אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מס' 12

סעיף 6 לחוק הלאום קובע –

א) המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם.
(ב) המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי.
(ג) המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.
נו… כבר ראינו ש'יהודי' לא מוגדר בחוק הזה, ובהתחשב בכוונות הזדון של מנסחיו, סביר להניח שהמדובר ב'יהודי נכון', זאת אומרת כזה שהוא חבר נאמר בקהילה אורתודוכסית ולא כל הערב רב הרפורמי הזה. או למשל מתנגד כיבוש כמו פיטר 'טעות בשיקול הדעת' ביינרט. אז ככה. תעזבו את הערבים. הם, אתם יודעים, ערבים, דפוקים בכל מקרה. אבל אני יהודי! החוק נועד בשבילי! אז הסעיף הזה פחות או יותר אומר לי שבמדרג הפנימי בתוך 'דרג א', היהודים בישראל ובעולם, למדינת ישראל איכפת יותר מחסיד חב"ד בברוקלין ממה שאיכפת לה ממני, יהודי רפורמי בישראל, וסעיף ג' בעצם אומר שהיא תדאג להפוך כמה שיותר יהודים בחו"ל לחסידי חב"ד בברוקלין.
אבל למה לי לשפוך אש וגופרית על הסעיף המטומטם הזה כשהחבר הכי טוב של ביבי, איש הקשר שלו לחאפז אל אסד בימים הטובים של הקדנציה הראשונה שכמעט החזירו ביחד את הגולן, ומי שבטח גנב איתו לא מעט סוסים בהקשר של התחביב האהוב על שניהם – להרוס את התקשורת ולהפוך אותה לתקשורת מטעם, בקיצור, רון לאודר, עושה את זה כל כך הרבה יותר טוב ממני?
זה מאמר ממש טרי בניו יורק טיימס (אנטישמים! שונאי ישראל!) שאתם יכולים ללחוץ על הקליק ולקרוא או שאאמלק לכם, בשיא הקיצור.
לאודר, שפרט להיות חבר של ביבי הוא גם ראש הקונגרס היהודי העולמי, מונה את כל הדברים הנחמדים שקרו בקיץ הזה – הפרת ההסכמות במתווה הכותל, סערת אפליית הלהט"ב, מעצרו של הרב דובי חיון, וכמובן חוק הלאום, ואז קצת ידה ידה ידה זה לא ממש בסדר שאתם נהיים כאלה כולירות פשיסטים, ואני מתרגם את שתי הפיסקאות החשובות –
"אם המגמה הנוכחית תימשך, יהודים צעירים לא ירצו להיות מזוהים עם אומה המפלה יהודים לא אורתודוכסים, מיעוטים לא יהודיים ולהט"ב. הם לא יילחמו בבי די אס, אם לא יתמכו בישראל בוושינגטון ולא יתנו לה את התמיכה האסטרטגית שישראל כה צריכה. בואו לא נשכח – רוב גדול של יהודי העולם אינם מזדהים כאורתודוכסים. הם מסורתיים, חילוניים, קונסרבטיביים, רפורמים או אינם מזוהים לחלוטין. יש לכבד את האורתודוכסיה אך איננו יכולים לאפשר לפוליטיקה של מיעוט רדיקלי לנכר מיליוני יהודים ברחבי העולם. אנחנו עם אחד, מספרנו מועט, ואנו חייבים להפסיק ליצור חלוקות בינינו. אם נתאחד אין גבולות ליכולותינו."

וואלה? אז החוק המטומטם שעשיתם בשביל להפלות ערבים יוצר קרע בעם היהודי? מי היה חושב על זה?

ומה עוד לקחתי ואהבתי, אתם יודעים בתור המיעוט הכי שולי וזניח, רפורמים. שגם אותו, כך אני חש, החוק הזה לא ממש אוהב? ממשלת ישראל, כל הנתניהו והסמוטריץ' וחזן ואמיר אוחנה ובנט ומירי רגב, נו כל הדבר הזה, הגוש המאיים הזה שמחניק ובודק ומאפשר רק את הביטוי שהוא אוהב, וכל זה, הם 'מיעוט רדיקלי'. זה קצת שם בפרופורציות, נכון? ככה אתם נראים מבחוץ. ואתם מיעוט. רוצים קשר עם יהודי התפוצות, תבינו שמי שתמצאו שם זה פחות הבנטים והסמוטריצ'ים שזה פיתוח ישראלי די ייחודי, אלא את רון לאודר ופיטר ביינרט. והם הרוב בעם שלנו. ואתם נורא מעצבנים אותם.

