לא גזעני, לא משפיל, אנושי

מכל האנשים שבעולם נכנסתי לוויכוחי טוויטר דווקא עם הפרופיל של עמוס שוקן. התוצאה – שרשור מרתק, שהבהיר לי ים של דברים שעד עכשיו לא הבנתי. אני די מעריץ של עמוס שוקן עוד מימי 'חדשות'. התרומה שלו לחברה הישראלית ולעיתונאות הישראלית היא מעבר למילים. אבל כך גם השרשור שאני הולך להביא. כמה מילות הבהרה. זו שיחה שהתנפצה לכמה שיחות משנה. המשוחחים אני, אנשים נוספים שמזדהים בכינויים שונים (אצרף לינק לכל דף טוויטר) שאני לא סגור על זה שאני יודע מי הם, ועמוס שוקן. כשאני מביא שיחה – אני מצרף לינק. מובאה מפרופיל טוויטר – לינק. המדובר בשיחה שהתחילה בהערה אחת והתפצלה לכמה שיחות. אני מביא תעתיק של שני הענפים העיקריים.

אני חושב שזה מסמך מאיר עיניים. אני לא מפרשן. לא מצנזר. מביא דברים בשם אומרם. שפטו בעצמכם.

עוד משהו לפני שמתחילים – הנושא הוא הטור של בני ציפר בנושא עפולה. מי שלא קרא את הפוסט שלי מאתמול צריך לקרוא אותו, וגם אולי את הכתבה המקורית של ציפר, בשביל להבין במה מדובר.

ואחרון חביב – אין בשיחה הזו שום דבר חסוי. היא התנהלה בטוויטר, מקום בו יש לשוקן 7291 עוקבים, וגם מי שאינו עוקב (כמוני) יכול לראות את השיחה ולהצטרף אליה. לא חושף כאן שום דבר ששני קליקים לא יכולים לחשוף. אגב, ייתכן שהשיחות האלה ממשיכות תוך כדי כתיבה. זו תמונת מצב נכון לעכשיו.

דבר אחרון – הפרופיל המזדהה כ'עמוס שוקן' נחזה להיות הפרופיל הרשמי של עמוס שוקן. כך זה נראה לי ואני מצרף לינק. אם זה מתחזה -הוא די מתוחכם. כשאני כותב 'עמוס שוקן' הכוונה היא למי שכתב את הדברים בפרופיל הטוויטר 'עמוס שוקן'.

אז אחרי כל ההקדמות הנה –

שיחה ראשונה

Why not– ציפר לא אמר שהוא מפסיק לכתוב את הטור? אז מה פתאום הוא כותב נגד העפולאים?

המזכיר- מה יש לו נגד עפולאים? גם הוא לא אוהב את הטרנינג אדידס?

ויי נוט – כמה שהבנתי מהפוסט של אבו אלמוג הבעיה היא שעפולה רחוקה מתל אביב ואנשים שם הולכים להתפלל. קרא בעצמך.

המזכיר – אני באמת מתפלל כל יום שהממשלה תיפול, זה נחשב?

ויי נוט – כל עוד אתה לא הולך לבית כנסת זה בסדר מבחינת הארץ כנראה.

עמוס שוקן – דייויד לנדאו ז"ל, העורך הראשי של הארץ בשנים 2004-2008, חבש כיפה שחורה והלך לבית כנסת כמעט כל יום.

אבו אלמוג – באמת? כאחרון המובטלים העפולאים? לתפילת שחרית כשצריך לעבוד? וציפר אישר לו? אז למה הוא לא מאשר לי?

עמוס שוקן – תגיש בקשה מנומקת ונשקול.

אבו אלמוג – I am not amused.

עמוס שוקן – And why should you be? Neither am I

אבו אלמוג – העיתון שלך בחר לתקוף את עירי ואת תושביה. מישהו כאן צריך להיות משועשע אחרת אני לא רואה לזה סיבה טובה.

עמוס שוקן – העיתון לא בחר, בטח שלא לתקוף. עיתונאי אחד תיאר מה הרגיש בכמה שעות שבילה במקום מסוים בעפולה, ובמפגש עם כמה אנשים.

המזכיר – אם אני אתפלל שתעזוב אותנו בשקט זה יעזור? טוב הבנו שזה אפוס רחב יריעה בעל ערך ספרותי נדיר על עפולה.

