אמריקה חלק 1 מומה

ניו יורק נורא גדולה. אחרי כמה שעות כבר הצוואר נתפס מלהסתכל למעלה. יש גודש של חוויות ומראות וייקח כמה שבועות או חודשים ממש לעכל. די התאהבתי באדריכלות האר-דקו של הקרייזלר והרוק-30. עשיתי את הסיור של האנ.בי.סי די בשביל לראות את הרוק 30 מבפנים כי ג'ימי פאלון פחות מעניין.

אי אפשר להיות בעיר גדולה בלי לראות את אוצרות התרבות. אז הלכתי כמובן לנצ'ורל היסטורי מיוזיאום כי זה בחינם ויש דינוזאורים. אז ככה. זה בחינם אבל מבקשים תרומה וזה לא נעים, והדינוזאורים בכניסה מזוייפים. באמא שלי! עשויים מגבס. ולא היה שם טי רקס. אז זה בשביל פלג. בשבילי הלכתי למומה. כבר שנים אני חולם לעלות לשם לרגל.

אז כרגיל במוזיאונים צריך להבדיל בין תערוכת הקבע שמאוד מרגש לראות את הסטארי נייט של ואן גוך או את הקמפבל סופ של וורהול ולעמוד ליד מיליונת'לפים תיירים יפנים וכמוהם לצלם בלי בושה כי גם אני תייר. אבל לא בשביל זה באתי למומה. באתי בשביל התערוכות הזמניות שזה הלב הפועם של האמנות בעולם. אז היה איזה ברוס פולר שלא התחברתי ולא הבנתי בדיוק מה הוא עושה כי הוא גם צייר וגם צלם וגם מיזם וגם וגם וגם. לא תפס. והיה משהו על ריקונסטרוקציה של הדאדא, ואני לא ממש איש של דאדא. אבל הייתה תערוכה של נאן גולדין וזו תגלית. סך הכל סט מהמם של תמונות שנקראות The Ballad of Sexual Dependency שאם אולי איזה אוצר קורא אותי אז תביאו את זה לארץ וזה יתפוס. היא צלמת נהדרת, והנושאים שלה זה – אתם יודעים – סקס ונשיות ואיך זה ניו יורק באייטיז, ומועדונים וכאלה. יש שם כמה תמונות שזה בעיטה בבטן. לרוב דיוקן עצמי. נאמר זאת שאני ספציפית יכול לשבת שעתיים ולהסתכל על כל פרט. ומאוד ניו יורקי. אחרי הסטילס יש מצגת שקופיות באיזה חדר, אבל זה הידרדר ללצלם סלבריטאים במועדונים בניו יורק (הניחוש שלי הוא שהיא השמינה והתברגנה ושהניינטיז לא עשו לה טוב) אז פחות אהבתי.

נחזור לתצוגת הקבע, אז עם כל הכבוד לאר דקו (ויש כבוד) אנחנו יותר אנשים של אר נובו. אז חייבים לחפש את קלימט שסורפרייז סורפרייז הוא גם משום מה הצייר האהוב על פלג. אז יש קלימט אחד לא רע במומה. רצינו ללכת לבקר את האישה מזהב בנויה גלרי אבל זה כבר נראה לנו קצת רחוק. אני אוהב אותה, אבל אני חושב שבקלימט יש כל כך הרבה מעבר לזה שזה לא הכרחי לסגוד דווקא לה.

הייתי חייב מזכרת אז קניתי מגנט של הקלימט בשישה דולר ועכשיו אני אשים אותו על המקרר. זו כבר התחלה של סימולקרה כי הוא הולך ומאבד את המסומנים שלו במעבר מהתמונה למומה למקרר, אבל זו גם אמירה בפני עצמה.

כמה שטויות במשפט אחד למעלה! אבל האמת היא שהבנתי משהו על הניין אילבן שלא הבנתי לפני כן. האנשים האלו שסך הכל מעניין אותם אומנות ולחיות את החיים שלהם, ולייצר סוכריות אמנאם (הייתי ב'חנות המפעל' שלהם איפשהו בפיפת' אבניו. מדהים. ואני לא אוהב אמנם ואני בשומרי משקל. ועדיין מדהים) ואנ'לא יודע לעשות כיכרות כאלה כמו הטיים סקוור שבארבע בבוקר אור יום ואנשים יושבים ומתופפים – ופתאום נוחת עליהם איזה בין לאדן. אנחנו תמיד מצפים שדבר כזה יקרה, וזה כל הזמן קורה – לא כל כך בגדול, בניו יורק הכל הכי גדול – אבל זה קורה. אבל הם פשוט לא ציפו לזה. זה לא היה ברשימה של הדברים שיכולים בכלל לקרות. דבר ראשון זה מעליב כי הניו יורקים הם הכי נחמדים בעולם, ומי בכלל ירצה לעשות להם משהו רע. זה די שוק היה בטח. עד עכשיו לא הבנתי את זה. זה כמו שבשיא האינתיפדיה השנייה הייתי בברצלונה, והכי כיף היה שלכל המקומות היה אפשר להיכנס בלי בידוק בטחוני. האנשים האלו חיו אחרת. ופתאום זה נפל עליהם. שוק.

מה עוד? סך הכל די הרבה אבל לא הכל יכול ללכת לבלוג. מוזר ללכת ברחוב ולחשוב שאחד מכל שני אנשים הולך להצביע טראמפ. טוב, אולי בניו יורק פחות אבל עדיין. מצד שני כל כך הרבה ישראלים מצביעים לטרמפים הישראליים שמה יש כאן להתלונן. הבנאדם היחיד כאן שדיברתי איתו על פוליטיקה שזה לא ניו יורקי אקראי אלא מכר שגר בניו יורק, אומר שהוא בספק אם הוא יטרח להירשם. אנ'לא יודע. אם הייתי אמריקאי הייתי משתולל ומתאבד על המגרש העיקר שטראמפ לא ייבחר. הם כנראה שונאים את הילרי מאזה סיבה, ואני לא באמת מבין למה.

יש כאן המון דברים שאני לא מבין. למשל העניין עם הפחי אשפה. במנהטן אפשר ללכת אנ'לאיודע איזה שלושה ארבעה רחובות עם כוס קפה מנייר ביד עד שמוצאים מקום לזרוק אותה, והרחובות נקיים ולא תמצא בדל סיגריה על המדרכה. בתל אביב יש פח אשפה כל שני מטר והכל מזוהם. פרדוקס.

אז ככה. האישה והילדים במייסי'ז ולי נשבר מקניות אז אני בחדר. אחרי כן בלילה נצא לאיזה מועדון שעושים בו משהו די מטורף, ואולי אכתוב על זה כאן עוד כמה ימים ואולי לא. אתמול היינו בהופעה של כמה חבר'ה ששרו בלוז די מקצועני. אבל זה היה במסעדה והיה מוזר לאכול ולשמוע בלוז. ידעתי שהם מקצועיים (אחרי כן גיגלתי וראיתי שהיו מועמדים לגראמי ב-2012 וכל אחד ניגן עם מאדי ווטרס וכאלה) כי באיזה שלב הססאונדמן הגיע עם צלחת והתחיל לאכול בצד הבמה. אז המתופף והגיטריסט (הם היו שתי גיטרות מתופף ובאסיסט) נורא עניין אותם מה הוא אוכל אז הם ככה התחילו להסתכל לו בצלחת ולהלחשש ביניהם. בדיוק הגיטריסט והזמר שהיה בצד השני של הבמה נתן איזה סולו וזעק בקול רם שהחברה שלו עזבה אותו ושהוא הלך לכנסייה או מה שזה לא יהיה שקורה לזמרי בלוז אפרו אמריקאים זקנים, והם המשיכו לתת לו את הקונטרה עם הגיטרה והתופים תוך כדי שהם מרכלים ביניהם ומסתכלים בצלחת של הסאונדמן והסולן אפילו לא שם לב. אם זה היה מוקלט אי אפשר היה לדעת שמשהו בכלל קרה. אז מצד אחד זה טוב שהם נורא משופשפים, מצד שני כשאני חושב על זה ייתכן שליבם לא היה מאה אחוז בשיר הזה.

