פרבדה פוטין נתניהו

הממשק פרבדה וישראל היום עלה יותר מפעם אחת בבלוג הזה. בימים המתוקים בהם ישבה מערכת 'ישראל היום' ברחוב בלפור, ועניינים נסגרו בשיחת הטלפון היומית (כמו שכנראה יתברר כשייחשף פלט השיחות של ביבי עם אדלסון ורגב) ניתן היה לערוך קריאה מושכלת ומודרכת בדפי העיתון, בנוסח מה שהיה עושה אזרח סובייטי בימי ברית המועצות. הכוונה היא לא לדף המסרים היומי שיצא מבלפור, והתבטא בדרך כלל במאמרי המערכת ובכותרת הראשית, שכן עד שהגעת לקריאת העיתון בשעות הצהריים נחשפת למסרים אלו מפי שלושה דוברים שונים בשלוש תחנות רדיו שונות, ולפוסט בפייסבוק של ראש הממשלה, אלא לדברים סובטיליים יותר. כך, למשל, אזרח סובייטי שהיה קורא כי 'החבר איוואנוב שיבח בנאומו את החבר סטלין, והבהיר כי הירידה שחלה בייצור מנועי הטרקטורים במפעל היא זמנית ונובעת מחבלה של האימפריאליסטים' ידע כי החבר איוונוב בדרכו מזרחה לגולאג, אם לא עצר קודם לכן בלוביאנקה כדי לקבל כדור בעורף. באותו אופן ניתן היה לנסות ולעמוד על יחסו של קיסרנו האהוב לעושי דברו על פי אזכוריהם בעיתון, אוהדים או לא אוהדים. איזכור בגוף הכתבה או גם בכותרת. תמונה מחמיאה אולי אף לצידו של הקיסר או תמונה כשהוא בדיוק משתעל לאחר שאכל סנדביץ' ודוד ביטן מבצע בו היימליך. גם בישראל היום, כבברית המועצות אז אמת (פראבדה) גלויה לא הייתה שם בדרך כלל, אך בין השורות נחבאה אמת גדולה, בדרך כלל, עם יכולת לניבוי מדוייק של העתיד.

היום חלפו ימי המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, וכך גם ימי הזוהר של ביבי בישראל היום חלפו כנראה. כבר פורסמה כתבה פחות מאוהדת, וכותרת קצת קצת עויינת. אכן, העורך החדש, בועז ביסמוט, אינו מקפיד על אמירת האמת יותר מקודמו לתפקיד, וישראל היום הוא עדיין טוב לאותה מטרה שבצנעה שניתן היה להשתמש בו בעת כהונת רגב. ומה עם פראבדה? עתה ניתנה הזדמנות פז לבחון מי משני כלי התקשורת יותר דובר אמת.

ישראל היום מציג את ביקורו של ביבי בסוצ'י לחלות את פני פוטין כהצלחה רבתי בה הסברנו לנשיא את עמדתנו, ולא נותר לו אלא לקבלה. כך תיאר העיתון את הדיאלוג בין ביבי ופוטין:

ראש הממשלה הדגיש: "איראן רוצה לעבור מתמיכה בטרור לנוכחות צבאית בסוריה, לא נאפשר זאת"

נתניהו הוסיף כי הוא הביע בפני הנשיא פוטין "דברים מאוד ברורים לגבי עמדותינו בעניין הזה". "אני יכול לומר לגבי הפגישות בעבר עם הנשיא פוטין שכל שיחה כזאת שירתה את ביטחון ישראל ואת האינטרסים הישראלים, אני מאמין שגם את האינטרסים של רוסיה", ציין נתניהו, "על סמך השיחה הזאת היום אני חושב שאני יכול לומר את אותם דברים גם עליה".

"היכן שדאעש מובס, איראן נכנסת במקום", אמר נתניהו לפוטין. "אנחנו לא יכולים לשכוח ולו לדקה אחת שאיראן מאיימת על ישראל ומממנת טרור".

עוד אמר רה"מ: "איראן כבר כמעט השתלטה לחלוטין על עיראק, תימן וכבר שולטת כיום על שטחים נרחבים בלבנון".

וואלה! הראינו להם לגויים האנטישמים. אבל…. כך מתאר פרבדה (תרגום מאנגלית בקיצורים המחוייבים) את אותה הפגישה עצמה –

"לפי נוכחים בחלק הפתוח של השיחות, ראש הממשלה הישראלי היה רגשן לעיתים ואף קרוב לפאניקה. הוא תיאר תמונה של האפוקליפסה לנשיא הרוסי וקבל כי העולם אינו מתאמץ לרסן את איראן במאמציה הגלויים להרוס את ישראל. נתניהו אף אמר לפוטין כי ישראל מודאגת מאוד מהשתתפות איראן בעימות הסורי. לפיו, טהרן עובדת על 'השתלטות זוחלת' במזרח התיכון בתואנה של התיישבות לצרכי שלום בסוריה. איראן, הוסיף, מספקת נשק לחיזבאללה ומושכת לצידה את לבנון עיראק ותימן. נתניהו סיפר לפוטין שאיראן משתלטת על השטחים מהם מגרשת הקואליציה הבינלאומית את דאעש…

בעוד שנתניהו תיאר ברגשנות את תסריט האימה לפוטין, הלה נאנח בסימפטיה כאומר "לצערי לא נוכל לעזור לכם כאן". האמת היא כי טהרן היא משקל הנגד היחיד של מוסקבה לקואליצית הממלכות הערביות המנסה ליצור אנלוגיה לנאטו כדי לכפות את רצונה של וושינגטון במזרח התיכון כולו. הקרמלין רוצה לחזק את השפעת טהרן באזור. השאלה של צירוף איראן לאירגון שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO) כמעט נפתרה. רוסיה היא זו הלוחצת לקבל את איראן לאירגון. כאשר זה יקרה תיעלם כל אפשרות לוושינגטון לתקוף צבאית את איראן, שתהיה חברה בברית צבאית עם רוסיה וסין, חברות קבועות במועצת הביטחון…

בנימין נתניהו כשל לשכנע את הנשיא הרוסי בצורך 'לעצור את התפשטות איראן במזרח התיכון'. ישראל היא מדינה ידידותית לרוסיה, אך אין זה תפקידה של תל אביב ללמד את הקרמלין כיצד לעצב את מדיניותו במזרח התיכון."

