בני ואני

הזכרון הראשון שלי מוויליאם פוקנר הוא מאוד שלילי. בילדותי היינו אני ואבי מנויים על ספריית 'בית אשכול' בגבעת המורה. אחת לשבוע לפחות היינו מגיעים לשם להחליף ספרים. זו הייתה ספרייה נהדרת עבורי – עולם ומלואו. אני מדבר על גיל חד ספרתי נמוך. אולי שש או שבע, וכבר קראתי ספרים 'של מבוגרים'. הרבה מאוד ממה שאני עכשיו אני חייב לספריה הזו. בכיתה ה' הייתי שוטף כבר בכל יצירותיו של אסימוב, למשל. בלעתי את מדף המדע הבדיוני שם מתחילתו ועד סופו. אבי שאל פעם את אחד מספריו של פוקנר, כמדומני 'הקול והזעם'. ומשניסה לקרוא בו מצא כי קורא קודם השתמש בו לציד זבובים, וכך כמעט בין כל שני עמודים היה זבוב מעוך באופן שהפך את הקריאה למאוד קשה ומאתגרת, הרבה מעבר להתמודדות עם הטקסט הפוקנרי לכשעצמו.

בני ציפר, ולא אחר, סידר לי השבוע חוויה מתקנת כשכתב כך –

המביך שבפיסקה זו הוא לא ההשוואה (המופרכת, במחילה) לפוקנר, שגדול עלי בעשרים מספרים לפחות. אלא שהיא באה מספר ימים לאחר שני פוסטים זועמים שכוונו באופן אישי כלפי ציפר וכללו התבטאויות קשות כלפיו. התואנה הייתה כי ציפר כתב על עפולה באופן שנראה לי מתנשא ורע לב. ציפר עצמו מתקן זאת בטורו השבוע, שהפיסקה הזו היא אך חלק ממנו, ומתאר את עפולה תיאור הוגן ואפילו אוהד. מסתבר שנפגש עם ראש העיר, לאחר פירסום הטור, והלה עשה כל שביכולתו לשכנעו שאין המדובר במקום כה נידח ומגעיל, וציפר עצמו שעבר לגור בקיבוץ סמוך מבלה הרבה זמן בעיר ולמד לגלות את סוד קיסמה. אמון על 'חוק פו' ולפיו יש להבהיר לעיתים באינטרנט אם הכוונה היא צינית, אומר שכל מילה בפיסקה האחרונה היא מכוונת ואינה צינית. יש בעפולה קסם רב, ואני שמח בשביל ציפר שהוא נמצא בתהליך הגילוי שלו.

מבחינתי אני קורא עכשיו את אותו הפוסט שכתבתי, ומצטער על דברים שנכתבו בעידנא ריתחא כשנדמה היה לי שזר מתנשא פוגע בעירי האהובה. משרדי, בני, נמצא במרחק של מטרים ספורים מחנות 'קופיז' שבה ביקרת בעפולה. אתה מוזמן תמיד לכוס קפה, אם במשרד עצמו ואם ב'מקלות וניל' מוסד עפולאי מכובד, כוס קפה של סליחה הדדית וכבוד הדדי, ואולי גם החלפת דעות ורעיונות, מהסוג שאותו ניתן לעשות, לטעמי, אך בעפולה.

ציפי פישר, מגיבה קבועה כאן ואושיית בלוג, לה סיפרתי שבכוונתי לכתוב פוסט מפויס כתבה לי שקל מאוד לקנות אותי. נכון! כל השוואה במוסף ספרותי של עיתון יומי נפוץ לסופר זוכה נובל קונה אצלי סליחה ומחילה על כל עוולה שנעשתה כלפי (כמעט. אל תנסו אותי בזה. כמו עורך דין טוב רשימת החריגים היא מאוד ארוכה).

