הרב לוינשטיין, אוונגליסטים אפיסקופלים, להט"בים ואחרים

סך הכל אני טיפוס די חיובי שאוהב לקחת את הדברים למקום הטוב והמכיל, ולא להיעלב. אלא אם כן ממש כאילו מכניסים לעניין את אמא שלי או משהו כזה. אבל אם זה לא אישי, ולרוב זה לא כי מי מאלה שמעליבים ציבורים כמו להט"בים או מזרחיים או כאלה מכיר אותי בכלל. אז אני מנסה לראות את הצד החיובי, ולפני שהרב או המבקר קולנוע או מי שזה לא יהיה אומר שדבריו הוצאו מהקשרם אני בא ומנסה להכניס אותם להקשר המתאים ולקחת אותם לכיוון החיובי האוהב אדם.

כך למשל אם הייתי הומו, והיו אומרים עלי שאני סוטה וחולה, אז הייתי מנסה לקחת את זה לכיוון הטוב, ואומר שלמשל דבר ראשון אם הרב לוינשטיין הזה היה אומר עלי משהו טוב אז יש לי מה לדאוג. כנראה שאני עושה משהו בסדר אם הוא יורד עלי ככה. תארו לכם שהיה אומר 'ברוכים הבאים למכינה הקדם צבאית בעלי'. שזה איך אומרים הלב של הכיבוש, והמאבק הוא אחד וסולידריות וזה. אז אם אני לא במיין סטרים הישראלי הבורגני והשבע מעצמו, שהמכינה של לוינשטיין אמורה באיזה מקום לסמל, אז אני בסבבה.

ובאמת, סך הכל, ההתברגנות היא דבר קצת מפחיד. פתאום יש ח"כ בליכוד, ומדברים על משפחה של בית צמוד קרקע בהתנחלות עם משכנתא ממשלתית שלושה וחצי ילדים וכלב. שזה דברים שבתור סטרייט אני מנסה כבר שנים להיפטר מהם. ובאמת תמיד חשבתי שאחד היתרונות שיש בנטייה ההומוסקסואלית זה האופציה שנראית כטבעית לצאת מהמסגרת הבורגנית של הקיום הקפיטליסטי וליצור מערכות שמבוססות על מה שפוקו קרא לו 'זכויות יחסיות' (Relational rights) אבל זה נושא תיאורטי נורא מורכב. בואו ניקח את זה למקום הכלכלי החיובי. הומואים הם חולים? לא צריך את לבנת פורן בשביל לדעת שלנכות במדינת ישראל מגיע ביטוח לאומי. אני כבר רואה 'דמי סדום', ואת התור העליז בבנק הדואר בכל חמישה עשר בחודש כשמחלקים שם את הצ'קים של דמי הסדום. רק בשביל זה הכל יהיה שווה. אפשר יהיה לזרוק את הטינדר לפח. בחיי. באמת לא בקטע שלהט"ב זה מחלת נפש, כי אנשי מדע רציניים יותר מלוינשטיין כבר הוציאו את ההומוסקסואליות מה-DSM מתי שהוא בשנות השבעים, אבל אם כבר אתה מתייג הומואים, אז תשלם. אפשר להצמיד את זה לקצבת הקיום של תלמידי הישיבה או משהו. באמת בקטע חיובי.

אז אותו דבר עם רפורמים. קל לי נורא לא להעלב בשם הלהטבים כי אני בסך הכל לא. נראה מה יהיה כשזה יגיע אלי אישית. אז אין מה לדאוג. לוינשטיין הרווי באהבת ישראל לא עוצר שם – גם הרפורמים לא משהו אצלו. הם זרם בנצרות. אז אני יכול להיעלב, וראש הכנסייה הרפורמית בארץ, הארכיבישוף גלעד קריב, באמת נעלב, ומדבר על קלקול קיבה מילולי ומוסרי. אבל אני אומר – אבונא, תירגע – ככה אנחנו הנוצרים קוראים לבישופים שלנו. אבונא. לפחות בגליל הד'אהריסטי – בוא ניקח את זה למקום טוב. מזלך שיש לך בכנסייה מומחה למילט. זרום איתי ותראה לאן אנחנו מגיעים.

אז ככה. כל הדוקטורט שלי בקליפת אגוז. לפחות החלק של הסקירה ההיסטורית. פעם פעם היו בארץ התורכים והם חילקו את מי שגר כאן לעדות דתיות שלכל אחת היה בית דין ששם הם סידרו את העניינים שלהם. שיטה תורכית כזאת, ישר מהקוראן. זה נקרא 'שיטת המילט' כי מילט זה בתורכית עדה דתית. זו גם המילה הכי אהובה עלי בעולם חוץ מ'שודרגת' בהקשר של חדר במלון או שכירת רכב בחו"ל. אבל זה לא העניין. בקיצור באו הבריטים עשו פריש מיש, וביטלו כמה עדות והמציאו חדשות. מה שהתגבש זה שבזמן המנדט הייתה עדה מוסלמית אחת (שכללה גם את הדרוזים והשיעים והאחמדים) עדה יהודית אחת שזה אומר שכל היהודים – חרדים, קראים, וכל מיני כאלה שהיו להם בתי דין נפרדים בזמן התורכים, כפופים לרבנות הראשית. ולא פחות מתשע עדות נוצריות. חלק מהן נורא קטנות וזניחות. אני לא סגור על זה כמה רפורמים היו בארץ בזמן המנדט, ויכול להיות שארתור בירם היה היחיד, ולכן הם לא קיבלו עדה דתית. אבל יש לי הרגשה שגם אם היו מיליונת'לפים רפורמים זה לא היה עוזר. הנה היו אז עשרות אלפי דרוזים, וכמה אלפי קופטים, ובהאים וכאלה וגם הם לא קיבלו עדה דתית. כי הבריטים חילקו עדה רק למי שהיה נחמד אליהם בקטע קולוניאלי של הפרד ומשול ומקל וגזר וכאלה. פוליטיקה של המנדט.

אבל מה? התורכים הלכו והבריטים הלכו והשיטה הנהדרת הזאת שנקראת 'שיטת המילט' עוד כאן! ויש רק עדה יהודית אחת שהיא כפופה לרבנות הראשית. ושם בבתי הדין שלהם יושבים אנשים שלידם הרב לוינשטיין הוא היפסטר תל אביבי, ומחליטים בדיני נפשות שלי ושלכם.

אז אני אומר שאם כבר יש פסק הלכה שאנחנו נוצרים, על אף שהוא שגוי על פניו כי קראתי כמה פעמים את הסידור הרפורמי 'העבודה שבלב' ולא מצאתי שם אפילו איזכור אחד לאותו האיש, אבל נשים את זה בצד לא נקלקל דבר טוב. אז אם יש דבר כזה בואו נפתח עדה?