מיעוט רדיקלי. אהבתי.

אז מיום שהסיוט הזה התחיל אני כותב. לא התעסקתי בשום דבר אחר למרות שקרו כל מיני דברים נורא מעניינים בכל מיני עניינים אחרים. בשבוע הראשון היה באמת אחד ליום, אבל אי אפשר להמשיך ככה לאורך זמן, וזה הפך לאחד ליומיים . וגם זה די מכביד. בקיצקיצור, אני יוצא לחופש באי מלטה כי אני ממש נגנב מזה שיש באמת אי שנקרא גוזו. אשוב לקראת סוף החופש ואולי אעשה חושבים כדי לראות איך מתקדמים בכתיבה בבלוג הזה, כמה צריך להקדיש לחוק הלאום וכמה לכל מיני עניינים אחרים. זה הזמן לתת משוב על תריסר הכרוזים האחרונים. מתאים הפורמט? לא מתאים? נמאס לשמוע על זה? השתכנעתם? הייתם משוכנעים מלכתחילה? מעניין לשמוע.

מודעות פרסומת

אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מס' 11

נו אז אני עדיין מתנגד לחוק הלאום אחרי שהיה את ההפגנה הזו בתל אביב שכוסתה כולה בדגלי אש"ף והתמלאה בעשרות אלפי ערבים רוצחניים ששרו 'בדם ואש נפדה את פלסטון'?

כנראה שכן.

ההפגנה הזו, של הציבור המודר והמקופח והמופלה ביותר במדינה, הייתה הדבר המתבקש והמובן מאליו. הייתי בעשרות ומאות הפגנות כאלו בעבר, לרוב לא בתל אביב אלא ברחובות הערים הערביות, לאחר אירועים נוראים כטבח שביצע עדן נתן זאדה בשפרעם, או שריפת המשפחה בדומא. וכן, מונפים שם דגלי פלסטין. ולפעמים גם דגלים גרועים יותר. ולפעמים צועקים שם ססמאות לאומניות. כי המדינה הזו שעושה כל מה שהיא יכולה כדי לפגוע באזרח הערבי, לא יכולה לצפות להמון המון אהבה בחזרה.

אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מספר עשר

אז לאן זה לוקח אותנו בעצם?

בכרוז קודם כתבתי שבמשטר ההיררכי המסתמן, בו השירות הצבאי הוא קו פרשת המים המבדיל בין אזרח סוג ב' לאזרח סוג ג', באוכלוסיות שנשותיהן אינן משרתות בצבא, הצדקת מעמד 'סוג ב' לעומת 'סוג ג' תהיה לפי פוריות הרחם, והיכולת הפוטנציאלית להעמיד חיילים נוספים. זה הופך את האישה הישראלית לפות מהלך (לא כולן יכולות ולא כולן רוצות להיות מפקדת טייסת ביון) הנבחן בפוריותו.

הגזמתי? מישהי חושבת כאן שבמשטר המבוסס על היררכיה אתנית תיעלם מהעולם ההיררכיה המגדרית? המודל הוא כמובן המודל הפאטניסטי של משטרו המדכא של המרשל, בו החליפה הסיסמה – 'Travail, Famille, Patrie' את הסיסמה הקלאסית 'Liberté, Égalité, Fraternité'. ואכן שימו לב שעיקר הקרב הוא על היעדרה מהחוקה השמרנית ההיררכית החדשה שלנו של המילה 'שוויון', הבסיס האגליטרי שהנחילה לנו המהפכה הצרפתית. אגב, הדוגמה נלקחת מהמרשל ימ"ש, אבל אתם יודעים, היו שם בסביבה כל מיני אחרים שלא אוהב לדבר עליהם. אבל אנחנו סבבה עם היורשים שלהם – הורטי, טיסו, וכאלה נחמדים מרכז אירופים שאולי עדיף לא להזכיר.

