טראמפ, בלומנטל, אייכנוולד, פוטין

צום מועיל לכל! חשבתי אם לכתוב ביום כיפור או לא. אז סך הכל יש כאן סיפור שבטח יצוף אחרי החג, ואני רוצה להיות הראשון שאתם קוראים את זה אצלו. אז הנושא זה הבחירות בארצות הברית, ויש כאן סיפור ארוך ומסובך עם הרבה שמות שאתם לא סגורים מי הם בדיוק, שאומר שטראמפ הוא בובה של פוטין. נורא כדאי לקרוא. קריאת חג מהנה ומועילה לכל.

הבחירות בארצות הברית הוכרעו למעשה. אנחנו מספיק קרובים אל הבחירות כדי שניתן יהיה לבצע הערכה רצינית. הסקרים שמראים לקלינטון יתרון של 10% הם לא הנקודה. בשיטת הבחירות בארצות הברית יש משמעות מועטה לסקרים כאלה. מה שמשנה זה האלקטורים, ואתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הבא כדי לראות למה בעצם הילרי ניצחה. מספיק שהיא תיקח את אחת המדינות המתנדנדות בשביל לנצח, בעוד שטראמפ צריך לנצח בכולן, מה שנראה בלתי אפשרי גם לפני עניין הקלטת. אבל יש שני נושאים שיישארו איתנו גם הרבה אחרי שהבחירות האלה יסתיימו.

הראשון הוא האנטישמיות. טראמפ הוציא את האנטישמיות מהארון. בנוסח הישן והברוטאלי, של היהודים נורא רוצים לשלוט בעולם ועושים את זה דרך כספם וההשפעה שלהם. המוקד לתיאוריות הקונספירציה האלה הוא יהודי טוב בשם סידני בלומנטל. אולי שמעתם על הבן שלו מקס בלומנטל הוא עיתונאי אנטי ישראלי שנורא אוהב להשוות את ישראל לדאעש. בלומנטל האב היה יועץ של הקלינטונים ועדיין מסתובב בסביבתם. תיאוריות הקונספירציה של הימין המטורף מייחסות לו כל דבר בעולם, ובמיוחד קושרות אותו לשני דברים – למסע תעמולה נגד אובמה שהילרי ניהלה, כביכול, כשהתמודדה נגדו על המינוי הדמוקרטי ב-2008, ולפאשלה המיוחסת להילרי בבנגאזי, שגרמה כביכול למותם של השגריר האמריקאי שם ואנשיו. טראמפ מאמץ את הסיפורים האלה בחום, והנגינה שנשמעת כשהוא אומר את השם 'בלומנטל' נשמעת מאוד מאוד מוכרת. שמעתי אותו בשני העימותים חוזר על השם הזה כמה פעמים. זו אנטישמיות בלי מסווה, בלי כפפות. הדבר הישן והטוב.

הדבר השני, והוא קשור מאוד, וכאן גם מתחיל סיפור ארוך ומסובך שתסלחו לי אבל צריך קצת ריכוז, ומקווה שתעקבו כי זה שווה את זה, זה הקשר בין טראמפ לפוטין. הדבר המאוד מדאיג שעלה מהעימות האחרון ביום א' היה האמירה של טראמפ שחאלב כנראה זה כבר עובדה מוגמרת, וצריך לעשות ביזנס עם בשאר אל אסד. זו אמירה שמגיעה ישירות מבית היוצר של פוטין, ומדאיגה ברמות על שקשה לתאר. שימו בצד את הקטע המוסרי – מה שעושים פוטין ואסד בחאלב זה ג'נוסייד, ולדבר על זה כעובדה מוגמרת כשזה עוד מתרחש, זה פשוט לתת לזה יד. אבל מבחינתנו של 'טוב ליהודים – רע ליהודים' זה רע מאוד. זה אומר שטראמפ, למרות כל הרטוריקה שלו נגד ההסכם עם איראן, הוא בצד של הרעים, הרעים מאוד. הוא תומך בפוטין, איראן, נסראללה ואסד. זה מסמן אותו כאוייב ישיר של מדינת ישראל. מי שחושב שאם הוא ייבחר אז יהיה פחות איכפת לו מקלינטון אם בונים בעמונה או לא, ולכן הוא 'טוב לישראל', מוזמן לצפות בעימות ולחשב מסלול מחדש.

