Aufklärung, Suzie Q עזמי בשארה, פוגרטי

בורחס נשאל פעם מהי המילה האהובה עליו בשפה האנגלית, והשיב כי היא המילה uncanny. מה היו הסיבות לכך לא אדע. לי אישית קשה מאוד להחליט וסך הכל אני חושב ש- upgrade מבטאת עבורי איזו כמיהה ישראלית מצויה לקבל משהו טוב שלא ממש מגיע לך. אבל בשפה הגרמנית המילה היא ללא ספק Aufklärung (נאורות) שמזכירה לי שבשפה הזו דיברו גם קאנט והברמס, ולא רק אייכמן והימלר. יש לה גם צליל חמוד כזה של אאוף בהתחלה, מין אנחת רווחה, עד שמגיעים ל'רונג' בסוף שהוא מאוד גרמני, אבל זה הז'אנר אין מה לעשות. יש גם אומלאוט שזה בכלל פיצ'ר שאין באנגלית למשל. וזה האומלאוט החמוד שמעל האה, שממש ברור איך הוגים אותו. כמעט. אולי.

האם עולם תוכן זה זר לכותביו וקוראיו אוהבי עמם והפטריוטים של ישראל היום? האם אלו נתקלו במאמרו של קאנט 'הנאורות מהי' (Was ist Aufklärung?)  במקור או בתרגום? האמת היא שהגרמנית שלי היא די דלה, וחוץ מאוצר מילים העוסק בדרכים שונות לבצע ג'נוסייד באופן ביורוקרטי, וקצת פה ושם מונחים פילוסופיים, אני לא ממש שוטף. לכן נזקקתי לתרגום לאותו מאמר בסיסי, ומי סיפק לי אותו? עזמי בשארה.

בשארה זה היה, מסתבר, אקדמאי לפני שהיה מרגל. ובמסגרת זו ערך ספר בשם 'הנאורות – פרויקט שלא הושלם' ובו תרגומים למאמרים שונים בנושא 'הנאורות'. קאנט והברמס נמצאים שם, ועוד כמה וכמה טובים ויפים שחיוו דעתם בנושא, וביניהם גם עזמי שלנו. סך הכל, תמיכתו של בשארה במשטר הסורי, שאשקרה לא טורח לבסס את מעשיו לא על הציווי הקטגורי, וגם לא על מאמרו של קאנט על 'השלום הנצחי' גורמת לי לחשוד שעזמי לא ממש הפנים את התכנים, אבל זה כבר סיפור אחר.

הקובץ עצמו הוא די חשוב, ואהין לומר שאיני יודע איזה נזק גרם בשארה לישראל כמרגל – וסך הכל הטילים שטיווח כוונו אלי ממש! באופן אישי! – אבל חלק מזה אולי מתקזז עם תרומתו לעריכת הקובץ הזה, כי מי שרוצה, למשל, כמוני, לבסס את החלק התיאורטי של הדוקטורט שלו על בסיס מודרני מוצק, צריך להסביר קודם לכן למה הוא עוצר את הקו במודרנה ולא גולש לפוסט מודרנה, וכאן הקובץ 'הנאורות – פרויקט שלא הושלם' נותן בסיס תיאורטי חמוד ובעברית במקום לקרוא ים חומר באנגלית או חלילה בגרמנית. זה גם טקסט בסיסי מאוד בתארים פחות מתקדמים, ואם אני הייתי מעביר כל קורס שהוא בנושאים של דת ומדינה / היסטוריה של החשיבה המערבית או משהו כזה, הייתי נותן אותו כקריאת חובה. סך הכל שם מופיעה ההבחנה של קאנט בין שיקול הדעת הפרטי לזה הציבורי, שהיא א' ב' של כל דיון אקדמי בנושאים האלה. והאמת שלא רק אני חושב כך, אלא גם, מסתבר, אנשי המכללה האקדמית תל אביב יפו. ואלו ההינו לתת את המאמר של קאנט כחומר קריאה לתלמידיהם.

