קול צף

אני אשכרה קול צף! נכון, חבר במרצ ושילמתי את ה-80 שקל, ואפילו חבר בבית הדין של התנועה, אבל ההכנסה של ברק וחבורתו העליזה למפלגה שלי די הוציאה לי את החשק להצביע להם. אז? אין אופציה טובה יותר, נכון? או אולי יש? אולי אכנע לקסם המשופם של אורלי לוי, או לעיניים הכחולות של גנץ? או אלך אחר נטיית הלב ואצביע המשותפת? אני ממש לא יכול להחליט ונראה לי שההחלטה תתקבל לפי מי שיעצבן אותי יותר בדרך לקלפי. ככה למשל אתמול ראיתי את הסרטון של ביבי מסית נגד איימן עודה ובא לי נורא לרוץ ולחבק אותו ולהצביע לו (לעודה, לא לביבי). מצד שני שמו את הרב הראשי שלי גלעד קריב מקום 11 בדמוקרטית. אז אני לא אצביע לו? אז טבלה עם נקודות, והכל יכול להשתנות אבל זה המצב כרגע לפי קטגוריות. נתחיל ממה שהכי איכפת לי ונמשיך הלאה.

שיתוף יהודי-ערבי – הכי איכפת לי כי החיים שלי זה שותפות יהודית ערבית. בקטגוריה הזו יש לנו חמש נקודות אפשריות לקבל. נתחיל מהמשותפת. כל מערכת בחירות יש להם יהודי מחמד. בדרך כלל מאוד מוצלח, למשל בשנים האחרונות דב חנין שהיה הפרלמנטר הכי טוב בהיסטוריה של הכנסת. אז הפעם יש להם את עופר כסיף שעוד נגיע לזה. אז יש אחד. וזה לא מספיק. מצד שני הוא מביא איתו בערך עשירית מנדט, וזה שנותנים לו מקום מלכתחילה זה בסדר גמור. ניתן שתיים מתוך חמש אפשריות. הדמוקרטית – יש את עיסאווי איפשהו במקום ריאלי. זו התחלה טובה, אבל בכלל לא מספיק. בבחירות הקודמות היו את עיסאווי ועלי סלאלחה בשניים מתוך חמשת המקומות הראשונים, וזה התקרב לשותפות יהודית ערבית. הפעם הלכנו צעד אחורה כי היינו צריכים להביא שני גנרלים. שתיים מחמש וגם זה בחסד. העבודה – עשיתם צחוק? הבאנו את אורלי לוי ישר ממפלגת ליברמן. שיהיו שם גם ערבים? הם יחטפו מייד טרנספר על הראש או חילופי אוכלוסין או מה שלא תומכים בו בימין ההזוי. מינוס נקודה. כחול לבן – יש שם את חברת הכנסת הדרוזית ר'דיר מריח'. שזה סוג של ייצוג לערבים. 'סוג של' לא בגלל שהיא דרוזית. אלא בגלל שהיא אחת בין שלושים ומשהו יהודים. לא מספיק, לא קרוב להספיק. נקודה בחסד. תוצאות ביניים – משותפת 2 דמוקרטית 2 עבודה 1- כחול לבן 1.

זחילה לממשלת נתניהו – הדבר שהכי מפחיד אותי זה שמישהו ייקח את הקול שלי ויזחל לממשלת נתניהו. בקטגוריה הזו שוב חמש נקודות. משותפת – לא נראה לי. חמש נקודות בליינד. דמוקרטית – ברק היה שם, ואני לא מאמין למילה של האיש הזה. תמורת אתנן נאות הוא יוכל להתפצל ולזחול לממשלת נתניהו עם הקול שלי. וכן, הרטוריקה נגד ביבי בסרטונים זה נחמד אבל נמצא תירוץ, תכנית טראמפ, מלחמה בעזה, פצצה איראנית, משהו. סבירות נמוכה אבל בואו נוריד על זה נקודה. ארבע נקודות. עבודה – אורלי לוי הייתה שם וזה לא הפריע לה. גם פרץ היה שם וזה לא הפריע לו. השמועות על דיל נשיאותי כזה – ממשלת ליכוד תמורת נשיאות לפרץ – רק מתחזקות בכל פעם שאני שומע את ההצהרות המגומגמות והניסוחים המפותלים של פרץ. 'לא נשב עם ראש ממשלה תחת כתב אישום'. יא מצחיק. יש עוד המון זמן עד כתב אישום, ואם גם תיתן את היד כמו שאומרים שהבטחת לכל מיני חוקים צרפתיים, לא יהיה כתב אישום. על מי אתה חושב שאתה עובד? בוא ניתן עוד פעם מינוס אחד, כי זה קולות שמאל אנטי נתניהו מובהק שהאנשים האלה רוצים לגנוב. כחול לבן – סבירות בינונית להצטרף לאיזה ממשלה עם נתניהו. נעמיד אותם על שלוש נקודות סולידי כי הם באמת שונאים אותו. בואו נאמר שיש שם 35 אנשים ותמיד אפשר לקנות כמה במשהו. סיכום ביניים – משותפת 7 דמוקרטית 6 עבודה 2- כחול לבן 4.

ייצוג נשים – זה באמת חשוב מאוד מאוד. בואו נראה – משותפת – יש להם ארבע נשים בין 15 המקומות הריאליים. שוב חמש נקודות בקטגוריה. יש ייצוג נשי לכל הזרמים שם מעאידה תומא סלימאן שהיא אלילה אישית שלי, ועד לאימאן חטיב יאסין מהתנועה האסלאמית הדרומית. זה טוב מאוד, ודאי בהשוואה לרשימות קודמות. רחוק מלהיות האידיאל של 50% אבל זו התקדמות. שלוש נקודות. דמוקרטית – עד כמה שהבנתי יש שם 50% ייצוג או קרוב לזה, ואפילו הגנרלים מביאים את נועה רוטמן ויפעת ביטון. חמש נקודות בסבבה. עבודה – גם שם ייצוג נשי נאה (אם כי פחות טוב אחרי הפרישה של שלי יחימוביץ וסתיו שפיר, ואי אפשר לדעת מי תביא איתה אורלי לוי) חמש נקודות. כחול לבן – לא ספרתי כמה כמה שם. ארבעת הראשים של המפלצת הארבע ראשית הזו הם זכרי אלפא מהסוג שבא לי לתת לו אגרוף בפרצוף (והיי, יש מצב שלפיד אפילו ייהנה מזה. תשאלו את צדוק טייסון). אז ניתן להם שלוש נקודות ככה בגלובלי. סיכום ביניים – משותפת 9 דמוקרטית 11 עבודה 3 כחול לבן 7.

בטחוניזם – אני בעד מפלגה שלא תיזום מהלכים התקפיים בגיזרה הסורית / איראנית / חיזבללאית. אני בעד מפלגה שלא תהרוג ילדים על הגדר בעזה. אני בעד מפלגה שלא תפלוש לעזה אף פעם בשום צורה משום סיבה. אני בעד מפלגה שתחשוב להסיר את המצור על עזה. כאן גם חמש נקודות על השולחן. משותפת – חמש נקודות בלי לחשוב יותר מדי. מרצ – שני הגנרלים שם הם ברק שהיה האבא החמוד של עופרת יצוקה, ויאיר גולן שלא מזמן התבטא בעד 'פשיטה על עזה'. אז נכון יש את הורוביץ ושפיר שיאזנו קצת, וכמובן מוסי רז, אבל כשהתותחים רועמים יש קולות שנשמעים יותר מאחרים. שתי נקודות. עבודה – לא אשכח לפרץ את המלחמה הכושלת ב-2006. אורלי לוי מגיעה מהליברמניזם שחיסל את הנייה בתוך 48 שעות וכאלה. נקודה בשביל אולי מרב מיכאלי או מישהו כזה שאולי יצקצקו בלשון אם יקרה משהו. כחול לבן – אתם צוחקים איתי? אפס נקודות. סיכום ביניים – משותפת 14 דמוקרטית 13 עבודה 4 כחול לבן 7.

הסכם מדיני וכאלה – בואו נהיה אופטימיים. איכשהו ניפטר מביבי בישראל ב-2019, ואז יעלה דמוקרט בבית הלבן ב-2020 (אני בעד אליזבת' וורן, וזה בגלל שאני עוקב כמו משוגע אחרי הדיבייט הדמוקרטי. כדאי גם לכם) וזה יתניע איזה סוג של תהליך עם אבו מאזן או יורשו. אפשרות אחרת – ממשלת אחדות בלי ביבי עם כחולבן בראש, ועיסקת המאה של טראמפ. גם כן מתניע סוג של תהליך מדיני. משותפת – אני לא סגור בדיוק אם קול למשותפת זה קול למשא ומתן מדיני, או להתעקשות על קוצו של יוד לפתרונות בלתי אפשריים. אפשר לדבר על ארבע נקודות. הם לא ירימו את היד בכנסת נגד הסכם. או שמא? דמוקרטית – רק אתמול מוסי ותמר הצטלמו עם ראש הממשלה הפלסטיני ברמאללה. חמש נקודות. עבודה – אני באמת לא יודע מה קורה שם. מה אורלי לוי מביאה איתה, ומה העמדות של שמולי ושות'. יש שם שמאל מובהק לצד סימני שאלה. ניתן שלוש נקודות סולידיות. כחול לבן – אלוהים יודע. יש שם את הבוגיסטים, הלפידיסטים והגנציסטים, ובין כל החבר'ה האלה לא ברור מי מוביל מה ולאן. ניתן נקודה בחסדי שמיים. סיכום ביניים – משותפת 18 דמוקרטית 18 עבודה 7 כחול לבן 8.