אז תראו איך זה קורה, כי אנחנו הולכים לקחת דוגמה מהחברות הכי טובות שלנו בעולם, שמסתבר שזה הונגריה של ויקטור אורבן ופולין של מפלגת 'החוק והצדק'. ברית וישיגרד. החבר'ה האלה באמת מתגעגעים לתקופה הישנה והטובה ששרר חוק וסדר. וגם שוקדים להסדיר אותו בעצמם. הנה למשל, הטריגר לכתיבת הפוסט המאוד זועם הזה הוא האיסור שאסר היום החבר הטוב אורבן על לימודי המגדר בארצו. הסיבה הרשמית היא אגב שהם 'לא כלכליים'. בפעם הבאה שאתם פותחים רדיו ושומעים מישהו או מישהי מדברים על 'הדודות מלימודי מגדר' או דברים מהסוג הזה שככה נשמעים לפעמים, תבינו לאן זה לוקח אתכם. למשטר ההיררכי. כי היררכיה זה טוב. כי כך העולם בנוי. כי יש כאלה שלמעלה – יהודים גברים. יש כאלה שפחות. כי הם נולדו פחות. כי סדר צריך להיות. ובואו לא נבזבז זמן וכסף על מה שהנשים האלה כותבות, מי נתן להן לצאת מהמטבח מלכתחילה? מזועזע? כן. כי לימודי מגדר זה חלק מהזהות שלי. דואג? הרבה יותר. כי אני רואה איך זה קורה מחר. עם ההערצה הזו למתימטיקה 5 נקודות (גם אני נורא מעריץ. ובאמת צריך את זה. אבל צריך גם לימודי מגדר. בחיי אלוהים אמת התורה. תאמינו לי), והטינה לכל מה שנוטף ממנו אינטלקט. משר החינוך שלנו שלא ממש טרח להשלים את לימודי התואר הראשון.

תלכו מחר להפגין. עם הערבים. מי שאומר שהוא לא ילך להפגנה נגד חוק הלאום כי יש שם אנשים שלא מכירים בישראל כמדינת הלאום היהודי, הוא קצת בסתירה במונחים שלו ואולי צריך לחדד אותם. כי אתם יודעים נימלר וזה. זה לא שמחר יבואו לקחת אותי. זה שהם כבר דופקים על הדלת. מצלצלים בפעמון. וכמו שאמר ג'ון דאן – לך הם צלצלו.

שבת שלום ומנוחה.

אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מספר תשע

הפייסבוק הביא לידיעתי – אני לא זוכר אפילו דרך מי – אירוע של 'שרים ומוחים על חוק הלאום'. הסתכלתי וראיתי שזה ביום שלישי בחילף, שזה יוצא בדיוק בדרך חזרה מהמסלול שלי באוניברסיטה. אז את הבוקר ביליתי באוניברסיטה, ואף מצאתי את שחיפשתי – כל אנשי הפחה, פרוזופוגרפיה של צבאו של מחמט עלי, שזה הבחור ששלט על ארץ ישראל בין 1831 ל-1841 שזה יותר ממה שביבי שלט, מה שמראה לכל דבר יש סוף – ואז יצאתי אל עין בוסתאן בכפר חילף.

כשהגעתי – הפתעה הפתעה. לא ציפיתי לראות יותר מדי אנשים שאני מכיר, כי כשמישהו מסמן "מתעניין" באירוע מחאה בפייסבוק, הלחיצה הזו על הכפתור היא כל המחאה שהוא ימחה, אבל פתאום ראיתי, בחנייה שליד הגן, את א' שהיה איתי ממש בצבא ושנינו לחמנו כתף אל כתף בנבי אל עוואדי ב-1987 עם השברייה בין השיניים. א' הוא בחור מאוד הוליסטי ואנתרופוסופי, מורה במקצועו, מה שמראה שיש תיקון לכל דבר, אלא אם כן הכלי ממש נשבר כמו במקרה שלי, והוא קשור אל העמותה שמפעילה את הגן. כי המחאה הייתה אירוע של גן דו לשוני בכפר חילף שאליו מגיעים ילדים מהגנים הסמוכים ומטבעון

אני בעד חינוך דו לשוני, ואף חינכתי דו לשונית את בתי אלמוג, שלמדה את היסודי ב'מדרסת אל ג'ליל'. ובאמת האירוע היה פלאשבק ליסודי של אלמוג, כולל כל האלמנטים שכל מילה שנאמרת על הבמה בערבית מייד זוכה לתרגום סימוטלני לעברית ולהיפך, וכל האנשים הנפלאים עם הכוונות הנורא טובות, שבאו למחות על מה שעושים האנשים הפחות נפלאים עם הכוונות הרעות. האווירה הייתה קסומה, הייתה בריזה, ישבנו על כסאות מפלסטיק, ומחינו בשירה. היו שתי זמרות, דיאן קפלן ומירה עילבוני, ואחרי כן עלו המחנך והמוזיקאי אמיר והאמנית לילה, שהדביקו את כולנו באנרגיות שלהם, וסחפו אותנו לריקוד ושירה של שיר שאמיר כתב –

 קאלב ואחד

אני מצרף כאן קישור לביצוע של השיר, אבל תיזהרו, זה שיר מדבק ברמות, והוא לא יוצא לי מהראש כבר מאתמול בערב.

