתקדם מהמשטר של העבדות לזה של הפיאודליזם.

אבל עזבו שטויות, הבעייה היא עם מי שמסתכל בפליט ורואה 'מוסלמי'. זה סוג מאוד מסויים של אנשים. העניין הוא שאותם אנשים, כשהם אירופים, מסתכלים עלינו ורואים 'יהודי'. סך הכל הם לא אוהבים את אלה ואת אלה. להתחבר דווקא לאלמנטים האלה? לא סגור כמה זה חכם. סגור כמה זה לא מוסרי.

אז אני בעד ח'ליפות מישל וולבקית מליסבון ועד בודפשט? לא ממש. אבל זה גם לא יקרה. אנחנו ייסדנו ומחזיקים מדינה יהודית עם 20% מוסלמים. מפריע לנו? למה שאירופה לא תוכל להכיל אחוז כזה של מוסלמים תוך שמירה על ערכי הבסיס של ההומניות והליברליזם? למי שרוצה לראות בחופשה שלו רק נורבגים לבנבנים בהירי עיניים ותכולי שיער או להיפך, אז מלצר סורי במסעדה בלילהאמר – טוב, לא דוגמה משהו – מלצר סורי במסעדה בווינה, קצת מקלקל לו את החופשה, ומרגישים את הטעם של הזעתר בזאכרטורטה, וחבל. אבל זה לא ממש שיקול. האנשים האלה באים לחיות. נכון, יש כאלה שגם לא, יש כאלה שמביאים ממדינות מוצאם רעיונות ומנהגים מהסוג שהביא למצב הנוכחי, אבל אני מאמין שאלו מיעוט. אני גם מאמין ששינאה מובילה לשינאה וקבלת האחר מובילה לקבלתו אותך. האנשים האלה בסירות הגומי לא רוצים להקים ח'ליפות. הם רוצים לחיות, ולחיות במקום שמכיל ומכבד אותם. הם קודם כל אנשים.

ועוד מילה על הקולוניאליזם. הבלגן הנוכחי עם דאעש הוא יצירה סורית / עיראקית עצמאית, אבל יש מניות לא קטנות לקולוניאליזם האירופי במה שקורה פה. הברור מאליו הוא הפלישה ההזויה לעיראק ב-2003. אבל צריך גם להזכיר את הג'נטלמנים הנחמדים סייקס ופיקו, שישבו להם ושירטטו קווים על מפות, ויצרו את המדינות המודרניות של סוריה ועיראק, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית, מתוך חשיבה קולוניאלית, שחשבה יותר במונחים של שליטה מערבית בשטח ופחות במונחים של יחידה פוליטית בת קיימא. זה החזיק מעמד בערך עשרים וחמש שנה, ואז הם קיפלו את הזנב והלכו, והשאירו אותנו עם השאריות, וכן, גם עם דאעש. דאעש חייב תודה ענקית לאדונים סייקס ופיקו, ואם יום אחד הם באמת ישתלטו על אירופה הם צריכים להקים שם אנדרטות ענקיות לזכרם. אז יש כאן חשבון קטן שהאירופים צריכים לשלם, ולדעתי גם אחרי זה יישארו ביתרת חובה רצינית.

אז ככה בקיצור – אני חושב שהדעות האלה לא חכמות, לא אמפתיות, ובאופן כללי די דוחות. אז מי שחושב שמוסלמים באירופה זה בעייה, שכאילו לא ישתף אותי במחשבות שלו והכל יהיה בסדר. או קיי?

במה נסיים? עוד משהו שלא קשור בכלום. צ'רלס ברדלי עושה בלאק סאבאת'. למה? כי מתחשק לי. וכי זו ציביליזציה מערבית. סוג של.

כמה מילים טובות על הדת

כל מיני חברים שלי שיתפו בפייסבוק את הפוסט הזועם הזה. זה איזה בחור שאני לא מכיר (דווקא יש לנו חברת פייסבוק משותפת מהישוב המאוד פלורליסטי בקטע של 'אם אתה דתי לייט אז היישוב הזה מה זה מגניב בשבילך' שאני גר בו) שכותב משהו כמו –

 אני סיימתי להיות יהודי

קחו את הדת שלכם

היא מונחת ברחוב ליד הבית שלי בשקית לבנה

מזוזה שהסרתי מהדלת, חנוכיה, כיפה, ועוד כמה

קחו את הדת שלכם

זה לא עניין פוליטי ולא אקט מחאה 

פשוטו כמשמעו, יצאה לי הנשמה

היהודית

זה לא קרה פתאום 

אולי זה התחיל אז, בכיכר, לפני עשרים שנה

כשירו לי דום ועוד דום בנשמה

לא זוכר, האמת

מהיום ההוא אני זוכר רק דממה

ואיש מחייך עם פאות וכיפה

זה קרה קצת בכל פעם 

כשילדות מזרחיות נזרקו מבתי-חינוך אשכנזים

כשחיילים יצאו מטקסים ששרו בהן נשים

כששלטים הפנו נשים לצד השני של הרחוב

כשיהודים הכריחו אישה לשבת באחורי האוטובוס

או מחקו אותה משלט או תמונה…

זה ממשיך כך עוד די הרבה והבחור מאשים את ה'דת' פחות או יותר בכל מה שרע כאן, ודי קשה להתווכח איתו, אבל אנסה. אגב, זה סנטימנט ששמעתי לאחרונה מכמה אנשים, מתונים וחכמים, שפשוט האירועים האחרונים קצת הקפיצו את הפיוז. אם תסתכלו בתגובות לפוסט המוכתר 'מדריך הישרדות בקיץ התשע"ה' לפני שני פוסטים תראו את אורן, שבדרך כלל מדבר מתון ולעניין, כועס מאוד ואומר שהדת היא הטרור, והגיע הזמן להתנער מדתות באשר הן.