אצלכם זה שלוש בלילה או משהו. אלא אם כן אתם אחד מ-25% הקוראים שיש לי בארצות הברית. תגידו איבדתי אתכם כי זה לא מעניין אתכם לדעת מה אני חושב על הניו יורק שלכם? לא נורא שבוע שבועיים ואני חוזר לארץ ואמשיך לכתוב על המילט. אחרי שנסעתי היום בסבווי ושמעתי את כל הבליל של השפות ושל הלאומים ושל האנשים, הבנתי שאי אפשר לעשות מילט באמריקה כי יצטרכו איזה מיליונת'לפים עדות דתיות, ומאיפה ייקחו תקציב לכל כך הרבה בתי דין? זה כנראה עובד רק אצלנו מעניין למה.

Trump, Sharia, Millet – טראמפ, שריעה, מילט

English after Hebrew…

הלילה פירסם דונלד טראמפ את תכניתו למלחמה בטרור, שאשכרה נשמעת די הגיונית. טראמפ מתכוון למנוע כניסה לארצות הברית לאנשים שלא עומדים במבחנים האידיאולוגיים הבאים:

* תומכי ארגוני טרור;

*מי שמאמין בקנאות ובשנאה;

* מי שאינו מאמין בחוקת ארה"ב;

* מי שתומך בחוקי השריעה;

* מי שלא סביר להניח ש"ישגשג בארה"ב";

* ומי שלא יאמץ את ערכיה של ארה"ב.

סך הכל לטראמפ יש בעיות בחמש קטגוריות מתוך השש. האם הוא 'משגשג בארצות הברית'? זה עניין של נקודת זמן נתונה. טראמפ הוא שיאן פשיטות הרגל בארצות הברית בשלושים השנה האחרונות. אבל עכשיו הוא באיזה סוג של פיק ברכבת ההרים הזו, כך ש'משגשג' זה כנראה עניין יחסי.

 האם הוא תומך בערכיה של ארצות הברית? ודאי לא באלו המתבטאים בשירה של אמה לזרוס "הקולוסוס החדש", החקוק על פסל החירות –

Give me your tired, your poor,

Your huddled masses yearning to breathe free,

The wretched refuse of your teeming shore.

Send these, the homeless, tempest-tost to me,

I lift my lamp beside the golden door! 

ספק עד כמה לזרוס עצמה הייתה עומדת בתנאיו של טרמפ להגירה. הדונלד טראמפים של אמצע המאה ה-19  לא הסתכלו בעין אוהדת על גלי ההגירה ממזרח אירופה, שכללו גם כמות אדירה של יהודים (שהצילה אותם מהשואה ויצרה את הנוכחות הבולטת של יהודים בציבוריות האמריקאית החיונית כל כך לקיומה של מדינת ישראל) ועקרונית היו מעדיפים להשאיר אותם קצת בחוץ. מה שמוביל אותנו ישירות לשלושת התנאים הראשונים – תמיכה בטרור, קנאות ושנאה ודחיית חוקת ארצות הברית. אלו תנאים מוזרים ממי שזוכה לברכתם של שני אירגונים העומדים בתנאים אלו באופן מזהיר – המפלגה הנאצית האמריקאית ואירגון הקו קלוקס קלאן.

מה שמשאיר לנו את השריעה. השריעה היא ההלכה המוסלמית. כל מוסלמי המתפלל חמש פעמים ביום, מעיד על אמונתו באללה, תורם לצדקה, מבצע את מצוות החאג'וצם ברמד'אן, תומך ב'חוקי השריעה'. אבל כמו שיטות משפט דתיות אחרות, כמו ההלכה, המדובר במערכת חוקים סבוכה, ובהקשר הפוליטי גם נותנת מרשם לניהול יחידה פוליטית ששונה במשהו מזה שטראמפ, או החוקה האמריקאית, היו תומכים בו. כך, למשל, אוסרת השריעה (וגם ההלכה) על תשלום ריבית, המנוע של השיטה הקפיטליסטית האמריקאית.

ועם כל זאת, יש מדינה אחת קטנה במזרח התיכון, בה נהוגים חוקי השריעה לגבי אזרחיה הרבה מעבר למתבקש מקיום בסיסי של מצוות הדת. ודווקא בפן מאוד בעייתי של מערכת חוקית זו, מערכת דיני המשפחה של השריעה – אלו הפטריארכליים, הדורשים אפוטרופסות לאישה מבוגרת, או מבדילים בין גברים ונשים בזכות הירושה. זו כמובן מדינת ישראל, שבשיטה הנהוגה בה בדיני משפחה מונהגת השריעה כפי שהיא מפורשת על פי האסכולה המשפטית החאנפית, כדין האישי – הנכפה על ידי המדינה – של חלק ניכר מאזרחיה. במובן זה כל אזרח ישראלי התומך בהמשך שיטת המילט 'תומך בשריעה'.

נראה שהקמפיין של טראמפ קצת כושל בארצות הברית. לא נורא, פיגוע גדול אחד והוא על הסוס שוב, עם שנאת זרים ומוסלמים. ככה זה עובד, אצלנו לפחות. אצלנו הוא לא צריך לחכות. הציבור שלנו קונה כבר שנים את ביבי, רק בגלל שהוא משדר את אותו סוג של גזענות זחוחה. ובאמת התבשרנו אתמול שטראמפ פתח את הקמפיין הישראלי שלו בקניון במודיעין.  שיהיה בסבבה. רוב הבוחרים האמריקאים היהודים שאני מכיר שחיים כאן בארץ ושומרים על זכות הבחירה דווקא משדרים איזה סוג של סלידה מהולה בפחד מהאיש, אבל אם מחפשים מצבור של מוחות חלולים לשטוף בגזענות עבור רווח פוליטי, בלי לשפוט לחומרה יותר מדי את תושבי מודיעין, ואת אלו מביניהם שהם אזרחים אמריקאים, הייתי אומר שהקניון שם הוא מקום טוב להתחיל בו כמו כל מקום אחר בארצנו.

משהו אישי קטן – אבלה את השבועיים האחרונים של ספטמבר בארצות הברית. טיול לפני גיוס של אלמוג. זמן לא רע לביקור ראשון (הייתם מאמינים? בן חמישים עוד מעט) ממש לפני הבחירות. אולי אכתוב משם קצת יותר. בימים האחרונים אני כותב כאן הרבה פחות בגלל עומס של עניינים ועומס החום, והבלוג ירד לשיאים שליליים של צפייה. מהסיבה הזו גם לא יינתן ממתק. שניים שלושה פוסטים אחרונים זכו למספרים מדאיגים ברמה השלילית של קוראים, ואני מאמין שהעוקבים אחרי בטוויטר ובפייסבוק פשוט חשבו שאני משתף שיר בגלל המנגנון הלא חכם של פירסום בוורדפרס שמקשר ליוטיוב במקום לפוסט הזה. בקיצקיצור – היו שלום. ותחזיקו מעמד בימים המשונים האמורים להגיע אחרי נובמבר.

Tonight Donald Trump has published his plan to fight terrorism, which actually sounds quite logical. Trump intends to prevent entry to the United States of people who match the following ideological criteria:

* Supporters of terrorist groups;

* Supporters biggotry and hatred;

* Those who do not believe in the United States Constitution;

* Those who  believe Sharia law should supplant American law;

* Those Who are not likely to flosurish in the United States ";

*  Those who do not accept the values of the United States.

It seems Trump himself may have problems in five categories out of six. Did he "flourish in the United States?" It's all a matter of a given point in time. Trump is the record holder of bankruptcies in the United States in the last thirty years. But now he is in some kind of peak point on this roller coaster, so 'flourishing', is probably a matter of perspective.

Does he accept the values of the United States? Certainly not those expressed in Emma Lazarus's poem "The New Colossus" inscribed on the Statue of Liberty –

Give me your tired, your poor,

Your huddled masses yearning to breathe free,

The wretched refuse of your teeming shore.

Send these, the homeless, tempest-tost to me,

I lift my lamp beside the golden door! 

