טוהר הוואגינה היהודית חלק מי יודע כמה ועוד אחד

כשכתבתי בישראבלוג הייתה לי סידרת פוסטים בשם 'טוהר הוואגינה היהודית', שהתייחסה בדרך כלל לכל מיני ניסיונות לשמור על טוהר הוואגינה היהודית, כמו ההוראה של הממונה על השירות  הלאומי לא לאפשר משמרות לילה לבנות בבית חולים פן יפתו אותן הרופאים הערבים, או הסרטון ההזוי של משרד הקליטה בו הערל השוגל את הבחורה בניו יורק לא מבין מדוע הדליקה נרות ביום הזכרון וחושב שזו אך הזדמנות נוספת לטמא את הפות העברי הקדוש, וכאלה. אז היום רביניאן.

הארץ כבר הסביר את הבעייתיות בעמדה של הסופרת עצמה, הרואה את 'ההתבוללות' באופן שלילי ואידך זיל גמור. אבל אין לי ויכוח עם רביניאן. היא כתבה יצירת ספרות, טובה יותר או פחות, ולא מניפסט פוליטי.

נכון, כמה וכמה מהסופרים שאצלי בפיד בפייסבוק (יש לי כמות גדולה ממה שניתן היה לחשוב) מיהרו והצביעו על היצירות שלהם ככוללות אלמנטים התבוללותיים, או הצהירו על כוונותיהם לכתוב רומן עב כרס הכולל מעשים שלא ייעשו בין בתולות בת ציון וערלים. וזאת כמובן במטרה שהיצירות תיפסלנה על ידי משרד החינוך, והם יעשו את הקופה שרביניאן עשתה על חשבון הטיפשות והגזענות של אחשדרפני בנט. וכך, גם אני יכול לספר על 'לילה אדום' המסתיים בנשיקה לוהטת בין מילאד הערבי הנוצרי לשרון ממן היהודיה הכשרה. אבל זה לא העניין. ספרות היא ספרות. פוליטיקה היא פוליטיקה. קו התפר הוא תמיד בעייתי. פוסט נפרד. נמשיך הלאה.

העניין הוא עם המצקצקים. עם כל חברי הכנסת מהשמאל ומהמרכז, מהרשימה המשותפת ועד ללפיד (איש המרכז הקיצוני) שיודעים לצקצק היטב בלשונם כאשר פוסלים ספר על 'התבוללות' אבל סובלים מזה שבעים שנה, מהן כמה וכמה עשרות שנים בשלטון, את שיטת המילט העות'מאנית המחלקת אותנו לארבע עשרה עדות דתיות שהמשויכים אליהם יכולים להתחתן אך ורק בינם ובין עצמם.

כן, הכוונה אליך איימן עודה. איפה במצע של המשותפת דרשתם את ביטול שיטת המילט? איפה עלתה הדרישה הזו במצע של כל אחת ואחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת לפני שהתאחדתם? טוב לכם ערבים חביבים בתוך הקופסה שלכם. אתם לא רוצים לצאת. אולי אתם לא אוהבים ממש יהודים? או את הרעיון שיהודים יתחתנו עם ערביות או ערבים עם יהודיות או ערבים עם יהודים או ערביות עם יהודיות? לך תדע.

וכן הכוונה בוז'י ולפיד ובעצם גם ליברמן (האלקטורט שלו הוא הנפגע העיקרי מהמילט. עשרות אלפים מהם, אם לא יותר, מוגדרים חסרי דת וחייבים לנסוע לחוץ לארץ בשביל להתחתן). אם היה איכפת לכם זה כבר מזמן היה נגמר, המילט. בכמה ממשלות אחדות ישבתם? כמה דרישות אולטימטיביות העליתם? והמילט? מחייך כבר ארבע מאות שנה ועוד היד נטויה לעוד ארבע מאות כאלה.

אז סך הכל בנט הוא גזען של קיץ. כזה שנכנס לחדר וישר רואים גזען. עודה ובוז'י ולפיד וליברמן הם גזענים של חורף. כאלה שנכנסים לחדר, מורידים את המעיל, פושטים את הסוודר, חולצים את המגפיים – והנה – גזען. תפסיקו לצקצק. גם אם מיליוני בנות שבע עשרה חרמניות תקראנה את 'גדר חיה' ותרוצנה להתבולל, המילט ימנע את זה מהן. בנט אומר בעצם את מה שכולכם חושבים.

אז מה אתם באים בטענות לפקידה שפסלה את הספר? באמת. היא תוצר של השיטה. והיא אומרת מה שכולכם חושבים. נחמד ללמוד על זה בשיעורי ספרות. כמו 'החטא ועונשו'. אבל אף אחד לא ממש ילך להרוג זקנות עם גרזן, נכון? יש תמיד פער בין העולם הדמיוני של הספרות ובין עולם המעשה בו החוק אוסר את מה שהדמיון יוצר.

והנה מה שיהודיה כשרה וטובה, שחוללה על ידי היידגר הגוי הנאצי הטמא, ידעה להגיד, בספר שלה 'אייכמן בירושלים' על שיטת המילט שלנו. הדברים נכתבו לפני למעלה מחמישים שנה, והמילט עדיין חי, למרות הזעקה. אז אם ארנדט לא הצליחה, והיא משקל כבד, אז אתם מפחדים מרביניאן? מבחינה אינטלקטואלית ארנדט אוכלת אותה לארוחת צהריים בלי מלח. אז הנה מה שלחנה יש לומר -"אייכמן בירושלים – דו"ח על הבנאליות של הרוע" שתרגם אריה אריאל, בהוצאת בבל, שנת 2000 עמ' 16 –

"נראה שאזרחי ישראל, חילונים כדתיים, מסכימים שיש צורך בחוק האוסר נישואי תערובת… יש משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשימצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."

