כמה מילים טובות על הדת

כל מיני חברים שלי שיתפו בפייסבוק את הפוסט הזועם הזה. זה איזה בחור שאני לא מכיר (דווקא יש לנו חברת פייסבוק משותפת מהישוב המאוד פלורליסטי בקטע של 'אם אתה דתי לייט אז היישוב הזה מה זה מגניב בשבילך' שאני גר בו) שכותב משהו כמו –

 אני סיימתי להיות יהודי

קחו את הדת שלכם

היא מונחת ברחוב ליד הבית שלי בשקית לבנה

מזוזה שהסרתי מהדלת, חנוכיה, כיפה, ועוד כמה

קחו את הדת שלכם

זה לא עניין פוליטי ולא אקט מחאה 

פשוטו כמשמעו, יצאה לי הנשמה

היהודית

זה לא קרה פתאום 

אולי זה התחיל אז, בכיכר, לפני עשרים שנה

כשירו לי דום ועוד דום בנשמה

לא זוכר, האמת

מהיום ההוא אני זוכר רק דממה

ואיש מחייך עם פאות וכיפה

זה קרה קצת בכל פעם 

כשילדות מזרחיות נזרקו מבתי-חינוך אשכנזים

כשחיילים יצאו מטקסים ששרו בהן נשים

כששלטים הפנו נשים לצד השני של הרחוב

כשיהודים הכריחו אישה לשבת באחורי האוטובוס

או מחקו אותה משלט או תמונה…

זה ממשיך כך עוד די הרבה והבחור מאשים את ה'דת' פחות או יותר בכל מה שרע כאן, ודי קשה להתווכח איתו, אבל אנסה. אגב, זה סנטימנט ששמעתי לאחרונה מכמה אנשים, מתונים וחכמים, שפשוט האירועים האחרונים קצת הקפיצו את הפיוז. אם תסתכלו בתגובות לפוסט המוכתר 'מדריך הישרדות בקיץ התשע"ה' לפני שני פוסטים תראו את אורן, שבדרך כלל מדבר מתון ולעניין, כועס מאוד ואומר שהדת היא הטרור, והגיע הזמן להתנער מדתות באשר הן.

אז ככה. אני קורא עכשיו ספר – לא חוכמה, אני צריך את זה לקטע התיאורטי בדוקטורט – של בחור שנקרא סטיבן קרטר, והספר נקרא The dissent of the governed. קרטר בא שם בקטע דתי נוצרי להתווכח עם החוקה האמריקאית שמפרידה את הדת מהמדינה, ובדרך כלל אין לי סנטימנט לחבר'ה האלה שמצטיירים אצלי בדמות של המטיף הנודד שנאבק עם קרוקודילים בשם ג'יזס ואחרי כן הולך ומצית מרפאה להפלות. אבל קרטר כותב מתון ונחמד וברור ודי כיף לקרוא אותו. אז בקיצור הוא אומר שם דבר כזה, ששני המאבקים ההומניים הגדולים בתולדות ארצות הברית החלו מתוך אמונה של קבוצה דתית – האחד היה תנועת הביטול לעבדות שהחלה עם חבר'ה בעלי אמונה דתית עמוקה כמו ג'ון בראון, והשני היה תנועת זכויות האזרח בשנות השישים שהונהגה על ידי הרברנד מרטין לות'ר קינג ג'וניור מאיחוד הכנסיות הבפטיסטי הדרומי.

הדת היא מה שאנחנו עושים ממנה. היא משהו מאוד אנושי. היא נוגעת בלבבות שלנו, בלי קשר לשאלה אם היא 'אמת' או 'שקר'. אם 'יש אלוהים'. היא יכולה לתת לחיים משמעות ולהוביל מאבקים צודקים, ולקחת אותנו למקומות הכי שפלים. הבחירה היא שלנו. הדת היא רק המדיום.

ועל כל ישי שליסל כזה שרוצח בשם הדת, יש אלפים ועשרות אלפי שחיים בדיוק באותו זרם דתי חיים של סיפוק והגשמה עצמית, בדיוק בגלל הדת, ובדיוק בגלל שזה מה שהם אוהבים ומה שהם רגילים, ולמרות שהם לא ממש מתים על אורח החיים הלהט"בי הם בחיים לא היו חולמים ללכת ולרצוח בגלל זה נערה בת 15, פשוט כי כדי לרצוח לא מספיק להיות דתי, צריך גם להיות קצת ישי שליסל. ויש לי הרגשה שגם בלי הדת הוא היה מגיע בערך למקומות האלה.