סך הכל העדות הנוצריות העיקריות זה הקתולים והיוונים אורתודוכסים שזה כמה עשרות אלפי אנשים. כל היתר מאוד קטנות עם כמה אלפי אנשים מקסימום. עכשיו לפתוח עדה זה דבר שעושים ונעשה במדינת ישראל לפחות שלוש פעמים. קיבלנו עדה דרוזית שלא הייתה, עדה בהאית חדשה, ואוונגלים אפיסקופלים שהוכרו כעדה דתית מתי שהוא בתחילת שנות השבעים. אלה מאוד מעניינים משתי סיבות – ראשית, הם עדה נוצרית פרוטסטנטית, מה שלא היה קודם. למעשה הם מה שקוראים לו במקומות אחרים 'אנגליקנים'. כך שאם מישהו מדמיין למשמע המילה 'אוונגלים' את המטיפים הפונדמנטליסטים האלה מארצות הברית שנאבקים בתנינים ואוספים כספים בטלוויזיה ופעם בכמה זמן שערוריית מין, שיחשוב יותר בכיוון של תה של ערבית עם הארכיבישוף מקנטרברי. שנית – יש מעט מאוד מהם. אולי שלושת אלפים גג. אני מכיר כמה, ואפילו פעם הייתי בבית משפט עם הארכיבישוף שלהם. עדה סימפטית, אנשים נהדרים, אבל מאוד מעטים. סדר גודל של משפחה מורחבת.

אז אם שלושת אלפים אוונגלים אפיסקופלים מקבלים עדה, אז אני די סגור על זה שלרפורמים יש יותר. הרבה יותר. כמה? היו כמה סקרים מטורפים בשנים האחרונות שדיברו על 7 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית. אבל אני לא ממש סגור על זה. אני הרבה פחות אופטימי. אבל גם אחוז לוקח. באמת! ואת זה יש לנו. בעוונותי הייתי לפני כחודשיים בכינוס השנתי של הרפורמים ורק המנהיגים של הקהילות שם היה שלושת אלפים איש. מבחינה מספרית אנחנו לוקחים את האוונגלים אפיסקופלים בהליכה. ואתם יודעים מה? בטח גם את המלכיתים והכשדים אוניאטים. מישהו כאן מכיר כשדי אוניאטי? אם מישהו מבין קוראי הוא מלכיתי או כשדי, הסליחה אתכם. אבל אני באמת חושב שאתם נורא נדירים. גם הגריגוריאנים הארמנים והסורים קתולים ככה. נורא מצטער, אבל יש מכם נורא מעט, ויש יותר רפורמים. אז אם אתם נוצרים ואנחנו נוצרים, גם לנו מגיעה עדה, ובית דין. ואשקרה אני די בטוח שגם בג"צ יחשוב כך. ג'יזס קרייסט!

אז בואו נעשה עדה! ונפתח בית דין! ונשיא שם כהנים לגרושות, וגברים לגברים ונשים לנשים, כמו שרפורמים יודעים ואוהבים! כי אם יש משהו שרפורמים אוהבים יותר מאת ישו, זה להשיא אנשים שאורתודוכסים חושבים שאסור להם בכלל להתקרב אחד לשני. ולגייר. בעצם לרפרם. כי סך הכל אמרנו שאנחנו רפורמים וזה לא יהודי. נרפרם כל מה שבא ליד! ונקבל חותמת כשרות של מדינת ישראל. לא סבבה? סבבה. סך הכל מעז יצא מתוק. תודה לך לוינשטיין. אתה מנהיג רוחני נורא דגול. לא ניקח את זה באמת לכיוון של ללכת למכינה בעלי כי כיבוש וזה, וגם שמעתי שיש לך קטע עם אלמנות של הבוגרים שלך, וכמה שאתה חמוד וכריזמטי אני לא רוצה לקחת סיכון עם ש', אבל באמת שאפו על הרעיון ושיהיה בסבבה וחג מולד שמח! אה, זה לא ביולי? טוב אני חדש בכל הקטע של הנצרות ועוד לא שוטף בחגים. שיהיה PAX VOBISCUM. זה עובד גם בימי חול. פקס ווביסקום כבוד הרב. נתראה בשמחות.

אומואים, הר הבית וכאלה

אומואים בבאר שבע. באמת, איזה בעיות אתם עושים? לא יכולים להישאר במקום שהוקצה לכם? חייבים לנפנף את הגאווה שלכם בראש חוצות? האמת – ככה חשבתי ובדקתי ואני באמת מכיר יותר להט"ב בבאר שבע ממה שבריא לסיסג'נדר מזדקן כמוני. והם בין הטובים והנחמדים במכרי. אחלה מאבק – אנשים. סך הכל הפסד של באר שבע, כי מצעד גאווה זה כיף גדול. במצעדי גאווה צעדתי פעם אחת, בחיפה לפני כמה זמן. כי בדיוק היו לי לימודים ביום שישי ויצא לי להגיע ככה על הדרך, כי חבר טוב שלי אירגן שם את העניין ורציתי לתמוך, וחבר אחר (שמת לפני חדשיים מסרטן וכולנו עוד בהלם מהקטע) פשוט התחשק לי להגיד שלום וידעתי שיהיה שם. איפשהו במרתפי הפייסבוק חבויה תמונה שלי צועד עם גופייה ורדרדה של חוש"ן. אבל אני לא נותן כאן קישור כדי לא להלהיט את היצרים ולא לקבל הזמנות לא ראויות שאצטרך לדחות כי ש' וזה.

אבל בעצם למה אני תומך בזכות שלהם ליצור פרובוקציה (ניסוח תקשורתי. הקיום של כל אדם אינו פרובוקציה. זה כמו להגיד שלנשום זה פרובוקציה) בבאר שבע, ואיני תומך בזכות של קיצוני הימין לעלות להר הבית? למה הם יכולים לנפנף את הגאווה שלהם בפנים של החרדים בבאר שבע שלא יכולים לסבול את המחשבה שממש לידם יש את האנשים האלה שעושים את הדבר שאסור בספר ויקרא, ולא תומך בזכות של אנשי הימין הירושלמי לנפנף דגלי ישראל ברמד'אן ברובע המוסלמי ב'ריקודגלים' בפרצוף של הערבים שם במזרח ירושלים? אז אתמול השאלה הזאת עלתה בכמה מקומות. מירב מיכאלי גימגמה תשובה לא ממש ברורה ולא נבונה (אני אהיה הראשונה שאתמוך בחופש הדת ועלייה להר הבית, כשיושג הסדר פוליטי. כן, באמת. וגם כשיבוא המשיח במהרה בימינו אמן. מה שיגיע קודם) ואחרי כן נכנסתי לוויכוח פייסבוק עם שתי חברות פייסבוק מהסוג שרואה בעין יפה תפילת יהודים בהר הבית. אז יש הסבר נורא פשוט למה זה לא וזה כן, ואני רושם אותו כאן. ראו הוזהרתם – כמות מתונה של מדע המדינה ופילוסופיה. וקצת ג'ון רולס. אני לא ממש קורא לו פילוסוף, אבל אני מבין שיש אנשים שכן. ואני בלית ברירה מקבל את זה. זה נקרא פלורליזם.

