אשת יפת תואר

פעם פעם כשהייתי צעיר ועול בימים הייתי במין צינור כזה מגעיל שקראו לו הבופור. שלא תדעו! פצמרים ביום, מארבים בלילה, כל הבלגן, ומה, מוקף צנחנים ואפילו לא צנחנית אחת לרפואה בכל המוצב. רק גברים. כי ללבנון היה אסור להכניס נשים. רק פעם אחת קשאית בנבי אל עוואדי באיזה ביצוע, אבל ביום יום לא. ומה? מפקד האגד רשע מרושע. היה באיזה תצפית, ג'בל בלאט, שזה היה בית זונות של ממש, מטר מהגבול והמילואימניקים שם זרקו שם זין כמו שרק מילואימניקים יודעים, והתרשם מהבלגן, ועשה סגר יציאות שאף תצפית לא יוצאת הביתה בלי שהוא עובר תצפית תצפית ובודק שהכל בסדר. יימח שמם המילואימניקים בבלאט. הם גמרו את המילואים שבועיים אחרי כן וחזרו הבייתה שלהם, ואני נשארתי ותפרתי 42 יום. שזה אשקרה די הרבה. ובלי אף אישה בטווח של כמה קילומטרים.

מה שכן הייתה שם באיזה כפר מישהי שכל בוקר בשש בבוקר הייתה יוצאת ותופסת אוטובוס לעיר הקרובה שעבדה שם מורה או משהו. זו הייתה הנוכחות הנשית הכי משמעותית שהייתה לנו בבופור. אז הצנחנים ממש שהיו עושים את הפתיחת ציר היו עוברים ממש לידה, ואמרו שהגשש היה אומר לה מדי פעם שלום, וכך ידענו גם מה השם שלה אבל אנחנו שהיינו תותחנים לא עשינו את הפתיחת ציר וטוב שכך כי לא היה סגור בטוח במאה אחוז שכל מי שיוצא גם חוזר וכבר היו דברים מעולם. אז הסתפקנו בלראות אותה משלושה קילומטר במשקפת. איזה קרבות היו על מי יהיה במשמרת של שש בבוקר! עקרונית בתור הסמל עמדה אני הייתי מקבל איזה משמרת שאני רוצה, אז הייתי צריך לעשות את החישוב שאם אני בשש על המשקפת, אז אני כאילו ישן את המשמרת של שתיים עד שש, ואז בארבע יש כוננות עם שחר וצריך לרוץ ולצעוק כמו משוגעים איזה רבע שעה וזה די קוטע את השינה. אז הייתי עושה בדרך כלל לילה, ומשאיר את העונג של המשמרת של שש בבוקר לאחד הטירונים שממילא היו יותר לחוצים, ושהוא יראה כתם קטן מטושטש במשקפת ממרחק של שלושה קילומטר, וידמיין את מה שהצנחנים שחזרו מהפתיחת ציר סיפרו שבטח גם כן היה מוגזם בטירוף.

אז היום נמצא פיתרון לבעייה, וזו הלכת 'אשת יפת תואר' שיצאה מאיזה רב אייל קרים שמונה לרב הצבאי הראשי. מי שרוצה הנה קישור לתשובה שנתן לשאלה שהעלה מישהו כנראה גם כן הנושא הזה קצת בער לו, ושם מופיעה הפיסקה המרגשת ש"אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל." וואלה! אשקרה למען הצלחת הכלל. אתם יודעים מה זה להסתובב עם תותחנים לחוצים שלא ראו בית 42 יום? אני זוכר שרבתי עם אחד מאנשי הצוות ולא דיברתי איתו יותר כי היה לנו ויכוח עקרוני אם הייתי בחורה אם היה יוצא איתי, והוא אמר שלא. עם כל הלחץ וזה, עדיין שלל. באמת נעלבתי, אבל עכשיו אני די מבין אותו. אז אני לא מדבר ספציפית על הבחורה הזו – בטח עכשיו כבר סבתא. אני חושב שאפשר היה להוריד את הנגמ"ש. אחד ברתק עם המקלע, תמיד יש אחד כזה שלא מעוניין מכל מיני טעמים וסיבות. דופקים על הדלת, נכנסים לבית אקראי, ויאללה אשת יפת תואר, ומספקים את היצר הרע בתנאים שהתורה התירה למען הכלל.

