חוק שוויון מגדרי במיזוג אוויר בבתי המשפט

חוק שוויון מגדרי במיזוג אוויר בבתי המשפט, התשע"ח – 2018

1. הגדרות
בחוק זה:
"בית משפט" – לרבות בית דין.
"מזגן" – כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו – 2006.
"שופט" – לרבות רשם, דיין, נציג ציבור בבית הדין לעבודה, וכל הממלא תפקיד שיפוטי על פי דין.
"קלדן" – המועסק בקלדנות באולמו של שופט, אם בהעסקה ישירה ואם כעובד קבלן.
"מעלות" – בסולם צלזיוס.
"אולמו של שופט" – לרבות לשכה, אם השופט מקיים בה דיונים.

2. מניעת יגון
המזגן באולמו של שופט בבית המשפט לא יכוון לרמה העולה על 23 מעלות או פחותה מ-18 מעלות.

3. חזקת גיהינום
נמדד מחוץ לאולם בכל אמצעי שהוא (לרבות דאשבורד של מכונית החונה למעלה מעשר דקות במקום פתוח מחוץ לאולם) חום העולה על 42 מעלות, יכוון המזגן לרמה של 18 מעלות עד שאותו אמצעי יראה כי הטמפרטורה פחתה מ-42 מעלות.

4. שוויון
מדי שעה עגולה ייערך משאל בין הנוכחים באולם (לרבות שופט, קלדן, מתדיינים ובאי כוחם) בדבר הטמפרטורה שיש לכוון אליה את המזגן, שלא תפחת ולא תעלה על האמור בסעיף 3 לחוק זה. המזגן יכוון לממוצע האריתמיטי של התשובות.

5. עונשין
על שופט העובר על הוראה מהוראות חוק זה יוטל לשהות בלשכתו מבלי להפעיל בה מזגן במשך יום שלם, בתאריך שבין ראשון ליולי לראשון לספטמבר. השופט ינצל זמן זה להרהורים על תוצאות מעשיו וכתיבת פסקי דין.

כן יקום!
גל אמיר, עוצר,
בשם פלג אמיר, הראשון לשמו
סולטן הסולטנות הד'אהריסטית של הגליל והכרמל.

הדתה

פעם היה איש נורא חכם שקראו לו נתן אלתרמן. לא ניכנס לכל מיני ענייני התנועה לארץ ישראל השלמה ומפא"י וזה. יש גם מפא"יניקים חכמים, הוא אחד מהם. אז הוא כתב שיר נורא חמודי שאני מביא כאן בקיצורים מסויימים כי הוא נורא ארוך – ויש בהמשך עוד שירים וממתק עם יפה ירקוני בסוף אז תחזיקו מעמד –

א. להורים חופשיים – זוג מוכר לי מאד

נולד ילד חמוד וחופשי בדעות.

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית

נשתרשה נטייה חזקה קלריקאלית!

ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,

מה למטה ומה בשמיים מעל

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים? וכמו זה שאלות

של אנשי המאה השחורה.

אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה

לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה.

וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,

פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.

….

ב. ומובן שהאב גם האם, שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.

לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים,

הפיליסטר שאל אם יש אלוקים.

נדהמו אם ואב והוחלט לחזות:

איך הגיעה אליו השמועה הלזאת?

ג.ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר, בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפני

קודם כל אדמה ושמיים….

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג

מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.

לוחצים ותיקים! אב, מורה ומורה!

אל תהיו פוחדים כה מעין הרע!

……..

ד. חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים

שגם המה היו קלריקלים קטנים,

ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם:

הם גדלו אפיקורסים ברוך השם.

שרדתם? וואלה יופי. אף ילד ששומע בבית הספר שאלוהים ברא את העולם וחוזר הביתה לבית חילוני לא יחזור בתשובה. מה ששובר אותם תמיד (גידלתי שני ילדים שלמדו בגן דתי, ולאחר מכן בסביבה דתית) זה הטלוויזיה והמחשב בשבת. גם הקלריקל הקטן הגדול ביותר יישבר מזה. מקסימום יבקש שאמא תדליק נרות ואמא תגיד לו שזה לא משהו שהיא עושה.

ובכלל לגדל ילדים בסביבה חופשית מדת זה אידיאל נורא חמודי, אבל יצאו – אתם יודעים – קצת מנותקים מהסביבה, ומהעולם שמה לעשות יש בו המון המון דת. אם מגדלים אותם בצמר גפן שאין בו דת, אז כשהם ייגדלו ויגלו פתאום את הדבר הזה, יכולים לקרות אחד משני דברים – או שהם יצאו חבר'ה מנותקים כאלה ומתנשאים, שהסביבה חושבת שהם קצת אהבלים. או – מה שיותר גרוע – יגידו איזה נפלא הדבר הזה שאבא ואמא הזדוניים תמיד הסתירו מאיתנו, ואז יחזרו בתשובה ונ נח נחמן וקופצים עם הכיפה המצחיקה הזאת ופייר בשביל זה גידלנו את הילד? עדיף לחתוך את הזין ושלא יצא ילד כזה. אז זה למה שאני, למשל, גר ביישוב מעורב דתי-חילוני (הם סובלים ממני הרבה יותר ממה שאני סובל מהם) שולח את הילדים לגן דתי, שממש מתפללים שם בבוקר, ובגיל שש הילדים הולכים לבית ספר מעורב יהודים ערבים. גם שם יש דת. חוגגים שם את כל החגים של האסלאם, הנצרות והיהדות. מוקפים בדת מכל הכיוונים. אפשר לחשוב מה יצא מילדים כאלה. נאמר פריק של מחשבים שלא ראה בית כנסת מבפנים מאז שהכרחתי אותו להגיע לאולם הריקודים של נעמת כשהיה בן 13 להתפלל איתי תפילה רפורמית. ומש"קית ת"ש שאיך להגיד, לא ממש מקפידה על תרי"ג. וכמה השקעתי בהם באסלאם ויהדות! ותראו מה יצא. לא דאעש ולא נ נחמן. הם קיבלו את החיסון כשהיו קטנים.

וזה באמת כמו בנאדם שכל החיים לא נחשף לחיידקים וחי בתוך בועה ופתאום יוצא לאוויר החופשי.

ובבית הספר הרגיל טוב? כאילו באמת התכנית החינוכית של בית הספר הממלכתי שלא ממש סובל מהדתה זה סבבה?