תפסיקו לצקצק תתחילו לעשות. תבטלו את המילט, ותזדיינו עם ערבים. ועם יהודיות. ועם מי שבא לכם.

ממתק? הקלאש מגניפיסנט סבן. לא בגלל שזה קשור למשהו. סתם כי בא לי לשמוע.

אז מה קורה עם ערביות לסביות?

ביהופיץ אירע מעשה שאינו הגון, ושר החינוך נפגש עם רבנים קונסרבטיביים בארצות הברית. מייד קמו עליו גדולי הרבנים להחזירו לדרך התורה. ולא רק הרב הראשי, דוד לאו, נזף בו, אלא גם גדולי הציונות הדתית, הרב אליהו והרב אריאל. אלו ואלו לא חסכו שבטם מהרפורמים והקונסרבטיבים, הגורמים לשואה איומה בעם ישראל.

וטוב ששני אלו, עוקרי הרים וטוחניהם זה בזה, התכנסו ופסקו פסוקם. הרי האחד ידוע בכך שאסר על השכרת דירה לערבים, והשני אסר על השכרת דירה ללסביות. ואני שואל כאילו – ובאמת זה מתוך זה שהסוגיה מטרידה אותי ואני רוצה לנהוג כמו יהודי טוב, ולא לעבור על מצוות 'לא תחנם' וכל זה – אם מגיעות ערביות לסביות להשכיר להן או לא? כי מינוס ומינוס זה פלוס? או שזה איסור כפול, ויסקלו אותי בכיכר העיר או משהו? וסך הכל זה נורא סטיריאוטיפי, אבל לסביות זה בטח שוכרות ממש טובות, מסודרות כזה, חוץ מזה שלבוץ' צריך לסדר חנייה לאופנוע, ובגלל הפעילות הברוכה של הרב אליהו וחבריו אז לערבים נורא קשה למצוא דירה להשכרה, ואפשר מה זה להעלות להם את המחיר. אז אני ממש דורש פסיקה. זה לא שעומדות אצלי ים ערביות לסביות ומחפשות לשכור דירה, וגם אין לי בכלל דירות להשכרה אבל החיים נורא זורמים ונזילים ולך תדע.

תעזבו אותי באמא שלכם. אני רפורמי. באמת! וסך הכל לא נולדתי כזה. זה הפעילות הנהדרת של אנשים כמוכם שמזהים אוטומטית יהדות עם הצורות הגרועות ביותר של גזענות והומפוביה שדחפה אותי לשם. לרב שלי יש זקן פחות ארוך, למעשה הוא מגולח, אבל לא תפסתי אותו מעולם בדבר גזענות או הומופוביה ולהיפך.

אז ככה – אנחנו לא יהודים ושואה וזה. אז מה אתם רוצים מהחיים שלנו. תנו לנו את העדה הדתית שלנו – לא חייבים אפילו לקרוא לה 'יהודית'. אפשר 'עדת התינוקות שנשבו' או אפילו 'העדה העמלקית'. תנו לנו בית דין משלנו לגיורים, לנישואים וגירושים, ותעזבו אותנו באמא שלכם. אי אפשר גם להסתכל עלינו כאילו היינו חבורה של עובדי אלילים בתקופת אליהו הנביא, אתם יודעים, מהסוג שמדי פעם המלך היה חוזר בתשובה ומשמיד, ומצד שני להגיד לנו מה לעשות, ולהתנהג כאילו נורא איכפת מאיתנו. אנחנו מקרה אבוד. מי שהגיע לזה שהוא עומד עם ארון קודש פתוח ולידו אישה בטלית וכיפה בוכרית גדולה אומרת שמע ישראל, זה כבר שפל המדרגה שאין מה לעשות ומה לתקן. לא יעזור בית דין. באמת! תראו רק תתנו לנו את העדה הדתית שלנו איזה יופי יהיה. במקום להגיד 'שר החינוך ביקר אצל היהודים הקונסרבטיביים בארצות הברית', אפשר יהיה לכתוב 'שר החינוך ביקר את העדה העמלקית ובירכה ביום חגה'. וזה פחות מעליב, כי לא רומזים שמי שמתנהג כך, מערב בתפילה בחורים ובתולות (פחחח… כאילו אפשר למצוא בתולה רפורמית), הוא יהודי ממש. והקוראים בעיתונים החרדיים שמסתירים מהם קיומם של דברים כמו נשים ואומואים, ורפורמים, לא ייפגעו ברגשותיהם העדינים.

