פה מפיק מרגליות

אוי אוי אוי מפלגת האבודה, מפלגת האבודה. מה יהיה אתכם? בכל פעם שאני חושב שלמדתם משהו אתם מפתיעים אותי עם תעלול חדש. הפעם אראל מרגלית. הוא נכנע לקסם האפל של הקוסם קלוגהפט, האחראי לכל מיני טריקים ושטיקים כמו 'קמפיין השתולים' ובסך הכל אחראי לא קטן לדעתי לחלק ניכר מהידרדרות השיח הציבורי בשנים האחרונות. מסתבר שבעבודה זה עובד לא מי יודע מה. נשמע קצת מגוחך ולא במקום. אבל הצליח להבהיל את 'ביצי ברזל' בוז'י, וכבר הוא השפריץ איזה אמירה קשוחה ממש בשביל ליישר קו. משהו שהמפלגה לא תצטייר כ'אוהבת ערבים'.

אז זה נאום הקללות של מרגלית. לא משהו שהייתי רוצה לשמוע ממועמד כלשהו, בימין או בשמאל. אלימות מילולית, מיזוגניה בוטה, מצ'ואיזם בכמויות שקשה לתאר. וכמות נהדרת של הפרשות גוף. כן – לא רק זעה ודם אלא גם פיפי קקי. ותחת. והוא נהנה מכל רגע.תשמעו איך הוא מסנן 'תחת' מבין השיניים. ילד בן שלוש נהנה פחות להגיד תחת. אני כבר עברתי את הגיל הזה אז טקסטים כאלה לא מדברים אלי, אבל אולי יימצא מישהו שיקנה את זה? אז כשירות לציבור תימללתי ומוסיף עם פרשנות. זהירות – טקסט קשה. באמת. לא אהבתי. אבל יש לי חובה ציבורית. גם לכם, תקראו. תראו מי רוצה את הקול שלכם, ומה הוא חושב עליכם. זה חשוב.

פישלנו כי נתנו להם לצרוח. לצרוח ולהרגיש שהם צודקים. לצרוח ולהיראות גברים – מהתחלה מסמן כאן את התימה. 'אנחנו' ו'הם'. והשאלה היא כמובן 'מי יותר גבר'. השאלה אם הסימון הזה אחרי  מערכת הבחירות האחרונה שנסחבה בדיוק ל'אנחנו' ו'הם' (גרבוז יאוזכר, אבל מרגלית חוזר כאן על אותה שגיאה בדיוק) וזה מקום שהעבודה אף פעם לא משגשגת בו הוא לא שגיאה קטגורית. בטח ובטח במפלגה המונהגת על ידי נשים, מיחימוביץ' עד סתיו שפיר, המאצ'ואיזם הזה צורם. וזאת רק ההתחלה. הנושא של 'אני יותר גבר' הוא פחות או יותר התימה המרכזית בסרטון הזה.

ואלוהים, תראו כמה פסיכופטים הם גידלו – שוב 'הם'. הפעם הם פסיכופטים. תיכף נראה מי זה 'הם'.

 הם גידלו את הצל שמפחד מהצל של עצמו. שישאל את הפנתרים השחורים איך מרימים מאבק בישראל. לא מאבק של אפסים – טעות כפולה. הצל (וההמשך של 'הפסיכופטים' – לה פמיליה, אורן חזן, נערי הגבעות') הם לא היריב של מפלגת העבודה. כמו שגדעון לוי אינו היריב של הליכוד. ובאמת – הפנתרים? תזכיר לי נגד מי הם נלחמו? זיכרון היסטורי מאוד קצר ואפס מודעות עצמית. בכלל לא מאוד מודע לעצמו, הסירטון הזה.

 הם גידלו את לה פמיליה חבורת ג'ובניקים שמרגישים גברים רק בקבוצות של מאה.  – קלאסי! מאז 'הג'ובניקים של הליכוד יושבים בשין גימל במצודת זאב' לא היה לנו כזה. תמשיך, אראל, תמשיך.

הם גידלו את אורן חזן שהרובה היחיד שהחזיק בחיים שלו היה רובה מים במסיבת בריכה בקזינו בבולגריה – כואב לי ממש להגיד מילה טובה על אורן חזן (שלוש מאות וארבעה עשר יום מאז פירסום התחקיר והוא עדיין סיו"ר הכנסת. הייתם מאמינים?) אבל הוא אשקרה היה קצין בצבא. באמת!

