טוהר הוואגינה היהודית חלק מי יודע כמה ועוד אחד

כשכתבתי בישראבלוג הייתה לי סידרת פוסטים בשם 'טוהר הוואגינה היהודית', שהתייחסה בדרך כלל לכל מיני ניסיונות לשמור על טוהר הוואגינה היהודית, כמו ההוראה של הממונה על השירות  הלאומי לא לאפשר משמרות לילה לבנות בבית חולים פן יפתו אותן הרופאים הערבים, או הסרטון ההזוי של משרד הקליטה בו הערל השוגל את הבחורה בניו יורק לא מבין מדוע הדליקה נרות ביום הזכרון וחושב שזו אך הזדמנות נוספת לטמא את הפות העברי הקדוש, וכאלה. אז היום רביניאן.

הארץ כבר הסביר את הבעייתיות בעמדה של הסופרת עצמה, הרואה את 'ההתבוללות' באופן שלילי ואידך זיל גמור. אבל אין לי ויכוח עם רביניאן. היא כתבה יצירת ספרות, טובה יותר או פחות, ולא מניפסט פוליטי.

נכון, כמה וכמה מהסופרים שאצלי בפיד בפייסבוק (יש לי כמות גדולה ממה שניתן היה לחשוב) מיהרו והצביעו על היצירות שלהם ככוללות אלמנטים התבוללותיים, או הצהירו על כוונותיהם לכתוב רומן עב כרס הכולל מעשים שלא ייעשו בין בתולות בת ציון וערלים. וזאת כמובן במטרה שהיצירות תיפסלנה על ידי משרד החינוך, והם יעשו את הקופה שרביניאן עשתה על חשבון הטיפשות והגזענות של אחשדרפני בנט. וכך, גם אני יכול לספר על 'לילה אדום' המסתיים בנשיקה לוהטת בין מילאד הערבי הנוצרי לשרון ממן היהודיה הכשרה. אבל זה לא העניין. ספרות היא ספרות. פוליטיקה היא פוליטיקה. קו התפר הוא תמיד בעייתי. פוסט נפרד. נמשיך הלאה.

העניין הוא עם המצקצקים. עם כל חברי הכנסת מהשמאל ומהמרכז, מהרשימה המשותפת ועד ללפיד (איש המרכז הקיצוני) שיודעים לצקצק היטב בלשונם כאשר פוסלים ספר על 'התבוללות' אבל סובלים מזה שבעים שנה, מהן כמה וכמה עשרות שנים בשלטון, את שיטת המילט העות'מאנית המחלקת אותנו לארבע עשרה עדות דתיות שהמשויכים אליהם יכולים להתחתן אך ורק בינם ובין עצמם.

כן, הכוונה אליך איימן עודה. איפה במצע של המשותפת דרשתם את ביטול שיטת המילט? איפה עלתה הדרישה הזו במצע של כל אחת ואחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת לפני שהתאחדתם? טוב לכם ערבים חביבים בתוך הקופסה שלכם. אתם לא רוצים לצאת. אולי אתם לא אוהבים ממש יהודים? או את הרעיון שיהודים יתחתנו עם ערביות או ערבים עם יהודיות או ערבים עם יהודים או ערביות עם יהודיות? לך תדע.

וכן הכוונה בוז'י ולפיד ובעצם גם ליברמן (האלקטורט שלו הוא הנפגע העיקרי מהמילט. עשרות אלפים מהם, אם לא יותר, מוגדרים חסרי דת וחייבים לנסוע לחוץ לארץ בשביל להתחתן). אם היה איכפת לכם זה כבר מזמן היה נגמר, המילט. בכמה ממשלות אחדות ישבתם? כמה דרישות אולטימטיביות העליתם? והמילט? מחייך כבר ארבע מאות שנה ועוד היד נטויה לעוד ארבע מאות כאלה.

אז סך הכל בנט הוא גזען של קיץ. כזה שנכנס לחדר וישר רואים גזען. עודה ובוז'י ולפיד וליברמן הם גזענים של חורף. כאלה שנכנסים לחדר, מורידים את המעיל, פושטים את הסוודר, חולצים את המגפיים – והנה – גזען. תפסיקו לצקצק. גם אם מיליוני בנות שבע עשרה חרמניות תקראנה את 'גדר חיה' ותרוצנה להתבולל, המילט ימנע את זה מהן. בנט אומר בעצם את מה שכולכם חושבים.

אז מה אתם באים בטענות לפקידה שפסלה את הספר? באמת. היא תוצר של השיטה. והיא אומרת מה שכולכם חושבים. נחמד ללמוד על זה בשיעורי ספרות. כמו 'החטא ועונשו'. אבל אף אחד לא ממש ילך להרוג זקנות עם גרזן, נכון? יש תמיד פער בין העולם הדמיוני של הספרות ובין עולם המעשה בו החוק אוסר את מה שהדמיון יוצר.

והנה מה שיהודיה כשרה וטובה, שחוללה על ידי היידגר הגוי הנאצי הטמא, ידעה להגיד, בספר שלה 'אייכמן בירושלים' על שיטת המילט שלנו. הדברים נכתבו לפני למעלה מחמישים שנה, והמילט עדיין חי, למרות הזעקה. אז אם ארנדט לא הצליחה, והיא משקל כבד, אז אתם מפחדים מרביניאן? מבחינה אינטלקטואלית ארנדט אוכלת אותה לארוחת צהריים בלי מלח. אז הנה מה שלחנה יש לומר -"אייכמן בירושלים – דו"ח על הבנאליות של הרוע" שתרגם אריה אריאל, בהוצאת בבל, שנת 2000 עמ' 16 –

"נראה שאזרחי ישראל, חילונים כדתיים, מסכימים שיש צורך בחוק האוסר נישואי תערובת… יש משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשימצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."