ועוד משהו – בנט (עוד מופת לנאורות ואחדות העם) ובני לאו (דווקא בסדר, אם מותר לי להגיד וזה לא מוריד אצלו נקודות בקהל היעד שלו) אומרים שצריך לשמור על קשרים עם יהדות התפוצות, ולאו האחיין אמר שאי אפשר להחרים את הרפורמים בלי לסכן את היחסים עם ארצות הברית. היי! אני כאן! בחיים לא הייתי בארצות הברית! ויש לי אפילו דודים שם. ולא ביקרתי אותם בחיים. ככה יצא. עסוקים וזה ואין כסף והג'ט לג. אז אני גם אזרח ישראל. ועשיתי צבא וכמה עשרות שנים מילואים. ומשלם מיסים כל חמש עשרה לחודש כמו שעון מס הכנסה מע"מ. זה לא עניין של האלה בארצות הברית שממילא שם כולם משוגעים. אני כאן. ואני רפורמי, ואני רוצה שיתייחסו אלי. והרב הראשי שהמדינה כופה עלי להתחתן ולהתגרש (חס וחלילה.) אצלו שיתייחס אלי כמו שפקיד צריך להתייחס לאזרח במדינה, וככה גם כל מי שמקבל את המשכורת מקופת המדינה כמו רב העיר צפת ורב העיר רמת גן. אני כאן, ואני רפורמי, ואני ישראלי בדיוק כמוכם. אז או שתתנו לי רבנים משלי, אבל אם אתם כופים עלי הר כגיגית את החבורה הגזענית וההומופובית הזו, אז לפחות שיסתמו את הפה ויתייחסו אלי בכבוד. זה כאילו שהפקיד במשרד הרישוי שהייתי בא לעשות אצלו טסט לרכב או לחדש רשיון היה מתחיל לרדת עלי שאני נוהג ביונדאי. באמת! מי שמכם?

ממתק? הנה משהו ממישהו שהיה יותר רוחני מכל רבני צה"ר ביחד.

מדריך הישרדות בקיץ התשע"ה

לפייסבוק יש עכשיו מין הרגל כזה להעלות אחת ליום מה שקרה בדיוק לפני שנה. וכך מחזירים אותי מדי יום לאותו קיץ מר ונמהר של 2014 בו התבשרנו על חטיפת ילדים ורציחתם, לאחר מכן על שריפת ילדים, ולאחר מכן מלחמה איומה ונוראית. והנה, כמו במעגל קסום, אנחנו חוזרים לשם. ילדים נרצחים, אלימות, וביני לבינכם, כל אוגוסט עוד לפנינו וכמות הגפרורים היכולים להצית את השריפות היא גדולה ורבה.

אין לי ספק שנתניהו, בנט ושות' הזדעזעו זעזוע של ממש מדקירת הצועדים בירושלים ושריפת התינוק בסמוך לאחר מכן. זה לא מסיר מאחריותם. נכון, שליסל כנראה בחור קצת מעורער, אבל העובדה שבחר למטרה דווקא צועדי להט"ב ולא קבוצת צופים, או חוג מקרמה של גימלאיות, נובעת בדיוק מאותה גישה של הסתה כנגד להט"ב שפשתה במפלגה שמר בנט עומד בראשה. אי אפשר להכניס ברשימה בנאדם כמו סמוטריץ', ששנה אחרי הדקירה הראשונה הצעיד 'מצעד בהמות', ואחרי כן להגיד שיטפל בלהט"ב בכך שיגדיל את תקציב ארגון הנוער הגאה. עזוב את ארגון הנוער הגאה. טפל בבית שלך. תעשה לחברי הכנסת יום עיון על מגדר. אני מוכן לבוא לדבר שם רבע שעה, כי יותר מזה לא אשרוד במחיצת החבורה הזאת. אבל זה לא יקרה. ימשיכו להסית כנגד להט"ב ולשלול מהם זכויות בסיסיות, ואחרי הדקירה הבאה יגדילו את התקציב של איג"י בעוד כמה שקלים.

שריפת התינוק, לעומת זאת, היא ממש דז'ה וו. גם כאן, אתם יודעים, ביבי נורא מזועזע וכל זה. מיהם ומהם השורפים? אותו סוג של גידול פרא לאומני שהוא למעשה היד הארוכה של מפעל ההתנחלות. חיילי השטח. אני בטוח שאם יימצאו החבר'ה האלה, וישאלו אותם מה עשו יום לפני השריפה בבוקר, יסתבר שהם היו שם בבית אל, מקשיבים לנפתלי בנט נואם, ומתעמתים עם חיילי מג"ב. שוב – אפשר לחנך דור שלם לשנאה של כל מה שלא נראה חושב וזז בדיוק כמוהם, לבוז עמוק לחוק, להתעמתות עם חיילים, לכך שהערך העליון הוא הכיבוש וההתנחלות וחיי אדם מגיעים איפשהו במקום עשירי, אם בכלל, ואחרי כן לצקצק בלשון כשהולכים ומממשים את הערכים האלה בדיוק.

אז? אז לא הולך להיות כאן טוב יותר, כי ממשלת השנאה הזו לא הולכת לשום מקום, אלא למקום גרוע יותר. העובדה שהממשלה תלויה בכל קול של כל ח"כ הופכת את הח"כים רק לפרועים יותר ואת המעשים למטורפים יותר. בנאדם כמו אורן חזן, שבכל שיטה נורמלית כבר היה מוצא את עצמו בדרך זו או אחרת מחוץ לפרלמנט, הוא עדיין סיו"ר הכנסת וחבר ועדת החוץ והביטחון, כי לאף אחד אין את היכולת לעשות מה שצריך. מוטי יוגב יכול לקרוא להרוס את בג"צ עם דחפור, ואף אחד לא יכול להגיד לו כלום. אז אנחנו צפויים לקיץ חם של אנרכיה, הסתה פרועה, ואלימות ברחובות.