אספר לכם סיפור קטן. אני למדתי בבית ספר יסודי חילוני לגמרי. זה בגלל שלא היו כל כך הרבה דתיים בעפולה, והיו להם בתי ספר משלהם. עפולה הייתה בפאזה של 20 שנה משאר המדינה (גם היום בערך) ובית הספר 'יזרעאל' (היום 'אלון יזרעאל' על שם יגאל אלון, הבנאדם שבאופן פלא בכל מקום בו טייל בשנת 48 לא נותר אף ערבי) היה מין שמורת טבע כזאת של מפאיניקים זקנים ילדים, שכולם באו מאותם בתים אשכנזיפתים של תנועת העבודה (המזרחים גרו בגבעת המורה, ובאופן פלא למדו אף הם  בבית ספר משלהם, מנפלאות משטר מפא"י שלפני פרצגבאי) עם חיזוק של חבר'ה נחמדים מהמושבים שמסביב שגם כן היו אותו סוג של חקלאים שאלוהים לא ממש מדבר אליהם בחלום. אז היה דת, אבל לא ממש הרבה. עשו הרבה רעש מספר התורה בכיתה ב' או ג', אבל בסופו של דבר לימדו אותנו את הספר כמו שילוב כזה של היסטוריה לא ממש מדוייקת וקושאן על אדמתנו. והיו חגים שקיבלו דגש חקלאי. ואף ילד משם (לא בדקתי אבל אני מסתובב בעפולה) לא יצא דתי. כולם חילונים למהדרין.

מה שכן היינו מתחילים כל בוקר בשירת היצירה הבאה שנקראת 'משוט בארץ' כשהמורה הייתה כותבת את המילים בגדול על הלוח, לדעתי כבר בכיתה א' ממש עד כיתה ו' אז גם כאן אני נותן טעימה, ותדעו לכם שיש עוד הרבה בתים שמבקרים שם בהרבה מקומות מעניינים נוספים עם תרמיל על השכם –

תנו לנו תרמיל על השכם
ואז נלך מעזה עד בית לחם,
ועת נבוא לבית לחם נשירה שם
זמר לאברהם
מבית לחם נמשיכה ליריחו,
שם נשיר ליהושע את שירתו,
ים המלח נחצה על גבי ספינה –
אנו כבר במצדה

נשירה שיר, איזו ארץ יפה!
נהלך לארכה, מסיני עד גולן – עד גולן
נשירה שיר, איזו ארץ יפה! 
נהלך לרחבה מירדן ועד ים. 

אז ככה. אני את היסודי התחלתי בשנה המאוד בעייתית 1973, שזה היה אשקרה שש שנים בתוך הכיבוש. הקו הירוק לא היה במפה שהייתה תלויה על הקיר, ונפגשתי איתו לראשונה בחוסר אמון מסויים בתיכון. השירים האלה, ודומים להם, הושרו כל יום. החל בשיעורי חברה ביסודי וכלה בשיעורי של"ח בתיכון קיבלתי לוריד ציונות וגולני ותותחני וכל מה שצריך. ותבינו, מדובר על שנים שהמערך שלט. 'שמאל' מיי תוכעס. ואני למדתי ביסודי כששרי החינוך היו אנשי 'תנועת העבודה' המובהקים זלמן ארן, יגאל אלון ואהרן ידלין. בנט היה מנסה להכניס שיר כזה לתכנית הלימודים היה חוטף בג"צ מטווח היטב ישר לביצים. אבל אהרן ידלין, מזכיר תנועת הקבוצות והקיבוצים? מזכ"ל מפלגת העבודה? חטפתי את הפאשיזם בהפוכה בלי שאף אחד שם אפילו לב.

ותראו איך יצאתי. לא מבוזבז כל השעות האלה ששרתי את השיר הזה? ד'אהריסט, שמאלן, שונא שנאת מוות את עזה, בית לחם ויריחו, שאלו מקומות שאשכרה הייתי שם ושנאתי כל רגע, ולא הרגשתי שאני שר זמר לאברהם או ליהושוע, ורוצה להתרחק מה מה שיותר מכל מה שמזכיר כיבוש. אז כנראה שלא כל מה שלומדים בבית ספר ומנסים להכניס לך בראש עם פטיש אוויר זה מה שיוצא בסוף. זה בגלל שבבית קלקלו אותי עם חשיבה ביקורתית.

וטיפ כזה אחרון לפני הממתק. אם שום דבר לא עוזר והילד חוזר מבית הספר אחרי שיחה עם הבת שירות ומספר שיש אלוקים והוא ציווה עלינו לשמור נידה וכשרות ושבת וברא את העולם בשבעה ימים – תשמרו שבת אחת כמו שצריך, כולל ביקורים בתפילות נורא ארוכות ומשעממות בבית הכנסת, ואיסור מוחלט על מכשירי חשמל, ותראו את החזרה בשאלה המהירה ביותר בהיסטוריה של עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

ממתק? זו כמובן יפה ירקוני ב'משוט בארץ'. מה שאירוני בזה זה שהיא שרה לי את הדבר הזה במטרה המוצהרת להפוך אותי לפשיסט קטן ב-1972. אבל ב-2002 רק שלושים שנה אחרי, כשלחמתי בחומת מגן, פתאום לא בא לה טוב, ופתאום אנחנו עם שעבר את השואה ואיך אפשר לעשות דברים כאלה. אז שום דבר לא אבוד, וממש עד הסוף אפשר ללמוד דברים ולשנות את הדעות, והכל החינוך לחשיבה ביקורתית שמקבלים בבית. לכי על זה יפה, אוהב אותך. עשית לי טוב בחומת מגן, וגם כשהייתי קטן אהבתי לשמוע אותך. למרות שאת השיר הזה אני ממש לא סובל כי אני ממש יכול לשמוע איך המורה מתחילה להקריא שמות מייד אחרי שהוא נגמר.

ביברס, ד'אהר וג'זאר, גולדה, הרצוג ושז"ר.

מסתבר שפרט לעניינים הקשורים בצריכת סמים קשים, אורן חזן הוא גם מחוקק. סוג של. ביחד עם סטאר נוסף מסוג זה, דוד ביטן, האדם שאי אפשר לפתוח רדיו או טלוויזיה בלי לשמוע את משנתו (ההברקה האחרונה היא כי 'לא קרא ספרים מזה עשר שנים' אך התחיל דווקא במקום די גבוה, לקח ליד את 'הזר' של קאמי. האמת – צריך קצת אקזיסטנציאליזם בכנסת. ואם כבר קוראים ספר בעשר שנים, אז את 'הזר' זו בחירה לא רעה) אז השניים האלו, איש תרבות הנגד והאקזיסטנציאליסט, נועדו יחדיו ובישלו לנו את ה'חוק לתיקון פקודת העיריות (הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה), התשע"ז – 2017'. הנה נוסח הצעת החוק, ביחד עם דברי ההסבר –

"פ/4152/20

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה),

התשע"ז–2017

תיקון סעיף 235א 1. בפקודת העיריות[1], בסעיף 235א, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1)   בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג), תקרא העירייה לפחות מקום ציבורי אחד על שם מי שכיהן כנשיא המדינה שנפטר ומקום ציבורי אחד על שם מי שכיהן כראש הממשלה שנפטר."