וכאן מגיע הסיפור הלא ייאמן. אני מקשר ישירות לכתבה בניוזוויק ואם אתם רוצים לעבור לשם, לראות את הווידאו ולהתרשם בעצמכם, אני לא ממש אעלב.

ג'וליאן אסאנז' האבא של ויקיליקס, מאיים כבר כמה זמן לשחרר מידע נוראי על קלינטון שיהיה 'הפתעת אוקטובר' ויעלה שוב את טראמפ. אז הוא פירסם שורה של מיילים של יועץ אחר של קלינטון, ג'ון פודסטה. אז טראמפ עולה למסיבת עיתונאים ומצטט מידע שהגיע זה עתה, שבמייל בין בלומנטל לפודסטה, בלומנטל מודה שהמתקפה על בנגזי הייתה 'ניתנת למניעה' ושאם הרפובליקנים רוצים לעשות מזה נושא בבחירות זה לגיטימי. זאת באמת פצצה, למרות שבמצב של טראמפ אולי צריך משהו כמו סרטון סקס של הילרי בשביל להשוות למה שהוא חטף בשבוע האחרון. זה למעשה הודאה של בכיר בסביבה של הילרי שהיא אשמה ברצח של השגריר האמריקאי, והבכיר הזה הוא היהודי בלומנטל שכל כך אוהבים לשנוא. טראמפ לא יכול היה לחשוב על פרי יותר בשל שייפול לחיקו. התגשמות של חלום.

אבל זה פשוט לא היה נכון. המייל שכתב בלומנטל לפודסטה אכן קיים והופץ על ידי אסאנז', אבל התוכן שלו די שונה ממה שטראמפ אמר. במייל האמיתי בלומנטל לא אומר בשמו הוא 'המתקפה הייתה נמנעת' אלא מצטט מאמר מניוזוויק של עיתונאי שנקרא קורט אייכנוולד. במילים אחרות, בלומנטל לא מודה שהמתקפה על בנגאזי הייתה ניתנת למניעה, אלא אומר שאייכנוולד כתב את זה בניוזוויק.

איפה הסיפור הגדול? אם עקבתם עד עכשיו והבנתם מי נגד מי (מודה שגם לי קשה. תעשו מאמץ כי זה שווה) אתם יכולים להבין שמישהו לקח את המייל האמיתי שכתב בלומנטל לפודסטה, ששכב בין ערימה של אלפי מיילים שאסאנז' פירסם, ועיוות אותו כך שיהיה אפשר להבין שבלומנטל אמר משהו שהוא לא אמר. מי זה המישהו הזה? טראמפ? או שמישהו נתן את הגירסה המעובדת של המייל לטראמפ?

אז יש מגזין חדשות רוסי שנקרא ספוטניק, שבערך באותו הזמן שטראמפ דיבר, פירסם גם הוא את המייל בגירסה הלא נכונה. זה לא מפתיע, כי זה פחות או יותר סוג הדיסאינפורמציה שהספוטניק הזה עושה באופן שגרתי. מה שמפתיע זה שאותה גירסה מעוותת של המייל שבושלה אי שם במרתפים היותר חשוכים של הקרמלין, הגיעה בעת ובעונה אחת ל'ספוטניק' ולנאום של טראמפ. וזה כבר מאוד מדאיג בקשר למערכת היחסים בין טראמפ והקרמלין, ועוד יותר מדאיג בקטע של התערבות של פוטין בבחירות בארצות הברית. במילים אחרות, לפוטין יש עניין שטראמפ יהיה נשיא, ויש לו גם את היכולת להגיע עד טראמפ ולהכניס טקסטים לנאום שלו. אמא'לה.