אז? אמיר שלומיאן, שהיה מנחה האירוע וכנראה המקים של גן הילדים הדו לשוני בחילף (שעל זה כבר פרס נובל לשלום בלי לחשוב פעמיים) אמר ש'אנחנו מסרבים לקבל את חוק הלאום, ונפגין את ההתנגדות שלנו בכך שנחגוג את השונה שבנו'. זה מאוד סבבה, וזה גם המסר של השיר. זה יביא לביטול חוק הלאום?

יש איזה תקווה שאם יראו את הסירוב לקבל, את ההתנגדות, אם הערבית תקבל מקום בולט בחיים שלנו, בציבורי שלנו, אם יתייחסו לכל מי שאינו יהודי כשווה למי שאינו יהודי, הדבר הנורא הזה, חוק הלאום, יבוטל בסופו של דבר. כאן יש חשיבות עצומה פחות למפגני ענק כמו זה שהיה בתל אביב בשבת, ויותר להתנגדות עממית, שורשית, גראס-רוטס, כמו שראיתי אתמול בחילף.

או שכך אני רוצה לחשוב. האנשים הנהדרים האלה שראיתי אתמול בגן שהביאו את הילדים שלהם ללמוד עם יהודים וערבים ושרו בשתי השפות וניגנו בקלרינט, ועשו את טקס המים, שבו שני זרמי מים משני כדים שונים זרמו לתוך כד משותף, הם לא קהל היעד של חוק הלאום, הם הקהל שהחוק נועד לפגוע בו. החוק נועד ליצור מצב שבו העברית עדיפה על הערבית, והיהודי עדיף על הערבי. למרחב בו הערבי שווה ליהודי והערבית שווה לעברית אין מקום במציאות החדשה. הבסיס לקיום של האנשים האלה נשמט, והמחאה שלהם היא מחאה של המשוכנעים ממילא. אז? גרעין של מחאה עממית, שתסחוף ותביא לביטול החוק, או ערימה של דינוזאורים לבנבנים היושבים בשמש ומנגנים בקלרינט כשהם מסתכלים, מהופנטים ולכודים, על המטאור הענק המתקדם לעברם?

בחייו הקצרים והרעים של חוק הלאום חלף עוד יום אחד.

 

 

 

 

 

 

 

 

אחד ביום על חוק הלאום – כרוז מספר שמונה

אז נו באמת, על מה הרעש? הרי זה הכל הצהרתי. אין לזה במציאות שום משמעות. הכל ימשיך להיות כמו שהיה. אז זהו, שלא.

מה בדיוק זה עושה בשטח? כי על הצהרות לא יוצאים למלחמה (או שכן, אם עדיין יש שרידים של עמוד שדרה וכבוד עצמי). יש בדיחה של דרויאנוב שלפני המהפיכה ברוסיה הגיעו הפועלים לבית החרושת ודרשו שלוש דרישות – שבכניסה למפעל יתנוסס שלט 'פועלי כל העולם התאחדו'. שבארוחת הצהריים החבר איוואנוב יעלה על השולחן ויקריא קטעים נבחרים מ'הקפיטל' ושהשכר יעלה משתי קופיקות לשעה לשלוש קופיקות לשעה. בעל המפעל אמר שאת שתי הראשונות הם כבר קיבלו, אבל יצטרכו להסתפק בזה. גם זו גישה. מה שאין לו משמעות בשטח אלא רק הצהרתית אפשר לספוג. למרות שדי ברור מה קרה כאן. בעל המפעל חסך את הקופיקות, אבל התעמולה המרקסיסטית עשתה את שלה ובאיזה שהוא שלב הפועלים עשו מהפיכה וזרקו אותו לגולאג, כך שגם הצהרות הן בעלות משמעות מסויימת. אבל נזרום עם דרויאנוב. מה המשמעות המעשית?