מה קרה כאן בעצם? יש שתי אפשרויות. האחת היא כי ציפר אכן ראה את האור בעצמו, ולבלוג שלי לא הייתה יד בדבר. זו אפשרות סבירה פלוס, והייתי שם עליה את כספי. רות אלמוג היא כותבת רבת שנים ועורכת ב'ספרות ותרבות' ומן הסתם דיברו שניים אלו על עפולה ושמי עלה מבלי שמי מהם היה מודע לדרמה המתחוללת בבלוג שלי על מספר קוראיו הדו ספרתי. האפשרות השנייה היא כי ציפר קרא את הפוסט (אולי בשל התכתשות הטוויטר שלי עם המו"ל שלו), וליבו נכמר. אני מתקשה להאמין. לאור מה שכתבתי עליו שם הדבר דורש תכונות של קדוש נוצרי מעונה, המגיש למכים בו את הלחי השנייה. קשה לי להאמין שעד כדי כך הגיע ב'חזרתו בתשובה' הפומבית. איני יודע גם אם אכן קרא את ספרי או שמע עליהם מרות אלמוג. אני לא כוס התה שלו, עד כמה שאני יודע. ההשוואה לפוקנר היא מיטב תפארת המליצה. אני כותב מותחנים בפרוטה (אבל כאלו שבאמת נותנים תמורה מלאה עבור הפרוטה), שעד כמה שאני מכיר את טעמו של ציפר, הם מאוד רחוקים ממנו. פרנסיס ג'ם אני לא. מן הסתם רות, שאני מעז לקוות שאני נמנה על תלמידיה האהובים, סיפקה לו את המידע.

אם כבר בענייני ספרות, מתי שהוא אני צריך לחזור לכתיבה ספרותית. הדוקטורט יוגש בעוד אחד עשר ימים. יש רק התקשקשות אחרונה עם הרשות ללימודים מתקדמים (דורשים שאגיע בעצמי עם עותק מודפס אך לא כרוך לאשר את הפורמט לפני שאני מגיש. אני חושב שיש מין המצאה כזו שנקראת אימייל שתחסוך לי את הנסיעה) והעניין כנראה מאחורי. פרוייקט אקדמי נוסף (שזו הפעם האחרונה שאני מזכיר אותו ולו ברמז) עדיין לא הגיע לשלבים מעשיים. אני גם כותב מחזה עם שותפה, אך הכתיבה בצוותא היא תהליך איטי המותיר זמן רב לכתיבה אחרת. אז? הסאגה הניאו-גותית הרומנטית, 'ד'אהר, איבתיסאם, והזומבים משפרעם' נכתבת לאיטה מזה עשור, ואני מתפתה לחזור אליה ולסיימה. אבל מה שכן קורה עכשיו ומאוד מרגש אותי זה שאני מחיה פרוייקט ישן ומנסה להוציא לאור ספר ילדים שכתבתי עם רוני אשכול המקסימה והנהדרת (אני כתבתי קצת, רוני כתבה קצת ואיירה הרבה). רוני משלימה אותי מהרבה בחינות. לא רק שיש בה את הקסם והתמימות ואהבת האדם שמשום מה נעדרים מכתיבתי, אלא שכשהעברתי לה את שני הפרקים הראשונים של הספר שכתבתי בלעדיה, החלה לאייר אותם בצורה כזו שהגיבורים קמו מול עיני לחיים, ולבשו צורה אחרת ומאוד שונה מזו שייעדתי להם, ולא נותר לי אלא לכתוב את יתר הסיפור מבעד העיניים שלה. ניסינו את ידנו בהוצאת הספר לאור לפני כארבע שנים, וכשלנו. מאז קרו דברים כאלו ואחרים בחיים שלי וגם בחיים שלה, ופתאום שנינו הבנו שעכשיו ממש, אפריל 2016, זה הזמן להתחיל שוב ולנסות לפרסם.

ממתק? מתבקש משהו כמו 'סורי סימס טו בי דה הארדסט וורד' של אלטון ג'ון (מגיע ממש לארץ. לא קונה כרטיסים. הוא חמוד אבל לא חמוד במידה שתביא אותי לגני יהושוע או איפה שזה לא יהיה) תקבלו צ'ארלס בראדלי. סתם כי בא לי.