הם גידלו נערי גבעות ששורפים משפחות וצריכים מוסד סגור. ועוד לא דיברנו על ארגון להב"ה חבורת גברים שאף אחת לא רצתה אותם – לא כמו מגנטי הנשים בוז'י ואראל שכל הנשים נופלות שדודות לרגליהם. ובאמת מפלגת העבודה מתחרה עם להב"ה ונערי הגבעות? זה אותו סיפור? זה אותה רמה? הוא קולט איפה בדיוק הוא מייצב את עצמו? בכל אופן, כל הקטע הזה של 'אני יותר גבר. יותר נשים רוצות אותי. הייתי יותר קרבי בצבא.' מחליא, אבל הנה זה נגמר. ומה שמחריד זה שזו רק ההתחלה ועוד נגיע למקומות יותר גרועים.

אבל אנחנו פישלנו. פישלנו כי השארנו להם את הרחובות. כי השארנו את הבמה לאלה שתוקעים דגלים בתחת במקום להניף אותם בגאווה – זה באמת מה שעשינו? השארנו את הבמה לאותו אמן שאיני זוכר את שמו שהתרוצץ עם הדגלון בתחת בוועידת הארץ? זה המנהיג של השמאל? זה המייצג של השמאל? של הדעות שלך? של המפלגה שלך? באמת השארת לו את הבמה? זה לדעתי כאן הפוך על הפוך של קלוגהפט. או שהוא לא יכול להשתחרר מהסיסמאות שלו כשהוא עושה קמפיינים לימין, או שהוא ממשיך לשתול את הרעיון הזה בראש, לשימוש עתידי מצד ימין.

פישלנו כי תקפנו את מנשקי המזוזות במקום פשוט לנשק אותם – בקטע של התנשאות כרגע. אני בא לנשק אתכם, מנשקי מזוזות יקרים. כזו הכאה על חטא לא הייתה מאז בקשת הסליחה של אהוד ברק מעדות המזרח.

בקיצור פישלנו כי שתקנו כי פחדנו להראות כמוהם – את זה אני פשוט לא מבין. אבל לא כל דבר אני צריך להבין.

כי פחדנו לספר שנתניהו מר ביטחון שיחרר הכי הרבה מחבלים בתולדות המדינה. שהוא ראש הממשלה הראשון שיצא תיקו עם החמאס – זה בדיוק הבעיה של ביבי? כאן הוויכוח שלו עם מפלגת העבודה? שלא צריך לשחרר מחבלים ושהיה צריך להכות יותר בחמאס? מטעם איזה מפלגה הוא רץ המרגלית הזה? אבל יכול להיות שגם זה איזה עווית פבלובית של קלוגהפט שעוד שבוי בסכימות שלו מהקמפיינים לימין הדתי ולא יכול להשתחרר מהן.

שבכללי הם בעיקר יודעים להחזיר שטחים בלי תמורה. לילל להסית להיכנס להיסטריה. להתקפל עם זנב בין הרגליים ואז להתבכיין – הגליק הגדול של המרכז בשנים האחרונות הוא כל מיני התנתקויות חד צדדיות כי לא צריך לדבר עם ערבים בשביל זה. שמעתי אפילו את סתיו שפיר מנסה למכור משהו כזה אתמול ברדיו. בפעם הבאה שאראל מרגלית מעלה תכנית כזו, והוא יעלה אותה, כי זה פחות או יותר מה שמסוגלים באזור האידיאולוגי שהוא בא ממנו, תזכירו לו את זה.

אבל רגע אתם אומרים לפחות הם מחוברים לעם. עאלק מחוברים. אני דאגתי לפריפריה בשבוע כמו שמירי רגב לא תדאג לה כל החיים שלה. כשהקמתי חברות לא הלכתי להרצליה פיתוח אלא עשיתי את זה עם צעירים בירושלים באר שבע קריית שמונה. והליכוד בינתיים? רק דיבר וצרח וגנח. אני צמחתי מאפס וראיתי מצוקות שנסיכי הליכוד עוד לא חוו בחיים שלהם. את הפריפריה הם רואים דרך האסמסים שהם שולחים לשם עם שקרים והסתה שהערבים נוהרים לקלפיות – כאן איבדתי אותו. מאיזה מצוקה הוא בא? משכונות הקיפוח של נען והגבעה הצרפתית, ובית הספר המסוכן רנה קאסין. אחרי האוניברסיטה התחיל לנהל מפעל משפחתי. הבחור הזה היה הקרם דה לה קרם. שלא ימכור סיפורים. לא צמח מאפס. אל תזלזל באינטליגנציה שלי. אני יכול להקיש 'אראל מרגלית' בוויקיפדיה. לא רק אני. כולם יכולים.

