קאנט, מלול, צפת

משהו מהיר ולא פוליטי –

זכות גדולה נפלה בידי לפרסם מאמר על אתיקה רפואית ברבעון האינטרנטי של מכללת צפת, שעורכת חברתי הטובה ואישה מאממת בזכות עצמה וגם דוקטורנטית בחסד, ואחות מוסמכת, לימור מלול.

אז מי שמעניין אותו אתיקה רפואית מוזמן ללחוץ על הקישור וגם מי שלא מעניין אותו אבל רוצה לקרוא עוד משהו קטן שכתבתי. תמצאו שם את החבר שלי עמנואל קאנט. מקומו של ד'אהר אל עומר נפקד מהמאמר כי בחיי אלוהים אמת התורה לא הצלחתי למצוא דרך סבירה לקשר אותו.

ממתק? אין קשר לשום דבר שכתוב בשורות הקודמות סתם בא לי להשמיע.

כל עפולה דודו מעפולה

הכותרת הזו נשמעת כמו איזה ניסוח נורא מתוחכם, נכון? משהו נוסח הפרדוקס של ראסל שהאם הקטלוג של כל הקבוצות שכוללות את עצמן צריך לכלול את עצמו. ובאמת אם מנתחים את המשפט הזה (לא מבחינה תחבירית. הוא לא תקין מבחינה תחבירית. אין שום דרך להפוך אותו לתקין מבחינה תחבירית. הוא לא אומר כלום. אנומליה פרגמטית) אז יש כאן איזה אמירה תיאולוגית כמעט על איזו מהות דודואית עפולאית שניתן לייחס אותה לכל מונאדה לייבניציאנית קנטיאנית שנמצאת באותו מרחב מטאפיסי / ממשי / וירטואלי הקרוי 'עפולה'. אז זהו שלא.

דודו הוא מתמודד באח הגדול וכל עפולאי באשר הוא מתבקש להצביע לו, וגם כל עפולה מלאה שלטים שהניחה העירייה עם הניסוח הזה, העילג משהו, רומזת שמי שאינו מצביע לדודו מעפולה אינו עפולאי.

סך הכל עולם הריאליטי הוא די מאוס, והוא הביא עלינו את הדונלד טראמפ, שזה סכנה עולמית ברמה של האנטיכריסט, ואלוהים ירחם עלינו אם זה יהיה נשיא ארצות הברית. אם מישהו נורא רוצה להשקיע בריאליטי אז הוא צריך לצפות גם בהישרדות (שני פרקים של שעתיים ועשרים כל שבוע) והאח הגדול (שידורים עשרים וארבע שעות ביממה) והדבר הזה שבוחרים זמר ואחרי כן אף אחד לא זוכר מיהו (לא יודע איפה זה משודר ומתי). וזה די נטל אם רוצים גם לנהל למשל חיי משפחה תקינים, או שהמוח לא יירקב לגמרי. אני אישית ויתרתי על שלושתם לטובת התכניות האלה בערוץ ההיסטוריה שקונים ומוכרים גרוטאות, אבל זו ההעדפה שלי וקשה לי להסביר אותה, ובקטע של באמת רלטיביזם תרבותי אין לי יכולת לנמק במה זה עדיף על זה (חוץ מזה שאת הגרוטאות מוכרים וקונים באשקרה חצי שעה והאח הגדול וההישרדות זה מינימום שעתיים) אז בכל אופן יש לזה בטח מיליונת'לפים צופים וכנראה שנורא חשוב שהזוכה של האח הגדול יהיה מעפולה.

זה משהו שלא הבנתי אף פעם. מי שזוכה במאסטר שף יודע לבשל, ומי שזוכה בכוכב נולד או איך שלא קוראים לזה היום יודע לשיר והזוכה בהישרדות יודע להדליק אש ולשרוד על אי בודד ולאכול ג'וקים או עיניים של פרות או מה שמסדרת שם ההפקה. מה יודע מי שזוכה באח הגדול?

מה אומר על תושבי עפולה שהזוכה באח הגדול הוא מעפולה? שהחינוך העפולאי משובח? שהעפולאים יודעים לכבוש לבבות? האם הוא 'רגיש' ו'אותנטי' יותר מאחרים וכך גם העפולאים? אותנטי, במובן של אידיאל הפרא האציל של רוסו? אדם שהולך עם האמת של עצמו, וכך גם כל העפולאים? רגישים, אותנטים? האם הכוונה ב'כל עפולה דודו מעפולה' הוא שכל העפולאים הם כדודו מעפולה?

