מדריך קנטיאני להתנהגות באינתיפאדת הושענה רבא שתואם גם את ספר קוהלת.

אפילו בנאדם שהוא איך לומר לא העיפרון הכי מחודד בקלמר של הכנסת הזו, אורן חזן, שזה עתה מלאו 120 ימים מופלאים לתחקיר ערוץ 2 שהטיל ספק בכשירותו להיות לסגן יושב ראש הכנסת בשל חששות לסחר בסמים וסרסור לזנות, הבין  שאנו נמצאים בעידן האינתיפאדה השלישית, אינתיפאדת הושענה רבא. הוא מצייץ ציוץ, שלולא היה חבר מרכזי בקואליציה (כאילו סגן יושב ראש הכנסת וחבר וועדת ראש הביטחון) הייתה נשמעת בו משום פעולה לקריאה נמרצת, – "אינספור פיגועים בשעה האחרונה ברחבי הארץ! תפנימו! א-י-נ-ת-י-פ-א-ד-ה !!". מחרה מחזיק אחריו העיתון 'ישראל היום' שקורא ל'חומת מגן II".

סך הכל אני די מחובר לשתי הקריאות האלה, ומסכים שבאמת המצב בקאנטים וצריך לעשות משהו. לנו, תושבי הגליל הד'אהריסטי, יש פילטר שמסנן די הרבה ממה שקורה, כך שרק מעשי רצח שמסתיימים במשהו מאוד מזוויע כמו שני הרוגים, חודרים אותו דרך מסננת הדבש של החדשות אחת לשעה בגלגלצ או חוסר החדשות ב-88 FM. ועדיין יש תחושה שמשהו רע מאוד מאוד קורה, ולא כל כך מספרים לנו. הנה, אל מול דיווחים באתרי הפרא של הימין על התפרעויות משמעותיות של הפלסטינים בשטחים, אני בטוח שעוד יבוא היום ובחורינו המצויינים שורפי הילדים ישיבו מלחמה שערה, ושמה שקורה ביום יקבל תשובה ראויה בלילה וכיוצא בזה.

ושלא לטעות. אני מאוד כועס. יש לי איזה קשר חברתי עקיף ביותר לשני הנרצחים במכונית לעיני ילדיהם, והתרשמתי שהמדובר באנשים איכותיים ביותר, ואני כועס על רציחתם, כשם שאני כועס על כל רצח שהוא. אם מישהו סבור שהעובדה שמדובר ב'מתנחלים' משחקת תפקיד ושדמם של המתנחלים מותר, אז הוא כנראה לא מכיר אותי. אסור לרצוח. מתנחלים. ערבים. פלסטינים. יהודים. ילדים ששוכבים במיטה בדומה. ילדים ששוכבים במיטה באיתמר. ילדים ששוכבים במיטה בבית בעזה. אסור.

אז מה לעשות בעצם? 'חומת מגן II' לה קורא ישראל היום היא פנטזיה מטומטמת. מטומטמת כי בחומת מגן I (בוגר גאה! מגיע לי אות! היום מחלקים אותות לכל אחד. אני בוגר מלחמת ההתשה ברצועת הביטחון, האינתיפאדה הראשונה. מלחמת המפרץ הראשונה, חומת מגן, ולא קיבלתי כלום. זין קיבלתי.) נלחמו ב'תשתיות טרור' של ממש, בארגונים מסודרים, ובהנהגה עם היררכיה מאורגנת. כאן יש לנו בנאדם עם סכין. וילד עם אבן. ואכן כוחותינו נכנסו לכפר בו גר הסכינאי המנוח מאתמול, ועצרו את אביו ושני דודיו, פעולה שלו הייתה מתרחשת לפני ארבעים ושמונה שעות ייתכן שהייתה מונעת את הפיגוע וייתכן שלא. כרגע זה בגדר של לשפוך שמן על המדורה. ואמירה נורא ברורה שלכולם, מראש ממשלתנו ועד סגן ראש שבכ"נו המיועד למפכ"לות אין מושג מה לעשות.

