שנה בוורדפרס

 היום לפני שנה ביצעתי את המעבר מ'ישראבלוג' לוורדפרס. אם את פוסט הסיכום השנתי הייתי נותן בישראבלוג בסוף אוקטובר, הוא היום בו פתחתי את הבלוג לראשונה, כאן עברתי לחמישי במאי.

סך הכל אני לא מצטער כי הפלטפורמה הזו יותר יציבה, ואני לא צריך לפחד כל הזמן שהבלוג ייסגר וצריך לגבות. גם מבחינה טכנית האפשרויות כאן בערך פי תשע עשרה ממה שנותן ישראבלוג. מה שכן איבדתי את הקהילה (למרות שיש כמה בלוגרים אהובים שאני ממשיך לעקוב אחריהם ולהגיב שם והם ממשיכים לעקוב אחרי ולהגיב לי כאן) ובמיוחד איבדתי חשיפה מסויימת שהייתה לי בנענע 10 שהיו לפעמים שמים פוסטים שלי בעמוד החדשות שלהם. אבל ההפסד שלהם. נשארו עם רביב דרוקר מואב ורדי ונדב אייל. פחחח… כאילו מי קורא לילד שלו מואב?

מבחינת מספרי קוראים יש באמת ירידה מסויימת שנובעת בדיוק מהעדר החשיפה הזו. המספר הגלוי לכל הוא כ-18,000 כניסות בשנה מה שאומר חמישים כניסות ליום בערך שזה סבבה.

קצת סטטיסטיקה –

הפוסט הנקרא ביותר הוא הפוסט על גל בק והוא נקרא ביותר לא בשל האיכות שלו אלא בגלל שאיריס בוקר שיתפה אותו בפייסבוק לטריליוני המעריצים שלה. השני הנקרא הוא הפוסט על הקוראן, שגם הוא שותף בדף של החבר'ה האלה מהקוראן בלשון אחר, והביא לי גם קוראים ממקומות אקזוטיים כמו הרש"פ ומצרים.

הפוסטים הפחות נקראים הם התרגומים שלי לאנגלית. יכול להיות שיש אנשים שקוראים את זה כמו סטפני או הדודה שלי בת'. אבל המספר שלהם הוא חד ספרתי נמוך – בערך אצבעות כף יד אחת של לוחם הנדסה קרבית, וזה לא שווה את המאמץ.

הפוסט שאני הכי אהבתי השנה ולדעתי שיא היצירה בכל הדורות הוא הפוסט על יזהר אשדות ואם מישהו מכם לא קרא אותו אז תעזבו את הפוסט המעפן הזה ותקראו אותו.

הסתכלתי קצת על פוסטים של ימי שנה קודמים בישראבלוג ובדרך כלל הייתי כותב שם על מה שאני מצפה לשנה הבאה בכתיבה ומה שעבר השנה. סך הכל הפוסט האחרון מהסוג הזה היה באוקטובר 2014 (כי את אוקטובר 2015 כבר ביליתי כאן). אז קצת התלוננתי על כל מיני דברים מהסוג ש'אי אפשר לכתוב עליו כאן' שאכן אירעו ולא היו סבביים בכלל. הצטרפה אליהם תאונת דרכים חביבה, שבה שברתי שלוש צלעות. הייתי באיזה לימבו שבין קבלת ההערות לשלב א' של הדוקטורט והאישור לעבור לשלב ב' שלא נראה כל כך בטוח, ובשל כך הופיע שם גם המשפט הבא –

"היום למשל עברה בראשי המחשבה שבאמת לא יהיה אסון אם מחשבותי הבלתי מעובדות המערבבות את תורתו של ז'אן בודן עם כתביו של שייח' אל אסלאם מוסטפא סברי אפנדי – זה שהורה על ביטול חוק המשפחה העות'מאני במדינה העות'מאנית ב-1919, ומייד לאחר מכן הבריטים באו וקיבלו את אותו החוק עצמו כאן כחוק המדינה – לא תקבלנה את הגושפנקא האקדמית ותמשכנה לשעשע אותי בלבד. אבל כתבתי בכל אופן שעתיים על התחולה של החקיקה הירדנית בעניין הנזאע והשיקאק, ולרגע היה לי קצת נחמד. אבל אז שבה תחושת המועקה – האם מישהו באמת יקרא את זה אי פעם?"

אז מהבחינה הזו די התגברתי והכל בסבבה. קיבלתי את האישור לעבור לשלב ב'. בשנה וחצי השלמתי את הכתיבה. סביר להניח שברגעים אלו ממש יושב מישהו וקורא את מחשבותי הלא מעובדות על ז'אן בודן ושייח' אל אסלאם מוסטפא סברי אפנדי. ופסימיות שחורה היא אף פעם לא מתכון טוב לכתיבה, למרות שנובמבר 2014 היה אכן מהחודשים הגרועים בחיים שלי ממש.

