מונחון שימושי

אחרי חמש וחצי שנות כתיבה בבלוג הקודם, הצטבר שם אוצר מונחים ודימויים שאני גורר איתי לכאן. אז מי שלא יודעת למה המילט הוא לא סבבה אגוזים בכלל – מוזמנת להתעדכן בסדר אלפביתי –

* אבו – אני מזוהה כ"אבו אלמוג" מהסיבה הפשוטה שבתי היא אלמוג. זה גם היה הכינוי שלי בוויקיפדיה די הרבה זמן. הכינוי הוא מחווה לתרבות הערבית, עם טוויסט פמיניסטי קטן. בהתחלה עודדתי את המגיבים כאן להזדהות גם הם כ'אבואים', וכך צצו להם אבו אבשלום, אבו מתן, אבו קרן, ואבואים נוספים. ואז הגיעה לכאן שיר-דמע, שמי שמכיר את הבלוג שלה (שנסגר מאז לציבור הרחב ופתוח ליחידי סגולה בלבד, ואני ביניהם!) יודע שיש לה רגישות לצרכים של אנשים שלא רוצים להיות הורים, וחטפתי שטיפה רצינית מכאן ועד הודעה חדשה. טוב, אז אני אבו אלמוג, ואתם תהיו מי שאתם רוצים.

* אשחר – היישוב הקהילתי שאני גר בו. היישוב מצוי בגוש שגב בין כרמיאל לסח'נין. הוא מוקף בגדר ובה שער צהוב, וחמוש בתקנון האוסר על קבלת מי שאין לו זיקה יהודית וציונית כתושב.

* בולגקוב, מיכאיל; בורטקו, ולדימיר – עד כמה שקשה להאמין הבלוג התחיל עם סדרה של שניים שלושה פוסטים שניתחו את 'האמן ומרגריטה' של בולגקוב, בהקשר של שידור חוזר של הסידרה ב'יס ראדוגה'. זה נושא שלא ממש חזרתי אליו הרבה, למרות שבולגקוב עוד מציץ פה ושם. ענייני תרבות עולים פה ושם בבלוג הזה. הרבה מוסיקה (טעם מאוד שמרני. רוק פולני משנות השבעים), קצת קולנוע (אותו כנ"ל), ספרות פה ושם (טעם מאוד אקלקטי. מבלשים זבליים ממש ועד בולגקוב. בזמן האחרון גיליתי את האליל בולניו ואני דבק בו כספחת), ועד טלוויזיה (טעם טראשי, רק ריאליטי כמעט, אבל דואג להסתיר את זה במסווה של ניתוח פוסט מודרניסטי בדרך כלל, עם ציטטות מפוקו שלא היו ולא נבראו). לב העניין של הבלוג הוא פוליטיקה, והכל מתחבר לזה, מרכיבה באופניים ועד להתלבטויות בנוגע לגידול ילדים. אבל ככל שיש מקום כאן לעניינים שבלב, ומכיוון שאני לא חושף מעולם פרטים מאוד אישיים בנושאים מסויימים, אז אני אוהב לחזור אל הקלאסיקות. 'האמן ומרגריטה' הוא אחד ממעט הספרים שגורמים לי לבכות בכל פעם שאני קורא את שורות הסיום.

* הואוני, אנליה – ההשראה לכתיבה, המוזה הרשמית של הבלוג. דוגמנית לבגדים תחתונים, חוקרת לאקאן, ואשתו הרשמית של האליל ז'יז'אק. עונה כמעט על המודל התיאורטי. הראיתם השראה נעלה מזו?

* המודל התיאורטי – מוזכר במספר פוסטים העוסקים בדמות האישה. לא נרחיב כאן, אבל המדובר באישה בעלת שיער כהה, המזכירה בקווים כלליים במראה ובאישיות את ז'אן מורו ב'הכלה לבשה שחורים'. ש' עונה על המודל התיאורטי בקווים כלליים. בכל מקום בו היא סוטה מן המודל, המדובר כמובן בשיפור.