I Doubt if Lazarus herself would comply with the Trump conditions of immigration. The Donald Trumps of the mid-19th century did not look favorably on immigration from Eastern Europe, which also included a vast amount of Jews (thus saved from the Holocaust and created the prominence of Jews in the US public sphere so essential for the existence of the State of Israel) and in principle they would prefer to leave them outside. Which leads us directly to the first three conditions – support for terrorism, fanaticism and hatred and rejection of the Constitution of the United States. These are strange conditions for a candidate who managed to win the endorsement of the Nazi party of the United states and the Grand wizard of the KKK. But hey, we have one more condition – no one would blame Trump for following the Sharia.

Sharia is Islamic religious law. Every Muslim who prays five times a day, testifies as to his faith in Allah, makes charitable contributions, thrives to visit Mekka (Haj), and fasts on the holy month of Rammadan – follows Sharia laws. But like other religious legal systems, such as Hallakha, the Jewish law, it is a complex and rich system of religious code that can be implemented in all aspects of life, and the Sharia's political context also gives prescription to manage political affairs in a somewhat different manner than Trump or the US Constitution would prescribe. Thus, for example, the Sharia (and Hallakha) forbid the payment of interest, which is the engine of the American economic system.

Nevertheless, there is one small country in the Middle East, in which Sharia law is enforced way beyond enabling Muslim citizens to practice the basics of their religion. And actually in a very troublesome aspect of its legal system, family law, to its full patriachal aspects- requiring male guardianship of any adult woman or differentiating between men and women regarding the right of inheritance. This is of course the State of Israel, implying the Sharia (in the way of the Hannafi legal school) as part of its millet system. Sharia is thus the personal law of all Israeli Muslim citizens, enforced in all matters of personal status. In this sense, every Israeli citizen supporting the current system of family law – the Ottoman millet system, actually endorses Sharia.

Trump's campaign seems a bit lagging behind in the US. Never mind, one big terrorist attack and he is riding high again on a wave of  xenophobia and hatred of Muslims. This is how it works, at least for us. In Israel he has no need to wait. Our public votes Bibi for decades, just because he conveys the same kind of smug racism. Indeed we were told yesterday that Trump opened his Israeli campaign in a Modiin mall, hoping to get votes of US citizens living in Israel, apparantly some 200,000 eligible voters.  Most US citizens living in Israel I know speak of Trump in a kind of revulsion mixed with fear, but if one looks for a stash of hollow brains to wash with racism for political gains, not disregarding the good people of Modiin I would say the mall there is a as good a place to start as any other in our country.

תיקון שבועות פלורליסטי 11.6

ימבה זמן אולי איזה שבועיים לא כתבתי כאן. היה כנס דוקטורנטים וכאלו ולא היה שנייה זמן. ועכשיו – לפירסומות.

הקהילות הפלורליסטיות בכרמיאל עושות תיקון שבועות. זו השנה השנייה שאני מדבר (על אותו נושא ממש, אבל כאילו ברבאק, יש עוד נושא שאפשר לדבר עליו? המילט הוא חובק כל~!) ובכוונתי ליתן הרצאה מפורטת ביותר המכונה 'הנישואים מבועז ורות ועד ויליאם וקייט', בקהילת ידיד נפש, ברח' החבצלת 1 שזה הבניין של נעמת בכרמיאל בשעה תשע. כאילו באמת הכניסה חינם. יש לכם משהו יותר טוב לעשות במוצ"ש? אחרי כן יש דינה דוד על העצמה נשית וגדי רביב קורא בספר הזוהר (אסתיר ממנו את דעתי כי המדובר בזיוף בן המאה ה-15 של רבי שלמה די מודינא ולא ברליק אותנטי של רשב"י, וכל רציונליסט שפוי מוטב שימשוך ידו מן העיסוק בו. הרב של הקהילה שלי, ובחור טוב בדרך כלל. שיהיה לו את התחביב הקטן הזה. מה כבר יכול לקרות.) וזה ייגמר באחת שתיים בלילה בסבבה גדולה.
מבטיח שהרצאתי תעסוק גם בנושאים הבאים:
* איך הסטוץ ללילה אחד של ויליאם הרט בעת שצילם את 'החברים של אלכס' תבעה אותו על כל רווחיו מן הסרט בהסתמך על חקיקה סקוטית מהמאה ה-18.
* איך משיאה הכוהנת הגדולה של כת השטן באינדיאנה את צאן מרעיתה באופן חוקי, ולמה לספרנית ההומניסטית בספרייה בבית הספר היסודי אסור לחתן באינדיאנה.
* למה בשנות התשעים בפקיסטן היו 95% מהנשים האסירות בבתי הסוהר יושבות באשמת ניאוף.
* מה קורה בעיירה במערב הפרוע כשהכומר המקומי נהרג בקרב יריות, הבישוף על הפירדה מגיע למקום רק אחת לחצי שנה, וג'יין בהריון מתקדם וצריכה מייד להתחתן?
* מה קורה כשלהנרי השמיני נמאס מקתרינה מאראגון ושם את עינו בבתולה הנאווה אן בוליין, אבל האפיפיור לא ממש רוצה להכריז על בטלות הנישואים?
* מה קורה כשנין נינו של בן דודו של הנרי זה, אדוארד השמיני, מתאהב בגרושה אמריקאית, ושניהם ביחד מתאהבים באדולף היטלר?
* מי בדיוק הפסיד בקרב קאלודן 1746, שהיה הפעם האחרונה בו הוביל מלך אנגליה את חייליו לשדה הקרב כשהוא רכוב על סוסו, ואיך זה משפיע על הדרך שאנשים מתחתנים עד היום?
* איך שלח בית המשפט הפלילי בתורכיה את הזוג המתחתן והאימאם בעיירה פאסינלר אל בית הכלא לשנתיים באשמה של עריכת טקס נישואים דתי בניגוד לחוק, ואיך הוציא אותם משם בית המשפט החוקתי?
* איך ניצח אתא תורכ את הבריטים בקרב גליפולי, שם עינו בכוס, העביר את עמו תהליך של חילון, ביטל את החוק האיסלאמי והחליפו בשווייצרי, ואיך כל זה פסח עלינו כאן בפלסטינה ונשארנו תקועים עם החוק העות'מאני עד היום.
* איך הבחור ההוא בפתח תקווה התחתן והתגרש שבע פעמים בלי לעבור דרך הרבנות הראשית אפילו פעם אחת?
* מתי על פי הדין המוסלמי משמש בנה התינוק של האישה, היונק משדיה, כאפוטרופסה החוקי?
* מהו תהליך הטרנסבוטציה בו הופך לחם הקודש לבשרו של ישו ויין הקודש לדמו, ואיך זה קשור לשאלת הגירושין בדת הקתולית?

מספיק? יש כאן שעה הרצאה בסבבה. באמת! עם איזה דגש לא ממש מתבקש על היסטוריה אנגלית, והמון המון פיקנטריה עות'מאנית. סקס, סמים ומילט. תבואו בחייכם. אתם מוזמנים. לא צריך להודיע מראש. בטח יהיה גם עוגות גבינה. לא סגור על זה אבל בשנה שעברה היה.

טוהר הוואגינה היהודית חלק מי יודע כמה ועוד אחד

כשכתבתי בישראבלוג הייתה לי סידרת פוסטים בשם 'טוהר הוואגינה היהודית', שהתייחסה בדרך כלל לכל מיני ניסיונות לשמור על טוהר הוואגינה היהודית, כמו ההוראה של הממונה על השירות  הלאומי לא לאפשר משמרות לילה לבנות בבית חולים פן יפתו אותן הרופאים הערבים, או הסרטון ההזוי של משרד הקליטה בו הערל השוגל את הבחורה בניו יורק לא מבין מדוע הדליקה נרות ביום הזכרון וחושב שזו אך הזדמנות נוספת לטמא את הפות העברי הקדוש, וכאלה. אז היום רביניאן.

הארץ כבר הסביר את הבעייתיות בעמדה של הסופרת עצמה, הרואה את 'ההתבוללות' באופן שלילי ואידך זיל גמור. אבל אין לי ויכוח עם רביניאן. היא כתבה יצירת ספרות, טובה יותר או פחות, ולא מניפסט פוליטי.