נתחיל בשאלה נורא כללית. למה טוב לי ואני מקבל שכספי המיסים שאני משלם ילכו לשלם על משכורת של מורה שמלמד נאמר ברמת השרון, ולא להאכיל את הרעבים באפריקה? הרי רמת השרון זה יישוב נורא נורא מבוסס ובאמת כל הילדים שם זכאי בגרות, ובאפריקה אנשים ממש מתים ברעב? כל חלוקה ריאלית של הכסף שלי צריכה לדאוג לזה שהוא יגיע קודם למי שצריך אותו יותר, נכון? אז זהו שלא. יש משהו מן המשותף ביני ובין תושבי רמת השרון, שאין לי עם תושבי נאמר רואנדה. אני ותושבי רמת השרון שייכים לאותה קהילה פוליטית. זה יוצר בינינו איזה שהוא קשר שאין לי עם אחרים שאינם שייכים לאותה קהילה. כשמדברים על חלוקת משאבים צודקת – וזה פחות או יותר תחום העניין העיקרי של רולס, מדברים על קהילה פוליטית אחת. לכן הוויכוח הוא לא אם השקל שלי ילך למורה ברמת השרון או לילד רעב באפריקה, אלא אם הוא ילך למורה ברמת השרון או למורה בשדרות או ברהט. אפילו שאני יודע שזה שבאפריקה רעב מאוד, ונמצא אפילו בסכנת חיים, החובה המיידית שלי כלפיו פחותה. יש חובות מסדר שני, כמו החובה של המדינה שלי לסייע למדינה באפריקה. וזה כבר סיפור אחר. וגם החובה הזו לא ממש מוכרת במדע המדינה ורולס אפילו כתב על זה ספר שנקרא חוק העמים. אז בספר הזה ממש בעמ' 73 רולס אומר שקהילה פוליטית כזאת מתאפיינת בשלושה מאפיינים בסיסיים – ממשלה דמוקרטית חוקתית צודקת במידה סבירה המשרתת את האינטרסים היסודיים שלהם, אזרחים המאוחדים על בסיס מה שמיל כינה 'זיקות אהדה משותפות', ואופי מוסרי.

בואו נאמר שיש לנו בישראל מין קהילה כזאת. זה קצת למתוח את העניין, כי הממשלה שלנו לא ממש צודקת במידה סבירה, משרתת את האינטרסים היסודיים של חלק קטן מאוד מהקהילה (נאמר האלפיון הממש עליון ומעלה), האזרחים נורא שונאים זה את זה, ולכו תשאלו את משה קצב על אופי מוסרי. אבל למה לקלקל טיעון יפה? בואו נזרום עם זה. מספיק שיש לנו את הצבא המוסרי ביותר בעולם כדי להראות שאנחנו באמת באמת עומדים בכל הקריטריונים האלה, לא?

אז ככה. החברים בקהילה כזאת, שנאמר במקרה שלנו הם כל מי שמחזיק תעודת זהות והוא בעל זכות הצבעה, חייבים אחד לשני כל מיני חובות שאחרים לא חבים להם ושהם לא חבים לאחרים. לאן ילכו כספי המיסים שלנו לרמת השרון או לרואנדה זו רק דוגמה אחת. עוד דוגמה זה שאני ממש צריך להכיל ולקבל דעות והלכי רוח ודרכי חיים שנורא נורא שונים משלי. אז אם חבורה של גזענים שלי רוצים לצעוד באום אל פחם, בג"צ ממש מרשה להם לעשות את זה ובסבבה. ולמרות שאני ובנצי גופשטיין די הדרדרנו ביחסים בזמן האחרון, אני מסכים עם בגצ ושמח על זה שהוא יכול לצעוד איפה שהוא רוצה. אני מכיל (עד כמה שאפשר, לפעמים זה מגיע לאלימות וכאלה, ואז אני מפסיק להכיל) את הדרך השונה שלו, ודורש שהוא יכיל את שלי. אבל אם נאמר חבורה של ניאו נאצים מסקוקי תרצה לבוא לצעוד בעפולה, הם יצטרכו לעבור דרכי ודרך ידית הטוריה שלי, ואולי גם הטוריה תישאר מחוברת אליה, כי אין לי שום חובה להכיל דרך חיים של נאצי מסקוקי, ונאצים לא בא לי טוב.

אז סיכמנו שאני צריך להכיל נאום של נאמר מיכאל בן ארי באשחר, או מצעד של להב"ה באום אל פחם (כי גם תושבי אום אל פחם הם חברים באותה קהילה פוליטית וצריכים להכיל את הגזענות של אנשי כהנא, כל עוד זו לא מגיעה למקומות בלתי חוקיים ולאלימות) והאנשים הנורא דתיים שנורא מפריע להם לראות אומואים בשדרות איז'ו רגר בבאר שבע צריכים גם להכיל את הלהט"בים המקומיים, כי אותו דבר. (התשובה לשאלה למה לא מפריע להם לראות מכוניות בשבת בשדרות רגר, שזו עבירה לא פחות חמורה ממשכב זכר היא מתחום הפסיכולוגיה כבר, ולא מתחום החשיבה הרציונלית, אבל נעזוב את זה). אז בקהילה הפוליטית שלנו שמוגדרת בכל מי שמחזיק בזכות הצבעה בטריטוריה המתוחמת בשליטה ריבונית של מדינת ישראל שיש בה ממשלה דמוקרטית חוקתית צודקת ואופי מוסרי וזה, אנשים צריכים להכיל כמה שאפשר את אורח החיים של השני. זו ממש חובה שהם חייבים זה לזה.