אז עם טראמפ זה כנראה לא ילך לו, כי אם נחזור להתחלה של הפוסט אז הבחירות האלה כבר סגורות לכיוון השני, אבל זה שפוטין מעז לעשות את זה זה מדאיג, ואני גם חושב שארצות הברית זו לא המדינה האחרונה שיש בה בחירות, שאפשר להשפיע עליהן במטר של דיסאינפורמציה. אם אי פעם יהיה לג'נטלמן הזה עניין אמיתי בבחירות בישראל (כמו למשל ששר ביטחון מסויים יעלה דרגה ויהיה ראש הממשלה) אני לא חושב שהוא יחשוב פעמיים.

פוקויאמה, ברלין, הברמאס, גידנס, פאראג'

בשנת 1989 עלה לגדולה הנביא היפני האמריקני פרנסיס פוקויאמה שטען במאמר משפיע שמה שאנחנו רואים בנפילת ברית המועצות הוא לא מהלך היסטורי, אלא קץ ההיסטוריה. נדונו, כך טען, להמשך קיום משמים, דמוקרטי ליברלי, כאשר במהלך בלתי נמנע צורת השלטון הדמוקרטית הליברלית תשרור בעולם כולו, ותסיים את הדבר הכאוטי הזה שנקרא היסטוריה אנושית. לו היה טורח לקרוא את ישעיה ברלין היה נמנע מלהפריח נבואות דטרמיניסטיות מסוג זה. מכל מקום, המאמר הפך לספר ב-1992. מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 העלתה ספקות ראשונים, שודאי עלו בראשו של המו"ל. היום, עשרים וחמש שנים אחרי, הספר נקרא כבדיחה גרועה.

באופן דומה היו מי שחזו את קץ הלאומיות. לפחות זו האירופית. אנטוני גידנס (הייתי מרים אליו הבוקר טלפון, אבל אני לא סגור שהוא יענה) חזה הקמה של 'דמוקרטיה קוסמופוליטית' שתהיה כמובן סוציאל דמוקרטית, וזאת מכיוון ש'אין הגיון במאבק בפונדמנטליזם של השוק החופשי ברמה המקומית תוך הפקרתו למשול באין מפריע ברמה הבינלאומית'. הברמאס כתב ספר לא מאוד עבה אבל מאוד שגוי על 'הקונסטלציה הפוסט לאומית' שמגיע בערך לאותן מסקנות. הברמאס הוא לטעמי נביא אמת, הקול המוסרי הרם והצלול ביותר שיצא משני מקומות מאוד בעייתיים – גרמניה של המאה העשרים, והמסורת המרקסיסטית. אבל כאן הוא שגה במאה אחוזים. ברלין צדק. הוא הזהיר מפני הדטרמיניזם ההיסטורי. הוא התכוון לאותו דטרמיניזם טוטליטרי שהוא וטלמון מצאו את עקבותיו ברוסו, ומפורש בצורה הטובה ביותר אצל מרקס. הקידמה הצועדת והולכת ממשטר עבדים, אל המשטר הפיאודלי, אל הקפיטליזם ומשם אל מחוז החפץ של כולנו – הדיקטטורה של הפרולטריון. או אל שלושת הגימלים שאליהם מובילה אם לא ממש נזהרים המסורת של רוסו והגל – גיליוטינה, גסטפו, גולאג. איני מסכים עם ברלין בדברים רבים, אבל היה לו רדאר נהדר לגילוי בולשיט. כמי שהיה מאוד בקיא במקורותינו ודאי הכיר את האימרה המוכרת לכל ילד בישראל – 'מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים'. אבל הדטרמיניזם הוא שגוי לא רק במסורת המרקסיסטית והטוטליטרית, הוא שגוי גם בכיוון הליברלי. גם הברמאס, גידנס ופוקויאמה לא היו צריכים להתנבא. והבוקר הנבואה של שלושתם הלכה למקום שנבואות הולכות אליו.

שלושתם, הברמאס, גידנס ופוקויאמה, הם ליברלים ורדרדים (טוב, הברמאס ניאו מרקסיסט מאסכולת פרנקפורט, וגידנס סוג של סוציאל דמוקרט בנוסח המאוד חמקמק של טוני בלייר. לא משהו שהגדרה רחבה מספיק של ליברליזם לא יכולה להכיל) שואפים לטוב. שמעו ילדים, והאזינו לדוד הטוב אבו אלמוג – אף פעם אל תזלזלו בטיפשות וברוע האנושיים. בימינו אלו הם לובשים את הגלימה של ה'לאומיות' והם קלף מנצח שאף ליברל ורדרד שואף טובות לא לוקח אף פעם בחשבון.

