לבי במזרח

כאשכנזי פריבילג אכול רגשות אשם (אך עדיין נאחז בשארית הפריבילגיות שלי כבקרני המזבח) אני נורא משתדל שלא לכתוב כאן יותר מדי על ענייני מזרחיים אשכנזים, כי אני יוצא נורא לא בסדר. וכך, את הוויכוח שיש לי עם חבורת 'ערס פואטיקה' אני משאיר ביני ובין עצמי, ולא מבטא אותו כאן, בין היתר כי יש לי ניחוש קל שכשיחליפו את עורך המוסף הספרותי של הארץ, במישהו שהקריטריון שלו ל'שירה' הוא פחות 'מה שנורא מעצבן את הקוראים שלי' ויותר 'הדבר הזה שבועט לי בלב' אז חלק מהשירה הזו קצת תוסט אל הצד ותישכח, אז למה להתאמץ. וסך הכל אני באמת קורא ואוהב שירה עברית חדשה. מה לעשות.

אבל רועי חסן, למשל, כמה שהוא מעצבן, ולשיטתי טועה ומטעה, וגם סך הכל לא ממש משורר בקריטריונים (השגויים, האירופוצנטריים, הפריבילגיים עד עמקי נשמתם האשכנזית) שלי, הוא לפחות דובר איזו אמת בסיסית. יש אנשים שנושאים את הדגל הזה ומשקרים. מירי רגב למשל. אז אתמול ראיתי אותה בטלוויזיה וקפץ הפיוז. כי אני יכול לסבול כשמשתיקים אותי אידיאולוגית (ואז אני מרגיש קדוש מעונה וחוץ מזה אני לא ממש תלוי במימון שלה) ואני יכול לסבול כשמתנשאים מעלי, ואני יכול לסבול שמאשימים אותי בכל מיני דברים, אבל לא כשמשקרים לי.

אז תסתכלו בפרומו הזה (כולה דקה חמישים ושש) –

אמאל'ה! אני רואה את תמונות הזוועה של מירי הקטנה מגיעה לבית משפחת סיבוני עם חברה, וכבר בחדר המדרגות מתכרכמות פניה, כששומעים ממרחק את חוליו איגלסיאס שר 'לה מר'. היא מנסה לפזם בקול 'רוז'ינקעס מיט מאנדעלן', כדי להסיר את הרושם הרע, אבל נתקעת ב'אונטער יידעלע’ס וויגעלע/ שטייט א קלאר ווייס ציגעלע" כי קשה מאוד לשיר את זה בלי לצחוק.

אם כבר דיברנו על חוליו ולה מר אני מביא את זה כאן, שיתנגן לכם ברקע כי לדעתי זה ביצוע מושלם, ומאז ששמעתי את זה לפני כמה שנים בסוף של 'החפרפרת' של לה קארה (עוד אשכנזיפת) זה לא עוזב אותי. אני לא אוהב את חוליו, לא בגלל שאני אשכנזי מתנשא, אלא בגלל שזה הסוג של רומנטיקה קיטשית שלא ממש מדבר אלי. אבל יש לו את הרגעים שלו. וזה אחד מהם.

אז זו לא הדוגמה ל'הגמוניה המערבית' (מילה אותה הוגה הגב' רגב שלא כהלכה כ'EGMONIA' ולא 'HEGEMONIA' אבל לבוא בטענות לעניין הזה ממרומי הפריבלגיה של מישהו שממש לקח ספר ליד (על ההגמוניה, של גראמשי, מומלץ גם לך מירי, למרות שאת יודעת, ניאו מרכסיסט וכל זה) וטרח לברר מהם מושגי היסוד בוויכוח לפני שהוא נכנס אליו, זה כבר התנשאות בפני עצמה). כי השירה של איגלסיאס היא בעצמה נורא תרבות המערב. לא דוגמה מאוד 'גבוהה' שלה, אבל לא משהו שלא שמעו ברדיו האשכנזי הממלכתי של שנות השבעים העצובות בהן הודרה קופחה ונושלה הגב' רגב מנכסי התרבות שלה.

