אז מה קורה עם ערביות לסביות?

ביהופיץ אירע מעשה שאינו הגון, ושר החינוך נפגש עם רבנים קונסרבטיביים בארצות הברית. מייד קמו עליו גדולי הרבנים להחזירו לדרך התורה. ולא רק הרב הראשי, דוד לאו, נזף בו, אלא גם גדולי הציונות הדתית, הרב אליהו והרב אריאל. אלו ואלו לא חסכו שבטם מהרפורמים והקונסרבטיבים, הגורמים לשואה איומה בעם ישראל.

וטוב ששני אלו, עוקרי הרים וטוחניהם זה בזה, התכנסו ופסקו פסוקם. הרי האחד ידוע בכך שאסר על השכרת דירה לערבים, והשני אסר על השכרת דירה ללסביות. ואני שואל כאילו – ובאמת זה מתוך זה שהסוגיה מטרידה אותי ואני רוצה לנהוג כמו יהודי טוב, ולא לעבור על מצוות 'לא תחנם' וכל זה – אם מגיעות ערביות לסביות להשכיר להן או לא? כי מינוס ומינוס זה פלוס? או שזה איסור כפול, ויסקלו אותי בכיכר העיר או משהו? וסך הכל זה נורא סטיריאוטיפי, אבל לסביות זה בטח שוכרות ממש טובות, מסודרות כזה, חוץ מזה שלבוץ' צריך לסדר חנייה לאופנוע, ובגלל הפעילות הברוכה של הרב אליהו וחבריו אז לערבים נורא קשה למצוא דירה להשכרה, ואפשר מה זה להעלות להם את המחיר. אז אני ממש דורש פסיקה. זה לא שעומדות אצלי ים ערביות לסביות ומחפשות לשכור דירה, וגם אין לי בכלל דירות להשכרה אבל החיים נורא זורמים ונזילים ולך תדע.

תעזבו אותי באמא שלכם. אני רפורמי. באמת! וסך הכל לא נולדתי כזה. זה הפעילות הנהדרת של אנשים כמוכם שמזהים אוטומטית יהדות עם הצורות הגרועות ביותר של גזענות והומפוביה שדחפה אותי לשם. לרב שלי יש זקן פחות ארוך, למעשה הוא מגולח, אבל לא תפסתי אותו מעולם בדבר גזענות או הומופוביה ולהיפך.

אז ככה – אנחנו לא יהודים ושואה וזה. אז מה אתם רוצים מהחיים שלנו. תנו לנו את העדה הדתית שלנו – לא חייבים אפילו לקרוא לה 'יהודית'. אפשר 'עדת התינוקות שנשבו' או אפילו 'העדה העמלקית'. תנו לנו בית דין משלנו לגיורים, לנישואים וגירושים, ותעזבו אותנו באמא שלכם. אי אפשר גם להסתכל עלינו כאילו היינו חבורה של עובדי אלילים בתקופת אליהו הנביא, אתם יודעים, מהסוג שמדי פעם המלך היה חוזר בתשובה ומשמיד, ומצד שני להגיד לנו מה לעשות, ולהתנהג כאילו נורא איכפת מאיתנו. אנחנו מקרה אבוד. מי שהגיע לזה שהוא עומד עם ארון קודש פתוח ולידו אישה בטלית וכיפה בוכרית גדולה אומרת שמע ישראל, זה כבר שפל המדרגה שאין מה לעשות ומה לתקן. לא יעזור בית דין. באמת! תראו רק תתנו לנו את העדה הדתית שלנו איזה יופי יהיה. במקום להגיד 'שר החינוך ביקר אצל היהודים הקונסרבטיביים בארצות הברית', אפשר יהיה לכתוב 'שר החינוך ביקר את העדה העמלקית ובירכה ביום חגה'. וזה פחות מעליב, כי לא רומזים שמי שמתנהג כך, מערב בתפילה בחורים ובתולות (פחחח… כאילו אפשר למצוא בתולה רפורמית), הוא יהודי ממש. והקוראים בעיתונים החרדיים שמסתירים מהם קיומם של דברים כמו נשים ואומואים, ורפורמים, לא ייפגעו ברגשותיהם העדינים.

