עדכונים, תכניות לעתיד, וכאלה

שמתם לב שהפסקתי לכתוב פה? זה כי הבת שיחקה לי עם המחשב איפסה את כל ההגדרות, ובשביל להיכנס לבלוג אני צריך סיסמה, מה שאני לא זוכר ולא בא לי לשחזר. כותב בין לקוח ללקוח ממחשב בעבודה שאיך שהוא שומר על הססמה הסודית. מה שגורם לזה שהקטע הבא יהיה מורכב מקטעים שברובם עדכונים ותכניות. וגם הרהורים והסברים.

* נתתי ואחד הרצאה על המילת. באמת כולם נהנו והשכילו. היה כנס סבבי. חבל שלא באתם. כשיעלה בווידאו אני אקשר. הכנס נקרא 'נשים במלכוד' ודיבר על נשים ודין דתי. נושא חשוב ועמוק מכדי להתייחס אליו בפוסט הזה, אבל אכתוב על זה עוד הרבה אם לא כאן אז במקומות אחרים.

* המתים המהלכים השאירו אותי במתח שנה שלמה. זה הסתיים שכולם עומדים בשורה ואיזה פסיכופט עושה אן דן דינו את מי מהטובים הוא יהרוג עם אלה. אז מי שספויילר לו שיעבור לפיסקה הבאה. בכל אופן הרג את אייברהם שלא כל כך היה לי איכפת ממנו, ואת היפני שממילא הרגו אותו כבר בעונה הקודמת, ובאיזה טריק תסריטאי החזירו אותו שוב, והניחוש שלי הוא שהשחקן העלה דרישות כספיות להפקה. אז בשביל זה קמתי בשלוש בבוקר? כן, בסבבה. ואחרי כן נהגתי שלוש שעות לתל אביב ודיברתי בכנס כמו אריה.

* משמש השנה כסגן עורך של 'הארת דין'. זו לא רק עבודת עריכה אלא ממש הוראה, ועבודה עם סטודנטים מצטיינים. ואני נורא מתרגש וזה מתחיל ביום שישי. אני רוצה להוציא מוצר על רמה מאוד גבוהה, וגם לתת כל מה שאני יכול לסטודנטים שלי.

* אז מתי יבדקו את הדוקטורט? אני חי בלימבו. כמו המתים המהלכים. לא מת ולא חי. אבל זה יקרה יום אחד. אני אפתח את המייל וזה יהיה שם. מקווה שלא אהיה אז זקן ועייף, או מת או משהו.

* שבע עשרה בחודש הסטרנגלרס! ש' החליטה שהולכים כי שמעה קצת ביוטיוב ובא לה. לא ממש ציפיתי, אבל אם זה קורה אני קופץ על ההזדמנות.

* יבול חדש של תנינים הולך ומבשיל. זה תנין של 'אוקטוברפסט' בנוסח בירת חיטה גרמנית.

* בניו אינגלנד אהבתי את סמיואל אדמס שיש להם IPA שחבל"Z. אבל יש גם מבשלה מקומית שנקראת 'סי דוג' שהיא משהו ממש טוב. האמריקאים אוהבים את הבירה שלהם הרבה יותר קלה ופחות אלכוהולית ממה שאני התרגלתי מהבירות הבלגיות והצרפתיות שאני אוהב, כנראה כי אחרת אי אפשר לשתות את כל הסיקס פאק, אבל בז'אנר הזה סמיואל אדמס שולטים, והסי דוג נותנים מוצר ממש טוב.

* אני חושב שהדרך הכי טובה להנציח את שמעון פרס זה לקרוא לכל דבר שהוא 'שמעון' על שמו. כמו למשל 'קבר רבי שמעון בר יוחאי על שם שמעון פרס'.

* בשמיני בחודש הבחירות. לא שאני לחוץ או משהו. אבל בכל אופן שיעבור כבר.

* בשישי בחודש חנוכה של בית הכנסת שלנו בכרמיאל. עד עכשיו התפללנו באולם ריקודים בנעמ"ת. עכשיו בנו לנו חת'כת בית כנסת עם ממש אתם יודעים כל מה שיש בבית כנסת. אנחנו מתפללים שם כבר כמה שבועות, ומה שכיף זה שמגיעים תושבים מקומיים משכונת המכוש ומתפללים איתנו, שזה הדבר הכי נהדר שהיה יכול לקרות לקהילה שלנו, אז בשישי בחודש יש חנוכת בית עם כל הגדוילים של התנועה הרפורמית גלעד קריב וכאלה. יהיה נחמד מאוד.