דברי הסבר

סיפורה של המדינה שזור באירועים, ציוני דרך היסטוריים וכן שורה ארוכה של אישים שעיצבו אותה לאורך שנות קיומה. אך טבעי, שנכבד את ראשי הממשלה והנשיאים של מדינת ישראל לאורך שנותיה, נכיר את פועלם, תרומתם וחזונם, בדרך שגם הדורות הבאים ידעו אודותיהם.

אחת הדרכים הראויות לכך היא הנצחת שמותיהם ברחובות בכל הערים והיישובים ברחבי המדינה. מסתבר, כי גם כיום עדיין ישנן ערים שכלל לא הנציחו ראשי ממשלה או נשיאים שנפטרו באמצעות קריאת מוסדותיהם הציבוריים על שמם. על כן, הצעת חוק זו מטרתה להנציח ולכבד את המורשת של הנהגת המדינה, נשיאי המדינה וראשי ממשלה שנפטרו, באופן אחיד וממלכתי תוך הגשמת ערכים היסטוריים של שימור המורשת הישראלית."

אז אני אשקרה לא מצליח לחשוב על עיר אחת בישראל שאין בה רחוב על שם בגין או ויצמן. רגע… יש בעצם… נו… ערבים! ואיזה ממזר החזן הזה. לא כותב 'הצעת חוק לבוא לערבים לא טוב בעיניים ולעשות להם רע על הנשמה' אלא 'הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה' ואפילו לא מזכיר את המילה 'ערבי' פעם אחת.

ובאמת אני כבר רואה בסח'נין רח' הנשיא קציר, שהיה הנשיא ביום האדמה, ואפשר אפילו ממש את האנדרטה של ההרוגים לעשות 'כיכר קציר'. אותו דבר עם כפר קאסם ובן גוריון. ובכלל, איזה קטע שיהיה למשל רחוב נתניהו בג'לג'וליה אחרי שנתניהו ילך לעולמו אחרי מאה ועשרים, או 'דרך נתניהו' בין סח'נין לעראבה שערבים ינהרו בה הלוך ושוב באוטובוסים?

ואני אומר סבבה כי אנחנו כאן בקטע של הגשמת ערכים היסטוריים של שימור המורשת הישראלית אז אני אומר למה רק להסתפק בנשיאים וראשי ממשלות. יש לנו מורשת מאוד עתיקה. אני עצמי גרתי פעם ברח' יהודה הנשיא בקטמון בירושלים והוא אמנם נקרא יהודה הנשיא אבל הוא עתיק נורא מלפני מיליונת'לפים שנה עוד מלפני תש"ח זה כמעט בטוח. אך טבעי הוא שנכבד את כל מי ששלט בארץ הזו, נכיר את פועלם, תרומתם וחזונם, בדרך שגם הדורות הבאים ידעו אודותיהם.

אז כמובן ד'אהר אל עומר, שמבחינת אורך השלטון הוא שם את ביבי בכיס הקטן, ואם כבר בואו נלך גם על ביברס וג'זאר, שאם לוקחים את אורך השלטון של שלושתם ביחד מגיעים למשהו כמו כל שנות הקיום של מדינת ישראל אם לא למעלה מזה. האנשים האלו תרמו לארץ, לנופיה, לתרבותה, למורשתה, הרבה יותר מכמה נשיאים וראשי ממשלה שאני יכול לחשוב עליהם. ביברס ברוך השם במאה ה-13 לפני שמונה מאות שנה, ועד עכשיו מדברים עליו ביראת כבוד, וכל הארץ מלאה הודו מקלעת נמרוד דרך קלעת ג'דין עד גשר ביברס בלוד, ואין אוהב הארץ הזו שאינו מכיר את סמל האריה שלו. ד'אהר לא צריך היכרות לקוראי הבלוג הזה, והמדובר באדם שאי אפשר להסתובב בגליל בלי לראות ולהעריץ את אשר בנה. ג'זאר אני פחות מחזיק, אבל גם כן קליבר. ניצח את נפוליון, שזה יותר מביבי שניצח את בוז'י הרצוג. השלושה האלה לחמו ובנו ועשו, וסך הכל מגיע רחוב. אני למשל גר ברח' הגלבוע וכמה שאני אוהב את הגלבוע רח' ביברס יותר בא לי טוב. באמת! מי יזכור עוד שמונה מאות שנה את זלמן שז"ר? לא סגור על זה שמישהו יזכור אותו. אם תהיה מדינת ישראל, בואו נאמר לא השם הבולט בתולדותיה. וכך גם קציר, והרצוג האב, ואפילו ויצמן האחיין. לא ברמה של ביברס מבחינת ההשפעה והמורשת. לא יכול לחשוב על בניין אחד שהאנשים האלה בנו שיחזיק 800 שנה. וסך הכל גם ביבי. עוד כמה שנים כל מה שיישאר מזה זה כמה שלדי צוללות חלודות בקרקע הים, והרבה אוויר חם. ואורן חזן. ואפילו דוד ביטן. האריה של ביברס עוד ישאג על מבנים בארץ הזו, וחרבו של ד'אהר עוד תונף, כשהשם אורן חזן יהיה אך קוריוז תמוה שהיסטוריונים מתווכחים 'היה או לא היה סגן יושב ראש הכנסת שהשתמש בסמים קשים'.

אז נכון יש רח' ד'אהר בחיפה ורח' ביברס בלוד אבל ערים מעורבות זה לא חכמה. אני רוצה רח' ביברס בתל אביב, ורח' ד'אהר בעפולה, ורחוב ג'זאר בראשון לציון ואחרי כן נדבר.

אז למה בעצם כל הקטע הזה? כי היום החוק הזה עולה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה. אז ככה. עם יהודי התפוצות כבר רבתם השבוע. אבל הרפורמים האלה חנונים, וזה לא ממש כיף. בואו נריב עם חבר'ה אמיתיים מזרח תיכוניים עם דף חם, לא חבורה של נשים עם טלית ותפילין. כאלה שבאמת יודעים להשתולל כשבאים להם לא טוב. לכו תדעו, אולי מישהו יתעצבן ומישהו יפגין ומישהו יירה ומישהו ימות? יהיה דיסקו. אין לי אמונה גדולה בשכל הישר של ועדת השרים לחקיקה, אבל בואו נראה מה יצא. אולי לא מתחשק להם סתם להתחיל ריב מטומטם בחום הזה של 41 מעלות. זה באמת שווה כל העניין רחוב יצחק בן צבי בכאבול?