כלכלי / חברתי – משותפת – חמש נקודות. למה לחשוב יותר מדי? קומוניסטים, וגם מייצגים את המגזר הכי דפוק במדינת ישראל. דמוקרטית? עקרונית מגיע להם גם ניקוד גבוה, בטח בגלל אילן גילאון (וגם הורוביץ נושא את הדגל הזה ברמה) בפועל החבירה שלהם לאיש מגדלי אקירוב מורידה את הניקוד כי זה החדרת יחסי הון שלטון בהזרקה ישר לתוך הוורידים של המפלגה. ניתן ארבע כי בכל אופן. עבודה – טוב, מי יותר חברתי מפרץ ומאורלי לוי? בערך כל מי שאני יכול לחשוב עליו. עם כל הססמאות אורלי לוי הייתה במקום הנמוך ביותר בכנסת במדד החברתי, ולפרץ לא אשכח איך ב-2006 רץ לתפקיד שר הביטחון (ונחל כישלון מהדהד) במקום לקבל שר אוצר או אם אי אפשר אז רווחה או משהו שאפשר לעשות איתו משהו. השניים האלה זה הרבה מאוד דיבורים ומעט מעט מאוד מעשים. לא מאמין לאף מילה. ואחרי שיחימוביץ' עזבה יש שם די שממה בכיוון הזה. ניתן שתי נקודות בגלל ההיסטוריה. כחול לבן – טוב, יש שם את ניסנקורן. רגע, מה זה אומר בדיוק? אני לא יודע. ניתן נקודה. סיכום ביניים – משותפת 23 דמוקרטית 22 עבודה 9 כחול לבן 9.

מילט – כאן שלוש נקודות על השולחן. כל המפלגות ברטוריקה של הפרדת דת ומדינה (בעצם המשותפת פחות). בואו נדבר על הפרדת דת ומדינה, והיפטרות משיטת המילט. ואם מישהו מתייחס יפה לרפורמים אז זה בונוס. אז המשותפת מקבלת כאן נקודה אחת מתוך שלוש. גם בגלל האיסלאמית, גם בגלל שזה לא ממש הקטע שלהם, וגם בגלל שבטח יש להם כל מיני קומבינות עם החרדים בעניינים האלה. דמוקרטית – ארבע מתוך שלוש. שלוש כי הם באמת בעניינים האלה. נקודה בונוס בגלל מקום 11 הרב הרפורמי גלעד קריב. אם יש משהו שיכול להחזיר אותי לשם זה האיש הזה. זה כמו איש ש"ס שחושב להצביע ביבי או משהו כזה ואז מראים לו תמונה של הרב עובדיה, והוא בוכה ושם שס בקלפי. מותר לי, נכון? עבודה – לא ממש יודע. זה לא דברים שאני באמת מכיר התבטאויות של פרץ או לוי אבקסיס עליהם. ניתן שתי נקודות בגלל מרב מיכאלי. כחול לבן – זה אוסף אקלקטי של אני לא יודע מה. והלפידיזם היה באופן היסטורי תמיד החבר הכי טוב של הכפייה הדתית. פעם אני אסביר יותר על המנגנון הזה. אבל אין שם דאגה אמיתית לזכויות אדם בהקשר של חופש הדת, אלא רק שנאת חרדים לשמה. בואו ניתן נקודה, ככה גלובלי. סיכום ביניים – משותפת 24 דמוקרטית 26 עבודה 11 כחול לבן 10.

דיל ברייקרס – כאן אפשר להפסיד נקודות. אם יש משהו שממש מפריע לי, מורידים נקודות. כאן בגלל העצבים והעצבנות יש עשר נקודות שאפשר להפסיד. כך שעוד הכל פתוח. משותפת – לא מת על התנועה האסלאמית, ולא על בל"ד. אני סוג של קצין בצה"ל. איכשהו בתרגילים אינטלקטואליים שאני מתאמן עליהם מבוקר עד ערב זה הסתדר לי עם הצבעה בעבר לחד"ש. המשותפת זה סיפור אחר. גם הקטע שהם לא רוצים הסכם עודפים עם ציונים זה לא עושה לי טוב. נוריד להם כאן חמש נקודות סולידיות. הדמוקרטית – גם אם הוא יהיה במקום עשרים, וברשימה ישימו בריצ'רץ' ערבי ורב רפורמי אחד אחרי השני, עדיין היד שלי תרעד מלהצביע בעד אהוד ברק. יש לי אפס אמפתיה ואפס אמון באיש הזה. מינוס עשר. עבודה – אין שם משהו שמאוד מפריע לי. את אורלי לוי אני אפילו אוהב. גם היתר סימפטיים. כלפי פרץ אין לי טינה ברמה של ברק, כל עוד לא מימש את מה שאני מפחד שיקרה וחבר לביבי. לא מוריד נקודות כאן. כחול לבן – בוגי לדעתי אידיוט וקצת פשיסט, אבל סימפטיקו כזה. כמו הרפתן מהקיבוץ שנתנו לו דרגות רב אלוף בטעות. הבעייה שלי היא עם לפיד. אני חושב שהוא באמת באמת סתום בלחץ. אני לא יכול לשמוע אותו בלי לחוש תחושה של בוז וחרדה. נוריד שבע נקודות על הלפיד. גנץ דווקא חמוד, ואשכנזי גם. סיכום ביניים – משותפת 19. דמוקרטית – 16 עבודה 11 כחול לבן 3.

חברים שלי – אם יש מישהו שהוא חברשלי אז מוסיפים נקודות – משותפת – אני אותו מחזור באוניברסיטה כמו עופר כסיף, והוא הכיר את אשתי לפני שאני הכרתי אותה באיזה קורס של עורכי עיתונים בקיבוץ. יש לנו דיבור, והיינו פעם גם די חברים בפייסבוק. קשה לי להאמין שיש לנו פלמנטר ברמה של קודמיו חנין וגוז'נסקי, ונראה לי יותר בקטע של פרובוקטור עם פה גדול, אבל שיהיה, בסבבה. את יוסף ג'בארין אני מכיר כי למד שנה או שנתיים מתחתי, והייתי ממש חבר טוב של אחותו. נפגשנו לפני שנה בסוכת אבלים לידיד משותף שהלך לעולמו והעלינו זכרונות. לא סגור שאם תגידו את שמי הוא ידע מי אני. מצד שני פוליטיקאי, אז אולי. לסיכום שתי נקודות. דמוקרטית – שם אני מכיר את כל הגווארדיה. מוסי ואני זה בערך אותו סיפור כמו עופר ואני. יש לי גם דיבור עם היתר בהנהגת מרצ, ברמה של שיחות טלפון ומפגשים אישיים פה ושם. זה כי אני די פעיל שם. בקיצקיצור – ניתן שלוש נקודות. עבודה – הייתי ב-1986 בנבי אל עוואדי עם מישהו שטען שמרב מיכאלי שהייתה אז השדרנית הכי לוהטת בגל"צ הייתה חברה שלו ועזבה אותו כי הוא תקוע בנבי אל עוואדי. אז דווקא האמנתי לזה כי הוא נשמע קרוע לב. היום אני קצת בספק אבל לך תדע. אורלי לוי היא משבט לוי שיש לי איתם איזה סוג של ידידות, אבל לא חושב שממש נפגשנו, אולי דיברנו פעם בטלפון. אני חושב שהסוג הזה של היכרות לא ממש מזכה בנקודה. כחול לבן – תעזבו אותי. למה מאיפה צריכים להיות לי חברים שם? אין לי חברים כאלה.

סיכום סופי – משותפת 21. דמוקרטית 19. עבודה 11. כחול לבן 3.

אז משותפת? יש עוד חודש עד הבחירות. נראה. חבר'ה אם אתם קוראים את זה בחלק מהדברים אתם יכולים להשתפר. קצת מאמץ ותזכו בקול שלי. תעבדו על זה חזק ותראו שזה משתלם. נכון, הצבעתי כבר באיזה עשר מערכות בחירות ובערך פעמיים יצא מה שרציתי, וכשזה היה ברק אפילו די הצטערתי על זה באיזה שלב, וזה לא סיכויים משהו, אבל היום כל קול קובע. תהיו נחמדים אלי אהיה נחמד אליכם. באמת.

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

פייגלין, דוגין, שפנגלר, אגמון, ריש לקיש

'הומוסקסואליות מבשרת את שקיעתן של אומות' מבשר לנו משה פייגלין, ובה בעת מרגיע אותנו שלא כמו בעת שכתב את הדברים בספרו, כרגע אינו רואה בקהילה הלהט"בית איום. נרגעתי. אפשר בהחלט להפקיד בידיו את מדינתנו, ואת שוויון הזכויות לכל אזרחיה כולל להט"ב.

