JUMPING THE GUN

טוב, נכון שכתבתי את זה כאן כבר כמה פעמים, אבל עכשיו אני עושה ניסוי היסטורי. סגור מנוי וחתום שהנשיאה הבאה של ארצות הברית היא הילרי קלינטון. זה לא שאני לא אקום ביקיצה עצמית מתי שהוא בין שלוש לארבע שטוף זעה ואדליק את הטלוויזיה כמו משוגע, אבל ברציונל זה זה. זה היה כך כבר כמה חודשים, ולמעשה מהרגע שהליצן הכריז על מועמודותו. הדברים מתכנסים לכיון אחד, והוא כיוון טוב.

למה? כאן נאום גדול על חוק הממוצעים, וקצת דיאלקטיקה של ההיסטוריה, ומרקס, ואולי קצת ישעיהו ברלין, וקצת הוורד צין, אבל באופן עקרוני כל האינדיקטורים מורים לכיוון אחד, וצריך להיות משהו מאוד מאוד מוזר כדי שלמרות כל האינדיקטורים האלה זה יזוז לכיוון אחר.

והיי, הדברים האלה יישארו כאן גם מחר. ויכול להיות שאצא אידיוט אבל מה איכפת לי? סוף העולם הגיע, וזו תהיה הבעייה הקטנה ביותר שלי.

אז במקום להסביר 'למה' עכשיו, אני שומר את כל הכוחות הרטוריים והיצירתיים לפוסט התחשבנות לאחר הבחירות. ויש מה, באמת. הבחירות האלה חשפו כאן גם כמה תופעות שלא חשבתי אבל שיהיה בסבבה. אם מישהו רוצה לתמוך באנטישמי מהסוג הישן, נוסח השטירמר, רק בגלל שהוא אולי ילחץ פחות לבנייה בירושלים, זו זכותו. זו תהיה גם זכותי לרדת עליו כאסח אחרי כן.

דווקא יש המון על מה לכתוב. אילנה דיין, ותראו איך דרעי ירד ממש על בית הכנסת הרפורמי ממש שלי בכרמיאל. והבת מתגייסת, והסטרנגלרס מזמרים, ואני קורא את 'לפקח ולהעניש' של פוקו בעברית ומתרגש כאילו זו הפעם הראשונה. אבל כל זה יחכה. הפוסט הזה נכתב רק בשביל שתהיו בטוחים ורגועים ותלכו לישון מתוך ידיעה שמחר תהיה נשיאה חדשה לארצות הברית. וגם זה משהו שלא הייתי בטוח שאראה בימי חיי ואני מאוד שמח על זה מראש.

ממתק? מי שיבין את ההקשר יקבל נקודה בונוס.

טוהר הוואגינה היהודית סיבוב נוסף – ארי שביט

מישהו כאן נפל מהכיסא כשהתברר שהעיתונאי הבכיר המטריד מינית הוא ארי שביט? מישהו ממש ממש ממש הופתע מהדרך שבה העיתון לאנשים חושבים טיפל בעניין? הכתבה של דניאל ברין, הכתבת המוטרדת, לא ממש השאירה מקום לספק. חוץ מלכתוב את השם המפורש הכל היה שם – תאריך של סיבוב פירסום בארצות הברית לספר שיצא באנגלית, תיאור חיצוני, תיאור של המצב האישי. הכל שם. הארץ בהתחלה התעלם מהפירסום, לאחר מכן פירסם גירסה מאוד ערוכה של סיפורה של דניאל ברין, ורק כשכלו כל הקיצין פירסם 'התנצלות' של שביט. לא הבנתי שאם אני מנסה לנשק מישהי בכפייה ומציע לה 'להתרבות' איתי, זו הטרדה. נו באמת…

בואו נוריד שני דברים מהשולחן לפני שממשיכים – חוסר החיבה שלי לשביט ולכתיבתו והבעיות שיש לי עם 'הארץ'. כל מומר שהיה פעם שמאלן וראה את האור (במקרה של שביט האור הוא זה הנובע מחריץ התחת של ביבי) אינו זוכה לסימפטיה שלי. אבל הוא אינו גרוע או טוב מאחרים. עם 'הארץ' יש לי חשבון ארוך, שנובע מהתנסות אישית לגבי פרשה שסיקרו, לדעתי באופן מוטה ומעוות, ששיקף את מערכת הערכים האמיתית שלהם, ורמה עיתונאית ירודה מאוד. כך שלא מפתיעה אותי הדרך הפחדנית בה הגנו על העשב השוטה שצמח בערוגתם. מילים גבוהות יש להם הרבה. מי שרוצה לקרוא תיאור מפורט ומבהיל של הדרך בה הארץ פעלו במקרה הזה מוזמן לקרוא את 'תיקון עולם'.  כבר כמה שנים שהעיתון הזה לא נכנס אלי הבייתה בגירסה המודפסת. בלי לקרוא קצת באינטרנט אי אפשר, ובכל אופן. אתמול העיתון ירד לרמות שקשה מאוד לרדת אליהן. שיספרו לי מעכשיו על אתיקה עיתונאית. מיליונת'לפים מאמרים של גברת מג'ונדרת לא יכסו על הערווה הגברית שנחשפה שם.

אבל לא לשם כך התכנסנו היום. לא לשם כך טרחתי לשחזר את הססמה של הבלוג. כידוע, מתחילת ימיו של הבלוג, אי שם בישראבלוג, יש לי עניין מיוחד בשמירת טוהר הגזע וטוהר הוואגינה היהודית, בקטע של להב"ות כאלה, שממש דואגים לכך שהוואגינה היהודית הטהורה לא תחולל על ידי זין שעדיין נושא עליו את העורלה. בהתחלה הייתי ממספר את הפוסטים, אבל איפשהו הספירה הזאת אבדה. זה משהו שכנראה טבוע עמוק מאוד בחברה שלנו והדוגמאות נמצאות בכל מקום. הליברל המתחסד שביט סיפק תובנות נהדרות בהקשר הזה.

אז הנה הקטע הרלוונטי מהתיאור המחריד של דניאל ברין על אחד הערבים הקשים בחייה-

“First,” he said, “I want to get to know you better.” He asked me a series of personal questions — about my Jewish background, my family, my personal life; he wanted to know if the man with whom I’d attended his book event the night before was my boyfriend. His questions made me uncomfortable, but they weren’t all that surprising, actually — I’ve learned that if you’re Jewish and younger than 35, your relationship status is typically the first thing another Jew will ask about."

ככה זה כנראה עובד. איני יודע מהו שעשה שביט, הטוען כי לו ולאשתו יש 'הסדר', על מנת להפיג את בדידותו לאחר שסורב על ידי ברין, ואם הקפיד עם אחרות שתהיינה אף הן ממוצא יהודי. אבל העובדה היא שבטרם החל במלאכה וידא היטב היטב מהו הרקע הגזעי של המיועדת. אבל למטבע הזו שני צדדים. הגברת הגיעה יום לפני כן למסיבה עם בחור. ומה אם הוא לא יהודי? ומה אם היא שוכבת עם גוי? אין פלא שאביר כשביט נחלץ להגנת הוואגינה הטהורה, ומציע את שירותיו על מנת לגאול את הנסיכה במצוקה משבי הגויים. לא פלא שהוא מציע לה 'להתרבות' באחד הקטעים המחרידים בעדות של ברין –

“Don’t you have children?” I asked, trying to wedge conversation in front of contact.

He looked at me with a sly smile. “Yes,” he said, “and I’m not done yet. … ”

Even in the midst of such a profoundly awkward situation, I remember thinking that this was the first time any man had made a pass at me by suggesting we procreate.

יחסי מין, כידוע, לא רק גורמים לעונג, אלא מטרתם הראשונית היא רבייה. שביט כנראה לא שוכח את זה. ודאי שכל אישה – יהודיה טובה – תעדיף להתרבות עם יהודי טוב כשביט, מאשר עם 'חבר' שמוצאו הגזעי לוט בערפל. יש בזה סוג של אבירות. מתן אפשרות לברין לגאול את עצמה, למלא את ייעודה. להביא לעולם עוד שביטים קטנים שאביהם וגם אמם יהודים.  איני מבין מדוע היא כה מופתעת מהצעה זו 'להתרבות'. זה הרי ייעודה בחיים. אישה, אחרי הכל. ולא סתם אישה. יהודיה. מתחת לגיל 35. ומה יקרה אם השעון הביולוגי ימשיך לתקתק וזה לא יקרה? איך תמשיך נצחיות העם היהודי? הוא בסך הכל דורש שתמלא את חובתה. אני מבין שעולם המושגים בניו יורק שונה קצת. כנראה ששביט שכח את זה. או לא ידע זאת מעולם. רק כשהתחלתי לחקור את המילט הבנתי עד כמה עולם המושגים של מי שגדל וחונך מחוץ להסדר המילטי שונה משלי. לא כל אחד מודע לדברים האלה.

