נתאר לנו את הבלתי אפשרי ביותר

שמעון פרס. מה כבר אפשר להגיד? כבר כמה ימים שאני שואל את עצמי אם לכתוב כאן או לא. מצד אחד קורים אצלי כל מיני דברים כמו שחזרתי מארצות הברית, והתמודדות עם הג'ט לאג וכאלה. מצד שני – פרס.ככה יש לי הערכה אבל גם השגות ובאופן כללי עניין מורכב, ובניגוד לידידי הטובים באסל גטאס ויהודה גליק (שני צדדים של אותה מטבע לא סחירה) אני בדרך כלל מאמין ב'אחרי מות קדושים אמור', ומי אני שאתווכח עם הנסיך צ'רלס והאפיפיור? אז אני משחזר כאן בשינויי עריכה קלים פוסט שכתבתי בישראבלוג ביוני 2012, ככה לזכרו, ולהראות לאיזה מקום אפשר היה להגיע אם רק היו נותנים לאיש הזה לעשות מה שהוא רוצה, אבל כל מה שהוא רוצה, בלי סייגים. צריך לקרוא בערך חצי פוסט כדי להגיע לפרס, אבל אז העיניים נפערות בתדהמה והלסת נשמטת. תיהנו. חבל על דאבדין. –

ז'אק סוסטל היה בחור די מעניין. הוא היה אנתרופולוג צרפתי שהתמחה באצטקים הקדומים, ובהשקפתו הפוליטית טרוצקיסט. כשצרפת נפלה במלחמת העולם הוא היה במקסיקו, ומשם הגיע ללונדון והצטרף לדה גול. דה גול הפך אותו לראש השירותים החשאיים של צרפת החופשית, ובדרך גם קצת שינה את הדעות שלו משמאל סהרורי לימין הזוי. בכל תקופת הרפובליקה הרביעית הסוסטל שלנו פעל במרץ כדי להפיל את הרפובליקה ולהמליך את דה גול. בסוף שמו אותו במעצר בית, הוא נמלט לאלג'יריה, ושם היה פעיל במרד הגנרלים שהפיל את הרפובליקה והמליך את דה גול. לשנה וחצי נורא מאושרות הוא היה שר בממשלתו של דה גול, שהיה אחראי על המושבות ועל הכוח האטומי. אחרי כן דה גול החליט לתת עצמאות לאלג'יריה ומבחינת סוסטל זה היה סוף הסיפור. הוא התעמת עם הבוס, ואז ניסו לעצור אותו, והוא ברח, והיה פעיל בארגון הטרור OAS, וקצת השתולל וניסה להתנקש בחיי דה גול ופה ושם. בסוף הוא חזר לצרפת אחרי שב-1968 נתנו חנינה כללית לכל מי שהיה מעורב בבלגן באלג'יריה, ואפילו המשיך שם להיות אנתרופולוג והצטרף ל'בני האלמוות' באקדמיה הצרפתית, אבל זה לא עזר לו והוא מת ב-1990 או משהו כזה.

לסוסטל היו שלוש שריטות בחיים, שהפכו אותו לטיפוס מעניין. השריטה הראשונה – הערצתו לדה גול. השריטה השנייה – אלג'יריה. מנדס פרנס עשה את הטעות ומינה אותו למושל אלג'יריה ב-1955, כי הוא נראה אינטלקטואל כזה עם משקפיים, ובגלל שהוא גוליסט הוא בטח יצליח להרגיע את המשתוללים שם ולכפות עליהם כל מיני פתרונות בלי שהם ירגישו. זה לא ממש עבד, ואחרי כמה מעשי טבח נוראים והשתוללות כללית, גי מולה העיף אותו. מאז זה נכנס לו לראש שאלג'יריה צריכה להיות חלק מצרפת וכל זה. כשזה התנגש עם השריטה של דה גול התוצאה לא הייתה מי יודע מה. מאמר מרתק מ-1962 בעיתון "מעריב" נותן לנו משל נפלא שמסביר את הטרגדיה של סוסטל –