חג שמח אל תבואו

סוכות זה חג שבחיים לא הבנתי את הקטע שלו. סך הכל אני נורא שמח שאבותינו גרו בסוכות במדבר או מה שזה לא יהיה. אבל שבעה ימים של חג? ועוד ההאנג אובר של המורים המכונה איסרו חג שאף אחד שאין לו כרטיס חבר בארגון המורים לא חגג מעולם. והשנה זה יוצא באמצע השבוע. אני מרגיש כאילו מישהו לקח את החיים שלי בתחילת ספטמבר ויחזיר אותם רק בשביעי באוקטובר.

וכאילו במוצאי השבת העגמומיים האלה אני רואה את עדרי הארבע על ארבע התלביביים האלה שידרסו ויסתמו את צירי התנועה בחג. אנחנו נורא אוהבים אתכם, תלביבים. אבל ראבק, ככה, בעדרים? בבת אחת? תפזרו קצת על כל השנה. סך הכל אני מודה שהילולת רשב"י בלג בעומר יותר גרוע מבחינת חסימת צירי תנועה. אבל גם לחוליי המועד למיניהם (מחידושי הלשונאי ג. אבו אלמוג) קסם מיוחד משלהם.

יושב עגמומי וחושב על השבוע הבא. שומע את היריות ממה שאני מקווה שזה חתונה בערב אל-נעים ולא פלישה של ג'בהת אל נוסרה או משהו. טועם את התנין החדש (שמתי כוכבי אניס בכמות מסחרית. צריך לתת לזה להתגלגל על הלשון כמה שניות, ואז האניס בועט.) ומתכנן כבר צירי נסיעה וכאלה. יש כל מיני פסטיבלים כאלה. פסטיבל הרנסנס ביחיעם. סוד – בתקופת הרנסנס המבצר היה פאקינג חורבה צלבנית שהייתה שוממת כבר כמה מאות שנים, בקצה של האימפריה העות'מאנית שעליה, כידוע, פסח הרנסנס. רק ד'אהר אל עומר החייה את החורבות אי אז במאה ה-18 קצת אחרי הרנסנס.  ועכשיו יהיו שם תלביבים שיחגגו את הרנסנס. אם יש חילול הקודש גדול מזה, אנא ספרו לי.

כשתקום הסולטנות לא נבטל את הפסטיבלים האלה. אבל זה יהיה כרוך בוויזה וכאלה. ומס פסטיבל. ואגרת מנגל. ונפזר אותם שווה בשווה על כל השנה, כי יש גבול למה שהפקיד הלא מאוד יעיל במעבר הגבול במגידו (החלטתי סופית להשאיר את ואדי ע'ארה מחוץ לגבולות הסולטנות, כשם שליברמן החליט להשאירו מחוץ למדינת ישראל, אם כי לא מאותם טעמים) יכול להחתים ויזה ידנית, לבדוק את משקל הבשר המובא צפונה שלפיו תיגבה אגרת המנגל, וכאלה.

אבל עד אז אנחנו צריכים להתנחם בישראל כץ שר התחבורה. האמת שכל ההצדקה לסולטנות הד'אהריסטית היא שמדינת ישראל הרשמית זנחה אותנו ונטשה אותנו. אבל תראו איזה מחלפי ענק בונה לנו כץ! אבל כשנסעתי במחלף החדש בקדרים (אשקרה יופי של מחלף באמת.) הבנתי שכל טונות הבטון האלו נוצקו במקום שבו מעולם לא חשתי בעומס תחבורה בימי חול. אבל יש שם חתיכת פקקים בחול המועד סוכות. ואז הבנתי את פרויקטי הסלילה הענקיים בגליל. מה שעושים זה להרחיב לנו את כביש 65 לבנות בו מיליונת'לפים מחלפים, ולהפוך אותו לדו מסלולי לכל הרוחב, רק כי זה העורק שמזרים את התלביבים על הארבע על ארבע שלהם לצימרים בצפון בחוליי המועד. אין לזה שום הצדקה אחרת. אז ככה. יהיה לנו עורק נהדר כזה שיפתור את הבעייה של התלביבים להגיע ולחזור, אבל אנחנו הגליליים נמשיך למות ולהתרסק בכבישי 66, 784 ו-805 הסובלים מחוסר תחזוקה, חוסר אכיפה, חוסר מחלפים, חוסר בטון, וכל אלו נובעים מחוסר תלביבים.