אז הקרים הבין שהוא די הסתבך והבהיר ש"שמעולם לא התירה התורה אונס אישה. דין "אשת יפת תואר" נועד לגרום לחייל לחזור מכוונתו לקחת את השבויה לאישה, על ידי סדרת פעולות שמצניעות את יופייה ומדגישות את אישיותה ואת צערה. אם לאחר כל התהליך עדיין רצונו לשאת אותה לאישה, הוא מחויב לעשות זאת על ידי חופה וקידושין."

אז ככה. נבהיר. לא מראש, ולא בדיעבד, כשקיבלנו היתר הלכתי – כמובן רק בקטע שזה נועד לחזור בנו מכוונתנו לשאת את הגויה יפת התואר לאישה – אף אחד מאיתנו לא חשב אפילו בכיוון. לא בקטע הסוציולוגי של זה שאנחנו כאילו גזענים ובגלל זה לא נאנוס ערבייה. בשלב מסויים לקראת סיום ה-42 יום זממנו שם אפילו על כל מיני בולי עץ וכאלה. מה שיוצא אני מרוצה. לא, כי אונס לא היה בכלל בלקסיקון שלנו כחיילי צה"ל. זה לא משהו שעבר לנו בכלל במחשבה. לא משהו שעושים. לא משהו שחשבנו עליו, לא משהו שדיברנו עליו. לא משהו ששאלנו את הרב או המפ או את מפקד החיל. לא קיים.

אז נכון, זה דיון תיאורטי בשאלה הלכתית פרשנית וזה. וסך הכל רב אז כאילו זה מה שהוא מתעסק איתו, לא? אז ככה -חמוד – אתה הרבצ"ר. מאוד מעניין אותך כשרות. ואם מותר לדבר בקשר בשבת אם נופלים עליך פצמרים. וכאלה. או אפילו אם את הבחור הזה שלא סגורים אם אמא שלו יהודיה ובכל אופן היה הנעבעך בקו הראשון בעזה וחטף כדור בראש קוברים בתוך הגדר או מחוץ לגדר. זה גם המונופול שלך. אבל יש שאלות שאם אתה רוצה לדון בהן תחכה לפשוט את המדים ואז תדון בהן מבחינה תיאורטית. רוצה רשימה?

כל הקטע של אשת יפת תואר. זה ומחיית העמלק. בעצם כל הקטע של תורת המלך. ומלכים בכלל. אה… ודין רודף. אני יודע שזה לא להיט בערך מ-1995 אבל לפעמים מתחשק. רק בקטע התיאורטי. אז זהו שלא. אני יודע שזה נמצא שם וזה מאוד מפתה להתעסק. עזוב. זה יצר הרע. זה לא ייקח אותך לאף מקום. מספיק שזה זיהם את השיח הצהלי בקטע של אונס שלא היה שם קודם.

ושירת נשים? וגיוס נשים? טוב. כאן זה פררוגרטיבה שלו בתור רב אורתודוכסי להיות מיזוגן ושוביניסט. שיהיה לו לבריאות, ואולי מישהו יחשוב פעמיים על כל הקטע של דת וצבא, בקטע הלניניסטי של כמה שיהיה יותר רע ככה יהיה בסוף יותר טוב.

הבהרה מערכתית – יוצא לי לכתוב כאן הרבה פחות כי אני עסוק יותר, וגם החלפתי מחשב ואני מתעצל להתעסק עם הסיסמה של הוורדפרס במחשב החדש. אז תקבלו אחת לעשרה ימים עד שייגמרו כל הפרוייקטים אבל יהיה ממש איכותי כמו הקטע הזה. ממתק איכותי? אני לא נכנס לכל הקטע של אורשר ומירי רגב וזה, כי סך הכל אני מת על מזרחי. אז קבלו את סטטיק ובן אל תבורי בשירם 'כביש החוף'.