המאמר ממשיך ומתאר איך בגין מסכים לוויתורים טריטוריאליים ומחזיר את הגליל המערבי, ואיך הסוסטלים שלנו – יעקב מרידור וחיים לנדאו – משתוללים כשם שסוסטל השתולל (תנסו להגיד את המשפט הזה – משתוללים כשם שסוסטל השתולל. בפעם השלישית זה יצליח). בקיצור, אנ'לא יודע מי זה ד"ר דוד לאזר, אבל אני מקווה שהוא חי עוד 15 – 20 שנה אחרי המאמר הזה וזכה לראות את הבלתי אפשרי ביותר מתממש עד המילה האחרונה… לזכותנו יאמר שכשבגין (עם כל השמירה על חוש המידה והפרופורציה הנכונה…) החזיר את סיני, הסוסטלים שלנו התנהגו יפה ולא ניסו להתנקש בו.

אז זה שתי השריטות הראשונות שלו, אבל השלישית הכי מעניינת. הוא היה אוהד שרוף של מדינת ישראל. באמצע שנות ה-50 הוא הקים אגודת ידידות פרלמנטרית ישראל – צרפת, ולחץ לכרות ברית רשמית בין צרפת לישראל. זה לא קרה, כי היה מדובר בשיתוף פעולה בין הימין הקיצוני והסהרורי בישראל (נתאר לנו את הבלתי אפשרי – בגין ראש ממשלה) ובין הימין הקיצוני והסהרורי בצרפת (ועם כל השמירה על חוש המידה והפרופורציה הנכונה – דה גול נשיא עם סמכויות על חוקתיות). סוסטל עצמו יצר את הקשר בין ישראל לאלג'יריה וכתב (מובא אצל בר זהר, גשר על הים התיכון, הוצאת עם הספר 1964, עמ' 210):

"במזרח הים התיכון ניצבת מדינה קטנה בעלת גבולות רופפים, אומה קטנה במספר אך בעלת אומץ ללא גבול, העומדת זה שנים מול לחצים ואיומים. פעמים רבות הוטלו אל שטחה פשיטות טרוריסטיות שקצרו חיי אזרחים, נשים וילדים. במערב הים התיכון, באפריקה הצפונית, משתרע מחוז גדול שהשיג, על אף עוני הקרקע וצחיחות האקלים, הישגים מדהימים, שהצמיח כפרים מודרניים, ושבו השקיעה צרפת מאמצים עצומים. זה שנתיים מחוז זה הוא קורבן לזוועות העקובות מדם של הטרוריסטים."

נו… את הטריק של למצוא את האופוזיציונר הימני ההזוי, וליפול לחיקו בצווחות גיל בצעקות "שנינו קורבנות טרור" לא המציא נתניהו. בגין עשה על זה קופה לא קטנה בבחירות לכנסת הרביעית, שבהן היה אחד הנושאים "הברית עם צרפת", וחירות באמת קיבלה 17 מנדטים. זה לא עזר לה כי זה היה בן גוריון בשיא כוחו והוא השיג 47 מנדטים בלי להתאמץ ממש, אבל שני המנדטים שנוספו לחירות בבחירות לא הולכים ברגל, ואפשר לתת ג'וב לשמיר או מישהו כזה שקצת מתקשה להסתדר בחוץ בלי הפינקס האדום. אז בגין ומרידור וכל אלה עלו לרגל לפריז ונפגשו עם סוסטל, אבל כשדה גול עלה לשלטון הוא ישב בארבע עיניים עם בן גוריון ושניהם קברו את הרעיון קבורת חמור.