אני לא סך הכל. לא רגיש. לא אותנטי. ובסך הכל עפולאי מאז שסבי נסחף לחופי הכרך הגדול בחיפושו אחר טחנת הקמח של קרמרמן שם שימש אחיינו כמנהל חשבונות, בשנת 1937. אבל אני מבין למה ראש העיר רוצה להשקיע בתדמית. וסך הכל יהיה ממש טוב לגאווה של העיר אם דודו מעפולה יזכה, וזה מצדיק את התקציב שהוצא לפירסום השלטים 'כל עפולה דודו מעפולה'.

אז זהו שאני לא ממש סגור על זה כי כאילו יש לעפולה בעייה תדמיתית מסויימת שנובעת מזה שלאחרונה היא עולה לכותרות בקטע של האנשים האלה שלא רוצים לגור עם ערבים, והערבים שזכו במכרז. והמון אנשים שמחוץ לעפולה שיודעים שאני עפולאי (סוג של. לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב.) שואלים אותי על הקטע הזה ונורא דואגים. וגם קצת מזלזלים. באמת. סך הכל גם לראש העיר זה מלכודת. אם הוא ידבר נגד זה ויגיד שכאילו זה בסדר שיהיו בעפולה תושבים ערבים, אז העפולאים לא יצביעו בעדו. מצד שני לבוא ממש ולהגיד שלא רוצים ערבים בעפולה… לא נעים. אז ככה מנסים ללכת בין הטיפות.

לא שזה מצליח. לפני כמה זמן היה חנוכה של היכל התרבות שעבר שיפוץ, והוציאו המון הזמנות והביאו את דני רובס שסך הכל אמנם שיאו מאחוריו אבל בכל אופן איך הוא שר וכל זה, וגם שלמה גרוניך שאין טענות ואל נא תלך מעמי דודי ומאוד מכובד. ופתאום במקום לחגוג ולשמוע את הזמרים הבאמת מכובדים, ולשתות את הקוקטיילים וליהנות מתאורת נורות הלדים המאממת, עומדים אנשים וצועקים ומניפים שלטים שרוצים צביון יהודי והחגיגה התקלקלה.

אז יש לי רעיון. כי כאילו גם אם יזכה דודו מעפולה אני לא ממש סגור שזה יעשה טוב לעפולאים ולתדמית שלהם. כי מי זוכר מאיפה מגיע כל זוכה מהאח הגדול? מי זוכר מי זכה בעונה הקודמת ומאיפה הגיע? אז היחס בין השקעה לתמורה בשלטי החוצות הוא ספקולטיבי משהו. אז יש לי רעיון ממש פיצוץ. שראש העיר של עפולה יחסוך את הכסף על השקלים ועל האסמסים (ככה מצביעים?) ויעשה מין אסיפה כזאת שיזמין את החבר'ה הערבים שזכו במכרז לגור בשכונה בעפולה, ויסביר יפה מאוד שעפולה היא עיר המקדמת בברכה כל אזרח שרוצה לגור בה, ושלא מבדילים בין יהודי וערבי, ויש מקום לכולם. וזה יעשה יופי של יחסי ציבור ולא צריך להשקיע אפילו שקל.

אבל זה לא יקרה. זה לא הבון טון, הצייטגייסט. אנחנו יותר בקטע אחר בישראל 2016 ובטח בעפולה 2016.

סך הכל אני לא אומר שלא צריך להצביע בעד דודו מעפולה, כי אין לו קשר לכל העניין הזה והוא נורא רוצה לזכות באח הגדול ולקבל את הפרס ואולי גם תכנית בערוץ 24 או משהו כזה ואני מפרגן לו כי סך הכל גם אני עפולאי אותנטי ורגיש עמוק עמוק בלב השחור שלי. זה לא שאני אצביע לו, כי אני לא רוצה לבזבז על זה את החצי שקל על האסמאס ומספיק לי מה שראש העיר בזבז על שלטי החוצות, אבל אני בהחלט מפרגן. אז סיימנו בצורה חיובית ומפרגנת ואפשר לסיים עם ממתק.

מי שחושב שנפטרנו מווילי דיקסון אז הוא טועה. זה הספונפול שהוא כתב להאולינ' וולף מתי שהוא בשנות השישים. יש בזה איזה תובנה שנוגעת באופן עקיף לאח הגדול. או שלא. תעשו חיים ותצביעו לדודו מעפולה. למה לא?

לו הייתי שפמנון!

