מישהו כאן נפל מהכיסא כשהתברר שהעיתונאי הבכיר המטריד מינית הוא ארי שביט? מישהו ממש ממש ממש הופתע מהדרך שבה העיתון לאנשים חושבים טיפל בעניין? הכתבה של דניאל ברין, הכתבת המוטרדת, לא ממש השאירה מקום לספק. חוץ מלכתוב את השם המפורש הכל היה שם – תאריך של סיבוב פירסום בארצות הברית לספר שיצא באנגלית, תיאור חיצוני, תיאור של המצב האישי. הכל שם. הארץ בהתחלה התעלם מהפירסום, לאחר מכן פירסם גירסה מאוד ערוכה של סיפורה של דניאל ברין, ורק כשכלו כל הקיצין פירסם 'התנצלות' של שביט. לא הבנתי שאם אני מנסה לנשק מישהי בכפייה ומציע לה 'להתרבות' איתי, זו הטרדה. נו באמת…
בואו נוריד שני דברים מהשולחן לפני שממשיכים – חוסר החיבה שלי לשביט ולכתיבתו והבעיות שיש לי עם 'הארץ'. כל מומר שהיה פעם שמאלן וראה את האור (במקרה של שביט האור הוא זה הנובע מחריץ התחת של ביבי) אינו זוכה לסימפטיה שלי. אבל הוא אינו גרוע או טוב מאחרים. עם 'הארץ' יש לי חשבון ארוך, שנובע מהתנסות אישית לגבי פרשה שסיקרו, לדעתי באופן מוטה ומעוות, ששיקף את מערכת הערכים האמיתית שלהם, ורמה עיתונאית ירודה מאוד. כך שלא מפתיעה אותי הדרך הפחדנית בה הגנו על העשב השוטה שצמח בערוגתם. מילים גבוהות יש להם הרבה. מי שרוצה לקרוא תיאור מפורט ומבהיל של הדרך בה הארץ פעלו במקרה הזה מוזמן לקרוא את 'תיקון עולם'. כבר כמה שנים שהעיתון הזה לא נכנס אלי הבייתה בגירסה המודפסת. בלי לקרוא קצת באינטרנט אי אפשר, ובכל אופן. אתמול העיתון ירד לרמות שקשה מאוד לרדת אליהן. שיספרו לי מעכשיו על אתיקה עיתונאית. מיליונת'לפים מאמרים של גברת מג'ונדרת לא יכסו על הערווה הגברית שנחשפה שם.
אבל לא לשם כך התכנסנו היום. לא לשם כך טרחתי לשחזר את הססמה של הבלוג. כידוע, מתחילת ימיו של הבלוג, אי שם בישראבלוג, יש לי עניין מיוחד בשמירת טוהר הגזע וטוהר הוואגינה היהודית, בקטע של להב"ות כאלה, שממש דואגים לכך שהוואגינה היהודית הטהורה לא תחולל על ידי זין שעדיין נושא עליו את העורלה. בהתחלה הייתי ממספר את הפוסטים, אבל איפשהו הספירה הזאת אבדה. זה משהו שכנראה טבוע עמוק מאוד בחברה שלנו והדוגמאות נמצאות בכל מקום. הליברל המתחסד שביט סיפק תובנות נהדרות בהקשר הזה.
אז הנה הקטע הרלוונטי מהתיאור המחריד של דניאל ברין על אחד הערבים הקשים בחייה-
“First,” he said, “I want to get to know you better.” He asked me a series of personal questions — about my Jewish background, my family, my personal life; he wanted to know if the man with whom I’d attended his book event the night before was my boyfriend. His questions made me uncomfortable, but they weren’t all that surprising, actually — I’ve learned that if you’re Jewish and younger than 35, your relationship status is typically the first thing another Jew will ask about."
ככה זה כנראה עובד. איני יודע מהו שעשה שביט, הטוען כי לו ולאשתו יש 'הסדר', על מנת להפיג את בדידותו לאחר שסורב על ידי ברין, ואם הקפיד עם אחרות שתהיינה אף הן ממוצא יהודי. אבל העובדה היא שבטרם החל במלאכה וידא היטב היטב מהו הרקע הגזעי של המיועדת. אבל למטבע הזו שני צדדים. הגברת הגיעה יום לפני כן למסיבה עם בחור. ומה אם הוא לא יהודי? ומה אם היא שוכבת עם גוי? אין פלא שאביר כשביט נחלץ להגנת הוואגינה הטהורה, ומציע את שירותיו על מנת לגאול את הנסיכה במצוקה משבי הגויים. לא פלא שהוא מציע לה 'להתרבות' באחד הקטעים המחרידים בעדות של ברין –
“Don’t you have children?” I asked, trying to wedge conversation in front of contact.
He looked at me with a sly smile. “Yes,” he said, “and I’m not done yet. … ”
Even in the midst of such a profoundly awkward situation, I remember thinking that this was the first time any man had made a pass at me by suggesting we procreate.
יחסי מין, כידוע, לא רק גורמים לעונג, אלא מטרתם הראשונית היא רבייה. שביט כנראה לא שוכח את זה. ודאי שכל אישה – יהודיה טובה – תעדיף להתרבות עם יהודי טוב כשביט, מאשר עם 'חבר' שמוצאו הגזעי לוט בערפל. יש בזה סוג של אבירות. מתן אפשרות לברין לגאול את עצמה, למלא את ייעודה. להביא לעולם עוד שביטים קטנים שאביהם וגם אמם יהודים. איני מבין מדוע היא כה מופתעת מהצעה זו 'להתרבות'. זה הרי ייעודה בחיים. אישה, אחרי הכל. ולא סתם אישה. יהודיה. מתחת לגיל 35. ומה יקרה אם השעון הביולוגי ימשיך לתקתק וזה לא יקרה? איך תמשיך נצחיות העם היהודי? הוא בסך הכל דורש שתמלא את חובתה. אני מבין שעולם המושגים בניו יורק שונה קצת. כנראה ששביט שכח את זה. או לא ידע זאת מעולם. רק כשהתחלתי לחקור את המילט הבנתי עד כמה עולם המושגים של מי שגדל וחונך מחוץ להסדר המילטי שונה משלי. לא כל אחד מודע לדברים האלה.
אסיים בכמה מילים של שביט עצמו. מהארץ -שביט בילה זמן רב עם צעירים יהודים בארצות הברית (מקווה שלא יצוצו עוד עדויות מהכיוון הזה ושברין הייתה אירוע חד פעמי בו הדחף להרבות יהודים בעולם גבר על שיקול הדעת) וממש התרשם שיש להם בעייה עם מדינת ישראל זאת הנהדרת, האפופה בנצחון ובטרגדיה כשם כותרת ספרו של שביט. וכך הוא כותב –
"בה בשעה שעשיתי ככל יכולתי כדי לשמש מעין תפסן בשדה שיפון — המנסה להחזיר מן הצוק יהודים צעירים שהמדינה היהודית חדלה לדבר על לבם — הבנתי מהו האתגר הקיומי האמיתי הנשקף לנו: ההתנגשות החזיתית בין הציונות לבין רוח הזמן של המאה העשרים ואחת. העובדה שבעוד שרוב הצעירים בצפון אמריקה ובאירופה אימצו ערכים אוניוורסליים, ישראל נתפשת כשבטית. העובדה שבעידן שבו שלושת החטאים הגדולים הם כוח, יחסנות ופרטיקולריות אנחנו נתפשים — באופן מעוות למדי — ככוחניים, יחסניים ופרטיקולריים."
'תפסן' תרתי משמע.
אבו אלמוג בוורדפרס 