לא יודע. לי נשמע התיאור של הפראבדה נכון יותר מהמונולוג של ישראל היום. ישראל היום מציגה רק את עמדת ביבי, בלי לומר מילה על עמדת מארחיו. גם התיאור של ביבי כלחוץ, היסטרי ונתון בפאניקה, נשמע לי קצת יותר מהימן. גם הקטע של הקריסה הטוטאלית של מדיניות החוץ של ישראל בעשור האחרון נשמע לי ככה, ריאלי. פתאום מבינים שהכל הלך פארש ובאים להתחנן לפוטין, שזה ממש לא מזיז לו. ניכרים דברי אמת.

אני רק שאלה. מישהו שמע על ברית שנגחאי? אתם יודעים שישראל ביקשה להצטרף לאירגון הזה כחברה? מישהו יודע מי חבר שם ומה המשמעות? בטח שלא. זה לא מסתדר עם התעמולה של הקיסר. משתמע מזה שיש עוד גורמים בעולם שצריך להתחשב בהם חוץ מהניאו נאצי בבית הלבן, ואולי כל הקטע של 'אנחנו מעצמה ויכולים לספח מה שאנחנו רוצים, רק השמאלנים התוקעים סכין בגב ובגצ ובצלם מונעים מאיתנו את זה' לא מסתדר עם כל הקטעים האלה של עולם שלא מסמן מייד את איראן כאויב, ושיתוף פעולה איזורי בין אנשים לא נחמדים ברוסיה ובסין עם אנשים לא נחמדים באיראן וכל מיני מקומות אחרים, עולם שלא ממש סופר אותנו, ולא ממש רוצה לשחק איתנו.

אם מישהו תוהה מה המשמעות של כל זה, אני מנחש שבצה"ל כבר מבינים שברגע שיש מערכות רוסיות מתוחכמות בסוריה, הם חופשיים לפעול בדיוק כמה שפוטין רוצה שיפעלו, ולא לסטות מזה במילימטר. זו מציאות שצה"ל מתמודד איתה כבר שנתיים, ובלי לדעת יותר מדי (ואני רק מילואימניק זוטר בחיל משאבי האנוש) ורק מלהאזין לגל"צ (יש שם את התכנית הזאת 'רצועת הביטחון' שאם יודעים להקשיב לה היא מאירת עיניים ממש)  אני מנחש שזה לא עושה לנו טוב ברמה האסטרטגית, וכל התוכניות הנחמדות על ידנו האסטרטגית הארוכה היו צריכות לעבור שינוי רדיקלי, כשכל טיסה מחוץ לגבולותינו הצרים צריכה לעבור קודם אישור בקרמלין. אני מנחש גם שזה יגיע מתי שהוא לדיאלוג עם הממשל הסורי שיתייצב אחרי מלחמת האזרחים לגבי רמת הגולן, והפעם לא עם הבית הלבן ומדשאות ושלום, אלא בסוצ'י באופן קצת קצת כפוי, והרבה פחות נעים. אם יש משהו שעושה לי טוב בהאחזות הזו של ביבי במשרת ראש הממשלה זה שהוא זה שייאלץ לספוג את ההשפלה הזו.

אבל היי, איזה עונה מגניבה במשחקי הכס!

 

מודעות פרסומת

מנדלבליטיזמים

תארו לכם שאתם נשואים לבנאדם נורא חכם שאתם נורא מעריכים, ונאמר שיש לכם גם ילדים. נאמר שהאיש הזה בהרבה עבודה קשה וכישרון הגיע למשרה שבה יש לו השפעה רבה על משהו שכל הזמן כותבים עליו בעיתון. הוא לא נבחר לעבודה הזאת. זאת אומרת לא התמודד בבחירות. זאת העבודה שלו. כמו שאתם קמים בבוקר והולכים ללמד בבית הספר או להנדס בניינים או לטאטא רחובות כי זה מה שהעבודה שלכם ומה שאתם יודעים לעשות. נכון, העבודה הזאת היא נורא חשובה ועושים דברים מאוד מעניינים. אז? מגיע לו, לא? לא בוחרים לתפקיד הזה כל אחד. רק בני אדם נורא חכמים.
ותתארו לכם שבעבודה הזאת הוא עושה משהו שהעיתונים לא אוהבים. הוא לא עושה את זה כי הוא רע או מושחת, כמו שהעיתונים אוהבים לכתוב, אלא כי זו הדרך הכי טובה שהוא מכיר לעשות את העבודה שלו. אז כל יום בעיתון יש את התמונה שלו עם דברים איומים שכתובים מתחתיה. אז נאמר שזה בסדר, כי המשרה הזו נורא חשובה לציבור, ואתם סומכים על הבן זוג שאתם מכירים כל כך טוב שהוא עושה אותה הכי טוב שהוא יכול ובעיתון יעטפו מחר דגים. ואתם יודעים שבן הזוג נורא חזק, ויכול להתמודד עם כל דבר, ונורא יודע ומאמין בדבר הזה שהוא עושה שהעיתונאים לא אוהבים, ולא היה יכול לעשות אחרת בלי לבגוד במצפון שלו.
ואז זה מגיע לבית שלכם.
אתם לא קשורים בכלל לדבר הזה שהוא עושה. אין לכם שום נגיעה ושום השפעה על זה. גם הילדים שלכם, איך לאמר, לא יושבים בארוחת ערב ולוחצים על בן הזוג לעשות את הדבר שהעיתונים רוצים שהוא יעשה או להפסיק לעשות את הדבר שהעיתונים לא רוצים שהוא יעשה. כי זה ילדים ומה שמעניין אותם זה מה המורה אמרה לעדן הבן בכיתה, שכל הכיתה צחקה, ולאן נוסעים בחופשת הקיץ.
אבל זה מגיע אליכם.
ופתאום זה נמצא ליד הבית ממש. ופתאום זה חודר לפרטיות.
עכשיו הדבר הזה – המטרה הזו – שבן הזוג פועל ואולי קצת מפריע לה – מושך המון אנשים. הוא מושך אנשים נהדרים שקראו את המידע החלקי בעיתון וקפצו להסיק מסקנות. אלו רוב האנשים. ואלו אנשים טובים באמת שקוראים על עוול ולא יכולים לשבת בצד. אפשר להבין אותם או לדבר איתם. אבל בשוליים יש תמיד כמות קטנה של אנשים שהם פחות נהדרים. כי בכל קבוצה אנושית יש יותר נהדרים ופחות נהדרים. אז הפחות נהדרים גם פחות שמים גבולות, ולפעמים הם חושבים שהמטרה מקדשת את האמצעים. או שאם אני נשוי למישהו שעושה משהו רע בעיניהם אז גם אני רע ומותר לעשות לי כל מיני דברים. או לילדים שלי. וכמה שהקבוצה של האנשים האלה נהיית יותר גדולה, כך גם השוליים שלה יותר גדולים, ואחוז הפסיכופטים שמגיעים לשם נהיה קצת יותר גבוה.
אז זה מגיע בכל מיני צורות. למשל הפגנות ליד הבית. או שיחות טלפון באמצע הלילה – לי למשל אין קו בזק כבר כמה שנים, ולא ממש דחוף לי. זאת אומרת יש קו ואני משלם לאלוביץ' אבל אין טלפון שמחובר אליו. או שמישהו יוצר קשר עם הילדים, או מפיץ תמונות שלהם.
ומה שעורר את כתיבת הפוסט הזה זה ששמעתי ראיון ברדיו אנ'לא זוכר בדיוק עם מי שסיפר שהמפגינים מצלמים מי שנכנס ויוצא מהבית של מנדלבליט.
יכול להיות שמנדלבליט מושחת, ומשהה בכוונה את התיק של ביבי כדי לסגור אותו בסוף. באמת הכל יכול להיות. למרות שסך הכל כל מי שכותב על זה בחיים לא ניהל חקירה בסדר הגודל הזה ואין לו מושג כמה זמן זה לוקח. אבל מה בדיוק זה עושה שמישהו מצלם את הבת שלו בת השבע?
אז ככה – מותר ולגיטימי להפגין בכל מקום. מותר ולגיטימי להפגין ליד הבית של מנדלבליט. אבל אדם באמת הגון עם קצת מחשבה, שלא חושב שהמטרה מקדשת את האמצעים ויכול קצת לגלות אמפתיה ולראות איך הדברים נראים גם מבעד לעיניים של מישהו אחר, לא היה עושה את זה.
אז בשבת אחרי הצהריים אני מוכן להפגין בעד כל מטרה (ד'אהריסטית ראויה) בכל מקום חוץ מללחוץ על היועץ המשפטי שיעשה את העבודה שלו, כי אני לא ממש סגור שהוא עושה אותה לא טוב, ולהפריע למשפחה שלו. סביר להניח שאפגין מול החבר'ה האלה עם הבנדנות ב'הישרדות' בערוץ 2. אני מציע גם לכם לעזוב את מנדלבליט. פשוט שימו עצמכם במקום אשתו או המשפחה שלו, ורק אז תיכנסו לאוטו ותסעו לפתח תקווה. או שלא.