  אז כאן הגענו לתשובה למה מצעד גאווה כן ולעלות על הר הבית להתפלל שם לא. וגם לא ריקודגלים. נתחיל מהריקודגלים. בריקודגלים מגיעים למקום בו גרה אוכלוסייה שהיא לא חלק מהקהילה הפוליטית שלנו, והיא בעצם חבורה של אנשים משוללי זכויות שחיים בשטח כבוש, וחוץ מזה שנורא מתנהגים אליהם באלימות, והורסים להם את החנויות וזה (אני יודע. זה רק קומץ. הכל טוב. ועדיין) גם מעבירים להם איזה מסר של מי האדון כאן בשטח ואנחנו כאן ותשתקו. אז את זה הם לא חייבים לקבל או להכיל, כי הם לא שייכים לאותה קהילה פוליטית ששייכים אליה המרקדגלים. יכול להיות שהמדינה רואה בשטח של הרובע המוסלמי חלק מהשטח הריבוני שלה (ואף אחד אחר לא ממש רואה את זה אבל נעזוב את זה), אבל האנשים שחיים שם הם מקהילה פוליטית אחרת. ולכן אין להם את החובה להכיל את הנוכחות שלנו במה שהם רואים כפרובוקציה, מה שגורם להתנגדות שלי ליצור להם פרובוקציות. במילים אחרות – להט"ב בבאר שבע לא פרובוקציה, כי יש חובת כבוד הדדי זה לדרך החיים של זה. ימין מתנחלי סרוג כיפה ברובע המוסלמי כן פרובוקציה, כי אין להם ולתושבי הרובע את החובה להכיל ולכבד זה את דרך החיים של זה כי הם לא מאותה קהילה.

הר הבית אותו דבר רק בערך פי עשר. כאן יש כבר ממש גורמים בין לאומיים חוץ מדינתיים. חוץ מזה שמי שנמצא שם ומנהל את העניינים מבחינה פרסונלית לא שייך לקהילה שלנו, אז יש שם ממש גורמים בין לאומיים כמו הווקף שאיך שלא תסתכלו על זה הוא גורם חיצוני לקהילה הפוליטית שלנו, או אפילו טענות לריבונות או לעניין דתי ואחר של מדינות זרות. היי – זה לא אני אמרתי. זה מי שהסכים לשים שם מצלמות מעקב של ממשלת ירדן אמר. אז אם האנשים שם, שהם לא חלק מהקהילה שלי, רואים בעלייה של יהודים איום ופרובוקציה, אז אני לא יכול לכבד את חופש הדת במקום שלא שייך לקהילה שלי. כי היחסים ביני ובין מי שלא שייך לקהילה שלי מבוססים על בסיס אחר.

בואו נחזור לבסיס. לא ייתכן שבתוך הקהילה שלי יסדרו עניינים באלימות. הכל צריך להיות מבוסס על כבוד הדדי ושלטון החוק. אבל בין קהילות פוליטיות זה עובד פחות. באמת! ישראל רוצה להשמיד משאית בסודן? בסבבה. שולחים מל"ט או סיירת ומשמידים אותה, וזה בסדר מבחינת החוק הבינלאומי. נוקטים באלימות שלא הייתה מקובלת במישור הפנימי. יש המון דברים שלא חלים במישור שמחוץ לקהילה שלי. וחופש הדת והכבוד לדת הוא אחד מהם. זה שיח שלא קיים בכלל במישור הזה. מדינות ועמים מדברים ביניהם בשפה אחרת. קצת יותר פרימיטיבית. והסיבה לזה היא בדיוק שאנחנו לא חייבים לאף אחד אחר את מה שאנחנו חייבים בינינו ובין עצמנו. אז אי אפשר להגיד 'אני תומך בחופש הדת לכן זכותו של כל אחד לעלות להר הבית'. הרציונל הזה לא תופס שם. אי אפשר להגיד באותה מידה 'אם אתה מאפשר לי לעשות מצעד בבאר שבע שהתושבים שם לא אוהבים, תאפשר לעשות את זה בכל מקום אחר על פני הגלובוס.' יש הבדל בין באר שבע להר הבית. ובין באר שבע לנאמר הטאג' מהאל. מצעד של קרניבורים במקום קדוש להינדים עם המבורגרים יכול לעבור בבאר שבע, בהנחה שהייתה שם אוכלוסייה הינדית שרואה בפרה מקום קדוש. שמישהו ינסה להגיע עם מקדונלד'ס למקום קדוש להינדים בחו"ל. לא עולה על דעתכם, נכון? ויש לזה סיבה טובה.

ממתק? ניסיתי לחשוב על מישהו שממש לא שייך לקהילה הפוליטית שלי והגעתי לריו פוקוקי. אם ג'אז יפני משנות השבעים פוגע ברגשות שלי, אני לא אסכים למצעד של ג'זיסטים יפנים קשישים עם פסנתר בבאר שבע, או בכל מקום אחר. אני לא חייב. אבל בכל אופן תקשיבו כי הוא די בסדר ואולי אחרי כן תרצו שהוא כן יצעד. סך הכל נורא מזכיר את שם טוב לוי.

ועוד הערה – כתבתי את הפוסט הזה לפני ששמעתי חדשות. אז זה שאין כאן איזכור לאירוע בצרפת זה לא בגלל שאני לא חייב בחובת אמפתיה לנפגעי טרור שהם לא מהקהילה שלי, אלא כי כתבתי כאן בלי לדעת מה קורה שם. ועדיין הדברים ראויים להישמע, גם ביום כזה, כי השאלה הזו עוד תשוב ותעלה.

אז מה קורה עם ערביות לסביות?

ביהופיץ אירע מעשה שאינו הגון, ושר החינוך נפגש עם רבנים קונסרבטיביים בארצות הברית. מייד קמו עליו גדולי הרבנים להחזירו לדרך התורה. ולא רק הרב הראשי, דוד לאו, נזף בו, אלא גם גדולי הציונות הדתית, הרב אליהו והרב אריאל. אלו ואלו לא חסכו שבטם מהרפורמים והקונסרבטיבים, הגורמים לשואה איומה בעם ישראל.

וטוב ששני אלו, עוקרי הרים וטוחניהם זה בזה, התכנסו ופסקו פסוקם. הרי האחד ידוע בכך שאסר על השכרת דירה לערבים, והשני אסר על השכרת דירה ללסביות. ואני שואל כאילו – ובאמת זה מתוך זה שהסוגיה מטרידה אותי ואני רוצה לנהוג כמו יהודי טוב, ולא לעבור על מצוות 'לא תחנם' וכל זה – אם מגיעות ערביות לסביות להשכיר להן או לא? כי מינוס ומינוס זה פלוס? או שזה איסור כפול, ויסקלו אותי בכיכר העיר או משהו? וסך הכל זה נורא סטיריאוטיפי, אבל לסביות זה בטח שוכרות ממש טובות, מסודרות כזה, חוץ מזה שלבוץ' צריך לסדר חנייה לאופנוע, ובגלל הפעילות הברוכה של הרב אליהו וחבריו אז לערבים נורא קשה למצוא דירה להשכרה, ואפשר מה זה להעלות להם את המחיר. אז אני ממש דורש פסיקה. זה לא שעומדות אצלי ים ערביות לסביות ומחפשות לשכור דירה, וגם אין לי בכלל דירות להשכרה אבל החיים נורא זורמים ונזילים ולך תדע.