אסיים בכמה מילים של שביט עצמו. מהארץ -שביט בילה זמן רב עם צעירים יהודים בארצות הברית (מקווה שלא יצוצו עוד עדויות מהכיוון הזה ושברין הייתה אירוע חד פעמי בו הדחף להרבות יהודים בעולם גבר על שיקול הדעת) וממש התרשם שיש להם בעייה עם מדינת ישראל זאת הנהדרת, האפופה בנצחון ובטרגדיה כשם כותרת ספרו של שביט. וכך הוא כותב –

"בה בשעה שעשיתי ככל יכולתי כדי לשמש מעין תפסן בשדה שיפון — המנסה להחזיר מן הצוק יהודים צעירים שהמדינה היהודית חדלה לדבר על לבם — הבנתי מהו האתגר הקיומי האמיתי הנשקף לנו: ההתנגשות החזיתית בין הציונות לבין רוח הזמן של המאה העשרים ואחת. העובדה שבעוד שרוב הצעירים בצפון אמריקה ובאירופה אימצו ערכים אוניוורסליים, ישראל נתפשת כשבטית. העובדה שבעידן שבו שלושת החטאים הגדולים הם כוח, יחסנות ופרטיקולריות אנחנו נתפשים — באופן מעוות למדי — ככוחניים, יחסניים ופרטיקולריים."

'תפסן' תרתי משמע.

טראמפ, בלומנטל, אייכנוולד, פוטין

צום מועיל לכל! חשבתי אם לכתוב ביום כיפור או לא. אז סך הכל יש כאן סיפור שבטח יצוף אחרי החג, ואני רוצה להיות הראשון שאתם קוראים את זה אצלו. אז הנושא זה הבחירות בארצות הברית, ויש כאן סיפור ארוך ומסובך עם הרבה שמות שאתם לא סגורים מי הם בדיוק, שאומר שטראמפ הוא בובה של פוטין. נורא כדאי לקרוא. קריאת חג מהנה ומועילה לכל.

הבחירות בארצות הברית הוכרעו למעשה. אנחנו מספיק קרובים אל הבחירות כדי שניתן יהיה לבצע הערכה רצינית. הסקרים שמראים לקלינטון יתרון של 10% הם לא הנקודה. בשיטת הבחירות בארצות הברית יש משמעות מועטה לסקרים כאלה. מה שמשנה זה האלקטורים, ואתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הבא כדי לראות למה בעצם הילרי ניצחה. מספיק שהיא תיקח את אחת המדינות המתנדנדות בשביל לנצח, בעוד שטראמפ צריך לנצח בכולן, מה שנראה בלתי אפשרי גם לפני עניין הקלטת. אבל יש שני נושאים שיישארו איתנו גם הרבה אחרי שהבחירות האלה יסתיימו.

הראשון הוא האנטישמיות. טראמפ הוציא את האנטישמיות מהארון. בנוסח הישן והברוטאלי, של היהודים נורא רוצים לשלוט בעולם ועושים את זה דרך כספם וההשפעה שלהם. המוקד לתיאוריות הקונספירציה האלה הוא יהודי טוב בשם סידני בלומנטל. אולי שמעתם על הבן שלו מקס בלומנטל הוא עיתונאי אנטי ישראלי שנורא אוהב להשוות את ישראל לדאעש. בלומנטל האב היה יועץ של הקלינטונים ועדיין מסתובב בסביבתם. תיאוריות הקונספירציה של הימין המטורף מייחסות לו כל דבר בעולם, ובמיוחד קושרות אותו לשני דברים – למסע תעמולה נגד אובמה שהילרי ניהלה, כביכול, כשהתמודדה נגדו על המינוי הדמוקרטי ב-2008, ולפאשלה המיוחסת להילרי בבנגאזי, שגרמה כביכול למותם של השגריר האמריקאי שם ואנשיו. טראמפ מאמץ את הסיפורים האלה בחום, והנגינה שנשמעת כשהוא אומר את השם 'בלומנטל' נשמעת מאוד מאוד מוכרת. שמעתי אותו בשני העימותים חוזר על השם הזה כמה פעמים. זו אנטישמיות בלי מסווה, בלי כפפות. הדבר הישן והטוב.

הדבר השני, והוא קשור מאוד, וכאן גם מתחיל סיפור ארוך ומסובך שתסלחו לי אבל צריך קצת ריכוז, ומקווה שתעקבו כי זה שווה את זה, זה הקשר בין טראמפ לפוטין. הדבר המאוד מדאיג שעלה מהעימות האחרון ביום א' היה האמירה של טראמפ שחאלב כנראה זה כבר עובדה מוגמרת, וצריך לעשות ביזנס עם בשאר אל אסד. זו אמירה שמגיעה ישירות מבית היוצר של פוטין, ומדאיגה ברמות על שקשה לתאר. שימו בצד את הקטע המוסרי – מה שעושים פוטין ואסד בחאלב זה ג'נוסייד, ולדבר על זה כעובדה מוגמרת כשזה עוד מתרחש, זה פשוט לתת לזה יד. אבל מבחינתנו של 'טוב ליהודים – רע ליהודים' זה רע מאוד. זה אומר שטראמפ, למרות כל הרטוריקה שלו נגד ההסכם עם איראן, הוא בצד של הרעים, הרעים מאוד. הוא תומך בפוטין, איראן, נסראללה ואסד. זה מסמן אותו כאוייב ישיר של מדינת ישראל. מי שחושב שאם הוא ייבחר אז יהיה פחות איכפת לו מקלינטון אם בונים בעמונה או לא, ולכן הוא 'טוב לישראל', מוזמן לצפות בעימות ולחשב מסלול מחדש.

וכאן מגיע הסיפור הלא ייאמן. אני מקשר ישירות לכתבה בניוזוויק ואם אתם רוצים לעבור לשם, לראות את הווידאו ולהתרשם בעצמכם, אני לא ממש אעלב.

ג'וליאן אסאנז' האבא של ויקיליקס, מאיים כבר כמה זמן לשחרר מידע נוראי על קלינטון שיהיה 'הפתעת אוקטובר' ויעלה שוב את טראמפ. אז הוא פירסם שורה של מיילים של יועץ אחר של קלינטון, ג'ון פודסטה. אז טראמפ עולה למסיבת עיתונאים ומצטט מידע שהגיע זה עתה, שבמייל בין בלומנטל לפודסטה, בלומנטל מודה שהמתקפה על בנגזי הייתה 'ניתנת למניעה' ושאם הרפובליקנים רוצים לעשות מזה נושא בבחירות זה לגיטימי. זאת באמת פצצה, למרות שבמצב של טראמפ אולי צריך משהו כמו סרטון סקס של הילרי בשביל להשוות למה שהוא חטף בשבוע האחרון. זה למעשה הודאה של בכיר בסביבה של הילרי שהיא אשמה ברצח של השגריר האמריקאי, והבכיר הזה הוא היהודי בלומנטל שכל כך אוהבים לשנוא. טראמפ לא יכול היה לחשוב על פרי יותר בשל שייפול לחיקו. התגשמות של חלום.

אבל זה פשוט לא היה נכון. המייל שכתב בלומנטל לפודסטה אכן קיים והופץ על ידי אסאנז', אבל התוכן שלו די שונה ממה שטראמפ אמר. במייל האמיתי בלומנטל לא אומר בשמו הוא 'המתקפה הייתה נמנעת' אלא מצטט מאמר מניוזוויק של עיתונאי שנקרא קורט אייכנוולד. במילים אחרות, בלומנטל לא מודה שהמתקפה על בנגאזי הייתה ניתנת למניעה, אלא אומר שאייכנוולד כתב את זה בניוזוויק.

איפה הסיפור הגדול? אם עקבתם עד עכשיו והבנתם מי נגד מי (מודה שגם לי קשה. תעשו מאמץ כי זה שווה) אתם יכולים להבין שמישהו לקח את המייל האמיתי שכתב בלומנטל לפודסטה, ששכב בין ערימה של אלפי מיילים שאסאנז' פירסם, ועיוות אותו כך שיהיה אפשר להבין שבלומנטל אמר משהו שהוא לא אמר. מי זה המישהו הזה? טראמפ? או שמישהו נתן את הגירסה המעובדת של המייל לטראמפ?