מערבולת החיים

ארי הארו? תתפלאו, מבחינתי האירוע החדשותי החשוב של השבוע אינו הארו כי אם מורו. ז'אן מורו מתה בגיל 89.

מבחינת 'המודל התיאורטי' של איך צריכה להיראות ולהתנהג האישה המושלמת אליבא דאבו אלמוג, מורו קבעה את הסטנדרט, בסרטי 'הגל החדש' של טריפו משנות השישים. הייתה לה קריירה שנמשכה שישה עשורים, אבל אני תמיד אזכור אותה כמובן כקתרין בז'יל וג'ים, וכאלמנה השחורה ב'הכלה לבשה שחורים'. בדרך עשתה המון שטויות, כמו 'ויוה מריה' עם בריז'יט ברדו שמתחרה רציני אצלי בקטגוריית 'הסרט הגרוע ביותר שראיתי', אבל גם המון דברים מעניינים כמו 'מר קליין' של לוסי. למרות שעוד הופיעה בסרטים בשלושת העשורים שלאחר מכן, התפקיד המוחלט שלה כאישה בשנות השבעים לחייה הוא כמנטורית של ניקיטה בסרט של לוק בסון מ-1990. כך צריך. כך אני רוצה להזדקן.

אבל הדמות שלה מקובעת אצלי לנצח בתמונת העירום המשוכפלת שוב ושוב בסצינת הפתיחה של 'הכלה לבשה שחורים', שלא התפלאתי בכלל למצוא אותה ביוטיוב. כנראה אני לא היחיד שמוצא איזה שלמות בסצינה הזו. מבחינה אינטלקטואלית – כמובן 'יצירת האמנות בעניין השיעתוק הטכני'. מבחינה הורמונלית – נו…

ז'יל וג'ים עמוק יותר וחשוב יותר מ'הכלה לבשה שחורים' שזה טריפו מנסה לעשות היצ'קוק ולא מצליח (אבל איזה כישלון מפואר!) אני מביא כאן פיסקה שכתבתי פעם, בבלוג הקודם שלי –

יש אנשים (כך, למשל, ירון פריד ב"אמא שלך יודעת") שמעלים את הסרט הזה לדרגה אלוהית. אני לא נמנה עליהם. על המוסר הצרפתי לא אחווה את דעתי. הרעיון של שני ידידים החולקים באותה האישה בהסכמה והרמוניה מלאה רחוק ממני. בפעמים הנדירות בהן חלקתי באישה, בטרם פגשתי בזוגתי הנוכחית, הדבר לא נעשה עם ידיד טוב, לא בידיעה, וגם לא בהסכמה. למעשה לו היה השרץ נופל לידי הייתי יורה בו ככלב. כך שהיה לי קשה להזדהות עם חיבוטי הנפש, הצרפתיים כל כך, של טריפו, שקיבל אותם מאיזה אנרי רושה, שחי את החיים האלה בדיוק לפני מאה שנה, ובטח היה לו מאוד נעים להיזכר כשכתב את הספר. גם הדמות של ז'אן מורו לא ממש מקסימה בראייה נוספת של הסרט. כמובן שמתאהבים בה עד כלות בפעם הראשונה שרואים את הסרט, אבל ניסיתי לעשות איזה ניסוי מחשבתי האם הייתי רוצה באישה הזו בחיים האמיתיים, וחזרתי לדברי אכיש מלך גת – "החסר משוגעים אנוכי כי הבאתם גם את זו להשתגע עלי?" ובאמת כל מה שחסר לי בחיים זו אישה כזו. אני הייתי בורח מהדבר הזה איך שהיא קפצה לסיין בלי סיבה באמצע הלילה בהתחלת הסרט, משאיר אותה שם לשחות אל הגדה, ומודה למזלי הטוב שלא הסתכלתי לאחור ולו פעם אחת.