אז ככה. לכל מי שמכיר את משטר המקרקעין המפלה בארץ, שכל כולו שמירה על 'אדמות הלאום' מפני העברתן ללא יהודים (אזרחים טובים של המדינה הזו) תוך יצירת מנגנוני ענק מושחתים ושואבי משאבים (סוכנות, קק"ל) כדי לשמר אותם במציאות שבהן הצורך שבשבילו קמו חלף מזמן (נאמר רק שקק"ל קמה ב-1901, והסוכנות היהודית ב-1929 כזרוע של ההסתדרות הציונית העולמית שקמה ב-1897. שלושה מוסדות שלא אמורים בכלל לתפקד במציאות של מדינת ישראל כיום). אז המשטר הזה מאותגר באופן יום יומי, וחקיקה מפלה רגילה יכולה להיפסל בבג"צ. נכון, הבסיס הגזעני תמיד שם וקשה להפיל אותו, וקעדאן לא הביא לנהירה של ערבים באוטובוסים אל היישובים הקהילתיים, ואלה שכן נהרו הוציאו להם את החשק לנהור מהר מאוד  יוסי גורביץ' בבלוג שלו חושב שזה הדבר העיקרי שהחוק עושה. יש לו פוסט חכם שמנתח את זה לעומק ואני רק מפנה.

יוסי גורביץ' חושב שלחוק הזה יש שתי סיבות. לעצבן שמאלנים (ובזה הוא נורא מצליח, אבל כמו שראינו זה קצת גול עצמי, כי לא חשבו עד הסוף ומעצבנים גם דרוזים) ולשמור על משטר המקרקעין המפלה. הלוואי והיה צודק. החוק הזה עושה דבר מאוד מעשי ומאוד פשוט. אם במדינתנו חסרת החוקה הסתמכו בשביל לתת זכויות על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כמקור מחייב, וערכי מגילת העצמאות כמקור פרשני, אז זה נגמר. יש לנו את החוק הזה שהוא פחות או יותר גומר את הסיפור של מגילת העצמאות (איך סחבנו את זה שבעים שנה לעולם לא אבין) ומכיוון שהוא מאוחר ומיוחד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא גם גובר עליו. אז החלפנו את המשטר החוקתי שדיבר על שוויון זכויות אזרחי וחוקתי מלא וכבוד האדם וחירותו, במשטר אתנוקרטי ופשיסטי, ופוצצנו את בתי המשפט במינויים שנועדו להבטיח שהמקור הפרשני הראשון שהשופטים ילכו אליו יהיה החוק הזה. יותר 'מעשי' מזה לא יכול להיות.

בואו ניקח למשל את הסיפור עם המרכולים בשבת. אם מישהו חשב שהחוק הזה שמדבר על הגשמת הזכות הדתית להגשמה עצמית וכולל סעיפי 'יום מנוחה' כחלק מהחוקה לא ישחק תפקיד מרכזי בבג"צים שיוגשו, אז הוא טועה. הסיכויים של הבג"צים האלה מאוד פחתו כתוצאה מחקיקת החוק, ושימו לב לעיתוי שדרעי הטיל את הפצצה הזו ופסל את חוקי העזר, שבוע וחצי לאחר כניסת החוק לתוקף. וזו רק דוגמה. אין תחום מתחומי החיים שהדבר הזה לא יכול לחדור אליו ולהשפיע עליו. מאבקים שנערכים שנים – גיורים רפורמיים, מתווה הכותל, שבתות ומועדים, הדתה בצה"ל, יכולים להיות מוכרעים אם התיק ייפול לשופט הנכון שיש לו עכשיו את הכלי המושלם להוציא פסיקה שתחזיר אותנו לימי הביניים. אבל לא רק עניינים שברומו של עולם של דת ומדינה. כשהסדר הזה נכנס לתוקף הכל מיישר קו. זה יגיע גם לדברים מאוד קטנים . כי כשהרכבת הזאת מתחילה לנסוע היא לא עוצרת. ניתן לכם שיעורי בית. קחו את כל הבג"צים הגדולים של הזמן האחרון – עמונה, מסתננים, בתי סוהר פרטיים. ותנסו לפסוק כאילו מה שמנחה אתכם זה לא חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ומגילת העצמאות אלא חוק הלאום. עובד? בטוח עובד. הבנתם איפה אנחנו נמצאים? לא בטוח שאמיר אוחנה הבין. לא נורא, כשחוק 'איסור מעשי סדום ותועבה התשע"ח – 2019' יגמור את הסיפור הזה שנקרא להט"ב, ובג"צ שאיילת שקד מינתה ידחה את העתירה על הסף מטעמים שבחוק הלאום, הוא יבין.