אז יש מגזין חדשות רוסי שנקרא ספוטניק, שבערך באותו הזמן שטראמפ דיבר, פירסם גם הוא את המייל בגירסה הלא נכונה. זה לא מפתיע, כי זה פחות או יותר סוג הדיסאינפורמציה שהספוטניק הזה עושה באופן שגרתי. מה שמפתיע זה שאותה גירסה מעוותת של המייל שבושלה אי שם במרתפים היותר חשוכים של הקרמלין, הגיעה בעת ובעונה אחת ל'ספוטניק' ולנאום של טראמפ. וזה כבר מאוד מדאיג בקשר למערכת היחסים בין טראמפ והקרמלין, ועוד יותר מדאיג בקטע של התערבות של פוטין בבחירות בארצות הברית. במילים אחרות, לפוטין יש עניין שטראמפ יהיה נשיא, ויש לו גם את היכולת להגיע עד טראמפ ולהכניס טקסטים לנאום שלו. אמא'לה.

אז עם טראמפ זה כנראה לא ילך לו, כי אם נחזור להתחלה של הפוסט אז הבחירות האלה כבר סגורות לכיוון השני, אבל זה שפוטין מעז לעשות את זה זה מדאיג, ואני גם חושב שארצות הברית זו לא המדינה האחרונה שיש בה בחירות, שאפשר להשפיע עליהן במטר של דיסאינפורמציה. אם אי פעם יהיה לג'נטלמן הזה עניין אמיתי בבחירות בישראל (כמו למשל ששר ביטחון מסויים יעלה דרגה ויהיה ראש הממשלה) אני לא חושב שהוא יחשוב פעמיים.

אמריקה חלק שתיים – הרפובליקה של ורמונט

ורמונט היא מדינה נורא שמאלנית. בחיי. ביליתי 24 שעות נהדרות בעיר האוניברסיטה ברלינגטון שלחופי אגם שמפליין, שהסיבה היחידה לקיומה היא כנראה השמפליין קולג'. סך הכל אם היה להם מילט בארצות הברית וכנראה שיש סיבה טובה שאין, הייתי שולח להם קורות חיים, אבל אם אין מילט אני לא יכול לחשוב מה ירצו שאלמד שם. בקיצור, יש המון חצרות עם שלטים קטנים של ברני סנדרס, מראה עצוב וקצת פאתטי. נכנסתי לחנות של 'צדק ושלום', שמכרו בה כל מיני קשקושים (ש' קנתה מחרוזת מה זה מקסימה) אבל גם המון ספרות שמאל רדיקלי, פוסטרים נגד גיוס ונגד מלחמות ונגד קפיטליזם באופן כללי והמון חומר של 'בלאק לייווס מאטר'. המוכרים היו זוג מתנדבים שהיו לא אמריקנים בעליל. שחורים מאוד עם מבטא צרפתי כבד, ייתכן שממושבות צרפת באפריקה או מהאיטי. ילד בן שלוש שאל את אמא שלו מה זה המדבקה עם צבעי הדגל הגאה. היא הסבירה לו שזה צבעי הקשת בענן ושזאת אומרת שכולם הם שווים. שמאלן קטן וחמוד! רציתי לתת לו נשיקה. מסכן שיצטרך לגדול בארצות הברית של טראמפ.

הם שם בקטע של עידוד תוצרת מקומית. הייתי בברלינגטון ביום ראשון והיה שם יריד איכרים. היו המון חבר'ה עם תוצרת חקלאית אבל גם מבשלות בירה וודקה מקומיות. יש להם שם קטע עם 'מיקרו מבשלות' שהוא ממש נחמד והייתי יכול להשתלב. המון המון דגש על זהות מקומית ורמונטאית, ויש חנות שלמה בקניון שנקראת 'קיפ וורמונט ווירד' או 'תשמרו על וורמונט בתמהוניותה' הבכתי את עצמי ושאלתי את המוכרת למה הכוונה, ומה בדיוק מוכרים בחנות. מסתבר שיש איזה מיתוס שוורמונט היא מקום מוזר והם משתדלים לשמור אותו כך, נקי מהפרעות חיצוניות ולכן יש את החנוה הזאת שמה שהיא מוכרת זה זהות ורמונטאית תמהונית בצורה של סווצ'רים מדבקות לרכבים וכוסות קפה. עד כמה הייתי רוצה לראות תנועה כזו בגליל הד'אהריסטי!

כל הקטע האוטארקי הזה ממש יסייע לחבר'ה האלה להכריז על פרידה מהאיחוד אחרי שטראמפ יעלה לשלטון. זה כל כך מתבקש. מופרך? אתם צריכים להיות שם בשביל להבין. ורמונט, אגב, הייתה פעם רפובליקה, והצטרפה לאיחוד באיחור אופנתי של עשר שנים. זה יכול לקרות שוב. בבחירות עצמן לא נראה שיש להילרי איזה בעייה. לא ראיתי שם שלט אחד של טראמפ / פנס . הפעילות הכי ערה שם היא בצורה של בחורות שהסתובבו ביריד והחתימו אנשים על התחייבות להירשם להצבעה. כידוע, בארצות הברית לא מספיק להיות אזרח אלא צריך להיות מצביע רשום. זה מין מנגנון חמוד כזה שנועד להותיר בחוץ מיעוטים ועניים ועד כמה שאני מבין עובד לא רע. אני מקווה שאף אחד מהמחוקקים שלנו לא קורא את השורות האלה… לא נראה לי שהאוכלוסייה הדי עשירה ולבנה בצורה מאוד הומוגנית של ברלינגטון, שהיא בין היותר מודעות מבחינה פוליטית שראיתי באיזה שהוא מקום ממש צריכה את החבר'ה האלה בשביל להירשם להצבעה, אבל לא היה שם אחד שלא חתם אצל הבחורה הנחמדה וקיבל גם בונוס מדבקה של הילרי. יש לה חיוך מקסים, לא כמו לבוסית שלה, שהיא אחד האנשים השנואים באמריקה. ניגשתי וקשקשתי איתה קצת. והבטחתי לה נאמנה שלו הייתי אזרח ארצות הברית הייתי נרשם להצבעה ומצביע הילרי, ואף קיבלתי מדבקה נחמדה בצורה של משהו שמי שממש מתעקש יכול להבין שיש שם את האות אייטש' עם איזה חץ.

המדבקה הזאת אמרה לי הרבה על השכלתנות של הדמוקרטים, ואם הם יפסידו אז בדיוק למה.. מדבקה עם סמל שלוקח חמש דקות להבין, מול גזען שמנופף אגרוף קמוץ לפנים  תמיד לוקח הגזען. אבל אני חושב שהם גם מבינים את זה בעצמם. אני לא רואה ממש הרבה טלוויזיה כי אין לי זמן, וגם כי צריך לעבור על מיליון ערוצים של פוטבול ומוזיקה לטינית בשביל להגיע לחדשות, אבל מה שכן ראיתי זה תשדיר נהדר של הילרי שמראים כל מיני וטרנים קטועי רגליים והורים שכולים וברקע האמירות המטומטמות של טראמפ על זה שג'ון מקיין פחדן או הקטע עם ההורים של החייל המוסלמי. זה היה תשדיר חזק, שנגע בנקודות הנכונות של רגש ופטריוטיזם

. .האמריקאים לא מטומטמים למרות שלפעמים מישראל זה נראה כך. שמעתי הרבה מאוד אנשים אומרים שהפיגועים בניו יורק (יומיים לפני כן הייתי בצ'לסי. השם ישמור! מצד שני אני חי בעפולה שמיום שנולדתי עד היום היו בה עשרות פיגועים ויותר גרועים) יעשו להילרי אפקט שמעון פרס ויעבירו המונים לתמוך בטראמפ. אז ניוז פלאש – אצל האמריקאים זה לא עובד ככה. רק אצל הישראלים. בכלל הייתה הרבה יותר היסטריה מהפיגועים האלה באתרי חדשות ישראלים מאשר בארצות הברית. הם לוקחים את זה קול, וגם אני לא סגור אם זה היה משפיע על ההצבעה לאיזה כיוון זה היה לוקח. ייתכן שהאמריקאים מבינים שצריך להיות יותר מגזען עם פה גדול בשביל ממש להתמודד עם טרור, משהו שאנחנו כושלים מלהבין פעם אחר פעם.

עכשיו אני בניו המפשייר, שיש בה נוכחות מוזרה של גארי ג'ונסון והליברטריאנים שלו. האמת היא שספרתי יותר שלטים של ג'ונסון מאשר של שני המועמדים הרפובליקני והדמוקרטית ביחד. יש לאמריקאים מין קטע כזה לשים שלט קטן בחצר ולתקוע לידו דגל של ארצות הברית. עד עכשיו בדרך כלל כשהייתי רואה שלט של טראמפ / פנס זה הלך עם קרבה לחנות נשק או משהו כזה. ג'ונסון חזק מאוד בכל מיני חצרות ירוקות ומטופחות. הוא נראה די רציני בהתחלה, אבל נפל בזה שבראיון עיתונאי הוא לא הצליח לדעת מה זה אלפו (חאלב) ומאז גם אני לא לוקח אותו ברצינות. ייתכן שהכלכלה מעניינת יותר את התושב הממוצע של ניו המפשייר מאשר חאלב.