מה עושה אדם הגון כדי לשרוד?

ככל שרוצים להגביר את השנאה, כך יש להגביר את האהבה. אני לא מדבר על 'אהבת ישראל' של אלו שיושבים בתשעה באב ומדברים על שנאת חינם ובעשרה באב דוקרים מפגינים במצעד גאווה. אני לא פאקינג אח שלכם. לא רוצה את האהבה שלכם. אתם 'אוהבים' אותי רק כי אתם תופסים אותי כחבר בפולק, בקהילת הדם והאדמה שלכם. מוותר על הכבוד, מחזיר את כרטיס החבר. רוצה הביתה.

אני מדבר על אהבה לאדם באשר הוא אדם. הזדהות. אמפתיה. אם יש חבר להט"ב, זה הזמן להרים טלפון ולקבוע פגישה בבית קפה, סתם כדי לחדש את הקשר. אם יש דרך להראות לחבר ערבי שהלב שלך במקום הנכון, ולא במקום בו שורפים תינוקות – לכו על זה.

זה יעזור? לא. כי האש כבר התפשטה, וקשה מאוד יהיה לעצור אותה. אבל זה יסמן גבולות. זה יאמר – אלי זה לא יגיע. אני לא אסחף לשם. כמו לשפוך דלי מים מסביבך. יש שריפות שזה עוצר.

לפני שנה עמדתי בצומת כרמיאל. היה גם מאוד חם, ואנשים גם לא הגיבו בצורה האוהבת והאוהדת הצפויה, אלא כינו אותנו 'שרמוטות של ערבים'. השנה, כשרמוטה אמיתית של ערבים, נסעתי להראות את הזדהותי – ואת הבושה העמוקה שאני חש – ואת האהבה שלי לאדם באשר הוא אדם ובמיוחד לאחי תושבי הגליל – בכפר בענה. בתמונה יש כל מיני חבר'ה כמו ד"ר בכרי ואחרים, שמי שמסתובב כאן מכיר, וגם את חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף שהוא איש צנוע ונחמד, והייתה לנו שיחה לבבית ויפה. הרגשתי קצת יותר טוב. הנוכחות שלי אמרה משהו, גם לי וגם לאלה שהבעתי הזדהות עמם. אשרוד עוד יום.

MAARUF

השלט אומר 'לטרור אין דת ואין לאום – יש לגדוע את יד הרוצחים'. אני הבחור בלי השיער והלא מגולח באמצע. לידי משמאל השייח' ומימין דב, ואחריו חבר הכנסת אבו מערוף. אנחנו עומדים על אדמת הגליל, ביחד, יהודים וערבים, ונשבעים שלא לשנוא זה את זה.

ממתק? משהו קצת עצוב, כי הימים קצת עצובים. רוי ביוקנן, סטורי אוף אייזק.

Loving Day

היום ה-12 ביוני הוא בארצות הברית 'Loving Day', היום לציון הסרת המכשולים הבין גזעיים לנישואים, וחגיגת האפשרות להינשא גם למי שאינו בן הגזע שלך – ובקרוב כך אני מקווה גם למי שהוא בן אותו מין כמוך. פסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית, מ-12 ביוני 1967, שאיפשרה לבני הזוג הבין גזעי מילדרד וריצ'רד לאבינג להינשא, על אף החוק הגזעני של מדינת וירג'יניה שלא איפשר נישואים בין גזעיים, אמרה את המובן מאליו – אין סיבה שאנשים בעלי צבע שונה לא יוכלו להינשא. הזוג לאבינג פתח את הדלת למיסוד האהבה של רבים, בני גזעים שונים, ולפריצת מחסומים של אפליה וגזענות.

ואצלנו? אצלנו שוררת שיטת המילט, פרי הגיגיו של ג'ורג' החמישי שישב במועצתו בשנת 1922, והגה את דבר המלך במועצתו המחלק את תושבי פלשתינה א"י ל-14 עדות שונות, היכולים להינשא ולהתגרש אך ורק בבתי הדין של עדתם הדתית. פרט למובן מאליו, הכפפת אוכלוסיה חילונית בעיקרה לשיפוטם של בתי דין דתיים הפועלים לפי הדין הדתי הארכאי והפטריארכלי (תחרות משמעותית בין השריעה, ההלכה והדין הביזנטי היווני אורתודוכסי, דיני הגירושים של מי ארכאיים ופטריארכליים יותר. הקתולים פרשו מן התחרות עוד בטרם החלה, שכן אצלם אסור להתגרש), תוצר הלוואי החמור של שיטה זו הוא אי האפשרות של בני העדות הדתיות (הסוואה דקה לחלוקה אתנית) להינשא אלא לבן עדתם. כן, יהודי אינו יכול להינשא למוסלמית, בהאי ליווניה אורתודוכסית, דרוזי לאוונגליסטית-אפיסקופלית. איש מהם אינו יכול להינשא לבן או בת הציבור הגדול של 'חסרי הדת', שלוש מאות אלף איש מאיתנו שהגיעו לארץ כזכאי שבות, אך אינם יהודים על פי ההלכה. לאלו אין מסגרת בה הם יכולים להינשא במדינת ישראל לאיש. יש להם חוק מיוחד מ-2010 המאפשר להם לבוא ב'ברית זוגיות' שמעמדה נחות מזה של הנישואים, אך רק עם 'חסר דת' כמותם. רוסי – בוא בברית הזוגיות עם רוסיה. הוואגינה היהודיה הכשרה (או הדרוזית, הבהאית, המוסלמית, האוונגליסטית אפיסקופלית, הכשדית אוניאטית וכיוצא בזה) אינה יכולה לסבול אותך ושכמותך.