 אז אני מצפה בשנה הבאה לכתוב כאן הרבה ובסבבה. מבחינה אישית השנה הבאה תסתובב סביב הדוקטורט – קיבלתי או לא קיבלתי הערות, תיקנתי אותן או לא תיקנתי וזה. אולי גם המאמצים שלי למצוא מקום ללמד. כנראה גם הגיוס של אלמוג. וכמובן הדבר הרע והבלתי צפוי.

את התכנית הגרנדיוזית והבלתי סבירה מבחינה פיננסית של חורף בעיירה צ'יקן באלסקה החליפה תכנית יותר צנועה שעדיין משוועת למקורות מימון של סתיו בניו אינגלנד, ואלמוג תצלם שם את השלכת, ואני וש' נזרוק המון כסף על חתונת הכסף. זה יכול להיות היילייט נחמד לשנת השומה השוטפת מאי 2016 – מאי 2017.

אז עכשיו למשל אני יוצא לבית משפט השלום בצפת (בגלל יום השואה וזה הפוסט נכתב בבוקר ונמסר לפרסום מושהה בערב שזה פיצ'ר נחמד של וורדפרס שאין בישראבלוג למשל) שזה אחד המקומות שאני שואל את עצמי אם יש הצדקה ממשית לקיום שלהם ואם התגמול הכספי שאני מקבל על להגיע לשם ממש שווה את זה ואין לי תשובה סגורה במאה אחוז וכולי תהיות ותמיהות. מצד שני ד'אהר וזה – כאילו עדיף בית משפט שלום נידח בצפת על כל היכלי המשפט בעיר תלביב.

ועוד משהו ככה לפני סיום – אם יש לכם איזה ביקורת או בקשה או הערה – אז הסיכום השנתי הזה זה הזמן וזה המקום. לא מבטיח ליישם, אבל תמיד פתוח לשמוע.

ממתק – פעם חשבתי שהוא קצת מפגר רינגו והשיר אידיוטי. היום אני מבין בדיוק כל שורה ב – Gotta pay your dues if you want to sing the blues, and you know it don't come easy. אני ככה קצת מרגיש כך לגבי הכתיבה בבלוג הזה. חוץ מזה באמת שיר נחמד. באמת רינגו לא גאון, אבל הוא סבבה. יומולדת שנה שמח לבלוג הזה ולהתראות בפוסט הבא ובשנה הבאה.

הקוראן בלשון אחר

בין דפי הפייסבוק החביבים יותר שאני מנוי עליהם נמצא 'חדית' ביום'. מכיוון שלדעתי עיקר גוף החדית' אינו נגיש לקורא העברי, אני מוצא בדף זה עניין רב. העורך הגראפי שלהם, והמתרגם שלהם גם מביאים להנאה אסתטית ורוחנית ממעקב אחר הדף. בקיצור לפני כמה חודשים החבר'ה האלה ערכו איזה שעשועון בקיאות בחדית', ואיכשהו יצא שנתתי את התשובה הנכונה וזכיתי בכך שיישלח למעני קוראן בתרגום החדש – 'הקוראן בלשון אחר'.

המשלוח עצמו התעכב מסיבה לא ברורה ולקח כמה שבועות שבמהלכן הייתי בקשר עם מישהי מאוד נחמדה ואלמונית בעלת עברית רהוטה, וחביבה להפליא (שעקב היותה קיימת במרחב הווירטואלי הייתה יכולה להיות בכל מקום מלאהור ועד עפולה) שבסופו של דבר הצליחה במעשה הרב שהקוראן יישלח למשרדי בעפולה, מרחק של 13 קילומטר בערך מהחנות בנצרת שמפיצה את הספר. מייד כשקיבלתי את הספר לידי נהניתי ממנו והתרשמתי ממנו עד כדי כך שרצתי אל החנות (ספריית מאזאיא בשכונת הוורדים בנצרת, היא השכונה ביציאה מכיוון מטה משטרת המחוז לכיוון שפרעם, הידוע גם כרח' עומר אל חטאב, על שם שורפה המהולל של ספריית אלכסנדריה בטענה שאם מה שיש בספרים נוגד את הקוראן הרי זו כפירה ודינה להישרף, ואם הוא תואם את הקוראן הרי שהוא מיותר ודינו להישרף) ורכשתי עותק נוסף על מנת להעניקו מתנה לאדם יקר לי שיש סיבה להעניק לו מתנה. במאזאיא קיבל את פני מוכר מזוקן ונחמד מאוד, ושוחחנו קצת על קוראן ותרגומיו, על השוואת התרגום הזה לקודמיו, ועל הצורך של כל אדם בן תרבות להכיר את היצירה הגדולה הזו. צער רב הצטערתי על כי הייתי צריך להגיע לבית המשפט ולא יכולתי להיענות להזמנתו לקפה. טוב, בסוף ניצחתי בבית המשפט המחוזי נצחון גדול, שמא בשל כך שהעותק של הקוראן שרכשתי עדיין נמצא בתיקי.