אז הייתי רוצה באישה הזו בחיים האמיתיים? אני חושב שמצאתי משהו קרוב לזה. במובן המאוד חיובי של המילה זאת אומרת. אבל זו רק הראייה הסובייקטיבית שלי. מורו עצמה לא חיכתה לי (היא מבוגרת ממני בכמה עשורים לצערי) אלא עשתה כמה סיבובים בין כל הגדויילים של אירופה וארצות הברית מפרנסואה טריפו ועד אורסון וולס (בית ספר לקולנוע אמרנו?) בין היתר היה לה רומן עם מיילס דייוויס שהיה בן זוג של שתי הדיוות הגדולות בעולמי – ז'אן מורו ובטי דיוויס (לא זאת מהסרטים בשנות השלושים. הזמרת עם האפרו המטורף) אז אם כבר הגענו למוזיקה- ממתק כפול. מורו עצמה ב'מערבולת החיים' מתוך ז'יל וג'ים, ואחרי כן בטי דייוויס שאני מוכן להתערב שאף אחד מקוראי לא שמע עליה לפני כן.

אז זו ז'אן, והנה בטי איזה בן זונה מטורף ובר מזל מיילס דייוויס –

חוק שוויון מגדרי במיזוג אוויר בבתי המשפט

חוק שוויון מגדרי במיזוג אוויר בבתי המשפט, התשע"ח – 2018

1. הגדרות
בחוק זה:
"בית משפט" – לרבות בית דין.
"מזגן" – כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו – 2006.
"שופט" – לרבות רשם, דיין, נציג ציבור בבית הדין לעבודה, וכל הממלא תפקיד שיפוטי על פי דין.
"קלדן" – המועסק בקלדנות באולמו של שופט, אם בהעסקה ישירה ואם כעובד קבלן.
"מעלות" – בסולם צלזיוס.
"אולמו של שופט" – לרבות לשכה, אם השופט מקיים בה דיונים.

2. מניעת יגון
המזגן באולמו של שופט בבית המשפט לא יכוון לרמה העולה על 23 מעלות או פחותה מ-18 מעלות.

3. חזקת גיהינום
נמדד מחוץ לאולם בכל אמצעי שהוא (לרבות דאשבורד של מכונית החונה למעלה מעשר דקות במקום פתוח מחוץ לאולם) חום העולה על 42 מעלות, יכוון המזגן לרמה של 18 מעלות עד שאותו אמצעי יראה כי הטמפרטורה פחתה מ-42 מעלות.

4. שוויון
מדי שעה עגולה ייערך משאל בין הנוכחים באולם (לרבות שופט, קלדן, מתדיינים ובאי כוחם) בדבר הטמפרטורה שיש לכוון אליה את המזגן, שלא תפחת ולא תעלה על האמור בסעיף 3 לחוק זה. המזגן יכוון לממוצע האריתמיטי של התשובות.

5. עונשין
על שופט העובר על הוראה מהוראות חוק זה יוטל לשהות בלשכתו מבלי להפעיל בה מזגן במשך יום שלם, בתאריך שבין ראשון ליולי לראשון לספטמבר. השופט ינצל זמן זה להרהורים על תוצאות מעשיו וכתיבת פסקי דין.

כן יקום!
גל אמיר, עוצר,
בשם פלג אמיר, הראשון לשמו
סולטן הסולטנות הד'אהריסטית של הגליל והכרמל.

הדתה

פעם היה איש נורא חכם שקראו לו נתן אלתרמן. לא ניכנס לכל מיני ענייני התנועה לארץ ישראל השלמה ומפא"י וזה. יש גם מפא"יניקים חכמים, הוא אחד מהם. אז הוא כתב שיר נורא חמודי שאני מביא כאן בקיצורים מסויימים כי הוא נורא ארוך – ויש בהמשך עוד שירים וממתק עם יפה ירקוני בסוף אז תחזיקו מעמד –

א. להורים חופשיים – זוג מוכר לי מאד

נולד ילד חמוד וחופשי בדעות.

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית

נשתרשה נטייה חזקה קלריקאלית!

ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,

מה למטה ומה בשמיים מעל

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים? וכמו זה שאלות

של אנשי המאה השחורה.

אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה

לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה.

וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,

פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.

….

ב. ומובן שהאב גם האם, שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.

לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים,

הפיליסטר שאל אם יש אלוקים.

נדהמו אם ואב והוחלט לחזות:

איך הגיעה אליו השמועה הלזאת?

ג.ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר, בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפני

קודם כל אדמה ושמיים….

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג

מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.

לוחצים ותיקים! אב, מורה ומורה!

אל תהיו פוחדים כה מעין הרע!

……..

ד. חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים

שגם המה היו קלריקלים קטנים,

ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם:

הם גדלו אפיקורסים ברוך השם.

שרדתם? וואלה יופי. אף ילד ששומע בבית הספר שאלוהים ברא את העולם וחוזר הביתה לבית חילוני לא יחזור בתשובה. מה ששובר אותם תמיד (גידלתי שני ילדים שלמדו בגן דתי, ולאחר מכן בסביבה דתית) זה הטלוויזיה והמחשב בשבת. גם הקלריקל הקטן הגדול ביותר יישבר מזה. מקסימום יבקש שאמא תדליק נרות ואמא תגיד לו שזה לא משהו שהיא עושה.

ובכלל לגדל ילדים בסביבה חופשית מדת זה אידיאל נורא חמודי, אבל יצאו – אתם יודעים – קצת מנותקים מהסביבה, ומהעולם שמה לעשות יש בו המון המון דת. אם מגדלים אותם בצמר גפן שאין בו דת, אז כשהם ייגדלו ויגלו פתאום את הדבר הזה, יכולים לקרות אחד משני דברים – או שהם יצאו חבר'ה מנותקים כאלה ומתנשאים, שהסביבה חושבת שהם קצת אהבלים. או – מה שיותר גרוע – יגידו איזה נפלא הדבר הזה שאבא ואמא הזדוניים תמיד הסתירו מאיתנו, ואז יחזרו בתשובה ונ נח נחמן וקופצים עם הכיפה המצחיקה הזאת ופייר בשביל זה גידלנו את הילד? עדיף לחתוך את הזין ושלא יצא ילד כזה. אז זה למה שאני, למשל, גר ביישוב מעורב דתי-חילוני (הם סובלים ממני הרבה יותר ממה שאני סובל מהם) שולח את הילדים לגן דתי, שממש מתפללים שם בבוקר, ובגיל שש הילדים הולכים לבית ספר מעורב יהודים ערבים. גם שם יש דת. חוגגים שם את כל החגים של האסלאם, הנצרות והיהדות. מוקפים בדת מכל הכיוונים. אפשר לחשוב מה יצא מילדים כאלה. נאמר פריק של מחשבים שלא ראה בית כנסת מבפנים מאז שהכרחתי אותו להגיע לאולם הריקודים של נעמת כשהיה בן 13 להתפלל איתי תפילה רפורמית. ומש"קית ת"ש שאיך להגיד, לא ממש מקפידה על תרי"ג. וכמה השקעתי בהם באסלאם ויהדות! ותראו מה יצא. לא דאעש ולא נ נחמן. הם קיבלו את החיסון כשהיו קטנים.