נכון, כמה וכמה מהסופרים שאצלי בפיד בפייסבוק (יש לי כמות גדולה ממה שניתן היה לחשוב) מיהרו והצביעו על היצירות שלהם ככוללות אלמנטים התבוללותיים, או הצהירו על כוונותיהם לכתוב רומן עב כרס הכולל מעשים שלא ייעשו בין בתולות בת ציון וערלים. וזאת כמובן במטרה שהיצירות תיפסלנה על ידי משרד החינוך, והם יעשו את הקופה שרביניאן עשתה על חשבון הטיפשות והגזענות של אחשדרפני בנט. וכך, גם אני יכול לספר על 'לילה אדום' המסתיים בנשיקה לוהטת בין מילאד הערבי הנוצרי לשרון ממן היהודיה הכשרה. אבל זה לא העניין. ספרות היא ספרות. פוליטיקה היא פוליטיקה. קו התפר הוא תמיד בעייתי. פוסט נפרד. נמשיך הלאה.

העניין הוא עם המצקצקים. עם כל חברי הכנסת מהשמאל ומהמרכז, מהרשימה המשותפת ועד ללפיד (איש המרכז הקיצוני) שיודעים לצקצק היטב בלשונם כאשר פוסלים ספר על 'התבוללות' אבל סובלים מזה שבעים שנה, מהן כמה וכמה עשרות שנים בשלטון, את שיטת המילט העות'מאנית המחלקת אותנו לארבע עשרה עדות דתיות שהמשויכים אליהם יכולים להתחתן אך ורק בינם ובין עצמם.

כן, הכוונה אליך איימן עודה. איפה במצע של המשותפת דרשתם את ביטול שיטת המילט? איפה עלתה הדרישה הזו במצע של כל אחת ואחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת לפני שהתאחדתם? טוב לכם ערבים חביבים בתוך הקופסה שלכם. אתם לא רוצים לצאת. אולי אתם לא אוהבים ממש יהודים? או את הרעיון שיהודים יתחתנו עם ערביות או ערבים עם יהודיות או ערבים עם יהודים או ערביות עם יהודיות? לך תדע.

וכן הכוונה בוז'י ולפיד ובעצם גם ליברמן (האלקטורט שלו הוא הנפגע העיקרי מהמילט. עשרות אלפים מהם, אם לא יותר, מוגדרים חסרי דת וחייבים לנסוע לחוץ לארץ בשביל להתחתן). אם היה איכפת לכם זה כבר מזמן היה נגמר, המילט. בכמה ממשלות אחדות ישבתם? כמה דרישות אולטימטיביות העליתם? והמילט? מחייך כבר ארבע מאות שנה ועוד היד נטויה לעוד ארבע מאות כאלה.

אז סך הכל בנט הוא גזען של קיץ. כזה שנכנס לחדר וישר רואים גזען. עודה ובוז'י ולפיד וליברמן הם גזענים של חורף. כאלה שנכנסים לחדר, מורידים את המעיל, פושטים את הסוודר, חולצים את המגפיים – והנה – גזען. תפסיקו לצקצק. גם אם מיליוני בנות שבע עשרה חרמניות תקראנה את 'גדר חיה' ותרוצנה להתבולל, המילט ימנע את זה מהן. בנט אומר בעצם את מה שכולכם חושבים.

אז מה אתם באים בטענות לפקידה שפסלה את הספר? באמת. היא תוצר של השיטה. והיא אומרת מה שכולכם חושבים. נחמד ללמוד על זה בשיעורי ספרות. כמו 'החטא ועונשו'. אבל אף אחד לא ממש ילך להרוג זקנות עם גרזן, נכון? יש תמיד פער בין העולם הדמיוני של הספרות ובין עולם המעשה בו החוק אוסר את מה שהדמיון יוצר.

והנה מה שיהודיה כשרה וטובה, שחוללה על ידי היידגר הגוי הנאצי הטמא, ידעה להגיד, בספר שלה 'אייכמן בירושלים' על שיטת המילט שלנו. הדברים נכתבו לפני למעלה מחמישים שנה, והמילט עדיין חי, למרות הזעקה. אז אם ארנדט לא הצליחה, והיא משקל כבד, אז אתם מפחדים מרביניאן? מבחינה אינטלקטואלית ארנדט אוכלת אותה לארוחת צהריים בלי מלח. אז הנה מה שלחנה יש לומר -"אייכמן בירושלים – דו"ח על הבנאליות של הרוע" שתרגם אריה אריאל, בהוצאת בבל, שנת 2000 עמ' 16 –

"נראה שאזרחי ישראל, חילונים כדתיים, מסכימים שיש צורך בחוק האוסר נישואי תערובת… יש משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשימצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."

תפסיקו לצקצק תתחילו לעשות. תבטלו את המילט, ותזדיינו עם ערבים. ועם יהודיות. ועם מי שבא לכם.

ממתק? הקלאש מגניפיסנט סבן. לא בגלל שזה קשור למשהו. סתם כי בא לי לשמוע.

פוסט ליודעי ח"ן בלבד

איך ההרגשה?

אני לא יכול לדבר על זה.

למה?

כי זה לא עניין שלי.

אז על מה אתה יכול לדבר?

על המילט.

אבל המילט משעמם לי את התחת. זה הדבר הכי מעניין ואתה נמצא במקום עם כל כך הרבה תובנות ומידע פנימי.

אבל זה לא עניין שלי.

תן רמז. זרוק עצם, משהו?

אני חושב שדווקא בשבוע שבנדיקט אנדרסון מת יש ערך משמעותי בלבחון את התיאוריות שלו מנקודת ראות פחות מרקסיסטית דוגמטית וקצת יותר פוסט מודרנית או פוסט קולוניאליסטית. קח לדוגמה את הספר של פרתה צ'טרג'י 'חשיבה לאומית והעולם הקולוניאלי'. זה ממש מאתגר את התיאוריה של אנדרסון מתוך התיאוריה תוך בחינת גבולותיה.

אתה לא רציני.

תגיד, פרתה צ'טרג'י זה בן או בת?

מאיפה לי לדעת כזה דבר? בעצם – על הזין שלי! אני עוקב אחרי הבלוג שלך שנים! מגיע לי שתספר על הדבר המעניין!

טוב. אז אתה יודע שאם תרצו ממש סיווגו מרצים לפי מי מלמד את אנדרסון ומי מלמד את קליפורד גירץ? ראשית זאת מתודולוגיה מטומטמת, ואם הם היו אצלי סטודנטים לתואר ראשון הייתי מכשיל אותם בקורס. שנית, אנדרסון? מה הם נטפלים לאנדרסון? נגמרו כל יתר השמאלנים?

טוב, בכל אופן שלמה זנד וזה.

אני לא סגור על זה שזנד מבין את אנדרסון עד הסוף.

יו! אתה עוד פעם גורר אותי לשטויות שלך. אולי תספר על הדבר שמעניין אותי לשמוע?

לא. אבל אני יכול לאחל לך חג מולד שמח.

בסבבה.

פסטאפרי, יה!

חברי כת הדוקיניאנים, האתיאיסטים הלוחמניים, הם בדרך כלל חבר'ה נחמדים. מתנשאים אבל נחמדים. אי אפשר לומר שאי פעם נמניתי ממש על שורותיהם, ובשנים האחרונות האתיאיזם הלוחמני שלי פינה מקומו להרמת גבה מהורהרת מלווה בציטוט – "There are more things in heaven and earth, Horatio, Than are dreamt of in your philosophy." בכל אופן שמתי לב שהסוג הזה של חוסר אמונה דווקני מלווה בדרך כלל גם בכל מיני דברים שפחות מדברים אלי כמו ליברטריאניזם איין רנדיאני של אני ואפסי עוד וכאלה, מה שבדרך כלל מתחבר עם יצור אנטי חברותי שיושב ליד מחשב במרתף של אמא שלו ושונא את כל העולם. זה כמובן סטיריאוטיפ שנכון רק באחוז מסויים מהמקרים, ויש ביניהם גם כאלו המסוגלים לקשרים חברתיים ובעלי יכולות סוציאליות ברמה סבירה. וזו הסיבה שמאוד שמחתי שניו זילנד התירה לאחרונה לחברי כת הפסטפארי המאמינים במפלצת הספגטי המעופפת לערוך טקסי נישואים.