* הבת מתגייסת ב-14. אני התגייסתיב-12.11 והיינו באוהלים בשטחים המחורבנים וירד עלינו כל הזמן גשם. היא תעשה טירונות וקורס בעיר הבה"דים שזה חדרים עם תנור ומיזוג. שיהיה בסבבה בקולולולו ובמזל טוב. גם זה נושא שקצת קשה לי לכתוב כאן אבל אתם יכולים לנחש מה אני מרגיש.

* הסיסמה שלנו זה 'ראינו דם ראינו גם אש עד מתי נובמבר חמש'. זה עובד גם עם נובמבר שש. אני לא יודע מה עושים עם שש עשרה. מאחל לה שלא תראה דם ולא אש.

* המקום המסריח והמגעיל ביותר בעולם זה המטבח של בט"ר חת"ם בשבי שומרון, שאני מקווה שהחזירו לפלסטינים או הרסו עד היסוד או משהו כזה. בכל אופן משמרות שם היו נמשכות עשרים וארבע שעות נוראות של העבודות הכי קשות והכי שחורות שעבדתי בחיים, כשכל טבח שאתמול התגייס יכול להגיד לך מה לעשות, ולרוב לא בא לך לעשות את זה. ועשרים וארבע שעות מסביב לשעון השמיעו שם קלטת של פופ יורוטרשי גרמני זוועתי. שנת 85 הייתה שיא השפל שהאנושות ירדה אליו במוזיקה. 'מודרן טוקינג' זה רק ההתחלה. בקיצקיצור יש שלושה ארבעה שירים שאיך שאני שומע אותם אני חוזר ישר למטבח הזוועתי הזה, כאילו לא עברו שלושים ואחת שנה. זה אחד השירים האלה. בחורה ששמה סנדרה ששרה את השיר הזה ולא שמענו עליה כלום מאז מעניין למה. בטח היום בת שישים חיה מביטוח לאומי באיזה פרבר נידח של פרנקפורט או משהו. או שהיא חיה מהתמלוגים על השיר הזה. אז אם סידרתי לה עוד שלוש ארבע צפיות ביוטיוב שיהיה לה סבבה.

חג שמח אל תבואו

סוכות זה חג שבחיים לא הבנתי את הקטע שלו. סך הכל אני נורא שמח שאבותינו גרו בסוכות במדבר או מה שזה לא יהיה. אבל שבעה ימים של חג? ועוד ההאנג אובר של המורים המכונה איסרו חג שאף אחד שאין לו כרטיס חבר בארגון המורים לא חגג מעולם. והשנה זה יוצא באמצע השבוע. אני מרגיש כאילו מישהו לקח את החיים שלי בתחילת ספטמבר ויחזיר אותם רק בשביעי באוקטובר.

וכאילו במוצאי השבת העגמומיים האלה אני רואה את עדרי הארבע על ארבע התלביביים האלה שידרסו ויסתמו את צירי התנועה בחג. אנחנו נורא אוהבים אתכם, תלביבים. אבל ראבק, ככה, בעדרים? בבת אחת? תפזרו קצת על כל השנה. סך הכל אני מודה שהילולת רשב"י בלג בעומר יותר גרוע מבחינת חסימת צירי תנועה. אבל גם לחוליי המועד למיניהם (מחידושי הלשונאי ג. אבו אלמוג) קסם מיוחד משלהם.

יושב עגמומי וחושב על השבוע הבא. שומע את היריות ממה שאני מקווה שזה חתונה בערב אל-נעים ולא פלישה של ג'בהת אל נוסרה או משהו. טועם את התנין החדש (שמתי כוכבי אניס בכמות מסחרית. צריך לתת לזה להתגלגל על הלשון כמה שניות, ואז האניס בועט.) ומתכנן כבר צירי נסיעה וכאלה. יש כל מיני פסטיבלים כאלה. פסטיבל הרנסנס ביחיעם. סוד – בתקופת הרנסנס המבצר היה פאקינג חורבה צלבנית שהייתה שוממת כבר כמה מאות שנים, בקצה של האימפריה העות'מאנית שעליה, כידוע, פסח הרנסנס. רק ד'אהר אל עומר החייה את החורבות אי אז במאה ה-18 קצת אחרי הרנסנס.  ועכשיו יהיו שם תלביבים שיחגגו את הרנסנס. אם יש חילול הקודש גדול מזה, אנא ספרו לי.

כשתקום הסולטנות לא נבטל את הפסטיבלים האלה. אבל זה יהיה כרוך בוויזה וכאלה. ומס פסטיבל. ואגרת מנגל. ונפזר אותם שווה בשווה על כל השנה, כי יש גבול למה שהפקיד הלא מאוד יעיל במעבר הגבול במגידו (החלטתי סופית להשאיר את ואדי ע'ארה מחוץ לגבולות הסולטנות, כשם שליברמן החליט להשאירו מחוץ למדינת ישראל, אם כי לא מאותם טעמים) יכול להחתים ויזה ידנית, לבדוק את משקל הבשר המובא צפונה שלפיו תיגבה אגרת המנגל, וכאלה.