הדברים עצמם הם כמובן קשקוש מקושקש. אין שום טעם לבדוק אותם באספקלריה היסטורית, כי בסך הכל זהות 'הומוסקסואלית' היא יצירה של המאה ה-19, ולקדמונינו הזהות המינית שאנחנו מרגישים בכל רמ"ח עצמותינו ושס"ה גידינו היום, הייתה דבר הרבה יותר פלואידי. זה לא רק היוונים הקדמונים עם אפלטון ונעריו, מוסד הפדרסט, ואשקרה כל מה שזז שם – מי שראה את 'אלכסנדר' של אוליבר סטון יודע למה אני מתכוון, או בעקבותיהם הרומאים עם יוליוס קיסר 'בעלם של כל הנשים ואשת כל הגברים' ויחסיו עם ניקומדס מלך ביתיניה, או הדריאנוס עם ההתאהבות המטורפת שלו בטינאייג'ר יווני בשם אנטינואוס. זה גם אצלנו מדוד המלך ויונתן עד ריש לקיש (יום אחד היה רבי יוחנן רוחץ בירדן. ראהו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו. אמר לו: "כוחך – לתורה". אמר לו: "יופיך – לנשים". אמר לו: אם אתה חוזר בך, אני נותן לך את אחותי, שהיא יפה ממני"). החבר'ה האלה פשוט חשבו אחרת מאיתנו.

מה שמדאיג כאן זו הראייה המאוד מסויימת של היסטוריה כמעין זירת התגוששות של אימפריות או תרבויות, כאשר יש דברים שמחזקים את האימפריה או התרבות, ויש דברים שמחלישים אותה. הומוסקסואליות (או עירוב גזעים, וגם לזה נגיע) ה. מי שחושב כך הוא לטעמי מאוד בעייתי.

אני מחזיק בדעות מאוד מסויימות בקשר להיסטוריה, ומה היא, ולמה ואיך, ומבחינתי השאלות האלו של עליית ונפילת אימפריות הן חסרות משמעות. אני מביא כאן אמירה של אישה מאוד חכמה, פרופסור איריס אגמון במאמר שנקרא "כרוניקה של קץ ידוע מראש, המלחמה הגדולה וארגז הכלים של ההיסטוריונית" שעוסק באירוע מאוד דומה לזה שפייגלין מדבר עליו, קיצה של האימפריה העות'מאנית (גם כן מקום עם מיניות פלואידית. אבל זו בהחלט לא הסיבה שהאימפריה לא קיימת כיום) –

"להיסטוריה אין קיום אפריורי. היא אינה "עושה" דברים ואין "עושים לה" דברים, לא קרע ולא עצירה. חשיבה כזאת על ההיסטוריה, גם אם בדרך משל, מעודדת ראיפיקציה שלה — תפיסת ההיסטוריה כמרחב ממשי הנמצא אי־שם בחוץ, או כישות שעוצרת ומתקדמת, רצה או דוהרת, כאילו יש בה חיים משל עצמה, או לחלופין כאילו כוח חיצוני כלשהו מניע אותה. היסטוריה לדידי היא מושג מופשט, מסגרת חשיבה דיסציפלינרית. בדומה לחוקרים בתחומי ידע אחרים, אלה העוסקים בהיסטוריה באופן מקצועי ובה בעת חוקרים את דפוסי המחקר הנהוגים במסגרתה הם המעצבים את כלליה ומנסחים אותם מחדש באמצעות כתיבתם. היא תלויה אפוא לחלוטין בכותביה־יוצריה, ובהיותה דיסציפלינה פרשנית היא בהכרח רוויה במחלוקות פרשניות. הנטייה של היסטוריונים ופילוסופים של היסטוריה לנתח ולבקר את המגמות השונות של הכתיבה ההיסטורית (ההיסטוריוגרפיה) מבטאת בהקשר זה עמדה הרואה בכתיבת היסטוריה יצירה אינטלקטואלית מורכבת ורבת־פנים, שיש בה יותר ממה שהעין רואה. עמדה זו מייחסת חשיבות לתובנות שהיסטוריונים עשויים להפיק מניתוח שדות השיח שהִ בנו את הכתיבה ההיסטורית בתקופות ובמקומות מסוימים ועל סוגיות מסוימות, ומזיהוי הקשר בין שדות שיח אלה לנסיבות ההיסטוריות שבהן הם נוצרו. מעבר לכך, מחקר היסטוריוגרפי נובע מהנחת היסוד של הדיסציפלינה שלכל אירוע, יצירה, תהליך או תופעה יש היסטוריה, ולפיכך כל אלה הם מושאים למחקר היסטורי ולהיסטוריזציה. בקטגוריה זו נכללת גם ההיסטוריוגרפיה. בהיותה תוצר של נסיבות היסטוריות, אף היא נושא למחקר היסטורי, ממש כמו אירוע חד־פעמי או תהליך ממושך."

חכם, נכון? רק בשביל זה היה שווה לקרוא את הפוסט, נכון? אבל היא פרופסור למזרח תיכון, ופייגלין לא ממש עם השכלה אקדמית בהיסטוריה או במזרח תיכון, או בעצם בשום דבר. את הדעות שלו קטף, כמו אדם אחר שתיכף נגיע אליו, מכאן ומשם בתהליך של אוטודידקט. לא חייבים לצפות שיקרא דווקא את תיאוריה וביקורת חוברת 49 ששם מופיע המאמר של איריס, נכון?

אז מאיפה זה לקוח? אישהו זה מגיע לאוסוולד שפנגלר עם 'שקיעת המערב' ולכל הנושא של גיאופוליטיקה, שמגיע למקומות ממש רעים. בואו נעשה את הקישור – שפנגלר, קרל האוזהופר, רודולף הס, היטלר. לא טוב, נכון? סך הכל ב-48 השעות האחרונות אני בוויכוחים אינסופיים עם פייגלינאים בפייסבוק וטוויטר שמנסים להגן על מה שהבוס אמר בראיון לפני 25 שנים "הנאציזם קידם את הנאציזם קידם את גרמניה  ממצב של שפל למצב פנטסטי מבחינה פיסית ואידיאולוגית – נוער האשפתות בלויי הסחבות נהפך למצוחצח, מסודר, וגרמניה זכתה למשטר מופת, משפט תקין וסדר ציבורי. היטלר התרפק על מוסיקה טובה, צייר. לא מדובר בחבורת בריונים, הם רק השתמשו בבריונים ובהומוסקסואלים." נו שוין.  אני חושב שלא משם לקוח הרעיון הזה של פייגלין, לפחות לא ישירות. בין היתר כי השואה עשתה המון דיסקרדיטציה לראיית העולם הזו, וכל הרעיונות של 'לבנסראום' וכו' שמילאו את אוצר המילים של ה'גיאופוליטיקה' בשנות העשרים והשלושים העליזות של המאה העשרים נשמעים היום לא איי איי איי.

מה שכן הרעיונות האלה מקובלים היום במקום אחר, ודווקא מאוד קרוב ונגיש. ברוסיה הפוטינית. את היחס של החבר'ה האלה לקהילה הגאה אנחנו מכירים. זה לפעמים יכול להיות משעשע כמו הכרזת ראש העיר סוצ'י ש'אין הומואים בסוצ'י' לפני אולימפיאדת החורף, מה שהזכיר הכרזה דומה מימי ברית המועצות – We have no sex in the USSR. לרוב זה הרבה פחות משעשע, ובאמת קשה להיות מיעוט נרדף במציאות פוסט דמוקרטית (בקרוב, מ-10.4 אצלנו, אם לא ניזהר), והומואים באמת סובלים ונרדפים שם. ואנחנו יודעים ומכירים את זה. אבל מאיפה זה מגיע?

את הבסיס האידיאולוגי לפוטיניזם (ומסתבר שגם לכל מיני חבר'ה בסביבה של טראמפ וארדואן) נותן בחור חמוד בשם אלכסנדר דוגין. דוגין הוא סוג של הוגה דעות מסוג מאוד מסויים שאפשר לסכם את משנתו ככה בקצרה (כמו שכותב חברבוקי החכם יגאל ליברנט ב'תכלת')  "מחזיק בהשקפת עולם קיצונית, שבה נמזגו פוליטיקה אוטוריטרית וחזון אסטרטגי אימפריאלי, ומתרפק על תהילת העבר של ברית־המועצות הסובייטית. בהשראת הוגי דעות בעלי קשר הדוק לפאשיזם ולנאציזם, הוא קורא תיגר על הקפיטליזם, על הדמוקרטיה הליברלית ועל הסדר הבורגני"

נשמע בעייתי ובלתי אכיל, נכון? אבל כל כך הרבה דברים שם מסתדרים עם הפייגלינאות שזה חייב להיות אחד המקורות. הדוגינאים מאוד לא אוהבים הומואים. הם מפריעים להם במאבק הבין תרבותי, בחיזוק הגזע וכל זה. אירופה המערבית, לדעתם, נדונה לכליה, כי ההומוסקסואלים אוכלים אותה מבפנים. גם בזה שהם מחלישים אותה עם הליברליזם הדקדנטי, וגם כי הם גורמים להפסד במאבק הדמוגרפי נגד האסלאם. למעשה קיים דימוי של 'רוסיה' גברית, חזקה, מאוחדת, נוצרית מול 'גיירופה' להט"בית, חלשה, מפורדת, ליברלית. מי שרוצה לקרוא מאמר מרתק בעניין הזה, עם המון מקורות מדוגין עד פוטין וכל מה שבאמצע, שילחץ על הקישור.