טוב, וכאן אנחנו מגיעים לסיפור – ואם מישהו לא הבין מהכותרת אז יש סיפור – באותם ימים הסתובב בפריז בחור צעיר ונמרץ, שמעון פרס שמו. פרס למד לעשן גולואז – בלי פילטר! להגיד שהוא קורא את ז'ורז' פרק, אבל לא לקרוא אותו ממש כי אי אפשר, ואפילו פרק עצמו לא הצליח לקרוא את מה שהוא כותב, לשבת בקפה דה מאגו עם סרטר ודה בובואר, ולצאת לפרמיירות עם סימון סניורה. ובדרך הוא נפגש עם ז'אק סוסטל. ותדעו, אם יש מישהו יותר נמרץ מסוסטל, עם רעיונות יותר מהפכניים, זה פרס. (התיאור הבא לקוח מהספר של בית הלחמי "The Israeli Connection") –

השניים האלה ישבו להם בקיי ד'אורסיי או במשרד המושבות, או בבורדל של גברת קלרה (רי דה מופטארד 39. תדפקו פעמיים על הדלת ותגידו שאבו אלמוג שלח אותכם.), והגו מזרח תיכון חדש. ואז, כטוב ליבו בארמניאק, פרס נזכר שלפני כמה שבועות הוא פגש משלחת של איזה אינדיאנים או משהו כזה מגיאנה הצרפתית, שזה מושבה צרפתית בחוף הצפוני של דרום אמריקה. ושיש שם 90,000 קמ"ר, 30,000 אנשים שמאכלסים אותם בדלילות, ונו… איזה משאבי טבע או משהו. לא נפט, דווקא עצים, שצריך בשביל ארגזים לתפוזים שזה מוצר הייצוא החשוב ביותר של ישראל. או אז נולד הרעיון שישראל תחכור את גיאנה הצרפתית ותקים שם מושבה. סוסטל דווקא נדלק מזה, כי הוא לא מי יודע מה היה צריך את גיאנה הצרפתית, שבאמת אין שמה כלום (היום זה דווקא מקום די חשוב כי המיקום שלו סמוך לקו המשווה הופך אותו לאידיאלי לשיגור לוויינים, ולכן רוב השיגורים הצרפתיים, ואפילו כמה ישראליים, משוגרים משם) ובתור שר המושבות עניינה אותו בדיוק מושבה אחת, כן, נכון, אלג'יריה. שנורא רחוקה מגיאנה הצרפתית.

אז פרס שלח לשם משלחת, והם חזרו עם סרט, שהוקרן בישיבת הממשלה, וכל השרים נורא נלחצו מזה שחם שם ונורא יתושים. ומישהו נזכר ששם זה בדיוק אי השדים איפה שכלאו את דרייפוס, ובדיוק אז גם יצא לאקרנים הסרט "פרפר" עם סטיב מקווין, שמתאר איך אנרי שרייר המסכן מנסה לברוח בדיוק מגויאנה הצרפתית שמתוארת כגיהינום עלי אדמות במשך שעתיים של סרט, והזקן אמר "לא", וריפתין או מישהו ממפ"ם אמר "קולוניאליזם" וכל העניין נפל.

בקיצור – תראו מה הפסדנו –

סך הכל נראה לי שטוב שזה לא קרה, ושהיינו צריכים את המושבה בגיאנה הצרפתית כמו עוד חור בתחת, והייתי צריך לעשות שם מילואים, וכמו שאמרנו נורא חם שם ויתושים וקדחת וחולירע. ושמדינת ישראל בלי גויאנה הצרפתית היא כמו דג בלי אופניים (אופס… אני יודע שהבטחתי. התפספס.) מצד שני הטמפרטורה הממוצעת שם באוגוסט היא 30 מעלות. עם 10 סנטימטר משקעים. אז אולי היה כדאי להחזיק שם בית נופש באוגוסט.

או קיי. אפשר לקחת את הסיפור הזה לכל מיני כיוונים. הכיוון הראשי הוא מה היה קורה אילו. אם סוסטל היה קצת מוריד את הדרישות הכספיות (יש גירסה  שאומרת שזה נפל כי סוסטל רצה שני מיליון דולר, ובדיוק נגמר הכסף בתקציב של משרד המושבות הישראלי. היום זורקים סכומים דומים על תקציב הכביסה של שרה) או שבן גוריון היה קצת יותר בראש טוב. אני כבר רואה את המרד האינדיאני עם החיצים המורעלים, או שהיינו מחליטים שהם בני המנשה, או בני המנקה, ומגיירים אותם ומביאים אותם פה לארץ לעשות עבודות שחורות. או שזה היה נהיה למושבת עונשין לסודנים (מכאן בטוח שהם לא יגיעו לתל אביב) או כל מיני כאלה, כל אחד ויד הדמיון הטובה עליו.