וזה באמת כמו בנאדם שכל החיים לא נחשף לחיידקים וחי בתוך בועה ופתאום יוצא לאוויר החופשי.

ובבית הספר הרגיל טוב? כאילו באמת התכנית החינוכית של בית הספר הממלכתי שלא ממש סובל מהדתה זה סבבה?

אספר לכם סיפור קטן. אני למדתי בבית ספר יסודי חילוני לגמרי. זה בגלל שלא היו כל כך הרבה דתיים בעפולה, והיו להם בתי ספר משלהם. עפולה הייתה בפאזה של 20 שנה משאר המדינה (גם היום בערך) ובית הספר 'יזרעאל' (היום 'אלון יזרעאל' על שם יגאל אלון, הבנאדם שבאופן פלא בכל מקום בו טייל בשנת 48 לא נותר אף ערבי) היה מין שמורת טבע כזאת של מפאיניקים זקנים ילדים, שכולם באו מאותם בתים אשכנזיפתים של תנועת העבודה (המזרחים גרו בגבעת המורה, ובאופן פלא למדו אף הם  בבית ספר משלהם, מנפלאות משטר מפא"י שלפני פרצגבאי) עם חיזוק של חבר'ה נחמדים מהמושבים שמסביב שגם כן היו אותו סוג של חקלאים שאלוהים לא ממש מדבר אליהם בחלום. אז היה דת, אבל לא ממש הרבה. עשו הרבה רעש מספר התורה בכיתה ב' או ג', אבל בסופו של דבר לימדו אותנו את הספר כמו שילוב כזה של היסטוריה לא ממש מדוייקת וקושאן על אדמתנו. והיו חגים שקיבלו דגש חקלאי. ואף ילד משם (לא בדקתי אבל אני מסתובב בעפולה) לא יצא דתי. כולם חילונים למהדרין.

מה שכן היינו מתחילים כל בוקר בשירת היצירה הבאה שנקראת 'משוט בארץ' כשהמורה הייתה כותבת את המילים בגדול על הלוח, לדעתי כבר בכיתה א' ממש עד כיתה ו' אז גם כאן אני נותן טעימה, ותדעו לכם שיש עוד הרבה בתים שמבקרים שם בהרבה מקומות מעניינים נוספים עם תרמיל על השכם –

תנו לנו תרמיל על השכם
ואז נלך מעזה עד בית לחם,
ועת נבוא לבית לחם נשירה שם
זמר לאברהם
מבית לחם נמשיכה ליריחו,
שם נשיר ליהושע את שירתו,
ים המלח נחצה על גבי ספינה –
אנו כבר במצדה

נשירה שיר, איזו ארץ יפה!
נהלך לארכה, מסיני עד גולן – עד גולן
נשירה שיר, איזו ארץ יפה! 
נהלך לרחבה מירדן ועד ים. 

אז ככה. אני את היסודי התחלתי בשנה המאוד בעייתית 1973, שזה היה אשקרה שש שנים בתוך הכיבוש. הקו הירוק לא היה במפה שהייתה תלויה על הקיר, ונפגשתי איתו לראשונה בחוסר אמון מסויים בתיכון. השירים האלה, ודומים להם, הושרו כל יום. החל בשיעורי חברה ביסודי וכלה בשיעורי של"ח בתיכון קיבלתי לוריד ציונות וגולני ותותחני וכל מה שצריך. ותבינו, מדובר על שנים שהמערך שלט. 'שמאל' מיי תוכעס. ואני למדתי ביסודי כששרי החינוך היו אנשי 'תנועת העבודה' המובהקים זלמן ארן, יגאל אלון ואהרן ידלין. בנט היה מנסה להכניס שיר כזה לתכנית הלימודים היה חוטף בג"צ מטווח היטב ישר לביצים. אבל אהרן ידלין, מזכיר תנועת הקבוצות והקיבוצים? מזכ"ל מפלגת העבודה? חטפתי את הפאשיזם בהפוכה בלי שאף אחד שם אפילו לב.

ותראו איך יצאתי. לא מבוזבז כל השעות האלה ששרתי את השיר הזה? ד'אהריסט, שמאלן, שונא שנאת מוות את עזה, בית לחם ויריחו, שאלו מקומות שאשכרה הייתי שם ושנאתי כל רגע, ולא הרגשתי שאני שר זמר לאברהם או ליהושוע, ורוצה להתרחק מה מה שיותר מכל מה שמזכיר כיבוש. אז כנראה שלא כל מה שלומדים בבית ספר ומנסים להכניס לך בראש עם פטיש אוויר זה מה שיוצא בסוף. זה בגלל שבבית קלקלו אותי עם חשיבה ביקורתית.

וטיפ כזה אחרון לפני הממתק. אם שום דבר לא עוזר והילד חוזר מבית הספר אחרי שיחה עם הבת שירות ומספר שיש אלוקים והוא ציווה עלינו לשמור נידה וכשרות ושבת וברא את העולם בשבעה ימים – תשמרו שבת אחת כמו שצריך, כולל ביקורים בתפילות נורא ארוכות ומשעממות בבית הכנסת, ואיסור מוחלט על מכשירי חשמל, ותראו את החזרה בשאלה המהירה ביותר בהיסטוריה של עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

ממתק? זו כמובן יפה ירקוני ב'משוט בארץ'. מה שאירוני בזה זה שהיא שרה לי את הדבר הזה במטרה המוצהרת להפוך אותי לפשיסט קטן ב-1972. אבל ב-2002 רק שלושים שנה אחרי, כשלחמתי בחומת מגן, פתאום לא בא לה טוב, ופתאום אנחנו עם שעבר את השואה ואיך אפשר לעשות דברים כאלה. אז שום דבר לא אבוד, וממש עד הסוף אפשר ללמוד דברים ולשנות את הדעות, והכל החינוך לחשיבה ביקורתית שמקבלים בבית. לכי על זה יפה, אוהב אותך. עשית לי טוב בחומת מגן, וגם כשהייתי קטן אהבתי לשמוע אותך. למרות שאת השיר הזה אני ממש לא סובל כי אני ממש יכול לשמוע איך המורה מתחילה להקריא שמות מייד אחרי שהוא נגמר.