טוב שיש ישראל היום שחושף את הדברים האלה מישהו מהתלמידים קרא פחות או יותר את הדף הראשון של הספר (שכתוב: עורך, עזמי בשארה) והרים טלפון ליעל ברנובסקי כתבתנו לענייני חינוך, וזו, נאמנת לתפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה או מה שזה לא יהיה שישראל היום עושה כתבה כתבה בכותרת 'זעם במכללה – עזמי בשארה בחומר הלימוד' ובה הלינה כי  "סטודנטים הלומדים במכללה האקדמית תל אביב־יפו הופתעו לגלות כי ברשימת הקריאה שלהם נמצא גם מאמר מתוך ספר בעריכתו של עזמי בשארה, שגם כתב את המבוא אליו".  הנה הכתבה במלואה, ואני לא יכול להחליט אם היא יותר מחרידה או יותר משעשעת. תגובתה האפולוגטית של המכללה האקדמית תל אביב־יפו הייתה כי היא מוסד אקדמי ופלורליסטי, ובאמת מי שכתב את המאמר זה קאנט ועזמי רק ערך.

זה לא עזר. הסטודנטית הזועמת ציינה כי ""אולי בשם החופש האקדמי אפשר ללמד כל טקסט, אבל בשם חופש הביטוי וערכי הצדק סטודנטים במכללה זכאים, ואף חייבים, למחות על העוול הנורא הזה".

סך הכל, על זה שאינה מבחינה בין קאנט איש המאה ה-18 ועזמי בן המאה ה-21 ובין חומר אקדמי ומה שעשה או שלא עשה כותב החומר האקדמי (היידגר הוא דוגמה טובה. חבר רשום במפלגה הנאצית ובנאדם שאי אפשר ללמוד פילוסופיה בלי לקרוא. וגם קארל שמיט בעצמו נאצי לא קטן, אלא מה שרונן שובל מ'אם תרצו' נורא אוהב להסתמך עליו), ורוח האנטי אקדמית הכללית שנושבת מהרעיון להרים טלפון לעיתונאי ולמחות על חומר קריאה שנתנו לך לקרוא הייתי מכשיל אותה בקורס 'תולדות הרעיון הפוליטי'. אבל מה, הרעיון שבשם חופש הביטוי חייבים לצנזר חומר אקדמי הוא כל כך נהדר, ופוסט מודרניסטי והפוך על הפוך (בטח אפשר למצוא אותו איפשהוא אצל בודריאר. או דרידה. בעצם אצלם אפשר למצוא כל דבר) שהייתי מעביר אותה בהצטיינות ופוטר אותה מקריאת חובה נוספת. בעצם אורוול. טוב, הלאה.

לא הייתי מקדיש לזה פוסט שלם, וגם התגוששות פייסבוק כל היום עם נח ואביעד, אילולא היה בלבי חשש רציני ועמוק שבמצב הנוכחי של איוש משרת שר החינוך באדם חסר תואר ראשון, ואיוש משרת שרת התרבות באישה הנוהגת להצטלם מחוייכת עם כהניסטים שבאמת מישהו יוציא את הספר הזה מתכנית הלימודים. כאן ועכשיו אני אומר – אני לא יודע אם אי פעם אעמוד מול כיתה, אבל אם כן, זה יהיה אחד הספרים שאדבר עליהם. הוא מאוד בסיסי בהשקפת העולם שלי. זה קאנט. אי אפשר ללמוד שום דבר בלי קאנט. גם אם ערך אותו עזמי, וגם אם זה עוול נורא לדרוש מסטודנט לקרוא משהו שעזמי ערך. עוול עוול אבל קאנט תדעו כי אי אפשר להיות אקדמאי במדעי הרוח או החברה בלי להכיר את קאנט. 'צטער.

טוב. עד כאן. ממתק? אם אתם שואלים את עצמכם למה פוסט יום אחר יום, ויש עבודה ודוקטורט ועניינים, וגם אתם בטח יש לכם משהו יותר טוב לעשות, אז ככה – מחר אני נוסע לארבעה ימים לרודוס ולא לוקח איתי מחשב כי אני רוצה לנוח עם 2666 של רוברטו בולניו ולא לחשוב על שום דבר חוץ ממנו וש' בבגד ים. אז זה ככה בשביל להשאיר לכם טעם טוב בפה. וגם היום יומולדת שבעים של גדול הגדולים כמוהו כקאנט אלא שקאנט לא התחרע על הבמה בוודסטוק, וזה ג'ון פוגרטי וגם אם כתבתי אתמול פוסט כי הארץ עצבנו אותי אז לא יעזור בית דין וחייבים לציין את התאריך הזה. הבחור בן שבעים, ודווקא נראה בסדר. ראיתי אותו לא מזמן בפרק של סידרה אמריקאית נורא מטומטמת שנקראת המאתר (שבאמת ירדה אחרי עונה אחת אם זה בגלל שהייתה מטומטמת או כי הכוכב הראשי שלה – מייקל קלארק דנקאן שזה השחור הענק מגרין מייל – מת) שהוא שיחק שם את עצמו והמאתר איתר את הגיטרה שלו שהלכה לאיבוד או משהו, והוא נראה בסדר גמור ונורא צעיר ועד מאה ועשרים ותמשיך ככה. אז הנה קרידנס בסוזי קיו. לא מקורי שלהם, אבל זה הביצוע הכי סבבי והכי מוכר. וגם מהאלבום הראשון וגם זה קרידנס מזוקק וכמה שאני יותר מזדקן אני יותר אוהב אותם ודי להשתפך. ביי! – עולה על המטוס לרודוס –

עד לאן תגיע השחיתות!