בנאום הניצחון שלו – טקסט מכונן של המאה ה-21 אם טרם היה כזה – סיפר מנהיג יוקי"פ עטור הניצחון נייג'ל פאראג' כי "נלחמנו נגד התאגידים הרב לאומיים, נלחמנו נגד הבנקים המסחריים הגדולים, נלחמנו נגד הפוליטיקה הגדולה, נלחמנו נגד השחיתות והמירמה" וחזה כי "אני מקווה שהניצחון הזה ימוטט את הפרוייקט הכושל ויוביל אותנו לאירופה של מדינות לאום ריבוניות, הסוחרות יחדיו, חברות ומשתפות פעולה".

ריבונות עאלק. ז'אן בודן קם לתחייה בדמותו מדושנת העונג של נייג'ל פאראג'. הקשב גם אתה מר פאראג'. הבעיות שלך עם הריבונות לא נגמרו. התאגידים הגדולים ימשיכו לעשות מה שהם רוצים על אדמתך, כמו שהם עושים בכל מקום. המדיניות הכלכלית לא תיחתך בוייטהול (כשם שלא נחתכה בבריסל) אלא במסדרונות של הבנק הבינלאומי וקרן המטבע הבינלאומית. אם חשבת שהגברת את הריבונות של בריטניה, אז מה שיקרה זה שהתנעת מחדש את הפרישה הסקוטית שתקרום עור וגידים למשאל חדש עם תוצאות חדשות בתוך כמה חודשים. מכיוון ששנג'ן מתה, גם הגבול הפתוח בין צפון אירלנד ואייר ייסגר, מה שיביא לפרישה של צפון אירלנד מהממלכה המאוחדת עוד לפני שתספיק להגיד 'שין פיין'. אבל סבבה. נפטרת מבריסל. שב ותנפנף ביוניון ג'ק כשהסטרלינג צונח לשיא שלילי של שלושים שנה. זה בטוח יעשה לך טוב.

נייג'ל פאראג' לא טיפש, וגם המצביעים שלו לא טיפשים. הם יודעים את כל זה בדיוק כמו שאני יודע. הסיפור הוא אחר. הם נפטרים מהצורך להתמודד עם בעיות ההגירה. או במילים אחרות הם חושבים שאם הם פורשים מהאיחוד הם לא מחוייבים למדיניות המרקלית של לקלוט את המהגרים, ומה שקורה במחנות הענק של המהגרים באירופה, ובמיוחד בזה הגדול הנמצא ליד הפתח הצרפתי של מנהרת התעלה מפסיק לעניין אותם. זה הנושא ואין בלתו. זה גם הנושא שמעלה את טראמפ (וההצלחה הזו של הברקסיט למרות כל הסיכויים ולמרות ההגיון מסמלת רע, רע מאוד, גם שם). אנשים שונאים את כל מי שקצת שונה מהם, ומצביעים בהתאם.

אין באירופה בעיית פליטים אמיתית. ירדן קלטה ב-2015 את אותו מספר שקלטה אירופה הגדולה, עם קצת פחות כוח אדם, משאבים, ויציבות כלכלית ומדינית. מה שקורה עכשיו לא מדגדג את היכולת הכלכלית שלהם. הוא מדגדג את הניאנדרטל הגזעני שבהם, והנה – השד הגזעני הקטן יצא ממחבואו. זה הברקסיט, וטראמפ, אבל גם עליית מפלגות הימין הרדיקלי שונאות הזרים בכל רחבי אירופה. החל ממארין לה פן, וכלה בחברים הטובים של הליכוד ממפלגת החירות באוסטריה. הונגריה כבר שם מזמן, ועוד מעט היא לא תהיה לבד.