אין לחילוני שום יתרון על הדתי והחרדי, לא בחוסר אמונתו, שאינה 'רציונלית' יותר מאמונת הדתי, ולא במערכת הערכים שלו. לא נלך למקומות ממש אפלים, אבל שלטון הטרור של המהפכה הצרפתית הראה לנו בדיוק מה אפשר לעשות בשם התבונה.

ישי שליסל הוא לא היחיד שמוציא לדת שם רע בימים אלו. יש למשל גם את החבר'ה מדאעש. אבל בואו נסתכל קצת ונשאל את עצמנו למה זה צמח דווקא שם, בסוריה ובעיראק? התשובה היא כי עשרות שנים של שלטון העריצות הרודני והחילוני של סדאם חוסיין ושל משפחת אסד הביאו למצב של התמוטטות מוסרית מוחלטת ואובדן ערך לחיי אדם. אז על זה אפשר להלביש דת בצורתה הקיצונית, ויש לנו דאעש. אבל את הבסיס בנו שנים קודמות של שלטון חילוני רודני. והקטע הזה של 'סוף ההיסטוריה הגיע בואו נערוף ראשים' זה לא חידוש של דאעש, ולא קשור תמיד בדת. פול פוט היה שם לפני כן, וגם היטלר, אם ממש חושבים על זה עד הסוף. אגב, אם ניקח את שלושת המדממים ביותר במאה העשרים, מאו, סטאלין והיטלר, נראה שהם פעלו מתוך אידיאולוגיה חילונית לחלוטין. אז הדאעשים בסוריה, וגם אלה כאן, מצאו את הפלטפורמה של הדת בשביל שתתיר להם לשרוף תינוקות ולדקור נערות במצעד. זה אומר שהדת יכולה להיות במקום הזה. לא שהיא מגיעה בהכרח לשם. ולרוב היא לא מגיעה לשם. והיי, אפשר להגיע לשם גם מכיוונים אחרים. לא צריך את אלוהים בשביל זה. אנחנו בהחלט יכולים לבד

והבעייה שלי עם לזרוק את הדת לפח, היא שביחד עם דאעש, ועם השמדת העמלק ו'לא תשכב גבר משכבי אישה תועבה היא מות יומת' וכל זה, גם זורקים לפח את 'על שלושת פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנה, על מכרם בכסף אביון ועני בעבור נעליים', וכל הקטע של הגר והיתום והאלמנה ואלה. ואני לא בטוח לגמרי שאפשר להגיע לשם רק מכיוון חילוני. תשאלו כל ליברטריאן. או בעצם כל קפיטליסט חזירי. ויש כאלה הרבה. יותר הרבה ממה שיש שליסלים. זה די בטוח.

אז ממתק? דיברנו על ג'ון בראון, נכון?

20 מחשבות על “כמה מילים טובות על הדת

  1. שני הרהורים שעלו בי למקרא הפוסט הצודק שלך:
    א. איזה מזל שאין לי פייסבוק.

    ב. כמה נוח, כמה קל לבעלי השקפת עולם של שחור – לבן שיודעים בדיוק מה מקור הרוע ומתנערים ממנו. פותר אותם מהרבה חיבטוטים וליבטוטים מורכבים מעט יותר, מהזן שהצגת פה, על קצה המזלג.

    אהבתי

      • מסכימה לגמרי, זה סוג של דירה וירטואלית ואתה שולט במי שנכנס, לא פותחים לכל מי שדופק בדלת. לפי מה עדה כתבה למטה גם פייסבוק הוא דת, ובכלל, מכל דבר אפשר לעשות דת אם לא מבינים מהות הדת ( טוב היהודית לפחות)

        אהבתי

  2. בפוסט הלפני אחרון שלי ("על המצב הרע"), היה לי בתגובות ויכוח עם אחד המגיבים על השאלה אם המתגוללים עכשיו על הדת באמת עושים זאת נגד הדת או נגד כל פנאטיות באשר היא. במסגרת הדיון שם הפניתי אותו בדיוק אל הפוסט ההוא שלך ואל התגובות שהזכרת.

    הסכמתי מאוד עם הפסקה המתחילה במילים "הדת היא מה שאנחנו עושים ממנה". וגם עם המסקנה שבשביל לעשות דברים איומים לא צריך את אלוהים – אפשר בהחלט בלעדיו. וחבל שמתגוללים עכשיו על הדת ועל כל הדתיים, זה ממש לא במקום – ויש לנו מספיק צרות גם בלי זה.