תעזבו אותי באמא שלכם. אני רפורמי. באמת! וסך הכל לא נולדתי כזה. זה הפעילות הנהדרת של אנשים כמוכם שמזהים אוטומטית יהדות עם הצורות הגרועות ביותר של גזענות והומפוביה שדחפה אותי לשם. לרב שלי יש זקן פחות ארוך, למעשה הוא מגולח, אבל לא תפסתי אותו מעולם בדבר גזענות או הומופוביה ולהיפך.

אז ככה – אנחנו לא יהודים ושואה וזה. אז מה אתם רוצים מהחיים שלנו. תנו לנו את העדה הדתית שלנו – לא חייבים אפילו לקרוא לה 'יהודית'. אפשר 'עדת התינוקות שנשבו' או אפילו 'העדה העמלקית'. תנו לנו בית דין משלנו לגיורים, לנישואים וגירושים, ותעזבו אותנו באמא שלכם. אי אפשר גם להסתכל עלינו כאילו היינו חבורה של עובדי אלילים בתקופת אליהו הנביא, אתם יודעים, מהסוג שמדי פעם המלך היה חוזר בתשובה ומשמיד, ומצד שני להגיד לנו מה לעשות, ולהתנהג כאילו נורא איכפת מאיתנו. אנחנו מקרה אבוד. מי שהגיע לזה שהוא עומד עם ארון קודש פתוח ולידו אישה בטלית וכיפה בוכרית גדולה אומרת שמע ישראל, זה כבר שפל המדרגה שאין מה לעשות ומה לתקן. לא יעזור בית דין. באמת! תראו רק תתנו לנו את העדה הדתית שלנו איזה יופי יהיה. במקום להגיד 'שר החינוך ביקר אצל היהודים הקונסרבטיביים בארצות הברית', אפשר יהיה לכתוב 'שר החינוך ביקר את העדה העמלקית ובירכה ביום חגה'. וזה פחות מעליב, כי לא רומזים שמי שמתנהג כך, מערב בתפילה בחורים ובתולות (פחחח… כאילו אפשר למצוא בתולה רפורמית), הוא יהודי ממש. והקוראים בעיתונים החרדיים שמסתירים מהם קיומם של דברים כמו נשים ואומואים, ורפורמים, לא ייפגעו ברגשותיהם העדינים.

ועוד משהו – בנט (עוד מופת לנאורות ואחדות העם) ובני לאו (דווקא בסדר, אם מותר לי להגיד וזה לא מוריד אצלו נקודות בקהל היעד שלו) אומרים שצריך לשמור על קשרים עם יהדות התפוצות, ולאו האחיין אמר שאי אפשר להחרים את הרפורמים בלי לסכן את היחסים עם ארצות הברית. היי! אני כאן! בחיים לא הייתי בארצות הברית! ויש לי אפילו דודים שם. ולא ביקרתי אותם בחיים. ככה יצא. עסוקים וזה ואין כסף והג'ט לג. אז אני גם אזרח ישראל. ועשיתי צבא וכמה עשרות שנים מילואים. ומשלם מיסים כל חמש עשרה לחודש כמו שעון מס הכנסה מע"מ. זה לא עניין של האלה בארצות הברית שממילא שם כולם משוגעים. אני כאן. ואני רפורמי, ואני רוצה שיתייחסו אלי. והרב הראשי שהמדינה כופה עלי להתחתן ולהתגרש (חס וחלילה.) אצלו שיתייחס אלי כמו שפקיד צריך להתייחס לאזרח במדינה, וככה גם כל מי שמקבל את המשכורת מקופת המדינה כמו רב העיר צפת ורב העיר רמת גן. אני כאן, ואני רפורמי, ואני ישראלי בדיוק כמוכם. אז או שתתנו לי רבנים משלי, אבל אם אתם כופים עלי הר כגיגית את החבורה הגזענית וההומופובית הזו, אז לפחות שיסתמו את הפה ויתייחסו אלי בכבוד. זה כאילו שהפקיד במשרד הרישוי שהייתי בא לעשות אצלו טסט לרכב או לחדש רשיון היה מתחיל לרדת עלי שאני נוהג ביונדאי. באמת! מי שמכם?

ממתק? הנה משהו ממישהו שהיה יותר רוחני מכל רבני צה"ר ביחד.

מדריך הישרדות בקיץ התשע"ה

לפייסבוק יש עכשיו מין הרגל כזה להעלות אחת ליום מה שקרה בדיוק לפני שנה. וכך מחזירים אותי מדי יום לאותו קיץ מר ונמהר של 2014 בו התבשרנו על חטיפת ילדים ורציחתם, לאחר מכן על שריפת ילדים, ולאחר מכן מלחמה איומה ונוראית. והנה, כמו במעגל קסום, אנחנו חוזרים לשם. ילדים נרצחים, אלימות, וביני לבינכם, כל אוגוסט עוד לפנינו וכמות הגפרורים היכולים להצית את השריפות היא גדולה ורבה.

אין לי ספק שנתניהו, בנט ושות' הזדעזעו זעזוע של ממש מדקירת הצועדים בירושלים ושריפת התינוק בסמוך לאחר מכן. זה לא מסיר מאחריותם. נכון, שליסל כנראה בחור קצת מעורער, אבל העובדה שבחר למטרה דווקא צועדי להט"ב ולא קבוצת צופים, או חוג מקרמה של גימלאיות, נובעת בדיוק מאותה גישה של הסתה כנגד להט"ב שפשתה במפלגה שמר בנט עומד בראשה. אי אפשר להכניס ברשימה בנאדם כמו סמוטריץ', ששנה אחרי הדקירה הראשונה הצעיד 'מצעד בהמות', ואחרי כן להגיד שיטפל בלהט"ב בכך שיגדיל את תקציב ארגון הנוער הגאה. עזוב את ארגון הנוער הגאה. טפל בבית שלך. תעשה לחברי הכנסת יום עיון על מגדר. אני מוכן לבוא לדבר שם רבע שעה, כי יותר מזה לא אשרוד במחיצת החבורה הזאת. אבל זה לא יקרה. ימשיכו להסית כנגד להט"ב ולשלול מהם זכויות בסיסיות, ואחרי הדקירה הבאה יגדילו את התקציב של איג"י בעוד כמה שקלים.

שריפת התינוק, לעומת זאת, היא ממש דז'ה וו. גם כאן, אתם יודעים, ביבי נורא מזועזע וכל זה. מיהם ומהם השורפים? אותו סוג של גידול פרא לאומני שהוא למעשה היד הארוכה של מפעל ההתנחלות. חיילי השטח. אני בטוח שאם יימצאו החבר'ה האלה, וישאלו אותם מה עשו יום לפני השריפה בבוקר, יסתבר שהם היו שם בבית אל, מקשיבים לנפתלי בנט נואם, ומתעמתים עם חיילי מג"ב. שוב – אפשר לחנך דור שלם לשנאה של כל מה שלא נראה חושב וזז בדיוק כמוהם, לבוז עמוק לחוק, להתעמתות עם חיילים, לכך שהערך העליון הוא הכיבוש וההתנחלות וחיי אדם מגיעים איפשהו במקום עשירי, אם בכלל, ואחרי כן לצקצק בלשון כשהולכים ומממשים את הערכים האלה בדיוק.