בצד, דרך אגב, עומד אדם רע באמת, ולדימיר פוטין, וחוכך כפיים בהנאה. אני רואה איך המדינות הבלטיות (כולל לטביה, מולדתם של שניים משלושת הפילוסופים הגדולים של הליברליזם במאה ה-20, שקלאר וברלין) רואות בדיוק מה הולך לקרות, ומה הן צריכות לעשות כדי לא לזכות לביקור חוזר של אלו שהגיעו לכמה ימים ב-1945 ונשארו עד 1990. ורמז – זה לא לשלוח שירים באנגלית לארוויזיון (אגב, אות מבשר רעות אם אי פעם היה כזה היה ניצחון השיר האוקראיני שכולו התרסה לאומנית כנגד הרוסים על רקע הג'נוסייד במיעוט הטטרי). הימים האלה חלפו. פוטין כבר מזמן לא מזיז לו הריבונות שפאראג' מדבר עליה. תשאלו את תושבי חצי האי קרים. ומזרח אוקראינה (הרשימה לא סופית). חזרנו למאה ה-19 או לימים הרעים של המאה ה-20. אירופה מפולגת, נמשלת על ידי כוחות ימין רדיקלי, משטר ריבונות בין לאומי של כל דאלים גבר.

ממתק? בואו ניזכר בשיר האסטוני החמוד לאירוויזיון 2001. היו ימים.

מחשבה מהירה על ולדימיר פוטין

אז למה בעצם? איפה הקאץ'? מה יוצא לו מזה?

פעם היו סובייטולוגים שהיו יכולים לדעת בדיוק לפי המיקום של האנשים על הבמה במצעד האחד במאי בדיוק את מי יכלאו בלוביאנקה מחר, בכמה יגדל תקציב הצוללות, מתי יחתמו על הסכם פירוז הנשק הגרעיני ולאיזה מדינת עולם שליישי יפלשו. כשנפלה האימפריה הסובייטית הפכו רובם של הסובייטולוגים לאיסלמולוגים, אימצו לעצמם ח' וע' גרונית, ונותנים תחזיות באותה מידת וודאות. ברוסיה עצמה הדברים יותר פשוטים.

תמיד היו. אני רואה עכשיו את הסידרה הנהדרת 'מלחמה ושלום' של הביביסי. חוץ מג'יליאן אנדרסון בתפקיד של איזה רוזנת, שזה קישוט נחמד, ועוד המון פנים מוכרות בכל תפקידי המשנה, יש שם פייר בזאוחוב שנולד לתפקיד, ואנדריי לא רע. נטשה קצת מעצבנת, אבל זה לא אשמתה. אני חושב שאודרי הפבורן בגירסה של הוליווד הרגה את נטשה לנצח, ותמיד ילהקו לתפקיד הזה את אותו טייפקאסט, שמאוד שונה מהדמות בספר. בקיצור בפרק ששודר אתמול הם הגיעו לבורודינו – קוטוזוב לא רע שמגלם בריאן קוקס, שבטח נורא סבל מלהסתובב עם עדשה לבנה שמדמה את העיוורון הידוע של קוטוזוב בעינו האחת – הקרב הגדול של הצבא הצארי כנגד הגראן ארמה של נפוליאון. וחשבתי שהיטלר כזה אידיוט. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לקרוא את מלחמה ושלום כדי להבין את הקטע הפשוט – לא פולשים לרוסיה בחורף. נכון, יש תיאורים של הגנרלים הנאצים מסתובבים עם פנים נפולות וקוראים את הספר של קולנקור בסתיו 1941, ועדיין – טולסטוי. יש את זה בכל ספריה ציבורית. גם זו של בית המחסה לגברים בווינה. בטוח!

אז העניינים עם רוסיה פשוטים. וכשהסירה מעליה את המסווה האידיאולוגי לאחר נפילת ברית המועצות, אז המון דברים מתבהרים. זו אותה מדיניות אימפריאליסטית צאריסטית שעברה שינויים וגלגולים, נצבעה באדום וחזרה לצבעי כחול אדום ולבן. אבל באופן בסיסי הכל אותו דבר. אינטרסים עירומים, ברוטליים, בלי שום עניין בחיי אדם. לא משהו מאוד מתוחכם. כמו הסתערות על עמדה גרמנית בסטלינגרד. עשרים אנשים מזנקים מהשוחה וצועקים 'זה רודינו! זה סטאלינה! זה לנינה!' ואם אחד מגיע לסוף ומוריד את המקלען הגרמני עם רימון אז עשינו את שלנו.