כמובן, שעושים שרירים ואבו עלי איפה שאפשר, ועוצרים מבוקשים, ובצעד תמוה שחוקיותו מפוקפקת איפשרו כניסה לעיר העתיקה ל'אזרחי ישראל, תושבי העיר העתיקה, תיירים, בעלי עסקים ותלמידי בית ספר'. וירו טילים על בית של חמאסניק בג'נין ועושים קולות מאוד רמים. אבל היעילות של הצעדים האלה, איך לומר, קצת קלושה. מה שכן, בדרך כלל אני לא מתחבר למה שלנתניהו יש להגיד, אבל האמירה שלו על חברי ממשלה שמתנהגים כמו גדנע"ים בפייסבוק היא בדיוק במקום. בסך הכל חוץ מלהשתמש בכוח ועוד כוח ועוד כוח (ויש גבול בסך הכל, ואנחנו קרובים אליו מאוד אם לא עברנו) אז אין הרבה מה לעשות. והצעדים שהמטורפים האלה דורשים הם בלתי קבילים בעליל. והאמת היא שעד שהם יבינו שהבעייה היא לא שהשתמשו בעוד כוח אלא במילה הזו, המכוערת, שמתחילה ב'כי' ונגמרת ב'בוש', אז אין הרבה סיכויים שישתפר המצב. וההבנה הזו גדולה בכמה מספרים על כל חברי הממשלה הזו, מראש הממשלה ועד אחרון הגדנע"ים.

אז? אז הולך להיות רע מאוד, ולא להשתפר בזמן הקרוב. אני מחכה לרגע שזה יגלוש מהשטחים לכאן, וסך הכל היה לי די רע בכמה ימים האחרונים כי בכל מקום היו תהלוכות יום השנה לאירועי אוקטובר, וקצת נמנעתי מלהיכנס, עד שנשברתי היום כי הפלאפון התקלקל ואני מתקן רק בסח'נין כי בעפולה מחזיקים אותי בן ערובה עד שימכרו לי טלפון נורא יקר שאני לא רוצה ולא יכול להרשות לעצמי, ובסח'נין מתנהגים אלי כמו בנאדם.

מדריך קנטיאני להתנהגות באינתפיאדה זו?

הנה זה בא –

פעל באופן כזה, שלעולם לא תתייחס אל האנושות, הן זו שבך הן זו שבכל אדם אחר, כאל אמצעי בלבד, אלא תמיד ובאותו הזמן כאל תכלית.

קוהלת? כאילו בקטע של סוכות? אבל זה טוב תמיד ואשקרה משלים את קאנט –

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ–עֲשֵׂה:  כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה.

זה בוב הודג' שקורא לעצמו קטפיש. חגשמח!

סימן שאתה צעיר.

כשהייתי צעיר ועול בימים הייתי בקורס איכון בצבא שהיה בו אלמנט משמעותי של מתימטיקה. היה צריך לדעת איזה משהו שקשור בטריגונומטריה שאני לא זוכר מה זה בדיוק, ובטח היום לא הייתי מבין אפילו מאיפה להתחיל וכל הפגזים היו נופלים במקום הלא נכון. בקיצור, היה לנו מבחן גדול מאוד ביום ראשון ונשארנו שבת ללמוד אליו. היה ליחידות האיכון שם של מקום מאוד צ'ופרי להיות בו לעומת הגדודים האכזריים בהם שוחים כל היום בגריז 040 ועושים שמירות ומטבחים, ולכן נורא רצינו לעבור את הקורס. בקיצור כולנו ישבנו ולמדנו כמו משוגעים, ורק ג' ישב בצד שמע רדיו ועישן ללא הרף. מה קורה, למה אתה לא לומד? שאלנו. 'עבודה בשבת אין עמה ברכה'. אמר. ואכן, הגיע יום ראשון, וכולנו עברנו את המבחן אליו התכוננו חוץ מג'. מאז אני לא מאמין ש'עבודה בשבת אין עמה ברכה' ואני עובד כמו משוגע.

לכן בערך הדוקטורט שלי נכתב בעיקר בשבתות ובחגים. אני יכול לתת ביום שבת עשר אחת עשרה שעות של כתיבה אם אני רוצה. ככה עם הספורט והכביסה והבישולים. בחגים אני יכול לעשות מרתונים של שלושה ארבעה ימים. ככה אני מתקדם. אין לי זמן אחר.