נשמע מוכר, נכון? איין ראנד מוכרים לכם? פוטין תקבלו. לא שאיין ראנד זו מציאה כל כך גדולה. כל הליברטריאניזם הזה הוא תיאוריה חצי אפויה של ילדים בני 16 שלא ממש מאמינים שיכול לקרות מצב שהם יהיו זקנים וחולים ולא יוכלו לקבל עזרה מביטוח לאומי, אבל גם זה לא מה שיקבלו מפייגלין. יקבלו עוד מדינה במרחב הטוטאליטרי הפוסט סובייטי. החברות שלנו עם מצורעי וישיגרד שראש ממשלתנו כל כך אוהב, היא רק קדימון.

 

 

 

שירות לבוחר – מצע פייגלין בעניין נישואים אזרחיים

מכל התופעות שקשורות במערכת הבחירות הזו 'זהות' היא בעיני המקוממת ביותר. השילוב הזה של ליברטריאנים, מתנגדי חיסונים, קנאי הר הבית וכל היתר (חברות התרופות קשרו עלינו להשמידנו, ולכן הבאזזז נגדנו ברשתות החברתיות. אמ'אלה. ביחד עם הוועדים הגדולים, שכחתי) הוא פחות או יותר כמו צבא האורקים שעולה על מינאס טירית או משהו כזה, כאילו כל כוחות השחור חברו יחד להשמיד ולאבד כל מה שטוב ויפה בעולם. ובכל אופן, חשבתי לבדוק מה הדעה של הבחור בעניין נישואים אזרחיים. יש המון מפלגות שאני לא סובל שנמצאות במקום טוב מבחינת התמיכה בנישואים אזרחיים, ואחת שאני די אוהב שנמצאת במקום הכי חשוך (חד"ש תע"ל אם תהיתם). יכול להיות שיש לו שם הברקה, משהו שיקהה את המכה כשיסתבר שהוא שר בממשלה הבאה או משהו. ניסיתי להיות הכי אובייקטיבי. התוצאה קצת ארכנית, אבל גם המצע שלהם אללה יוסתור מאות עמודים. אז הנה, ד"ר מילט מנתח את מצע הפייגלינאים בעניין נישואים אזרחיים –

אז זה המצע שמועתק ישירות מהדף שלהם

'זהות' מאמינה כי המדינה אינה צריכה לקבוע מה הם נישואין, מי נשוי ומי לא. החלטות אלה שייכות לחברה ולקהילה שאליהן משתייך האדם.

'זהות' תבטל את רישום הנישואין הממלכתי המתקיים כיום. כל זוג יוכל להתחתן כפי שירצה, בסוג הטקס שיבחר ובאופן שיתאים לו. ההשלכה המשפטית של חתונה תהיה תלויה בהסכם המשפטי שהמתחתנים יבחרו, והסכם זה יהיה הממשק של הנישואין שלהם עם המדינה, אם וכאשר הם יצטרכו את התערבותה. יתר על כן, 'זהות' מתכוונת לערוך רפורמה כללית בחקיקה כך שלא תהיה שום השלכה חקיקתית על מעמדו האישי של האדם.

במציאות זו של הפסקת רישום הנישואין, הרבנויות המקומיות, בדמות בתי הדין, יוכלו להמשיך להציע לציבור שירות עריכת חופות, אך ללא המונופול השמור בידיהן כעת. מי שירצה יהיה רשאי באופן חוקי לערוך חופות ו"להתחרות" בחופות אלו. עם זאת שיווק חופות יוסדר על פי התקן המפורט במטרה למנוע את הונאת הציבור.

הרווח ממהלך כזה הוא גדול מכמה בחינות שונות:

_ אחרי הסרת המונופול של הרבנות, רבים יבחרו להתחתן דווקא כדת משה וישראל.

_ הוויכוח הציבורי על הכרה ממשלתית בנישואים חד-מיניים ייפסק.

_ תישמר חירותו של האזרח לבחור כיצד להינשא.

_ קרנה של הרבנות הראשית תעלה בעיני הציבור.

_ לא יופעלו לחצים פוליטיים על הרבנות על מנת לעוות את פסיקת ההלכה.

וואלה! יופי! יש כאן הכל, כל אחד יתחתן עם מי שהוא רוצה איך שהוא רוצה! נישואי גאים, הסרת המונופול של הרבנות הראשית, וחירות חירות חירות! לרוץ ולשים ז' בקלפי. מה, לא?

אז זהו, שלא.

כראוי למפלגה פייגלינאית שאיך אומרים לא מתים על ערבים, אז כמובן שהתכנית הזו מתעלמת מקיומן של עוד 13 עדות דתיות פרט לעדה היהודית. אבל כאן אני לא מאשים את פייגלין, הראייה הרווחת של הוויכוח על נישואים אזרחיים היא כעניין יהודי פנימי, עימות בין חילונים ודתיים. אז זה קצת יותר מזה, מה שהופך את הדברים להרבה יותר מורכבים.

מה זה נישואים בעצם? כאן יש כמה וכמה גישות. המצע של פייגלין רומז על אחת, אבל באופן מאוד אופייני בכלל לדרך הלא ישרה שהמפלגה הזו מציגה את העמדות שלה הוא לוקח סיבוב חד קיצוני לכיוון השני. המצע אומר ש'ההשלכה המשפטית של חתונה תהיה תלויה בהסכם המשפטי שהמתחתנים יבחרו', שזו גישה יפה מאוד. הגישה החוזית. הגישה הזו, בווריאנט מסויים שלה היא הגישה האסלאמית, אבל פייגלין מתכוון יותר לנוסח הפרוטסטנטי, שהקרין על הנישואים האזרחיים במערב. המדובר בגישה ולפיה הנישואים הם הסכם בין שני צדדים (אצל הפרוטסטנטים שווים, אצל המוסלמים פחות) שאפשר לתת לו תוכן כזה או תוכן אחר, והבסיס שלו הוא הסכמי. אגב, אין לי בעייה עם גישה כזו, והיא המקובלת ברוב מדינות המערב.

איפה הבעייה? שיש עוד כמה גישות. נאמר שאצל הקתולים, הנישואים הם סקרמנט, מעשה מקודש המקרב את האדם אל האלוהים, ולכן הקטע של ההסכם פחות משחק תפקיד. זו הסיבה, למשל, שאסור להם להתגרש. אבל כמה קתולים יש כבר בישראל? זו נקודה זניחה (אלא אם כן יצא במקרה שאתה ישראלי קתולי, אבל כאמור פייגלין לא סופר אותם. לרוב הם ערבים, אתם יודעים) אצל היהודים המדובר במעשה קניין (בשלוש דרכים אישה נקנית…) והמשמעויות שלו הן רחוקות מאוד מהסכמיות. בני זוג הנישאים כדת משה וישראל נכנסים למערכת חיובים לא הדדיים, מאוד סבוכה, עם השפעות על צאצאיהם עד לדור עשירי. החיוב הוא לא חוזי אלא מעין קנייני. מה שמקרין גם על הזכויות של הצדדים, וגם על הדרך שמפרקים את הקשר הזה.

אז מה זה נישואים? קניין? סקרמנט? חוזה? גם וגם וגם, אבל בעיקר, נישואים זה מה שהמדינה מכירה בו כנישואים. הוצאנו את המדינה מהמשוואה, אין נישואים. חד וחלק. כי אם אין בסיס משותף לאנשים שונים בשאלה מה זה המוסד הזה שנכנסים אליו, צריך את המדינה שנותנת לזה מסגרת, קובעת מי יכול ומי לא, ומה בעצם מקבל מי שמתחתן. המדינה היא שהופכת את ההסכמה / הטקס / הסקרמנט / הקניין לנישואים. אין להם משמעות מחוץ להכרת המדינה.

נמשיך הלאה. פייגלין מתעקש להוציא את המדינה מהמשחק. הוא קורא לזה 'הפסקת רישום הנישואים'. אבל, ואני בטוח שגם פייגלין יודע את זה, מה שקובע תוקף של נישואים במדינת ישראל הוא לא הרישום שלהם. השאלה היחידה שנשאלת על תוקף נישואים היא אם העדה הדתית של הזוג הנישא מכירה בהם. אדם יכול להתחתן בנישואים פירטיים אצל רב מחתרתי, ולא לדווח על זה לשלטונות (אגב עבירה שעונשה שנתיים מאסר, ילדים אל תנסו את זה בבית) ועדיין הנישואים יהיו תקפים, אם העניין ייבחן בבית המשפט. רישום הנישואים הוא הדרך של המדינה לדעת מי נשוי ומי לא, כדי לתת את החבילה של הזכויות והחובות שנותנים נישואים (הטבות פיסקליות, ענייני אזרחות למיניהם, הגנה מפני ביגמיה, אימוץ, פונדקאות, טיפולי הפריה, הזכות לשאת את שם בן הזוג, ועוד הרבה מאוד דברים).