משחקי הכס עונה שישית פרק ראשון

הכותרת היא סתם טיזר. משהו שאמור לגרום לקוראים להיכנס לכאן. לא תהיה כאן אף מילה על הפרק הראשון, חוץ מזה שראיתי אותו והייתי יכול נורא לקלקל לכל מיני אנשים, אבל זה לא מעניין אותי ברמה הזו.

בהעדר דוקטורט לכתבו, וכאשר הפרויקטים הבאים מבוששים לבוא מכל מיני סיבות שבעולם (ספר אין לי יכולת להתחיל עכשיו ואני לא פנוי לכך מבחינה מנטלית כל עוד הדוקטורט לא נבדק. מחזה נכתב עם שותפה די בעצלתיים. שני מאמרים מתבשלים לאט על אש קטנה ואין לי כוח להתחיל. עוד פרויקט ענק אולי יתחיל ואולי לא) ביליתי, לבשתי ולחרפתי, את השבועות האחרונים בצפיית בינג' מטורפת ביחד עם פלג בכל חמש העונות של 'משחקי הכס', ששולבה בקריאה של החלק השלישי והרביעי של 'שיר של אש ושל קרח'.

סך הכל התבטאתי כאן כמה פעמים שמרטין הוא סופר נהדר. אני חושב שפיצחתי את העניין ומצאתי גם את החולשה, אבל זה בהמשך. כמה מילים – לא יותר מדי – על הסידרה בטלוויזיה. מוצר אמריקאי די משובח מבחינת הפקה. תלבושות תפאורות צילום סבבי. עריכה לא משהו. דיאלוג מביך. תסריט קלישאי ולינארי. אלמלא ידו המכוונת של מרטין הסידרה הזו הייתה שוקעת, כמו שקצת קורה לה בעלילות המשנה שעברו את מה שהוכתב להן בספרים – או – אלוהים ישמור – הלכו בניגוד למה שכתוב בספרים (ג'יימי וברון בדורן. או כמו שיש בלוגרית מעניינת שקוראת למקום הזה Porne). סך הכל מוצר HBO טיפוסי – המון ציצים עם או בלי סיבה. ג'ון סנואו חי או מת? ברבאק. את הטריק הזה די מיצו ב-1980 עם ג'יי אר.

הספרים? נורא סוחפים ומעניינים. אבל עדיין מוצר אמריקאי נחות לעומת אפוסים אדירים אחרים שבאים בחשבון נוסח שר הטבעות. מרטין מצליח להדהים בכל ספר באירוע שהורג גיבור ראשי ולוקח את העלילה למקום אפל ובלתי צפוי. זאת אומרת הוא מצליח לעשות את זה אפילו יותר מפעם אחת בשלושת הספרים הראשונים וקצת נכשל ברביעי אבל עד כמה ששמעתי קצת חוזר לעצמו בחמישי. זה טריק די קשה. אני ניסיתי את זה באחד מספרי. הגיבור הטוב, עידו ממן, הולך לעולם שכולו טוב הרחק מהאקסית הפסיכוטית שלו בערך בשני שליש של 'לילה אדום' ומשאיר אותה להמשיך את העלילה ולנקום את דמו. לא כל כך הלך. אנשים שקראו את הספר אמרו שזה מאוד הפריע להם כי הם נקשרו אליו, וסך הכל קיבלתי כמה תגובות שליליות על הטוויסט הזה המסויים בעלילה. אז אדארד סטארק (ורוב סטארק, וקטלין סטארק, ורנלי ברתיאון ובעצם גם ג'ון סנואו…) הוא הצליח לעשות את זה כל כך הרבה פעמים מרטין שכנראה הוא למד את הטריק. זה הופך את הספרים למאוד כיפיים ומותחים. זה גם מחזיק מעמד בערך שלושה ספרים וקורס ברביעי. עדיין לא קראתי את החמישי, וגם את השישי והשביעי שטרם נכתבו (מרטין חמוד למה אתה מחכה? גם בעולם שלנו ולא רק בעולם של משחקי הכס לא כל אחד זוכה לסיים את כל התכניות עד הסוף. הסופר שלנו קצת יותר אכזרי וקצת פחות צפוי ממך) ועקרונית צריך לראות את כל השבעה כמקשה אחת, אבל זה בערך הכל. זה סוד הקסם של הספרים. אם זה החזיק אותי עד לכאן שלושת אלפים חמש מאות עמוד במצטבר (ובאנגלית. התרגום העברי הוא לצערי מוצר נחות ולא אחיד – מספר מתרגמים שונים למספר ספרים שונים ואחרי הספר הראשון וחצי הספר השני – המו"ל הגרגרן של התרגום בעברית חילק כל ספר לשני חצאים – נקעה נפשי והתחלתי לקרוא באנגלית.) אז סימן שיש בזה משהו.