אבל עד אז אנחנו צריכים להתנחם בישראל כץ שר התחבורה. האמת שכל ההצדקה לסולטנות הד'אהריסטית היא שמדינת ישראל הרשמית זנחה אותנו ונטשה אותנו. אבל תראו איזה מחלפי ענק בונה לנו כץ! אבל כשנסעתי במחלף החדש בקדרים (אשקרה יופי של מחלף באמת.) הבנתי שכל טונות הבטון האלו נוצקו במקום שבו מעולם לא חשתי בעומס תחבורה בימי חול. אבל יש שם חתיכת פקקים בחול המועד סוכות. ואז הבנתי את פרויקטי הסלילה הענקיים בגליל. מה שעושים זה להרחיב לנו את כביש 65 לבנות בו מיליונת'לפים מחלפים, ולהפוך אותו לדו מסלולי לכל הרוחב, רק כי זה העורק שמזרים את התלביבים על הארבע על ארבע שלהם לצימרים בצפון בחוליי המועד. אין לזה שום הצדקה אחרת. אז ככה. יהיה לנו עורק נהדר כזה שיפתור את הבעייה של התלביבים להגיע ולחזור, אבל אנחנו הגליליים נמשיך למות ולהתרסק בכבישי 66, 784 ו-805 הסובלים מחוסר תחזוקה, חוסר אכיפה, חוסר מחלפים, חוסר בטון, וכל אלו נובעים מחוסר תלביבים.

הסולטנות תחזיר את כביש 65 לדו מסלוליותו, ותנפץ את מחלפי הכזב. נשתמש בעודפי הבטון לבנות אנדרטה גדולה לכל מי שנהרג ב-66, 805 ו-784 בשנים האחרונות. ונתחזק את הכבישים האלה כמו שצריך. לא צריך מחלפים. לא צריך דו מסלולי בשני הנתיבים. גדרות הפרדה. גדרות ביטחון. תחזוקה כמו שצריך. עשירית ממה שהשקיעו ב-65 והכל יהיה סבבי.

ואפרופו חגים – היום מועד מיוחד! מלאו לא פחות  מ-104 ימים לתחקיר ערוץ 10 ובו הועלו כנגד חבר הכנסת אורן חזן האשמות המעלים ספק בכישוריו למלא את תפקיד סגן יושב ראש הכנסת. אבל למה להיות קטנוניים? יש צרות יותר גדולות בעולם. צ'רלס ברדלי מספר לנו שהעולם עולה בלהבות. ואני מאמין לו.

עד סוף הקיץ נדע את התשובה

כל קיץ מסתובבת לה הרולטה הקטלנית. לרוב היא ממשיכה להסתובב וכלום לא קורה, וחשבתי שהשנה נסתפק בעלילות אנשי 'תג מחיר' ושליסל הרצחנים, ולא נצא למבצע צבאי, אבל תמיד יש סיכוי בערך עד שמגיע ראש השנה אז יש עוד כמה שבועות. מה שכן, יש לי אינטרסים מאוד עמוקים שהמבצע הזה לא יתרחש בגליל, אבל אני מבין שסך הכל אחרי שלוש פעמים על אדום זה חייב ליפול על שחור מתישהו, ויכול להיות שזה מתחיל עכשיו, כשצה"ל 'חיסל' (מושג שהיה שמור עד עכשיו לפעילות בשטחים וברצועה כנגד פלסטינים) רכב, עמוק בתוך שטח אסד בסוריה, שהיו בו או לא היו בו אלו שביצעו אתמול את ירי ארבע הרקטות לשטחים פתוחים בגולן ובאצבע הגליל. נכון, דובר צה"ל אמר שזה הם. וואלה. קניתי. מה שמדאיג זה שאפשר היה בסבבה להסתפק במה שעשו אתמול, להחזיר על ירי בשטחים פתוחים בירי על שטחים פתוחים או להוריד איזה אנטנה או בונקר לא מאוייש. אבל חייבים להרוג מישהו ב'סיכול ממוקד' ואחרי כן לקחת אחריות עם הודעה רשמית של דובר צה"ל. זה כבר נשמע הרבה פחות טוב.

עקרונית, יש לי הרבה פחות בעיות עקרוניות במלחמה הגנתית בצפון ממה שיש לי במבצעי ההרג בדרום. כאן אנחנו לא מחזיקים כיבוש או מצור של אוכלוסיה אזרחית. הכיבוש בגולן הוא, בטיפשותנו ובעוורוננו, ובתוקף הנסיבות ההיסטוריות, כבר FAIT ACCOMPLI, ואף אחד לא מזכיר אותו. החבר'ה אלה יורים עלינו סתם כי הם נורא שונאים אותנו, אז זה עקרונית בסדר להחזיר להם.