אם הפסקנו את רישום הנישואים, הכוונה היא מן הסתם גם להפסיק את ההתערבות של המדינה בכל אלו. זאת אומרת שהמדינה תפסיק להעניק נקודות זיכוי במס, להתערב במי מאמץ ומי עושה פונדקאות (מנחש שממילא פייגלין רוצה להפריט את הנושאים האלה), לא תיתן זכויות אזרחות לבני זוג של אזרחים, וכו'. הנישואים יהיו חוזה בין צדדים בלי מעורבות המדינה. כי אם אין רישום, איך נדע למי להעניק זכות לאמץ או נקודות זיכוי במס או משכנתא מסובסדת?

עכשיו, אני חושב שיש אנשים שבסדר עם זה, שלא רוצים שהמדינה תתערב להם, ומוכנים אולי לוותר על נקודות הזכות במס בשביל זה, למרות שאם נלחץ מאוד חזק גם הם יסכימו שלמשל המדינה צריכה להסדיר אימוץ, או להגן על נשים מפני ביגמיה (הסדר סבבה אם אתם שלושה היפסטרים תל אביבים חובבי קנביס, פחות סבבה אם את בדואית בת 17 מהנגב שמשמשת כאשתו השלישית של בדואי בן שישים). אבל מה שיוצא מהמצע של פייגלין זה לא נישואים, זה סוג של הסכם שמחייב רק את הצדדים. עדיין סבבה? פחות. בין היתר כי בהסכם כזה יש צד חזק לפעמים (מי שיותר עשיר, מי שיכול להרשות לעצמו ללמוד או לעבוד כשבן הזוג השני בבית וכו') וצד חלש. במערכת הסכמית לא תהיה את ההגנה המובנית בדיני המשפחה בישראל על הצד החלש. אפשר יהיה להיכנס ולצאת מקשר כזה כרצונך, זאת אומרת שאם למשל אני נכנס להסכם כזה כשאני וזוגתי בני עשרים, ובמשך עשרים שנה היא מטפלת בילדים ואני צובר עושר ונכסים, ואז רוצה להחליף מודל ולזרוק אותה אל הכפור בלי כלום, במערכת כזו זה יהיה לי הרבה יותר קל כי מגנונים שמובנים בדיני המשפחה בישראל – כן, בהתערבות המדינה – שממתנים את האפקט הזה, לא יהיו קיימים במערכת חוזית טהורה. לא סבבה לדעתי, אבל זה גם לא 'נישואים' שגם פייגלין יסכים שזה דבר יותר רציני.

והמצע שלו בהחלט אומר את זה. כי מה יקרה? מי שהתחתן עד עכשיו ברבנות, ובמערכת בתי הדין הדתיים, ימשיך להתחתן שם. וזה רובם הגדול של אזרחי המדינה, כולל יורס' טרולי. ומה שעשינו זה ששמרנו את המערכת של בתי הדין הרבניים, שימשיכו לשלוט ביד רמה באוכלוסייה שלהם, רק הסרנו מהם את הפיקוח. או בלשונו של פייגלין – "לא יופעלו לחצים פוליטיים על הרבנות על מנת לעוות את פסיקת ההלכה." אז מה יהיה לנו? יהיו לנו שני מעמדות. האחד של מי שיבחר להתחתן ברבנות, שיקבל את כל מה שקיים שם היום פלוס פלוס פלוס (אני לא רוצה לדמיין איך המוסד הזה יפעל מחוץ לגדרות החוק ללא הפיקוח של בג"צ ומשרד הדתות ומשרד המשפטים) וכל ההומואים והחילונים הקיצוניים וכל אלו שיוכלו להתרבות ולפרות ולהזדיין במסגרת חוזית כאוות נפשם באופן פרא, והמדינה לא תתערב.  נשמע כיף? פחות. העוולות שבני זוג עושים זה לזה וממררים זה את חיי זה במסגרת הקיימת זה כלום לעומת מה שיוכלו לעשות זה לזה אם המדינה תצא מהמשחק.

אם מישהו כאן סאקר של נישואים אזרחיים, או חד מיניים, אני יכול לומר לו שאין בהסדר הזה בשורה גדולה. להיכנס למסגרת חוזית עם בן זוג או בת זוג אפשר גם עכשיו, לא צריך את פייגלין בשביל זה. לא מקבלים זכויות מהמדינה אם עושים את זה? הרי גם בשיטה של פייגלין לא תקבלו כלום מהמדינה. מה שיהיה זה שגם אחרי כן אפשר יהיה לכרות חוזה כזה (בלשון המשפטית של היום זה נקרא 'ידועים בציבור') רק הציבור הגדול שמהווה את עיקר האוכלוסייה של מדינת ישראל שנזקק לשירותי בתי הדין הרבניים והמילטיים (חלקם הגדול מרצון ואמונה, אגב) ישועבד בשיעבוד נורא לרשות שהוסר ממנה כל פיקוח, וגם כל ההטבות שמעמד הנישואים מקנה יישללו ממנו.

אומר זאת כך, יונית, אין תחום שדורש יותר רגולציה ופיקוח מתחום הנישואים. רוצים נישואים אזרחיים? בשביל זה יש מרצ. רוצים לעשן ג'וינט על הר הבית מגולגולת של הומו שנסקל בטקס לפי ספר ויקרא? פייגלין הוא האיש שלכם.

על כל חוק חדש נבטל חוק ישן

כנסו כנסו. כאן יש וידאו של איילת שקד, שמבטיחה באופן עקרוני שכשתחזור להיות שרת המשפטים, על כל חוק חדש שהכנסת תחוקק יהיה עליה לבטל חוק ישן. זה נעשה לפי מה שהיא מסבירה בווידאו כדי להקל על המשק את נטל הרגולציה. אני חושב שרגולציה זה טוב, אבל שיהיה. אתם יודעים, בארבעים השנים האחרונות, ובמיוחד בעשור האחרון, שולטת כאן ממשלה בולשביקית מטורפת שמטילה מגבלות רגולטיביות בלי הכרה. מילא.

המנגנון שהיא מציעה הוא לא שיא החוכמה. זאת אומרת, מה זה 'לבטל חוק ישן'? לא שאין חוקים שצריך לבטל (חלקם הגדול חקיקה פשיסטית של הגב' הנהנית כל כך מריחו של הפשיזם), אבל לבטל חוק, כמו לחקוק חוק, זה תהליך מסובך שדורש המון המון תכנון ומחשבה. התניית חקיקת חוק בביטול חוק, תיצור פקק כל כך נוראי בחקיקה, שלמעשה אפשר לבטל את הכנסת כמוסד מחוקק. תבינו, 'לבטל חוק'. רוב החקיקה היא לא חקיקת הסדר שלם מהתחלה עד הסוף (מה ששקד עשתה כמה פעמים ונגיע לזה) אלא לשנות סעיף או אפילו מילה או פסיק בחוק קיים. אז מה, בשביל לשנות הסדר לגימלאים של שירות הביטחון שדורש שינוי מילה בסעיף נצטרך לבטל חוק שלם? ואיזה חוק? חוק החוזים? פקודת הנזיקין? חוק בתי המשפט? חוק איסור אפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה? או שזה יהיה פסיק נגד פסיק, מילה נגד מילה, כמו בטוויטר עם מגבלה של 240 תווים? לשקד הפתרונים.

אז בואו נאמר שהדבר המפגר שהיא מציעה הוא ניתן ליישום (והוא לא) ושהוא יקל על הרגולציה (ממש לא) ושזה דבר טוב (לא אם אתה לא ליברטריאן פייגלינאי. אנשים אחרים מבינים שבמדינה מודרנית יש צורך ברגולציה ואי אפשר לחיות באנרכיה של שוק). עדיין שקד היא אחת מגדולות הפועלות בניגוד למה שהיא מציעה ואסביר –

הרעיון המפגר הזה (תרשו לי. זה רעיון מפגר) הוא בסך הכל ניסוח מחדש שלה במילים קצת פחות רמות למשהו שהיא כתבה במאמר בשם 'מסילות אל המשילות' שהתפרסם ב'השילוח' שזה כתב עת די מכובד לכל מיני עניינים ב-2016. אני קצת חושד שאולי היא לא ממש כתבה כל מילה שם כי כל הניסוח מריח מאיזה ת'ינק טאנק ניאו ליברלי נוסח פורום קוהלת,  אבל בעצם למה לא, יכול להיות שהיא באמת באמת חשבה על הדברים בעצמה, ולמה לחשוד בכשרים? אז שם היא כותבת  "בכל פעם שהכנסת תומכת בחוק שאמור לשרת תכלית ראויה ולפתור בעיה חברתית או כלכלית; בכל פעם שהמחוקק בוחר להביע אמון במנגנון נורמטיבי חדש; בכל פעם כזו – אנחנו למעשה מרימים את ידנו כדי לתמוך בהצבעת אי אמון המתרחשת באותו רגע. אי אמון ביכולת שלנו כיחידים וכקהילות לנהל את עצמנו באופן שהוא טוב דיו בלי שהמדינה תקבע בעבורנו את מסלול חיינו. אי אמון בחכמתו של המון העם ליצור ולשמר מנגנונים מוצלחים בהרבה מאלה המעוצבים באופן מלאכותי, באמצעות ועדות מומחים, או כתוצאה מלחצים פוליטיים. זו גם הצבעת אי אמון בתפיסה הרואה את האדם כשופט העליון של מטרותיו; בהכרה שלנו בכל יחיד כשליט על חייו, וככזה שבמידת האפשר השקפותיו שלו הן שצריכות לכוון את מעשיו; ובכוחן של קהילות משפחתיות, חברתיות וכלכליות לנהל את חייהן בכוחות עצמן ולחתור בהצלחה להשגת מטרותיהן."