הממד ההצהרתי הוא חמור. הוא מהווה בסיס לאפליה, ולחנה ארנדט הוא הזכיר את חוקי נירנברג (אייכמן בירושלים עמ' 16, תרגם מאנגלית אריה אוריאל, הוצאת בבל) –

"היה משהו עוצר נשימה בתמימות שבה גינתה התביעה את חוקי נירנברג הידועים לשמצה משנת 1935, אשר אסרו נישואי תערובת ומגע מיני בין יהודים לגרמנים. אלה מבין העיתונאים שהכירו את הנושא היו מודעים היטב לאירוניה שבדבר, אבל לא הזכירו זאת בדיווחיהם. זה לא הזמן המתאים, הם סברו, למנות בפני היהודים את הליקויים בחוקיה ובמוסדותיה של מדינתם."

ועדיין, תאמרו, יש זוגות מעורבים. אלו נישאים בקפריסין ובצ'כיה (פראג היא לאחרונה בירת הנישואים האזרחיים בישראל) ונרשמים במשרד הפנים על סמך תעודת נישואים זרה. נכון. אבל פרט לכך שאזרח צריך להיות בעל הזכות להינשא במדינתו, הרי שכל הנוהג הזה של נישואי חוץ לארץ מבוסס על פסיקת בית המשפט העליון בעניין פונק שלזינגר האומרת כי הרישום במשרד הפנים אינו הכרה בתוקף הנישואים, אלא 'לצרכי סטטיסטיקה בלבד'. נכון, מזה חמישה עשורים שמעניקים לזוגות זכויות מתוקף פסיקה זו, אבל – וזה אבל גדול – זו אינה אמירה משפטית על תוקף הנישואים, אלא החלטה מינהלית. הפה שהתיר הוא גם הפה שיכול לאסור. המהירות שבה השתלטו בנט ורגב על שדה הצנזורה על התרבות בארץ, והנוחות שהם חשים בהרס של בסיס הדמוקרטיה – חופש הביטוי, גורם לי לחשוש שלא ירחק הזמן ושר פנים זה או אחר יכריז שהגיע הזמן להפסיק להעניק לזוגות אלו מעמד של נשואים, ולבחון את תוקף הנישואים על פי ההלכה.

בקיצור – תנו לי קצת לאבינג!

Aufklärung, Suzie Q עזמי בשארה, פוגרטי

בורחס נשאל פעם מהי המילה האהובה עליו בשפה האנגלית, והשיב כי היא המילה uncanny. מה היו הסיבות לכך לא אדע. לי אישית קשה מאוד להחליט וסך הכל אני חושב ש- upgrade מבטאת עבורי איזו כמיהה ישראלית מצויה לקבל משהו טוב שלא ממש מגיע לך. אבל בשפה הגרמנית המילה היא ללא ספק Aufklärung (נאורות) שמזכירה לי שבשפה הזו דיברו גם קאנט והברמס, ולא רק אייכמן והימלר. יש לה גם צליל חמוד כזה של אאוף בהתחלה, מין אנחת רווחה, עד שמגיעים ל'רונג' בסוף שהוא מאוד גרמני, אבל זה הז'אנר אין מה לעשות. יש גם אומלאוט שזה בכלל פיצ'ר שאין באנגלית למשל. וזה האומלאוט החמוד שמעל האה, שממש ברור איך הוגים אותו. כמעט. אולי.

האם עולם תוכן זה זר לכותביו וקוראיו אוהבי עמם והפטריוטים של ישראל היום? האם אלו נתקלו במאמרו של קאנט 'הנאורות מהי' (Was ist Aufklärung?)  במקור או בתרגום? האמת היא שהגרמנית שלי היא די דלה, וחוץ מאוצר מילים העוסק בדרכים שונות לבצע ג'נוסייד באופן ביורוקרטי, וקצת פה ושם מונחים פילוסופיים, אני לא ממש שוטף. לכן נזקקתי לתרגום לאותו מאמר בסיסי, ומי סיפק לי אותו? עזמי בשארה.

בשארה זה היה, מסתבר, אקדמאי לפני שהיה מרגל. ובמסגרת זו ערך ספר בשם 'הנאורות – פרויקט שלא הושלם' ובו תרגומים למאמרים שונים בנושא 'הנאורות'. קאנט והברמס נמצאים שם, ועוד כמה וכמה טובים ויפים שחיוו דעתם בנושא, וביניהם גם עזמי שלנו. סך הכל, תמיכתו של בשארה במשטר הסורי, שאשקרה לא טורח לבסס את מעשיו לא על הציווי הקטגורי, וגם לא על מאמרו של קאנט על 'השלום הנצחי' גורמת לי לחשוד שעזמי לא ממש הפנים את התכנים, אבל זה כבר סיפור אחר.