הקרב המשמעותי הוא בין הסנטורית קלי איוטה לבין המושלת מגי חסן. איוטה צעירה רפובליקנית (מה זה צעירה, בת 48. הגיל הטוב ביותר להיות בו, אביב נעוריה)  וחסן מבוגרת ממנה בכמה שנים ודמוקרטית. אני מריח שאיוטה תנצח. או שיש לה יותר כסף לשלטים. ראיתי גם מועמדת בשם קארן לוזון, אבל זה היה שלט בודד ולא ברור לי למה היא רצה אם לסנאט, לסטייט סנאט או למשרת תופסת הכלבים של נורת' פרנקוניה, ורמונט בכל אופן שיהיה לה בהצלחה

עד כאן פוליטיקה אמריקאית. האמריקה הזאתי הגניבה את המחשב שלי שאני לא מצליח להעביר לכתיבה מימין לשמאל, וגם בגלל זה לאיהיה ממתק כי זה דורש מאמץ שאין לי כוח לעשות כרגע. היום אני עוזב את ניו המפשייר, השנואה מאוד על בני פלג בשל חוסר חיבתם של הניו המפשיירים לקליטה סלולרית, באמת! אין ברוב המקומות קליטה. איך הם חיים כך אני לא מבין, ונוסע למיין, יש שם איזה בר איילנד שאפשר גם לראות דובים ולוויתנים. ואולי אם יהיה מזל גם את ליאנה מורמונט. מתוקה.  מגיע אמי לילדה הזאת. אז תחזיקו מעמד, וניפגש מתי שהוא. .

Trump, Sharia, Millet – טראמפ, שריעה, מילט

English after Hebrew…

הלילה פירסם דונלד טראמפ את תכניתו למלחמה בטרור, שאשכרה נשמעת די הגיונית. טראמפ מתכוון למנוע כניסה לארצות הברית לאנשים שלא עומדים במבחנים האידיאולוגיים הבאים:

* תומכי ארגוני טרור;

*מי שמאמין בקנאות ובשנאה;

* מי שאינו מאמין בחוקת ארה"ב;

* מי שתומך בחוקי השריעה;

* מי שלא סביר להניח ש"ישגשג בארה"ב";

* ומי שלא יאמץ את ערכיה של ארה"ב.

סך הכל לטראמפ יש בעיות בחמש קטגוריות מתוך השש. האם הוא 'משגשג בארצות הברית'? זה עניין של נקודת זמן נתונה. טראמפ הוא שיאן פשיטות הרגל בארצות הברית בשלושים השנה האחרונות. אבל עכשיו הוא באיזה סוג של פיק ברכבת ההרים הזו, כך ש'משגשג' זה כנראה עניין יחסי.

 האם הוא תומך בערכיה של ארצות הברית? ודאי לא באלו המתבטאים בשירה של אמה לזרוס "הקולוסוס החדש", החקוק על פסל החירות –

Give me your tired, your poor,

Your huddled masses yearning to breathe free,

The wretched refuse of your teeming shore.

Send these, the homeless, tempest-tost to me,

I lift my lamp beside the golden door! 

ספק עד כמה לזרוס עצמה הייתה עומדת בתנאיו של טרמפ להגירה. הדונלד טראמפים של אמצע המאה ה-19  לא הסתכלו בעין אוהדת על גלי ההגירה ממזרח אירופה, שכללו גם כמות אדירה של יהודים (שהצילה אותם מהשואה ויצרה את הנוכחות הבולטת של יהודים בציבוריות האמריקאית החיונית כל כך לקיומה של מדינת ישראל) ועקרונית היו מעדיפים להשאיר אותם קצת בחוץ. מה שמוביל אותנו ישירות לשלושת התנאים הראשונים – תמיכה בטרור, קנאות ושנאה ודחיית חוקת ארצות הברית. אלו תנאים מוזרים ממי שזוכה לברכתם של שני אירגונים העומדים בתנאים אלו באופן מזהיר – המפלגה הנאצית האמריקאית ואירגון הקו קלוקס קלאן.

מה שמשאיר לנו את השריעה. השריעה היא ההלכה המוסלמית. כל מוסלמי המתפלל חמש פעמים ביום, מעיד על אמונתו באללה, תורם לצדקה, מבצע את מצוות החאג'וצם ברמד'אן, תומך ב'חוקי השריעה'. אבל כמו שיטות משפט דתיות אחרות, כמו ההלכה, המדובר במערכת חוקים סבוכה, ובהקשר הפוליטי גם נותנת מרשם לניהול יחידה פוליטית ששונה במשהו מזה שטראמפ, או החוקה האמריקאית, היו תומכים בו. כך, למשל, אוסרת השריעה (וגם ההלכה) על תשלום ריבית, המנוע של השיטה הקפיטליסטית האמריקאית.

ועם כל זאת, יש מדינה אחת קטנה במזרח התיכון, בה נהוגים חוקי השריעה לגבי אזרחיה הרבה מעבר למתבקש מקיום בסיסי של מצוות הדת. ודווקא בפן מאוד בעייתי של מערכת חוקית זו, מערכת דיני המשפחה של השריעה – אלו הפטריארכליים, הדורשים אפוטרופסות לאישה מבוגרת, או מבדילים בין גברים ונשים בזכות הירושה. זו כמובן מדינת ישראל, שבשיטה הנהוגה בה בדיני משפחה מונהגת השריעה כפי שהיא מפורשת על פי האסכולה המשפטית החאנפית, כדין האישי – הנכפה על ידי המדינה – של חלק ניכר מאזרחיה. במובן זה כל אזרח ישראלי התומך בהמשך שיטת המילט 'תומך בשריעה'.

נראה שהקמפיין של טראמפ קצת כושל בארצות הברית. לא נורא, פיגוע גדול אחד והוא על הסוס שוב, עם שנאת זרים ומוסלמים. ככה זה עובד, אצלנו לפחות. אצלנו הוא לא צריך לחכות. הציבור שלנו קונה כבר שנים את ביבי, רק בגלל שהוא משדר את אותו סוג של גזענות זחוחה. ובאמת התבשרנו אתמול שטראמפ פתח את הקמפיין הישראלי שלו בקניון במודיעין.  שיהיה בסבבה. רוב הבוחרים האמריקאים היהודים שאני מכיר שחיים כאן בארץ ושומרים על זכות הבחירה דווקא משדרים איזה סוג של סלידה מהולה בפחד מהאיש, אבל אם מחפשים מצבור של מוחות חלולים לשטוף בגזענות עבור רווח פוליטי, בלי לשפוט לחומרה יותר מדי את תושבי מודיעין, ואת אלו מביניהם שהם אזרחים אמריקאים, הייתי אומר שהקניון שם הוא מקום טוב להתחיל בו כמו כל מקום אחר בארצנו.

משהו אישי קטן – אבלה את השבועיים האחרונים של ספטמבר בארצות הברית. טיול לפני גיוס של אלמוג. זמן לא רע לביקור ראשון (הייתם מאמינים? בן חמישים עוד מעט) ממש לפני הבחירות. אולי אכתוב משם קצת יותר. בימים האחרונים אני כותב כאן הרבה פחות בגלל עומס של עניינים ועומס החום, והבלוג ירד לשיאים שליליים של צפייה. מהסיבה הזו גם לא יינתן ממתק. שניים שלושה פוסטים אחרונים זכו למספרים מדאיגים ברמה השלילית של קוראים, ואני מאמין שהעוקבים אחרי בטוויטר ובפייסבוק פשוט חשבו שאני משתף שיר בגלל המנגנון הלא חכם של פירסום בוורדפרס שמקשר ליוטיוב במקום לפוסט הזה. בקיצקיצור – היו שלום. ותחזיקו מעמד בימים המשונים האמורים להגיע אחרי נובמבר.

Tonight Donald Trump has published his plan to fight terrorism, which actually sounds quite logical. Trump intends to prevent entry to the United States of people who match the following ideological criteria:

* Supporters of terrorist groups;

* Supporters biggotry and hatred;

* Those who do not believe in the United States Constitution;

* Those who  believe Sharia law should supplant American law;

* Those Who are not likely to flosurish in the United States ";

*  Those who do not accept the values of the United States.

It seems Trump himself may have problems in five categories out of six. Did he "flourish in the United States?" It's all a matter of a given point in time. Trump is the record holder of bankruptcies in the United States in the last thirty years. But now he is in some kind of peak point on this roller coaster, so 'flourishing', is probably a matter of perspective.