מה שכן מאחורי כל תגובה קטנה יש מחשבה אסטרטגית גדולה, ואני לא סומך גדול על המחשבה האסטרטגית של האדונים ביביבנט, ויעלון, הגרוע ברמטכ"לי צה"ל מאז רפול, והאחראי למחדל הענקי של לבנון השנייה (והיה מחדל. ובאמת ברמה של הכנה טקטית ואסטרטגית, וימ"חים ריקים, ומילואמינקים לא מאומנים וכל זה) בערך כמו חלוץ המושפל והמושמץ. אז יכול להיות שמישהו יראה כאן הזדמנות, ומה לעשות שמאז אורנים גדול, אני די מפחד מהזדמנויות, ומשתדל לעקוף אותן כשהן נקרות בדרכי.

 הבעייה הגדולה של מדינת ישראל כרגע – טוב, חוץ מזה שהיא מוכרת את עצמה ליצחק תשובה בהליך מזורז – היא שבמלחמה האזורית בין הסונה הקיצונית לשיעה היא לקחה את הצד הלא נכון. כאילו אמריקה בצד של השיעה, וכך גם רוסיה. אנחנו משום מה כרתנו ברית עם הוורסיה הנחמדה של דאעש שיושבת לידנו, האדונים הנכבדים והמתונים מאוד מג'בהת אל נוסרה. הברית הזו נחשפה במלוא כיעורה בלינץ' הרצחני שעשו הדרוזים במג'דל שמס באמבולנס. זו גלישה נאה של מלחמת האזרחים הסורית לכאן. אם הדרוזים היסטורית הם אנשי אסד, זאת אומרת בצד של השיעה, והג'בהת אל נוסרה שנסעו באמבולנס זה הסונה הקיצונית, אז די ברור איפה צה"ל נמצא בסכסוך הזה. סך הכל אם כבר לקחת צד בסכסוך, אז הרעיון של לקחת את הצד של נגד אמריקה ורוסיה ביחד הוא כאילו פחות נשמע לי. אבל אחרי שהפכו את איראן במערכת תעמולה משומנת היטב במשך שנים לאוייב נורא שאי אפשר בכלל לדבר על לנסות לדבר איתו, אז לחשוב אסטרטגית איך מרגיעים את העניינים עם השיעה, ויוצרים לנו חזית צפונית שקטה, דווקא כשיש להם מה להרוויח מלהסתדר איתנו, זה לא משהו שהביביבנט שרק מסוגלים לצעוק 'איראן, איראן' מסוגלים אליו.

אז מה יהיה? סבבה. מקווה שיהיה רגוע. אם לא, אז יש לי ממד, שנבנה כחלק מלקחי 2006. בעצם בעיזה בר אין ממ"ד אז פחות סבבה. אבל אני מהמר שיהיה בסדר. התחלתי לבשל תנין דבש לראש השנה, זאת אומרת בלי גרעיני שעורה או חיטה, עם לתת ודבש. מתכון שוודי שקראתי בספר שקניתי בפסטיבל הבירה. מה גם שניסיתי היום ביסלי נאצ'וס בטעם אקסטרה צ'יז כי זה חדש והייתי חייב לנסות, ואני חייב לומר שיש דברים גרועים ממלחמה אזורית.

ממתק? למה לא. משהו שלא קשור לכלום. זאת קתרין ויליאמס, ויש לה איזה אלבום קאברים מ-2004, והיא שרה את 'איך נוכל לאחוז בחלום' של טים הארדין, ויש לה קול מאוד מתוק. נחשפתי לאלבום הזה בשבת הקודמת ב'לילה של אלבומים' בחמש בבוקר ב-88 FM. אל תשאלו מה אני עושה בשעות האלה. כותב כותב כותב כמו משוגע. מהר כמו איש ג'בהאת אל נוסרה ששומע מסוק של אסד באוויר. יסודי כמו ארכיאולוג בחפירות פאלמירה. מעמיק כמו נאום של דני דנון באו"מ. זה יקרה עוד מעט, הדוקטורט. שירי לנו קת'רין בקולך המרגיע. סוף שבוע רגוע לכולם.

על תנינים ואזדרכות

אז היינו בפסטיבל סמיואל אדמס לונגשוט. שתינו המון ומכרנו המון תנינים, אבל לא זכינו בפרס. חבר השופטים המכובד חיווה את דעתו על התנין כדלהלן:

ארומה – ארומה פירותית בננה, ריח קרמל וציפורן.

מראה – צבע יפה, צלילות טובה, ראש קצף חלש.

טעמים – טעם קרמלי מרירות קצת חסרה.

הרגשת פה – רמת גיזוז מעט חלשה, חסר קצת גוף.