דברים כדורבנות. אנחנו כקהילות יכולים לקיים עצמנו בעצמנו בלי שמישהו יגיד לנו מה לעשות. די סבבה אם שוכחים כמה מאות שנים של מדע המדינה ואת הובס שהסביר שהאדם במצב המקורי או במצב הטבע שבו בדיוק אף אחד לא אומר לנו מה לעשות ואנחנו שליטים על חיינו, חי חיים שהם "solitary, poor, nasty, brutish, and short". מת על הובס. אבל זה ויכוח אחר. היא שרת המשפטים ואני בסך הכל אבו אלמוג. אז בואו נלך על זה שיחוקקו כמה שפחות.

אז לאיילת שקד יש שתי קדנציות. אחת כחברת כנסת מהשורה, ואחת כשרת משפטים. בואו נראה כמה היא הולכת לפי העיקרין שלה של לחוקק כמה שפחות –

בכנסת ה-19 שאורכה שנה וחצי חתומה השרה החביבה על לא פחות מ-131 הצעות חוק פרטיות. הספק נאה לכל הדעות. נכון, לא כל הצעת חוק שהיא חתומה עליה היא יזמה, רובן יוזמה קבוצתית, ובכל אופן, מאה חמישים ואחת הצעות בין פברואר 2013 (השבעת הכנסת) לדצמבר 2014 (פיזורה) זה די הרבה. בכל הכנסת ה-19 היו 3100 הצעות חוק פרטיות. היא חתומה על כארבעה וחצי אחוז מהן. זאת אומרת קצת פחות מאחת לעשרים. יש מאה ועשרים חברי כנסת. היא פעילה בערך פי שישה מן הממוצע. טוב, יש בטח המון כשלים מתימטיים בניתוח הזה, כי אני לא מתימטיקאי (אבל בואו נזכור ששקד היא מהנדסת מחשבים, ובכל אופן חושבת שהיא יכולה להביע דעה בסוגיות של מדע המדינה. אז גם לי יש דעה במתימטיקה) אבל בואו נסכים שהיא פעילה מאוד, ולא נמנעה להצביע אי אמון 131 פעמים בתפיסה הרואה את האדם כשופט עליון על מטרותיו.

טוב, אז בואו נאמר שהמאמר ב'השילוח' מבטא איזה שינוי שחל בה ב-2015, אחרי שמונתה לשרה. יכול להיות, נכון? דברים שרואים משם לא רואים מכאן, ואין דומה ח"כית צעירה שרוצה להטביע חותמה על העולם לשרה בשלה ובוגרת שמבינה שזה ממש לא בסדר לחוקק כי האדם הוא שליט על עצמו וכל זה. אז איך היא בתור שרת משפטים בכנסת ה-20? נגמלה מההרגל לחוקק? לאו דווקא.

לא נגמלה ובגדול הייתי אומר. היא חתומה על כמה מהמפלצות המיתולוגיות שהשאירה אחריה הכנסת הזו כחקיקה לדורות הבאים. בואו נראה את החקיקה המסובכת, המגבילה את החירות, והמאוד מאוד מתערבת בענייני הפרט השליט לעצמו שהעביר משרד המשפטים. לא מדבר על כל החקיקה, רק על חקיקה שמשרד המשפטים יזם או היה מעורב בה באופן עמוק. לא מדבר גם על הצהרות נוסח חוק הלאום. מדבר על חוקים שהמדינה דורכת לך על הצוואר, נכנסת לך לכיס וכובלת אותך באזיקים. בואו נשים בצד מפלצות כמו חוק ההסדרה, או חובת גילוי לעמותות. בואו נדבר על חקיקה לא פוליטית כי אתם יודעים עת לעשות לה' הפרו תורתך, וגם הליברטריאן הכי קיצוני כשהוא רואה שאפשר לגנוב אדמה בשטחים או לדפוק את הערבים הוא מרכך קצת. דרך אגב – חלק מהחקיקה הזו חיובי מאוד מאוד בעיני, כמו החוק להפללת צרכני זנות. רק אומר שהגברת מאוד אוהבת לחוקק ובואו תראו מה הספיקה בקדנציה אחת –

חוק איסור השימוש במזומן

חוק חדלות פרעון

חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט

חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות

חוק איסור צריכת זנות

אני אומר לכם שכל אחד ואחד מהחוקים האלו הוא מפלצת של חוק שמאוד מתערב בחיים של אנשים. המדובר בחקיקה מאסיבית, חשובה, שכל אחד ואחד מן החוקים הללו דרש תכנון ומחשבה, וכל שר משפטים היה מתגאה שכל אחד מהם התקבל בעת כהונתו, ורואה בזה הישג שמהווה שיא של תקופת כהונה. ויש עוד – חוק המאבק בטרור, רפורמה בעבירות ההמתה, ועוד.

כמו בדברים אחרים, אין תוכה כברה. היא מאוד אוהבת לחוקק. זה ההובי שלה, והיא עושה את זה בכמות ובאיכות (לא מבחינת איכות החוקים אלא מבחינת חשיבותם ומידת השפעתם) גדולה בהרבה מחברי כנסת אחרים. שלא תבינו לא נכון, זה מה ששר משפטים באמת באמת צריך לעשות. אבל מה שלא בסדר זה שהיא אומרת לא לעשות את זה, ועושה את זה הכי הרבה מכולם.

אבל היי, בכנסת הבאה בואו נעשה מאמץ שהיא לא תהיה שרת משפטים? כי מי שמשקרת לנו ככה בפנים בלי למצמץ, אולי כדאי שתשמש בתפקיד אחר. כמו למשל חברת כנסת מאחרון ספסלי האופוזיציה. אם תרצו אין זו אגדה.

 

דלז, גואטרי, בודריאר, גל הירש

צ'מעו קטע.

פעם היה פילוסוף, שקראו לו שמעון נווה. נווה קרא את כל הצרפתים האלה – דלז, גואטרי, ליוטאר ושות'. בניגוד לי הוא גם הבין אותם, וניסה ללמד אותם. אלא מה – הוא גם היה תת אלוף בצה"ל. אז הוא הקים מין אסכולה כזו של דרך חשיבה, שהייתה נורא פוסט מודרנית ומסובכת.

אז ככה. החבר'ה האלה נורא נורא מסובכים. באמת! אני חושב שבערך דלז הבין את גואטרי וגואטרי את דלז, וכנראה נווה את שניהם וזהו. וגם סך הכל זו פילוסופיה של התנגדות, וליישם אותה ככה בצבא, איך לומר, כובש, זה די הפוך על הפוך, אבל זה הקטע של הצרפתים האלה. תקראו את השורות למטה בתמונה על 'אפשרות להיפוך פנימי שיהפוך את המכונה האנליטית לחלק מהמכונה המהפכנית'. מסתדר לכם עם צה"ל? גם לי לא. אבל היו אנשים שדווקא ראו כאן פוטנציאל.

אז נווה ניסה להנחיל לצבא את מה שהוא למד מהצרפתים. היו לו המון תלמידים. אחד מהם הולך להתמנות מחר לרמטכ"ל, וזה אביב כוכבי שאני ככה קצת קצת מכיר, ומאחל לו ולנו שישכח כל מה שלמד ולא יפתח עוד ספר של פילוסוף צרפתי לעולם. והשני זה גל הירש.

הירש ממש לקח ללב את הפוסט מודרניסטים, וכתוצאה מזה ב-2006 בלבנון השנייה היו כאלה שקצת חשבו שהפקודות שלו הן לא מובנות. הן דיברו על ""הסתננות רחבת היקף בחתימה נמוכה… התנפלות… התייצבות מהירה על השטחים השולטים ויצירת מגע קטלני עם השטחים הבנויים תוך יצירת הלם ומורא… הקפאת מרחב הפעולה ומעבר לשלטנות תוך פירוק מרחבי שיטתי של תשתיות אויב". (זה מהערה 4 מהמאמר של יגיל הנקין במערכות). סך הכל צריך להיות נורא אופטימי כדי לחשוב שהחירנ"יק הממוצע יבין את זה. וגם התותחנים, שבדרך כלל נחנו באינטליגנציה הגבוהה המיוחסת ל-80 אחוז מהגברים האשכנזים היה להם קשה להבין. באמת! אני גבר אשכנזי ותותחן ואין לי מושג מה זה אומר, אבל אולי הירש יותר אשכנזי ממני.

אז מה שקרה זה שלבנון השנייה הייתה קצת תבוסה וקצת טראומה ולפי ועדת וינוגרד לפקודות של הירש היה בזה חלק מסויים, ואז הירש יצא לגרוזיה ולקזחסטן, וקצת לפה וקצת לשם ומפכ"ל וחקירה פלילית וכולנו יודעים את ההמשך. אז מה עושה בישראל מי שמצא עצמו מחוץ לצבא אחרי מלחמה לא הכי מוצלחת, ויש סיפור של מפכ"לות שטורפדה וקצת רחש בחש של חקירות פליליות (זוכה וטוהר מהחקירה. חייבים לכתוב. אני לא רוצה לפגוע בסיכויים שלו להשתלב בפוליטיקה אבל כנראה שהוא לא כל כך מושחת). מפלגה חדשה כמובן! המפלגה נקראת מגן. הסיכויים של הדבר הזה לעבור את אחוז החסימה מאוד קטנים, אבל כל קול שיילקח מביבי (אם עובדים על 'כנופיית שלטון החוק דופקת אותי', שזה פחות או יותר כל מה שיש להירש להציע כרגע, מאגר הקולות יכול לבוא רק מהביביסטים) זו ברכה ושירות אמיתי למדינה מעבר לכל מה שהירש שירת עד עכשיו.