הסולטנות תחזיר את כביש 65 לדו מסלוליותו, ותנפץ את מחלפי הכזב. נשתמש בעודפי הבטון לבנות אנדרטה גדולה לכל מי שנהרג ב-66, 805 ו-784 בשנים האחרונות. ונתחזק את הכבישים האלה כמו שצריך. לא צריך מחלפים. לא צריך דו מסלולי בשני הנתיבים. גדרות הפרדה. גדרות ביטחון. תחזוקה כמו שצריך. עשירית ממה שהשקיעו ב-65 והכל יהיה סבבי.

ואפרופו חגים – היום מועד מיוחד! מלאו לא פחות  מ-104 ימים לתחקיר ערוץ 10 ובו הועלו כנגד חבר הכנסת אורן חזן האשמות המעלים ספק בכישוריו למלא את תפקיד סגן יושב ראש הכנסת. אבל למה להיות קטנוניים? יש צרות יותר גדולות בעולם. צ'רלס ברדלי מספר לנו שהעולם עולה בלהבות. ואני מאמין לו.

פייגלין, בכור, וולבק

התמונות הקשות באמת מאירופה שהגיעו השבוע למסכינו עוררו תגובה מעורבת אצל הצופה הישראלי. מצד אחד רבים זיהו בסבא ובסבתא שלהם את אותם פליטי חרב המתדפקים על שערי יבשת נעולה. מה שמעורר אמפתיה. מצד שני, אתם יודעים, הם מוסלמים. קצת קשה להיות אמפתים. בעייה.

הסנטימנט הוא של 'מגיע לכם' ו'אוי ואבוי החבר'ה האלה ישטפו את היבשת ויעיפו לעזאזל את האירופים המזדקנים והחלשים ותוך כמה זמן תהיה לנו ח'ליפות איסלאמית בפריז (ואז הלך לעזאזל הבד אנד ברקפסט הנהדר הזה במונמרטר ולאן ניסע בקיץ)'. יש כאן חרדה אמיתית, מלווה במוסר השכל – האירופים האלה עם השמאל הליברלי והצבוע של זכויות האדם ששולט אצלם, הביאו על עצמם את האסון הזה. אם ילכו עם העקרונות הלפלפיים שלהם הם יצטרכו לקלוט את כל אפריקה ולהפוך בעצמם לאפריקה, עם טוויסט אסלאמי לתוספת. אם לא אז הם צבועים. כמה טוב שאצלנו השמאל הוא בשוליים, בעצם חי בהנשמה מלאכותית של יורו ששולח השמאל האירופי דרך הקרן החדשה. אצלנו יודעים לטפל במסתננים ובפליטים. ותראו מה יכול לקרות אם לא.

יש כמה וכמה דוברים לרעיונות האלה. כך למשל גיא בכור, או משה פייגלין, שכתב השבוע – "אנו נמצאים בעיצומו של תהליך היסטורי צביליזציוני. הציביליזציה המערבית בת 2000 השנים, הולכת ומתפוררת לנגד עיננו במהירות מטורפת. צונמי של הגירה מוסלמית שוטף את אירופה וכבר עבר את שלב האל-חזור. הוא מותיר אחריו עולם הולך ומתרחב של אדמה חרוכה בשם דע"ש." (השגיאה בשמה של המדינה האסלאמית במקור).