Does he accept the values of the United States? Certainly not those expressed in Emma Lazarus's poem "The New Colossus" inscribed on the Statue of Liberty –

Give me your tired, your poor,

Your huddled masses yearning to breathe free,

The wretched refuse of your teeming shore.

Send these, the homeless, tempest-tost to me,

I lift my lamp beside the golden door! 

I Doubt if Lazarus herself would comply with the Trump conditions of immigration. The Donald Trumps of the mid-19th century did not look favorably on immigration from Eastern Europe, which also included a vast amount of Jews (thus saved from the Holocaust and created the prominence of Jews in the US public sphere so essential for the existence of the State of Israel) and in principle they would prefer to leave them outside. Which leads us directly to the first three conditions – support for terrorism, fanaticism and hatred and rejection of the Constitution of the United States. These are strange conditions for a candidate who managed to win the endorsement of the Nazi party of the United states and the Grand wizard of the KKK. But hey, we have one more condition – no one would blame Trump for following the Sharia.

Sharia is Islamic religious law. Every Muslim who prays five times a day, testifies as to his faith in Allah, makes charitable contributions, thrives to visit Mekka (Haj), and fasts on the holy month of Rammadan – follows Sharia laws. But like other religious legal systems, such as Hallakha, the Jewish law, it is a complex and rich system of religious code that can be implemented in all aspects of life, and the Sharia's political context also gives prescription to manage political affairs in a somewhat different manner than Trump or the US Constitution would prescribe. Thus, for example, the Sharia (and Hallakha) forbid the payment of interest, which is the engine of the American economic system.

Nevertheless, there is one small country in the Middle East, in which Sharia law is enforced way beyond enabling Muslim citizens to practice the basics of their religion. And actually in a very troublesome aspect of its legal system, family law, to its full patriachal aspects- requiring male guardianship of any adult woman or differentiating between men and women regarding the right of inheritance. This is of course the State of Israel, implying the Sharia (in the way of the Hannafi legal school) as part of its millet system. Sharia is thus the personal law of all Israeli Muslim citizens, enforced in all matters of personal status. In this sense, every Israeli citizen supporting the current system of family law – the Ottoman millet system, actually endorses Sharia.

Trump's campaign seems a bit lagging behind in the US. Never mind, one big terrorist attack and he is riding high again on a wave of  xenophobia and hatred of Muslims. This is how it works, at least for us. In Israel he has no need to wait. Our public votes Bibi for decades, just because he conveys the same kind of smug racism. Indeed we were told yesterday that Trump opened his Israeli campaign in a Modiin mall, hoping to get votes of US citizens living in Israel, apparantly some 200,000 eligible voters.  Most US citizens living in Israel I know speak of Trump in a kind of revulsion mixed with fear, but if one looks for a stash of hollow brains to wash with racism for political gains, not disregarding the good people of Modiin I would say the mall there is a as good a place to start as any other in our country.

השוטה של השולטאן.

השוטה של השולטאן התערב עם השולטאן שיש התנצלויות שהן יותר גרועות מהמעשה עצמו. כמה ימים לאחר מכן השולטאן הרגיש צביטה חזקה בעכוזו. כשהסתובב ראה לפניו את פניו המחייכות של השוטה. 'אוויל! איך העזת!' זעם השולטאן. 'מצטער, הו ח'ליפה,' אמר השוטה. 'חשבתי שהמדובר בגבירה אשתך'.

'בדברי התכוונתי למפלגה פוליטית מאוד מסויימת'. נכון. יא חתיכת שקרן, מסתכל לי בעיניים ומשקר. כולנו זוכרים איך שלטון הליכוד עמד בסכנה בגלל 13 המנדטים הקבועים של תקרת הזכוכית של הרשימה המשותפת. הם אלו שסיכנו את שלטון הליכוד, שבגללם היה צריך לגייס את אחרון הליכודניקים. באמת תירוץ נהדר. על פתקים כאלה המורה שלי הייתה אומרת ביסודי 'בפעם הבאה תשתדל יותר'.

לא איכפת לו מהערבים. לפני שנה בערך כשהיה גל הסכינאות שהתחיל לסחוף את ערביי ישראל (ונעצר בכוח של אנשים שבאמת רצו שלום, ורצו קירוב לבבות, ולמשל צעדו יד ביד בצומת משגב) אולי זה היה הזמן למחווה של פיוס. אז זה לא קרה. מה קרה עכשיו? אני מנחש אחד משני דברים. הקשר אזורי עם הגנרל הסעודי שביקר בארץ וכל זה, או תנאי של הממשל האמריקאי לחתום מהר על החוזה הבטחוני לפני שהקלף הבלתי צפוי טראמפ מחליף את אובמה (או מה שייתכן שיותר גרוע, הכתף הקרה של קלינטון שזוכרת את ביבי עוד מהכהונה ב-96 ומנחש שהזכרונות לא מי יודע מה משהו להתרפק עליו). כל קשר לערביי ישראל הוא מקרי. מישהו אנס אותו, רק צריך לברר מי.

אבל בואו ניתן לו צ'אנס. נאמר שהפעם הוא דובר אמת, נגד כל הסיכויים, נגד הניסיון עם ביבי. פעם אחת דובר אמת. אז יש לי רעיון. מחר מתכנסת בכנסת וועדה להשבת עקורי איקרית וברעם. גם ראש המפלגה שלך, זה ההיסטורי, בגין (כן, הצליל העמום שאתה שומע מכיוון הר הזיתים זה בגין מתהפך בקבר לאור מה שעשית למדינה שלו ולמפלגה שלו) חשב שהם צריכים לחזור. אז תבוא, תראה את הפנים שלך שם, למרות שיהיו שם בעיקר אנשים מהמפלגה הפוליטית המאוד מסויימת, ותתקן עוול היסטורי בן שישים ושמונה שנה. תראה רצינות. אתה יכול, אם אתה רק רוצה.

לא יקרה, נכון? ביבי זה ביבי. מילים יפות לא יכסו על זה שהוא מוביל את הממשלה הכי גזענית מיום שקמה המדינה, שפועלת בחוזק יד לרסק את שרידי הדו-קיום שעוד נותרו כאן, ושרק לאחרונה הובילה את חקיקת 'חוק ההדחה' שהיה עלבון קשה לכל ערבי ישראלי, והוביל לתחושה של הדרה ושלילת הייצוג הפוליטי של ציבור מאוד רחב.

לא נורא. אני לא יודע בדיוק מה קורה שם בלה"ב 433 או איפה שזה לא יהיה, אבל ארי הרו ממשיך לתת את העדויות. זה רק עניין של זמן ניפגש בסיבוב.

מבזק אורן חזן מהיר בלי התחכמויות

ככה. שלב העדויות במשפט הדיבה של סגן יושב ראש הכנסת נגד אורן חזן נמשך. אתמול העיד שם אדם בבית משפט בדלתיים פתוחות כי רכש ביחד עם אורן חזן סם מסוג קריסטל מת'. אחרים העידו על מעשי סרסרות.

מסע  מהיר בחוק הישראלי –

האם זה פלילי מה שחזן עשה, לפי חוקי מדינת ישראל?

על פי סעיף 15 לחוק העונשין, "דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירת-חוץ מסוג פשע או עוון, שנעברה בידי אדם שהיה, בשעת עשיית העבירה או לאחר מכן, אזרח ישראלי או תושב ישראל" אבל זה מותנה בתנאי סעיף 14(ב) שהעבירה:

(1)   היא עבירה גם לפי דיני אותה מדינה; (2)   אין חל לגבי העבירה סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה; (3)   האדם לא זוכה כבר ממנה באותה מדינה או, אם הורשע בה, לא נשא את העונש שהוטל עליו בגללה.

אני לא מכיר את החוק הבולגרי, אבל אני מוכן להמר בקזינו של חזן בשארית כספי שסחר בסמים קשים וסרסרות לזנות הן עבירה גם לפי החוק הבולגרי ואין עליהם סייג לאחריות פלילית. לא בעייה לברר דרך אגב. כאן נמצא חוק העונשין של בולגריה און ליין באנגלית. רוצים להיות ממש סגורים? תרימו טלפון לשגרירות. כשהיה לי סיפור בדוקטורט עם פסק דין תורכי שהתפרסם כמה ימים לפני כן זה בדיוק מה שעשיתי.

אז התשובה לשאלה שהצבתי בראשית הפיסקה היא כן, הוכח שחזן עבר על חוק, ומה שעשה הוא פלילי גם אם עשה אותו בחו"ל.