 אבל מה, הטקסטים. הנה למשל הודעת פייסבוק של הירש משבת –

שלום לכולם

המפלגות הקיימות נשברות ולא במקרה. עם ישראל מתפלג, אנחנו בשטף דם חברתי!

מערכת הבחירות הזו היא לא רק מלחמת שברים, היא גם ׳מלחמת כוכבים׳: דוגמנות פוליטית, רשימות עלומות ואנשי הדממה.

יש הבדל בין מעשים לבין מעשיות ולכן:

– אנחנו אומרים את מה שאנחנו חושבים, אנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים, כשנציג את הצוות תראו: אנחנו מכל העם ומקול העם.

– אנחנו נפעל לאחדות ישראל, לאיחוי וריפוי השברים.

– אנחנו נביא שוויון אמיתי לבני המיעוטים, אצלנו יהיה תכל׳ס!

– אנחנו זה חינוך, חמש יחידות ערכים, מסורת ישראל ודרך ערך! 

– אנחנו נעביר את האוכלוסיות המוחלשות מהחצר האחורית אל הקדמית, כל הזמן!

– אנחנו נדאג למשרתים בצה״ל לכוחות הביטחון ולמתנדבים – הם הערובה לקיום המדינה.

– אנחנו נדאג לפיתוחם של חבלי מולדת: הגולן, הגליל, איו״ש, עוטף עזה, הנגב והערבה ישודרגו ואת ירושלים נחזק – יש לנו תכנית! 

– אנחנו נפעל לעידוד ההתיישבות, החקלאות והתעשייה.

– אנחנו נביא לחיזוק מערכת אכיפת החוק ונטמיע בה את ריסון הכוח, איזונים, בלמים, סבירות וצדק.

אנחנו בעד הבעד, לא בעד הנגד.

אצלנו זה אנחנו לפני אני!

אתם מוזמנים למפלגת מגן :

יו מאמא! זה דלז? זה גואטרי? זה נשמע כמו מ"פ טירונים מדבר אל ההורים של החניכים אחרי מסע כומתה. "שלום לכולם. איחלתי לחניכים הצלחה בהמשך דרכם." ומה זה כל ה'בעד הבעד'. דבר ראשון זה מזכיר את כל הבעדה בעדה של נסראללה מלבנון השנייה (מה באמת עובר עליך, חסן? 58 זה לא צחוק, אני יודע! ולשבת כל היום בבונקר עם הבקלאוות בלי פעילות גופנית זה מתכון לאסון. חסן, זה תמרור אזהרה, קח אותו ברצינות) שנית, רבאק – זה מם אינטרנט.

אבל גם כל ה'אנחנו לפני אני' זה קצת פשיזם גס. גס ברמה של לא מעובד, לא מתוחכם. ואני מפחד לחשוב על מה זה 'שוויון אמיתי לבני המיעוטים, יהיה תכל'ס" באמת שהתכל'ס בקטע הזה נשמע כמו איום יותר מהבטחה. מצד שני אני חושב שהוא לא ממש סופר ערבים. בטח הכוונה היא לריכוך חוק הלאום לגבי דרוזים וכזה.

כמה שאני קורא את הטקסט הזה כך איך לומר טביעות האצבעות של האסכולה של שמעון נווה עם הערפול הלשוני היפה כל כך (בהקשרים של חקר התרבות. בהקשרים של חקר החיזבאללה פחת עובד) לא ממש ניכרות, וחבל! איפה הנחילים? איפה ארכיטקט המערכה? איפה ההשתבללות? זה עובד רק בצבא? בפוליטיקה צריך לדבר אליהם נמוך נמוך? אולי יש כאן באמת איזה הפוך על הפוך איזה סימולקרה זדונית, איזה בדיחה שאני לא מבין? אני בספק. לפעמים הדברים הם בדיוק כמו שהם נראים.

אכזבה? כן, ובגדול. כי זה קצת מנפץ את התדמית של הקצין הפילוסוף, החושב, המנסח. רציתי שיהיה אחד לפחות כזה. רציתי קולונל קורץ, וקיבלתי דוד ביטן. לא רוצה! תנו לי קורץ. יושב בלב המאפלייה וחושב על 'האימה'. או על הפרקליטות.

אז? זה פוסט ראשון בענייני הבחירות. יהיו עוד. די הזנחתי את הבלוג לאחרונה כי הפודקסט לוקח לי המון עבודה (בערך עשר עד עשרים שעות לכל תכנית, וזה שואב את כל הזמן הפנוי שאין לי. דרך אגב – אם אתם קוראים כאן ולא מקשיבים לפודקאסט אני נורא כועס עליכם). אם אתם רוצים להעביר את האוכלוסיות המוחלשות מהחצר האחורית לקדמית (וסך הכל אני ממש רואה את התמונה מול העיניים) אז תצביעו הירש. גם לטקסט נמוך יש מקום בעולמנו, וגם לגנרל כושל. אני שומר אותו כאופציה, כאילו למקרה שאעבור כריתת אונה או משהו כזה. שזה גם הסבר לא רע למה שקרה בין "אנטי אדיפוס" של 2006 ל-"אנחנו זה חינוך" של 2019.

נסיים בתמונה של דלז וגואטרי כי החבר'ה האלה תמיד עושים לי השראה כי העבודה שלי זה לחקור את המילט ולא לפקד על צבא. נכון יפים? אם היו בישראל בטח היו מצביעים למפלגת מגן.

BEN ARYE
התמונה לקוחה מפרסום בפייסבוק להרצאה של רונן בן אריה 'טרנספורמציה מעבר לניגוד רפורמה / מהפכה'  

 

 

עפולה – היסטוריה קצרה

פעם הייתה עיירה שקראו לה אל-פולה וגרו בה פלאחים. הם חיו שם מי יודע כמה זמן והאדמות שלהם היו שייכות לאפנדי שנקרא סורסוק שחי בביירות. יום אחד סורסוק נפגש עם יהודים נורא עשירים מאמריקה שנקראו 'קהילת ציון האמריקאית'. הם שילמו לסורסוק המון כסף וקנו את הכפר. ואז האנשים שחיו בכפר היו צריכים לעזוב. לא ברור מה קרה להם. הם השאירו אחריהם את בית הקברות שלהם שנמצא היום מתחת למגרש חנייה עירוני ליד פלאפל גולני. ואז נפתח דף חדש.

והגיעו אנשים שרצו לבנות עיר. הם לא היו פלאחים. הם היו יהודים. והם היו אנשים נהדרים. היה שם ריכרד קאופמן שתכנן שדירה נפלאה עם דקלי וושינגטוניה חסונה. והיה שם שלמה פיינגולד שהקים את הקולנוע בטבריה והיו לו שתי נשים והוא היה מומר, והוא הקים בניין נהדר ליד הדקלים. והיו שם חלוצים ובונים שהקימו מפעל וטחנת קמח. הם רצו לבנות משהו חדש. לבנות עיר חדשה. הם לא השאירו כלום מהצריפים של הפלאחים של אל-פולה. הם עשו משהו חדש ונהדר. והם לא חשבו שהם עושים משהו רע למישהו. והם עשו משהו נפלא. הם בנו עיר. הדקלים שקאופמן שתל עדיין עומדים. והבניין שפיינגולד הקים עדיין עומד.

שתים עשרה שנים לאחר מכן הגיע לשם סבא שלי. האחיין שלו – שהיה בגילו כי הוא היה הצעיר מבין 14 אחים, והאחיין היה בנו של האח הבכור – קיבל עבודה בתור מנהל חשבונות בטחנת הקמח, והוא שמע שעפולה זה מקום שטוב לחיות בו. סבא שלי גר בעיירה שנקראת 'ורבה'. היו שם יהודים ופולנים וצ'כים ואוקראינים ורוסים. סבא שלי דיבר שמונה שפות מהבית. סבא שלי לא שנא את הפולנים והצ'כים והאוקראינים והרוסים. הוא חשב שאולי הם שונאים קצת אותו. הוא נישא לאישה שהייתה לה צלקת קטנה במצח כי כשהייתה בת 11 נכנסו הקוזאקים של פטליורה לבית שלהם והרגו את הדודה שלה, וגם היכו בה עם חרב. אבל סבא שלי היה חלש מאוד בלשנוא והוא לא שנא אף אחד. אחרי כמה שנים הגיע לעפולה מישהו שסיפר לסבא שלי שכל מי שהשאיר מאחור נהרג. הוא עצמו הצליח לטפס מתוך הבור ובסוף להגיע לעפולה. אבל יתר בני העיירה נותרו בתוך הבור. אני חושב שגם אז סבא שלי לא שנא אף אחד, אבל לא שמעתי אותו מדבר על זה הרבה. אני חושב שהוא היה עצוב כי הוא ידע שהשכנים שלו קצת עזרו להרוג את האחים שלו, והם עכשיו גרים בבתים שלהם, בעיירה שפעם היו בה יהודים ועכשיו יש לה צביון אוקראיני.