ביברס, ד'אהר וג'זאר, גולדה, הרצוג ושז"ר.

מסתבר שפרט לעניינים הקשורים בצריכת סמים קשים, אורן חזן הוא גם מחוקק. סוג של. ביחד עם סטאר נוסף מסוג זה, דוד ביטן, האדם שאי אפשר לפתוח רדיו או טלוויזיה בלי לשמוע את משנתו (ההברקה האחרונה היא כי 'לא קרא ספרים מזה עשר שנים' אך התחיל דווקא במקום די גבוה, לקח ליד את 'הזר' של קאמי. האמת – צריך קצת אקזיסטנציאליזם בכנסת. ואם כבר קוראים ספר בעשר שנים, אז את 'הזר' זו בחירה לא רעה) אז השניים האלו, איש תרבות הנגד והאקזיסטנציאליסט, נועדו יחדיו ובישלו לנו את ה'חוק לתיקון פקודת העיריות (הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה), התשע"ז – 2017'. הנה נוסח הצעת החוק, ביחד עם דברי ההסבר –

"פ/4152/20

הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה),

התשע"ז–2017

תיקון סעיף 235א 1. בפקודת העיריות[1], בסעיף 235א, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1)   בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג), תקרא העירייה לפחות מקום ציבורי אחד על שם מי שכיהן כנשיא המדינה שנפטר ומקום ציבורי אחד על שם מי שכיהן כראש הממשלה שנפטר."

דברי הסבר

סיפורה של המדינה שזור באירועים, ציוני דרך היסטוריים וכן שורה ארוכה של אישים שעיצבו אותה לאורך שנות קיומה. אך טבעי, שנכבד את ראשי הממשלה והנשיאים של מדינת ישראל לאורך שנותיה, נכיר את פועלם, תרומתם וחזונם, בדרך שגם הדורות הבאים ידעו אודותיהם.

אחת הדרכים הראויות לכך היא הנצחת שמותיהם ברחובות בכל הערים והיישובים ברחבי המדינה. מסתבר, כי גם כיום עדיין ישנן ערים שכלל לא הנציחו ראשי ממשלה או נשיאים שנפטרו באמצעות קריאת מוסדותיהם הציבוריים על שמם. על כן, הצעת חוק זו מטרתה להנציח ולכבד את המורשת של הנהגת המדינה, נשיאי המדינה וראשי ממשלה שנפטרו, באופן אחיד וממלכתי תוך הגשמת ערכים היסטוריים של שימור המורשת הישראלית."

אז אני אשקרה לא מצליח לחשוב על עיר אחת בישראל שאין בה רחוב על שם בגין או ויצמן. רגע… יש בעצם… נו… ערבים! ואיזה ממזר החזן הזה. לא כותב 'הצעת חוק לבוא לערבים לא טוב בעיניים ולעשות להם רע על הנשמה' אלא 'הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה' ואפילו לא מזכיר את המילה 'ערבי' פעם אחת.

ובאמת אני כבר רואה בסח'נין רח' הנשיא קציר, שהיה הנשיא ביום האדמה, ואפשר אפילו ממש את האנדרטה של ההרוגים לעשות 'כיכר קציר'. אותו דבר עם כפר קאסם ובן גוריון. ובכלל, איזה קטע שיהיה למשל רחוב נתניהו בג'לג'וליה אחרי שנתניהו ילך לעולמו אחרי מאה ועשרים, או 'דרך נתניהו' בין סח'נין לעראבה שערבים ינהרו בה הלוך ושוב באוטובוסים?

ואני אומר סבבה כי אנחנו כאן בקטע של הגשמת ערכים היסטוריים של שימור המורשת הישראלית אז אני אומר למה רק להסתפק בנשיאים וראשי ממשלות. יש לנו מורשת מאוד עתיקה. אני עצמי גרתי פעם ברח' יהודה הנשיא בקטמון בירושלים והוא אמנם נקרא יהודה הנשיא אבל הוא עתיק נורא מלפני מיליונת'לפים שנה עוד מלפני תש"ח זה כמעט בטוח. אך טבעי הוא שנכבד את כל מי ששלט בארץ הזו, נכיר את פועלם, תרומתם וחזונם, בדרך שגם הדורות הבאים ידעו אודותיהם.

אז כמובן ד'אהר אל עומר, שמבחינת אורך השלטון הוא שם את ביבי בכיס הקטן, ואם כבר בואו נלך גם על ביברס וג'זאר, שאם לוקחים את אורך השלטון של שלושתם ביחד מגיעים למשהו כמו כל שנות הקיום של מדינת ישראל אם לא למעלה מזה. האנשים האלו תרמו לארץ, לנופיה, לתרבותה, למורשתה, הרבה יותר מכמה נשיאים וראשי ממשלה שאני יכול לחשוב עליהם. ביברס ברוך השם במאה ה-13 לפני שמונה מאות שנה, ועד עכשיו מדברים עליו ביראת כבוד, וכל הארץ מלאה הודו מקלעת נמרוד דרך קלעת ג'דין עד גשר ביברס בלוד, ואין אוהב הארץ הזו שאינו מכיר את סמל האריה שלו. ד'אהר לא צריך היכרות לקוראי הבלוג הזה, והמדובר באדם שאי אפשר להסתובב בגליל בלי לראות ולהעריץ את אשר בנה. ג'זאר אני פחות מחזיק, אבל גם כן קליבר. ניצח את נפוליון, שזה יותר מביבי שניצח את בוז'י הרצוג. השלושה האלה לחמו ובנו ועשו, וסך הכל מגיע רחוב. אני למשל גר ברח' הגלבוע וכמה שאני אוהב את הגלבוע רח' ביברס יותר בא לי טוב. באמת! מי יזכור עוד שמונה מאות שנה את זלמן שז"ר? לא סגור על זה שמישהו יזכור אותו. אם תהיה מדינת ישראל, בואו נאמר לא השם הבולט בתולדותיה. וכך גם קציר, והרצוג האב, ואפילו ויצמן האחיין. לא ברמה של ביברס מבחינת ההשפעה והמורשת. לא יכול לחשוב על בניין אחד שהאנשים האלה בנו שיחזיק 800 שנה. וסך הכל גם ביבי. עוד כמה שנים כל מה שיישאר מזה זה כמה שלדי צוללות חלודות בקרקע הים, והרבה אוויר חם. ואורן חזן. ואפילו דוד ביטן. האריה של ביברס עוד ישאג על מבנים בארץ הזו, וחרבו של ד'אהר עוד תונף, כשהשם אורן חזן יהיה אך קוריוז תמוה שהיסטוריונים מתווכחים 'היה או לא היה סגן יושב ראש הכנסת שהשתמש בסמים קשים'.