אתמול פירסמתי בפייסבוק פוסט בזו הלשון –

"בוקר טוב אינתיפאדת הושענה רבה. היום, כמו כל אזרחי ישראל, אצא לעבודה מבלי לדעת אם במהלך היום לא אתקל במחבל עם סכין נוסח פתח תקווה וקריית גת, או בפרעות לאומניות בנוסח יפו ולוד, בדרכי אל העבודה וממנה העוברת בהכרח דרך יישובים ערביים. אין לי שום אמון בהנהגות הכושלות של שני העמים שידעו לפתור את המצב. אין לי אמון בכוחות הביטחון שישכילו להרגיע ולא להסלים. יש לי אמון בעצמי ובמה שאני יכול לעשות. אל מול הקריאות להחרים עסקים של ערבים, אל מול השנאה, אני יכול להפיץ מעט אהבה. לקנות בעסק של ערבי, להרים טלפון לידיד ולשאול אותו מה שלומו, להדוף מעלי את השנאה. אם מספיק אנשים יצאו לדרך בהרגשה הזו, זה יכול להסתיים אחרת."

סך הכל היה די רגוע בטווח של מאה מטר ממני עד שיצאתי בחזרה הבייתה בסביבות שבע בערב. הסכינאי בעפולה ניסה לשחוט חייל במקום שנמצא נורא קרוב למשרד שלי. העפולאים הטובים לא הספיקו לעשות בו לינץ' כי מי שתפס אותו בהתחלה היו חבר'ה עם ראש על הכתפיים וקצת אחריות, אבל זה לא שלא ניסו. עפולה, אתם יודעים. מסורת זה מסורת. אבל סך הכל היו שם אנרגיות נהדרות שחבל שיתבזבזו, או במילים אחרות, כנופיית הלינצ'אים הגזענים שטרפם נשמט מבלעם החליטו לפוצץ במכות את צוות ערוץ 2 שהחליט לשדר מזירת הפיגוע עם שדר ערבי (!).

סך הכל הייתי בכמה סבבים של מהומות גזע בעפולה. זה זכור לי משהייתי ילד. הפעם האחרונה הייתה לפני שנה וחצי, אחרי רצח שלי דדון. מי שרוצה לדעת איך זה נראה אז שיקרא את זה. 'ארומה' בעפולה עליה צרו אנשי סדום שבעמק בדרישה לקבל את שני הערבים שהתבצרו בה, זה מקום שנמצא דקה הליכה מהמשרד שלי ואני אוכל שם צהריים לפחות פעם בשבוע (סלט שורשים משהו. עם סלמון. באמת!).

נראה לי שהולך להיות אצלנו שמח בימים הקרובים. בטח היום בבוקר. יום שישי אני מאמין שהמשטרה תהיה עסוקה במה שקורה כשיוצאים מהמסגדים בנצרת וזה. זמן טוב ללינצ'אים בריונים לצוד ערבים ברחובות הראשיים של עפולה, כמו שאנשי להב"ה עשו אתמול בירושלים, וכנופיות הגזע הנתנייתיות עשו בנתניה. מי שערבי וקורא את זה. אם מרביצים לך בארלוזורוב פשוט תחתוך באחד הרחובות ימינה. הרחוב המקביל זה הכנסת. אני בכנסת 3. תיכנס ותקבל כוס מים, ואסיע אותך לאן שצריך. באחד הסיבובים הקודמים, ב-1985, אחרי רצח שני המורים בגלבוע, עבדתי במכולת, וכשפוצצו ערבים ברחובות במכות, באו שני חבר'ה ערבים נורא מפחדים והמכולתניק הסתיר אותם מאחורי המקרר של החלב. לי אין מקרר של חלב. אבל יש לי מקל של טוריה שאני נושא עמי. אגן עליך בגופי.

זו האינתיפאדה של ההכרעה האישית. אין הנהגה מאורגנת גם אצלנו וגם אצלם. קבוצת הבריונים הפאתטים שדיברה אתמול בטלוויזיה התחזתה לממשלת ישראל, לראש ממשלתה, למפקד צבאה, למפקח הכללי של משטרתה. אין להם שליטה במה שקורה. לי ולך יש. בכל רגע נתון עלינו להכריע. להצטרף ללינצ'אים? לצאת לרחוב לדקור יהודי? לצאת להרביץ לערבי? לזרוק אבן על שוטר? לשתף פוסט שונא בפייסבוק? אם יותר אנשים יכריעו לא לעשות את הדברים האלה ממה שיכריעו כן לעשות, הטובים ינצחו. הטובים זה מי שרוצה לחיות ושאחרים יחיו ולא להרוג ושאחרים יהרגו.

סך הכל כרגע הטובים במיעוט. וזו הסיבה שהמיקרו הכרעה האישית היא לעיתים לא מוסרית קנטיאנית אלא הישרדותית גרידא. להגיע לעפולה דרך כפר מנדא או סח'נין? נזרוק מטבע. מה שיוצא אני מרוצה. אותו הימור גם בדרך חזרה. מה שכן, אם אספיק יש משמרת שלום בכרמיאל בצהריים, של 'נשים עושות שלום' ו'קשת כרמיאל לצדק חברתי'. ונחשו מה – התמונה שלהם בפוסט בפייסבוק זה אני מפגין ב'צוק איתן'. אני נראה עייף כי בדיוק חזרתי מהסמינר בצ'כיה והרדאגסט עוד זרמה בעורקי. לידי אולי נעמה כי אני לא סגור עם הכובע והמשקפי שמש, ואחריה ממש כוכב הקולנוע מוחמד בכרי. אולי הם יבואו גם היום? שווה להגיע לבדוק.