הידד ל'הארץ' חושף השחיתויות. מה היינו עושים בלעדיו?  איך היינו יודעים שהפרקליטה שמייצגת את נתניהו בתביעה שהגיש מני נפתלי קודמה לפרקליטת מחוז ירושלים? וואו! המושחת הזה נתניהו. ושרה. דוחפים את אנשי שלומם לכל מקום אפשרי. תיכף ימנו את מושיק גלאמין להיות נשיא בית המשפט העליון.

אז זהו, שלא.

גילוי נאות כזה? אני בעל קשרים כאלה ואחרים למילייה החברתי של עו"ד כוכבית נצח-דולב, וקשר משפחה מסויים לקודמתה בתפקיד ליאורה חביליו. משזה נאמר, אני בטוח שאם יעמידו אותי במסדר זיהוי הן לא תדענה לזהות אותי ושמי, לכשעצמו, לא יאמר להן דבר. את נצח-דולב לא פגשתי מעודי. עם חביליו אני נפגש פעם בעשרים שנה כשהקצוות המשפחתיים הרחוקים מאוד מתחברים, נאמר בחתונה של החוליה המשותפת. אפשר להמשיך?

נתחיל מאי הדיוקים בכותרת שכולה רמיזה מכוערת. לא, היא לא 'מייצגת את נתניהו'. המדובר בעובדת מדינה שכירה, עורכת דין בפרקליטות, שקיבלה לטיפולה תיק שהגיש עובד כנגד משרד ראש הממשלה, וכן נגד עזרא סיידוף העובד במשרד ראש הממשלה ונגד ראש הממשלה עצמו. אין לה כל רווח אישי מניהול התיק, היא מקבלת את משכורתה, אין לה מי יודע מה בחירה איזה תיק לקבל, וגם אם היא מייצגת את נתניהו באופן אישי, אני בספק אם נפגשה עמו מעודה. היא גם לא מונתה ל'פרקליטת מחוז ירושלים", אלא ל'פרקליטת מחוז ירושלים (אזרחי) שזו משרה בעלת סמכויות קטנות יותר וצוות אדם קטן יותר מ'פרקליט מחוז' סתם. אבל למה לדייק אם אפשר סתם לרמוז?

הכתבה ממשיכה ומתארת את מעלליה האיומים של הגב' נצח דולב בעת שחקרה את מני נפתלי. שומו שמים. היא בחרה שלא להגיש תצהיר של שרה נתניהו, ושופטת בית הדין לעבודה מתחה ביקורת על קו ההגנה שלה כשחקרה את נפתלי. איך הגיעה אישה כה מושחתת וחסרת יכולת למעמד כה רם?

אני מניח שהכתבת היא בעלת נסיון מועט יותר בניהול תיק אזרחי גדול מהגב' כוכבית נצח, וכך גם רוב קהל הקוראים. האישה עורכת דין בפרקליטות כבר 21 שנה. אז ככה – ניהול קו חקירה והגשת תצהירים זה פררוגטיבה של עורך הדין שמנווט את הספינה. ירצה – יגיש. ירצה – לא יגיש. ירצה – ישאל שאלה בחקירה נגדית, ירצה – לא ישאל. אם יפעל נכון – ינצח. אם ישגה – יפסיד. לדברים שנאמרים במהלך הדיון חשיבות נמוכה בהרבה בעניין הזה מהתוצאה הסופית.