אז נכון יש רח' ד'אהר בחיפה ורח' ביברס בלוד אבל ערים מעורבות זה לא חכמה. אני רוצה רח' ביברס בתל אביב, ורח' ד'אהר בעפולה, ורחוב ג'זאר בראשון לציון ואחרי כן נדבר.

אז למה בעצם כל הקטע הזה? כי היום החוק הזה עולה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה. אז ככה. עם יהודי התפוצות כבר רבתם השבוע. אבל הרפורמים האלה חנונים, וזה לא ממש כיף. בואו נריב עם חבר'ה אמיתיים מזרח תיכוניים עם דף חם, לא חבורה של נשים עם טלית ותפילין. כאלה שבאמת יודעים להשתולל כשבאים להם לא טוב. לכו תדעו, אולי מישהו יתעצבן ומישהו יפגין ומישהו יירה ומישהו ימות? יהיה דיסקו. אין לי אמונה גדולה בשכל הישר של ועדת השרים לחקיקה, אבל בואו נראה מה יצא. אולי לא מתחשק להם סתם להתחיל ריב מטומטם בחום הזה של 41 מעלות. זה באמת שווה כל העניין רחוב יצחק בן צבי בכאבול?

ואשקרה יש לי כמה רעיונות לגבי מקומות ציבוריים שאפשר להנציח את אורן חזן, וגם את דוד ביטן אחרי מאה ועשרים. אבל כרגע זה לא רלוונטי ואני מאחל להם חיים ארוכים רגועים ושלווים מלאים בעשייה ציבורית לטובת הנחלת מורשת ראשי ממשלותינו ונשיאינו.

 

סרניזמים

את דעתי על תביעת הדיבה של ביבי את סרנה איני טורח להסתיר. לטעמי, סרנה גרם נזק חמור למקצועו, לחופש הדיבור בישראל, ובמיוחד למטרה המשותפת לו ולי כמו גם לכל ישראלי פטריוט אוהב עמו ובר לבב – הפסקת שלטונו של בנימין נתניהו. ניתן להבין שלא תרמתי לפרויקט מימון ההמון שלו שנועד לממן את הפיצוי שהוטל עליו לשלם לנתניהו. ולא רק בגלל שאיני חושב שהוא ראוי לפרס ומכיסי דווקא על התנהגותו משולחת הרסן במרשתת ובבית המשפט, אלא במיוחד כי לא רציתי שהכסף אותו אני מרוויח בעמל כה רב, ילך ישר לסיפוק תאוות המותרות של הזוג הקיסרי. או נאמר אחרת – אני צריך את הכסף הזה יותר מביבי.

אז היה הדסטרט, ואנשים שנורא שונאים את ביבי תרמו את המאה וחמישה עשר אלף ש"ח שהיה צריך. אני במקום ביבי הייתי לוקח את הכסף הזה בשטרות של עשרים שקל ומשתמש בהם מעתה ואילך להצתת הסיגרים, או לניגוב העכוז, או אם לא רוצים ממש לפגוע בשרת (היום אתה מנגב בשרת, מחר מישהו אחר ינגב בך. אני כבר רואה את ה'ביבים' עם התמונה של הצוללת בצד אחד וצללית של הזוג הקיסרי מחזיק ידיים ומביט בשקיעה על חוף הים בצד שני) סתם להשליך אותם על הרצפה ולהתפלש בהם עם שרה בצחוק גדול כמו איזה רשע בסרטים מצויירים ברוההההה!!!! אבל אנשים תרמו לו, ואפילו אם הוא ייקח את זה לגלידריה ברחוב עזה ויקנה שם טונה גלידה פיסטוק זה גם משהו שאני צריך את הכסף שלי יותר ממנו. שיבושם לו ולתורמיו. אבל מסתבר שהכסף משתחרר רק באמצע אוגוסט ועכשיו יוני. אז אחרי שהוא עשה כל מה שהוא יכול בשביל להשפיל את ביבי במשפט באופן אישי, גרר אותו ואת אשתו באופן אישי להעיד ובכלל הפך את כל העניין להרבה פחות נעים והרבה יותר אישי מהמחוייב לטעמי בין שני צדדים להליך אזרחי, אז עכשיו צריך סרנה להשפיל עצמו ולבקש הארכה בתשלום הסכום.

והביבי המרושע הזה אומר "לא!" וואלה. איזה רשעות! איזה חוסר לב! איזה רוע!

בואו נבחן את זה בעיניים של עורך דין. ונשכח שזה נתניהו וסרנה. זה סתם אדם שתבע דיבה, ונקבע שאכן הוצאה דיבתו רעה ומוציא הדיבה שגם סחט לו את המיץ בהליכים חוייב ב-115,000 ש"ח. נתניהו פועל כאן כאדם פרטי. וכך גם סרנה. אין כאן שום עניין ציבורי. אז בואו נראה –

פסק הדין ניתן ביום 11.6.2017. על פסק הדין יש זכות ערעור למחוזי בתוך 45 יום, ואם אני מכיר את אביגדור פלדמן הוא ינצל את הזכות הזו. אבל אם מגישים ערעור, צריך לבקש גם עיכוב ביצוע אחרת אפשר לבצע את פסק הדין (זאת אומרת לגבות את הכסף בהוצאה לפועל) גם כשהערעור תלוי ועומד. על פי הפסיקה, בחיוב שהוא כולו כספי אין עיכוב ביצוע. מהסיבה שתשלום הוא לא בלתי הפיך. שילמת וניצחת בערעור, אתה יכול לגבות את הכסף בחזרה. זה תופס במיוחד כשהתובע שזכה בדין הוא מאוד עשיר ויהיה לו מאיפה להחזיר את הכסף, כמו במקרה של סרנה וביבי.

יש פסקי דין שנותנים ארכה לתשלום הסכום שנפסק בהם. זה בדרך כלל מגיע באמירה נוסח 'הסכום ישולם עד לתאריך…' או 'בתוך שלושה חודשים מיום מתן פסק הדין…'.  עיון בפסק הדין מראה שהסכומים הם לתשלום מיידי, ואין שום פיסקה שדוחה את התשלום. כך שעקרונית עוד ב-11 ביוני, בהעדר עיכוב ביצוע, יכול היה נתניהו להתחיל בהליכים באופן מיידי. עקרונית יוסי כהן היה יכול לגשת למזכירות בית משפט השלום, לקחת העתק מאושר של פסק הדין ומשם לקפוץ למזכירות ההוצאה לפועל ולפתוח תיק. אני עשיתי טיולים דומים הרבה פעמים בימי חיי. יכול להיות שיש משהו שאיני מכיר או שלא פורסם שגרם לדחיית המועד לתשלום. אבל זה לא נמצא בפסק הדין.