אפשר להעמיד לדין? על פי סעיף 9 לחוק העונשין –  לא תהיה העמדה לדין על עבירת-חוץ אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו בכתב, אם ראה כי יש בכך ענין לציבור. גם יועץ משפטי נאמר מאוד ליברלי יצטרך להסכים שכאשר אדם המכהן כיום כסגן יושב ראש הכנסת עבר עבירה של סחר בסמים קשים וסרסרות לזנות, המדובר במעשה שיש בו עניין לציבור בהעמדה לדין. לא ניכנס כאן למבחנים שקבע בג"צ בנקודה הזו. חזן עובר אותם בקלילות ובהצטיינות כמו מתעמלת ישראלית שכבר כמעט חשה את העקב של המאמנת בעכוז.

אז גם כאן התשובהה היא כן, אפשר להעמיד לדין, ראוי ורצוי להעמיד לדין.

אז?

על פי סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי – נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה.

הלו! אלשיך! אתם קוראים מעריב? אולי אתם רואים מאקו? חדשות ערוץ 2 מישהו? קוראים את אבו אלמוג בוורדפרס? או שצריך לגשת להגיש תלונה?

מילים אחרות – כרגע יש בסיס חוקי לקדם את העניין. מכאן והלאה זו שאלה של רצון לשחרר אותנו מהחרפה הזו.

אומואים, הר הבית וכאלה

אומואים בבאר שבע. באמת, איזה בעיות אתם עושים? לא יכולים להישאר במקום שהוקצה לכם? חייבים לנפנף את הגאווה שלכם בראש חוצות? האמת – ככה חשבתי ובדקתי ואני באמת מכיר יותר להט"ב בבאר שבע ממה שבריא לסיסג'נדר מזדקן כמוני. והם בין הטובים והנחמדים במכרי. אחלה מאבק – אנשים. סך הכל הפסד של באר שבע, כי מצעד גאווה זה כיף גדול. במצעדי גאווה צעדתי פעם אחת, בחיפה לפני כמה זמן. כי בדיוק היו לי לימודים ביום שישי ויצא לי להגיע ככה על הדרך, כי חבר טוב שלי אירגן שם את העניין ורציתי לתמוך, וחבר אחר (שמת לפני חדשיים מסרטן וכולנו עוד בהלם מהקטע) פשוט התחשק לי להגיד שלום וידעתי שיהיה שם. איפשהו במרתפי הפייסבוק חבויה תמונה שלי צועד עם גופייה ורדרדה של חוש"ן. אבל אני לא נותן כאן קישור כדי לא להלהיט את היצרים ולא לקבל הזמנות לא ראויות שאצטרך לדחות כי ש' וזה.

אבל בעצם למה אני תומך בזכות שלהם ליצור פרובוקציה (ניסוח תקשורתי. הקיום של כל אדם אינו פרובוקציה. זה כמו להגיד שלנשום זה פרובוקציה) בבאר שבע, ואיני תומך בזכות של קיצוני הימין לעלות להר הבית? למה הם יכולים לנפנף את הגאווה שלהם בפנים של החרדים בבאר שבע שלא יכולים לסבול את המחשבה שממש לידם יש את האנשים האלה שעושים את הדבר שאסור בספר ויקרא, ולא תומך בזכות של אנשי הימין הירושלמי לנפנף דגלי ישראל ברמד'אן ברובע המוסלמי ב'ריקודגלים' בפרצוף של הערבים שם במזרח ירושלים? אז אתמול השאלה הזאת עלתה בכמה מקומות. מירב מיכאלי גימגמה תשובה לא ממש ברורה ולא נבונה (אני אהיה הראשונה שאתמוך בחופש הדת ועלייה להר הבית, כשיושג הסדר פוליטי. כן, באמת. וגם כשיבוא המשיח במהרה בימינו אמן. מה שיגיע קודם) ואחרי כן נכנסתי לוויכוח פייסבוק עם שתי חברות פייסבוק מהסוג שרואה בעין יפה תפילת יהודים בהר הבית. אז יש הסבר נורא פשוט למה זה לא וזה כן, ואני רושם אותו כאן. ראו הוזהרתם – כמות מתונה של מדע המדינה ופילוסופיה. וקצת ג'ון רולס. אני לא ממש קורא לו פילוסוף, אבל אני מבין שיש אנשים שכן. ואני בלית ברירה מקבל את זה. זה נקרא פלורליזם.

נתחיל בשאלה נורא כללית. למה טוב לי ואני מקבל שכספי המיסים שאני משלם ילכו לשלם על משכורת של מורה שמלמד נאמר ברמת השרון, ולא להאכיל את הרעבים באפריקה? הרי רמת השרון זה יישוב נורא נורא מבוסס ובאמת כל הילדים שם זכאי בגרות, ובאפריקה אנשים ממש מתים ברעב? כל חלוקה ריאלית של הכסף שלי צריכה לדאוג לזה שהוא יגיע קודם למי שצריך אותו יותר, נכון? אז זהו שלא. יש משהו מן המשותף ביני ובין תושבי רמת השרון, שאין לי עם תושבי נאמר רואנדה. אני ותושבי רמת השרון שייכים לאותה קהילה פוליטית. זה יוצר בינינו איזה שהוא קשר שאין לי עם אחרים שאינם שייכים לאותה קהילה. כשמדברים על חלוקת משאבים צודקת – וזה פחות או יותר תחום העניין העיקרי של רולס, מדברים על קהילה פוליטית אחת. לכן הוויכוח הוא לא אם השקל שלי ילך למורה ברמת השרון או לילד רעב באפריקה, אלא אם הוא ילך למורה ברמת השרון או למורה בשדרות או ברהט. אפילו שאני יודע שזה שבאפריקה רעב מאוד, ונמצא אפילו בסכנת חיים, החובה המיידית שלי כלפיו פחותה. יש חובות מסדר שני, כמו החובה של המדינה שלי לסייע למדינה באפריקה. וזה כבר סיפור אחר. וגם החובה הזו לא ממש מוכרת במדע המדינה ורולס אפילו כתב על זה ספר שנקרא חוק העמים. אז בספר הזה ממש בעמ' 73 רולס אומר שקהילה פוליטית כזאת מתאפיינת בשלושה מאפיינים בסיסיים – ממשלה דמוקרטית חוקתית צודקת במידה סבירה המשרתת את האינטרסים היסודיים שלהם, אזרחים המאוחדים על בסיס מה שמיל כינה 'זיקות אהדה משותפות', ואופי מוסרי.

בואו נאמר שיש לנו בישראל מין קהילה כזאת. זה קצת למתוח את העניין, כי הממשלה שלנו לא ממש צודקת במידה סבירה, משרתת את האינטרסים היסודיים של חלק קטן מאוד מהקהילה (נאמר האלפיון הממש עליון ומעלה), האזרחים נורא שונאים זה את זה, ולכו תשאלו את משה קצב על אופי מוסרי. אבל למה לקלקל טיעון יפה? בואו נזרום עם זה. מספיק שיש לנו את הצבא המוסרי ביותר בעולם כדי להראות שאנחנו באמת באמת עומדים בכל הקריטריונים האלה, לא?

אז ככה. החברים בקהילה כזאת, שנאמר במקרה שלנו הם כל מי שמחזיק תעודת זהות והוא בעל זכות הצבעה, חייבים אחד לשני כל מיני חובות שאחרים לא חבים להם ושהם לא חבים לאחרים. לאן ילכו כספי המיסים שלנו לרמת השרון או לרואנדה זו רק דוגמה אחת. עוד דוגמה זה שאני ממש צריך להכיל ולקבל דעות והלכי רוח ודרכי חיים שנורא נורא שונים משלי. אז אם חבורה של גזענים שלי רוצים לצעוד באום אל פחם, בג"צ ממש מרשה להם לעשות את זה ובסבבה. ולמרות שאני ובנצי גופשטיין די הדרדרנו ביחסים בזמן האחרון, אני מסכים עם בגצ ושמח על זה שהוא יכול לצעוד איפה שהוא רוצה. אני מכיל (עד כמה שאפשר, לפעמים זה מגיע לאלימות וכאלה, ואז אני מפסיק להכיל) את הדרך השונה שלו, ודורש שהוא יכיל את שלי. אבל אם נאמר חבורה של ניאו נאצים מסקוקי תרצה לבוא לצעוד בעפולה, הם יצטרכו לעבור דרכי ודרך ידית הטוריה שלי, ואולי גם הטוריה תישאר מחוברת אליה, כי אין לי שום חובה להכיל דרך חיים של נאצי מסקוקי, ונאצים לא בא לי טוב.