מפלצת הספגטי המעופפת היא קטע של ניגוח אתיאיסטי שכאילו מאמינים במפלצת ספגטי מעופפת העשויה כמובן מספגטי עם גוף של כדורי בשר. משהו שהתחיל כנראה במלחמות על לימוד בבתי ספר על 'התפתחות תבונית' בארצות הברית במאה שעברה, ומשמש את האתיאיסטים הלוחמנים מהסוג הזה כדי להראות לאחרים עד כמה האמונות שלהם מגוחכות לעומת חוסר האמונה של האתיאיסטים. לאחרונה ניו זילנד התירה לכהני הדת הזו לערוך טקסי נישואים כנראה כי מישהו שם שכנע את הפקידים שם שהמדובר בארגון המקדם אמונה דתית או שיטה פילוסופית או הומניטרית.

האם זהו תקדים היסטורי? האם נפרצה הדרך למהפיכה הפסטפארית וחובבי המפלצת יוכלו בעתיד לערוך טקסי נישואין גם בישראל (כשמסננת פסטה הפוכה על ראשם והם לבושים בבגדי פיראטים כנהוג?). האם יוכר המילט הפסטפארי?

לא ממש.

במדינות שאינן נוהגות על פי השיטה הנהוגה במדינות האסלאם יש בנישואים שלושה שלבים. רישוי – מראש. עריכת הטקס. רישום – בדיעבד. בדרך כלל המדינה שומרת את השליטה ברישוי ורישום, מה שנותן את התוקף החוקי לנישואים (שהם מערכת של זכויות וחובות שהמדינה מכירה ואוכפת אם הם רושו מראש ונרשמו בדיעבד) ופחות איכפת לה מי עורך את הטקס ואיך, ואם מישהו מרגיש שלערוך נישואים עם מסננת פסטה הפוכה על הראש נורא מגדיר את הזוגיות שלו (וממש מצא אישה שמסכימה להיות חלק מהזוגיות הזו…?!) אז בסבבה.

וכך בארצות הברית למשל, יש מדינות שמאפשרות לכל אדם שהוא לערוך טקס נישואים (אלסקה, מסצ'וסטס, ורמונט ווירג'יניה), ושש מדינות (קולורדו, קנזס, מונטנה, פנסילבניה, ניו יורק וויסקונסין) מאפשרות לזוג הנישא לערוך את הנישואים של עצמו.  ב'מפץ הגדול' בחתונה של הווארד וברנדט, שאירעה בלחץ של זמן, כשהסתבר כי התור באולם העירייה גדול מדי, הסמיכו שלדון והחבר'ה את עצמם ככוהני דת, וביצעו את הטקס כ- 'Newly ordained ministers', למרות שעל פי עלילת הסידרה הווארד הוא יהודי כשר, וחברו ראג' הוא הינדי. זו רמת ההפקרות שניתן להגיע אליה כשאין מילט שמסדר את כולם לפי ארבע עשרה עדות דתיות. ותראו לאן עוד זה יכול להגיע.

באינדיאנה התירו לכל 'כוהן דת' לערוך נישואים, ואז מישהי, שהייתה ספרנית וחברה בארגון הומניטרי, הגישה שם בג"ץ מדוע לה אסור לערוך טקסי נישואים, ולכוהנת הגדולה של כת השטן השואבת את סמכותה מיחסי המין שהיא מקיימת עמו תדירות – מותר. בית המשפט העליון של אינדיאנה תהה גם הוא על אותה שאלה בדיוק, ומאז מותר גם למי שמייצג השקפה חילונית והומניסטית, ולא רק למי שמקדם השקפה 'דתית' לערוך טקסי נישואים באינדיאנה . ׁׁ(מי שרוצה לחפש אז פסק הדין נקרא -CENTER FOR INQUIRY, ET AL V. MARION CIRCUIT COURT CLERK, ET AL) אני מעריך שהתפתחות חוקית דומה הייתה בניו זילנד, וחוק הנישואים שם מאפשר לכל מי שמייצג אגודה הומניסטית לערוך טקס נישואין, וכך נכנסו לעניין גם הפסטפריאנים. לא חידוש גדול.

דרך אגב מי שמתעניין בנישואים לפי כת השטן מוזמן לקרוא איך טקס כזה מתרחש כאן וסך הכל זה נשמע די כיף ולא מזיק. התפלאתי לראות שגם כאן הזוג מתחייב לאהוב ולהוקיר אחד את השני ולא למשל לעקור זה לזה את הלב או משהו שיותר קשור בשטניות. אבל סך הכל זה נראה טקס די חמוד ואפילו מצחיק, ואני אישית הייתי מעדיף טקס כזה על חתונה אצל אברי גלעד או יאיר לפיד.

ואצלנו? מי אמר מילט ולא קיבל? אין רישוי של הנישואים. הרישום הוא 'לצרכי סטטיסטיקה בלבד' ולא קובע כלום. הדבר היחיד הקובע את תוקף הנישואים הוא עריכת הטקס על פי חוקי אחת מארבע עשרה העדות הדתיות המוכרות לפי דבר המלך במועצתו 1922. למדינה אין ממש אמירה. כך למשל אם יימצא הרב השיכור או הכומר השיכור (לקאדי אסור אלכוהול) שישיא זקן בן תשעים לשתי אחיות בנות 13, וזה יהיה מוכר על פי הדין המהותי של אותה עדה, אז  עורך הנישואים וגם המעורבים בחתונה עצמם יהיו צפויים לכל מיני עונשים פליליים אבל החתונה עצמה תופסת והזוג (או השלישיה) המאושרת ראויים יהיו להירשם כנשואים במרשם האוכלוסין.

אז עד כמה שניו זילנד עם כל הפסטה נראית מוזרה, אולי כדאי ללמוד משם משהו? פסטאפרי! יה!

בנדיקט אנדרסון

שלשום, 13.12.2015, הלך בנדיקט אנדרסון לעולמו באי ג'אווה. האבידה גדולה, גדולה מאוד. לא שהיה עול בימים, הוא היה בן 79, ואת ספרו המשפיע ביותר (וכמדומני היחיד שתורגם לעברית) 'קהילות מדומיינות', הוציא לאור בשנת 1983, ועדיין על פי ההספד שפירסם בית ההוצאה שלו (שלא התבייש לכתוב שהספר 'קהילות מדומיינות' מחזיק את ההוצאה מבחינה אינטלקטואלית ופיננסית) עדיין היה כותב פורה ועבד על ספר זכרונות בשם 'Life beyond the Boundaries'.

מהו 'הלאום'? מהי 'לאומיות'? האם 'הלאום הבריטי' או 'הצ'כי' או אף 'הקונגולזי' הן ישויות פרימורדיאליות, עתיקות יומין, מוחשיות, או המצאה מדומיינת, שנועדה לצרכים מעמדיים / קולוניאליים / מגדריים ועוצבה אי שם בין המאה ה-19 למאה ה-20? על עצם העובדה שאנחנו יכולים להעלות את השאלה אנו חייבים תודה לאנדרסון. התשובה שלו הייתה מרתקת, אבל הוא לא היה היחיד שניסה לתת תשובה. אפשר להזכיר כאן גם את גלנר, אלי כדורי, אריק הובסבאום, ואנתוני ד' סמית'.

גלנר זיהה את יצירת הלאום עם הופעתה של 'תרבות גבוהה'. אנדרסון, האמון על המרקסיזם, דיבר על 'קפיטליזם של הדפוס'. מי שרוצה לעשות לעצמו סדר בראש שיקרא את 'האומה בהיסטוריה' של סמית', מי שרוצה להתפרע קצת שיקרא את הובסבאום. ועדיין לא ניתן לכתוב או לחשוב היום בצורה רצינית על 'לאום', 'לאומיות', 'קהילה' בלי להכיר את אנדרסון ואת עולם המושגים שיצר.

הנה מה שהיה לאנדרסון לומר על ישראלים וציונות (קהילות מדומיינות עמ' 184)-

"משמעותן של הופעת הציונות ושל לידת מדינת ישראל היא, שהראשונה מציינת את הדמיון מחדש (reimagining) של קהיליה דתית עתיקה בתור אומה, אחת מני רבות – ואילו השנייה משרטטת את התמורה האלכימית, שהפכה את בעל האמונה הנודד לפטריוט מקומי."