    Liked by 1 person

  3. במהלך השנים נתקלתי באנשים שעושים את יהדותם או את דתם, באופן כללי בצורה שנראית לי נפלאה. נתקלתי בהם ממש בכל גוון של דת, כולל מורמונים (נדהמתי למצוא כאלה שם) וקתולים (נדהמתי) ויהודים מכל גוון של יהדות (חב"דניקים נאורים לעילא; חרדים שהייתי מפקידה בידיהם את ההשכלה והחינוך של כל נער *או נערה* ללא היסוס; רפורמים, קונסרבטיבים, רקונסטרוקטיביים – כל הגוונים); מוסלמיות אדוקות שהפמיניזם שלהם פותח לי אופקים חדשים מדי יום; נוצריות אוונגליסטיות שמפליאות להגשים את אמונתן כטוב המירבי; הומניסטים אגנוסטיים ואתאיסטים נפלאים, שכל דרכיהם שלום ונדיבות.

    נראה לי שלא הדת (אפילו לא היהדות) היא מה שעושה את הבעיות.

    אהבתי

  4. בשטחים מלחמה על הבית, ושאר הדיבורים המיותרים והסיסמאות נראים לי כנסיון אומלל לדבר מוסרית כל אחד לקהל היעד שלו. עד שלא תיפתר בעיית השטחים, ועד שנמצא מי מייצג את הפלשתינים כדי שאפשר להגיע עימו להסכמים המצב הנורא הזה יימשך

    אהבתי

    • ובאמת מה הקשר לגידול החסה בשטחים? אני לא מדבר על משהו פוליטי קונקרטי, אלא על משהו שקצת מעבר לוויכוח הפוליטי היום יומי. אבל אם את נורא רוצה – יש שם בחור שנקרא אבו מאזן ובמשך עשר שנים הממשלות שלנו עושות כל דבר אפשרי כדי להימנע מלדבר איתו ברצינות. אחרי שהוא ימות לא יהיה אותו יותר ויבוא בנאדם שבאמת אי אפשר לדבר איתו.

      אהבתי

      • אלמוג היקר אכן צדקת והפוסט שלך יוצא מן הכלל, ועוד אני רוצנ לומר דברים כמו המלחמה הנוראה ביותר לא היתה בשם הדת והנה כבר אמרת אותם לפני. ועוד דברים, אז אני ברשותך במקום להתייסר ותהחבט בכתיבת הפוסט פשוט אמליץ עליו אצלי בתור פוסט. אבל בגדול ובסמוי באמת המלחמה היא על הבית והדת היא רק תירוץ או במילותיך הדת היא רק המדיום. וישתמשו בה עד שיהיה פתרון לבעית השטחים ואבו מאזן כבר בשלום איתנו. ז"א לעשות שלום איתו זה כמו איתי ואיתך אבל לא עם הפלשתינים ראה חמאס ושאר ענפים.

        אהבתי

  5. הדת שמניעה אנשים אל הטוב – יש את זה בכל הדתות. וגם בכל הלא-דתות. בדיוק כמו הפניה אל הרוע. לכן הטיעון הזה נשאר ניטראלי. לא מעלה ולא גורע.
    ודווקא הדוגמאות הטובות שהבאת מאמריקה, מוכיחות אולי שהדת טובה כסוג של אופוזיציה (וזה הוכח היטב דווקא בפולין בתקופת השואה – רבים מחסידי אומות העולם פעלו בכח אמונה דתית בטוב). אבל כשדת הופכת לשלטון מדיני – מקבלים איראן. בפרט, כאשר נקודת המוצא היא המעשה הטוב, וההזדהות והתמיכה בחלשים – הדת כמזהה של היהודים בכל שנות הגלות, היתה בצד של הטוב. אבל כיום, כאן ועכשיו, קשה לומר.
    והדוגמאות הרעות, של דאעש? זרם המתנדבים מכל העולם מוכיח בדיוק את ההיפך ממה שאתה אומר (ובנוסף לסוריה ועיראק, הם מתבססים גם בסיני וברבות מארצות אפריקה, והמכנה המשותף העיקרי בנוסף לתרבות אלימה הוא ואקום שלטוני ותשתית איסלאמית). וכתבתי על כך בזמנו, שממש כמו בגרמניה הנאצית – הקסם של דאעש, לפסיכופתים מכל העולם, שהיא מאפשר להם לממש בגאווה ובגלוי את נטייתם שבארצות מוצאם ובמקום מושבם נחשבת לפשע מבחיל. (וגם, חייבים לציין, שגם בממלכות דאעש יש עשיה שלטונית של דאגה לסדר, ולעתיד, ולערכים, ממש כמו בכל חברה טובה תרתי משמע).
    ואני חולק עליך, שהאמונה היא רציונאלית כמו אי האמונה. אני מאמין בתער של אוקום.
    והבעיה הכי גדולה בסולם הערכים הדתי, בניגוד לחילוני-אתאיסטי, היא בהיותו בלתי ניתן לשנוי/תיקון. ואולי תתפלא, אבל המקום בו ההבדל בערכים הוא בעיני הגדול ביותר, והבעייתי ביותר, הוא במצוות פרו-ורבו ומלאו את הארץ.