לעיתים נהוג לשלוח מכתב דרישה לפני פתיחה בהליכים, ובטופס פתיחת התיק צריך לציין אם נשלח מכתב דרישה בדואר רשום או לא. זה נדרש אם רוצים להתחיל בהליכים בתקופה של עשרים יום לפני מתן האזהרה (עוד נגיע לאזהרה). עם סרנה לא נראה לי שזה הכרחי. הסכום לא יגרום לו לברוח מהארץ או להבריח נכסים. אפשר יהיה לגבות בו גם אחרי עשרים הימים הנקובים באזהרה על פתיחת תיק הוצאה לפועל. אין שום מניעה לפתוח תיק הוצאה לפועל בכל רגע מיום מתן פסק הדין ב-11 לחודש ועד היום.

סרנה גם ידע שמשהו כזה הולך ליפול עליו. עוד במרץ – שלושה חודשים לפני מתן פסק הדין התבטא פלדמן בראיון שהם יודעים שהוא הפסיד את המשפט והמלחמה היא על סכום הפיצוי. הוא היה יכול להתחיל להכין את עצמו. לקחת הלוואה, למשל, או לממש נכס. העניין הוא שכנראה סרנה רוצה שאחרים ישאו בתוצאות ההתנהגות שלו, ולכן הלך למימון המון. את זה היה קשה לעשות לפני קבלת פסק הדין, ולכן היה צריך להמתין עד לאחריו.

אז? אז לפי מה שראיתי (ושוב, יכול להיות שיש דברים שאיני יודע, ולא הכל פתוח לציבור) עקרונית ביבי היה יכול לפתוח תיק הוצאה לפועל כבר לפני שלושה שבועות, ולא עשה את זה. הוא המתין בסבלנות. אולי שלח מכתב בדואר רשום, לך תדע. תבינו – אם הוא היה פותח תיק, היה נפסק לטובתו סכום נוסף – אגרה של אחוז שהוא צריך לשלם והחייב צריך להחזיר לו, ושכ"ט א' בהוצאה לפועל שזה עוד עשרה אחוז. זאת אומרת משהו כמו שנים-עשר אלף ש"ח נוספים. ביבי היה יכול להרוויח את זה (יותר נכון יוסי כהן) אם הוא היה פותח תיק הוצאה לפועל מייד, אבל הוא לא טרח לעשות את זה. ספק אם עכשיו יעשה את זה (אלא אם כן הוא קורא את הבלוג שלי).

אז מה יש לנו כאן? עוד קצת יח"צ של סרנה שעוד פעם יוצא הלוחם בעד חופש הדיבור וביבי יוצא השמוק שלא רוצה לוותר לו. אף אחד לא חושב שכבר שלושה שבועות ביבי יושב ומחכה. ודרך אגב – זה הצליח. נמצא התורם האלמוני שנתן מימון ביניים וישלם את הסכום באופן מיידי.

ואני שואל – מישהו מכם היה ממתין אפילו שנייה? לא שלושה שבועות. שנייה אחת. אני לא. אם סרנה היה מלכלך עלי כמו שלכלך על ביבי והייתי מקבל פסק דין לא הייתי ממתין שנייה. ביבי לא צדיק. ההתנהלות האישית שלו – גם זו שהוא מודה בה, לא רק הפנטזיות בדפי הפייסבוק – היא זוועתית. אבל כאן הוא התנהג במתינות ראויה לשבח, במידת הרחמים, ובאופן הגון. אף אחד לא האשים אותו מעולם שאינו, כפי שכתב ניטשה 'אנושי, אנושי מדי'. הדבר האנושי הוא לפתוח מייד תיק הוצאה לפועל. ביבי לא עשה את זה.

יש, אגב, משהו מדאיג בפער בין הרטוריקה הרמה – 'אף לא יום אחד' ובין הפרקטיקה של ישיבה בחוסר מעש. אבל אנחנו כבר מכירים את הפער הזה בין דיבורים ומעשים, לא רק אצל ביבי, אצל כל פוליטיקאי. ובאמת, למה לו את כל כאב הראש הזה? בניגוד לסרנה, יש לו מדינה לנהל. הוא כבר ביזבז מספיק זמן ומאמץ על התביעה הזו. יכול להיות שלא היה לו איכפת, או לא היה לו דחוף, או לא רצה לשלם את האגרה על פתיחת תיק הוצל"פ. ממה ששמעתי 115,000 ש"ח זה לא משהו שממש מזיז לו. אולי לא היה לו דחוף לקבל את זה. לך תדע. יכול להיות גם שבמשרד של יוסי כהן שהוא באמת מבין גדול במשפט מסחרי ודיני חברות אין מנגנון מסודר לפתיחת תיקי הוצל"פ. רוב עורכי הדין לא מתעסקים עם זה. צריך מנגנון מסודר במשרד להתעסק עם הוצאה לפועל – תכנה משפטית מיוחדת, חיבור למערכת בתי המשפט, פקידה שיודעת מה היא עושה, ומגיעה ללשכת ההוצל"פ כל יום. לא לכל אחד יש את זה. זה מנגנון שמצדיק את עצמו מבחינה כלכלית רק כשעושים הוצאה לפועל כמו שאני עושה – כאחד העיסוקים העיקריים של המשרד ובקנה מידה של אלפי תיקים. אז אולי כהן הסתפק בניצחון המזהיר (באמת) בבית המשפט, ולא כל כך רצה להתעסק עם הוצאה לפועל של פסק הדין בשלב הזה ובינתיים ביבי יצא צדיק. באמת!

שורה תחתונה – יגאל סרנה גרם לי לבזבז פוסט שלם בבלוג על הגנה על ביבי. ויצא שכתבתי עליו אפילו כמה מילים טובות. זו השתקפות לא רעה של הנזק שסרנה גרם למאבק המאוד צודק באיש הרע מאוד הזה. כשיגיע היום והאיומים הקשים והרעים על חופש הדיבור שלנו יוסרו, כשלא יעמדו על הפרק חוקי השתקה וקודים אתיים ומיליון ואחת שיטות חוקיות למנוע מאיתנו לדבר, נזכור את האיש שכשהמאבק הזה התנהל, מאבק על עצם החיים שלנו כאן, תקע גול עצמי מזהיר לטובת הצד השני.