'למדתם את אבן גבירול? את שבזי? ג'ו עמר?' את ג'ו עמר לא היה מה ללמוד, כמו שלא לומדים היום בבתי הספר את פוליקר. הוא היה מאוד חי ונוכח, ונדמה לי שהייתה לו פרסומת ברדיו כמדומני לתה בסיסמה 'מה אמר ג'ו עמר'. גדולתו היא לא ככותב טקסטים אלא כמבצע, וזה דברים שקשה מאוד להכניס לכיתת בית ספר. אבל את אבן גבירול ושבזי למדנו באבוה. 'שירת תור הזהב בספרד' שאבן גבירול הוא רק חלק ממנה, הייתה חלק משמעותי וחלק חובה בבחינת הבגרות, וכן, למדנו את הטקסטים הנהדרים האלה, ושנאנו אותם כמו כל דבר שהכריחו אותנו ללמוד. בתור צ'ופר בילינו גם חודשיים שלושה עם 'ספר הכוזרי' כיחידת חובה בפני עצמה. אז כאן את באמת משקרת לי. זו לא סתם אמירה תמוהה שנשענת על חוסר הבנה של ההבדל בין 'מזרחי' לבין 'שאינו מזרחי' (איך שלא תהפכי אותו איגלסיאס לא 'מזרחי' ולא מסמל שום דבר 'מזרחי')  אלא שקר. כי את למדת אבן גבירול בבית הספר. ואבן עזרא ויהודה הלוי. כמו שאני למדתי. ועד היום אני זוכר את השורות האלה 'עבדי הזמן עבדי עבדים הם / עבד ה' הוא לבד חופשי'. אז מאמי, את יכולה להדיר אותי ולהשתיק אותי ולהסית נגדי, אבל אל תשקרי.

'למדנו ביאליק. המשורר הלאומי'. כמה בוז יש בדרך שבה ירקה את המילים האלה. נכון, למדנו ביאליק, המשורר הלאומי. חוץ מהמוצא שלו, יש לך איזה בעייה איתו? עשה לך משהו? לא מספיק לאומן לטעמך? תסבירי לי במה הוא זכה לבוז ששמור אצלך לגילה אלמגור?

תכנית הלימודים בבגרות של שנות השמונים (הגב' רגב זקנה ממני אך בשלוש שנים, ואני מנחש שלמדנו בערך את אותה תכנית, פרי המוח המפד"לניקי הקודח של שרי החינוך בשנים האלה) לא הייתה מושלמת. היא כללה ים של דברים שהם באמת יותר מדי 'אשכנזיים'. למדנו המון, הרבה יותר מדי, על העיירה היהודית. דבורה בארון, חיים הזז, באמת ביאליק. שירה עברית חדשה הייתה גם היא על טהרת האשכנזיות – דן פגיס, דן אבידן, יהודה עמיחי, נתן זך, נתן יונתן. לא היה מזיק להוריד את בארון והזז שלא היו רלבנטיים אז לכלום, ולהוסיף לאבידן ולזך גם את ארז ביטון. אבל דווקא את אבן גבירול למדנו. מה לעשות. ועד כמה שאני זוכר גם את שבזי.

וכשאני אומר 'למדנו' אני לא מדבר על ספרות מוגבר בתיכון לאשכנזים צעירים והגמוניים. שאז באמת יכול להיות שקיבלתי תכנים אחרים מהגב' רגב. למדתי במגמת 'עיבוד נתונים אוטומטי' בתיכון מקצועי. כן, התיכון המקצועי של אז. זה שאליו זרקו את כל מי שנתפס כעתודת העתיד של עובדי כפיים בתעשייה. מסגרים ורתכים ואלקטרונאים וכאלה. והגעתי לשם מרצוני כי החבר'ה שם היו קצת יותר מדליקים, וכי התיכון ה'ריאלי' בעפולה, 'בן גוריון' הנורא סנובי, היה מקום מאוד מאוד מגעיל ללמוד בו ובכיתה ט' החלטתי שאני לא רוצה להמשיך שם לי'. אז יש לי מושג לא רע מה למדו האנשים המזרחיים המודרים והמקופחים שלא נותנים להם לשמוע איגלסיאס בבית. כי ישבתי איתם בכיתה.