אז סיכמנו שאני צריך להכיל נאום של נאמר מיכאל בן ארי באשחר, או מצעד של להב"ה באום אל פחם (כי גם תושבי אום אל פחם הם חברים באותה קהילה פוליטית וצריכים להכיל את הגזענות של אנשי כהנא, כל עוד זו לא מגיעה למקומות בלתי חוקיים ולאלימות) והאנשים הנורא דתיים שנורא מפריע להם לראות אומואים בשדרות איז'ו רגר בבאר שבע צריכים גם להכיל את הלהט"בים המקומיים, כי אותו דבר. (התשובה לשאלה למה לא מפריע להם לראות מכוניות בשבת בשדרות רגר, שזו עבירה לא פחות חמורה ממשכב זכר היא מתחום הפסיכולוגיה כבר, ולא מתחום החשיבה הרציונלית, אבל נעזוב את זה). אז בקהילה הפוליטית שלנו שמוגדרת בכל מי שמחזיק בזכות הצבעה בטריטוריה המתוחמת בשליטה ריבונית של מדינת ישראל שיש בה ממשלה דמוקרטית חוקתית צודקת ואופי מוסרי וזה, אנשים צריכים להכיל כמה שאפשר את אורח החיים של השני. זו ממש חובה שהם חייבים זה לזה.

  אז כאן הגענו לתשובה למה מצעד גאווה כן ולעלות על הר הבית להתפלל שם לא. וגם לא ריקודגלים. נתחיל מהריקודגלים. בריקודגלים מגיעים למקום בו גרה אוכלוסייה שהיא לא חלק מהקהילה הפוליטית שלנו, והיא בעצם חבורה של אנשים משוללי זכויות שחיים בשטח כבוש, וחוץ מזה שנורא מתנהגים אליהם באלימות, והורסים להם את החנויות וזה (אני יודע. זה רק קומץ. הכל טוב. ועדיין) גם מעבירים להם איזה מסר של מי האדון כאן בשטח ואנחנו כאן ותשתקו. אז את זה הם לא חייבים לקבל או להכיל, כי הם לא שייכים לאותה קהילה פוליטית ששייכים אליה המרקדגלים. יכול להיות שהמדינה רואה בשטח של הרובע המוסלמי חלק מהשטח הריבוני שלה (ואף אחד אחר לא ממש רואה את זה אבל נעזוב את זה), אבל האנשים שחיים שם הם מקהילה פוליטית אחרת. ולכן אין להם את החובה להכיל את הנוכחות שלנו במה שהם רואים כפרובוקציה, מה שגורם להתנגדות שלי ליצור להם פרובוקציות. במילים אחרות – להט"ב בבאר שבע לא פרובוקציה, כי יש חובת כבוד הדדי זה לדרך החיים של זה. ימין מתנחלי סרוג כיפה ברובע המוסלמי כן פרובוקציה, כי אין להם ולתושבי הרובע את החובה להכיל ולכבד זה את דרך החיים של זה כי הם לא מאותה קהילה.

הר הבית אותו דבר רק בערך פי עשר. כאן יש כבר ממש גורמים בין לאומיים חוץ מדינתיים. חוץ מזה שמי שנמצא שם ומנהל את העניינים מבחינה פרסונלית לא שייך לקהילה שלנו, אז יש שם ממש גורמים בין לאומיים כמו הווקף שאיך שלא תסתכלו על זה הוא גורם חיצוני לקהילה הפוליטית שלנו, או אפילו טענות לריבונות או לעניין דתי ואחר של מדינות זרות. היי – זה לא אני אמרתי. זה מי שהסכים לשים שם מצלמות מעקב של ממשלת ירדן אמר. אז אם האנשים שם, שהם לא חלק מהקהילה שלי, רואים בעלייה של יהודים איום ופרובוקציה, אז אני לא יכול לכבד את חופש הדת במקום שלא שייך לקהילה שלי. כי היחסים ביני ובין מי שלא שייך לקהילה שלי מבוססים על בסיס אחר.

בואו נחזור לבסיס. לא ייתכן שבתוך הקהילה שלי יסדרו עניינים באלימות. הכל צריך להיות מבוסס על כבוד הדדי ושלטון החוק. אבל בין קהילות פוליטיות זה עובד פחות. באמת! ישראל רוצה להשמיד משאית בסודן? בסבבה. שולחים מל"ט או סיירת ומשמידים אותה, וזה בסדר מבחינת החוק הבינלאומי. נוקטים באלימות שלא הייתה מקובלת במישור הפנימי. יש המון דברים שלא חלים במישור שמחוץ לקהילה שלי. וחופש הדת והכבוד לדת הוא אחד מהם. זה שיח שלא קיים בכלל במישור הזה. מדינות ועמים מדברים ביניהם בשפה אחרת. קצת יותר פרימיטיבית. והסיבה לזה היא בדיוק שאנחנו לא חייבים לאף אחד אחר את מה שאנחנו חייבים בינינו ובין עצמנו. אז אי אפשר להגיד 'אני תומך בחופש הדת לכן זכותו של כל אחד לעלות להר הבית'. הרציונל הזה לא תופס שם. אי אפשר להגיד באותה מידה 'אם אתה מאפשר לי לעשות מצעד בבאר שבע שהתושבים שם לא אוהבים, תאפשר לעשות את זה בכל מקום אחר על פני הגלובוס.' יש הבדל בין באר שבע להר הבית. ובין באר שבע לנאמר הטאג' מהאל. מצעד של קרניבורים במקום קדוש להינדים עם המבורגרים יכול לעבור בבאר שבע, בהנחה שהייתה שם אוכלוסייה הינדית שרואה בפרה מקום קדוש. שמישהו ינסה להגיע עם מקדונלד'ס למקום קדוש להינדים בחו"ל. לא עולה על דעתכם, נכון? ויש לזה סיבה טובה.

ממתק? ניסיתי לחשוב על מישהו שממש לא שייך לקהילה הפוליטית שלי והגעתי לריו פוקוקי. אם ג'אז יפני משנות השבעים פוגע ברגשות שלי, אני לא אסכים למצעד של ג'זיסטים יפנים קשישים עם פסנתר בבאר שבע, או בכל מקום אחר. אני לא חייב. אבל בכל אופן תקשיבו כי הוא די בסדר ואולי אחרי כן תרצו שהוא כן יצעד. סך הכל נורא מזכיר את שם טוב לוי.

ועוד הערה – כתבתי את הפוסט הזה לפני ששמעתי חדשות. אז זה שאין כאן איזכור לאירוע בצרפת זה לא בגלל שאני לא חייב בחובת אמפתיה לנפגעי טרור שהם לא מהקהילה שלי, אלא כי כתבתי כאן בלי לדעת מה קורה שם. ועדיין הדברים ראויים להישמע, גם ביום כזה, כי השאלה הזו עוד תשוב ותעלה.

האחרת הגדולה, ג'ודי, חנין, דאנג'ן

ללא שם

לא רק שהיא אומרת את הדבר האיום והנורא שלא יעלה על דל שפתיים ולכן צריך להעיף אותה מייד מהכנסת, היא גם בקטע של מיניות סוטה חנין זועבי. לא מספיק שהיא ערביה, שמאלנית, פלסטינית לאומית. זה לא די כדי לסמן אותה. היא צריכה גם להיות סוטה. המיניות שלה היא נושא לספקולציות ולניתוח. אם עד עכשיו חשבנו שהיא רק לסבית, אז זה לא מספיק. היום לרדת על להט"ב ולקרוא להם 'סוטים' זה ממש לא לעניין. ל-BSDM מותר. המשונים האלה שהולכים למועדון הזה בתל אביב ומוציאים לפועל את הסטיות שלהם.

תבינו, זה הולך ביחד. שבנאדם אומר את מה שאסור להגיד. אז הוא עושה גם את מה שאסור לעשות. במיטה. סקס סוטה. עם שוטים ועקרבים. שמקבלים ממש טיזר מיני מזה שצווחים ומקללים. אין לזה מקום בכנסת. זה לאחרים. למי שלא כמונו. עם מיניות נורמלית. את כל היתר צריך לדחוף למקום הזה בדרום תל אביב שלא יראו ולא ייראו. שיעשו שם סקס עם חנין זועבי. כל עוד מותר להם זאת אומרת.

לא כמו אנחנו שמחזיקים בדעות הנכונות, הלאומיות.  שגם המיניות שלנו נורמטיבית במאה עשרים אחוז. עושים סקס רק עם בן או בת המין השני. מקשרים סקס עם עונג, כמו שצריך, ולא עם כאב. אוהבים את זה תחום טוב במסגרת המרובעת שצריך לתחום את זה. ולא נותנים לזה להתפרץ. או ללכת למקום שלא צריך. כמו להטריד מינית, או לעשות את זה בכל מיני מקומות מוזרים כמו בשירותים בקפה דובנוב.