עוד כיוון זה שלפעמים רעיון שנראה נורא סבבי הוא לא כל כך סבבי. כאילו לקפוץ על העגלה של הקולוניאליזם רגע לפני שהיא יורדת מהפסים זה לא משהו, ונראה לי שהיה יוצא מזה רק צרות. העניין הוא שב-1967 יצא לפרס לרכוש עוד מושבה, והוא דווקא קפץ על העגלה הזו בהתלהבות, והיום כולנו מושקעים שם בקצת יותר מהשני מיליון דולר שעלה לרכוש את גיאנה הצרפתית. כאילו אם לפני מלון פארק (לא זה של 2002, זה של 1968 בפסח. בלב חברון) היה איזה בן גוריון שאומר לו "לא", ואיזה ריפתין שמלמל מתחת לשפם "קולוניאליזם" היינו היום במצב יותר טוב. לא ככה?

בבניין הממלכה הדאהריסטית באדמת הגליל ננוחם.

פייגלין, בכור, וולבק

התמונות הקשות באמת מאירופה שהגיעו השבוע למסכינו עוררו תגובה מעורבת אצל הצופה הישראלי. מצד אחד רבים זיהו בסבא ובסבתא שלהם את אותם פליטי חרב המתדפקים על שערי יבשת נעולה. מה שמעורר אמפתיה. מצד שני, אתם יודעים, הם מוסלמים. קצת קשה להיות אמפתים. בעייה.

הסנטימנט הוא של 'מגיע לכם' ו'אוי ואבוי החבר'ה האלה ישטפו את היבשת ויעיפו לעזאזל את האירופים המזדקנים והחלשים ותוך כמה זמן תהיה לנו ח'ליפות איסלאמית בפריז (ואז הלך לעזאזל הבד אנד ברקפסט הנהדר הזה במונמרטר ולאן ניסע בקיץ)'. יש כאן חרדה אמיתית, מלווה במוסר השכל – האירופים האלה עם השמאל הליברלי והצבוע של זכויות האדם ששולט אצלם, הביאו על עצמם את האסון הזה. אם ילכו עם העקרונות הלפלפיים שלהם הם יצטרכו לקלוט את כל אפריקה ולהפוך בעצמם לאפריקה, עם טוויסט אסלאמי לתוספת. אם לא אז הם צבועים. כמה טוב שאצלנו השמאל הוא בשוליים, בעצם חי בהנשמה מלאכותית של יורו ששולח השמאל האירופי דרך הקרן החדשה. אצלנו יודעים לטפל במסתננים ובפליטים. ותראו מה יכול לקרות אם לא.

יש כמה וכמה דוברים לרעיונות האלה. כך למשל גיא בכור, או משה פייגלין, שכתב השבוע – "אנו נמצאים בעיצומו של תהליך היסטורי צביליזציוני. הציביליזציה המערבית בת 2000 השנים, הולכת ומתפוררת לנגד עיננו במהירות מטורפת. צונמי של הגירה מוסלמית שוטף את אירופה וכבר עבר את שלב האל-חזור. הוא מותיר אחריו עולם הולך ומתרחב של אדמה חרוכה בשם דע"ש." (השגיאה בשמה של המדינה האסלאמית במקור).