ועוד משהו – בנט (עוד מופת לנאורות ואחדות העם) ובני לאו (דווקא בסדר, אם מותר לי להגיד וזה לא מוריד אצלו נקודות בקהל היעד שלו) אומרים שצריך לשמור על קשרים עם יהדות התפוצות, ולאו האחיין אמר שאי אפשר להחרים את הרפורמים בלי לסכן את היחסים עם ארצות הברית. היי! אני כאן! בחיים לא הייתי בארצות הברית! ויש לי אפילו דודים שם. ולא ביקרתי אותם בחיים. ככה יצא. עסוקים וזה ואין כסף והג'ט לג. אז אני גם אזרח ישראל. ועשיתי צבא וכמה עשרות שנים מילואים. ומשלם מיסים כל חמש עשרה לחודש כמו שעון מס הכנסה מע"מ. זה לא עניין של האלה בארצות הברית שממילא שם כולם משוגעים. אני כאן. ואני רפורמי, ואני רוצה שיתייחסו אלי. והרב הראשי שהמדינה כופה עלי להתחתן ולהתגרש (חס וחלילה.) אצלו שיתייחס אלי כמו שפקיד צריך להתייחס לאזרח במדינה, וככה גם כל מי שמקבל את המשכורת מקופת המדינה כמו רב העיר צפת ורב העיר רמת גן. אני כאן, ואני רפורמי, ואני ישראלי בדיוק כמוכם. אז או שתתנו לי רבנים משלי, אבל אם אתם כופים עלי הר כגיגית את החבורה הגזענית וההומופובית הזו, אז לפחות שיסתמו את הפה ויתייחסו אלי בכבוד. זה כאילו שהפקיד במשרד הרישוי שהייתי בא לעשות אצלו טסט לרכב או לחדש רשיון היה מתחיל לרדת עלי שאני נוהג ביונדאי. באמת! מי שמכם?

ממתק? הנה משהו ממישהו שהיה יותר רוחני מכל רבני צה"ר ביחד.

שמונה מאות וחמישה אוחזים ידיים בכביש 805

ההמון שעשה את הלינץ' בבאר שבע לא פעל מזדון ומרוע. הוא פעל מפחד ומהסתה. הפחד ברור. זה עתה היו האנשים האלה עדים לפיגוע, מהקשים והרעים שידענו בסבב הנוכחי. ההסתה נוסח 'אף מחבל לא יוצא חי' מגיעה מכל הדרגים ומכל הכיוונים. כמה פעמים קראתי בימים האחרונים בפייסבוק – 'עזוב אזהרות. שים כדור במרכז המסה, ואחרי שזה עוצר אותו וודא הריגה.' האמת – אם המאבטח היה פועל כך באריתראי האומלל שנפל קורבן ללינץ', זה לפחות היה חוסך לו את הלינץ'. אני מקווה שהוא ישב בשקט בעולם הבא כמה שנים ויחכה לאנשים כמו הרב שמואל אליהו כדי ללוות אותו בדרך לגיהינום על אמירות כמו שצריך לשפוט חייל שמשאיר מחבל חי אחרי פיגוע. יחכה יחד איתו גם שחר ממן, אולי לא צדיק גדול, אבל כנראה קורבן נוסף של הגישה הזו. זה הבחור שנורה על ידי שוטר בקטטה בבת ים. מניין ההרוגים של ההסתה הזו עומד כרגע על שניים. אני לא אופטימי שזה יישאר כך.