סך הכל הולך להסתיים בנימה אופטימית, לא? נאמר. יש עדיין כמה דברים טובים בחיים. אמנה שלושה דברים שכדאי לקום בשבילם בבוקר, גם אם לא סגור שתגיע בדיוק לאותה המיטה בערב –

זה שיש היום ממש בכל תחנת דלק משקפי קריאה בעשרים ש"ח מכל מיני סוגים כולל הסוג הזה שמתקפל נורא קטן. זה חידוש ששינה לי את החיים.

זה שיש לנו מדינה נהדרת שגם כאשר מועלים חשדות כנגד סגן יושב ראש הכנסת שהוא סרסור ומסומם, אז עדיין הוא מחזיק בתפקיד כאילו כלום כבר מאה ושלושים יום כי מה שחשוב באמת זה ארץ ישראל.

זה שיש בעולם בית הספר לרוק של שיקגו, ולפני כמה שנים למדה בו בחורה קריסטן קונץ, ותראו איזה קונצים היא עושה! הגעתי לקליפ הזה במקרה, כשחיפשתי קליפ נחמד של קטפיש הודג' לעטר פוסט קודם. הגברת הזו שרה קטפיש בלוז, או בעברית 'לו הייתי שפמנון'. הלהקה שלה די מזייפים, ועומדים כמו בולי עץ ודי מפחדים מעצמם, ולאורגניסט שם יש עתיד במסיבות יום הולדת של ילדים, ומגיע לו מכות, אבל קריסטן יודעת לשיר, ולזוז, ולעשות פרצופים כמו זמרת אמיתית. הייתי אומר שעוד נשמע עליה אבל הקליפ הזה כבר בן כמה שנים ולא שמעתי עליה עד היום. אבל זה יופי של דבר. אנ'לא מאמין שילדה כזו בת כמה? שש עשרה? יכולה לעשות כזה בלוז.

אז שיהיה לכם יום נפלא, שלא ידקרו אתכם. שלא תדקרו או תרביצו לאף אחד. וזכרו – עשו פעולתכם כך שהאנושות, הן שבכם והן שבכל איש אחר, תשמש לכם לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד.

מדריך קנטיאני להתנהגות באינתיפאדת הושענה רבא שתואם גם את ספר קוהלת.

אפילו בנאדם שהוא איך לומר לא העיפרון הכי מחודד בקלמר של הכנסת הזו, אורן חזן, שזה עתה מלאו 120 ימים מופלאים לתחקיר ערוץ 2 שהטיל ספק בכשירותו להיות לסגן יושב ראש הכנסת בשל חששות לסחר בסמים וסרסור לזנות, הבין  שאנו נמצאים בעידן האינתיפאדה השלישית, אינתיפאדת הושענה רבא. הוא מצייץ ציוץ, שלולא היה חבר מרכזי בקואליציה (כאילו סגן יושב ראש הכנסת וחבר וועדת ראש הביטחון) הייתה נשמעת בו משום פעולה לקריאה נמרצת, – "אינספור פיגועים בשעה האחרונה ברחבי הארץ! תפנימו! א-י-נ-ת-י-פ-א-ד-ה !!". מחרה מחזיק אחריו העיתון 'ישראל היום' שקורא ל'חומת מגן II".

סך הכל אני די מחובר לשתי הקריאות האלה, ומסכים שבאמת המצב בקאנטים וצריך לעשות משהו. לנו, תושבי הגליל הד'אהריסטי, יש פילטר שמסנן די הרבה ממה שקורה, כך שרק מעשי רצח שמסתיימים במשהו מאוד מזוויע כמו שני הרוגים, חודרים אותו דרך מסננת הדבש של החדשות אחת לשעה בגלגלצ או חוסר החדשות ב-88 FM. ועדיין יש תחושה שמשהו רע מאוד מאוד קורה, ולא כל כך מספרים לנו. הנה, אל מול דיווחים באתרי הפרא של הימין על התפרעויות משמעותיות של הפלסטינים בשטחים, אני בטוח שעוד יבוא היום ובחורינו המצויינים שורפי הילדים ישיבו מלחמה שערה, ושמה שקורה ביום יקבל תשובה ראויה בלילה וכיוצא בזה.

