חולית 2 – אל תלכו בשום פנים ואופן

ימבה זמן לא כתבתי כאן, מיולי 22 בערך. וזה לא שלא קרה מאז שום דבר שכדאי לכתוב עליו, אבל לא היה לי זמן ולא היה לי כוח. אבל אתמול הייתה לי חוויה מזעזעת שראיתי עם פלג את חולית 1+2 בפלנט (למה הם לא יס פלנט?מה זה פלנט? בעצם מה זה יס פלנט?) ואני חייב למנוע מכם מללכת לסרט הזה ולכן החייתי את הבלוג ולהקוראים ינעם.

אז זה ביקורת סרט ויש המון ספוילרים אז מי שחושב להתעלם ממה שיש לי להגיד ובכל זאת ללכת לסרט הזה שלא יקרא הלאה, אבל זה הכל על אחריותו.

בקיצור חולית 1 היה סרט סבבה שדי תיאר את 10% הראשונים מהספר של פרנק הרברט. היו שם כל מיני בחירות ליהוק משונות כמו ג'וש ברולין לתפקיד גורני האלק, או שהפכו את הפלנטולוג הקיסרי ליאייט קיינס לאישה, אבל סבבה וזורמים. אה… ג'ייסון מומואה שהוא הבעל של חאליסי הוא שם דאנקן איידהו וגם זה פיספוס. אבל אני מבין שלא כל האנשים קראו את הספר, וגם מיליונת'לפים המשכים, וזה לא ממש יפריע אז זרמתי. בקיצקיצור הסרט היה סבבה. אפקטים חמוד, משחק זוועה, נאמנות לספר תשעים אחוז פלוס, ואין מה להתלונן. ואז הגיע חולית 2. בין מה שקורה בחולית 2 לבין הספר אין שום קשר ולכן אספר את עלילת הסרט כפי שאני מבין אותה.

אתחיל רק מאיזה אמירה כללית ש'חולית' הוא יצירת מופת בגלל הקישור בין אקולוגיה, אקסוביולוגיה, דת ומדע המדינה, וקצת סוציולוגיה, שיוצרים עולם מאוד מורכב ועשיר, ואת זה כנראה אי אפשר להעביר בסרט אז החליטו לעשות סרט תעמולה לחמאס וזה מה שיצא.

בקיצור הדררים הם עם בדואי כזה שנורא מדוכא מזה שלפני שמונים שנה בערך כבשו אותו ההרקוננים הרעים. ההרקוננים הם כמובן לבני עור. לא ורודים כמונו, אשקרה לבנים. חוץ מהאבא שטבע בזפת מאיזה סיבה והוא תמיד מכוסה באיזה שכבה שחורה. אז יש לנו כבר את מה שנורא אוהבים בהוליווד ובאמריקה שזה שחורים מדוכאים טובים לבנים מדכאים רעים. אז המדוכאים חוץ מזה שהם שחורים הם גם ערבים והם מאמינים שיגיע הליסאן אל גאיב ויציל אותם.

אז יש להם הזרוע הדרומית שהם נורא דתיים פונדמנטליסטים ורוצים לכבוש את העולם בדם ואש, והזרוע הצפונית שהם כאלה חילונים ולא מאמינים במהדי, אבל זורמים כי ההרקוננים כבשו אותם והם מתנגדים.

אם מסתכלים על איך שהדררים מופיעים בסרט, אז צריך לקרוא את 'אוריינטליזם' של אדוארד סעיד לפני כן ולסמן וי בכל המקומות הנכונים, כי בניגוד למגוון התרבותי החברתי והדתי שבספר, הם אשקרה איך שמישהו מהוליווד רואה את עזה. עד הפרט האחרון.

אז בגלל זה שהם ערבים ושחורים ומדוכאים הם לא יכולים להציל את עצמם, וצריכים ילד בן 15 לבן שיגיד להם מה לעשות. אז מגיע אליהם באמת איזה פול אטראידס לבן וצח כשלג שנהיה פתאום מנהיג שלהם והם כולם מאמינים שהוא ליסאן אל גאיב, שלא ברור מה זה בדיוק ולמה זה טוב. אמא שלו גם באה, והיא מצטרפת לאונרא שלהם, ועושים לה המון קעקועים על הפרצוף.

ואז יש המון פוליטיקה בין הדתיים שמאמינים שהפול הזה הוא המהדי (המושגים משמשים כאן בערבוביה, בניגוד לדיוק הלשוני והתרבותי של הרברט, שבניגוד לדני ווילנב הבמאי הבין במה שהוא כתב) שזה בערך החמאס גם מבחינת האידיאולוגיה והשיטות, ובין החילונים יותר שהמנהיגה שלהם זה איזה צ'אני בחורה נחמדה שמשחקת אותה השחקנית זינדאיה שמתאימה לתפקיד כמו שאני מתאים בערך, שרק רוצים לסיים את הכיבוש. בהתחלה הפול הזה נורא נרתע מהחמאס, אבל אחר כך הוא מגיע למסקנה שהוא רוצה ג'יהאד ומגיע לנאום בפני הפלג הדרומי, ומנהיגם סטילגאר (אם פרנק הרברט לא היה ממציא את השם הזה ב-1965 הייתי בטוח שזה טייק לא מתוחכם על סינואר) והם נורא נגנבים עליו וממנים אותו למנהיג שלהם, ומלמדים אותו לרכב על תולעים כאלה שיש שם.

ואז מה שקורה זה שהוא מנהיג אותם למבצע שהוא מפוצץ את החומה, פולש לעיר של הכובשים ולוקח שם המון חטופים. נשבע לכם! אז בניגוד לחמאס אצלנו שלקחו קיבוצניקים וחיילים ואנשים ממסיבת הטבע, הוא שואף לגדולות אז הוא לוקח את הקיסר ואת הבת שלו כחטופים, ואז הקיסר מתפטר והוא מתחתן עם הבת שלו, ונהיה בעצמו קיסר. ובגלל שאף אחד בעולם לא מקבל את המהלך הפוליטי הזה, הוא פותח בג'יהאד בכל היקום ושולח את הפלג הדרומי של החמאס שלו לפשוט על כל הכוכבים בעולם ולכבוש אותם. אז הבחורה צ'אני נורא נעלבת שהוא יוצא עם הבת של הקיסר וזרק אותה לצד, וגם שהיא לא בעניין של ג'יהאד בכלל, והיא יותר מתונה, אז היא בורחת לרשות הפלסטינית ומוצאת שם תולעת ורוכבת עליה, וכך נגמר הסרט כי צריך חולית שלוש ששם יראו את ההמשך שלא ממש מעניין אותי מה הוא.

אין לי מושג איך הזוועת עולם הג'יהאדיסטית הזאת משחקת על מסכים בישראל, אבל אני ממש שילמתי ארבע מאות שקל (אני ופלג בווי איי פי, שזה כולל גם ארוחה ופופקורן ושתייה בלי הגבלה וכיסא כזה נורא נוח, אז אם הסרט היה שווה אז זה לא היה נורא) בשביל לראות את זה, ונשבעתי – לא עוד! לא אתן שעוד אדם אחד בעולם יקרה לו את הדבר הנורא הזה. וכך חזר הבלוג לתפקידו החברתי כמתריע בשער. אני יודע שביבי לא יקשיב לי כי הוא לא מקשיב להתראות, אז שילך מה'כפת לי. למרות שאם הוא הולך לסרט בטח אנחנו משלמים.