ואשקרה יש לי כמה רעיונות לגבי מקומות ציבוריים שאפשר להנציח את אורן חזן, וגם את דוד ביטן אחרי מאה ועשרים. אבל כרגע זה לא רלוונטי ואני מאחל להם חיים ארוכים רגועים ושלווים מלאים בעשייה ציבורית לטובת הנחלת מורשת ראשי ממשלותינו ונשיאינו.

 

סרניזמים

את דעתי על תביעת הדיבה של ביבי את סרנה איני טורח להסתיר. לטעמי, סרנה גרם נזק חמור למקצועו, לחופש הדיבור בישראל, ובמיוחד למטרה המשותפת לו ולי כמו גם לכל ישראלי פטריוט אוהב עמו ובר לבב – הפסקת שלטונו של בנימין נתניהו. ניתן להבין שלא תרמתי לפרויקט מימון ההמון שלו שנועד לממן את הפיצוי שהוטל עליו לשלם לנתניהו. ולא רק בגלל שאיני חושב שהוא ראוי לפרס ומכיסי דווקא על התנהגותו משולחת הרסן במרשתת ובבית המשפט, אלא במיוחד כי לא רציתי שהכסף אותו אני מרוויח בעמל כה רב, ילך ישר לסיפוק תאוות המותרות של הזוג הקיסרי. או נאמר אחרת – אני צריך את הכסף הזה יותר מביבי.

אז היה הדסטרט, ואנשים שנורא שונאים את ביבי תרמו את המאה וחמישה עשר אלף ש"ח שהיה צריך. אני במקום ביבי הייתי לוקח את הכסף הזה בשטרות של עשרים שקל ומשתמש בהם מעתה ואילך להצתת הסיגרים, או לניגוב העכוז, או אם לא רוצים ממש לפגוע בשרת (היום אתה מנגב בשרת, מחר מישהו אחר ינגב בך. אני כבר רואה את ה'ביבים' עם התמונה של הצוללת בצד אחד וצללית של הזוג הקיסרי מחזיק ידיים ומביט בשקיעה על חוף הים בצד שני) סתם להשליך אותם על הרצפה ולהתפלש בהם עם שרה בצחוק גדול כמו איזה רשע בסרטים מצויירים ברוההההה!!!! אבל אנשים תרמו לו, ואפילו אם הוא ייקח את זה לגלידריה ברחוב עזה ויקנה שם טונה גלידה פיסטוק זה גם משהו שאני צריך את הכסף שלי יותר ממנו. שיבושם לו ולתורמיו. אבל מסתבר שהכסף משתחרר רק באמצע אוגוסט ועכשיו יוני. אז אחרי שהוא עשה כל מה שהוא יכול בשביל להשפיל את ביבי במשפט באופן אישי, גרר אותו ואת אשתו באופן אישי להעיד ובכלל הפך את כל העניין להרבה פחות נעים והרבה יותר אישי מהמחוייב לטעמי בין שני צדדים להליך אזרחי, אז עכשיו צריך סרנה להשפיל עצמו ולבקש הארכה בתשלום הסכום.

והביבי המרושע הזה אומר "לא!" וואלה. איזה רשעות! איזה חוסר לב! איזה רוע!

בואו נבחן את זה בעיניים של עורך דין. ונשכח שזה נתניהו וסרנה. זה סתם אדם שתבע דיבה, ונקבע שאכן הוצאה דיבתו רעה ומוציא הדיבה שגם סחט לו את המיץ בהליכים חוייב ב-115,000 ש"ח. נתניהו פועל כאן כאדם פרטי. וכך גם סרנה. אין כאן שום עניין ציבורי. אז בואו נראה –

פסק הדין ניתן ביום 11.6.2017. על פסק הדין יש זכות ערעור למחוזי בתוך 45 יום, ואם אני מכיר את אביגדור פלדמן הוא ינצל את הזכות הזו. אבל אם מגישים ערעור, צריך לבקש גם עיכוב ביצוע אחרת אפשר לבצע את פסק הדין (זאת אומרת לגבות את הכסף בהוצאה לפועל) גם כשהערעור תלוי ועומד. על פי הפסיקה, בחיוב שהוא כולו כספי אין עיכוב ביצוע. מהסיבה שתשלום הוא לא בלתי הפיך. שילמת וניצחת בערעור, אתה יכול לגבות את הכסף בחזרה. זה תופס במיוחד כשהתובע שזכה בדין הוא מאוד עשיר ויהיה לו מאיפה להחזיר את הכסף, כמו במקרה של סרנה וביבי.

יש פסקי דין שנותנים ארכה לתשלום הסכום שנפסק בהם. זה בדרך כלל מגיע באמירה נוסח 'הסכום ישולם עד לתאריך…' או 'בתוך שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין…'.  עיון בפסק הדין מראה שהסכומים הם לתשלום מיידי, ואין שום פיסקה שדוחה את התשלום. כך שעקרונית עוד ב-11 ביוני, בהעדר עיכוב ביצוע, יכול היה נתניהו להתחיל בהליכים באופן מיידי. עקרונית יוסי כהן היה יכול לגשת למזכירות בית משפט השלום, לקחת העתק מאושר של פסק הדין ומשם לקפוץ למזכירות ההוצאה לפועל ולפתוח תיק. אני עשיתי טיולים דומים הרבה פעמים בימי חיי. יכול להיות שיש משהו שאיני מכיר או שלא פורסם שגרם לדחיית המועד לתשלום. אבל זה לא נמצא בפסק הדין.

לעיתים נהוג לשלוח מכתב דרישה לפני פתיחה בהליכים, ובטופס פתיחת התיק צריך לציין אם נשלח מכתב דרישה בדואר רשום או לא. זה נדרש אם רוצים להתחיל בהליכים בתקופה של עשרים יום לפני מתן האזהרה (עוד נגיע לאזהרה). עם סרנה לא נראה לי שזה הכרחי. הסכום לא יגרום לו לברוח מהארץ או להבריח נכסים. אפשר יהיה לגבות בו גם אחרי עשרים הימים הנקובים באזהרה על פתיחת תיק הוצאה לפועל. אין שום מניעה לפתוח תיק הוצאה לפועל בכל רגע מיום מתן פסק הדין ב-11 לחודש ועד היום.

סרנה גם ידע שמשהו כזה הולך ליפול עליו. עוד במרץ – שלושה חודשים לפני מתן פסק הדין התבטא פלדמן בראיון שהם יודעים שהוא הפסיד את המשפט והמלחמה היא על סכום הפיצוי. הוא היה יכול להתחיל להכין את עצמו. לקחת הלוואה, למשל, או לממש נכס. העניין הוא שכנראה סרנה רוצה שאחרים ישאו בתוצאות ההתנהגות שלו, ולכן הלך למימון המון. את זה היה קשה לעשות לפני קבלת פסק הדין, ולכן היה צריך להמתין עד לאחריו.