ושלא לטעות. אני מאוד כועס. יש לי איזה קשר חברתי עקיף ביותר לשני הנרצחים במכונית לעיני ילדיהם, והתרשמתי שהמדובר באנשים איכותיים ביותר, ואני כועס על רציחתם, כשם שאני כועס על כל רצח שהוא. אם מישהו סבור שהעובדה שמדובר ב'מתנחלים' משחקת תפקיד ושדמם של המתנחלים מותר, אז הוא כנראה לא מכיר אותי. אסור לרצוח. מתנחלים. ערבים. פלסטינים. יהודים. ילדים ששוכבים במיטה בדומה. ילדים ששוכבים במיטה באיתמר. ילדים ששוכבים במיטה בבית בעזה. אסור.

אז מה לעשות בעצם? 'חומת מגן II' לה קורא ישראל היום היא פנטזיה מטומטמת. מטומטמת כי בחומת מגן I (בוגר גאה! מגיע לי אות! היום מחלקים אותות לכל אחד. אני בוגר מלחמת ההתשה ברצועת הביטחון, האינתיפאדה הראשונה. מלחמת המפרץ הראשונה, חומת מגן, ולא קיבלתי כלום. זין קיבלתי.) נלחמו ב'תשתיות טרור' של ממש, בארגונים מסודרים, ובהנהגה עם היררכיה מאורגנת. כאן יש לנו בנאדם עם סכין. וילד עם אבן. ואכן כוחותינו נכנסו לכפר בו גר הסכינאי המנוח מאתמול, ועצרו את אביו ושני דודיו, פעולה שלו הייתה מתרחשת לפני ארבעים ושמונה שעות ייתכן שהייתה מונעת את הפיגוע וייתכן שלא. כרגע זה בגדר של לשפוך שמן על המדורה. ואמירה נורא ברורה שלכולם, מראש ממשלתנו ועד סגן ראש שבכ"נו המיועד למפכ"לות אין מושג מה לעשות.

כמובן, שעושים שרירים ואבו עלי איפה שאפשר, ועוצרים מבוקשים, ובצעד תמוה שחוקיותו מפוקפקת איפשרו כניסה לעיר העתיקה ל'אזרחי ישראל, תושבי העיר העתיקה, תיירים, בעלי עסקים ותלמידי בית ספר'. וירו טילים על בית של חמאסניק בג'נין ועושים קולות מאוד רמים. אבל היעילות של הצעדים האלה, איך לומר, קצת קלושה. מה שכן, בדרך כלל אני לא מתחבר למה שלנתניהו יש להגיד, אבל האמירה שלו על חברי ממשלה שמתנהגים כמו גדנע"ים בפייסבוק היא בדיוק במקום. בסך הכל חוץ מלהשתמש בכוח ועוד כוח ועוד כוח (ויש גבול בסך הכל, ואנחנו קרובים אליו מאוד אם לא עברנו) אז אין הרבה מה לעשות. והצעדים שהמטורפים האלה דורשים הם בלתי קבילים בעליל. והאמת היא שעד שהם יבינו שהבעייה היא לא שהשתמשו בעוד כוח אלא במילה הזו, המכוערת, שמתחילה ב'כי' ונגמרת ב'בוש', אז אין הרבה סיכויים שישתפר המצב. וההבנה הזו גדולה בכמה מספרים על כל חברי הממשלה הזו, מראש הממשלה ועד אחרון הגדנע"ים.

אז? אז הולך להיות רע מאוד, ולא להשתפר בזמן הקרוב. אני מחכה לרגע שזה יגלוש מהשטחים לכאן, וסך הכל היה לי די רע בכמה ימים האחרונים כי בכל מקום היו תהלוכות יום השנה לאירועי אוקטובר, וקצת נמנעתי מלהיכנס, עד שנשברתי היום כי הפלאפון התקלקל ואני מתקן רק בסח'נין כי בעפולה מחזיקים אותי בן ערובה עד שימכרו לי טלפון נורא יקר שאני לא רוצה ולא יכול להרשות לעצמי, ובסח'נין מתנהגים אלי כמו בנאדם.

מדריך קנטיאני להתנהגות באינתפיאדה זו?

הנה זה בא –

פעל באופן כזה, שלעולם לא תתייחס אל האנושות, הן זו שבך הן זו שבכל אדם אחר, כאל אמצעי בלבד, אלא תמיד ובאותו הזמן כאל תכלית.

קוהלת? כאילו בקטע של סוכות? אבל זה טוב תמיד ואשקרה משלים את קאנט –

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ–עֲשֵׂה:  כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה.

זה בוב הודג' שקורא לעצמו קטפיש. חגשמח!

ילדים, הזהרו מעמנואל קאנט!