אז? אז לא הולך להיות כאן טוב יותר, כי ממשלת השנאה הזו לא הולכת לשום מקום, אלא למקום גרוע יותר. העובדה שהממשלה תלויה בכל קול של כל ח"כ הופכת את הח"כים רק לפרועים יותר ואת המעשים למטורפים יותר. בנאדם כמו אורן חזן, שבכל שיטה נורמלית כבר היה מוצא את עצמו בדרך זו או אחרת מחוץ לפרלמנט, הוא עדיין סיו"ר הכנסת וחבר ועדת החוץ והביטחון, כי לאף אחד אין את היכולת לעשות מה שצריך. מוטי יוגב יכול לקרוא להרוס את בג"צ עם דחפור, ואף אחד לא יכול להגיד לו כלום. אז אנחנו צפויים לקיץ חם של אנרכיה, הסתה פרועה, ואלימות ברחובות.

מה עושה אדם הגון כדי לשרוד?

ככל שרוצים להגביר את השנאה, כך יש להגביר את האהבה. אני לא מדבר על 'אהבת ישראל' של אלו שיושבים בתשעה באב ומדברים על שנאת חינם ובעשרה באב דוקרים מפגינים במצעד גאווה. אני לא פאקינג אח שלכם. לא רוצה את האהבה שלכם. אתם 'אוהבים' אותי רק כי אתם תופסים אותי כחבר בפולק, בקהילת הדם והאדמה שלכם. מוותר על הכבוד, מחזיר את כרטיס החבר. רוצה הביתה.

אני מדבר על אהבה לאדם באשר הוא אדם. הזדהות. אמפתיה. אם יש חבר להט"ב, זה הזמן להרים טלפון ולקבוע פגישה בבית קפה, סתם כדי לחדש את הקשר. אם יש דרך להראות לחבר ערבי שהלב שלך במקום הנכון, ולא במקום בו שורפים תינוקות – לכו על זה.

זה יעזור? לא. כי האש כבר התפשטה, וקשה מאוד יהיה לעצור אותה. אבל זה יסמן גבולות. זה יאמר – אלי זה לא יגיע. אני לא אסחף לשם. כמו לשפוך דלי מים מסביבך. יש שריפות שזה עוצר.

לפני שנה עמדתי בצומת כרמיאל. היה גם מאוד חם, ואנשים גם לא הגיבו בצורה האוהבת והאוהדת הצפויה, אלא כינו אותנו 'שרמוטות של ערבים'. השנה, כשרמוטה אמיתית של ערבים, נסעתי להראות את הזדהותי – ואת הבושה העמוקה שאני חש – ואת האהבה שלי לאדם באשר הוא אדם ובמיוחד לאחי תושבי הגליל – בכפר בענה. בתמונה יש כל מיני חבר'ה כמו ד"ר בכרי ואחרים, שמי שמסתובב כאן מכיר, וגם את חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף שהוא איש צנוע ונחמד, והייתה לנו שיחה לבבית ויפה. הרגשתי קצת יותר טוב. הנוכחות שלי אמרה משהו, גם לי וגם לאלה שהבעתי הזדהות עמם. אשרוד עוד יום.

השלט אומר 'לטרור אין דת ואין לאום – יש לגדוע את יד הרוצחים'. אני הבחור בלי השיער והלא מגולח באמצע. לידי משמאל השייח' ומימין דב, ואחריו חבר הכנסת אבו מערוף. אנחנו עומדים על אדמת הגליל, ביחד, יהודים וערבים, ונשבעים שלא לשנוא זה את זה.

ממתק? משהו קצת עצוב, כי הימים קצת עצובים. רוי ביוקנן, סטורי אוף אייזק.

תכנית פעולה לנישואי גאים בישראל

2017

דוד ויהונתן הם שני סטודנטים המאוהבים זה בזה. את רוב כספם כילו זה מכבר על שכר הלימוד ושכר הדירה. דוד עובד כבארמן בפאב בעיר התחתית, ויהונתן עומד להתחיל את התמחותו במשרד עורכי דין גדול בשכר מינימום. חלומם הגדול, לנסוע ולהינשא בארצות הברית, התנפץ זה עתה כאשר המנוע במכוניתם הישנה שבק, והיה צורך להחליפה, דבר שכילה את משאביהם הכספיים הדחוקים ממילא. הם אוהבים להיפגש בחשאי ולהתגפף במקום הרומנטי ביותר, אך השומם והבודד ביותר באוניברסיטה – המדף של התזות והדוקטורטים הישנים. והנה יום אחד, בעודם נשענים על המדף, חבוקים בחשאי באותה אהבה שאיש אינו מעז לקרוא בשמה, נפל כרך מאובק על הרצפה. עבודת הדוקטורט המוכתרת 'תפיסת הריבונות בדיני מדינת ישראל לאור קיומו של הסדר העדה הדתית'. וואלה מעניין, אמר דוד ופתח את הכרך…

'בחר מספר מ-1 עד 10?' שאל דוד את יהונתן. '7' הכריז יהונתן בבטחה. תוך שהוא מורה על הרשימה בעפרונו, עבר דוד על רשימת העדות הדתיות הנוצריות המופיעה בדבר המלך במועצתו, והפור נפל על העדה הפינטקוסטלית אפיסקופלית.

משכנה של העדה הפינטקוסטלית אפיסקופלית (שעד מהרה נודעה בכינויה 'פינ-אפ') היה בכנסייה ישנה ומאובקת בעיר התחתית בחיפה. אולי בשנת 1922 היו מספיק פינאפים כדי להצדיק קיומה של עדה דתית נפרדת, אבל היום הם מסתמכים על אוכלוסיה מקומית שהיא פחות או יותר משפחה מורחבת של כ-400 נפשות, וסגל של כמרים פנסיונרים שמגיעים ממרכז העדה באי מלטה. המרת הדת הייתה תהליך פשוט. היא לוותה בתמורה של כמה מאות שקלים, התזת מים קדושים, וכמה מלמולים בשפה המלטזית.

מהר מאוד המירו את דתם לפינאפית מאות ואלפי אנשים. התפילות נעשו מגוונות יותר, מעניינות יותר. כנסיות הוקמו בכל רחבי ישראל. המפגש החברתי בראשון בערב, שכלל תפילה קצרה, ולאחריה דרשה, היה למקום הלוהט ביותר במדינה. עיבודים חדשים לשירי הדת המלטזים הישנים, הפכו את מקהלות הפינאפ לדבר הלוהט ביותר בזירת המוזיקה המקומית. בשנת 2018 זכתה מקהלת הפינאפ מראשון לציון באקס פקטור. אי אפשר היה עוד להתעלם מהתופעה.