ואחרי זה הם לא משתינים לכיוון של הפריפריה. אני אכלתי את החרא את הזיעה ואת הדם עם החברים שלי בגולני. בזמן שכל הביחוניסטים דה לה שמאטע אכלו בקריה ושירתו בבמחנה – דווקא אהבתי את הירידה על יאיר לפיד, אבל המצ'ואיזם המכוסה בהפרשות גוף שנודף מהמשפט הזה עושה לי בחילה פיסית ממש. לא נורא, אין עוד הרבה.

אבל מה הם יודעים דבר אחד הרבה יותר טוב מאיתנו. הם יודעים לצרוח. אז עכשיו אנחנו נראה להם שגם לצעוק אנחנו יודעים יותר טוב – לא רוצה מנהיג שצועק עלי. רוצה אחד שמדבר איתי בגובה העיניים.

תחזירו לנו את המדינה קיבינימאט – אף אחד, קיבינימאט, לא לקח לך את המדינה, מרגלית. היא לא שלך ולא של אבא שלך, ואף אחד גם לא יחזיר לך אותה, כמה שתצעק. ראית את הסרט על גאנדי? הזמן של המאצ'ו הגברי שמזיין (לא כמו להב"ה שלא רוצות אותם אף אחת) ולוחם וצועק נגמר. אנחנו כבר בפאזה אחרת. תתקדם. ותדבר אלי יפה. מה זה הקיבינימאט הזה? מה אני, חבר שלך?

אז בואו נבטיח כולנו שתי הבטחות – האחת שלא מצביעים אף פעם אף פעם למפלגה שיש בה בכיר שחתום על טקסט כזה. השנייה שלא ניכנע לאף קמפיין של שינאה, וחרא, ופיפי, ודם, וזיעה, ואני מזיין יותר, ואז אולי כשיראו שזה לא עובד, לא יזהמו יותר את האווירה הציבורית שלנו עם דברים מהסוג הזה.

דג בלי אופנים

 ערוץ 20! טלוויזיה מאוזנת באמת. סך הכל חשפתי כאן בפוסט הקודם את העדפות הטלוויזיה שלי שעוסקות בעיקר במכר גרוטאות, אבל זה לא הגרוטאות שמוכר ערוץ 20. חשבתי שבאיזה מקום שהוא יהיה בינינו יחסים קורקטיים שהם מתעלמים ממני ואני מתעלם מהם, אבל הם החליטו להעליב אותי ולא יפה, אז החלטתי להגיב.

וכך כותב ערוץ 20 בדף הפייסבוק שלו:

"מנכ״ל התנועה הרפורמית בישראל, גלעד קריב, מקום 14 במפלגת העבודה, דורש מהמדינה לשלול את רשיונו של ערוץ 20, ערוץ המורשת, מאחר והוא לא נותן במה מספקת לתנועה הרפורמית בישראל שהינה, לטענתו, זרם מהותי ביהדות ובמורשת. מר קריב, אתם אולי זרם, אבל אתם לא באמת זרם ביהדות. לבנות לעצמכם מתחם נפרד בכותל – זו לא יהדות. לפעול להטמעת מנהגי נוצרים בבתי הכנסת – זו לא יהדות. ואתם גם לא מורשת. יותר משלושת אלפים שנה היהדות עוברת מדור לדור, מאב לבן. היא זו ששמרה עלינו כעם אחד. לפצל כעת את עם ישראל במקום הכל כך קדוש לו, בכותל המערבי, זו לא מורשת. אז אנחנו אומרים כאן בפה מלא: אנחנו לא חושבים שערוץ 20 צריך לייצג נסיונות לפלג ולשסע את עם ישראל.  מזייפים בעולם שעוני רולקס, מזייפים נעלי אדידס, אבל בואו לא נזייף אנחנו את היהדות, בואו לא נחלק את הכותל לשניים. אם אסור לחלק את ירושלים, ואסור, אז בטח שאסור לחלק את רחבת הכותל. זו תחילת הסוף.ואם בגלל מר קריב יקחו לנו את הרישיון, שיקחו. שלמות העם היהודי ואחדות רחבת הכותל חשובה וגדולה מכל דבר אחר. גם מאיתנו."