אז ככה. אני קורא עכשיו ספר – לא חוכמה, אני צריך את זה לקטע התיאורטי בדוקטורט – של בחור שנקרא סטיבן קרטר, והספר נקרא The dissent of the governed. קרטר בא שם בקטע דתי נוצרי להתווכח עם החוקה האמריקאית שמפרידה את הדת מהמדינה, ובדרך כלל אין לי סנטימנט לחבר'ה האלה שמצטיירים אצלי בדמות של המטיף הנודד שנאבק עם קרוקודילים בשם ג'יזס ואחרי כן הולך ומצית מרפאה להפלות. אבל קרטר כותב מתון ונחמד וברור ודי כיף לקרוא אותו. אז בקיצור הוא אומר שם דבר כזה, ששני המאבקים ההומניים הגדולים בתולדות ארצות הברית החלו מתוך אמונה של קבוצה דתית – האחד היה תנועת הביטול לעבדות שהחלה עם חבר'ה בעלי אמונה דתית עמוקה כמו ג'ון בראון, והשני היה תנועת זכויות האזרח בשנות השישים שהונהגה על ידי הרברנד מרטין לות'ר קינג ג'וניור מאיחוד הכנסיות הבפטיסטי הדרומי.

הדת היא מה שאנחנו עושים ממנה. היא משהו מאוד אנושי. היא נוגעת בלבבות שלנו, בלי קשר לשאלה אם היא 'אמת' או 'שקר'. אם 'יש אלוהים'. היא יכולה לתת לחיים משמעות ולהוביל מאבקים צודקים, ולקחת אותנו למקומות הכי שפלים. הבחירה היא שלנו. הדת היא רק המדיום.

ועל כל ישי שליסל כזה שרוצח בשם הדת, יש אלפים ועשרות אלפי שחיים בדיוק באותו זרם דתי חיים של סיפוק והגשמה עצמית, בדיוק בגלל הדת, ובדיוק בגלל שזה מה שהם אוהבים ומה שהם רגילים, ולמרות שהם לא ממש מתים על אורח החיים הלהט"בי הם בחיים לא היו חולמים ללכת ולרצוח בגלל זה נערה בת 15, פשוט כי כדי לרצוח לא מספיק להיות דתי, צריך גם להיות קצת ישי שליסל. ויש לי הרגשה שגם בלי הדת הוא היה מגיע בערך למקומות האלה.

אין לחילוני שום יתרון על הדתי והחרדי, לא בחוסר אמונתו, שאינה 'רציונלית' יותר מאמונת הדתי, ולא במערכת הערכים שלו. לא נלך למקומות ממש אפלים, אבל שלטון הטרור של המהפכה הצרפתית הראה לנו בדיוק מה אפשר לעשות בשם התבונה.

ישי שליסל הוא לא היחיד שמוציא לדת שם רע בימים אלו. יש למשל גם את החבר'ה מדאעש. אבל בואו נסתכל קצת ונשאל את עצמנו למה זה צמח דווקא שם, בסוריה ובעיראק? התשובה היא כי עשרות שנים של שלטון העריצות הרודני והחילוני של סדאם חוסיין ושל משפחת אסד הביאו למצב של התמוטטות מוסרית מוחלטת ואובדן ערך לחיי אדם. אז על זה אפשר להלביש דת בצורתה הקיצונית, ויש לנו דאעש. אבל את הבסיס בנו שנים קודמות של שלטון חילוני רודני. והקטע הזה של 'סוף ההיסטוריה הגיע בואו נערוף ראשים' זה לא חידוש של דאעש, ולא קשור תמיד בדת. פול פוט היה שם לפני כן, וגם היטלר, אם ממש חושבים על זה עד הסוף. אגב, אם ניקח את שלושת המדממים ביותר במאה העשרים, מאו, סטאלין והיטלר, נראה שהם פעלו מתוך אידיאולוגיה חילונית לחלוטין. אז הדאעשים בסוריה, וגם אלה כאן, מצאו את הפלטפורמה של הדת בשביל שתתיר להם לשרוף תינוקות ולדקור נערות במצעד. זה אומר שהדת יכולה להיות במקום הזה. לא שהיא מגיעה בהכרח לשם. ולרוב היא לא מגיעה לשם. והיי, אפשר להגיע לשם גם מכיוונים אחרים. לא צריך את אלוהים בשביל זה. אנחנו בהחלט יכולים לבד

והבעייה שלי עם לזרוק את הדת לפח, היא שביחד עם דאעש, ועם השמדת העמלק ו'לא תשכב גבר משכבי אישה תועבה היא מות יומת' וכל זה, גם זורקים לפח את 'על שלושת פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנה, על מכרם בכסף אביון ועני בעבור נעליים', וכל הקטע של הגר והיתום והאלמנה ואלה. ואני לא בטוח לגמרי שאפשר להגיע לשם רק מכיוון חילוני. תשאלו כל ליברטריאן. או בעצם כל קפיטליסט חזירי. ויש כאלה הרבה. יותר הרבה ממה שיש שליסלים. זה די בטוח.

אז ממתק? דיברנו על ג'ון בראון, נכון?