כשמנתה אוכלוסיית הפינאפים בישראל 40,000 פינאפים, דרש דוד לערוך בחירות למשרת המטרופוליט הפינטקוסטלי האפיסקופלי בישראל. זה נתקל בהתנגדות של המאמינים המקוריים, וכמובן התנגדות לוהטת של המרכז הרוחני במלטה. הנושא היה צריך לעבור דרך עתירה מנהלית ובג"צ, אבל זה קרה. משקלם המכריע של המומרים החדשים הכריע את הכף.

המטרופוליט החדש דוד הכריז על ניתוק ממרכז הכנסייה במלטה. הוא העביר את התפילות לעברית ואת יום התפילה לשבת אחרי הצהריים, כי זה יותר נוח למומרים החדשים. הוא גם התחיל לחתן זוגות חד מיניים.

כשהכנסת החליטה על תיקון דבר המלך, ואי ההכרה בעדה הפינטקוסטלית אפיסקופלית, הוגש כמובן בג"צ. יהונתן ייצג את העדה באופן מזהיר. ההרכב הוציא פסיקה מורכבת. אי אפשר סתם כך להוציא עדה אחת מהרשימה. ודאי לא עדה שמספר מאמיניה הגיע כבר לחצי מיליון. הוא הורה על ביטול החוק לתיקון דבר המלך, והורה במקביל למשרד הפנים לרשום את עשרות אלפי הזוגות שחותנו בשנים האחרונות בכנסייה הפינטקוסטלית אפיסקופלית.

בסמוך לאחר מכן הגיש משרד המשפטים הצעת חוק לביטול דבר המלך במועצתו, שנראה עכשיו חיקוק מיותר ומסוכן. לאור העובדה שעתה היו רשומים במשרד הפנים עשרות אלפי זוגות חד מיניים, לא נראה היה מעשי לאסור על כך. הצעת החוק של משרד המשפטים כללה אפשרות לחתונה חד מינית. התסייגותן של הסיעות הדתיות נבלעה ברטוריקה הכללית שלהן נגד נישואים אזרחים. החוק עבר ברוב גדול. בשנת 2022, מאה שנה לאחר קבלתו, בוטל דבר המלך במועצתו על ארץ ישראל, בוטלה החלוקה לעדות דתיות, והוכרז על נישואים אזרחיים.

זכרו את ה-26 ביוני!

וגם את השם המוזר אוברגפל. כרגע הגוגל לא כל כך מכיר אותו. הגוגל מכיר אתלטית גרמניה מהשורה השנייה, בשם כריסטינה אוברגפל. אין מה לדאוג, בתוך כמה ימים זה ישתנה. ה-26 ביוני ומר ג'יימס אוברגפל נכנסו להיסטוריה (ביחד עם ריצ'רד הודג'ס האומלל, שנפל בחלקו להיות מנהל מחלקת הבריאות במדינת אוהיו בדיוק כשאוברגרפל רצה להתחתן עם בחור). כן, בית המשפט העליון של ארצות הברית אישר היום נישואי גאים.

בדרך כלל באירועים כאלה אני מזכיר את העובדה שהקוראים לנישואי גאים במדינת ישראל מתעלמים מכך שהרוב ההטרוסקסואלי (אנחנו עדיין רוב, מצטער) כפוף לחוקי אישות מתקופת הברונזה המוקדמת, מחולק ל-14 עדות דתיות, וכבול בכבלי המילט האכזר, מורשתו של סולימאן המפואר, השליט העות'מאני. אבל היום עיני לא תהיה צרה בעליזים, ביום בו ראוי שיעלזו יותר מכל. מפרגן לכם. שאפו. לכו תתחתנו.

קראתי את כל 103 עמודי פסק הדין ולא מצאתי בהם חידוש רב. דקדוקי עניות של המשפט החוקתי בארצות הברית תמיד שעממו אותי רצח. דווקא בדעת המיעוט המנומקת של תומאס וסקאליה (נכנסו להיסטוריה בתור הבאד גאייס לנצח, לדעתי) מצאתי עניין ואיזה סוג של בנייה רציונלית שאני יכול להשתמש בה בדוקטורט שלי, אם כי כמובן שאני מסתייג מהתוצאה שאליה הגיעו. אזרוק כאן מחשבה – הייתכן שהקבעון של המשפט הישראלי לגבי הצורה, מוביל להתדיינות חוזרת ונשנית בעניינים של הערכאה השופטת או הפורום הראוי, כאשר בארצות הברית, בה נושאי הצורה הוכרעו זה מכבר, חוזרים ועוסקים בשאלות של תוכן – אמצעי מניעה, הפלות, משגל 'שלא כדרכה', נישואי גאים (רו נ. וייד, גריזוולד נ' קונטיקט, לורנס נ' וירג'יניה ועכשיו גם אוברגפל נ' הודג'ס) בעוד שבישראל השאלות הללו מוכרעות ללא כל דיון או בדיון טכני ולא מהותי, הנמנע תמיד מלהיכנס לגופו של עניין? הייתכן שהחופש היחסי ממנו אנו נהנים בישראל, ללא התערבות שיפוטית, בנוגע לאמצעי מניעה, הפלות, משגל 'שלא כדרכה' וכיוצא בזה נובע דווקא מהאובססיה של המחוקק שלנו למילט, וכך המילט הוא דווקא שומר זכויות האזרח שלנו? טוב, זו מחשבה די פרועה והיא די בסיס למאמר קצת יותר רציני, אם לא לפוסט דוק (מקבל הצעות והזמנות. סתאאאם. אל יתהלל וכו'.) אבל זה באמת לא קשור לכלום.

יום נהדר לכם, גאים. תראו. כאן במדינתנו הקטנטונת יש את שוד הגז הגדול, 20% מהאוכלוסייה הוכרזו על ידי שר הפנים כמי שאינם ראויים להיות אזרחים, וכל מיני כאלה, אז בואו נצעד ביחד, גאים כלא גאים, בסולידריות ובאחווה וכל זה, ונעשה שיהיה לנו טוב ונחמד, ונהיה גאים במה שאנחנו, ונאבק את כל המאבקים שצריך להיאבק. האמת אני חושב שהיום היה מצעד הגאווה בחיפה, ואם הבת שלי לא הייתה נוקעת את הרגל והייתי צריך להסתובב איתה בכל מיני מרכזי רפואת חירום, גם הייתי לובש את גופיית 'חושן' הוורודה שלי (מראה מאמם. אגב, תמונת הפרופיל שלי בפייסבוק, אבל צריך להיות חבר שלי בשביל לראות, אני חושב) וצועד עמם.