אז? אז לפי מה שראיתי (ושוב, יכול להיות שיש דברים שאיני יודע, ולא הכל פתוח לציבור) עקרונית ביבי היה יכול לפתוח תיק הוצאה לפועל כבר לפני שלושה שבועות, ולא עשה את זה. הוא המתין בסבלנות. אולי שלח מכתב בדואר רשום, לך תדע. תבינו – אם הוא היה פותח תיק, היה נפסק לטובתו סכום נוסף – אגרה של אחוז שהוא צריך לשלם והחייב צריך להחזיר לו, ושכ"ט א' בהוצאה לפועל שזה עוד עשרה אחוז. זאת אומרת משהו כמו שנים-עשר אלף ש"ח נוספים. ביבי היה יכול להרוויח את זה (יותר נכון יוסי כהן) אם הוא היה פותח תיק הוצאה לפועל מייד, אבל הוא לא טרח לעשות את זה. ספק אם עכשיו יעשה את זה (אלא אם כן הוא קורא את הבלוג שלי).

אז מה יש לנו כאן? עוד קצת יח"צ של סרנה שעוד פעם יוצא הלוחם בעד חופש הדיבור וביבי יוצא השמוק שלא רוצה לוותר לו. אף אחד לא חושב שכבר שלושה שבועות ביבי יושב ומחכה. ודרך אגב – זה הצליח. נמצא התורם האלמוני שנתן מימון ביניים וישלם את הסכום באופן מיידי.

ואני שואל – מישהו מכם היה ממתין אפילו שנייה? לא שלושה שבועות. שנייה אחת. אני לא. אם סרנה היה מלכלך עלי כמו שלכלך על ביבי והייתי מקבל פסק דין לא הייתי ממתין שנייה. ביבי לא צדיק. ההתנהלות האישית שלו – גם זו שהוא מודה בה, לא רק הפנטזיות בדפי הפייסבוק – היא זוועתית. אבל כאן הוא התנהג במתינות ראויה לשבח, במידת הרחמים, ובאופן הגון. אף אחד לא האשים אותו מעולם שאינו, כפי שכתב ניטשה 'אנושי, אנושי מדי'. הדבר האנושי הוא לפתוח מייד תיק הוצאה לפועל. ביבי לא עשה את זה.

יש, אגב, משהו מדאיג בפער בין הרטוריקה הרמה – 'אף לא יום אחד' ובין הפרקטיקה של ישיבה בחוסר מעש. אבל אנחנו כבר מכירים את הפער הזה בין דיבורים ומעשים, לא רק אצל ביבי, אצל כל פוליטיקאי. ובאמת, למה לו את כל כאב הראש הזה? בניגוד לסרנה, יש לו מדינה לנהל. הוא כבר ביזבז מספיק זמן ומאמץ על התביעה הזו. יכול להיות שלא היה לו איכפת, או לא היה לו דחוף, או לא רצה לשלם את האגרה על פתיחת תיק הוצל"פ. ממה ששמעתי 115,000 ש"ח זה לא משהו שממש מזיז לו. אולי לא היה לו דחוף לקבל את זה. לך תדע. יכול להיות גם שבמשרד של יוסי כהן שהוא באמת מבין גדול במשפט מסחרי ודיני חברות אין מנגנון מסודר לפתיחת תיקי הוצל"פ. רוב עורכי הדין לא מתעסקים עם זה. צריך מנגנון מסודר במשרד להתעסק עם הוצאה לפועל – תכנה משפטית מיוחדת, חיבור למערכת בתי המשפט, פקידה שיודעת מה היא עושה, ומגיעה ללשכת ההוצל"פ כל יום. לא לכל אחד יש את זה. זה מנגנון שמצדיק את עצמו מבחינה כלכלית רק כשעושים הוצאה לפועל כמו שאני עושה – כאחד העיסוקים העיקריים של המשרד ובקנה מידה של אלפי תיקים. אז אולי כהן הסתפק בניצחון המזהיר (באמת) בבית המשפט, ולא כל כך רצה להתעסק עם הוצאה לפועל של פסק הדין בשלב הזה ובינתיים ביבי יצא צדיק. באמת!

שורה תחתונה – יגאל סרנה גרם לי לבזבז פוסט שלם בבלוג על הגנה על ביבי. ויצא שכתבתי עליו אפילו כמה מילים טובות. זו השתקפות לא רעה של הנזק שסרנה גרם למאבק המאוד צודק באיש הרע מאוד הזה. כשיגיע היום והאיומים הקשים והרעים על חופש הדיבור שלנו יוסרו, כשלא יעמדו על הפרק חוקי השתקה וקודים אתיים ומיליון ואחת שיטות חוקיות למנוע מאיתנו לדבר, נזכור את האיש שכשהמאבק הזה התנהל, מאבק על עצם החיים שלנו כאן, תקע גול עצמי מזהיר לטובת הצד השני.

 

 

רפורמים סוכנות וכל זה

איזה זוועה הקטע הזה עם הרפורמים והכותל, מה? האמת למי בכלל איכפת מהנשים המצחיקות האלה שחייבות דווקא ללבוש תפילין כאילו היו גברים. זה ממש שייך לאמריקה. ובאמת התגובות לעניין נעות בין – 'תעלו לארץ ותקבלו זכות הצבעה ואז תוכלו לדרוש דרישות' לבין 'זה יעשה ממש קרע עם יהדות הגולה'. ואכן הסוכנות היהודית  הלכה בגדול, מישהו שם ביטל ארוחת ערב עם ביבי (גם אני הייתי מבטל. רוב הסיכויים שהייתי נתקע עם חשבון של כמה אלפי דולרים על סיגרים ושמפניה ורודה) ותוקפים שם את ביבי במילים קשות.