נאמר שחקירה מסויימת, לאו דווקא החקירה של מני נפתלי, אורכת שעות רבות. נאמר שהשופטת, וגם הקלדנית, הן בסך הכל בני אדם. הן רעבות. לפעמים צריך פיפי. אולי יש ילד חולה בבית ורוצים לדאוג לשלומו. אולי סתם השופטת קבעה עם חברה לבלות בערב והיא מבינה שככל שהחקירה הזו תימשך, כך הזמן שיהיה לה להתקלח ולהתרענן בבית לפני יפחת. לך תדע. אז החקירה – שחשפה עניינים מהותיים וחשובים והתמשכה באופן מזהיר עד עכשיו פתאום נראית לא רלוונטית, כי הקיבה מקרקרת והשלפוחית לוחצת, והמקלחת קורצת. אז מעירים איזה הערה כדי לקטוע קו חקירה שמתמשך, ולאפשר להזיז את התיק הלאה. אם זה באחד ממיליון תיקים שבהם שרה נתניהו לא מעידה, ההערה – שמטיבם של דברים לא נרשמת בפרוטוקול – נשכחת אחרי שנייה. בתיק הזה הכל נרשם, ומחר כותרת ראשית – בית המשפט מתח ביקורת על הפרקליטה.

ואתם יודעים מה? אני רוצה פרקליטה שתייצג את המדינה שלי ששואלת שאלות קשות ולא צפויות. שמגיעה למקומות שלמי שתובע מיליוני שקלים מהמדינה לא נעים לענות עליהם. שעושה לצד השני חיים קשים. שנלחמת בשבילי. שמוכנה לספוג ביקורת של בית משפט ובלבד שתדגיש נקודה. כשקראתי את הדיווחים מבית המשפט הרגשתי שעושים בשמי עבודה טובה. גם עכשיו אני מרגיש כך.

כי כשמני נפתלי תובע את המדינה, אז כמה שאני לא סובל את נתניהו, האינטרס הישיר שלי הוא שהוא לא יקבל מהמדינה כספים שלא מגיעים לו. נכון, כולנו רצינו (כולנו -השמאלנים הבוגדנים, אלה שהצביעו המחנה הציוני וגרוע מכך) שכל עלילות שרה תחשפנה, בדיוק יומיים לפני הבחירות. אבל כשעל הפרק כמה מיליוני שקלים שיכולים לשמש היטב את המדינה במקום אחר, אני רוצה לצד המדינה פרקליטה קשוחה ורעה, שתוודא שהכסף הזה לא יוצא סתם.

ולא שהיא כזו קשוחה ורעה. אלו שאלות די חלביות. אני עצמי שאלתי עדים שאלות גרועות מאלה, וגם קיבלתי נזיפות גרועות מאלה.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שמישהי שעושה בשבילי כבר עשרים ואחת שנים את העבודה ומייצגת את כולנו בבית המשפט, שיכולה הייתה בטח לעשות הון במגזר הפרטי, אבל בחרה בשירות הציבורי, שנבחרה בוועדת מכרזים של אנשים טובים והגונים כולם על סמך יכולת ורקורד מקצועי, מישהי שכנראה הייתי מאוד רוצה לראות לצידי כשתובעים אותי, מוכפשת סתם, ואפילו לא באמירה מפורשת אלא ברמיזה מרושעת, המבוססת על אי דיוקים משמעותיים.

זה כל מה שהיה לכתוב על 21 שנות קריירה של כוכבית נצח בשירות המדינה? עיון בתכנה המשפטית 'נבו' מעלה ששמה מופיע 110 פעמים במשפטים שונים. סקירה מהירה מראה שהיא ניצחה שם בכמה משפטים חשובים ומשמעותיים. זה טוב, כי היא ייצגה את המדינה ובטח חסכה לנו המון כסף. לא שהמדינה תמיד צודקת. אבל אנחנו לא במשפט הפלילי. זה משפט אזרחי. דיני תכנון ובנייה. מכרזים. דיני עבודה. אני רוצה תוצאה צודקת והוגנת שהתקבלה אחרי שפרקליט מוכשר ייצג את הצד של המדינה.

ולא שאין שם מה לחקור, בסביבה של נתניהו ומינויים וכאלה. זה מה שמעצבן בכתבה הזו. יש כאן אפקט כפול. מחפשים במקום הקל, מתחת לפנס, במינוי מאוד פומבי שנעשה בשקיפות מלאה, עם קשר מינימלי לנתניהו, במקום לחקור במקומות קשים יותר ואפלים יותר, ובטח יש מה ואיפה. והצד השני של העניין זה שבפעם הבאה שהעיתון הזה יצעק 'זאב, זאב' לא יאמינו לו. ואיך שאני מכיר את נתניהו ואת 'הארץ' תהיה הפעם הבאה.

אבל צריך למכור עיתונים כי נתניהו מחלק אותם חינם. זה סבבה, אבל למה על הגב של כוכבית שלא עשתה לכם שום דבר רע?

ממתק? לא מגיע לכם. קוראי הארץ שכמותכם. אני כועס עליכם.