ממתק? אני חושב שהיא די מוכרת כלהט"ב, בקטע של הב' אם איני טועה. וקצת נתקלתי בוידאו הזה בשיטוט ביוטיוב וזה עשה לי מאוד טוב. קבלו את כלת השודדים (והשודדות) אמנדה פלמר.

Tiocfaidh ár lá

האמרה המופיעה בכותרת היא פתגם אירי בשפה הגאלית. המשמעות היא 'עוד יגיע יומנו'. (מבטאים את זה צ'אקי אר לה) בדרך כלל זו הייתה סיסמה ששימשה את הקתולים במאבק לאיחוד האי. היום, כאשר אירלנד העצמאית קיבלה במשאל עם תיקון לחוקה המאפשר נישואי להט"ב, אני אומר – צ'אקי אר לה! עוד יגיע יומנו.

או שמא?

פעמים רבות כתבתי בבלוג הזה כי שיטת המילט, המפרידה את תושבי ישראל בסגרגציה אתנית המוסווית כחלוקה לעדות דתיות, תכשיל גם מהלך לנישואי להט"ב. הדעת נותנת שהסדר כזה יהיה מחוץ לגבולות העדה הדתית. שכן אם רוצה זוג לעשות את אותו הדבר שבשלו תולים בכיכר המרכזית בטהרן, או מוציאים אל מחוץ לגדר ב'בית היהודי', מה עניין לבית דין דתי לענות בו כאן? הייתכן שזוג להט"ב מוסלמים יתגרשו זה מזה בכך שיאמרו זה לזה 'טלאק! טלאק! טלאק!', וכיצד זה יידון בית דין רבני בנישואי גאים, כאשר הנישואים עצמם הם אקט קנייני בו קונה הגבר את האישה? בשלוש דרכים אישה נקנית. בקניין, בסודר ובביאה. איך נקנה גבר? נישואי להט"ב הם מחוץ להגיון המילטי.

אם כך, כאשר תתבסס ברית הזוגיות בדיני ארצנו, אם אני, אבו אלמוג היהודי הכשר, אתאהב עד כלות בג'מיל, תקבל זוגיותנו את הכרת המדינה. אך אם אמאס בו, ואתאהב באחותו ג'מילה (היו דברים מעולם! תפתחו כל ערוץ טלנובלות) כי אז המדינה תמנע את זוגיותנו ולא תכיר בה. אף מערכת חוקית לא תוכל לסבול סתירה פנימית כזו. הכרה בנישואי גאים תנפץ את המילט.

או שמא?

זה בדיוק מה שקורה באירלנד. מדינה בה הנישואים ההטרוסקסואליים הם מסגרת פטריארכלית צרה ומלחיצה, בו עצם מוסד הגירושים התקבל אך במשאל עם ב-1995, וזאת במגבלות רבות מאוד.

הטיעון הלהט"בי הבסיסי היה – אני רוצה להצטרף למסגרת המלחיצה הזו. לא לשבור אותה, לא לנפץ אותה, לא ליצור מסגרת חופשית לכולם. אתם, ההטרוסקסואלים, עסוקים בלהכניס אחד את השני למסגרות מעיקות שאי אפשר לצאת מהן? גם אני רוצה. הווידאו קליפ הבא מציג גירסה נהדרת של הטיעון הזה. בחור לבוש בחליפה מסורתית דופק על דלתות הבתים, ומבקש מכל מי שפותח לו את הדלת את 'ידה של שינייד'. בסוף (תראו את הקליפ, דקה וחצי, אבל נורא מגניבה עם מוזיקת רקע של אם אני לא טועה השינייד האחת והיחידה) – 'תארו לכם שאם הייתם רוצים להינשא הייתם צריכים לבקש רשות מארבעה מיליון איש'. הסבטקסט הוא ברור – אם אתם, ההטרוסקסואלים פועלים לפי הדגם האולטרא שמרני של לבקש את ידה של הכלה כשאתם לבושים בחליפה – גם לנו מגיע. וזה בדיוק מה שהם קיבלו.

אז מה יכול לקרות? יכולים לקרות שני דברים. או שההומואים יקחו בדרכם העליזה את מוסד הנישואים באירלנד ויגררו אותו כשהוא בועט ומצווח אל המאה ה-21, ויביאו ליצירת מוסד נישואים חופשי וראוי לתושבי אירלנד כולה, להט"בים וסטרייטים, או שהנישואים הלהט"ביים יישארו מעין מסגרת חופשית למיעוט מצומצם, עם כללים מיוחדים, ולמעשה מעין מובלעת המפלה לטובה את הלהט"בים לעומת ההטרוסקסואלים. חידוש מרענן. אני אופטימי, אחרי המראות הנהדרים של משאל העם אתמול, שנראה אל מול עינינו את התממשות האפשרות הראשונה.

זה יכול לעבוד בארץ? אסיים בדוגמה. ב-2011 הייתה כאן 'מחאת אוהלים'. גם בספרד היה גל של מחאה. מה שקרה בספרד זה שהמחאה הזו הולידה תנועת המונים שמאלית בשם 'פודמוס' שסחפה את העם הספרדי, ואתמול זכתה בניצחון אדיר בבחירות המקומיות בדרך להשפעה משמעותית על הפוליטיקה הספרדית, אם לא כיבוש השלטון. אצלנו צעדו, התפרקו, הקימו את מפלגת היהיר והריקא, שסחפה את קולות המחאה, והשליכה אותם לרגליהם של שי פירון ורות קלדרון שפיזרו אותם לכל רוח. שתי מערכות בחירות מאז בחרנו שוב ושוב את ביבי הניאו ליברל, ולא רואים את הסוף. היום חיזק שלטון הטייקונים וההון את אחיזתו בכלכלה הישראלית בהתפוטרותו השערורייתית של דייויד גילה, שהיה אחד המחסומים האחרונים בין מדינת ישראל ואובדן ריבונותה לטייקוני הגז, שסימנה לכל פקיד ממשלתי שאם הוא רוצה לאחוז בתפקידו הוא צריך ליישר קו. לנו, הישראלים, יש דרך מיוחדת לעשות דברים.

אבל אני עוד אופטימי. צ'אקי אר לה.

ממתק? אחד ההמנונים ההומוסקסואליים הנהדרים ביותר הוא 'אהבה מוכתמת' של סופט סל מהאייטיז המוקדמות. רק לפני כמה שנים גיליתי את המקור הנפלא – ההו כה הטרוסקסואלי – של גלוריה ג'ונס, שלטעמי (הטרוסקסואל מזדקן) עולה בכל פרמטר אפשרי על הביצוע של התא הרך. ובכל אופן, בקטע של אחווה וסולידריות, קבלו את גלוריה ג'ונס. אגב, הקליפ שווה ביותר. שוב ממליץ לראות עד הסוף כולה שתי דקות.