חמוד, נכון? את הציטוט הזה אני מביא בחלק מהמאמר שלי 'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על המילט' שהולך להתפרסם בקרוב מאוד במחקרי משפט, וטוען, בעקבות אנדרסון, כי הייחוס של שיטת המילט לסולטן עות'מאני ולא לפקיד בריטי הוא חלק מיצירת הקהילה המדומיינת שהפכה את בעל האמונה הנודד לפטריוט מקומי. ועל זה אני אסיר תודה לך, בנדיקט אנדרסון, נוח על משכבך בשלום.

ממתק? כמובן ג'תרו טול (בין הפותרים נכונה מדוע תוגרל עדה דתית). הם גם באים לבקר בארץ. אבל אני חושש שאם הם לא יופיעו ממש בעיזה באר לא יימצא לי התקציב או החברותא לראות את איאן והחבר'ה. לפחות ניהנה כאן מהלוקומוטיב ברת'.

ז'יז'קיזמים

חיפה, זו המעטירה, הרב תרבותית! אל הרצאתו של הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק יצאתי ממשרדי בעיר בה מפגינים התושבים כנגד מגורי ערבים בשכונה החדשה שהוקמה, ואת רכבי החניתי בשדרות בן גוריון המקושטות לחג המולד. חניתי מאוד רחוק מהתאטרון שנמצא ברח' שיבת ציון בצלו של בניין הטיל, והלכתי ברגל בעיר החוגגת.

את האירוע ארגן תאטרון חשאבי (مسرح خشبة) שזה כנראה חבר'ה שפרשו מתאטרון אל מידאן אחרי סיפורי ההצגה 'הזמן המקביל' ומקיימים תאטרון משלהם בעיר התחתית (ואכן, מנחה הערב, תאמר נאפר, הראפיסט, התחיל את הערב בתודה רבה מאוד למירי רגב). ההזמנה הייתה כתובה בערבית ובאנגלית, וציינה כי התאטרון נמצא ברח' אל חטיב, ולולא הייתי מתקשר להזמין כרטיסים ושומע כי התאטרון נמצא ברח' שיבת ציון לא היה לי מושג לאן להגיע. בערב כולו נאמרה רק מילה אחת בעברית, והיא על ידי האורח שאמר בשלב מסוים 'שיבולת', בהתייחס לסיפור הידוע על שבט בנימין. הנושא היה 'מיהו החולם ומיהו הראליסט במזרח התיכון', אך אני יכול לומר שישבתי במשך שעתיים של הרצאה מבלי שמישהו יתייחס או ינסה לתת תשובה לשאלה הזו.

את ז'יז'ק אני מכיר ומעריץ מזה שנים. בשלב מסוים של חיי האינטלקטואליים גיליתי שניתן לייחס לו כל אמירה שהיא, וכולם מהנהנים בראשם בהסכמה, ואכן את הרצאתי כנציג הבוגרים באוניברסיטה הפתוחה עם קבלת התואר השני פתחתי בציטוט המופרע והמומצא לחלוטין מראשי ”מייחסים לפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יזק את האמירה  כי הברירה העומדת בפני המנתחים את הסמנטיציזם ההרמנויטי אינה פשוטה: ללכת בעקבות כפל המשמעות של הסימולקרה הבודריארית, או להודות באפשרות קיומו של מסמל אבסולוטי". אם למדתי משהו בהרצאה הזו הרי זה שז'יז'ק לא יכול היה לומר את הציטוט הזה. הוא נמנע לחלוטין מבולשיט. למרות שההרצאה הייתה על רמה אקדמית מאוד גבוהה, והייתה מעין רכבת שדים של רעיונות ומושגים (בכטין, ראבלה, ג'ודית באטלר, מלקולם אקס, הם רק ארבע תחנות אינטלקטואליות שדיבר עליהן שעלו, בשליפה מזיכרוני) היא לא נגררה מעולם לעולם מושגים פוסט מודרני מעומעם, ונותרה בהירה ופשוטה. כך, בדיעבד, בקריאה נוספת גם כתיבתו האקדמית.

הוא עצמו הגיע למקום כחצי שעה לפני ההרצאה ודיבר עם הנוכחים. ניגשתי גם אני, כאחרונת המעריצות בנות ה-16 לג'סטין ביבר, וביקשתי ממנו את חתימתו על עותק של 'ברוכים הבאים למדבר של הממשי' שהבאתי עמי. החלפנו כמה מילים (הוא היה מאוד משועשע ששמי גל, בחורה באנגלית), והתרשמתי מהישירות והבלתי אמצעיות של האדם הזה, רושם שרק התגבר ככל שהערב נמשך. אם התחלתי את הערב כשאני מעריך את ז'יז'ק האינטלקטואל, הערב הסתיים כשאני אוהב את ז'יז'ק האדם.

ההרצאה התחילה בשטף של בדיחות גסות באנגלית שנמשך כחצי שעה. כשביליתי שבועיים בבה"ד 1 אני זוכר שנאמר לי שהדרך להכשיר מפקדים היא דרך 'מדיום החי"ר'. אפשר היה לבחור גם בסריגה או בהקלדה עיוורת, אבל הוחלט להעביר את התכנים דרך 'מדיום החי"ר'. מה שהביא כמובן לפרישתי המידית בטרם עת מהמוסד המאוד מכובד הזה, כי אני מעדיף הקלדה עיוורת. כך גם ז'יז'ק. הגסות, הברוטליות, היא רק מדיום. אבל ניכר בו שהוא נהנה מאוד מהמדיום שבחר. מאחורי ההומור – זוועה. ז'יז'ק הוא בוגר מלחמת האזרחים ביוגוסלביה, ולא ניתן היה שלא לשמוע את הדי הטבח ההדדי שהתרחש שם יותר מעשור בבדיחות האתניות שסיפר על מבחר העממים שם – 'איך מונטנגרי מאונן? חופר בור באדמה, טומן שם את הזין, ומחכה לרעידת אדמה' (מה שאמור היה להתייחס הן לעצלות המיוחסת למונטנגרים בהווי היוגוסלבי, והן להיות ארצם מועדת לרעידות אדמה). הצחוק אינו משחרר, אמר. 'שם הורד' הוא שקר (הכוונה לרומן של אקו, הסובב סביב כוחו המשחרר של הצחוק). בכטין, כשכתב על הקרנבל, בנה את המודל על הגולאג. יום אחד אתה מזכיר המפלגה הקומוניסטית רב כוח והשפעה, ולמחרת אסיר ללא שם במזרח הרחוק. כאן הרגשתי את מלוא כוחה של הזוועה.

נקודת הראות הייתה אירופית. משבר ההגירה מסוריה, עליית הימין הקיצוני, הטבח בשרלי הבדו, היו נושאים חוזרים. ההרצאה נגעה פחות למזרח התיכון (אם כי ניכר שאינו חובב גדול של ממשלתנו ושל העומד בראשה) ויותר לאירופה. מי שמאיים על אירופה – במובן של ערכי הפלורליזם, הדמוקרטיה, מדינת הרווחה, החשיבה החופשית, אינו האסלאם, אלא הימין הקיצוני. תמיד יהיו באירופה יותר נאצים מוצהרים מאשר מהגרים מוסלמים. האנשים האלו אינם חברים שלכם, אמר. הם שונאים אתכם יותר ממה שהם שונאים את המוסלמים. הממשלה שלכם, כאשר היא מדברת על כך שארגוני השמאל הישראלים מקבלים כסף בשביל לבגוד במדינה, משתפת פעולה עם הסטראוטיפ האנטישמי הגרוע ביותר, של היהודי שימכור את אמו בשביל כסף.

גם השמאל לא יצא נקי ממנו. השמאל ההומאניסטי המזויף, העיוור. האמירה השקרית ביותר שאני מכיר, אמר, הוא 'האויב שלי הוא מי שלא הקשבתי לדבריו'. יהודים, שאל, לו הייתם יושבים ומקשיבים להיטלר הייתם מפסיקים להיות אויבים? אף פעם איננו יכולים להבין את האחר לחלוטין, לחוות בהבנה מלאה תרבות אחרת, עולם אחר. כל מה שאנחנו יכולים הוא לזהות את המאבק. המאבק, הוא מה שמאחד אותנו. אם יינטל מאיתנו המאבק יקרוס הכל.

