לפני כמה ימים הייתי לאחד האנשים היחידים בעולם שסיימו את כל 888 העמודים של '2666' של בולניו. אני לא אכתוב על הספר עצמו, כי זה מאוד מורכב. בולניו הוא ענק, ו'בלשי הפרא' שלו אחד הטובים שקראתי. אולי ציפיתי ליותר מדי מ-2666 אבל השורה התחתונה היא – אכזבה. אם כי בולניו, גם כשהוא מאכזב, הוא עדיין סופר נהדר. הבלוג הזה הוא לא המקום. תקצר היריעה וכו'. בקיצור, חלק מהחלק האחרון של הספר מוקדש לסיפורו של סופר מדע בדיוני סובייטי בשם איוונוב שהתפרסם בשנות השלושים בכתיבת סיפורים אותם מתאר בולניו כך (עמ' 705) –
"קולו של ילד שנוסע ברכבת שמהירותה הממוצעת מאתיים קמ"ש סיפור בו על כל החולף לנגד עיניו: בתי חרושת מבהיקים, שדות מעובדים היטב, כפרים חדשים לדוגמה ובהם שניים או שלושה בניינים בעלי עשר קומות או יותר, שמבקרות בהם משלחות עליזות מארצות חוץ שמתעדות בקפידה את ההתקדמויות שהושגו כדי להחיל אותן בארצות השונות…"
בהמשך הספר מתקדם איוונוב וכותב מדע בדיוני שכולל טלפורטציה וחייזרים במציאות סובייטית של מלחמה ומהפכה. סופו שהוא מוצא להורג בטיהורים הגדולים ב-1936 (לא ממש ספוילר. אל תדאגו). אבל מחשבותי נדדו אי שם מערבה משם לקיימברידג', שם ישבו טולקין וסי אס לואיס במקביל לאיוונוב שכתב במוסקבה, וכתבו את עלילותיהם השמרניות והקתוליות.
אז? טולקין הוא ה'בוריס איוונוב' של המערב? ואם כן של מי בדיוק? האנלוגיה המקובלת מדברת על שר הטבעות כאיזה אנלוגיה למלחמת העולם השנייה. הסתכלתי השבוע שוב בסרטים (היה מרתון בשישי שבת ואי אפשר היה לברוח מזה. 'ההוביט' הוא בעיני בלתי נסבל. זה פשע בל יסולח לקחת יצירה מינורית של מאה וחמישים עמוד שהם יותר הרהור על מציאות אלטרנטיבית מסיפור סגור, מעין טיוטה למבוא, אם כי טוב בהרבה לדעתי מ'שר הטבעות', דווקא בגלל המינוריות, ולהפוך אותה לטרילוגיה של עשר שעות במצטבר. אבל את כל שלושת 'שר הטבעות' ראיתי ונהניתי שוב.) ואני חושב שגיליתי את התשובה.
ראיתי עולם מעמדי, ארכאי, פטריארכלי, מונארכי, דתי, הומוגני מבחינה גזעית (ספרו לסבתא על עלפים והוביטים. כולם לבנבנים עם עיניים כחולות, רק מה לחלק יש אוזניים מחודדות ולחלק שערות על הרגלייים), דתי מאוד, הנלחם באין ספור יצורים הצועדים בצעד אחיד כדי להרוס את התרבות של הארץ התיכונה. אז זה יכול להיות מלחמת העולם השנייה, אבל זה לא, זה המלחמה הקרה.
האורקים הם האיום הגדול מהמזרח. אין אצלם היררכיה של ממש, אין שם מעמדות. יש שם סאורון או סארומן הפוקד עליהם, מכוח הכריזמה שלו, והם צועדים בצעד אחיד. אז כן, זה יכול להיות גם הנאצים, אבל זה כל דבר פרולטרי ארור עם 'סוציאליזם' כחלק מהשם שלו.
המעמדות מאוד מודגשים בשר הטבעות, לא רק המונרכיה. לא רק תארי האצולה שטולקין מקדיש להם די הרבה מהיצירה. לא רק שהספר עוסק בעלייתו של המלך אראגורן, שעולה מבין השורות רק הודות לדם המלכים הזורם בעורקיו וגובר על שושלת העוצרים שמתגלים כבלתי ראויים. זה בולט בדברים הקטנים, במיוחד ביחס בין סאם גאמג'י לבין פרודו. 'מאסטר פרודו'. יש אורק שהיה קורא כך לאורק אחר? הם חיים כהמונים חסרי מבנה חברתי מסודר עד שמגיע מישהו מרושע ממש שאומר להם מה לעשות. ומצעיד אותם באופן מסודר אל גבולות גונדור, רוהאן ומינאס טירית. הפרולטרים עולים על העיר הבצורה ורוצים להוריד את ראשו של המלך. כמעט והייתי בעדם.
פרודו מייצג את אנגליה הכפרית, הקטנה, של השייר. היא טובה בגלל שכל אחד יודע את מקומו. רק יחידי גבולה שנחנו במורשת הגנטית הנכונה (כפרודו או אראגורן) יכולים להעז ולחרוג. שילוב של שמרנות עמוקה עם קפיטליזם מאוס.
שר הטבעות התעצב בברית ריבנטרופ מולוטוב. קריאה נכונה מראה שיש במזרח גוש של אורקים מכוערים ומגעילים. נאצים, קומוניסטים, אותו דבר. סארומן הטוב כרת ברית עם סאורון ונהיה רשע. הממלכה שלו עומדת בין הארץ התיכונה לבין מורדור. זה בדיוק היטלר שהפך את עורו וחבר לסטאלין. אז סארומן זה היטלר וסטאלין הוא סאורון. ואם כך אז 'שני הצריחים' הוא מלחמת העולם השנייה, ו'שובו של המלך' מדבר על העימות הסופי, שלא הגיע, בין המוני הפרולטרים / אורקים ממזרח לבין אנשי הארץ התיכונה.
טוב, אז כך אני רואה את שר הטבעות. זה כמובן סקץ' להרצאה של שעתיים באייקון 2017 אם יימצא מישהו שיסכים להזמין אותי, ואז גם אני לא מבטיח שלא אדבר על המילט. האמת – אני לא סגור על משטר הנישואים בארץ התיכונה. אצל האורקים בכלל אין מינים, והסיפור של אראגורן והעלפית החתיכה שמשחקת אותה ליב טיילר רומז על איזה אפשרות חוקית לקידושין בין גזעיים, אבל נראה לי שזה רעיון לפוסט דוק – שר הטבעות והמילט. אבל לעת עתה הכל נשאר בצורת טיוטה למבוא.
אז עכשיו ואן מוריסון כי סתם שמעתי אותו היום ברדיו ועשה לי טוב.
אבו אלמוג בוורדפרס 