הרעיון הוא שיש תרבות אירופית נהדרת, שהולכת ונשטפת בגל של ברברים נוסח הפלישות הברבריות לאימפריה הרומית ואוי ואבוי מה הולך לקרות כשהם יעברו את המספר הקריטי באוכלוסייה. זה כמובן בגלל שהתרבות שלהם, של האירופים, עליונה ונפלאה, וצריך לשמר אותה מכל משמר. מה שמצחיק הוא שפעם האירופים האלה ידעו מה לעשות לפני שהשמאל שטף להם את המוח, ושלטו בעולם במין משטר נחמד שנקרא קולוניאליזם, אבל היום עם כל ההסתה של ארגוני זכויות האדם זה לא עובד, וכך העמים הלא אירופים חוזרים אליהם בבומרנג ומשתלטים עליהם! כמו שכתב אבישי עברי –

"כשהאירופים יבינו שצריך להחזיר צורה מסוימת של קולוניאליזם לאפריקה כדי שהיא תוכל להכיל את כל האפריקאים ולעצור את המנוסה המבוהלת שלהם לאירופה, אולי כבר לא ישארו אירופים שיוכלו לעשות זאת."

כאן אני בכל אופן חייב לעצור שנייה ולהגיד שכאילו זה לא ממש פוסט לגמרי בסדר, כי בסך הכל יש החלטה של העצרת הכללית של האו"ם שהקולוניאליזם הוא פשע המהווה הפרה של מגילת האומות המאוחדות, אבל יש מיליונת'לפים החלטות של העצרת הכללית, שרובה, בינינו כל מיני מדינות אפריקניות וכאלה שלא ממש הגיעו לרמה של המדינות האירופיות אבל משום מה נותנים להם מעמד שווה, ואי אפשר לצפות מכל אחד שיכיר את כל ההחלטות, כולל את החלטה 2621 מ-12 באוקטובר 1970 שזה בכלל לדעתי לפני שעברי נולד. אגב, לקולוניאליזם תפקיד חשוב במה שקורה עכשיו, ועל זה בהמשך.

בכל אופן, אם מדברים על 'הציביליזציה המערבית בת אלפיים השנה' סך הכל אפשר להסתכל על זה בכמה דרכים. ראשית, מר פייגלין, אני לא ממש סגור על זה שאתה שייך לציביליזציה הזאת. סך הכל אי אפשר לקבל רק את השוליים הימניים של הימין הכלכלי נוסח פרידריך האייק ולהגיד 'אני ליברל'. יש גם קטע מסויים של חשיבה ליברלית מעבר לאדון האייק, נאמר מג'ון לוק ועד ג'ון רולס, (מג'ון ועד ג'ון לא קם כג'ון!) שצריך לקבל בשביל להיות ליברל לפלף אירופי מהסוג שאתה כל כך רוצה לשמר וכל כך מבכה על אובדנו, ואני לא סגור על זה שזה ממש ממש מסתדר עם הסוג המאוד מסויים של מדינה ש'מנהיגות יהודית' מטיפה לו (לפרטים הראיון המאוד מבהיל של פייגלין עם פרסיקו כאן.) ואתה רוצה ליצור כאן ציביליזציה מסוג שלא כל כך מכירים באירופה, ציביליזציה שאתה קורא לה 'יהודית' ואני קורא לה בכל מיני שמות אחרים.

שנית, סך הכל, אם מסתכלים על האלפיים שנה האחרונות, לא תמיד הם היו שיא התרבות, האירופים. היו להם גם תקופות של שיא הברבריות, למשל לפני שבעים שנה. אם מסתכלים על היחס ליהודים למשל, עדיף היה להיות יהודי בספרד המוסלמית מאשר תחת שלטון פרדיננד ואיזבלה.

נכון, האסלאם הפוליטי של היום הוא לא משהו, ואם במקום המשטר הליברלי הדמוקרטי בגרמניה למשל תקום לנו ח'ליפות אסלאמית (שזה בערך פי שישה מיליון עדיף על המשטרים שהגרמנים המציאו בעצמם, אבל לא ניכנס לזה) אז נאבד משהו חשוב, אבל אין משהו ספציפי בחשיבה האסלאמית הפוליטית שמביא בהכרח לדאעש, כמו שאין משהו בחשיבה האירופית שמוביל בכיוון אחד לאושוויץ. רוצים להתווכח איתי? תקראו את 'דעותיהם של אנשי העיר המעולה' שכתב אל פאראבי, הניאו אריסטוטלי במאה העשירית, שיוצר דגם נהדר של מדינה, כשבאירופה ניסו לעבוד על להתקדם מהמשטר של העבדות לזה של הפיאודליזם.