היו לו כמה תובנות נהדרות על ישראל והיהודים. היפה ביותר הייתה התובנה הקשורה ליחסנו לדת. הוא סיפר בדיחה על אדם שחשב שהוא גרגר של תירס, ואושפז בבית המשוגעים. לאחר עמל רב הצליחו הרופאים לשכנע אותו שאינו גרגר של תירס, והוא יצא לחופשי. מספר דקות לאחר מכן שב בבהלה. 'מה קרה?' שאלו הרופאים. 'ראיתי תרנגולת' אמר. 'אבל אתה כבר יודע שאינך גרגר של תירס, ושאינך מתאים למאכל התרנגולת' הרגיעו אותו הרופאים. 'אני יודע,' השיב. 'אבל איני בטוח שהתרנגולת יודעת'. כך בדיוק יחסנו לדת. מזוזה, ברית המילה, נישואי מילט – אני כמובן לא מאמין בבולשיט הזה, אבל זה בשביל הילדים, בשביל השכנים, בשביל לא להעליב את סבא. אני יודע שזה בולשיט, אבל אני לא בטוח שהתרנגולת יודעת.

אפרופו מילט, הייתה לו התבטאות נהדרת על האסלאם כדת של יתומים, בניגוד לנצרות והיהדות שהן דתות של משפחה. הוא גילה ידע ממש נהדר בקוראן, ועל אף שנתקל בבחור שהחליט להתווכח אתו ולהראות לו עד כמה אינו מבין, הצליח להשיב לו בלשונו. האומה ( أمة – קהילת המאמינים הנמצאת מעל לגבולות פוליטיים ואתניים) היא הדרך של האסלאם להתגבר על היתמות הזו, ואחד מאבותיו הרעיוניים של אידאל האחווה העל מעמדית של המרכסיזם. זו הברקה שאני לא יודע אם לא נשלפה במקום ונשכחה שנייה לאחר מכן, אבל משהו שאני יכול לקחת איתי אל הדוקטורט, ומתחבר מאוד לתכנים שכבר הבאתי מהסקוטי ויליאם מונטגומרי ואט, שדיבר על מוחמד כסוציאליסט.

אם הגעתי מז'יז'ק אל הדוקטורט (בו הוא מוזכר בחטף, ובאי הסכמה – קשה לבנות טיעון לוגי מבוסס על הקליידוסקופ הז'יז'קי) נראה שהגיע הזמן לסיים את הפוסט הזה. אני חוזר אל המאבקים שלי, שלז'יז'ק אין מושג מהם. אל היישוב בו אני גר המוקף גדר גבוהה ובה נטוע שער צהוב, ואל העיר בה אני עובד, בה נאבקים התושבים כנגד מגורי ערבים בשכונתם. אבל יש לי המון תובנות חדשות, וספר חתום.

רק עוד תובנה אחת – קטנה. יום אחד לאחר ההרצאה שבתי לעיר התחתית לפסטיבל א-שאם (مهرجان الشام) ואכלתי ארוחת צהריים נחמדה במסעדה שאמורה הייתה להגיש מאכלים שרקח שף ערבי במיוחד לפסטיבל. הוגשו לי מבחר מאכלים בבישול עילי נחמד, כולל בלילת סולת במי ורדים לקינוח שכונתה 'לילות בירות', ותערובת עשבי בר ופיסטוק, שבינם ובין הבישול הערבי המוכר לי היטב והאהוב עלי מאוד אין ולו דבר. זו הייתה אותה רב תרבותיות מזויפת שעליה דיבר ז'יז'ק. העיר התחתית עוברת תחייה של ממש, ובזמן האחרון אני מבלה בה יותר ויותר. יש שם פאבים נהדרים ומסעדות, וקמפוס הנמל, ומכללת כרמל (שאני זומם ללמד בה בשנה הבאה אולי) וגרפיטי נהדרים על בניינים, ופסלים מגניבים. והערבית נשמעת כמו העברית. וזו כבר התחלה. אבל את הנכבה, ששינתה את פניה של העיר, לא ניתן להשיב לאחור, והמאכלים שיוגשו בפסטיבלים במסעדות הקטנות של העיר יהיו תמיד צל חיוור לדבר האמתי שהלך ללא שוב. דווקא אותו תאטרון מורד, הנמצא לא ברחוב שיבת ציון אלא ברח' אלחטיב (כנראה שמו של הרחוב לפני 1948) הוא שמוריד את המסיכה וחושף את המאבק האמתי המבעבע מתחת לפני השטח.

מסימני הזמן

הדרך מהמשרד שלי ל'ארומה' בעפולה עוברת דרך שדרות ארלוזורוב הנטושות. מאתיים מטר שדרה כל מה שרואים זה בעלי חנויות עומדים בפתח החנות ומחכים ללקוחות. סוג של איש ביטחון בלי מדים אבל עם אפוד זוהר ואקדח יושב משועמם על ספסל באמצע השדרה. בארומה עצמה ספרתי חמישה אקדחים בתוך בית הקפה.

עד ראייה לאירועי יום שישי בעפולה כותב לי בפייסבוק – " לפני שפוצצו את צוות ערוץ 2 במכות, הם נהרו באמוק ממקום הדקירה כלפי מעלה. חשבתי שזה בטח כי השמועה אמרה שהמחבל בתחנת המשטרה וקדימה לתפוס אותו, אבל אז הבנתי שהמטרה היא אותו עסק שווארמה ליד פלאפל הנשיא שהרעיד את אמות הסיפים בעיר כששם שלט בערבית ליד השלטים בעברית ועתה היה מטרה נהדרת לפורקן הזעם. השוטרים באירוע הזה, אותו ראיתי מקרוב, ספגו היו בסיכון גבוה בהרבה מהפורעים היהודים מאשר מכל ערבי כלשהו. חטפו אבנים ונאלצו להשתמש בגז פלפל ממנו גם נפגעו. בסוף, אחרי שהמשטרה עשתה פלאות (כשצריך לפרגן להם אז צריך) בעצירת ההתפרעות, הם אצו רצו לסניף רמי לוי לחפש ערבים לכלות בהם זעמם. אפשר להבין את הכעס, אבל היה קשה להיות שם באותם רגעים. כמה קל להיות מוסת, כמה קל להפיץ שנאה וכמה התלהמות ריקה ומסוכנת היא נפיצה.

נוסע בכוונה דרך סח'נין. דרך נצרת. לפעמים נראה שהכל כרגיל. לפעמים יש שנייה של פחד. הטלפון שלי בתיקון בפלאפון סח'נין. המבחן האמיתי יהיה כשאקבל את האסמס לבוא לקחת אותו.

בכפר מנדא, על הכביש הראשי 784, סימני צמיגים שרופים על הכביש מספרים על משהו שהיה ולא סיפרו עליו בחדשות.

חבר ערבי שואל אותי בבית המשפט מה נשמע בעפולה. 'אל תבוא לבקר' אני צוחק. אבל אני מת מבפנים.

השוטרים שירו בערבייה המבולבלת בתחנה המרכזית בעפולה פעלו נכון. הם לא ידעו אם יש עליה או אין עליה חגורת נפץ. הטראגיות באירוע זה שאף אחד מהצדדים לא ידע לשחק את התפקיד שלו כמו שצריך. כולל המחבלת שלא בדיוק ידעה מה לעשות עם הסכין. וחיילת מג"ב שהיה לה יותר חשוב לשמור ביד על הגלידה מלשמור על המחסנית של הנשק. אם מישהו היה עוצר ומבקש מכולם שנייה לחשוב ולהבין שזה החיים שלהם, היה נגמר אחרת. אבל היא הייתה צריכה לשחק את התפקיד שלה עד הסוף. וכך גם החיילים והשוטרים שהיו שם. אני באמת הייתי רוצה לדבר איתה ולהבין מה הביא אותה עם סכין לתחנה המרכזית, ולא מול כיתה להוראת הביולוגיה בטכניון.

יינון מגל בתכנית הבוקר של אורלי וגיא. סיי נו מור.