וכן, היה נסיון מודע להכניס תכנים 'מזרחיים'. מי לא זוכר את 'הילדים משכונת חיים'? אז כן, היינו רואים את זה בכיתה, והיינו דנים בזה. ומאוד בקטע של 'שכונה' וכל הדיון הזה שהיום נראה כמו משהו שהמציאו במערכת הבחירות של 2015 של זהות מזרחית, ושורשים, ונישוק קמעות ומזוזות. זה בגין. והוא היה ראש הממשלה, מה לעשות. כאן גם אפשר ללכת ולדבר קצת על 'הגמוניה ופופוליזם בישראל' של פילק, אבל זה סיפור אחר. פופוליזם או לא, זה מה שלמדנו. עובדה.

אז אפשר באמת להשתיק ולהסית ולסגור תקציבים וליצור קריטריונים, ובכל פעם ששומעים את המילה 'תרבות' לשלוח את היד אל המנעול של הקופה הרושמת. או במילים אחרות עדיף להעביר תקציב לפירסומאי שעושה ערבים מדליקים כאלה בקיץ עם זמרים מדליקים מאשר לשחקנית אשכנזיה מגעילה שאמרה שהיא 'מכתת רגליה אל הפריפריה' כי באמת לשבת בהצגה של איבסן באוגוסט הזה זה משהו שיכול לשבור גם את חובב התיאטרון האשכנזי ביותר ועדיף לצאת לערב מגניב כזה של לא לדאוגוסט. אבל מירי, אל תשקרי. זה נורא מגעיל לשקר. ובאמת שבי עם מישהו שיסביר לך את הקטע הזה עם ההגמוניה, שלדעתי לא תפסת עד הסוף. אני לא חושב שזה אומר מה שאת חושבת שזה אומר.

מינכן? צפת!

כל מיני חברים שלי, ודווקא האינטליגנטים שבהם, אומרים שהשבוע נכרת הסכם מינכן, והיטלר האיראני מתחזק, והכל הולך פקאקט, ויהיה רע מאוד. ויהיה שואה וכל זה.

אז מי שחושב שהולכת להיות כאן שואה – סבבה. יש רק דבר אחד שאדם רציונלי יכול לעשות וזה לקחת את הפקלעות ואת הילדים ולעוף מפה. ועוד כמה מאות שנים כשהאבק הרדיואקטיבי יתפזר הנינים יבנו עוד פעם, ובתקווה טוב יותר. לא ככה? לא.

בני הדודים שלי מאמריקה הגיעו לבקר אותי. טוב אילן הוא לא ממש 'מאמריקה' כי הוא ASA ALIYAH ומדריך טיולים ממש כאן בארץ, ויש לו גם דף פייסבוק שצריך להכיר, עם כל מיני דברים שיודע רק מי שקצת מסתכל עלינו מבחוץ, ומכיר ויודע המון מבפנים, כמו חמשת המסעדות המקסיקניות הטובות בארץ (ואני לא ידעתי שיש אפילו אחת). טוב אז בקיץ קיצור רציתי לקחת אותם לסיור בגוש ולהראות להם היכן גדלים התנינים, אבל מה שהם רצו זה לראות את הארכיון העתיק של המשפחה שלנו שאני איכשהו השומר שלו. אז הבוקר ניערתי את האבק מעל המגירות הישנות, ובין המסמכים מצאתי את זה –

WISB

זה דף ממרשם האוכלוסין בצפת ב-1897. המוקף בעיגול הוא אבי אבות אבותי נפתלי וייסבלום.

WISB2

שכמו שאנחנו רואים נולד בנדבורנה (שם גדול בחסידות – גם וייסבלום וגם נדבורנה למי שמבין) ב-1862, ועלה עם כל המשפוחה לצפת ב-1878.

WISB3

יש כאן את האשה חנה בת 28 והבן הגדול דוד בן 12 וכל היתר, שהם נולדו כבר בארץ! ב-1878! (חבר'ה חוק העונשין וכל אלה זה המצאה ישראלית מאה שנה אחרי כן. לא להתחיל לעשות חישובים).