כשהתחילה המלחמה סבא שלי היה זקן מכדי להילחם. והיו לו שני ילדים. הוא שם את הכובע המצחיק והחזיק רובה שבטח לא ידע לירות בו. חבר שלו שעבד בחברת החשמל הגיע כמה ימים לפני כן לואדי עארה לתקן את קו החשמל, ולא חזר משם. אבל לסבא שלי היה תפקיד אחר. הוא היה קורא את המונים. בטוח שאחרי שהצטלמו לתמונה הוא עלה על האופניים והמשיך לקרוא את המונים של החשמל כי זו הייתה העבודה שלו והוא היה מאוד טוב בזה ונהנה מזה. הילד שמאחוריו צוחק זה אבא שלי. והם חיכו שהערבים יגיעו, כי הצבא העיראקי היה כבר בג'נין אבל הערבים לא באו. ואולי זה טוב שכך כי כל השישה האלה בגיל ממוצע של ארבעים וחמש כשהתמונה צולמה לא נראים לי סיירת גולני של 48'. וכך נשארה העיר עם שדרת הדקלים ובית פיינגולד, ושיכון פועלים. שזה המקום שגר סבא שלי. כי אז אנשים מאוד התגאו בזה שהם עובדים עבודת כפיים. היום הם משלמים לאחרים שיעשו את העבודה בשבילם.

 

 

Afula48

 

ועשרים שנה אחרי כן אני נולדתי בעמק היפה הזה. ועפולה עמדה במרכז, ומסביבה קיבוצים ומושבים. בכיתה למדו איתי גם אנשים מבלפוריה ומרחביה, אבל היו מסביב גם כפרים ערבים – סולם ודחי. היינו רואים אותם בשוק העירוני וברחוב. ולאבא שלי היו לקוחות ערבים במשרד וחברים ערבים. ולא למדנו בכיתה בבית הספר היסודי לשנוא אותם כי לימדו אותנו שיגיע יום ויהיה שלום, ושכיצאנו מהכיתה והלכנו בשדות הביתה בריח של אחרי הגשם של עמק יזרעאל באמת האמנו בזה. לא לימדו אותי לשנוא אף אחד. לא לימדו אותי בעצם שום דבר על ערבים. היה לנו שיעור חקלאות עם המורה עזרא, ולמדנו איך לשתול ולזרוע ולטפח את הצמח. ולמדנו לאהוב את האדמה של העמק שעד היום אני אוהב אותה. ולא למדנו לשנוא אף אחד. זה לא היה בתכנית הלימודים.

כשהייתי בתיכון למדתי באורט עפולה במגמת מחשבים. ולמדה איתנו גם תלמידה מאום אל פאחם. ויום אחד עשו עליה תכנית בטלוויזיה, וכמה ילדים מהכיתה הרימו את היד וביקשו לצאת כשמצלמים את התכנית, והמורה נתן להם. היה אז בנאדם אחד שהגיע מאמריקה שקראו לו כהנא, שהטיף נגד הערבים ויום אחד הוא הגיע לעפולה. והוא דיבר ודיבר, אבל הגיעו מסביב מהקיבוצים והמושבים ושרקו לו במשרוקיות. אבל יכול להיות שכמה אנשים הקשיבו לו בכל אופן. אבל אחרי כן הלכנו לפלאפל גולני והיה שם בחור ערבי שידע להקפיץ את הכדורים לפני שהם נכנסים לפיתה, וחשבתי שכמה מצחיק זה שאנשים חושבים שהוא לא צריך להיות שם. וסבא שלי אמר לי שלא כך עושים, ושהאיש הזה הוא זר ורע, והעפולאים לא יקשיבו לו. ואני האמנתי לסבא שלי.

וכשהייתי קצת לפני הצבא נרצחו שני מורים בעפולה. ואז התחיל מסע ציד של ערבים ברחובות. והיה מקום שעבדתי בו, מכולת, והגיע בחור מהרחוב כולו מלא דם, והבעלים של המכולת החביא אותו מאחורי המקרר של החלב וגם נתן לו קצת לשתות משהו. ואחרי כן הוא יצא. וזה נמשך שבוע, וזו לא הייתה הפעם האחרונה. וראש העיר בעפולה היה בנאדם טוב. זה היה עובדיה עלי ששמענו סיפורים איך היה קצין תותחנים במלחמת יום הכיפורים ובקול בוטח ושקט עזר להדוף את הפלישה הסורית לרמת הגולן. הוא באמת בנאדם חזק ושקט. וכולנו אהבנו אותו. והוא יצא ואמר למתפרעים – לא לפגוע בחפים מפשע. והוא הניח יד אוהבת על הכתף. וזה נרגע. עובדיה עלי היה ליכודניק. אבל זה היה הליכוד של בגין ושמיר. גם אם היו מקשיבים מאוד חזק לא היו שומעים ממנו מילה אחת גזענית. הוא פשוט לא היה כזה.

ואז אני התגייסתי לתותחנים. ואחרי כן התחתנתי ועזבתי את העיר, אבל אני עדיין עובד בה. וקרו בעיר המון דברים. הגיעו עולים מרוסיה, והכפילו את האוכלוסיה ובנו שכונות חדשות. ונבנה רובע חדש. ויום אחד היה מכרז וקבוצה של ערבים זכו במכרז וקיבלו אישור לבנות את הבתים שלהם בעיר שסבא שלי גר בה.

הרובע נמצא בדיוק במקום שבו ב-16 באפריל 1799 היכו 2500 חיילים צרפתים כוח ממלוכי של עשרים אלף איש. הקרב נקרא 'הקרב מול הר תבור' אבל צריך לקרוא לו 'קרב עפולה'. הרחובות שבנויים על המקום שבו היה הקרב נקראים 'ספיר' ו'יהלום' ו'דבורה הנביאה' ו'נעמי שמר'. אבל אין אף רחוב על שם אף אחד ששפך את הדם שלו שם. כי הצרפתים חזרו הבייתה אחרי כן, ואף אחד לא זוכר את עשרים אלף הממלוכים שנשארו באדמה של העמק.

אבל האנשים שבאו לקנות את הבתים ברחוב נעמי שמר ודבורה הנביאה וספיר ויהלום היו ערבים. והאנשים שאולי היו הילדים שהקשיבו לאיש הרע מאמריקה ב-1984 לא רצו בכלל שיגורו איתם ערבים. אז הם צעקו והפגינו והלכו לבית המשפט.

ואחרי כן היו בחירות, והמועמדים התחרו ביניהם מי שונא יותר ערבים ומי יבטיח יותר לתושבים של עפולה שלא יגיעו אליה ערבים. לא לגור בה, ולא לטייל בפארק העירוני. וניצח מי שהבטיח את ההבטחות הכי מפורשות. ובשבוע הראשון לכהונה שלו הוא סגר את הפארק לתושבי עפולה בלבד, ויכול היה להיכנס רק מי שהציג תעודת זהות. וגם השביע את כל חברי המועצה שלו לשמור על צביונה היהודי של העיר עפולה ועל הסטטוס קוו בעיר.

סבא שלי טמון באדמה של עפולה כבר שבע עשרה שנים. אי אפשר לשאול אותו. אבל אם אפשר היה לשאול אותו על סגירת הפארק העירוני ועל השבועה לשמור על הציביון היהודי אולי הוא היה אומר משהו על העיירה שהוא הגיע ממנה. ועל מה שקרה שם. ומה זה בדיוק צביון ואיך מנקים עיר מאנשים שלא אוהבים. ואולי זה היה מזכיר לו משהו מהמקום שהוא בא ממנו. משהו לא טוב.

בי נשבעתי שלא אתן לעיר שלי, האהובה, להיות מה שהאנשים האלה רוצים לעשות ממנה.

 

קול אשחר החופשית – תכנית שנייה!

פוסט חדש ב'קול אשחר החופשית' – אני מארח את עורכת דין ענבל זוסמן, שמבינה הרבה באגודות שיתופיות אבל תדבר על סטאר טרק, ואיך מייצגים שם נשים, ובכלל איך מייצגים ואיך צריך לייצג נשים בתרבות ובקולנוע, ואיך זה לגדול טרקית יחידה בכפר קטן, ואיך היה אז ואיך היום. והרבה מאוד מזה נמצא גם בפוסט שלה כאן – starbase972.com/2018/10/30/%D7%9E…K9ItOmhPlRjNC_fjc

מה קרה מאז התכנית הקודמת? את התכנית הזו ערכתי לגמרי לבד, ואני כבר די שולט בתכנת אייבלטון. עכשיו אני צריך ללמוד לשחק עם הסאונד קלאוד ולראות איך עושים כל מיני אר.אס.אס. ולקדם את הפודקסט כמו שצריך, ואם יש למישהו רעיונות הוא מוזמן לשתף. כרגע אני סומך על האנשים שעוקבים אחרי כאן  ובפייסבוק וטוויטר אבל שואף ליותר

יצא אחלה תכנית והנה היא