העניין הוא שמרטין לא נושא איתו מטען אינטלקטואלי כדי ליצור עולם שלם וקוהרנטי, שהנקודות בהן הוא משיק לעולמנו יוצרות עניין ומביאות לתובנות. התחושה של הכובד נוצרת מזה שאין נקודת משקל עלילתית של גיבור אחד שסוחב את העלילה, וזו מתפצלת לנקודות ראות של עשרות דמויות. מאות, אם לא אלפי דמויות מוזכרות בשמן ובתארן. זה טריק, ואני יכול לדמיין שאת רשימת אילנות היחס והווסאלים של בתי האצולה השונים כתב אפילו בטרם התחיל בכתיבה עצמה. זה נותן תחושה של מרחב ועומק, אבל זו אשלייה.

העולם שיצר דומה מדי לעולמנו מכדי להיות מקורי ממש. שלוש היבשות המוכרות בעולם שלו מזכירות בקווי המתאר הכלליים את דרום אירופה (אסוס) צפון אפריקה והאי הגדול באיים הבריטיים (ווסטרוז). העולם הזה אינו שונה דיו מעולמנו אלא בפרטים שמרטין לא חשב עליהם עד הסוף. מה גורם לעונות להיות ארוכות יותר? ייתכן שנדע בסוף וייתכן שלא, אבל איך אנשים סופרים את שנות החיים שלהם? הם מחשבים שנת ירח? שנת שמש? אין לזה ממש תשובה. לוח השנה הווסטרוזי נותר מעורפל. אנשים חוגגים שם את 'יום השם' אבל לא ברור מתי ואחת לכמה זמן. וזו רק דוגמה אחת.

הבעייה העיקרית היא בעייה לשונית. בואו נשים את הסידרה בצד עם הדות'ארקית והווליריאנית המומצאות (כמובן שהשפה המצויה – הקומון ת'אנג, היא אנגלית. בהוליווד הרעים הגרמנים מדברים אנגלית במבטא גרמני. החייזרים מדברים אנגלית. אז גם הווסטרוזים מדברים אנגלית). הספר עצמו הוא בעייתי מאוד מהבחינה הזו, וזה פחות או יותר הורס לי את הקריאה. ווסטרוז היא תוצר של שלוש פלישות (פחות או יותר כמו אנגליה. עד ויליאם הכובש שהוא אאיגון הכובש. ההקבלות האלו להיסטוריה האנגלית ולמלחמת השושנים היו יכולות להיות משעשעות – לניסטר לנקסטר – אם היה מאחוריהן תוכן או מחשבה. אין. מצטער. הן לא מובילות לכלום. גם כשאתה מבין שלנקסטר מקביל ללניסטר אתה לא יכול למצוא את המשותף בין שני הבתים פרט לשמם, וזו רק דוגמה). שלוש הפלישות הביאו לכך שווסטרוז מאוכלס על ידי 'ראשוני האדם', 'האנדאלים' וה'רוינארים'. היית מצפה שכמו האוכלוסייה המקומית של אנגליה, מעל לשכבה הלשונית הקדומה, הוולשית, תבוא השיכבה הלשונית הקלטית ועליה השכבה הלשונית הנורמנית הלטינו-צרפתית. לא עובד. לא ניתן להבחין בין שמות של ראשוני האדם, של רוינארים ושל אנדאלים.