אז ביום חמישי נורא התכוננתי והוצאתי תדפיסים במשרד שלי של המאמרים שאני צריך לעבור עליהם. השיטה שלי היא לקרוא טקסט מרכזי שמהווה את הציר המרכזי של הפרק, ולצאת מהביבליוגרפיה שלו לכיוונים שאני צריך להגיע אליהם. יש לי עכשיו לכתוב פרק נורא מעניין על שיטות משפט איסלמיות. אז יש לי מאמר מרכזי, שהכותב שלו גם נתן הערות לפרזנטציה שלי בסמינר דוקטורנטים בנובמבר. אז אני לוקח את המאמר ואת ההערות, מחפש לאן אפשר לצאת משם, למאמרים שעוסקים בתתי נושאים שמעניינים אותי, או שיש להם כותרת מעניינת, או שהכותב התבסס עליהם, או שנשמע שהכותב לא מסכים איתם, ואז  אני יוצא מזה עם רשימת חיפוש ופושט על הספריה באמצע השבוע לקראת כתיבה בשישבת. זו השיטה. כך זה עובד.

אלא אם כן שוכחים את המשקפיים במשרד שנמצא במרחק של שעה נסיעה.

אחרי רבע שעה בערך שניסיתי לקרוא את האותיות הקטנות הבנתי שאני פאתטי ושאני גורם לעצמי יותר נזק מתועלת, ופשוט נכנעתי.

עַד אֲשֶׁר לֹא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָאוֹר, וְהַיָּרֵחַ, וְהַכּוֹכָבִים; וְשָׁבוּ הֶעָבִים, אַחַר הַגָּשֶׁם.  ג בַּיּוֹם, שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, וְהִתְעַוְּתוּ, אַנְשֵׁי הֶחָיִל; וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ, וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת.  דוְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה; וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, וְיִשַּׁחוּ כָּל-בְּנוֹת הַשִּׁיר.  ה גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ, וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה:  כִּי-הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ, וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים.  ו עַד אֲשֶׁר לֹא-ירחק (יֵרָתֵק) חֶבֶל הַכֶּסֶף, וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב; וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ, וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר.

יש לי משהו מאוד משמעותי לומר, ואני מתכוון לומר אותו, בפורמט של הטיעון הארוך הנקרא 'עבודת דוקטורט'. אבל הזמן הולך ומתמעט, ואם לא אומר אותו ממש עכשיו, אז אף אחד לא ישמע אותו וחבל.

זה נשמע קצת מתבכיין, אבל זו ההרגשה שלי, והיציאה של אלמוג לשנת שירות לא ממש תורמת לעניין הזה. מצד שני זה נותן לי כוחות לא ישוערו. או שכן ישוערו. אני נמצא מרחק חמישים עמודים בערך מלכתוב את כל הטקסט של הדוקטורט. ואני מתכוון לעשות את זה. אפילו אם זה דורש לקנות עוד עשרה זוגות משקפיים. (למעשה יש לי חמישה בערך, שיש רק אחד שאני יודע איפה הוא והוא במשרד. אז צריך לקנות רק עוד חמישה. או למצוא את אלו שאיבדתי.)

מי שישמע את הממתק של היום בטח מכיר את זה בביצוע העברי הירחמיאלי משהו של 'זה סימן שאתה צעיר'. זה למעשה שיר עם אירי בשם 'ויסקי אין דה ג'ר' שיש לו ביצוע חמוד של מטאליקה. אבל הכי איקוני זה של ת'ין ליזי. יצאו משם גארי מור אללה ירחמו וסנואי וייט יבדל"א, אבל המנוע של הלהקה היה פיל לינוט זצוקלל"ה נבג"מ זיע"א, שסך הכל גם כן שרף מנועים מהר וגמר את העסק בגיל שלושים ושבע, שזה עשר שנים יותר צעיר ממני אז אני יחסית בסדר. מצד שני הוא אמר את מה שיש לו להגיד. אז הנה הוא אומר את מה שיש לו להגיד. שימו לב למילים, הן הרבה יותר נחמדות מאלו של חיים חפר. באמת!