התרשמות כללית – טעם הבירה לא רע בכלל, מאוד מאוזנת. חסר קצת ריח גוף וריח כשות יותר בועט.

אז עקרונית זה סבבה, וסך הכל אהבו את הבירה, וזה מה שחשוב. כנראה קיבלו בקבוק שהיה קצת יותר חלש מבחינת התסיסה. קורה. האלטרנטיבה ל'ראש קצף חלש' בבירה ביתית יכולה להיות 'בקבוק התפוצץ לי ביד', ובסך הכל זה בסדר. סך הכל כדי להשיג את רמת האלכוהול הגבוהה (9%) של התנין, אנחנו מוסיפים סוכר ענבים מייד לפני שמבקבקים, אפשר קצת לשחק עם זה ולהוסיף קצת יותר כשות בפעם הבאה. לגבי 'חסר ריח גוף' אני מוכן לא להתרחץ שבועיים לפני הפעם הבאה, למרות שאם התחרות תהיה באוגוסט ויהיה כמו השנה גם יום יומיים יספיקו.

סך הכל ידענו שנהיה די שתויים אחרי התחרות, כי דגמנו קצת מכל עשרות המתחרים שלנו. בשלב שאבו אבשלום הגיע והסברתי לו את מה שהוא עוד לא הבין על המילט כבר הייתי במצב די חמור. אז אין מצב של נהיגה כמובן, אז לקחנו מלון בוטיק קטן ונחמד. הBOOKING.COM (מה עשינו לפני שהמציאו את הדבר הזה?) כיוון אותנו למלון בוטיק קטן ונהדר ביפו ושמו 'מרגוזה'.

המלון עצמו סבבה. יפה מבפנים כמו מבחוץ, בניין עתיק משוחזר אבל תשתית חדשה והכל דנדש ועובד ונחמד. מלון בוטיק כמו שצריך. מיזוג נהדר (וזה פחות או יותר הדרישה הכי חשובה), מקלחת נהדרת. חדר סבבי. קומקום קטן  לעשות קפה, הכל טוב. שלא לדבר על חנייה מיידית ונוחה וקרובה שזה בכלל נס בתל אביב. ארוחת בוקר ב'מאפיית מרגוזה' הסמוכה שזה בית קפה מעולה, וגם קנינו פיננסייר פיסטוק למחר בצהריים אבל אני לא יודע איך הוא, אבל אם הוא כמו כל יתר מה שאכלנו שם אז עשינו עסק טוב. המלון עצמו בקטע מאוד אוריינטלי עם ערבסקות וקשתות וכל זה, ועל הקירות תמונות שחור לבן מלפני הנכבה של ערבים ביפו שאז היה יותר מהם והיום יש באופן משמעותי פחות. עשה לי קצת רגשי, אבל התגברתי. על קיר המסדרון שליד החדר שלי הייתה תלויה תמונה של בחור שדומה נורא  לחאג' אמין הצעיר,  אולי מסוף שנות העשרים, ולמרות שאין לי דרך לבדוק הייתי די בטוח שזה הוא. משעשע במידה. בכלל יפו סיפור מורכב, אבל המלון הזה לא אשם. חבר'ה טובים, ובאמת מיקום מעולה שאחרי הפסטיבל עוד הסתובבנו הרבה בעיר ברגל וחזרנו והכל היה נורא קרוב.

מה שכן, מה זה המרגוזה הזה? אז ככה. הרחוב שהוא כנראה די מרכזי ביפו קרוי על שמו של רבי יהודה מרגוזה שהיה איזה ממקימי היישוב ביפו או משהו כזה והוא גם בחור יפה. (כמובן באדיבות ויקישיתוף)

טוב, אז זה בחור ששמו רבי יהודה שהגיע מהעיר רגוזה. שזה כנראה השם האיטלקי העתיק של דוברובניק שבקרואטיה, וכותבים את זה כך – RAGUSA.

טוב, סך הכל אם אני בונה מלון בוטיק אז יפו ואנשים מאגניבים וקליינטורה צעירה ותוססת, אז הבחור הזה זה לא מה שהייתי רוצה למכור, נכון? למרות שהזקן של יהודה די היפסטרי, אתם חייבים להודות. אז הם קראו למלון שלהם MARGOSA, שזה לדעתי איזדרכת הודית. שזה באמת הברקה תודו, בקטע של לשון נופל על לשון ומיתוג מחדש וכאלה.

אבל לעיריית תל אביב יפו אין סליחה ואין מחילה.

WTF? העברית מנוקדת לא רע. ומבינים שזה יהודה מרגוזה. ME-RAGUSA. אבל מה זה לעזאזל ה-MARGOZA באנגלית? העיר נקראת RAGUSA באיטלקית. השלט היה צריך להיות YEHUDA OF RAGUSA או משהו כזה. אבל MARGOZA?