להתייחס לגופו של עניין? לא ממש כי איך אני ממש יכול להגיב למישהו שקורא לי מזוייף ונוצרי? די ברור לי שהמישהו הזה גם לא נכח מעולם בשום טקס דתי רפורמי, ורגלו לא דרכה בבית כנסת רפורמי. אבל בואו נדבר על כל מיני זיופים אחרים, כמו ערוץ מורשת  שחלק ניכר מפעולתו היא לקדם דעות של זרם פוליטי מאוד מסויים המקושר לזרם דתי מאוד מסויים. ואכן, הסכנה שאני רואה היא לא רק זו שרואה כב' הרב גלעד קריב (שערוץ 20 מתעקש לקרוא לו 'מר'. אני בטוח שלישעיהו פינטו הם בכל אופן יקראו רב.) של קישור ה'מסורת' לאורתודוכסיה. הילדים שגדלים במערכת החינוך של בנט מקבלים את הקישור האוטומטי הזה גם בלי ערוץ 20. הסכנה היא של קישור ה'מסורת' לדעות הימין הלאומני. תדעו משהו שלא מספרים לכם בערוץ 20. יש גם דתיים שמאלנים. באמת! ראיתי אחד או שניים כאלו. המסורת היא לא שרון גל, לא יינון מגל, לא עירית לינור ואפילו לא ליאור דיין. בשבילי המסורת היא למשל ליאו בק, שבניגוד לכמה רבנים אורתודוכסיים שאני מכיר, הלך ביחד עם צאן מרעיתו לטרייזנשטדט, או ארתור בירם. אבל הם 'מזוייפים' ו'נוצרים'. שרון גל לעומת זאת 'יהודי' ו'אותנטי' והתכנית הכלכלית שלו היא 'מורשת' לשמה.

אז מי שלחץ על הקישור ראה שם גם תמונות של נשים עם טלית ותפילין. ליהודי רפורמי אין בזה חדשות מרעישות. אני לא יכול להגיד שזה אסתטי או יפה במיוחד בעיני, כי זה נראה לי טבעי. תפילין הם דבר יפה על יהודי בין אם הוא גבר או אישה. אני מניח שלאנשים הטובים מערוץ 20 שרגילים לראות נשים בכל מיני הקשרים אחרים זה נראה זר ומוזר, ולכן הם פרסמו את התמונות האלה בקטע של תראו אצל הנוצרים האלה גם נשים מניחות תפילין. בכל אופן בין הנשים הללו יש גם את סתיו שפיר, העטורה בטלית. וזה מביא אותנו ממש לנושא הבא – שפיר העזה להתראיין ל'הארץ' ולספר כי רכיבה על אופניים מסבה לה אושר. בתכנית המסורת היהודית 'הפטריוטים' הופיע אראל סג"ל כשהוא לבוש בפאה ג'ינג'ית חיקה את שפיר והעלה ספקולציות על העונג המאוד מסויים שגורמת רכיבת האופניים לסתיו שפיר. כך מתארת את העניין שפיר בפוסט בפייסבוק. מי שרוצה לחזות בזיוו של המקור מוזמן לראות את הדבר עצמו בפוסט מתרברב של ערוץ 20.

הבדיחה המדוייקת למי שהתעצל ללחוץ על הקישור, או שטרם לקח את הגלולות נגד בחילה, היא כי שפיר רוצה לרכב על אופניים בלי כיסא. הבדחן, אראל סג"ל, נבחר לא מזמן להיות משגיח הכשרות מטעם הימין על תכניתו של רזי ברקאי בגל"צ, לאחר שזה האחרון כשל בלשונו והעז לומר שהאבל בחברה הפלסטינית זהה לזה שבחברה היהודית. ושוב – מסורת. מסורת מסורת מסורת. אצלי בבית סבא, האדמו"ר מסטרעטין, היו יושבים במוצאי השבת בטיש ומפנטזים על הדרכים בהן חברות הכנסת מגיעות להנאה מינית. העיקר שאני נוצרי, מפלג ומזייף. חי ישוע! מרבית הנוצרים שאני מכיר לא היו מגיעים למקום הנמוך שהקטע הזה הגיע.

היא שאמר האלטער רעבע מסטרעטין בישיבתו במתיבתא הרפורמית בסח'נין שעל נהר החילזון – אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים; ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים,לא ישב. לא צריך להיות מומחה גדול בשביל לדעת את זה. אראל סג"ל. זה הפסוק הראשון בתהילים. אפילו הרפורמים מכירים.

אם כבר בענייני אבות אבותי, אז סך הכל אני וקרל מרקס מוצאים שורשים משותפים אי שם בהורוביצים בפראג במאה ה-16, ואני ממש חש קרבת משפחה לבחור המזוקן הזה. הוא קרא לדת 'אופיום להמונים', וכאן אפשר להביא את כב' הרב ניק קייב (ממתיבתא דקייב) ששר על 'אופיום טי'. זה גם סבבה של שיר. הקישור קצת מאולץ, אבל לפחות הצלחתי לעבור הלאה מווילי דיקסון. סך הכל איך שהבנתי את השיר הוא מתאר מצב של אסיר בכלא בהודו או משהו כזה. אבל הרעיון של I am what I am and what will be will be הוא רעיון נהדר. למרות שהוא רחוק מהחשיבה הדתית הרפורמית שהיא פחות בקטע של נירוונה וקארמה וכאלה. שחק אותה ניק.