* השער הצהוב – מבנה ממתכת המפריד בין תושבי אשחר לבין סביבתם. כך גם החלטת אסיפה הקוראת לקלוט ביישוב רק מי שהוא בעל 'זיקה יהודית וציונית'. בזבזתי את יוני-יולי 2011 במלחמה שמטרתה הייתה לפתוח את היישוב לקליטה של כל מי שירצה להיקלט בו. ספגתי מכה, וקמתי. אמשיך להיאבק.

* התנין מסח'נין – הבירה הגלילית האמיתית שאני מכין לגמרי בעצמי בבית ומגיש לאורחים בפאב של אשחר. הבירה הבלגית הכי טובה מהצד הזה של נהר הסכלדה. באמת!

* ז'יז'ק, סלבוי – אליל האלילים. ספק הציטטות הבלתי נלאה, רובן מומצאות מהראש. מתי שהוא בפברואר 2011 או משהו כזה, קיבלתי גם רשות מה'גרדיאן' לתרגם מאמר שלו על האביב הערבי, והרגשתי שאני ברקיע השביעי. דווקא כשהגיע להרצות באוניברסיטת תל אביב היה לי משהו אחר לעשות. אלה החיים.

* לפיד, יאיר – שק האיגרוף. שלי ושל צדוק טייסון.

* מאמם. סבבי. ברמות על שקשה לתאר – סופרלטיבים שמטרתם היא להדגיש קטעים מסויימים בטקסט, וגם להוריד מעט את המשלב הלשוני לפקאצית מדוברת, וזאת כאמצעי רטורי שנועד להדגיש דווקא את האופי האינטלקטואלי של הדיון כאן. אז זה יכול להיות סופרלטיב ("בונ'ה כל הקטע הזה של אסכולת פרנקפורט זה מאמם ברמות על שקשה לתאר") או דרוגטיב ("יש לי הרגשה שמה שעושה הקטע של אוניברסיטת בן גוריון לחופש האקדמי זה לא סבבי בכלל") אבל יהיו שניים שלושה כאלו בכל פוסט.

* מילט, שיטת ה- – השיטה המשפטית הנוהגת במדינת ישראל, לפיה מחולקים האוכלוסים לקבוצות קטנות על פי מוצאם האתני (המוסוות כ'עדות דתיות') היכולות להינשא רק בתוכן הן. כתבתי על זה תזה נורא ארוכה שמסבירה למה זה כל כך רע, ומדי פעם אני מסביר כאן איך בדיוק זה אחראי לכל הצרות של האנושות ממלחמת האזרחים בסוריה ועד רעידת האדמה בנפאל.

 * ממתק אמיתי – כינוי לקטע המוזיקלי המסיים בדרך כלל את הפוסט.

* סגן אלוף העולם בציונות – ב-2014 אירע מקרה שאינו הגון, ובו זכיתי במקום השני (ביחד עם משפחתי) בחידון הציונות למשפחות של ערוץ 10 בהנחיית אלי יצפאן. אני והציונות זה יחסים לא פשוטים, ולפעמים די נמאס לנו אחד מהשני, אבל רוב השאלות היו אמריקאיות, כך שלא הייתי צריך להתחבט בטרמינולוגיה של 'עולים' לעומת 'מהגרים' או 'מלחמת השחרור' לעומת 'הנכבה'. מאז אני מחזיק בתואר 'סגן אלוף העולם בציונות'. פוסטים המתעסקים בעניינים האלה בדרך כלל מסתיימים בפיסקה 'כה אמר סגן אלוף העולם בציונות, מכפרו הסגור ליהודים בלבד, מוקף בגדר גבוהה, ובה קבוע שער צהוב'.