 

אחד ביום על חוק הלאום – כרוז מספר שבע

נאום שלא ננאם.

ואז, הכרוז, בעצרת הודיע שבאופן בלתי צפוי הגיע לכאן ראש הממשלה וישא נאום. הוא עלה, מתוח מעט, ממלכתי. לידו רעייתו שרה, שאחזה בידו במשך רוב הנאום. וכך אמר –

"אזרחים יקרים, אחים, ישראלים. הגעתי לכאן כי הבנתי שרבים מכם שרויים במצוקה. רבים אינם מבינים נכון את הכוונה שלנו בחקיקת החוק. רבים סבורים שיש כוונה רעה להפלותם. איך נאמר בהקשר אחר? לא היה כלום כי אין כלום. ממשלת הליכוד בראשותי מחויבת לשוויון. אתם שם, שורקי הבוז… המשיכו לשרוק. ממשלתי מעבירה מיליארדי שקלים לתכנית חומש של המגזר הערבי, תכנית שאף אחת מממשלות השמאל לא הגתה, ולא ביצעה. תמיד היה להם דבר דחוף יותר לעשות. אני עשיתי. ממשלה בראשותי יוצרת תשתיות תחבורה, תעסוקה, שגשוג, בנגב ובגליל. זו העובדה. כל אלו שהגיעו לכאן דרך מערכת המחלפים המצוינת או הרכבת הישירה, יודעים זאת היטב. רק היום הודיעו על העלאת דירוג האשראי הבינלאומי של ישראל. כלכלה טובה היא טובה לכולם. כולם נהנים ממנה. היא אינה מבדילה בין יהודי, דרוזי וערבי.

אבל נשתכח מאיתנו דבר אחד. ברצוננו לעשות טוב, לבסס כאן את מדינת היהודים, זו השומרת והמגינה על מיעוטיה, ואלו בתורם נאמנים לה שומרים ומגנים עליה. נשתכח מאיתנו שהמדובר בחוק יסוד, בפרק מן החוקה שלנו. חקיקה כזו יש לעשות בהסכמה רחבה. לא כמו השמאל, שביצע מחטף פרלמנטרי, ויצר 'מהפכה חוקתית' בהסתמך על רוב פרלמנטרי חולף. הלכנו בדרכים הקלוקלות של אנשי השמאל (הפסקה רטורית לאחר אמירת המילה 'השמאל', מהסה רעשים בקהל וממשיך) כפינו את רצוננו על חלק גדול מן החברה שאינו מסכים לכך, וזאת בשאלות מאוד בסיסיות העומדות ביסוד החוקה של המדינה הזו. ושכחנו כי מזה שניים וחצי עשורים שאנו מתרעמים כי כך נעשה לנו. לא כך עושים זאת. ברצוננו להשאיר חותם, להמשיך ולהנחיל את מורשת הלאום לדורות הבאים, לא פעלנו מספיק כדי שהחוק יהיה לא רק חקוק בספר החוקים אלא גם בלבבות. בזאת שגינו, ואני מודה בשגיאה. אם הביאה השגיאה אזרחים נאמנים וטובים כאן לכיכר, להניף את דגלנו הכחול לבן, ולשיר 'התקווה', מה טוב. אני רואה בהפגנה הזו בראש ובראשונה מפגן של אהבה ושל נאמנות למדינה מצד הציבורים הנאמנים ביותר. אך שגיאה יש לתקן. ואנו נתקן אותה.

