שאלות ותשובות על תנינים

אפשר לקבל בקבוק?

לא.

למה לא?

כי אפשר להשיג רק בעיזה באר באשחר.

אז בכל אופן תביא אחד.

אנחנו מבשלים עשרים ליטר. כשהתהליך נגמר עם כל מה שנשפך ונטעם בדרך יוצא בין 15 ל-17 ליטר שזה בסביבות חמישים בקבוקים. אני מביא אותם לפאב באשחר כי כיף לי שחברים שותים את הבירה שהכנתי, וכיף כשהפאב פועל ויש חיים באשחר.  יותר ממה שהולך לשם אין. אם אתחיל לחלק לחברים מחוץ לאשחר, אפילו מאוד קרובים, לא יישאר כלום. זו כמות קטנה מאוד אבל נגמרת מהר מאוד.

אז נבוא.

תבואו, בסבבה. תרימו טלפון ותגיעו. מבטיח תנין אחד עלי, אם יהיה כשאתם מתקשרים.

מה זה אם יהיה?

לוקח שלושה שבועות להבשיל תנין. התהליך עצמו קשה ומסובך, וזו עבודה מטורפת. אני לא יכול להוציא מחזור יותר מפעם בחודשיים שלושה.

מה זה עבודה מטורפת?

ש' כמובן אחראית על הבישול. לקחה קורס מקצועי וכל זה. התפקיד שלי זה ביקבוק.

וזה כל כך קשה?

כן. כי צריך סטריליות אבסולוטית. כל מה שנוגע בבקבוק או בתערובת צריך להיות מחוטא. אנחנו ממחזרים בקבוקים. זה ימים שלמים של עבודה של חיטוי וניקוי. הביקבוק עצמו של הכמות הזו זו עבודה לשעתיים לשני אנשים.

וזה שווה את זה?

כן. הבירה הבלגית הטובה ביותר מהצד הזה של הסכלדה.

למה בלגית?

כי זה מה שאנחנו אוהבים. האהובה עלי אישית זה הדליריום טרמנס. ש' מתה על סן ברנרדוס. לקח לנו כמה מחזורים להגיע לשלמות, אבל הגענו.

וואלה?

וואלה. נרשמנו לתחרות אפילו.

בהצלחה!

תודה. אני יודע שהבירה טובה. מה זה טובה, מעולה. אם זה יתבטא בפרס אני לא יודע, אבל בא לי לבחון את עצמי ואת ש' מול אחרים שמתעסקים עם זה. מה שכן, המותג שלנו הכי מגניב לדעתי.

תנין, למה?

כמובן שיש סיפור, אבל לא ניכנס לזה. ככה זה הבירה הזו, התנין מסח'נין.

סח'נין ואלכוהול?

כמובן החלק הנוצרי. אגב, כמה חנויות לא רעות, כולל החנות הסודית שאפשר להשיג בה את עראק אחים חדאד מירדן. זה שהוא הכי טוב בעולם. זה דווקא החלק הטוב במילט, אני חושב.

איך ידעתי שתגיע למילט?

המילט חובק כל.

טוב, אין לי כוח לשמוע בפעם המיליון על המילט, אז נפסיק כאן. תן לי איזה ממתק.

מה הולך?

הצרפתייה ששמת בפעם הקודמת מגניבה. תן עוד משהו כזה.

לא הולך. חזרנו ל-1971. תשמעו עכשיו להקה שלא שמעתם עליה אף פעם שנקראת 'דה מומנטס'. החבר'ה האלה לקחו שיר די מעפן של הביטלס, מין התחכמות קאנטרי שמבוססת על משחק מילים עם 'גידיאונז בייבל' וקבור בצד השני שאף אחד לא שומע של הלבן הכפול, ועשו ממנו משהו שחור וכועס וזועם. מי שמכיר את המילים המקוריות מאוד יהנה ממה שדה מומנטס עשו מזה. זה מופיע בתקליט של שחורים שרים לנון מקרטני (שכה אני אחיה, זה הכותרת של התקליט הזה) שכל טראק שם זה פנינה. תשמע, לא יזיק לך.