אז? אז הוא כמעט ניצח שם בסוריה, פוטין. הוא הפציץ והפציץ והפציץ, ואם היה ממשיך עוד כמה שבועות הסיפור היה נגמר. זאת אומרת עיקר הסיפור היה נגמר. הייתה מסתדרת שם מדינת אסד אירן חיזבאללה מאוד נחמדה, והייתה מתחילה לשקם את החורבות. נכון, הלחימה הייתה נמשכת. אולי עוד שנים, אבל לא בעוצמה ובאכזריות של היום, ועם הרבה פחות נזק ועניין בינלאומי. אז כנראה זה לא מה שפוטין רוצה.

פוטין רוצה שהלחימה תימשך לנצח. זה לא רק שזה מאפשר לו לנסות את הנשקים הנחמדים שהוא מייצר ונותן לצבא שלו משהו להתעסק בו, ומסיט את הדעת ממה שקורה באוקראינה – מישהו זוכר שהבחור כבש את קרים רק לפני שנה וחצי שנתיים? למישהו עוד איכפת? דונייצק אומרת משהו למישהו? אלא בטח יש שם קטעים נחמדים ומאוד רווחיים של ספסרות בנפט ורווחיו, והכי סבבה המלחמה הזו מכניסה את אירופה למלחמה עם עצמה. יש כאן בעיית פליטים בממדים שעוד לא היו (שמגמדת את בעיית הפליטים הפלסטינים – אבל על כך פוסט נפרד) שמעסיקה את אירופה ומערערת את המשטרים הפנימיים בה. חוץ מזה הריקושטים מהמלחמה בסוריה עפים בצורה של טרור לכל הכיוונים מפריז ועד וושינגטון, וזה לא יכול להיות רע לפוטין, נכון? פוטין עצמו לא מפחד מטרור של דאעש. סך הכל הוא מתמודד עם קיצונים איסלמיים כבר חמש עשרה עשרים שנה מזמן מלחמת צ'צ'ניה, ואיך שהוא לא שיש לו איזה הישגים מדהימים אבל העם הרוסי כבר לא מתרגש מזה.

אז יש לנו ערעור של היציבות באירופה (ובארצות הברית. כמה טראמפ חייב את ההצלחה שלו לדאעש? מהמר שדי הרבה) וגם כל מיני ריקושטים אזוריים כמו ההזדמנות להוריד את תורכיה על הברכיים ולהראות לה פעם אחר פעם מי הבוס, וכל מיני כאלה. בואו גם ניקח בחשבון את 'הפסקת האש' שנכנסת כבר לשבוע השני – הישג מדהים. אבל אף אחד לא מהמר שהיא תאריך חיים עד אפריל, נכון? אבל זו גם הזדמנות להיראות כמדינאי, וכשהכל יקרוס יהיה את מי להאשים. ארדואן או אובמה או מישהו כזה. לא סבבה? סבבה. אז? אז כמו ששרה חנה סנש – אלי אלי שלא ייגמר לעולם. המלחמה הזאת היא הדבר הכי טוב שקרה לפוטין והוא לא מתכוון שהיא תיפסק. אז אם אסד נראה חלש מדי וזה נראה שזה הולך להיגמר שם, אז הוא נותן איזה מכה ומחזק אותו. אם הוא חזק מדי הוא יוצא החוצה ומחליש אותו. אפשר להחזיק כך מלחמה על אש קטנה עוד עשר עשרים שנה. כמה שצריך.