הנה (מוציא מכיסו פיסת נייר) הרגע חתמתי על הצעת החוק לביטול חוק הלאום. היא תעבור בהליך מקוצר ומזורז, ואני מקווה שהאופוזיציה הנאמנה כל כך לא תפגע בתהליך הזה… (מעווה את פניו כשמדובר באופוזיציה). החלטתי כי אמנה וועדה המורכבת מאנשי רוח, משפטנים, ואנשי מדע המדינה, שתנסח חוק חדש, חוק שלא רק שיבסס את זהותה היהודית של המדינה, אלא גם ידאג לכך שזהות זו תאוזן עם ערכים אחרים היקרים לנו כל כך – השוויון והדמוקרטיה.  המשפטנית רות גביזון הביעה הסכמתה לעמוד בראש הוועדה, והצטרפו אליה גם הרב יובל שרלו, ותת אלוף אמל אסעד שהביעו הסכמתם לכהן בוועדה בראשותה. פניתי גם אל המשורר אילן שיינפלד, נציג קהילת הלהט"ב, כי יצטרף, אך טרם קיבלתי תשובה. בכך אין די. אני רוצה לתת בוועדה זו גם נציגות ראויה לציבור הערבי. פניתי אל מר בהלול, שפרש לאחרונה מן הכנסת, אך הוא סירב. אך לא חסרים בין אזרחינו הערבים אישים בעלי ידע וניסיון ומעמד ציבורי שיכולים לכהן בוועדה מעין זו. אני מאמין כי בימים הקרובים יתגבש לוועדה הרכב מכובד, ראוי, לאומי, נבון, שיביא לאישורה של הכנסת חוק ראוי ומאוזן, המתבסס על הבנה והסכמה.

לא אדבר על דף חדש ביחסים בין הרוב והמיעוטים במדינה, כי הדף הישן טרם תם. בנינו כאן ביחד, כתף אל כתף, מדינה מפוארת, ונמשיך לבנותה. תודה לכם."

ובעולם המציאות, מתוך חשבון הטוויטר של ראש ממשלתנו (מפנה בציוץ למאמר באתר 'מידה') –

"מחאות שמאל ספונטניות" מגיעות תמיד באותה עונה, בחסות אותם ארגונים ועם אותו מימון… מישהו אמר קרן?

אחד ליום על חוק הלאום – כרוז מס' 6

בוקר טוב יהודים! בוקר טוב דרוזים! בוקר טוב צ'רקסים! בוקר טוב אלה שלא יהודים דרוזים או צ'רקסים ומשרתים בצה"ל! בוקר טוב לכל אזרחי סוג א' וב', ואתם יודעים מה, גם לסוג ג' כל עוד מותר לאחל להם סבאח אל חיר שיהיה לכם. היום נלמד על סעיף מאוד מעניין בחוק הלאום, הוא הסעיף שמחייב את מדינתנו על צבאה הטוב והמוסרי בעולם לשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנמצאים בשביה ובצרה.

באמת, שמאלנים רשעים וצרי עין. מה רע לכם? בשביל זה הקמנו את המדינה. F-15 מעל אושוויץ! הרי ברור שאם המדינה הייתה קיימת ב-1942 הסיירת הייתה מגיעה במבצע הירואי נוסח ממזרים חסרי כבוד לבור  ההריגה בשומסק ומצילה את האחים של סבתא! לא, אבל בואו נוריד את רמת הציניות. דבר ראשון – נורא ברור שמי שמקבל את ההגיון הבסיסי של ישראל כמדינה ציונית, צריך גם להבין שמשתמע מזה יחס מיוחד ליהודים שנמצאים בצרה. דבר שני – ממילא אנחנו עושים את זה כבר שנים, לא? זו לא המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל? אז לא, ולא.