אבל אני רוצה את הצרפתיה!

לא תקבל. דה מומנטס – רוקי רקון – גו.

קרקס המילט הנודד ייטה אוהלו

במסגרת הלימודים שלי אני צריך לעבור 'סמינר דוקטורנטים' שבו אנו יושבים פעם בשבועיים ושומעים הרצאות אחד של השני. החובה היא להשתתף בזה שלושה סמסטרים, אבל אני ממשיך להגיע לשם גם בסמסטר הרביעי כי האנשים פשוט מעניינים אותי ואני לא רוצה לאבד קשר עם האוניברסיטה. הכתיבה היא תהליך בודד מאוד, ואני מנסה לעשות כל מה שאפשר כדי להפיג את הבדידות הזאת.

שמתי לב לזה שבאופן כללי מציגי המחקרים מתחלקים לשניים – אנשי המצגות והדוברים בעל פה. שמתי לב גם שככלל הצגות המחקר שנעשו ללא מצגת טובות בהרבה מאלו שנעשו עם מצגת. כמובן שלכלל הזה יש חריגים – והחריג הברור זה את/ה שלמרות שהצגת עם מצגת ההצגה שלך הייתה נהדרת והזלתי בה דמעה חרישית, והכוונה לא אלייך בכלל. אבל ברוב המקרים זה תופס. כמובן שיש מקומות שמצגת היא מחוייבת. בכנסים האלה של פאנל של שישה דוברים בחצי שעה – מצגת זה ממש משהו שמצפים לו. זה מחוייב מהפורמט. אם יש לך חמש דקות (או רבע שעה) אתה לא יכול ממש להעביר נושא כמו שצריך, והמצגת היא גם כלי למקד את תשומת הלב של המשתתפים, וגם להחמיק פרטי מידע שייקח יותר זמן להקריא בקול. אבל אם יש נאמר – חצי שעה עד שעה או אפילו שעה וחצי לדבר, אסור אסור אסור מצגת. למה?

* המצגת היא כלי זיכרון חיצוני. היא זוכרת בשבילי. אם אני מתאמץ לזכור בעצמי, החומר מוטמע אצלי הרבה יותר טוב, ובסופו של דבר גם עובר טוב לקהל.

* כתוצאה מזה – כשאני מדבר בעל פה נשמע שאני מבין על מה שאני מדבר. מצגת יכולה להידרדר בסוף להקראה של טקסט, אם הדובר לא מספיק מיומן / עצלן / לא בכושר / סובל מדלקת ריאות סופנית כמו שאני הייתי בכנס ההיסטוריונים בת"א במרץ. זה כבר קצת זלזול בצופים וקצת בזבוז של הזמן שלהם כי אפשר היה פשוט לשלוח אליהם את המצגת במייל ושיקראו אותה בזמנם הפנוי.

* בשיחה אפשר לאלתר, ולהגיע למקומות שהקהל לוקח אותך, באופן מילולי או לא מילולי. צריך להיות כמובן שלד בסיסי שאי אפשר לסטות ממנו, אבל צריך לתת מקום גם לזרימה חופשית. מצגת הורגת את האפשרות הזאת.

* תקשורת צריכה להיות חופשיה ובלתי מופרעת. זה הדבר הכי בסיסי בכל מערכת יחסים בין בני אדם. הברמאס עשה על זה קריירה (תיאוריה של הפעולה התקשורתית. תמצאו ותקראו. כדאי) אבל לא צריך לקחת את זה למקומות מאוד עמוקים בשביל לדעת שזה עובד. בחקירה של עד בבית המשפט, אם משוחחים איתו בנועם הליכות שיחה חופשית ורגועה מוציאים ממנו כל מה שרוצים. אם מתעסקים עם ניירות וכאלה – איבדתם אותו. אם עושים את הטעות של עורכי דין טירונים ומנסים לעצבן אותו ולהוציא אותו מאיזון – לא תקבלו ממנו כלום. זה קצת יותר מסובך כי הקבוצה שצריך להתייחס אליה בחקירה כוללת גם את השופט, את עורך הדין של הצד שכנגד ולפעמים גם את הקלדנית ואת הלקוח שלי שיושב מעוצבן מאחורה ולא מבין למה אני כל כך נחמד אל הצד השני. אבל זה העיקרון הבסיסי. בין הדובר ובין הקהל צריך לעבור קו תקשורת בלתי מופרע. ברגע שמתעסקים עם מצגת, החל משתי הדקות בהתחלה שמנסים להעלות אותה ולא מצליחים, וכלה בכל פעם ש – לוחצים על הכפתור להעביר שקופית ומסתכלים לשנייה אחורה לראות שהיא ממש עברה, וקוראים אותה קצת – איבדתם את התקשורת עם הקהל. זה מצטבר בסופו של דבר למשהו לא טוב.