עמוס שוקן – תציע לבני. אני לא מחליט בשבילו. אני מבין שהוא עבר לגור חלק מהזמן בעמק. אולי האפוס דווקא יהיה מעניין. בני כותב יפה.

המזכיר – אני אבקש מהקופאית בשופרסל לבקש ממנו, היא הרי מעריצה אותו מהטלוויזיה בטח לא מהעיתון.

שיחה שנייה – התפצלה באיזה שלב מהשיחה הראשונה. מביא מהקטע שפוצל בו נכנס שוקן לשיחה עם ההערה על דייויד לנדאו ז"ל.

עמוס שוקן – דייויד לנדאו ז"ל, העורך הראשי של הארץ בשנים 2004-2008, חבש כיפה שחורה והלך לבית כנסת כמעט כל יום.

המזכיר – אה, אז תגיד לבני ציפר שהוא יכול להמשיך.

עמוס שוקן – בטח אגיד לו. אם כל שבוע נקבל תרגום מקסים של שיר של פרנסיס ז'ם כמו שקיבלנו השבוע בטח כדאי שימשיך.

ויי נוט – דברים שלא נגמרים: היקום, תקוות האדם, התמיכה שלך בכותבים פוגעניים. אפשר לחשוב שאין עוד אנשי ספרות בישראל.

עמוס שוקן: בטח יש. העולם מלא מהם. לא מבין מה יש לך עם ציפר. יש אחרים מעולים.

ויי נוט: הבנאדם כותב דברים פוגעניים ומקבל במה ויד חופשית. השאלה היא מה יש לך עם ציפר.

עמוס שוקן: תקפיד לקרוא מדי שבוע את 'תרבות וספרות' שהוא עורך, ותבין בעצמך. מדור מעניין, מלוטש וברמה גבוהה.

ויי נוט: א. אפשר לערוך בלי לפרסם את הגיגיו. ב. מכירה את המדור, רענון השורות היה עושה לו רק טוב.

עמוס שוקן: מעניין אם יש לך הצעות גם לרענון מנתחי לב, למשל, או שרק בספרות ועריכה כל אחד מבין ובעל מקצוע.

ויי נוט: מסוכן להניח הנחות על אנשים שאתה לא מכיר. ספרות זה המקצוע שלי ומכירה די טוב מה קורה בישראל בתחום הזה.

עמוס שוקן: רבים אומרים לי את זה. כנראה בספרות ועיתונות כולם מבינים.

ויי נוט: עשה כטוב בעיניך זה לא ענייני. רק כשאתה נותן במה לאנשים שעיקר כוחם לפגוע באחרים אל תתפלא שהנפגעים מתלוננים.

עמוס שוקן: מצחיק. אייל גולן חוזר להתראיין בערוץ 2 ובידיעות וציפר פוגע באנשים. אבדן פרופורציות מוחלט.

ויי נוט: איך אייל גולן קשור לעניין? עובדה שאנשים נפגעים מציפר. עובדה שהוא כתב על עצמו שהוא פוגעני, ועובדה שהוא ממשיך.

עמוס שוקן: כתב טור חביב כמו טורים רבים אחרים שכתב במשך השנים בתרבות וספרות.

ויי נוט: הטור החביב שלו גזעני ומשפיל. אבל זה שיח חירשים. שיהיה לילה טוב.

עמוס שוקן: לא גזעני ולא משפיל. אנושי. לילה טוב.

יש עוד כמה שיחות ברוח זו, ואפשר לחפור בטוויטר כדי להוציא אותן. אני חושב שאני נותן לציבור (המאוד מצומצם שקורא את הבלוג הזה, ודאי מצומצם בהרבה מאלפי העוקבים של שוקן) שירות שכאני מביא את הדברים בפורמט הזה ובמקום הזה. מעתה אקרא את 'הארץ' קצת אחרת, אם אקרא אותו. אבל כמו שאמרתי, שפטו בעצמכם.

 

ילדים, הזהרו מעמנואל קאנט!