אבל עזבו שטויות, הבעייה היא עם מי שמסתכל בפליט ורואה 'מוסלמי'. זה סוג מאוד מסויים של אנשים. העניין הוא שאותם אנשים, כשהם אירופים, מסתכלים עלינו ורואים 'יהודי'. סך הכל הם לא אוהבים את אלה ואת אלה. להתחבר דווקא לאלמנטים האלה? לא סגור כמה זה חכם. סגור כמה זה לא מוסרי.

אז אני בעד ח'ליפות מישל וולבקית מליסבון ועד בודפשט? לא ממש. אבל זה גם לא יקרה. אנחנו ייסדנו ומחזיקים מדינה יהודית עם 20% מוסלמים. מפריע לנו? למה שאירופה לא תוכל להכיל אחוז כזה של מוסלמים תוך שמירה על ערכי הבסיס של ההומניות והליברליזם? למי שרוצה לראות בחופשה שלו רק נורבגים לבנבנים בהירי עיניים ותכולי שיער או להיפך, אז מלצר סורי במסעדה בלילהאמר – טוב, לא דוגמה משהו – מלצר סורי במסעדה בווינה, קצת מקלקל לו את החופשה, ומרגישים את הטעם של הזעתר בזאכרטורטה, וחבל. אבל זה לא ממש שיקול. האנשים האלה באים לחיות. נכון, יש כאלה שגם לא, יש כאלה שמביאים ממדינות מוצאם רעיונות ומנהגים מהסוג שהביא למצב הנוכחי, אבל אני מאמין שאלו מיעוט. אני גם מאמין ששינאה מובילה לשינאה וקבלת האחר מובילה לקבלתו אותך. האנשים האלה בסירות הגומי לא רוצים להקים ח'ליפות. הם רוצים לחיות, ולחיות במקום שמכיל ומכבד אותם. הם קודם כל אנשים.

ועוד מילה על הקולוניאליזם. הבלגן הנוכחי עם דאעש הוא יצירה סורית / עיראקית עצמאית, אבל יש מניות לא קטנות לקולוניאליזם האירופי במה שקורה פה. הברור מאליו הוא הפלישה ההזויה לעיראק ב-2003. אבל צריך גם להזכיר את הג'נטלמנים הנחמדים סייקס ופיקו, שישבו להם ושירטטו קווים על מפות, ויצרו את המדינות המודרניות של סוריה ועיראק, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית, מתוך חשיבה קולוניאלית, שחשבה יותר במונחים של שליטה מערבית בשטח ופחות במונחים של יחידה פוליטית בת קיימא. זה החזיק מעמד בערך עשרים וחמש שנה, ואז הם קיפלו את הזנב והלכו, והשאירו אותנו עם השאריות, וכן, גם עם דאעש. דאעש חייב תודה ענקית לאדונים סייקס ופיקו, ואם יום אחד הם באמת ישתלטו על אירופה הם צריכים להקים שם אנדרטות ענקיות לזכרם. אז יש כאן חשבון קטן שהאירופים צריכים לשלם, ולדעתי גם אחרי זה יישארו ביתרת חובה רצינית.

אז ככה בקיצור – אני חושב שהדעות האלה לא חכמות, לא אמפתיות, ובאופן כללי די דוחות. אז מי שחושב שמוסלמים באירופה זה בעייה, שכאילו לא ישתף אותי במחשבות שלו והכל יהיה בסדר. או קיי?

במה נסיים? עוד משהו שלא קשור בכלום. צ'רלס ברדלי עושה בלאק סאבאת'. למה? כי מתחשק לי. וכי זו ציביליזציה מערבית. סוג של.