פוקויאמה, ברלין, הברמאס, גידנס, פאראג'

בשנת 1989 עלה לגדולה הנביא היפני האמריקני פרנסיס פוקויאמה שטען במאמר משפיע שמה שאנחנו רואים בנפילת ברית המועצות הוא לא מהלך היסטורי, אלא קץ ההיסטוריה. נדונו, כך טען, להמשך קיום משמים, דמוקרטי ליברלי, כאשר במהלך בלתי נמנע צורת השלטון הדמוקרטית הליברלית תשרור בעולם כולו, ותסיים את הדבר הכאוטי הזה שנקרא היסטוריה אנושית. לו היה טורח לקרוא את ישעיה ברלין היה נמנע מלהפריח נבואות דטרמיניסטיות מסוג זה. מכל מקום, המאמר הפך לספר ב-1992. מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 העלתה ספקות ראשונים, שודאי עלו בראשו של המו"ל. היום, עשרים וחמש שנים אחרי, הספר נקרא כבדיחה גרועה.

באופן דומה היו מי שחזו את קץ הלאומיות. לפחות זו האירופית. אנטוני גידנס (הייתי מרים אליו הבוקר טלפון, אבל אני לא סגור שהוא יענה) חזה הקמה של 'דמוקרטיה קוסמופוליטית' שתהיה כמובן סוציאל דמוקרטית, וזאת מכיוון ש'אין הגיון במאבק בפונדמנטליזם של השוק החופשי ברמה המקומית תוך הפקרתו למשול באין מפריע ברמה הבינלאומית'. הברמאס כתב ספר לא מאוד עבה אבל מאוד שגוי על 'הקונסטלציה הפוסט לאומית' שמגיע בערך לאותן מסקנות. הברמאס הוא לטעמי נביא אמת, הקול המוסרי הרם והצלול ביותר שיצא משני מקומות מאוד בעייתיים – גרמניה של המאה העשרים, והמסורת המרקסיסטית. אבל כאן הוא שגה במאה אחוזים. ברלין צדק. הוא הזהיר מפני הדטרמיניזם ההיסטורי. הוא התכוון לאותו דטרמיניזם טוטליטרי שהוא וטלמון מצאו את עקבותיו ברוסו, ומפורש בצורה הטובה ביותר אצל מרקס. הקידמה הצועדת והולכת ממשטר עבדים, אל המשטר הפיאודלי, אל הקפיטליזם ומשם אל מחוז החפץ של כולנו – הדיקטטורה של הפרולטריון. או אל שלושת הגימלים שאליהם מובילה אם לא ממש נזהרים המסורת של רוסו והגל – גיליוטינה, גסטפו, גולאג. איני מסכים עם ברלין בדברים רבים, אבל היה לו רדאר נהדר לגילוי בולשיט. כמי שהיה מאוד בקיא במקורותינו ודאי הכיר את האימרה המוכרת לכל ילד בישראל – 'מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים'. אבל הדטרמיניזם הוא שגוי לא רק במסורת המרקסיסטית והטוטליטרית, הוא שגוי גם בכיוון הליברלי. גם הברמאס, גידנס ופוקויאמה לא היו צריכים להתנבא. והבוקר הנבואה של שלושתם הלכה למקום שנבואות הולכות אליו.

שלושתם, הברמאס, גידנס ופוקויאמה, הם ליברלים ורדרדים (טוב, הברמאס ניאו מרקסיסט מאסכולת פרנקפורט, וגידנס סוג של סוציאל דמוקרט בנוסח המאוד חמקמק של טוני בלייר. לא משהו שהגדרה רחבה מספיק של ליברליזם לא יכולה להכיל) שואפים לטוב. שמעו ילדים, והאזינו לדוד הטוב אבו אלמוג – אף פעם אל תזלזלו בטיפשות וברוע האנושיים. בימינו אלו הם לובשים את הגלימה של ה'לאומיות' והם קלף מנצח שאף ליברל ורדרד שואף טובות לא לוקח אף פעם בחשבון.

בנאום הניצחון שלו – טקסט מכונן של המאה ה-21 אם טרם היה כזה – סיפר מנהיג יוקי"פ עטור הניצחון נייג'ל פאראג' כי "נלחמנו נגד התאגידים הרב לאומיים, נלחמנו נגד הבנקים המסחריים הגדולים, נלחמנו נגד הפוליטיקה הגדולה, נלחמנו נגד השחיתות והמירמה" וחזה כי "אני מקווה שהניצחון הזה ימוטט את הפרוייקט הכושל ויוביל אותנו לאירופה של מדינות לאום ריבוניות, הסוחרות יחדיו, חברות ומשתפות פעולה".

ריבונות עאלק. ז'אן בודן קם לתחייה בדמותו מדושנת העונג של נייג'ל פאראג'. הקשב גם אתה מר פאראג'. הבעיות שלך עם הריבונות לא נגמרו. התאגידים הגדולים ימשיכו לעשות מה שהם רוצים על אדמתך, כמו שהם עושים בכל מקום. המדיניות הכלכלית לא תיחתך בוייטהול (כשם שלא נחתכה בבריסל) אלא במסדרונות של הבנק הבינלאומי וקרן המטבע הבינלאומית. אם חשבת שהגברת את הריבונות של בריטניה, אז מה שיקרה זה שהתנעת מחדש את הפרישה הסקוטית שתקרום עור וגידים למשאל חדש עם תוצאות חדשות בתוך כמה חודשים. מכיוון ששנג'ן מתה, גם הגבול הפתוח בין צפון אירלנד ואייר ייסגר, מה שיביא לפרישה של צפון אירלנד מהממלכה המאוחדת עוד לפני שתספיק להגיד 'שין פיין'. אבל סבבה. נפטרת מבריסל. שב ותנפנף ביוניון ג'ק כשהסטרלינג צונח לשיא שלילי של שלושים שנה. זה בטוח יעשה לך טוב.

נייג'ל פאראג' לא טיפש, וגם המצביעים שלו לא טיפשים. הם יודעים את כל זה בדיוק כמו שאני יודע. הסיפור הוא אחר. הם נפטרים מהצורך להתמודד עם בעיות ההגירה. או במילים אחרות הם חושבים שאם הם פורשים מהאיחוד הם לא מחוייבים למדיניות המרקלית של לקלוט את המהגרים, ומה שקורה במחנות הענק של המהגרים באירופה, ובמיוחד בזה הגדול הנמצא ליד הפתח הצרפתי של מנהרת התעלה מפסיק לעניין אותם. זה הנושא ואין בלתו. זה גם הנושא שמעלה את טראמפ (וההצלחה הזו של הברקסיט למרות כל הסיכויים ולמרות ההגיון מסמלת רע, רע מאוד, גם שם). אנשים שונאים את כל מי שקצת שונה מהם, ומצביעים בהתאם.

אין באירופה בעיית פליטים אמיתית. ירדן קלטה ב-2015 את אותו מספר שקלטה אירופה הגדולה, עם קצת פחות כוח אדם, משאבים, ויציבות כלכלית ומדינית. מה שקורה עכשיו לא מדגדג את היכולת הכלכלית שלהם. הוא מדגדג את הניאנדרטל הגזעני שבהם, והנה – השד הגזעני הקטן יצא ממחבואו. זה הברקסיט, וטראמפ, אבל גם עליית מפלגות הימין הרדיקלי שונאות הזרים בכל רחבי אירופה. החל ממארין לה פן, וכלה בחברים הטובים של הליכוד ממפלגת החירות באוסטריה. הונגריה כבר שם מזמן, ועוד מעט היא לא תהיה לבד.

בצד, דרך אגב, עומד אדם רע באמת, ולדימיר פוטין, וחוכך כפיים בהנאה. אני רואה איך המדינות הבלטיות (כולל לטביה, מולדתם של שניים משלושת הפילוסופים הגדולים של הליברליזם במאה ה-20, שקלאר וברלין) רואות בדיוק מה הולך לקרות, ומה הן צריכות לעשות כדי לא לזכות לביקור חוזר של אלו שהגיעו לכמה ימים ב-1945 ונשארו עד 1990. ורמז – זה לא לשלוח שירים באנגלית לארוויזיון (אגב, אות מבשר רעות אם אי פעם היה כזה היה ניצחון השיר האוקראיני שכולו התרסה לאומנית כנגד הרוסים על רקע הג'נוסייד במיעוט הטטרי). הימים האלה חלפו. פוטין כבר מזמן לא מזיז לו הריבונות שפאראג' מדבר עליה. תשאלו את תושבי חצי האי קרים. ומזרח אוקראינה (הרשימה לא סופית). חזרנו למאה ה-19 או לימים הרעים של המאה ה-20. אירופה מפולגת, נמשלת על ידי כוחות ימין רדיקלי, משטר ריבונות בין לאומי של כל דאלים גבר.

ממתק? בואו ניזכר בשיר האסטוני החמוד לאירוויזיון 2001. היו ימים.