טוויטר זה מקום שאני מבלה בו פה ושם. לפעמים יותר לפעמים פחות. השימוש שאני עושה בו הוא במיוחד כדי לפרסם את הפוסטים בבלוג, אבל אני מאוד נהנה לעקוב אחרי חבורת השמאלנים שמהווה את הפיד המאוד סלקטיבי שלי. וכך נחשפתי לציוץ הבא. אל תלחצו. המדובר בבחור בשם ג'ו קרטר מארצות הברית שצירף תמונה של מהדורה של 'הביקורות' של קאנט, כשעליה האזהרה הבאה (מתורגם מאנגלית על ידי:)

ספר זה הוא תוצר של זמנו, ואינו משקף את הערכים שהיה משקף לו היה נכתב כיום. הורים ירצו אולי לדון עם ילדיהם כיצד דעות על גזע, מגדר, מיניות, אתניות ויחסים בין אישיים השתנו מאז נכתב ספר זה בטרם ירשו להם לקרוא ביצירה קלאסית זו.

וואלה? וואלה. האינסטינקט הראשון הוא לומר "אבל הציווי הקטגורי הוא סינתיטי אפריורי! הוא תופס בכל מקום בו פועלת תבונה! הוא נעלה מעל לזמן!" אבל מצד שני זה רעיון לא רע.

אפשר לשים את האזהרה הזו על המון טקסטים. הראשון שאני חושב עליו הוא התנ"ך. וזה רעיון לא רע שבמקום ללמד את התנ"ך כמודל נעלה מאוד של מוסר, דבר האל המחלחל בין הדורות כציווי ישיר אל הקורא (הנחשף אליו לרוב בגיל הרך) יש להסביר שהספר הוא תוצר של זמנו ודעות על גזע, מגדר, מיניות, מחיית עמלק ומשכב זכר די השתנו מאז.

אבל חיפוש נוסף בגוגל מעלה שהאנשים הטובים בהוצאת ויילדר כבר הקדימו אותי, וחטפו על הראש מאנשי פוקס ניוז על זה ששמו את הפיסקה הזו על העותק שהם מפיצים של החוקה האמריקאית. 

לא פלא שאת הארטילריה הזו הם חטפו מפוקס ניוז. כי העניין הזה חושף את הסוג הצבוע מאוד של ליברליזם אמריקאי במערומיו. כלא מחשבתי צר ודוחק, שאינו מאפשר לדעה כופרת לחדור אליו. שבשם עקרונות של חופש ושוויון רודף, למעשה את המחשבה החופשית (והתנייה הזו היא מעין רדיפה. יש מעט מאוד דרכים לרדוף פילוסוף מת. זו אחת מהן).

קאנט אכן היה רחוק מלהיות ליברל. יהודה מלצר כתב על תורתו במבוא ל'הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות' – "נשים, משרתים וילדים הם רכוש; הומוסקסואליות היא רע שאי אפשר להעלות על שפתינו; אוננות היא במובן מסוים רע חמור יותר מאשר רצח עצמי; תינוקות 'לא חוקיים' אפשר להרוג, הם אינם ראויים להגנתו של החוק".

ועדיין אני רואה, במובנים רבים, את העולם דרך עיניו של קאנט. מי שמאיתנו שהוא תינוק לא חוקי יכול להירגע. דיברתי היטב עם הורי בטרם פתחתי בקריאת 'ביקורת התבונה הטהורה', והבנתי כל מה שצריך.

ניסיתי לערוך שיחה דומה עם בתי אבל היא הסבירה לי שהיא לא מתכוונת לבזבז את מעט הזמן שנותר לה עד היציאה לשנת שירות על קריאה בספרים של פילוסופים גרמנים מלפני מיליונת'לפים שנה. לאחר שהבהרתי לה ש'הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות' הוא קטן יותר בהיקף ומעט ברור יותר מה'ביקורות' לא נחה דעתה, והיא הביעה חשד כלפי כל ספר שבכותרת שלו יש מילה עם תשע אותיות.

ממתק? שיר זה עומד באופן מוחלט בניגוד לציווי הקטגורי, המצווה עלינו לפתח את כישרונותינו ולא לייחד את חיינו, כאותם תושבי הים הדרומי, 'לבטלה, לתענוגים, לפרייה ורבייה ובמילה אחת – להנאה.' ואכן, השיר הזה מעלה תורת מוסר אלטרנטיבית לציווי הקטגורי, אך בניגוד לגב' עם המרטיני הוורוד ששרה את השיר הזה, יש לי כל כוונה לפתח את כשרונותי במידה כזו, שאגיע לצד השני של הקיץ הזה כשהטקסט של הדוקטורט (שניים וחצי פרקים שנותרו לי לכתוב מתוך כשמונה) כתוב.