הקובץ עצמו הוא די חשוב, ואהין לומר שאיני יודע איזה נזק גרם בשארה לישראל כמרגל – וסך הכל הטילים שטיווח כוונו אלי ממש! באופן אישי! – אבל חלק מזה אולי מתקזז עם תרומתו לעריכת הקובץ הזה, כי מי שרוצה, למשל, כמוני, לבסס את החלק התיאורטי של הדוקטורט שלו על בסיס מודרני מוצק, צריך להסביר קודם לכן למה הוא עוצר את הקו במודרנה ולא גולש לפוסט מודרנה, וכאן הקובץ 'הנאורות – פרויקט שלא הושלם' נותן בסיס תיאורטי חמוד ובעברית במקום לקרוא ים חומר באנגלית או חלילה בגרמנית. זה גם טקסט בסיסי מאוד בתארים פחות מתקדמים, ואם אני הייתי מעביר כל קורס שהוא בנושאים של דת ומדינה / היסטוריה של החשיבה המערבית או משהו כזה, הייתי נותן אותו כקריאת חובה. סך הכל שם מופיעה ההבחנה של קאנט בין שיקול הדעת הפרטי לזה הציבורי, שהיא א' ב' של כל דיון אקדמי בנושאים האלה. והאמת שלא רק אני חושב כך, אלא גם, מסתבר, אנשי המכללה האקדמית תל אביב יפו. ואלו ההינו לתת את המאמר של קאנט כחומר קריאה לתלמידיהם.

טוב שיש ישראל היום שחושף את הדברים האלה מישהו מהתלמידים קרא פחות או יותר את הדף הראשון של הספר (שכתוב: עורך, עזמי בשארה) והרים טלפון ליעל ברנובסקי כתבתנו לענייני חינוך, וזו, נאמנת לתפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה או מה שזה לא יהיה שישראל היום עושה כתבה כתבה בכותרת 'זעם במכללה – עזמי בשארה בחומר הלימוד' ובה הלינה כי  "סטודנטים הלומדים במכללה האקדמית תל אביב־יפו הופתעו לגלות כי ברשימת הקריאה שלהם נמצא גם מאמר מתוך ספר בעריכתו של עזמי בשארה, שגם כתב את המבוא אליו".  הנה הכתבה במלואה, ואני לא יכול להחליט אם היא יותר מחרידה או יותר משעשעת. תגובתה האפולוגטית של המכללה האקדמית תל אביב־יפו הייתה כי היא מוסד אקדמי ופלורליסטי, ובאמת מי שכתב את המאמר זה קאנט ועזמי רק ערך.

זה לא עזר. הסטודנטית הזועמת ציינה כי ""אולי בשם החופש האקדמי אפשר ללמד כל טקסט, אבל בשם חופש הביטוי וערכי הצדק סטודנטים במכללה זכאים, ואף חייבים, למחות על העוול הנורא הזה".

סך הכל, על זה שאינה מבחינה בין קאנט איש המאה ה-18 ועזמי בן המאה ה-21 ובין חומר אקדמי ומה שעשה או שלא עשה כותב החומר האקדמי (היידגר הוא דוגמה טובה. חבר רשום במפלגה הנאצית ובנאדם שאי אפשר ללמוד פילוסופיה בלי לקרוא. וגם קארל שמיט בעצמו נאצי לא קטן, אלא מה שרונן שובל מ'אם תרצו' נורא אוהב להסתמך עליו), ורוח האנטי אקדמית הכללית שנושבת מהרעיון להרים טלפון לעיתונאי ולמחות על חומר קריאה שנתנו לך לקרוא הייתי מכשיל אותה בקורס 'תולדות הרעיון הפוליטי'. אבל מה, הרעיון שבשם חופש הביטוי חייבים לצנזר חומר אקדמי הוא כל כך נהדר, ופוסט מודרניסטי והפוך על הפוך (בטח אפשר למצוא אותו איפשהוא אצל בודריאר. או דרידה. בעצם אצלם אפשר למצוא כל דבר) שהייתי מעביר אותה בהצטיינות ופוטר אותה מקריאת חובה נוספת. בעצם אורוול. טוב, הלאה.

לא הייתי מקדיש לזה פוסט שלם, וגם התגוששות פייסבוק כל היום עם נח ואביעד, אילולא היה בלבי חשש רציני ועמוק שבמצב הנוכחי של איוש משרת שר החינוך באדם חסר תואר ראשון, ואיוש משרת שרת התרבות באישה הנוהגת להצטלם מחוייכת עם כהניסטים שבאמת מישהו יוציא את הספר הזה מתכנית הלימודים. כאן ועכשיו אני אומר – אני לא יודע אם אי פעם אעמוד מול כיתה, אבל אם כן, זה יהיה אחד הספרים שאדבר עליהם. הוא מאוד בסיסי בהשקפת העולם שלי. זה קאנט. אי אפשר ללמוד שום דבר בלי קאנט. גם אם ערך אותו עזמי, וגם אם זה עוול נורא לדרוש מסטודנט לקרוא משהו שעזמי ערך. עוול עוול אבל קאנט תדעו כי אי אפשר להיות אקדמאי במדעי הרוח או החברה בלי להכיר את קאנט. 'צטער.