והיי, כל מה שכתבתי כאן על פוטין נכון גם לגבי האסטרטגים שלנו כאן. אני שירתי בצבא הסדיר בזמן שהסתיימה מלחמת עיראק איראן. היה ברור שהדבר הנפלא שקרה לישראל בסוף שנות השמונים זו המלחמה הזו, ובשנייה שהיא תמה התחילו להוסיף לסד"כים על הלוחות בחמ"לים עוד מספרים אדירים של ארמיות טנקים עיראקיות שנראו מאוד מאוד מפחידים והיה די ברור שנצטרך להתעמת איתם מתישהו. אז ככה גם כאן. לא רק שזה ניטרל את החזית הצפונית המאיימת מכל הטנקים הסוריים שהיו אמורים לעלות עלינו נוסח 73, אלא גם זה כותש את החיזבאללה. הבעייה כאן היא שבדיוק הלוחמים של החיזבאללה מקבלים ציוד רוסי נהדר והמון המון ניסיון קרבי, לכן היום שזה ייגמר והם יחזרו להסתכל עלינו דרך המשקפות, זה היום שתיווצר עוד בעייה שצריך לפתור.

רק כאילו חבל שמתים במלחמה הזאת כל כך הרבה ילדים. אחרת זה באמת היה שמח ומבדח.

פזורות שונות וכיוצא בזה

אני עדיין תחת הרושם של הכנס של מדעי הרוח, והנה כמה הבזקים וגם קצת אורן חזן וקצת ד'אהר.

– קמפוס הנמל! תגלית נהדרת. פשוט המקום הכי מגניב עלי אדמות. נכון, יש שם קצת יותר רעש כי יש הסדר כזה שהמרפסת שבה יוצאים לעשן (ולנגן. הם הביאו בחור עם גיטרה שינגן בהפסקות בין ההרצאות) מופרדת מחדר ההרצאות רק בשורה של חלונות זכוכית גדולים ודקים, והמעשנים עושים רעש ובדיוק כשאני דיברתי הייתה שם קבוצה גדולה שדיברה וצחקה וכולם הסתכלו עליה ולא עלי. אבל איזה נוף! מצד אחד חיפה, עם מקדש הבהאים (עוד נשוב אליהם) ומצד שני הנמל. סוף הדרך. ממש. הקמפוס העיקרי על הכרמל הוא נהדר, כמובן, אבל הוא מין מתחם סגור ומנותק. קמפוס הנמל נמצא למטה בעיר התחתית כשבסביבה בתי קפה ומסעדות ופאבים וגלריות לאומנות. וים חנייה ברחוב קפטיין סטיב שזה השם הכי מגניב לרחוב, במרחק הליכה מתחנת הכרמלית ומתחנת הרכבת. בקיצור, הכנס הבא שלי מתכנס שם, וגם כשאהיה דיקן הפקולטה למשפטים אוריד את כולה, על קרבה וכרעיה, לקמפוס הנמל.

– למה בעיזה באר כשהרצתי את המצגת בפני כמה מבאי המקום (דווקא שניים מתוך הארבעה היו סטודנטים לתארים מתקדמים, ואחת הייתה ש' שיש לה כבר תואר שני במשפטים בהצטיינות) לקח לי 25 דקות ובכנס עצמו הצגתי בעשרים דקות? אפקט האלכוהול ניתן לקיזוז כי גם כשאני שותה כשמדובר בעניינים אקדמיים אני מאוד מאוד ממוקד. ההבדל הוא שכשאני אומר בכנס של מדעי הרוח שיש שם כמות רצינית של לומדי היסטוריה כללית – 'מלך רומא האחרון, טרקוויניוס סופרבוס', אני לא צריך אחרי כן חמש דקות להרגיע אותם ולהדוף בדיחות על קווי אוטובוס.