אז ככה. תתפלאו, שדווקא בין ביבי לסוכנות אני בעניין של ביבי. הוא ראש מדינה ריבונית וצריך להחליט את ההחלטות שלו בהתחשב באזרחים של אותה מדינה (כולל המיעוט החרדי) ולא בכל מיני אנשים שלא גרים כאן ולא רוצים לגור כאן, אבל נורא רוצים לקבוע לנו איך לחיות. הסוכנות היהודית בכלל היא גוף שצריך לחסל. הסוכנות והקק"ל הם הכלים להפעלה של מדיניות המקרקעין הגזענית שהופכת את המדינה הזו להרבה פחות נעימה ל-20% מתושביה. בדרגים העליונים הם מנגנון ג'ובים לפוליטיקאים שהגיעו למיצוי יכולתם להיבחר. בדרגים התחתונים סתם אבן שואבת של שחיתות וכספים בלי חשבון. הם מילאו את תפקידם ההיסטורי עד 1948. זהו. נגמר. יש לנו מדינה. והמדינה הזו צריכה לחשוב ולהתחשב דבר ראשון באזרחים שלה, ולא במי שאינו אזרח. זאת אומרת לביבי צריך להיות איכפת יותר ממה שאיימן עודה חושב, מאשר ממה שחושבים צ'רלס הורוביץ רטנר או איך שלא נקראים האמריקאים האלה שנורא כועסים בסוכנות. האמת – לא איכפת לו לא מזה ולא מזה כי הפופיק רועד מהשר לענייני קבלת דבר במרמה והלבנת הון אריה דרעי. וגם כי ערבים זה משהו שצריך לנצל כדי לסחוט עוד כמה מנדטים בשניות האחרונות של הבחירות, ולא ממש צריך להתחשב בנציגים שלהם כי הם שליחים של החמאס להרס מדינת ישראל וכזה.

ושרנסקי – לא ראיתי הישגים גדולים שלך בתחום הגיור הרפורמי או מתווה הכותל בכל הכהונות המיותרות שלך כשר הפנים. למעשה השתלבת יפה מאוד בימין הדתי נוסח הבית היהודי, וגם בגדת בקהל הבוחרים התמים שהתפתה אחר ססמת 'נאש קונטרול' שלך. השארת אותם כפופים לרחמי ערלי הלב מהרבנות הראשית, מבוזים כ'לא יהודים' ומשמשים כבשר תותחים למתיישבי חברון שאתה כל כך אוהב. את 'חוק ברית הזוגיות לחסרי דת' חוקק ליברמן, ותאמין לי, ככה בדיוק החוק הזה נראה. הכל טוב ויפה כשיושבים ליד השולחן עם האמריקאים מהסוכנות וצריך להסביר לצ'אק למה בבר מצווה של הנכד שלו הסבתא תראה את צ'אק ג'וניור עולה לתורה רק מהצד השני של הרחבה, משתופפת מעבר למחיצה כמו מצורעת שמנסה לברוח למחנה של הבריאים. אז אפשר לעשות קולות רמים ולצעוק 'פילוג בעם'. אבל סדר צריך להיות, וכשזה מגיע להכרעות ההכרעה תמיד נופלת בכיוון אחד. ובמדינת ישראל האורתודוכסיה תמיד שולטת אחרת, אתם יודעים, בסוף עוד יהיו נישואים אזרחיים וגיורים רפורמיים וסודנים חופשי והומואים בכל פינה.

ומשזה נאמר, וברור שזה עניין ביני ובין ביבי, ומשאירים את האמריקאים בחוץ – שני אזרחי ישראל משלמי מיסים (נאמר. לא בדקתי לעומק את ההיבטים הפיסקליים של תיק המתנות) ומשרתים בצה"ל וכזה, אז אני מיעוט. רפורמי. (לפי הסקרים אנחנו ארבעה אחוז וביחד עם הקונסרבטיבים שבעה. מאזרחי ישראל, כןן?) מה עושים עם מיעוט? דבר ראשון לא רומסים. מקשיבים. מתייחסים יפה. בשוויוניות. כי כל החרדים שאומרים (במו אזני שמעתי היום בבוקר באורלי וגיא) 'אתם מיעוט' לא היו רוצים שיתייחסו אליהם כמו שמתייחסים לרפורמים. יש כל מיני גויים – ג'ון סטיוארט מיל, אלכסיס דה טוקוויל וכאלה – שכתבו על זה המון ספרים. זה נקרא 'עריצות הרוב'. אז אין אמונה בגויים, ואנחנו עסוקים בהגית בה יומם ולילה, אבל עקרונית יש שם עקרון יפה ומנומק של דמוקרטיה, שעושה מין טריק כזה שגם אם יש רוב ומיעוט יש כל מיני מנגנונים לשמור על זה שדעת הרוב תכריע אבל זכויות המיעוט לא ייפגעו. למשל לא אומרים שהם גורמים חורבן ליהדות, או שהם לא יהודים וכל זה.

אז בואו נסכם – אני גל ואני רפורמי ולא עליתי לארץ אתמול. אני ספציפית נולדתי כאן. אבי אבות אבותי עלה לכאן ב-1794. תתמודדו עם זה. אני שונא את הקרציות מהסוכנות היהודית, ואין לי עסק עם נתן שרנסקי. ולא איכפת לי מהדוד העשיר בארצות הברית. מצידי שטראמפ יזרוק את כולם מעבר לחומה לצד של המקסיקנים. אבל אני אזרח של המדינה, והמדינה הזו מוגדרת כדמוקרטיה, ובדמוקרטיה יש לי את הזכות, אותה אני דורש, לשוויון בגישה לשירותי דת לפי טעמי. לא בגלל שאני נורא עשיר ואפסיק לשלם, או שאכתוב לקונגרסמן שלי והוא יצביע נגד ישראל בפעם הבאה, אלא בגלל שאני אזרח ויש לי זכויות של אזרח. וחרדים יקרים – אתם מכירים את נימלר? או את להקת מאניק סטריט פריצ'רס? בטוח שלא ולא. אז נימלר כתב – 'כשבאו לקחת את היהודים שתקתי כי לא הייתי יהודי, וכשבאו לקחת את הקומוניסטים שתקתי כי לא הייתי קומוניסט… וכשבאו לקחת אותי לא נשאר אף אחד שיצעק." והמניק סטריט פריצ'רס שרים – "If You Tolerate This Your Children Will Be Next". בקיצור – אם עלה לכם הרעיון שבדמוקרטיה מותר לרוב לדרוס את המיעוט ולעשות לו את כל הדברים הלא יפים שאתם עושים לי בגלל שאתם הרוב, אז יש לי חדשות בשבילכם. אתם מיעוט. מיעוט שנוא ומבוזה. מיעוט שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים לפגוע בו, וזה יהיה בצורה קצת יותר קשה מרחבה שוויונית בכותל. אנשים מאיימים על הבסיס של אורח החיים שלכם. תראו איך לפיד חוגג על מה שקורה היום. יש סכנה שהאיש הזה יהיה ראש ממשלה, ואז תרצו אותי לצידכם. אני אהיה שם, כי אני לא מסוגל לראות איך דופקים מיעוט, אבל את השיעור באנטי דמוקרטיה שאתם מלמדים היום, יש הרבה מאוד שלומדים בשקיקה.

 

 

 

 

וונדר וומן – דקונסטרוקציה פמיניסטית עות'מאניסטית

אז כולם שואלים אותי איך היה וונדר וומן ומאוד מתפלאים שאני לא כל כך אהבתי. הפוסט הזה חיכה משהו כמו שבוע (ובינתיים היה הקוד האתי וגם התביעה שלי ממשרד הפנים) אבל הגיעה שעתו. אז ים ספוילרים מי שלא רוצה שלא תקרא.

