לוח וגיר

פרשת 'המורה מאזור השרון' שנטען כי קיימה יחסי מין עם תלמיד עוררה את גל התגובות הרגילות. לצד הסקרנות הרכילותית העצומה, והכותרות הפרובוקטיביות, יש כתמיד את קריצת העין. פשע ללא קורבן. וכי מי מבני השש עשרה והשבע עשרה לא היה רוצה בהתנסות מינית עם אישה מבוגרת ממנו, בקיאה ברזי המין והמיניות, שתשמש לו כמורה פרטית? הפנטזיה הזו מקבלת אין ספור הדהודים בתרבות וביצירה, החל מ'לוח וגיר' הקלאסי של קראוס, וכלה ביצירות פחות ידועות כמו 'לא תקין רומנטית' של יוסי סוכרי. אני רק רוצה להבהיר – כל מה שנכתב בפוסט הזה לא מתייחס לפרשה המסויימת הזו, שפרטיה עוד ייוודעו בבית המשפט,. כל אדם וגם מורה זו הוא בגדר חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. הפוסט הזה עוסק בשאלה הכללית של יחסי מורה – תלמיד, וב'קריצה' התרבותית הזו, בפנטזיה הגברית המתגשמת.

הטענה הראשונה כנגד אותה קריצה היא – אם זה היה הפוך? אם זה היה מורה ותלמידה גם אז היית אומר שהוא עשה לה טובה? אבל כאן יחסי הכוחות אינם שווים. זה אף פעם לא אותו דבר כשזה 'הפוך'. התרבות שלנו קונסת כל שימוש – מרצון או שלא מרצון – במיניות נשית בקנס של בושה, ומעצימה את השימוש במיניות הגברית. וכך, תלמידה השוכבת עם המורה תחשב ל'שרמוטה' במקרה הטוב, ולעולם תחשב כמי שפיתתה את המורה, ועשתה שימוש אסור במיניותה. אותה תלמידה גם תאבד לא רק את כבודה אלא גם את 'בתוליה' הנושאים ערך רב בהון תרבותי. התלמיד, לעומתה, הוא 'גבר גבר' ועשה את אותו הדבר שכל בני גילו משתוקקים אליו, ובניגוד לחובתה של התלמידה לשמור על בתוליה, הרי שהוא משתוקק ממש להיפטר מהם, ושמירתם לאורך זמן של הבתולים אצל גבר, היא הכרוכה באבדן ההון התרבותי ולא להיפך. כך שזה באמת, אבל באמת לא אותו דבר.

אז? אז זה בסדר? זה מומלץ? אולי כדאי להכניס את זה לתכנית הלימודים?

ממש לא. המדובר בניצול, ביחסי מרות, ובכל דבר שלילי שניתן לייחס ליחסי מין בין שני צדדים שאינם שווים מבחינת יחסי הכוחות ביניהם. אמנם מבחינה תרבותית, המדובר בעניין שונה, אך גם כאן המדובר בעניין לא פחות חמור. החוק אינו מבדיל בין מורה המקיים יחסים עם תלמידה ובין מורה המקיימת אותם עם תלמיד, וטוב שכך.

מערכת היחסים הראשונה של אדם קובעת במידה רבה את מהלך שארית חייו. היא מעצבת, היא קובעת דפוסים. ככזו עליה להיות חופשייה מלחצים ומכפייה, מיחסי מרות ומניצול. בכיתה יא ויב רוב התלמידים הם כבר בגיל בו הם יכולים לתת הסכמה ליחסי מין מבחינת החוק. אבל צריך להגן עליהם עדיין מפני ניצול, לחצים וכפייה. מערכות יחסים בגיל הזה, המעצב והפגיע, צריכות להיות בין שווים, מבחינת הגיל והמעמד, מבחינת היכולת לכפות על הצד השני דבר שאינו רוצה בו, מבחינת ההתנסות הראשונית ורכישת המיומנויות (ודאי שלא המיומנות הטכנית ביחסי מין) בקיום מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית עם אדם אחר, על כל הכרוך בכך.

אותו תלמיד עלום שם נפגע הרבה מעבר למה שניתן להבין מהחוק היבש, או מהקונבנציה התרבותית של 'לוח וגיר'. נשללה ממנו האפשרות להתנסות באותה מערכת יחסים שוויונית ופתוחה. הוא היה במערכת יחסים שיש בה אלמנטים של כוח, של ניצול (הן הניצול שלה אותו, והן העובדה כי לפי המסופר בעיתון שיפרה את ציוניו במהלך הרומן) של מאזן אימה הדדי (כמורתו יש לה כוח אדיר כלפיו. מצד שני, אם יתגלה הרומן האסור הרי שהתוצאות כלפי המורה הן הרסניות), של הסתרה וחשאיות. כל אלו עלולים ליצור בחייו דפוסים הרסניים לעתיד לבוא. הרסניים לו, ולבנות זוגו אם לא יצליח לשבור את הדפוס המחשבתי הקושר מערכת יחסים עם כוח וניצול.

האם אני הייתי רוצה בהתנסות כזו? אם הייתם שואלים אותי בגיל 17 ייתכן והתשובה הייתה חיובית. בגיל 47 התשובה היא שלילית באופן מוחלט. אני חושב שאני עכשיו אדם חכם יותר ומנוסה יותר. אם אני מסתכל על מערכת היחסים העמוקה הראשונה שהייתה לי, אז אני נוטה בדרך כלל לצבוע אותה בצבעים קצת פחות ורודים וזוהרים, וזאת בשל הסיבה שכפי שמדי פעם כתבתי כאן, היה פער ציפיות מסויים ביני ובין שותפתי לפשע, ואני חושד שמה שנראה לי כמערכת יחסים נצחית ועמוקה מני ים נראה לה כאתנחתא קומית. ועדיין – היינו שווים. איש מאיתנו לא כפה דבר על השני. הייתה לנו מידה רבה של כבוד הדדי, קשב, ואינטימיות הבאה מתוך הבנה, תנאים שלא ניתן להשיג במסגרת של יחסים לא שוויוניים, יחסי מורה – תלמיד, יחסי מורה – תלמידה. האם זה הפך אותי לאדם טוב יותר? יכול להיות. יכול להיות שמטבעי אני נוטה לרצות את השוויון במערכות היחסים (המועטות מאוד) שלי. יכול להיות שמטבעי אני סולד מהפעלה של כוח ומרות, מניצול. אבל אני בטוח שהבאתי המון תכנים ממערכת היחסים הזו – לטוב ולרע – לשארית חיי. בהקשר הזה של מתן הכבוד לבן הזוג, וההתייחסות הראויה אליו, אני חושב שיש דפוס מעצב שקיבלתי במערכת היחסים הזו, שמאוד סייע לי להמשיך בדרך הזו, ולדעתי התוצאה היא חיי נישואים יציבים, ואם יורשה – מאושרים. הזדמנות זו נמנעה מאותו תלמיד מרמת השרון. קריאות ה'גבר גבר' בחצר בית הספר לא מהוות פיצוי של ממש על החסר הזה.

אבל למה אני מקשקש? רוד סטיוארט סיפר את הסיפור הזה הרבה יותר טוב ממני.