    אהבתי

    • אני לא באמת רוצה להיכנס כאן לוויכוחי דת, אז אתייחס רק לסוף של הפיסקה האחרונה – יכול להיות ש'פרו ורבו' בעייתי. אבל אם אנחנו זורקים כל מה ש'דת' ומשאירים רק מה ש'תבונה' אנחנו מאבדים המון דברים ש'תבונה' אף פעם לא יכולה להגיע אליהם, ותסכים איתי שכאן נפסיד המון.

      אהבתי

      • אני חושב שאותם דברים שאתה רואה כמחוץ ל'תבונה' יש להם קיום גם מחוץ ל'דת', כך שהנחיצות שלה עדיין נתונה בספק.
        אבל אם מוכרחים לעשות סדר, אולי מספיק לזרוק מהדת את אלוהים, ואז כל היתר כבר יסתדר.

        אהבתי

      • הייתכן שההפרדה בין התנהגות 'דתית' ובין התבונה היא תוצאה של קונפורמיות לעומת תחושה של חופש ? ז"א הקונפורמי הוא ה'עשה' הוא יעמוד בקנאות מאחורי כל ציווי, ואילו ה'נבון' יחשוב למה ויבחר כך או כך אפילו אם יש לו השגות על ציווי ?

        אהבתי

  6. אבו אלמוג היקר,
    בעוונותי ביקרתי לא מעט פעמים בבית הכנסת. שמעתי גם דרשות של "אנשי רוח" שאמורים להנהיג את צאן מרעיתם, בהזדמונויות שונות, ב"שבעה" אצל משפחה אבלה ועוד. עדיין לא פגשתי אחד מהם שהטיף בהתלהבות לערכים אנושיים אוניברסליים (הומניזם, "למניינם"). טוב, זה בעצם די ברור, ההומניזם הוא האנטי-תזה לדת, כל דת, ממערב לתת היבשת ההודית לפחות.
    בשכונת עוני ומצוקה, מוכת סמים ואלימות שמשוועת למנהיג רוחני חברתי ורואה ברב השכונה אחד כזה, דרשת הרב התמקדה בתועבת בנות ישראל היוצאות לרחובות בחולצת בטן, ומביאות חורבן. נו. הרחובות מלאים במזרקים משומשים של צאן מרעיתו, והוא בחולצות הבטן.
    כל כך הרבה פוטנציאל למנהיגות חברתית נאורה הדת מספקת לקהילה. מעולם לא ראיתי פוטנציאל זה מתממש. יש איזה רב קהילה בגליל שלקח את ילדי הגן בקהילתו למפגש עם ילדי הגן ביישוב הערבי השכן? יש אחרים שעשו את זה, רבנים לא. רבנים בודדים יצאו חוצץ נגד פנטיזם גזעני (הרב פורמן זצ"ל, ויבדל"א הרב אריק אשרמן מ"רבנים שומרי משפט", אבל הם היוצאים מהכלל המעידים על הכלל.)
    ואפשר עוד להכביר דוגמאות, בטח מדתות אחרות, אבל כדאי שהעם בציון ייתמקד בדת הרווחת בארצו.
    שבת שלום,