סך הכל אני לא סובל קומיקס ולא מבין בני אדם מבוגרים שמתעסקים עם זה. אבל מכיוון שהרבה מאוד מאוד מהתוצר של הוליווד בימים האלה מתעסק עם החומרים האלה אני מוכן לקנות שזה משהו עמוק מאוד ומטאפורי מאוד (מה שיכול להיות נכון לגבי אלאן מור או 'המתים המהלכים' אבל אני בשום פנים ואופן לא קונה לגבי רוב הז'אנר הזה) ולהשקיע ככה שעתיים שלוש עם הילד במיזוג עם משקפי 3D על העיניים. אז במגבלות האלה שמתי לב שיש שתי חברות – מארוול ו-DC. מארוול יכול להיות פאן. אהבתי את דדפול, וגם את אנטמן מהסיבה המאוד מאוד פשוטה שהם לא לוקחים את עצמם ברצינות, האקשן סביר, סקס במידה, מינימום קישקושים ואפשר להעביר כמה שעות במזגן ולהרגיש שקיבלת בערך תמורה עבור הכסף כולל המזגן לא כולל הפופקורן. על DC השתלט אידיוט פשיסט בשם זאק סניידר, שפגיעתו הרעה ניכרה כבר ב-300 שהוא מתחרה עם 'סופרמן נגד באטמן שחר הצדק' על תואר הסרט הגרוע ביותר בהיסטוריה. אז העלילה של 300, סופרמן נ' באטמן וגם וונדר וומן שבו ניכרת ידו המסורבלת של סניידר הנ"ל (עוד נגיע) היא משהו כמו אקספוזיציה נורא ארוכה ולא נורא מעניינת. בלה בלה בלה, ידה ידה ידה, קרב נוראי. הטוב מת. כולם עצובים. מסך. הוא גם לא יודע לעשות את זה קצר. 300 היה 116 דקות, איש הפלדה 143 דקות, שחר הצדק 151, וונדר וומן 141. אז וונדר וומן לא ממש חורג מהתבניות הסניידריות האלה, וזה 141 דקות מבוזבזות לאללה גם בניכוי אפקט גל גדות שאני נורא אוהב והיא חתיכה עולמית ושורפת את המסך.

אז זה העיקר. אבל יש כמה דברים קשים בסרט שבכל אופן אני רוצה להעיר. אז ככה – אני לא מחפש היגיון בסרט קומיקס. אבל אני מחפש היגיון פנימי. אם לסופרמן יש עיני רנטגן זה לא משהו שיש לי איתו בעייה, אבל אם נאמר שהוא לא יכול לראות דרך דיקט,אבל יכול לראות דרך שכבה של עופרת, אז כאן יש איזה סתירה והעניין נופל. אז ההערות שלי מתחלקות לשלוש – חורים בעלילה שמנוגדים גם להיגיון הפנימי של הקומיקס. עניינים היסטוריים שמוצגים בצורה מטומטמת ומגוחכת. וכמובן הדקונסטרוקציה הפמיניסטית שהבטחתי בהתחלה.

אז ככה – וונדר וומן היא בתו הבלתי חוקית של ארס אל המלחמה או משהו והיא גדלה לה בתוך עם האמזונות שמסוגרים כבר אלפי שנים על אי. אז עקרונית היא גם צריכה להיות בת אלפי שנים. זאת אומרת שבאיזה שלב ההזדקנות שלה נעצרת. כי רואים אותה כילדה, נערה ואז גלגדות. אז למה ההזדקנות שלה נעצרה כשהיא בגיל של גלגדות, נאמר שלושים מינוס כזה למרות שהגיברת בת שלושים ושתיים, אבל נפרגן, ושל אמא שלה ודודה שלה (רובין רייט המאממת. עוד סיבה לראות את הסרט אם לא השתכנעתם ממני כמה הוא גרוע) נעצרה בגילאי חמישים שישים כזה?

אותה וונדר וומן עצמה לא בזבזה את הזמן על האי. היא קראה לא פחות משנים עשר ספרים על סקס והבינה שלשם עונג לא צריך גברים, וזה די מובן כי את הגבר הראשון ראתה כשהיא בגיל כמה אלפים ומשהו, וסך הכל בנאדם לא עשוי מעץ ואני נורא מפרגן לה וליתר האמזונות זו עם זו. אבל היא גם למדה מאות לשונות ולכן היא מקשקשת עם הטייס האמריקאי שנוחת בחוף שלה באנגלית מעולה במבטא לא ברור. אז מאיפה לך האנגלית גברת אי בודד? ודווקא במשלב הלשוני האמריקאי? למה לא אנגלית של צ'וסר או שייקספיר? או שאת מנותקת מהעולם או שאת לומדת את השפות הוורנקולריות כמו שקרא להן הדוקטורט שלי, ומתעדכנת בחידושים שוטפים. היא גם יודעת עות'מאנית. עות'מאנית מיי אס! אין שפה כזאת. יש אימפריה עות'מאנית שבה היה נהוג דיאלקט עות'מאני של השפה התורכית שעיקר השוני בינו ובין התורכית המודרנית הוא הכתב הערבי לעומת הכתב הלטיני שהנהיג אתא תורכ. אבל האימפריה העות'מאנית עוד קיימת בסרט (גם לזה נגיע) ולכן מה שמדובר שם ב-1918 הוא 'תורכית'. כמו שלא תקרא למלחמה 'מלחמת העולם הראשונה' כי אתה לא יודע שתבוא עוד אחת.