השמות של המקומות ושל הגיבורים הם אוסף די אקלקטי, אבל הם בעיקר שמות בריטיים שעברו איזה טוויסט באיות. לפעמים יש מאחוריהם איזו אמירה או מחשבה. סרסיי מהדהדת בפירוש את קירקה מהמיתולוגיה היוונית (אין יוונים בווסטרוז. בעייה. עוד נחזור לזה). ובליזה טאלי – ארין מהדהדת אשתו הראשונה של מרטין, לייזה טאטלי. אז זה משחק ניחושים נחמד, אבל זו גם רשלנות כתיבתית של מי שלא הקדיש מאמץ – או היה חסר את היכולת – ליצור באמת מגוון של שלוש לשונות שונות זו מזו ושלובות זו בזו באופן שניתן לזהות את התרומה של כל אחת מהן לכל שם נתון. זה ממש נופל עם שמות מהתנ"ך (אדם מרברנד, או אפילו פטיר בייליש, כשפיטר הוא כידוע פטרוס הקדוש) או שמות שמקורם בלטינית או יוונית, שלא קיימות בעולם של משחקי הכס אך איכשהו הצליחו לחלחל אליו. מדוע שמקדש השבעה ייקרא 'ספט' אם אין בעולם הזה יוונית?

משימה ענקית ובלתי סבירה? טולקין הצליח. אבל הוא היה בעל השכלה קלאסית. מה שמאוד מאוד חסר למרטין כדי להצליח במשימה שנטל על עצמו. פרנק הרברט הצליח, עם המון עזרה מעמנואל לוטם. מרטין נכשל. וזה חבל, כי זה הגרוש לשקל שצריך כדי לעשות את הספרים לגדולים באמת.

ואחרי כמה שבועות של צפייה וקריאה רצופה המוח שלי הפך לגבינה שווייצרית. זה כמובן רוקן אותו מכל תוכן אחר, והביא אותי להארת זן. מכאן עלתה תובנה אחת ענקית – הלהקה הגדולה ביותר שפעלה אי פעם ביקום הזה היא מוט דה הופל. לא מאמינים? תקשיבו.

אכט און פערציק

בשבוע שעבר כתבתי כאן פוסט פרוגרמטי שכלל התייחסות למלחמת האזרחים בסוריה וניתוח ההרכבים השונים של להקת ת'ין ליזי לדורותיה, בהקשר של ביקור במג'דל שמס. אבל מה הפוסט התחיל בפיסקה בה אני מסביר שהגעתי לחרמון לרגל חגיגת יום הולדת לי ולבני משפחתי. מי שמסתפק בתקציר של השורה הראשונה שמפרסם הוורדפרס הסיק שזה 'פוסט יום ההולדת' הידוע לשימצה ומהר לברכני. אז זה לא. זה היה הגיגים על סורים, דרוזים ואירים, ופוסט יום ההולדת מגיע ממש עכשיו ביום ה-6 בפברואר, (הוא יום הברווז הצולע) עצמו.

אז מדי שנה (בבלוג שהיה לי בישראבלוג) הייתי מחפש את מי צריך לעבור השנה. עברתי כבר את הרצל, ג'רי גרסיה וכאלה, שזה לא חוכמה, אבל כל שנה אני שואף להגיע רחוק יותר. השנה אני צריך לעבור את ויטני יוסטון ואל קאפון. אני אופטימי. כי קאפון המנוח חי אורח חיים אלים, לא משך ידו מן האלכוהול, סבל מעודף משקל קיצוני, והיה נתון להתקפות זעם. פלא שהגיע בכלל ל-48. ויטני – אללה ירחמה – הייתה גם בקטע של סמים ואלכוהול ומטופלת בבעל אלים. אני מושך ידי מן הסמים, אשתי היא מלאך עלי אדמות, והאלכוהול שאני שותה הוא אך מתנת האל לבני האדם עראק חדאד מירדן, שרק מיטיב עם הגוף והנשמה, כך שיש לי פור עליהם, ויש לי את כל הסיבות לקוות שאכן אוכל להיפגש עמכם גם בעוד שנה ביום ההולדת ה-49.