תפסיקו לצקצק תתחילו לעשות. תבטלו את המילט, ותזדיינו עם ערבים. ועם יהודיות. ועם מי שבא לכם.

ממתק? הקלאש מגניפיסנט סבן. לא בגלל שזה קשור למשהו. סתם כי בא לי לשמוע.

Loving Day

היום ה-12 ביוני הוא בארצות הברית 'Loving Day', היום לציון הסרת המכשולים הבין גזעיים לנישואים, וחגיגת האפשרות להינשא גם למי שאינו בן הגזע שלך – ובקרוב כך אני מקווה גם למי שהוא בן אותו מין כמוך. פסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית, מ-12 ביוני 1967, שאיפשרה לבני הזוג הבין גזעי מילדרד וריצ'רד לאבינג להינשא, על אף החוק הגזעני של מדינת וירג'יניה שלא איפשר נישואים בין גזעיים, אמרה את המובן מאליו – אין סיבה שאנשים בעלי צבע שונה לא יוכלו להינשא. הזוג לאבינג פתח את הדלת למיסוד האהבה של רבים, בני גזעים שונים, ולפריצת מחסומים של אפליה וגזענות.

ואצלנו? אצלנו שוררת שיטת המילט, פרי הגיגיו של ג'ורג' החמישי שישב במועצתו בשנת 1922, והגה את דבר המלך במועצתו המחלק את תושבי פלשתינה א"י ל-14 עדות שונות, היכולים להינשא ולהתגרש אך ורק בבתי הדין של עדתם הדתית. פרט למובן מאליו, הכפפת אוכלוסיה חילונית בעיקרה לשיפוטם של בתי דין דתיים הפועלים לפי הדין הדתי הארכאי והפטריארכלי (תחרות משמעותית בין השריעה, ההלכה והדין הביזנטי היווני אורתודוכסי, דיני הגירושים של מי ארכאיים ופטריארכליים יותר. הקתולים פרשו מן התחרות עוד בטרם החלה, שכן אצלם אסור להתגרש), תוצר הלוואי החמור של שיטה זו הוא אי האפשרות של בני העדות הדתיות (הסוואה דקה לחלוקה אתנית) להינשא אלא לבן עדתם. כן, יהודי אינו יכול להינשא למוסלמית, בהאי ליווניה אורתודוכסית, דרוזי לאוונגליסטית-אפיסקופלית. איש מהם אינו יכול להינשא לבן או בת הציבור הגדול של 'חסרי הדת', שלוש מאות אלף איש מאיתנו שהגיעו לארץ כזכאי שבות, אך אינם יהודים על פי ההלכה. לאלו אין מסגרת בה הם יכולים להינשא במדינת ישראל לאיש. יש להם חוק מיוחד מ-2010 המאפשר להם לבוא ב'ברית זוגיות' שמעמדה נחות מזה של הנישואים, אך רק עם 'חסר דת' כמותם. רוסי – בוא בברית הזוגיות עם רוסיה. הוואגינה היהודיה הכשרה (או הדרוזית, הבהאית, המוסלמית, האוונגליסטית אפיסקופלית, הכשדית אוניאטית וכיוצא בזה) אינה יכולה לסבול אותך ושכמותך.

הממד ההצהרתי הוא חמור. הוא מהווה בסיס לאפליה, ולחנה ארנדט הוא הזכיר את חוקי נירנברג (אייכמן בירושלים עמ' 16, תרגם מאנגלית אריה אוריאל, הוצאת בבל) –

"היה משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשמצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."

ועדיין, תאמרו, יש זוגות מעורבים. אלו נישאים בקפריסין ובצ'כיה (פראג היא לאחרונה בירת הנישואים האזרחיים בישראל) ונרשמים במשרד הפנים על סמך תעודת נישואים זרה. נכון. אבל פרט לכך שאזרח צריך להיות בעל הזכות להינשא במדינתו, הרי שכל הנוהג הזה של נישואי חוץ לארץ מבוסס על פסיקת בית המשפט העליון בעניין פונק שלזינגר האומרת כי הרישום במשרד הפנים אינו הכרה בתוקף הנישואים, אלא 'לצרכי סטטיסטיקה בלבד'. נכון, מזה חמישה עשורים שמעניקים לזוגות זכויות מתוקף פסיקה זו, אבל – וזה אבל גדול – זו אינה אמירה משפטית על תוקף הנישואים, אלא החלטה מינהלית. הפה שהתיר הוא גם הפה שיכול לאסור. המהירות שבה השתלטו בנט ורגב על שדה הצנזורה על התרבות בארץ, והנוחות שהם חשים בהרס של בסיס הדמוקרטיה – חופש הביטוי, גורם לי לחשוש שלא ירחק הזמן ושר פנים זה או אחר יכריז שהגיע הזמן להפסיק להעניק לזוגות אלו מעמד של נשואים, ולבחון את תוקף הנישואים על פי ההלכה.

בקיצור – תנו לי קצת לאבינג!