 * סטרעטין, חסידות – אבות אבותי מצד אמי היו אדמו"רים בסטרעטין. אני הוא כמובן היורש הרשמי של התואר, וככזה מרשה לעצמי מדי פעם לפסוק הלכה כשאני מתהדר בתואר "האדמו"ר הזקן מסטרעטין היושב במתיבתא דסח'נין". סיפורי החסידים שאני מספר בתוארי כאדמו"ר סטרעטין מסתיימים בדרך כלל בהשמדתה של הקהילה בפרעות ת"ח ת"ט. אבל שומה עלינו להאמין כי יום יבוא, ויבוא המשיח, ויקבץ נדחי ישראל לארץ הקודש, ויצילנו מרשעותם של אותם גויים. אמן כן יהי רצון.

 * עומר, דאהר אל- – המרענן הרשמי של הבלוג. שליט הגליל במאה ה-18 שהקים כאן מדינה פלסטינית, והביא אליה את היהודים מגלותם, על מנת שיסייעו לו במלחמתו בשולטן היושב בקושטא. הדאהריזם מחייב זהות גלילית נפרדת, שיתוף פעולה יהודי-ערבי, ומלחמה בכוח קולוניאליסטי חיצוני. המדינה הדאהריסטית היא מונרכיה אבסולוטית, המתקיימת מתיירות שעיקרה עליה לקברים קדושים, ולבית הדין לגירושים ללא אשמה ונישואים ללא מילט בצפת. יש לנו גם מונופול על ייצור הזעתר, ואנחנו מייצאים אותו בכמויות קטנות ובמחיר מופקע.

* פ' – המנחה הסודית בדוקטורט, העוסק כמובן בשיטת המילט. זהותה חסויה מטעמי עינא בישא של גוגעל ר"ל, אבל חיפוש של שנייה בגוגל יכול לחשוף אותה די בקלות.

 * ש' – ש' היא אשתי. היא לא אוהבת שאני כותב עליה ואני מכבד את זה. לפעמים אני כותב על משהו שקשור בה בעקיפין ואז אני מזכיר אותה בראשי התיבות של שמה. קוראי הבלוג הזה יודעים עד כמה אני אוהב אותה, אבל לא הרבה מעבר לזה.

 * שומסק – העיירה באוקראינה ממנה הגיעה משפחתו של אבי. רוב המשפחה נותרה שם לאחר עליית סבי ב-1937, וכולם נהרגו ביום אחד ביולי 1942.

 * 88 FM – תחנת הרדיו הטובה ביותר בישראל, וספק תוכן בלתי נלאה לבלוג הזה. עד זרא. האליל הוא כמובן בועז כהן, אבל גם בן רד קליבר ברמות על שקשה לתאר.

1971 – השנה הטובה ביותר ברקורד של המוסיקה מאז ועד עולם. היו כמה פוסטים שהוקדשו לזה. טוב, טרנספורמר וזיגי סטארדסט היו ב-1972, אבל סך הכל זו בחירה מאוד מנומקת. החיים שלי והדעות שלי די תאמו את אימג'ן של לנון שיצא בשנה הזו, ובזמן האחרון אני קצת עם האריסון ו"מיי סוויט לורד", שהוא במקרה השיר המושמע ביותר ב-88 FM.

1987 – השנה שנתקעתי בה, ואין לי מושג למה. בחלומות שלי, ובעולם המנטלי שלי באופן כללי אני עדיין שם. ממש לפני הטראומה של האינתיפדה הראשונה, לפני הודעה שקיבלתי מהאקסית המיתולוגית שאני מוחלף במודל משופר יותר, ולפני שהחיים שלי בכלל התחילו עם ש' ועם הילדים ועם הלימודים ועריכת דין וכל זה. יש די הרבה פוסטים גם על זה, שבדרך כלל מזכירים מקום שנקרא 'נבי אל עוואדי', שם ביליתי את החלקים המשמעותיים יותר משנת הפלאות 1987 המתואר בדרך כלל כ – "אותו מחוז חפץ מיתולוגי, אסכטולוגי, נשגב – נבי אל עוואדי."