טוב. עד כאן. ממתק? אם אתם שואלים את עצמכם למה פוסט יום אחר יום, ויש עבודה ודוקטורט ועניינים, וגם אתם בטח יש לכם משהו יותר טוב לעשות, אז ככה – מחר אני נוסע לארבעה ימים לרודוס ולא לוקח איתי מחשב כי אני רוצה לנוח עם 2666 של רוברטו בולניו ולא לחשוב על שום דבר חוץ ממנו וש' בבגד ים. אז זה ככה בשביל להשאיר לכם טעם טוב בפה. וגם היום יומולדת שבעים של גדול הגדולים כמוהו כקאנט אלא שקאנט לא התחרע על הבמה בוודסטוק, וזה ג'ון פוגרטי וגם אם כתבתי אתמול פוסט כי הארץ עצבנו אותי אז לא יעזור בית דין וחייבים לציין את התאריך הזה. הבחור בן שבעים, ודווקא נראה בסדר. ראיתי אותו לא מזמן בפרק של סידרה אמריקאית נורא מטומטמת שנקראת המאתר (שבאמת ירדה אחרי עונה אחת אם זה בגלל שהייתה מטומטמת או כי הכוכב הראשי שלה – מייקל קלארק דנקאן שזה השחור הענק מגרין מייל – מת) שהוא שיחק שם את עצמו והמאתר איתר את הגיטרה שלו שהלכה לאיבוד או משהו, והוא נראה בסדר גמור ונורא צעיר ועד מאה ועשרים ותמשיך ככה. אז הנה קרידנס בסוזי קיו. לא מקורי שלהם, אבל זה הביצוע הכי סבבי והכי מוכר. וגם מהאלבום הראשון וגם זה קרידנס מזוקק וכמה שאני יותר מזדקן אני יותר אוהב אותם ודי להשתפך. ביי! – עולה על המטוס לרודוס –

כך שחררתי את ירושלים או שלא

יום ירושלים! האמת היא שהאסוציאציה המידית שלי מהיום הזה היא איזו טינה כבושה שנובעת מאירוע שאירע לפני כעשרים וחמש שנים, כאשר נסיעה באוטובוס מנחלאות אל המושבה הגרמנית שבדרך כלל לוקחת עשר דקות ארכה שעה, כשמצעדים הזויים של כל מיני אלוהים יודע מה מגיע אל העיר הזאת ביום ירושלים חסמו את התנועה, ובחיקי, בסל קניות, חתולה מיוחמת הדורשת זריקה דחופה מהווטרינר הנמצא בצד השני של תהלוכת בני המקויה מיפן או מה שזה לא היה. החתולה מאז מתה ונקברה הרחק מעיר הולדתה, בגבעות הגליל הרחוקות, והיום בנוי על קברה הממ"ד שלי, ואני מבין שכל האקשן ביום ירושלים עבר לאיזה 'ריקודגלים' דוחה ולאומני שמתרחש במקומות בהם רגל אדם נורמלי אינה דורכת, דהיינו הרובע המוסלמי וכאלה, ובכל אופן – אני ירושלמי מדורי דורות. אבי נקרא אל הדגל במלחמת ששת הימים (לא ממש לחם בשוחות בגבעת התחמושת, שירת במודיעין, ובכל אופן, גם לאלו חלק בניצחון ההיסטורי) אמי אכלה חובייזה במשך חודשים על חודשים במצור על ירושלים והיא ילדה בת ארבע, סבי שפך את דמו בקרבות סן סימון וקטמון, ואני עצמי נשאתי נשק בחומת מגן, וקבעתי את עמדתי המבוצרת היטב במקום המשקיף אל כנסיית המולד בשכונת 'הר חומה'. ומדוע איני חש שמחה, אלא יגון עטוף במעין תחושת קבס?

אולי בגלל זה. זה הפוסט של שר החינוך שלנו נפתלי בנט הנוגע ליום ירושלים, שנועד לחנכנו בינה באשר להיסטוריה של העיר. נכשל, נפתלי. נכשל. אל תלחצו על הקישור, זה כואב. נעזוב את השגיאות הקשות נוסח 'דוד המלך ייסד את ירושלים'. הנה לב התיאור ההיסטורי –

לפני כ2000 שנה החריבו הרומאים את המדינה היהודית ואת בית המקדש, ומאז, שלוש פעמים ביום יהודים התפללו לירושלים.
הביטוי ציונות מבוסס על ציון.
ציון = ירושלים.
שיבת היהודים לארץ ישראל היתה בגלל ולמען ירושלים.
**
מאות שנים לפני הקמת ישראל יהודים התפללו (ראו תמונה) בכותל.
ב1948 ירושלים הקדומה נפלה לידי הירדנים.
**
הם שלטו בה 19 שנים בלבד (ומנעו גישת יהודים), עד מלחמת ששת הימים, אז הצנחנים שלנו שחררו את ירושלים ואיחדנו אותה שוב, בריבונות ישראל.

אמא'לה! כל כך הרבה פספסנו – ביזנטים וצלבנים וממלוכים וסלג'וקים ועות'מאנים (אלו האחרונים אהובים עלי מאוד. הם המציאו את שיטת המילט!) ובריטים ואדמונד אלנבי רוכב על סוסו והקייזר וילהלם על מרכבתו, וגי דה ליזיניאן מלך ירושלים מסתכל בפעם האחרונה על העיר, מרחוק, בטרם יעלה על סוסו ויצא צפונה, לקרני חיטין. אז כנסיית הקבר וצלאח א-דין וסולימן המפואר ועומר אל חטאב, וכיפת הסלע. וישו שנצלב בגבעת גולגולתא, ומוחמד עולה לשמיים על סוסו אל-בורק. כלום. שום דבר לא קרה בין הרומאים ל-1948. נאדה. היי – שר החינוך, יש לנו איזה בעייה קטנה כאן עם המציאות, נכון?