הרעיון הוא שיש תרבות אירופית נהדרת, שהולכת ונשטפת בגל של ברברים נוסח הפלישות הברבריות לאימפריה הרומית ואוי ואבוי מה הולך לקרות כשהם יעברו את המספר הקריטי באוכלוסייה. זה כמובן בגלל שהתרבות שלהם, של האירופים, עליונה ונפלאה, וצריך לשמר אותה מכל משמר. מה שמצחיק הוא שפעם האירופים האלה ידעו מה לעשות לפני שהשמאל שטף להם את המוח, ושלטו בעולם במין משטר נחמד שנקרא קולוניאליזם, אבל היום עם כל ההסתה של ארגוני זכויות האדם זה לא עובד, וכך העמים הלא אירופים חוזרים אליהם בבומרנג ומשתלטים עליהם! כמו שכתב אבישי עברי –

"כשהאירופים יבינו שצריך להחזיר צורה מסוימת של קולוניאליזם לאפריקה כדי שהיא תוכל להכיל את כל האפריקאים ולעצור את המנוסה המבוהלת שלהם לאירופה, אולי כבר לא ישארו אירופים שיוכלו לעשות זאת."

כאן אני בכל אופן חייב לעצור שנייה ולהגיד שכאילו זה לא ממש פוסט לגמרי בסדר, כי בסך הכל יש החלטה של העצרת הכללית של האו"ם שהקולוניאליזם הוא פשע המהווה הפרה של מגילת האומות המאוחדות, אבל יש מיליונת'לפים החלטות של העצרת הכללית, שרובה, בינינו כל מיני מדינות אפריקניות וכאלה שלא ממש הגיעו לרמה של המדינות האירופיות אבל משום מה נותנים להם מעמד שווה, ואי אפשר לצפות מכל אחד שיכיר את כל ההחלטות, כולל את החלטה 2621 מ-12 באוקטובר 1970 שזה בכלל לדעתי לפני שעברי נולד. אגב, לקולוניאליזם תפקיד חשוב במה שקורה עכשיו, ועל זה בהמשך.

בכל אופן, אם מדברים על 'הציביליזציה המערבית בת אלפיים השנה' סך הכל אפשר להסתכל על זה בכמה דרכים. ראשית, מר פייגלין, אני לא ממש סגור על זה שאתה שייך לציביליזציה הזאת. סך הכל אי אפשר לקבל רק את השוליים הימניים של הימין הכלכלי נוסח פרידריך האייק ולהגיד 'אני ליברל'. יש גם קטע מסויים של חשיבה ליברלית מעבר לאדון האייק, נאמר מג'ון לוק ועד ג'ון רולס, (מג'ון ועד ג'ון לא קם כג'ון!) שצריך לקבל בשביל להיות ליברל לפלף אירופי מהסוג שאתה כל כך רוצה לשמר וכל כך מבכה על אובדנו, ואני לא סגור על זה שזה ממש ממש מסתדר עם הסוג המאוד מסויים של מדינה ש'מנהיגות יהודית' מטיפה לו (לפרטים הראיון המאוד מבהיל של פייגלין עם פרסיקו כאן.) ואתה רוצה ליצור כאן ציביליזציה מסוג שלא כל כך מכירים באירופה, ציביליזציה שאתה קורא לה 'יהודית' ואני קורא לה בכל מיני שמות אחרים.

שנית, סך הכל, אם מסתכלים על האלפיים שנה האחרונות, לא תמיד הם היו שיא התרבות, האירופים. היו להם גם תקופות של שיא הברבריות, למשל לפני שבעים שנה. אם מסתכלים על היחס ליהודים למשל, עדיף היה להיות יהודי בספרד המוסלמית מאשר תחת שלטון פרדיננד ואיזבלה.

נכון, האסלאם הפוליטי של היום הוא לא משהו, ואם במקום המשטר הליברלי הדמוקרטי בגרמניה למשל תקום לנו ח'ליפות אסלאמית (שזה בערך פי שישה מיליון עדיף על המשטרים שהגרמנים המציאו בעצמם, אבל לא ניכנס לזה) אז נאבד משהו חשוב, אבל אין משהו ספציפי בחשיבה האסלאמית הפוליטית שמביא בהכרח לדאעש, כמו שאין משהו בחשיבה האירופית שמוביל בכיוון אחד לאושוויץ. רוצים להתווכח איתי? תקראו את 'דעותיהם של אנשי העיר המעולה' שכתב אל פאראבי, הניאו אריסטוטלי במאה העשירית, שיוצר דגם נהדר של מדינה, כשבאירופה ניסו לעבוד על להתקדם מהמשטר של העבדות לזה של הפיאודליזם.