    אהבתי

  7. אמש, בתוכנית שלו, שי שטרן ניסה לשאול שאלות קשות איזשהו סופר סת"ם שהעלה בחכתו. זה היה פאתטי, כי הסופר סירב לקחת חלק במשחק, וטען שעבודתו היא רק להעתיק את התורה – ולא לתת לה פירושים והצדקות. אחת השאלות ששטרן שאל אותו, היתה השאלה אם לדעתו צריך להרוג הומואים, כמו שהתורה מצָווה. השאלה הזו מובילה אותי לשאלה הישנה: האם האל יצר את האדם, או שהאדם המציא את אלוהים. אני מודע לכך, שגם אנשים חכמים מאד בוחרים בדת, נניח כמו פרופ' ישעיהו ליבוביץ. ועדיין, קשה לי להבין: אם אתה אדם נאור, שתומך בזכויות הלה"טבים – אתה, אוטומטית, מתעלם מהצווי הברור שבתורה. אם אתה בוחר להתמקד בחוכמה שבדת, בצווים ההומניים (נניח, לקט שיכחה ופאה), ולהתעלם ממה שלא מתאים לך – בעיניי אתה לא ממש מתייחס לדת כאל דת. לטעמי, אתה מתייחס לתורה כאל ספר שיצר האדם, כדי לשכנע אנשים אחרים לנהוג בהתאם לקוד מסוים. כדי להעצים את תקפותו, הוא בחר לומר, שאלו דברי האל. עם ההשקפה הזו אין לי שום בעיה, כאתאיסט. אבל אז, אני לא מבין מישהו, שהולך לבית הכנסת כדי להתפלל לאלוהים… לכל שאלה יש תשובה, אתה יכול לומר, כמובן, שאתה הולך לבית הכנסת כפעילות חברתית, שאתה נהנה להיות עם האנשים שם. אבל גם תשובה כזו, לא בהכרח מעידה על אמונה בדת, אמונה באלוהים. אני סתם חושב בקול רם. אתה תמשיך, כמובן, לעשות את מה שמתאים לך. אני מקווה, שבהנאה.

    אהבתי

  8. אני חושבת שכבר כתבתי בעבר שדת דיי סותרת את הדמוקרטיה
    לכן במדינות דמוקרטיות צריכה להיות הפרדת דת ממדינה
    כי חוקיה של הדת סותרים את הדמוקרטיה

    דת היא גורם מאחד, כשהתפתחה היהדות נכתבו חוקים על מנת שאנשים ישמרו עליהם ויהיו מאוחדים סביב רעיון/אידיאולוגיה מסויימת, החוקים האלה אמרו לאנשים איך לחיות, מה נכון מה לא נכון, מה מוסרי ומה לא
    ככה גם בנצרות ובאיסלאם ובכל דת שיש לה חוקים ומצוות משלה

    האיסלאם לכשעצמו היא לא דת שאומרת להרוג את מי שלא רוצה להיות מוסלמי
    בתקופה הערבית הקדומה, שמוסלמים כבשו את ארץ ישראל, הם לא הכריחו יהודים לקבל עליהם את האיסלאם
    אבל מי שלא היה מוסלמי היה נחשב נחות יותר, והיו סממנים ודברים מוסכמים שהיה ידוע שמי שלא מוסלמי עושה אותם
    כל הקטע של ג'יהאד, במטרה של להרוג אנשים, זה דבר שנוצר במאה ה20
    לא היה ככה לפני כן, כן היו מלחמות קודש, אבל לא מה שעושים היום ארגוני הטרור

    דעאש רוצים להחזיר את המוסלמים כמה מאות שנים אחורה, לעולם של בורות ונבערות
    הם רוצים לשלוט, ושהאנשים שנמצאים תחת שלטונם יפחדו מהם
    הם לא רוצים שהם ידעו שיש משהו אחר טוב יותר בחוץ
    על ידי הפחדה יוצרים סוג של כניעה
    תראה למשל כמה הם הורגים בבני עמם…
    אלה אנשים ששטפו אותם באידיאולוגיה רצחנית והם רואים רק מטרה אחת מול העיניים שלהם
    ולפניהם היו עוד ארגוני טרור מהסוג הזה, אל קעידה למשל לא היו פחות גרועים

    ברור לי שגם ביהדות על זרמיה השונים אנשים בוחרים את הדרך שלהם
    אבל גם פה יש אנשים ששוטפים אותם באידיאולוגיה מסויימת שגורמת להם לעשות דברים
    כמו שליסל, וכמו נוער הגבעות שעושים טרור יהודי ולשמוע אותם מדברים קצת מעורר חלחלה
    הם מאמינים לגמרי במעשים שלהם ושמה שהם עושים זה ה-דבר הנכון לעשותו
    קיצונים אפשר למצוא בכל מקום
    רוב האנשים הם לא כאלה
    לפחות אני רוצה להאמין ככה

    אהבתי

כתיבת תגובה