– ובערב בהרצאה האחרונה – שהייתה על תערוכה שהייתי בה ממש 'קדימה' ב-1998 במוזיאון ישראל, ומסתבר שאני פחות או יותר האדם היחיד שנכח בהרצאה עליה שהיה בה, כולל המרצה – ניבט מעבר לחלון, גדול ומואר, המקדש הבהאי. את הימים האחרונים הקדשתי לשיפוץ החלק ה'בהאי' בדוקטורט, כי שמתי לב להבדל בין הערות שוליים, כשאחד המקורות כותב שיש בישראל אלפיים בהאים, והשני כותב שאין בארץ בהאים כי הבהא אוללה עליו השלום אסר על הבהאים לגור בישראל, והצוות שמתחזק את המקדש מורכב ממתנדבים מתחלפים. אני חושב שהראשון נכון ויש כאן אוכלוסייה בהאית מקומית, כמו שהשם 'רחוב הפרסים' בחיפה רומז. ומה שכן, קשה מאוד למצוא על זה מקורות. הלמ"ס שותק, ורוב המקורות האקדמיים מדברים על המקדש והארכיטקטורה שלו. אבל כשראיתי את המקדש הוא ממש דיבר אלי והבהיר לי שאני בדרך הנכונה, ושאין מקום בעולם חוץ מחיפה שבו יכול היה הטקסט הזה להיכתב.

– נגמר בפאב קוויז מאוד נחמד, שזה גם משהו שאקח לכנס שלי. עוד כמה ימים נפתח הפאב חורף אחרי השיפוצים. אפשר לפתוח עם פאב קוויז. היו שם קבוצות קבועות שעושות את זה המון, וגם כולם היו מתחומים של פילוסופיה והיסטוריה כללית. אבל אני וש' די קרענו אותם עד קבוצת השאלות האחרונה שהייתה במוסיקה. השמיעו יצירות רוק בעיבוד קלאסי, וזיהיתי בערך רק את 'רפסודיה בוהמית'. אז היינו מקום שני. בסדר. ועדיין שני משפטנים הכריעו בערך שלושים פילוסופים והיסטוריונים.

– אפרופו היסטוריה, אז אני נורא חושש כי באחד הסיבובים האחרונים בין תורכיה לרוסיה בשנות השבעים של המאה ה-18 זה הסתיים בזה שערפו את הראש של ד'אהר. צריך להיזהר. זה די צפוי כששני אגומניאקים אימפריאליסטים עם רצון להקים את הקיסרות ההיסטורית שקרסה כמו פוטין וארדואן רבים על הפגר הסורי, ומי יקרע ממנו יותר נתחים. אז שני דברים – מה שמרקס אמר בשמונה עשר בברימאר של לואי נפוליאון, שההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה בפעם הראשונה כטרגדיה ובפעם השנייה כפארסה הוא בערך נכון. כי המצב בסוריה הוא די טראגי אבל המעורבות הרוסית והתורכית היא די פארסה. ולמה האנשים האלה לא לומדים מההיסטוריה, ורואים מה קרה לאימפריות הגדולות שלהם בעבר? ודבר שני – שחס וחלילה איזה אידיוט חמום מוח בממשלה שלנו לא יחליט גם לקחת את הנתח שלו. אבל זו ממשלה של ביבי שתלויה בחסדי אורן חזן אז אני לא מעז לקוות.

* טוב, אורן חזן. אז יהיה סערה יום יומיים שהוא אמר מה שאמר, וועדת האתיקה תנזוף, ואחרי יומים יישאר המצב בו איינץ צוויי דריי, נאמר 170 הימים מאז התחקיר, שמישהו שהוא חשוד בסחר בנשים ובסמים הוא סגן יושב ראש הכנסת. כן והוא גם מאוד גס רוח. בחוגים מסויימים זו מעלה. נראה לי שהספירה הזו תימשך זמן רב.

– ואפרופו – יינון מגל. למה אני לא מופתע? הבית היהודי, אם אתם כבר מביאים חילונים מהצד האפל, אלה שהשנאה מניעה אותם, אז תדעו שזה בדרך כלל בא עם טיפוסים כאלה, ושהחילונים שממש תומכים בעונש מוות וסיפוח וכדור בין העיניים וכל הדברים הטובים שיש לכם להציע לחילונים זה לא הלפלף עם העיגולדים שלא דוחף ידיים אלא דווקא כאלה שאוהבים לחפון.

ממתק? הנה מישהו שנותן ליינון מגל ואורן חזן שיעור בגסות רוח. אבל הוא גאון מטורף והם חברי כנסת מסיעות קלריקליות ולאומניות. אז לו מותר.