יהודה עצמו לא היה מבין את השם של הרחוב שנקרא על שמו.

בערבית לא הרבה יותר טוב. האיות مرغوزا הוא איכשהו סביר כי לפי הוויקיפדיה השם האיטלקי 'רגוזה' יכול להיכתב راغوزا,  رَغُوس או رغوص וזה בסדר. אבל מה זה המ' המטומטמת בהתחלה? עדיף כבר נכבה ולא לראות את זה, בחיי.

אז תלביבים! אני יודע שאתם מפחדים מחולדות והרכבת הקלה (כל תלביבי שדיברתי איתו, החל מחברים וכלה בנהגי מוניות היה בתחושה שהכל נגמר וזה ימי פומפיאה האחרונים. אבל כמה שרע לכם אל תבואו לגליל. לא כדאי לכם. נכון שאין כאן רכבת קלה, אבל הגברים בלי הזקן המצחיק הזה, אלא אם כן הם מהתנועה האסלאמית, והנשים מגלחות את בית השחי בדרך כלל, ולא צובעות אותו בטריקולור. לא תרגישו כמו בבית) אבל  הנושא הכי בוער על סדר היום זה השלט הזה.

אני לא יודע. יש לי הרגשה שכמו שאורן חזן יישאר סגן יושב ראש הכנסת עד סוף הקדנציה למרות שכולם יודעים שזה לא בסדר, כך גם השלט הזה יישאר עוד הרבה זמן.

שבצ'לום!

התנין מבקר בתל אביב

מחר, פסטיבל בירס מתחם התחנה. בין שש לשבע בערב. אנחנו בדוכן של בירדי עם עוד 7 סוגי בירה שונים – ביניהם יונתן גפן שאני ממש מקווה שזה בירה שלו כי אני אוהב להתחכך בסלבריטאים -אבל אנחנו הכי שווים. עד כמה שאני מבין זה מין עניין כזה שבאים עם קופון ואני יכול למזוג רק מאה מיליליטר לתוך כוס מפלסטיק, אבל מאה מיליליטר תנין זה כמו אוקיינוס של היינקן.

בניגוד לגולדסטאר השוביניסטים התנין הוא ד'אהריסט, דהיינו פמיניסטי, פלורליסטי, פוסט מרכסיסטי (אסכולת פרנקפורט המאוחרת. הברמאס וכאלה) ובאופן עקרוני הבירה טריפל הכי טובה והכי אידיאולוגית שאפשר להשיג בצד הזה של נהר הסכלדה. זו הפעם הראשונה שבקבוק של תנין יוצא דרומית לנהר החילזון השוצף, וזו התרגשות של ממש. הייתי כותב בואו בהמוניכם אבל יש רק ארבעה ליטר שזה ארבעים כוסות. בואו במידה. אבו אבשלום אין סליחה ואין מחילה אם לא תבוא, ותביא גם את נוח.

אני לא כותב כאן הרבה בזמן האחרון כי בסך הכל אני מקדיש את רוב הזמן (שאינו מוקדש לעבודה כעורך דין) לכתיבה. יש התקדמות משמעותית. רציתי להגיע ל-1 בספטמבר כשכל הטקסט של הדוקטורט כתוב (לפני שינוים, עריכה, הערות, הערות שוליים, וכו' שזה עוד עבודה של חצי שנה שנה), וזה הולך לקרות נורא בקרוב. מה שאומר שאני על דיאטה של שלוש שעות שינה כבר שבועיים וזה ניכר.

קורים עוד כל מיני דברים מעניינים כמו השנת שירות של אלמוג, ועוד איזה פרויקט שצץ פתאום מאף מקום, והזה וההוא, אבל לא כרגע. כרגע תקבלו ממתק. ותבואו. באמת יהיה סבבה.

ויליאם מונטגומרי ואט, סמואל אדמס, יונה וולך תוניסיה וחסדו של האל הטוב

בימים האחרונים הייתה לי הרגשה שהלכתי לעולמי ונידונתי לגיהינום והתחלתי לרצות את העונש, ושום דבר במזג האוויר או בחדשות או בעולם מסביב לא סתרו את ההרגשה הזאת.

אבל החיים ממשיכים, מזג האוויר הזוועתי הזה יעבור מתי שהוא ואני מנסה לכתוב פוסטים אופטימיים אחרי שכמה פוסטים זועמים במיוחד בימים האחרונים נכתבו והושלכו אל הפח.