אנחנו למעשה במלחמת אזרחים. היא מגיעה לכל בית ויכולה להכות בכל אחד. הגבולות לא ברורים והאויב לא ידוע. המלחמה היא רק לכאורה בין יהודים לערבים. למעשה היא בין מי שרוצה להרוג וליהרג, לבין מי שרוצה לחיות. בצד של אלו שרוצים לחיות יש את אלו שמפחדים, והם הרוב. הם מבטיחים שתמיד תהיה כמות של אלו שרוצים להרוג וליהרג. הפחד הוא מה שהורג אותנו במלחמה הזו.

חייבים לפעול בלי פחד. להסיר את הפחד. לא לתת לו להיות גורם בחיים שלנו. השוטר או איש המג"ב שרואים אדם משתולל עם סכין לידם, חותרים למגע, מקצרים טווח ויורים בו, פועלים באותו הרגע ללא פחד. כך גם אני ואתה יכולים לפעול. לחתור למגע, ולקצר טווח, ולהושיט יד לאנשים שכמונו, רוצים לחיות ולהתגבר על הפחד. כך ננצח את המלחמה הזו. אנחנו – הטובים.

יש ביישובי משגב כוננות מוגברת. רואים יותר פטרולים, יותר אסיפות חירום, יותר אנשים עם נשק. זה בסדר גמור (כמעט. אני יוצא עכשיו להליכת הבוקר שלי, בחשיכה כמעט מוחלטת. מתכון לבריאות וגוף חטוב בכל ימות השנה, מתכון לצרות היום) אבל כך לא מנצחים את המלחמה. כך מנציחים אותה. כך מנציחים את הפחד. חייבים להסיר את הפחד, ואת האיום, בדרכים אחרות. ליצור אווירה שבה אלימות כלשהי היא לא לגיטימית. מרחב בטוח במשגב וסח'נין. שתושב משגב ירגיש בטוח בכל נקודה במרחב הזה כמו שתושב סח'נין ירגיש בטוח. בכל מקום ובכל שעה. כרגע אנחנו רחוקים מזה, אבל אנחנו יכולים לעבוד ולהגיע לשם. בעבודה קשה, בחתירה אקטיבית למגע עם אנשים שכמונו, יוצאים בבוקר לעמל יומם ורוצים להיות בטוחים שיחזרו בערב הביתה בחתיכה אחת.

אתמול ישבתי עם אנשים טובים ממשגב ומסח'נין. ידעתי ממה האנשים ממשגב פוחדים, כי אני פוחד בדיוק כמוהם. שמעתי קצת ממה האנשים מסח'נין פוחדים. אלו פחדים שונים, אבל זהים בבסיסם. והבנתי שכמו שאמר פ.ד.ר. – אין לנו מה לפחד אלא מהפחד.

ביום שלישי – 27.10.2015 בשעה 16:00 ניצור שרשרת אנושית חיה של תושבי משגב וסח'נין (אם מישהו יבוא ממקום אחר לא נגרש אותו. נחזיק גם ביד שלו ונעזור לו להתגבר על הפחד) בין צומת משגב לסח'נין. הדרך לשם עוד רחוקה. צריך לארגן מספיק משגבים שיגיעו. צריך לארגן מספיק סח'נינאים שיגיעו. אלו צריכים להתגבר על פחדיהם, וגם אלו. צריך אישור משטרה. צריך להפעיל רשתות קשר שהעלו אבק. צריך ליצור מודעות. צריך להפיץ את הידיעה. אבל זה יקרה. אם ארבעים אלף איש יכולים לצעוד בסח'נין בהפגנה, אחוז מזה, ארבע מאות, יכולים להגיע ולאחוז את היד שלי. אני אנסה להביא ארבע מאות וחמישה מהצד שלי, וכך יעמדו שלובי ידיים שמונה מאות וחמישה אנשים בכביש שמונה מאות וחמש, וכך נתחיל לנצח. אנחנו, הטובים. חיל פרשים אנו, אף על פי שאין סוסים לנו.