בחמש קבוצות ווצאפ שונות שאני חבר בהן רצה ביום שישי בערב הבדיחה אם אני מגיע לפאב או שאני בהפגנה בסח'נין. לא הייתי לא בזה ולא בזה. הייתי עייף ודי בדיכאון מכל החרא הזה.

אם זה יימשך עוד יותר משבוע שבועיים זה דופק לי את העונה של מסיק הזיתים ואת הסיור השנתי בבתי הבד הפרטיים הקטנים.

דרך הערת שוליים של וסטרייך הגעתי לספר מ א מ ם שנקרא 'מגנזי קדם', שהוא תעודות עות'מאניות שתורגמו מתי שהוא לעברית. לפעמים עם צילום של התעודה המקורית, עם החותמת של הסולטאן. הראיתי את הספר הזה למנחה פ' במפגש האחרון ושנינו הזלנו עליו ריר. אז הנה –

"… כי הזכיות אשר זכו בהם כל האומות החוסות בצלי, כפי המאמר המהולל אשר נקרא בה ג'ולחנה – היכל השושנים – המה חלים בלי ספק גם באומת היהודים. והיתה האומה הזאת אשר התאחזה בכל מדינות מלכותי הרוממה ותתישב בהן לבטח כפי נדיבות רוח שלטוני הרם והמגן על החוסים בי, ראויה להשיג את החסות ואת השמירה המעולה כיתר האומות החוסות בצל ממשלתי הרוממה. ועתה רצון וחפץ שלטוני שלא יהיה לשום איש הזכות לערער עליהם בין בדבר מלאותם את מצוות דתם ובין בדבר בטחונם וחסותם אשר נתנו להם. ויצא דבר מלכותי זה כפי חפצי ורצוני המהולל אני מלך המלכים וינתן המאמר הנעלה הזה בידי האומה הזאת. כך יהיה וכך יקום ויסמך על חותמי המרומם. נכתב בראשית חודש רמדאן המבורך בשנת אלף ומאתיים חמישים ושש ברשיון הדת נעתק וקוים בפנקס בית המשפט בירושלים."

1256 כמובן ההיג'רית. אנחנו כאן באמצע המאה ה-19.

סך הכל רעיון טוב שיהיה שלום בירושלים ולא יפריעו ליהודים.

מחר אני מדבר ביד בן צבי בכינוס ה-11 של ההיסטוריונים של המשפט. הנושא הוא סימן 65א לדבר המלך במועצתו שזה תמיד להיט.

רחביה! לירושלים יש היום תדמית לא מי יודע מה, אבל לנווט קצת ברחובות הקטנים והחד סטריים עם שמות של רבני ספרד. א מחייע.

אם מישהו חושב שאני סתם נטפל לאורן חזן ויש דברים גרועים יותר שיקרא את רוגל אלפר היום בהארץ. איך חזן שר בסרטון? עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. גם אני. לא אניח. שמיני ביוני עד אחד עשר באוקטובר מאה עשרים ושלושה יום.

או משהו כזה. כשהייתי בתיכון אז שר החינוך לא היה בנט אז אין לי בגרות חמש נקודות.

 אופטימי לסיום? מה יש להיות אופטימי? ג'ו בונאמאסה סלו ג'ין. זה השיר הכי מדכא שאני מכיר, וג'ו עושה אותו אפילו יותר גרוע מטים קארי, למרות שהוא לא מעז להגיד 'איים סו פאקינ' לונלי'. אתה חושב שלהיות לבד בגשם זה מדכא? תנסה אינתיפאדה. שלישית.

פסטיבלי חג הסוכות

לא ממש.

אלה כל מיני פאנלים שאני משתתף בהם בעתיד הקרוב.

3.10 – מועדון אשחר – 'איך הגלגל מסתובב, לא' – על בחירה, ידיעה ומה שביניהן

בתכנית – סרט קצר, לימוד משותף, פאנל בהשתתפות גל אמיר, שירי פריזנט ואודיה מלצר דיון בהנחיית ניר אשכול.

12.10 – יד בן צבי. הכנס השנתי ה-11 של הארגון הישראלי להיסטוריה ומשפט. מושב 3: ההיסטוריה המשפטית של הכנסת.

יו"ר:ניר קידר (מכללת ספיר)

גל אמיר (אוניברסיטת חיפה) -סימן 65א לדבר המלך  – מפלורליזם משפטי לצנטרליזם כופה

שלומי בלבן (אוניברסיטת חיפה) – תרומתם של אישים בעלי ניסיון פרלמנטרי להתפתחות הרשות המחוקקת.

לימור מלול (אוניברסיטת חיפה) – הבניית שדה הניסויים הרפואיים בבני אדם בישראל לאור דיוני וועדות הכנסת.

נועה קברטץ-אברהם (מכללת ספיר) – התווית הליך החקיקה בישראל – גורמים מעצבים והשלכות משטריות

23.11.2015 – 'להשיח את הדעת' – כנס של מדעי הרוח של אונ' חיפה (מקום ופרטים יימסרו בהמשך) – מסתמן הפאנל הבא (לא סגור שאני יכול לפרסם גם את השמות של מי שמופיע איתי אז אתן רק את הנושא) –

"מה זה אנתרופולוגיה של המתמטיקה ולמה צריך את זה?" 

"החקירה הגנאלוגית של מונחים משפטיים" – גל אמיר.

"טרנספורמציה מעבר לניגוד רפורמה/מהפכה" 

4 – 5 בדצמבר כנס דוקטורנטים למשפטים בייל. אם אתקבל ואם אצליח לקבל מימון אז גם אדבר כנראה על סוגי נישואים לפי סיווג עות'מאני או משהו. הודעה תבוא בהמשך.

הכנס באשחר הוא סבבה אם אתם גרים באשחר או ביובלים או משהו ד'אהריסטי כזה. הכנס ביד בן צבי הוא פחות מיועד לקהל הרחב לדעתי למרות שלשמוע את שלומי ונועה ולימור זה תמיד סבבה, והם מעניינים ומשתמשים פחות במילים בנות עשר אותיות ועשינו ביחד בערך אותו הפאנל בתל אביב בפברואר ואנשים אמרו שהיה מאוד מעניין. הכנס בחיפה הוא הכי סבבי כי הוא מיועד להנגיש רעיונות פילוסופיים לקהל הרחב יותר, ובמתכונת יותר פתוחה, ולדעתי גם יהיה באיזה מקום בעיר התחתית בחיפה אולי פאב או מסעדה משהו כזה, אז תשריינו כבר את ה-23 בנובמבר ובואו בהמוניכם.

ב-23 בנובמבר ימלאו בערך מאה שמונים יום לתחקיר של ערוץ 2 שהטיל ספק בהתאמתו של אורן חזן לתפקיד סגן יושב ראש הכנסת. זה לא סבבה בכלל כי אני מהמר שגם אם ישמע את הפאנל באשחר על רצון חופשי, גם אם ישמע על ההיסטוריה של הכנסת ביד בן צבי וגם לאחר שישמע על הגנאלוגיה של מונחים משפטיים בחיפה, הוא לא יסיק את המסקנה המתבקשת משלושת ההרצאות האלה לחוד ומן האפקט המצטבר (והקשה מנשוא) של שלושתן ביחד, ולא יתפטר, וגם אף אחד לא יפעל לפטר אותו. וכך אדם שהועלו כלפיו חשדות חמורים נותר בתפקיד הרם והנישא וחוץ ממני אין פוצה פה ומצפצף. אבל מה – העיקר שיש חוש הומור. תיירת יפנית נפגעה מאבן. זה היה מצחיק יותר רק לו הייתה מחליקה על קליפת בננה.

טוב, זה היה רק מילוי חובה. העיקר היה הקטע של הפאנלים. תשריינו ותבואו. יהיה דיסקו! אלא אם כן אתם הקוראים שלי בצ'כיה (אני יודע מי את!) ובאירלנד (אין לי מושג אבל טוב לראות את הדגל) ובסין (אני גם יודע מי אתה, אני חושב) ופעם פעמיים בשבוע האחרון בברזיל. אבל זה מספיק זמן לתכנן ביקור מולדת, לא?

או כמו ששר רוברט ל. ברנסייד, Someday, Baby.