האט ער געזוגט

בתור יוצר (אני באמת יוצר. אשקרה. וגם מקבל סוג של מימון ממשרד התרבות. אל תגלו למירי רגב.) דווקא יש לי מה להגיד על המהומה הנוכחית, אבל אחסוך לכם. כל הריטואל הזה של זה אמר כך וזה אמר אחרת ואז ההוא הגיב והזה בכה והשני אמר. זה מזכיר לי את 'גן גורים' הקלאסי של רפאל ספורטה –

"זה- פרא, שד משחת,
זה- טוב לב, יושב בנחת,
זה מכה, זה צורח,
זה לוקח ובורח,
זה-גיבור כל יכול!
זה- בונה ארמון בחול,
זה חופר, זה – תופר,
זה – יודע לצייר,
זה – אוהב רק לכייר,
זה אוכל, זה- שותה תה,
זה- תם וסתם שוטה,
זה מוצץ בפה ממתק,
זה – פוצח לו פסתק."

בקיצור לא משהו לאדם מבוגר לענות בו. אין מה לדבר עם מירי רגב. אין מה למחות נגד מירי רגב. במגרש שלה היא תמיד תנצח – מהסיבה הפשוטה שלה מותר לומר כל דבר, והתגובה של השמאל היא דבר ראשון לפלוט דבר הבל מתנשא ואחרי כן לעסוק בהלקאה עצמית. כל הכשלים – החל מלבחור כדגל את ההצגה על רוצחו של החייל, וכלה בגירוש בשוטים ועקרבים את האחיינית של אותו חייל עצמו, הם פתולוגיים לשמאל. עדיף לא לשחק במשחק הזה. אני לא חברה ואני לא משחקת. אני כופף את הראש ומחכה שזה יעבור.

למה בדיוק? למה אני לא עומד בחזית ונלחם את המלחמה בעד חופש הביטוי?

כי מי ששם את מירי רגב בדיוק איפה שהוא שם, יודע מה שהוא עושה. מרקס הבדיל בין הבסיס המטריאלי לבין מבנה העל. נתניהו יצר את מהומת האלוהים במבנה העל – שלא ממש מזיז לו – כדי שיוכל לדפוק אותנו כמו שצריך בבסיס המטריאלי – הגז הטבעי. תראו איך זה עובר בשקט בימים האחרונים. כי כולנו עסוקים במירי רגב ובעודד קוטלר.

אז את לממשלה הרעה הזו צריך להתנגד בכל המקומות ובכל האופנים, בבסיס המטריאלי ובמבנה העל, שאם אנחנו קצת גרמשיאנים גם אז גם הוא משחק תפקיד לא קטן, אבל לעשות את זה בחוכמה, לבחור את הקרבות באופן מושכל, ובמיוחד גם את שדה הקרב. בקרב של 'ההתבטאות האומללה' הפסדנו עוד ב-1981 בנאום הצ'חצ'חים, רק מאז לא למדנו כלום ולא שכחנו כלום.

אז גל אמיר לא חברה וגל אמיר לא משחקת.