אז ככה – התנין מתחרה בתחרות הבירה השנתית סמיואל אדמס לונגשוט. ניר קיפניס מסנהדרינק מספר ששלב השיפוט מאחורינו והשנה הייתה רמה נהדרת של מבשלות מיקרו בוטיק שזה אשקרה אני וש' והתנין. היום אנחנו נוסעים למפגש היכרות לטעום את הבירות של יתר המיקרו בוטיק או משהו כזה, ובשבוע הבא אנחנו ממש מפעילים דוכן של תנינים בפסטיבל הבירה ופרטים בהמשך. כן אנחנו ממש נוסעים לתלביב החמה והלחה שלכם, שיש בה מתקפת חולדות וכל כולה חסומה בגלל הרכבת הקלה הזאתי. זה רק שתבינו עד כמה אנחנו אוהבים בירה כי אנחנו שונאים את תלביב. לא את התלביבים כשהם בודדים ובנסיבות מיוחדות. אבו אבשלום אתה כמובן החריג. בכל אופן נתקלתי גם בשיר הבא של יונה וולך ואני חושב שהוא הולך על התווית הבאה של התנין, שזה גם בירה שמדברת לאינטלקט –

מלתעותיו הן פסוקת רגליה
טבורה עינו
הוא יכול להיות כל דבר התנין הזה

הדוקטורט הולך ונכתב והולך ונכתב ואשקרה אני ממש בפרק הסיכום ואחרי כן יוותר לי לכתוב רק את המבוא. הנס שהיה צריך להיות קרה אתמול. הלכתי כבר כמה פעמים לחפש אחרי הערת שוליים מהערך 'אומה' באנציקלופדיה של האיסלם, ולא מצאתי את הספר שאוזכר בהערה שהיה 'מוחמד במדינה' של איזה ויליאם מונטגומרי ואט. ואתמול אמרתי שלא אתייאש ואחפש אולי ליד כי לפעמים מישהו שם ספר במדף מעל או מתחת לאן שהוא צריך להיות ושם הוא היה. ואז פתחתי בעמ' 241 וחסדו של האל הטוב נגלה אלי, וזה לא הפעם האחרונה בפוסט הזה שזה קורה.

הוואט הזה ממזר וכתב בדיוק את הדבר שאני צריך בשביל לסגור הרמטית את הדוקטורט עם כל הקישורים מכל המקומות. כמו החתיכה האחרונה בפאזל. אני כבר עשרים וארבע שעות חושב איך אני אכתוב את זה ונורא מתלהב מעצמי. אחרי כן קצת גיגלתי עליו ומסתבר שמדובר בבחור נחמד, סקוטי פרסבטריאני מאוד דתי עם שריטה לנביא מוחמד שאשקרה כתב סדרת ספרים (מוחמד במכה ומוחמד במדינה) שמציגים את הנביא מוחמד כנביא מקראי ומוסרי ואפילו קצת סוציאליסט. אדוארד סעיד קורא לו אוריינטליסט, וביליתי כמה שעות מרתקות בספריה בלהוציא מאמרים שוצפים וקוצפים של חבר'ה שלא כל כך אוהבים את האוריינטליסטים וקוראים לו עוד בכל מיני שמות יותר גרועים, ואשקרה אם הוא היה נופל לידיים של דאעש או משהו הוא לא היה גומר טוב, אבל אני קורא לו חמוד. והוא חמוד. תודו שלא שמעתם עליו קודם. אני חושב לעשות פעם פוסט עם כל האנשים המעניינים שנפגשתי בהם בדוקטורט שלי כמו הבחור מפתח תקווה שהתחתן שבע פעמים והתגרש שבע פעמים ולא עבר דרך הרבנות, או זאת ששכבה עם השחקן ויליאם הרט בקולורדו וטענה שהם נשואים לפי חוק המדינה וכאלה. אז לוואט יהיה שם מקום של כבוד.

קצת קשה לעשות סנדביץ' של אלכוהול איסלאם ואלכוהול, אז אני פשוט אומר כמו בחדשות ונעבור לנושא אחר לגמרי, או כמו ביהדות להבדיל אלף אלפי הבדלות, ולהסביר שאני מאהל אל כיתאב ואני מגלה את הכבוד הרב ביותר לאסלאם, בערך ברמה של וואט שחשב שהנביא אכן היה עד להתגלות אלוהית, אם לא יותר אפילו אבל אני יהודי רפורמי ואני חייב אלכוהול בקטע של הקידוש לשבת, אז כבר אם שברנו את העיקרון, אז אני הולך עד הסוף. ובכל אופן תוניסיה היא גם מדינה מוסלמית, ומיצרים שם את הבוכא, וממש מצאתי חנות שמוכרת בוכא תוניסאית אוריגינל ושתיתי את זה בשבת על המרפסת והייתה בריזה קרירה וסבירה, וראיתי הקלטה של מיי קיצ'ן רולס שזה כמו מסטרשף האוסטרלי רק יותר מעניין, ושתיתי את הבוכא עם קרח וזה היה אות לחסדו של האל הטוב שמשום מה נסתר בשבועות האחרונים.

