תגידו, יש דבר פאתטי יותר מראש ממשלה לשעבר שיושב באולפן טלוויזיה ומנסה לשכנע שאם רק היינו מעלימים עין מהפשעים שביצע שבגללם נידון לשש שנות מאסר (ומה באמת עם פסק הדין הקטן הזה? מתי הוא יבוצע?) כי אז היינו חיים היום בגן עדן עלי אדמות? כן! העיתונאי שקונה את הסיפור הזה על קרבו וכרעיו, וכותב משהו כמו "כששוקלים על כף המאזניים את אופציית מיצוי הדין עם אולמרט אל מול אופציית סיום הכיבוש, אין עוררין שהאחרונה מעלה לאין שיעור את כמות המוסר בעולם לעומת הראשונה."
אולמרט לא היה מסיים את הכיבוש. הוא גם לא היה חותם הסכם שלום עם אבו מאזן. התירוץ הוא שכשההזדמנות הבשילה הוא כבר היה עמוק כל כך בתוך הסאגה המשפטית (שהבשילה לשש שנות מאסר על עבירות שחיתות, מהחמורות ששמענו עליהן) שזה לא היה אפקטיבי.
מה כן היה אפקטיבי? סיפור אבו מאזן נגמר בספטמבר 2008. בדצמבר 2008 התחיל מבצע 'עופרת יצוקה'. על פי הוויקיפדיה היו במבצע הזה 10 חיילים ישראלים הרוגים ו-3 אזרחים ישראלים הרוגים, ולמעלה מאלף פלסטינים (לוחמי חמאס ואחרים) שנהרגו. אז לעשות שלום צריך בסיס פוליטי מוצק, אבל להטביע את הדרום בדם ואש – בסבבה. ואפילו ברווז צולע עם רגל אחת בכלא.
שלום מביא אדם דגול. אולמרט לא היה אישיות היסטורית גדולה. הוא עורך דין נכלולי שהגיע די במקרה ודי בטעות למקום שלא ממש התאים לו. וזאת משתי סיבות. אין לו את מה שצריך כדי להיות ראש ממשלת ישראל ותקופת כהונתו הייתה מהמדממות (שני מבצעים צבאיים גדולים) והכושלות שידענו. והמושחתת ביותר ללא ספק. מנשיא המדינה דרך שר האוצר וראש הממשלה, עד פרשת 'הנשיקה' של סגנו ואלוהים זוכר מה עוד היה שם. וזו הסיבה השנייה. ראש עיריית ירושלים יכול לעשות דברים במחשכים. ראש הממשלה כבר באור הזרקורים. היה צריך להיות לו ברור מה יראו כשהזרקור יופנה אליו והוא המשיך בכל אופן. על חשבוננו. תודה אולמרט.
אז בדברים של רחל המשוררת יש הרבה יותר מטהרנות. יש הרבה יותר מקיצוניות. יש אמת מאוד מעשית ומאוד פשוטה –
אך אני לא אובה בשורת גאולה / אם מפי מצורע היא תבוא.
הטהור יבשר וגאל הטהור / ואם ידו לא תמצא לגאול –
אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור / אור ליום בשורה הגדול.
טוב, תחזרו אלי כשאורן חזן (מאה חמישים ושמונה יום לתחקיר ערוץ 2 שמחשיד אותו בסרסרות לזנות והאיש עדיין סגן יושב ראש הכנסת!) ייבחר לראש ממשלה וינסה להביא הסכם שלום. אם אולמרט הגיע לשם למה לא חזן? מודל משופר.
זה ביל פיי. הוא מין רליק (פ' אסרה עלי לכתוב את המילה הזו בדוקטורט אז נדרתי להשתמש בה הרבה בכל מקום אחר. רליק! רליק! רליק!) כזה של הסיקסטיז שאיך שהוא שרד והגיע ל-2013 והוציא את אחד האלבומים הפיצוציים של אותה שנה, רק שאף אחד לא השמיע אותו ברדיו ונפלתי עליו די במקרה בשעה מאוד מאוחרת בתחנה נורא נידחת ונורא התאהבתי. הוא שר שיר מאמם, אבל מה קצת נוצרי בסוף. אבל לא הנצרות הדביקה של החבר'ה המאוסים מארצות הברית. ובסך הכל נורא עצוב.
אבו אלמוג בוורדפרס 