לפני כמה זמן הייתה בר מצווה של אחיין שלי. יש להם איזה מסורת לעשות את זה בכותל ואני לא ממש מתווכח. אחרי כן יש טיול בדרך כלל (יש לה ארבעה בנים, זו הפעם השנייה, צפויות עוד שתיים) מהכותל עד להר ציון דרך כיכר בתי מחסה, ששם זו נקודה מאוד חשובה למשפחה שלנו כי יש אגדה משפחתית שאני פחות או יותר המצאתי ומפיץ שסבת סבי, הבובע טויבע (טובה ברנדויין לבית הורוביץ! הורוביץ!) נלקחה שם בשבי והובלה למאסר בירדן יחד עם מגיני גוש עציון. בקיצור, לקחו שם מורה דרך לא פחות ולא יותר ממכון המקדש. השתדלתי לא להקשיב יותר מדי בשביל לא להתעצבן, אבל כשעוברים בכל הדרך הזאת, ומימין יש כנסייה היסטורית ומשמאל מסגד, וכאן ורוניקה מחתה את פניו של ישו במטפחתה, ושם הוא אכל את הסעודה האחרונה, והנה- מתנשאת מולנו, כנסיית הדורמיציון, וכל מה שיש לספר זה על על בית הכנסת הזה ובית הכנסת ההוא, ולוחמי הרובע, ופסל דוד המנגן בכינור שהוצב שם לפני יומיים בערך, ואיך פגמו פגימה באפו כדי שלא לעבור על לאו מפורש מעשרת הדברות, בכל אופן קופץ הפיוז. אבל זו הייתה בר המצווה של האחיין שלי אז הכרחתי את עצמי להבליג. אבל – הדורמיציון!

אחת החוויות המעשירות שלי הייתה מיסת חג המולד בערב חג המולד בדורמיציון. שירה מלאכית של ממש. חוויה רב תרבותית, מעשירה, נהדרת. אני זוכר שהייתי שם, מזמזם לעצמי את האווה מריה – פאטר נוסטר קווי אס אין קאיליס – סנקטיפיטור אין נומן טואום – פיאט וולונטס טואה אין קאילו אט אין טרם. אמן כן יהי רצון! – לא לנסות אותי בלטינית – ובכל אופן שורה מלפני בן דוד, צאצא לאותם אדמו"רי סטרעטין, יושב ומתענג על שירת הגויים בחגא! ועוד בן דוד כזה שלו היו יודעים שהוא שם אז לא כל כך היו מבסוטים מזה בקרבתו הקרובה. אמרתי לו – מה היה אומר סבא שלך (נשמתו בגנזי מרום מ-1974 בערך) לו היה רואה אותך כאן? ענה לי – בוא נעשה עסק. אם אני לא אגלה לו, אתה לא תגלה. אבל אני סוטה מהנושא. איך אפשר להתעלם מהדורמיציון? מבנה נהדר, מדהים, עם מגדל הפעמונים שעוצב בדמות פניו של הקייזר וילהלם. סיפור שהוא לחם וחמאה של כל מורה דרך. אבל הבחור מתעלם.

זו בדיוק הראייה של בנט. האוצרות האנושיים העשירים שהותירו אלפיים שנה של יהדות, נצרות ואסלאם בירושלים, לא ממש מזיזים לשר החינוך שלנו. כאילו – אם זה לא מהתרבות שלנו זה לא קיים.

נו שוין. אז יש לנו כאן סיפור שדומה קצת לקטע של 'כיכר השוק ריקה'. מה שלא יהודי לא קיים. ריק. אז ככה. אי אפשר לשחרר ולאחד אנשים – בהעדר מילה אחרת – שקופים. לא קיימים. אנשים כאלה כובשים, מטילים עליהם מרות בכוח, מספחים. אז מבחינתי יום ירושלים זה יום חגיגת הכיבוש, הסיפוח, ואני לא חוגג את זה, נורא מצטער, דווקא בגלל שאני נורא אוהב את ירושלים. כל אבן ואבן בה. כל תושב ותושב.

אז נורא תשמחו, ותרקדו בריקודגלים, ותביאו כל גזען לאומן ומטושטש מקרני ראמים עילית ועד מאחז ביצי כינים תחתית, ותעלו את כהנא על ראש שמחתכם. אני לא שם. אבל כשתתחיל האינתיפאדה השלישית שם (אם היא לא התחילה כבר. מישהו ניסה בזמן האחרון לנסוע ברכבת הקלה? נסיעה כיפית ורגועה, נכון?) אז אני אהיה עצוב מכדי לומר 'אמרתי לכם'.

ממתק? שניים אפילו. ויזואלי ואודיו. הראשון זה משהו שחפרתי ממעמקי הארכיון של אבי איש המודיעין שניצח לגמרי לבדו את מלחמת ששת הימים. זה היה עוד בימים שידעו לקרוא לילד בשמו, ואולי המסמך הצה"לי האחרון שכתוב בו ממש 'השטח הכבוש'.

kavoosh

עוד ממתק?

אני מבין שזו יום ההולדת של הכיבוש? ארבעים ושמונה? חשבתם על זה שבשנה בה מלאו שישים ושבע שנים למדינה מלאו ארבעים ושמונה שנים לכיבוש? אז ליום הולדת מביאים עוגה.