טוויטר זה מקום שאני מבלה בו פה ושם. לפעמים יותר לפעמים פחות. השימוש שאני עושה בו הוא במיוחד כדי לפרסם את הפוסטים בבלוג, אבל אני מאוד נהנה לעקוב אחרי חבורת השמאלנים שמהווה את הפיד המאוד סלקטיבי שלי. וכך נחשפתי לציוץ הבא. אל תלחצו. המדובר בבחור בשם ג'ו קרטר מארצות הברית שצירף תמונה של מהדורה של 'הביקורות' של קאנט, כשעליה האזהרה הבאה (מתורגם מאנגלית על ידי:)

ספר זה הוא תוצר של זמנו, ואינו משקף את הערכים שהיה משקף לו היה נכתב כיום. הורים ירצו אולי לדון עם ילדיהם כיצד דעות על גזע, מגדר, מיניות, אתניות ויחסים בין אישיים השתנו מאז נכתב ספר זה בטרם ירשו להם לקרוא ביצירה קלאסית זו.

וואלה? וואלה. האינסטינקט הראשון הוא לומר "אבל הציווי הקטגורי הוא סינתיטי אפריורי! הוא תופס בכל מקום בו פועלת תבונה! הוא נעלה מעל לזמן!" אבל מצד שני זה רעיון לא רע.

אפשר לשים את האזהרה הזו על המון טקסטים. הראשון שאני חושב עליו הוא התנ"ך. וזה רעיון לא רע שבמקום ללמד את התנ"ך כמודל נעלה מאוד של מוסר, דבר האל המחלחל בין הדורות כציווי ישיר אל הקורא (הנחשף אליו לרוב בגיל הרך) יש להסביר שהספר הוא תוצר של זמנו ודעות על גזע, מגדר, מיניות, מחיית עמלק ומשכב זכר די השתנו מאז.

אבל חיפוש נוסף בגוגל מעלה שהאנשים הטובים בהוצאת ויילדר כבר הקדימו אותי, וחטפו על הראש מאנשי פוקס ניוז על זה ששמו את הפיסקה הזו על העותק שהם מפיצים של החוקה האמריקאית. 

לא פלא שאת הארטילריה הזו הם חטפו מפוקס ניוז. כי העניין הזה חושף את הסוג הצבוע מאוד של ליברליזם אמריקאי במערומיו. כלא מחשבתי צר ודוחק, שאינו מאפשר לדעה כופרת לחדור אליו. שבשם עקרונות של חופש ושוויון רודף, למעשה את המחשבה החופשית (והתנייה הזו היא מעין רדיפה. יש מעט מאוד דרכים לרדוף פילוסוף מת. זו אחת מהן).

קאנט אכן היה רחוק מלהיות ליברל. יהודה מלצר כתב על תורתו במבוא ל'הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות' – "נשים, משרתים וילדים הם רכוש; הומוסקסואליות היא רע שאי אפשר להעלות על שפתינו; אוננות היא במובן מסוים רע חמור יותר מאשר רצח עצמי; תינוקות 'לא חוקיים' אפשר להרוג, הם אינם ראויים להגנתו של החוק".

ועדיין אני רואה, במובנים רבים, את העולם דרך עיניו של קאנט. מי שמאיתנו שהוא תינוק לא חוקי יכול להירגע. דיברתי היטב עם הורי בטרם פתחתי בקריאת 'ביקורת התבונה הטהורה', והבנתי כל מה שצריך.

ניסיתי לערוך שיחה דומה עם בתי אבל היא הסבירה לי שהיא לא מתכוונת לבזבז את מעט הזמן שנותר לה עד היציאה לשנת שירות על קריאה בספרים של פילוסופים גרמנים מלפני מיליונת'לפים שנה. לאחר שהבהרתי לה ש'הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות' הוא קטן יותר בהיקף ומעט ברור יותר מה'ביקורות' לא נחה דעתה, והיא הביעה חשד כלפי כל ספר שבכותרת שלו יש מילה עם תשע אותיות.

ממתק? שיר זה עומד באופן מוחלט בניגוד לציווי הקטגורי, המצווה עלינו לפתח את כישרונותינו ולא לייחד את חיינו, כאותם תושבי הים הדרומי, 'לבטלה, לתענוגים, לפרייה ורבייה ובמילה אחת – להנאה.' ואכן, השיר הזה מעלה תורת מוסר אלטרנטיבית לציווי הקטגורי, אך בניגוד לגב' עם המרטיני הוורוד ששרה את השיר הזה, יש לי כל כוונה לפתח את כשרונותי במידה כזו, שאגיע לצד השני של הקיץ הזה כשהטקסט של הדוקטורט (שניים וחצי פרקים שנותרו לי לכתוב מתוך כשמונה) כתוב.