על הקוראן ותרגומיו כתבתי כאן לא פעם. אני מאוד אוהב את תרגומו של בן שמש, סולד מרובין אותו אני מכנה 'רואה החשבון של אללה' בשל היבשושיות האקדמית שבה בחר לתרגם את הקוראן, וסבור שתרגומו של ריבלין מיושן מאוד. בדוקטורט אני מביא כמובן מרובין שהפך לסטנדרט האקדמי, על אף שעז היה רצוני להביא את מילותיו הנשגבות של בן שמש. אני נעזר גם בתרגום לאנגלית שמצאתי באזור בספרייה בו מונחים ספרים שלספריית האוניברסיטה אין שימוש בהם. משנפל לידי עותק של תרגום נוסף, שמחתי מאוד. נהייה לי אוסף, וכרגע יש לא פחות מארבעה תרגומים שונים לשפות שונות על שולחני. אבהיר כי איני דובר ערבית ברמה המאפשרת לי להתקרב אפילו להבין את המקור.

הספר יצא לאור ביזמה של מרכז ירדני בשם בינאת, שפנה למלומד בשם סובחי עלי עדאווי מטורעאן שבגליל, שיתרגם את הקוראן באופן שימסור ישירות את המסר האלוהי שבדברים, ללא העיוותים והטעויות שמצא המרכז בתרגומים אחרים. מכיוון שאיני דובר ערבית איני יכול לדעת האם עמד הספר ביומרה משמעותית זו, והאם אכן הוא תרגום נאמן יותר למקור מהאחרים. אעיד על דבר אחד בו שונה מאוד הספר מיתר התרגומים – יהודים המתרגמים את הקוראן נוטים לחפש בו הדים לביטויים ומבנים לשוניים מהמקרא, המשנה והתלמוד. תרגומו של סובחי עלי עדאווי, המוסלמי הראשון שתרגם את הקוראן, נקי מנטייה זו, ולכן אני מאמין שהוא אכן מביא גירסה יותר נאמנה לכוונת הדברים, ולכל הפחות נקייה יותר מרעשי רקע.

הספר עצמו מקסים. הנייר עבה ומשובח, מעוטר ומקושט, הגרפיקה מזכירה קליגרפיה ערבית נהדרת, והכריכה עבה ויוקרתית. תרגומים אחרים מזכירים בצורתם ספרי לימוד, ואכן המגמה האקדמית של ספרו של רובין ניכרת גם בפורמט ובעטיפה, ובמידה ידועה נכונים הדברים גם באשר לבן שמש. המחזיק בספרים אלו מרגיש כי הוא מחזיק בספר לימוד. המחזיק בספר 'הקוראן בלשון אחר' מרגיש כי הוא מחזיק בספר קודש. המדובר ביצירת אמנות, לא פחות. הנה, לדוגמה, העמוד עם סורת הפתיחה, הפאתיחה שהוא אחד היפים ביותר בספר:

קוראן

המדובר לדעתי ביצירת אמנות המרחיבה את הדעת ומשרה השראה הרבה מעבר לתרגום רגיל. לא מצאתי משהו מיוחד בתרגום זה של הפאתיחה בהשוואה לתרגומים אחרים (בן שמש יוצא הדופן כאשר הוא קורא לאללה הרחום והאהוב, ותרגום זה מסתפק ב'רחמן והרחום' הסטנדרטי) אך הדרך בה מובאים הדברים אם מבחינת שילוב הטקסט הערבי באותיות ערביות, או מבחינת הקישוטים, היא נהדרת.

כל בן תרבות צריך להכיר את הקוראן. האסלאם היא דת חשובה, ובה מאמינים מיליארדים בכל העולם. ידיד שחזר לפני מספר שנים מן החאג' סיפר על כי כאשר הקיף את הכעבה הקיפה עמו קבוצה של מאלזים, שכפי הנראה אינם דוברים ערבית. מנהיגם הקריא פרקים מהקוראן בקול והם חזרו אחריו. בין היתר חזרו בקול על הפיסקה – 'יצא לאור בדפוס סאראווק ובניו, רח' פוטרג'איה 9, קואלה לומפור'. זה רק מראה על המגוון האנושי האדיר של המאמינים בדת בכל המרחב האדיר שבין מזרח אסיה ומערב אפריקה,והרבה מעבר לכך. העובדה שאנו נתקלים לעיתים בחלק אלים וברברי של אותו מגוון אנושי אדיר (גם אצלנו לא חסר, וגם אצל אחרים. למוסלמים אין קושאן על אלימות וברבריות) אינה צריכה להרתיע אותנו מלנסות ולהתחבר לזרם האנושי האדיר, ובסופו של דבר שוחר השלום, הקורא את הספר ומוצא בו את תמצית הוויתו. צריך להבין, צריך להכיר, צריך לדעת. מוסלמים זה לא רק דאעש. כמו שיהודים זה לא רק ברוך מרזל. 'הקוראן בלשון אחר' הופך את ההיכרות הזו לנעימה ומעניינת יותר. תודה לך סובחי עלי עדאווי, תודה לכם 'חדית' אחת ביום'.