* הצד השני של זה הוא שבימינו הטרופים גם לקהל לא כל כך איכפת ממך. הם יושבים בדרך כלל עם לפטופ פתוח, ואתה צריך להתחרות תחרות עזה עם פייסבוק, או עם מיליון מסרונים ווצאפים שהם מקבלים במהלך ההרצאה וחייבים, אבל פשוט חייבים להתייחס אליהם. אז אם אתה מתעסק עם המצגת אתה שקוע בענייניך והם שקועים בענייניהם ויש דו קיום מאוד נחמד, אבל לא העברת להם מה שרצית. אם אתה נועץ בהם מבטים עזים ללא הרף, פחות נעים להם לעשות לייק לתמונה של חתול בפייסבוק. זה עד כדי כך פשוט. משפט כמו 'בניגוד למושג 'סובייקט בתהליך' של ז'וליה קריסטבה, המודל האידיאלי המתבסס על דיבור סטנדרטי – גם כשאין הוא ממומש במלואו – הינו נייח וסגור בכוח', אם הוא מוקרא ממצגת, לא יישמע ולא יובן. כשהוא נאמר בשכנוע עצמי, מזכרון, תוך נעיצת מבטים רבי רושם בקהל – מישהו שם ינסה להבין למה אני, לעזאזל מתכוון.

אז? אז זו המיומנות הכי בסיסית שצריכה להיות לדובר. פשוט לדבר. אם מישהו לא מסוגל לעשות את זה בלי מצגות ובלי שטויות, הוא לא שולט במיומנות הכי בסיסית של העיסוק האקדמי. כמו הפוליטיקאים, שהדבר הכי בסיסי שלהם (ולפעמים הם באמת גם עושים אותו, לרוב כגימיק) זה להפוך ארגז ירקות, לעמוד עליו, ולדבר. למי שאין את זה שיילך הבייתה.

אז? אז יש לי שתי הזדמנויות נהדרות לתרגל את זה. תיקון שבועות ב-23.5 בקהילה הפלורליסטית בכרמיאל (שזה כולל את הרפורמים, הקונסרבטיבים, והזרם החילוני שגם יש דבר כזה ויש לי אפילו חברים מאוד טובים שם) ששם אני מרצה על הנושא המאוד חשוב ומעניין את הכל של המילט, תחת הכותרת המטעה משהו 'רות המואביה ופסיקת בג"צ', שזה ניסיון של הרב שלי לעשות פופולריזציה לנושא, כי הוא לא ממש מבין איזה סוחף קהל זה המילט, ועד כמה יש צמאון אדיר להבין מהו ולהתמודד עמו. אחרי כן ב-5.6 יש פסטיבלימוד גליל שזה לימוד והרצאות משותפים על נושא של 'שכנות' ומה יותר 'שכנות' ממילט? שם אפילו תופיע מירה עוואד, ואני מה זה מקווה שלא תבחר אחרי כן ללמוד בקבוצה שלי כי זה יוציא אותי מאיפוס יותר מהמצגת, וכל הקטע של הסרת מחסומים חוקיים ליחסים בין בני עדות שונות ייראה פתאום משהו מלאכותי שנוצר כדי לכבוש את ליבה של אלילת האלילות (למרות שלבי תמיד יהיה נתון לש').

בקיצור קרקס המילט הנודד ייטה אוהלו. ממתק?