כי יהודים בצרה זה נחמד, ובאמת לכך התכנסנו כאן, אבל מה קורה כשהיהודים בצרה הם שמאלנים? מי שרוצה ממש לרעוד ולבכות מוזמן לקרוא את המאמר הבא – 'מגיבור יהודי לעוכר ישראל' של רענן ריין ואפרים דוידי, על ארגנטינה בשנות שלטון הגנרלים. 1,300 יהודים 'נעלמו' הרבה מעבר לאחוז שלהם באוכלוסיה. והממשלה ממשיכה לחמש את המשטר האנטישמי הרצחני ולהיות החברה הכי טובה שלהם בעולם. וכך מעידה שולמית אלוני באותו מאמר – "בשעתו לא רק סתמו את פי, אלא שחבר הכנסת יגאל הורוביץ ז"ל איים עלי שלא אעז לפתוח את פי. היה זה כשממשלת ישראל סיפקה נשק לקולונלים הברוטאליים ששלטו בארגנטינה וחיסלו אזרחים בהמוניהם. בחדרי הכנסת, בקומה החמישית, ישבו הורים לילדים שנעלמו וביקשו שנעשה דבר, והגשתי הצעה לסדר היום, ודרשתי דיון. לא אפשרו לי. ההצעה לסדר לא אושרה. הבטיחו לי שיהיה על כך דיון בוועדת החוץ והביטחון. למיטב ידיעתי לא היה כי לא הוזמנתי לדיון." אגב, אם מישהו חושב שישראל תתנהג אחרת בעתיד, הוא רק מוזמן לראות מי החברים החדשים שלנו באירופה של הימין הקיצוני. הוויקטור אורבנים. ומה קורה כשאורבן כזה מנהל קמפיין אנטישמי נגד יהודי מאוד חשוב בארצו? ביבי נותן צ'פחה וחיוך קטן ומעודד אותו בברכת הדרך.  יש לי הרגשה שמכל סעיפי חוק הלאום, סעיף זה ייאכף באופן פחות נמרץ. כי להיות חברים ליורשים של הורטי בהונגריה, ושל היטלר באוסטריה, ובכלל למכור נשק למי שאנחנו רוצים ובסבבה, זה תמיד יותר חשוב מהמצוקה של איזה שמאלני שלוקחים אותו במטוס וזורקים אותו לים, ובכלל, אתם יודעים, זה מה שצריך לעשות לכולם.

אבל בואו נאמר שלוקחים את זה ברצינות. אז בסעיף הזה, ובחוק בכלל, יש באג משמעותי. הוא לא מגדיר מה זה 'יהודי'. הבאג הזה עוד יפרנס שופטי בג"ץ באלפי עתירות עד שהחוק יבוטל במהרה בימינו אמן, אבל תנו לי לספר לכם איך זה יקרה בפועל. הרי לא יעלה על הדעת שכל שווארץ מניו יורק למשל שהתגייר בגיור רפורמי יהיה יהודי וממשלת ישראל תצא להצלתו אחרי שיתפסו אותו עם הסמים בהארלם ויזרקו אותו לכלא? נכון? סדר צריך להיות. וכשמדובר ב'יהודי' תמיד הסדר הוא האורתודוכסי והגזעני. והשילוב בין החוק הגזעני לכשעצמו לבין פרקטיקות ההפרדה הגזענית של המילט הוא מאוד צפוי. אז בואו נספר לכם סיפור קטן שייתן טעימה ממה שצפוי לנו כאן. כי איך לומר, כבר היינו בסרט הזה. את הסיפור הזה חשפתי כאן לפני שלוש שנים בערך, אבל הוא לא כל כך עשה הדים, למרות שאותי הוא זיעזע, והיום אחרי שלוש שנים אני אפילו יותר מזועזע. מי שרוצה לקרוא את הכתבה ב-YNET אז הנה הקישור.

ב-2015 המיליונר היהודי מוטי כהנא הפעיל כוח קומנדו לחלץ את היהודים האחרונים מחלב. וכך משפחה בת כמה וכמה יהודים חולצה מחלב הבוערת, לאחר שדאעש כבר סגרו עליהם, והועברה למקלט בטוח בתורכיה. שם יצר כהנא קשר עם הסוכנות היהודית ומשרד הפנים, במטרה להעלות את אחרוני יהודי חלב ארצה. ואז הגיעו אנשי הסוכנות היהודית ומשרד הפנים. האם בת ה-88 נמצאה יהודיה כשרה והועלתה ארצה ביחד עם בתה הרווקה. הבת הנשואה למוסלמי וילדיה לא קיבלו אישור, ובסופו של דבר שבו לחלב. לא ידוע מה עלה בגורלם.

אתם יודעים מה? אני אסגור את הפוסט כאן. כי קצת קשה לי לעמוד בסיפור הזה. והרי ברור שזה מה שיקרה, שהמיון האתני כאן יעדיף יהודים נכונים על פני יהודים לא נכונים, למשל הגב' הזו, יהודיה כשרה, שבגדה בטוהר הגזע. וממשלת ישראל במקום להציל אותה ואת ילדיה שלחה אותה בחזרה אל התופת. מישהו חושב שחוק הלאום ישנה את זה? או שהחוק הזה רק ייתן חותמת לפרקטיקות הגזעניות?

אני לא סגור על זה שמחר יהיה פוסט כי זה שבת ואני חושב לנוח. אבל אני אמשיך לכתוב כל עוד יהיה מי שיקרא.