Aufklärung, Suzie Q עזמי בשארה, פוגרטי

בורחס נשאל פעם מהי המילה האהובה עליו בשפה האנגלית, והשיב כי היא המילה uncanny. מה היו הסיבות לכך לא אדע. לי אישית קשה מאוד להחליט וסך הכל אני חושב ש- upgrade מבטאת עבורי איזו כמיהה ישראלית מצויה לקבל משהו טוב שלא ממש מגיע לך. אבל בשפה הגרמנית המילה היא ללא ספק Aufklärung (נאורות) שמזכירה לי שבשפה הזו דיברו גם קאנט והברמס, ולא רק אייכמן והימלר. יש לה גם צליל חמוד כזה של אאוף בהתחלה, מין אנחת רווחה, עד שמגיעים ל'רונג' בסוף שהוא מאוד גרמני, אבל זה הז'אנר אין מה לעשות. יש גם אומלאוט שזה בכלל פיצ'ר שאין באנגלית למשל. וזה האומלאוט החמוד שמעל האה, שממש ברור איך הוגים אותו. כמעט. אולי.

האם עולם תוכן זה זר לכותביו וקוראיו אוהבי עמם והפטריוטים של ישראל היום? האם אלו נתקלו במאמרו של קאנט 'הנאורות מהי' (Was ist Aufklärung?)  במקור או בתרגום? האמת היא שהגרמנית שלי היא די דלה, וחוץ מאוצר מילים העוסק בדרכים שונות לבצע ג'נוסייד באופן ביורוקרטי, וקצת פה ושם מונחים פילוסופיים, אני לא ממש שוטף. לכן נזקקתי לתרגום לאותו מאמר בסיסי, ומי סיפק לי אותו? עזמי בשארה.

בשארה זה היה, מסתבר, אקדמאי לפני שהיה מרגל. ובמסגרת זו ערך ספר בשם 'הנאורות – פרויקט שלא הושלם' ובו תרגומים למאמרים שונים בנושא 'הנאורות'. קאנט והברמס נמצאים שם, ועוד כמה וכמה טובים ויפים שחיוו דעתם בנושא, וביניהם גם עזמי שלנו. סך הכל, תמיכתו של בשארה במשטר הסורי, שאשקרה לא טורח לבסס את מעשיו לא על הציווי הקטגורי, וגם לא על מאמרו של קאנט על 'השלום הנצחי' גורמת לי לחשוד שעזמי לא ממש הפנים את התכנים, אבל זה כבר סיפור אחר.

הקובץ עצמו הוא די חשוב, ואהין לומר שאיני יודע איזה נזק גרם בשארה לישראל כמרגל – וסך הכל הטילים שטיווח כוונו אלי ממש! באופן אישי! – אבל חלק מזה אולי מתקזז עם תרומתו לעריכת הקובץ הזה, כי מי שרוצה, למשל, כמוני, לבסס את החלק התיאורטי של הדוקטורט שלו על בסיס מודרני מוצק, צריך להסביר קודם לכן למה הוא עוצר את הקו במודרנה ולא גולש לפוסט מודרנה, וכאן הקובץ 'הנאורות – פרויקט שלא הושלם' נותן בסיס תיאורטי חמוד ובעברית במקום לקרוא ים חומר באנגלית או חלילה בגרמנית. זה גם טקסט בסיסי מאוד בתארים פחות מתקדמים, ואם אני הייתי מעביר כל קורס שהוא בנושאים של דת ומדינה / היסטוריה של החשיבה המערבית או משהו כזה, הייתי נותן אותו כקריאת חובה. סך הכל שם מופיעה ההבחנה של קאנט בין שיקול הדעת הפרטי לזה הציבורי, שהיא א' ב' של כל דיון אקדמי בנושאים האלה. והאמת שלא רק אני חושב כך, אלא גם, מסתבר, אנשי המכללה האקדמית תל אביב יפו. ואלו ההינו לתת את המאמר של קאנט כחומר קריאה לתלמידיהם.

טוב שיש ישראל היום שחושף את הדברים האלה מישהו מהתלמידים קרא פחות או יותר את הדף הראשון של הספר (שכתוב: עורך, עזמי בשארה) והרים טלפון ליעל ברנובסקי כתבתנו לענייני חינוך, וזו, נאמנת לתפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה או מה שזה לא יהיה שישראל היום עושה כתבה כתבה בכותרת 'זעם במכללה – עזמי בשארה בחומר הלימוד' ובה הלינה כי  "סטודנטים הלומדים במכללה האקדמית תל אביב־יפו הופתעו לגלות כי ברשימת הקריאה שלהם נמצא גם מאמר מתוך ספר בעריכתו של עזמי בשארה, שגם כתב את המבוא אליו".  הנה הכתבה במלואה, ואני לא יכול להחליט אם היא יותר מחרידה או יותר משעשעת. תגובתה האפולוגטית של המכללה האקדמית תל אביב־יפו הייתה כי היא מוסד אקדמי ופלורליסטי, ובאמת מי שכתב את המאמר זה קאנט ועזמי רק ערך.