אז? אז הילד האמריקאי המפונק שעומד בראש ממשלתנו (והילד האמריקאי המפונק שהוא שר החינוך והילד האמריקאי המפונק שהוא יושב ראש האופוזיציה כי מי שנומינלית ראש האופוזיציה הוא כבר עם רגל וחצי בתוך הממשלה. לכל השלושה קילומטרז' רציני בלגור באמריקה מרצונם בתור מבוגרים) לא יפחידונו. אנחנו נטועים כאן ואין אופציה אחרת. לי אישית אין כי אף אחד לא יציע לי להיות שר האוצר של איטליה או להיות מנהל חברת טלוויזיה של ארנון מילצ'ן. אבל גם לאף ישראלי – יהודי או ערבי, שאוהב את אדמתו ואת הארץ שלו ומאמין בחיים באותו מרחב בו אנשים אינם מדברים אנגלית. המרחב של צפת. דוברי האנגלית הרהוטה לא יפחידו אותי ולא יתלשו אותי מהאדמה שלי. ועד כמה שהאנשים האלה מדברים ומדברים – אנחנו לא לקראת השמדה. אנחנו לקראת דברים טובים מאוד, ועוד מאה וחמישים שנה מישהו מצאצאי יקרא את זה כמו שאני קורא היום את מרשם האוכלוסין של צפת מ-1898, ויגיד שצדקתי.

זה היה טריק לא רע למכור את השואה האיראנית. זה למעשה ניצח שלוש מערכות בחירות, ועבד לא רע גם באחרונה ממש, אבל זה נגמר. אי אפשר לחיות בתחושה של אבדון. בשעון שסופר אחורה עשר שנים עד להשמדה. וזה גם לא נכון.

ביבי יודע שזה לא כך והשואה לא באה. אם באמת היה חושב שיש שואה ממשמשת ובאה, היה עושה מה שצריך לעשות ומקים קואליציה יפה ערבית – מערבית לעצור את זה. אבל בשביל זה היה צריך לוותר על מיגרון. אז כשיש גרעין או מיגרון ובוחרים במיגרון, ברור מה חושבים על הגרעין.

אבל זה נגמר, וטוב שזה נגמר. ועכשיו ימצאו שקר אחר למכור. ההשוואה להסכם מינכן אשקרה התחזקה כששר החוץ הבריטי אמר שמה שישראל רצתה זה סטנדאוף נצחי. אז למרות שזה אמת (סטנדאוף זה הקטע הזה במערבונים ששני הקאובויים זה עם הכובע הלבן, וזה עם הטורבן הלבן עומדים זה מול זה עם אקדחים שלופים והידיים רותתות על הקת) הוא ישר סומן כצ'מברליין של דורנו. זו אמת צרופה. ומי לעזאזל רוצה לחיות בסטנדאוף? אני לא. לכן קצת טוב לי ההסכם הזה.

אז יש המון ממה לפחד. חיזבאללה הולך נורא להתחזק. באמת! חבורה של עשרים דגנרטים על טויוטות של דאעש הם לא יכולים לחסל, אז הם יכולים לכבוש את הגליל. רק תקראו את ידיעות אחרונות במוסף של שבת. אשקרה.

אז סך הכל הסכנה הגדולה בכל מה שקורה כאן זה שאנשים נורא אינטליגנטים שקוראים עיתונים באופן ביקורתי אפילו, לקחו את השקר המינכני ברצינות ויחיו בתחושה של אסון ושואה מתקרבים ובשעון עצר הסופר אחורה עשר שנים עד המוות הבלתי נמנע. שאנשים צעירים ורבי יכולת יעדיפו להיות מהגר יהודי בברלין מאשר תושב בגטו בישראל כשהטרנספורטים נדחו בעשר שנים.

אני לא כזה. אני לא אחיה כך. ארים את ראשי הד'אהריסטי. כל הירא ורך הלבב שיעוף מכאן לעזאזל, כולל ראש ממשלתנו מפיץ הפאניקה, ואני אשאר כאן עם היתר לבנות מדינה נהדרת ומזרח תיכון שאפשר לחיות בו ואפשר. כי בין היתר מה שההסכם הזה אומר זה שהדרך לפתור סכסוכים היא בהסכמה. באמת! וכולנו יודעים מה הייתה האלטרנטיבה. מישהו באמת רצה את זה? אני בספק. אז במקום להתאבל תרימו את הראש ותמשיכו בגאון הלאה, ויש הרבה הלאה.

ממתק? חוליו! כי הים הוא אותו הים, והערבים הם אותם ערבים, וזה סבבה אגוזים. באמת! נסו וראו.