לפני כמה שבועות טיים אאוט תלביב פירסמו רשימה של ארבעים דברים שתלביבים צריכים לעשות עד גיל ארבעים. יצא לי משהו כמו עשרים ואחד ואני בן ארבעים ושמונה! אז חלק מהדברים נורא טריוויאלי. כמו לעשות ילדים, או קעקוע (עברה שנה מאז האחרון ומתחיל להתחשק לי עוד אחד) חלק מאוד לא ישימים כמו להוריד טורנטים, כי אין לי מושג מה זה טורנטים ואם שלי עלו כבר שצריך להוריד אותם. חלק נשלל על ידי הרגלי המגונים והשמרניים שאני עובד בעבודה אחת ונשוי לאישה אחת. אז כאילו כל הקטע של להתנסות עם בן מיני שמומלץ שם עד גיל ארבעים לא כל כך יעבוד אצלי, כי למרות שבסך הכל אני נורא ליברלי ופתוח, וגם אני מבין שתלביבים כבר לא מתרגשים מזה, וגם אני מבין שהומוסקסואליות היא אוסף של פרקטיקות גופניות המאוחדות על ידי השיח לכלל "זהות" מדומיינת אחת, אז בכל אופן להתעסק עם גבר עם הזיפים והכרס הקטנה וכל החבילה? גם אם ש' לא הייתה בתמונה זה לא משהו שהיה ממש תורם לי לסמן עליו V. אני לא מבין איך נשים מסתדרות עם זה. לא תודה.

אז מה כן? יש לי רשימה של דברים חמודים כאלה שלא כל אחד יכול שרציתי להספיק והספקתי. לדוגמה:

להיות העורך דין הזה שכשכתוב 'ההגרלה בפיקוח עורך דין' אז הוא עושה את ההגרלה. ההגרלה שבה מדובר התקיימה ב-1994 ומישהו מקריית ביאליק זכה במיקרוגל, ואז זה היה ביג דיל.

לשאול עד שאלה. לשמוע את התשובה. לחכות פאוזה רבת רושם, להרים גבה, ואז לומר בזלזול – 'אין לי עוד שאלות לעד הזה'.

לראות עם הילד שלי כוכבים נופלים בלילה שחור על גבעה בגליל.

לקבל דרגות של נגד בצה"ל.

להיפגש עם מלך אמיתי ממש.

מה אני רוצה להספיק עד גיל חמישים? אשקרה לא הרבה כי באמת אין עוד הרבה זמן. עוד שלושה ארבעה דברים קטנים לרשימה –

לשבת בוועדת הלסינקי ושיציגו אותי שם לרופאים בתור 'דוקטור אמיר', ושמי שלא מכיר יחשוב שאני לפחות נוירוכירורג ולא שילוב של ד"ר הו, ד"ר שקשוקה וד"ר מילט.

ללמד ממש קורס בכיתה של אנשים שעושים תואר אקדמי.

להיות בסיום קורס של הבת בצבא ולהתרגש ממש.

ריאלי? לפחות שניים מהשלושה.

ממתק?

אז הנה משהו לרגל חודש האבל על לכתו של המלך דוד אללה ירחמו. הנה ביצוע שאפילו עולה על המקור, וכמו שכבר כתבתי, אצל דייוויד זה די קשה. אלה מוט דה הופל, שזה להקה שרק אני והדוד שלי אבי מכירים. מי שרואה את השטחי רואה להקת גלאם רוק זוועתית. אבל הם באמת באמת גדולים! פרט מעטיפה של תקליט שלהם מקועקע לי על הרגל. באמת (לא להיבהל. כמו כל קעקוע אצלי יש כמה שכבות של משמעות, וזו רק אחת מהן). בקיצור שמעתי השבוע את המתרגם החדש של כתבי דיימון ראניון אומר שהתרגום התבקש כי העברית של אליעזר ככרמי לא משהו, והוא תירגם את 'Dave the dude' ל'דייב הזריז' כשבאמת צריך לתרגם משהו כמו 'דייב החבוב'. ואני אומר – הסירו ידיכם השפלות והטמאות מאליעזר כרמי! תרגומו הוא קדוש ומי שמשנה ולו אות יבוא על עונשו בעולם הבא. אז הנה 'אול דה יאנג דיודס'. ואני אולי בן ארבעים ושמונה אבל נראה מישהו שיעז להגיד שאני לא יאנג דיוד.