זה לא עזר. הסטודנטית הזועמת ציינה כי ""אולי בשם החופש האקדמי אפשר ללמד כל טקסט, אבל בשם חופש הביטוי וערכי הצדק סטודנטים במכללה זכאים, ואף חייבים, למחות על העוול הנורא הזה".

סך הכל, על זה שאינה מבחינה בין קאנט איש המאה ה-18 ועזמי בן המאה ה-21 ובין חומר אקדמי ומה שעשה או שלא עשה כותב החומר האקדמי (היידגר הוא דוגמה טובה. חבר רשום במפלגה הנאצית ובנאדם שאי אפשר ללמוד פילוסופיה בלי לקרוא. וגם קארל שמיט בעצמו נאצי לא קטן, אלא מה שרונן שובל מ'אם תרצו' נורא אוהב להסתמך עליו), ורוח האנטי אקדמית הכללית שנושבת מהרעיון להרים טלפון לעיתונאי ולמחות על חומר קריאה שנתנו לך לקרוא הייתי מכשיל אותה בקורס 'תולדות הרעיון הפוליטי'. אבל מה, הרעיון שבשם חופש הביטוי חייבים לצנזר חומר אקדמי הוא כל כך נהדר, ופוסט מודרניסטי והפוך על הפוך (בטח אפשר למצוא אותו איפשהוא אצל בודריאר. או דרידה. בעצם אצלם אפשר למצוא כל דבר) שהייתי מעביר אותה בהצטיינות ופוטר אותה מקריאת חובה נוספת. בעצם אורוול. טוב, הלאה.

לא הייתי מקדיש לזה פוסט שלם, וגם התגוששות פייסבוק כל היום עם נח ואביעד, אילולא היה בלבי חשש רציני ועמוק שבמצב הנוכחי של איוש משרת שר החינוך באדם חסר תואר ראשון, ואיוש משרת שרת התרבות באישה הנוהגת להצטלם מחוייכת עם כהניסטים שבאמת מישהו יוציא את הספר הזה מתכנית הלימודים. כאן ועכשיו אני אומר – אני לא יודע אם אי פעם אעמוד מול כיתה, אבל אם כן, זה יהיה אחד הספרים שאדבר עליהם. הוא מאוד בסיסי בהשקפת העולם שלי. זה קאנט. אי אפשר ללמוד שום דבר בלי קאנט. גם אם ערך אותו עזמי, וגם אם זה עוול נורא לדרוש מסטודנט לקרוא משהו שעזמי ערך. עוול עוול אבל קאנט תדעו כי אי אפשר להיות אקדמאי במדעי הרוח או החברה בלי להכיר את קאנט. 'צטער.

טוב. עד כאן. ממתק? אם אתם שואלים את עצמכם למה פוסט יום אחר יום, ויש עבודה ודוקטורט ועניינים, וגם אתם בטח יש לכם משהו יותר טוב לעשות, אז ככה – מחר אני נוסע לארבעה ימים לרודוס ולא לוקח איתי מחשב כי אני רוצה לנוח עם 2666 של רוברטו בולניו ולא לחשוב על שום דבר חוץ ממנו וש' בבגד ים. אז זה ככה בשביל להשאיר לכם טעם טוב בפה. וגם היום יומולדת שבעים של גדול הגדולים כמוהו כקאנט אלא שקאנט לא התחרע על הבמה בוודסטוק, וזה ג'ון פוגרטי וגם אם כתבתי אתמול פוסט כי הארץ עצבנו אותי אז לא יעזור בית דין וחייבים לציין את התאריך הזה. הבחור בן שבעים, ודווקא נראה בסדר. ראיתי אותו לא מזמן בפרק של סידרה אמריקאית נורא מטומטמת שנקראת המאתר (שבאמת ירדה אחרי עונה אחת אם זה בגלל שהייתה מטומטמת או כי הכוכב הראשי שלה – מייקל קלארק דנקאן שזה השחור הענק מגרין מייל – מת) שהוא שיחק שם את עצמו והמאתר איתר את הגיטרה שלו שהלכה לאיבוד או משהו, והוא נראה בסדר גמור ונורא צעיר ועד מאה ועשרים ותמשיך ככה. אז הנה קרידנס בסוזי קיו. לא מקורי שלהם, אבל זה הביצוע הכי סבבי והכי מוכר. וגם מהאלבום הראשון וגם זה קרידנס מזוקק וכמה שאני יותר מזדקן אני יותר אוהב אותם ודי להשתפך. ביי! – עולה על המטוס לרודוס –