ממתק? אחד האלבומים האהובים עלי הוא צ'יילד איז דה פד'ר אוף מן של דם יזע ודמעות, בין היתר כי הוא יצא לאור ממש באותו יום שבו אני יצאתי לאור. אבל תמיד חשבתי שאל קופר קצת מתחכם ולא קניתי את הפוזה עד הסוף. בת' הארט מראה איך באמת עושים את זה וג'ו בונמאסה עוזר לה. תקשיבו ובסבבה.

שאלות ותשובות על תנינים

אפשר לקבל בקבוק?

לא.

למה לא?

כי אפשר להשיג רק בעיזה באר באשחר.

אז בכל אופן תביא אחד.

אנחנו מבשלים עשרים ליטר. כשהתהליך נגמר עם כל מה שנשפך ונטעם בדרך יוצא בין 15 ל-17 ליטר שזה בסביבות חמישים בקבוקים. אני מביא אותם לפאב באשחר כי כיף לי שחברים שותים את הבירה שהכנתי, וכיף כשהפאב פועל ויש חיים באשחר.  יותר ממה שהולך לשם אין. אם אתחיל לחלק לחברים מחוץ לאשחר, אפילו מאוד קרובים, לא יישאר כלום. זו כמות קטנה מאוד אבל נגמרת מהר מאוד.

אז נבוא.

תבואו, בסבבה. תרימו טלפון ותגיעו. מבטיח תנין אחד עלי, אם יהיה כשאתם מתקשרים.

מה זה אם יהיה?

לוקח שלושה שבועות להבשיל תנין. התהליך עצמו קשה ומסובך, וזו עבודה מטורפת. אני לא יכול להוציא מחזור יותר מפעם בחודשיים שלושה.

מה זה עבודה מטורפת?

ש' כמובן אחראית על הבישול. לקחה קורס מקצועי וכל זה. התפקיד שלי זה ביקבוק.

וזה כל כך קשה?

כן. כי צריך סטריליות אבסולוטית. כל מה שנוגע בבקבוק או בתערובת צריך להיות מחוטא. אנחנו ממחזרים בקבוקים. זה ימים שלמים של עבודה של חיטוי וניקוי. הביקבוק עצמו של הכמות הזו זו עבודה לשעתיים לשני אנשים.

וזה שווה את זה?

כן. הבירה הבלגית הטובה ביותר מהצד הזה של הסכלדה.

למה בלגית?

כי זה מה שאנחנו אוהבים. האהובה עלי אישית זה הדליריום טרמנס. ש' מתה על סן ברנרדוס. לקח לנו כמה מחזורים להגיע לשלמות, אבל הגענו.

וואלה?

וואלה. נרשמנו לתחרות אפילו.

בהצלחה!

תודה. אני יודע שהבירה טובה. מה זה טובה, מעולה. אם זה יתבטא בפרס אני לא יודע, אבל בא לי לבחון את עצמי ואת ש' מול אחרים שמתעסקים עם זה. מה שכן, המותג שלנו הכי מגניב לדעתי.

תנין, למה?

כמובן שיש סיפור, אבל לא ניכנס לזה. ככה זה הבירה הזו, התנין מסח'נין.

סח'נין ואלכוהול?

כמובן החלק הנוצרי. אגב, כמה חנויות לא רעות, כולל החנות הסודית שאפשר להשיג בה את עראק אחים חדאד מירדן. זה שהוא הכי טוב בעולם. זה דווקא החלק הטוב במילט, אני חושב.

איך ידעתי שתגיע למילט?

המילט חובק כל.

טוב, אין לי כוח לשמוע בפעם המיליון על המילט, אז נפסיק כאן. תן לי איזה ממתק.

מה הולך?

הצרפתייה ששמת בפעם הקודמת מגניבה. תן עוד משהו כזה.

לא הולך. חזרנו ל-1971. תשמעו עכשיו להקה שלא שמעתם עליה אף פעם שנקראת 'דה מומנטס'. החבר'ה האלה לקחו שיר די מעפן של הביטלס, מין התחכמות קאנטרי שמבוססת על משחק מילים עם 'גידיאונז בייבל' וקבור בצד השני שאף אחד לא שומע של הלבן הכפול, ועשו ממנו משהו שחור וכועס וזועם. מי שמכיר את המילים המקוריות מאוד יהנה ממה שדה מומנטס עשו מזה. זה מופיע בתקליט של שחורים שרים לנון מקרטני (שכה אני אחיה, זה הכותרת של התקליט הזה) שכל טראק שם זה פנינה. תשמע, לא יזיק לך.

אבל אני רוצה את הצרפתיה!

לא תקבל. דה מומנטס – רוקי רקון – גו.