וכמובן שהגרמנים רעים ואויבי האנושות ויחד איתם התורכים. זה קצת כאב לי כי יש לי סימפטיה לתורכים במלחמת העולם הראשונה (למרות שאבי סבי נשא נשק נגדם, אני לא סגור על זה שהוא והמחתרת של החברים שלו לא לחמו בצד הלא נכון). אז על אדמת תורכיה היה מפעל סודי ביותר לגזים רעילים שניהלה איזה אחת מכוערת עם פרצוף מתקלף איזבל מרו, וצריך לעצור אותו לפני שמשהו נורא יקרה. אז האיזבל מרו הזו משחקת בתפקיד פריץ הבר (הכימאי היהודי שהיה איש הגזים הרעילים של הגרמנים במלחמת העולם, דמות שממש אבל ממש ממש שווה סרט) והיא רעה כמו  שרע יכול להיות. אבל הבוס שלה הוא הגנרל אריך לודנדורף. וזה כבר שיאים של גיחוך ועירבוב ואנ'לא יודע מה. הסצינה שבה לודנדורף פורץ למטכ"ל הגרמני רגע לפני הכניעה והורג את כולם עם גז חרדל כדי להמשיך את המלחמה על פי תכניותיו נראית כמו חלום רטוב של טר"ש אדולף היטלר בבית החולים בבואריה אחרי הכניעה. באמת. היטלר לא היה כותב את הסצינה הזו טוב יותר. אגב, בניגוד לזה שהוא נהרג על ידי וונדר וומן ב-1918, לודנדורף האריך ימים ופצח בפוטש חביב עם היטלר זה עצמו ב-1921. רק ככה שתדעו. אי אפשר לקרוא לדמות של גנרל גרמני במלה"ע הראשונה 'אריך לודנדורף' ולהרוג אותו ב-1918. זה כמו לקרוא לדמות בסרט על מלחמת העצמאות 'משה דיין' ולהרוג אותה ב-1948. אגב לודנדורף היה לאומן גרמני מהסוג הלא משהו, וגם חבר להיטלר, אבל לא היה הפסיכופט הרצחני שמציירים אותו בסרט. למעשה הוא היה גנרל מוכשר בעל חשיבה חדה, ועל שמו רשום אחד הנצחונות הגדולים בהיסטוריה, מערכת טאננברג. אז למה סתם ללכלך?

בכלל אם יש כאן מסר אידיאולוגי הוא נאבד. וונדר וומן היא נגד מלחמות. היא נלחמת בארס אל המלחמה שמתחפש לאיזה סיר פטריק מונטגיו או משהו (ברגע שרואים את הפרצוף העקום של דייוויד תיוליס שמשחק אותו מבינים מי הרע האמיתי), והמזימה שלו היא להביא למשא ומתן לשלום, שאחרי כמה שנים יתפוצץ וכך ינציח את המלחמה. רגע – זה לא שיש כבר מלחמה? יש כאן כמה שלבים מיותרים והלוגיקה לא נורא ברורה. אז משא ומתן לשלום זה טוב? אז האנשים האלה – כמו המונטגיו – שכל הזמן אומרים בואו נעשה שלום הם בעצם בעד מלחמה? אז האמרה Fighting for peace is like fucking for virginity היא בעצם מה שהסרט הזה רוצה להגיד? מה הקטע? סך הכל ממה שאני מכיר את סניידר הוא נורא אוהב קרבות ומלחמות, וזה עושה לו את זה אני מנחש ברמה גופנית ממש, כי הוא מראה את כל מנעד הרגשות והיכולת האינטלקטואלית של מתבגר בן 16 אחרי המבורגר מאוד כבד. לא יודע. כאן באמת לא הבנתי מה רוצים מהחיים שלי. ברצינות. מה שכן, אמירה אנטי מלחמתית נהדרת יש בחבורה שסובבת את וונדר וומן, ביניהם דמות מופלאה ממש של צלף סקוטי עם טראומת חפירות. המקום היחיד שהסרט הזה נגע בי, ועורר איזה שהוא משהו שקרוב לרגש אנושי. הקטעים הנדירים מדי של האינטראקציה בין החבורה של וונדר וומן שכוללת מבריח ערבי, צלף סקוטי שסובל מ-PTSD וגשש אינדיאני, הם נקודות אור קטנות באפלה מאוד גדולה.

  נעבור לפמיניזם? אז בקצרה – נתחיל מקצת התנצלויות וכאלה שממש מתבקש. רוב הנשים שראו את הסרט הזה חשו העצמה משמעותית, והזדהו עם וונדר וומן וראו בה איזה מודל מעצים לבנות שלהן. עם זה קשה מאוד להתווכח, וודאי שלי כגבר. אז אני לא יכול לומר ממש את מה שאני הולך להגיד – וונדר וומן מייצגת מודל פמיניסטי מיושן וליברלי, והדבר האמיתי הוא משהו אחר, אלא רק, כמו בית הדין הרבני בעניין הרחקות רבנו תם והעגונות, להמליץ. מי שמאוד תתעצבן ותקרא לזה הסגברה, אז אני בכל אופן אמלמל מתחת לפה שהוויכוח שלי הוא לא עם גלגדות שהיא אישה, או עם הבמאית פטי ג'נקינס, אלא עם חבורה של לא פחות משלושה גברים שאחראים לתסריט, והם זאק סניידר, אלן היינברג וג'ייסון פוקס, אז זה דווקא מותר.

בקיצ קיצור אם מישהי חושבת שלראות אישה עם מכנסונים ומחשוף וכתר מצחיק מרביצה זה מעצים, לא מתווכח, כי בתור גבר יש לי את הפריבילגיה לראות על המסך המון מודלים שונים של גבריות ולבחור את מה שמתאים לי, מה שלנשים יש פחות. אבל בשורה תחתונה יש עם זה כמה בעיות. בואו נקרא לזה מודל אליס מילר. דבר ראשון זה מקבל מודלים של כוח ומיליטריזם גבריים בעליל, שאני גם כגבר לא מקבל, ומנציח אותם בחברה במקום להילחם בהם. דבר שני, גם אם יש וונדר וומן אחת, וכמות מסויימת של טייסות בצה"ל (בכל מחזור שכולל כמה עשרות גברים יש אחת או שתיים). נכון, זה מראה שגם נשים יכולות וכל הכבוד וכך צריך, אבל בשורה התחתונה יחסי הכוחות נשארים על פי הפרדיגמה הפטריארכלית.

והנה סיפור קטן שמדגים את זה – ביבי טס לו לקפריסין כשמאחורי ההגה אחת 'הטייסת החרדית הראשונה'. הם נפגשו והוא בירך אותה, ויפה מאוד – גם טייסת אישה וגם חרדית, באמת שוברת כל הסטיגמות ומנפצת כל המגבלות, כמו וונדר וומן. אבל אז יצא השמוק השוביניסטי הקטן שכולנו ידענו שנמצא שם והוא שאל אותה 'מה את עושה עם ארבעת הילדים שלך כשאת מטיסה את המטוס'? טייסת טייסת, אבל כשזה מגיע ליחסי הכוחות האמיתיים, חייבים לשים אותה במקום.

אז זו הבעייה שלי עם הפמיניזם הליברלי, ועם וונדר וומן, ועם ביבי. מי ששרדה עד כאן זה פוסט שאני יותר מאשמח לתגובות.

 

תביעה שהגשתי נגד משרד הפנים על שהפר את חוק הספאם ופגע בפרטיותי

למרות שיש לי זכות יוצרים על הניסוח, אם מישהו ממש מתחשק לו להגיש ולא לחכות לראות מה קורה עם התביעה שלי אז בסבבה. זה תביעות קטנות לא צריך עורך דין בשביל זה. אגרה היא 330 ש"ח.

 

יאללה בלגן

יאללה2

יאללה1