אבל עזבו שטויות, הבעייה היא עם מי שמסתכל בפליט ורואה 'מוסלמי'. זה סוג מאוד מסויים של אנשים. העניין הוא שאותם אנשים, כשהם אירופים, מסתכלים עלינו ורואים 'יהודי'. סך הכל הם לא אוהבים את אלה ואת אלה. להתחבר דווקא לאלמנטים האלה? לא סגור כמה זה חכם. סגור כמה זה לא מוסרי.

אז אני בעד ח'ליפות מישל וולבקית מליסבון ועד בודפשט? לא ממש. אבל זה גם לא יקרה. אנחנו ייסדנו ומחזיקים מדינה יהודית עם 20% מוסלמים. מפריע לנו? למה שאירופה לא תוכל להכיל אחוז כזה של מוסלמים תוך שמירה על ערכי הבסיס של ההומניות והליברליזם? למי שרוצה לראות בחופשה שלו רק נורבגים לבנבנים בהירי עיניים ותכולי שיער או להיפך, אז מלצר סורי במסעדה בלילהאמר – טוב, לא דוגמה משהו – מלצר סורי במסעדה בווינה, קצת מקלקל לו את החופשה, ומרגישים את הטעם של הזעתר בזאכרטורטה, וחבל. אבל זה לא ממש שיקול. האנשים האלה באים לחיות. נכון, יש כאלה שגם לא, יש כאלה שמביאים ממדינות מוצאם רעיונות ומנהגים מהסוג שהביא למצב הנוכחי, אבל אני מאמין שאלו מיעוט. אני גם מאמין ששינאה מובילה לשינאה וקבלת האחר מובילה לקבלתו אותך. האנשים האלה בסירות הגומי לא רוצים להקים ח'ליפות. הם רוצים לחיות, ולחיות במקום שמכיל ומכבד אותם. הם קודם כל אנשים.

ועוד מילה על הקולוניאליזם. הבלגן הנוכחי עם דאעש הוא יצירה סורית / עיראקית עצמאית, אבל יש מניות לא קטנות לקולוניאליזם האירופי במה שקורה פה. הברור מאליו הוא הפלישה ההזויה לעיראק ב-2003. אבל צריך גם להזכיר את הג'נטלמנים הנחמדים סייקס ופיקו, שישבו להם ושירטטו קווים על מפות, ויצרו את המדינות המודרניות של סוריה ועיראק, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית, מתוך חשיבה קולוניאלית, שחשבה יותר במונחים של שליטה מערבית בשטח ופחות במונחים של יחידה פוליטית בת קיימא. זה החזיק מעמד בערך עשרים וחמש שנה, ואז הם קיפלו את הזנב והלכו, והשאירו אותנו עם השאריות, וכן, גם עם דאעש. דאעש חייב תודה ענקית לאדונים סייקס ופיקו, ואם יום אחד הם באמת ישתלטו על אירופה הם צריכים להקים שם אנדרטות ענקיות לזכרם. אז יש כאן חשבון קטן שהאירופים צריכים לשלם, ולדעתי גם אחרי זה יישארו ביתרת חובה רצינית.

אז ככה בקיצור – אני חושב שהדעות האלה לא חכמות, לא אמפתיות, ובאופן כללי די דוחות. אז מי שחושב שמוסלמים באירופה זה בעייה, שכאילו לא ישתף אותי במחשבות שלו והכל יהיה בסדר. או קיי?

במה נסיים? עוד משהו שלא קשור בכלום. צ'רלס ברדלי עושה בלאק סאבאת'. למה? כי מתחשק לי. וכי זו ציביליזציה מערבית. סוג של.