הכוח מתעורר – ללא ספוילרים

לקחתי את פלג ל'מלחמת הכוכבים – הכוח מתעורר', והכמות (הניכרת אבל לא גדולה מדי) של אנשים מחופשים לדארת' ויידר או ליאה אורגנה שעמדו בתור, רמזה לי שההתרחשות האמיתית אינה על המסך, אלא במה שמעבר לו, ופחות או יותר הפוסט הזה יתעסק בדברים האלה, גם כי הסרט טרי מאוד ואני לא רוצה לתת ספוילרים. הרוב לא היו גיקים של סטאר וורס נוסח התרבות האמריקאית ו'המפץ הגדול' אלא אנשים כמוני, הורים שגדלו על הטרילוגיה הראשונה, ולוקחים עכשיו את הצאצא לטרילוגיה השלישית.

ובאמת, הסרט עשוי במכוון בשביל אנשים כאלו. המדובר כמעט ברימייק של הסרט הראשון מ-1977, כולל אותם קווי עלילה באופן מדוייק כמעט. הסרט רצוף במחוות לסרט הראשון, כולל שחזור של כמה מהסצינות המפורסמות, כגון 'פאב החייזרים' הידוע. בשלב מסויים המחוות האלה הופכות לעיקר הסרט, ועוברות את גבול המחווה. יש כמובן עדכונים ושיפורים שרובם בתחום ה'פוליטיקלי קורקט', כמו גיבור אפרו אמריקני, שהוא מושא האהבה של הגיבורה הלבנה (נדיר, אבל לא המציאו את הגלגל. ג'ים בראון וראקל וולש היו שם כבר ב-1969 עם '100 רובים') וכמו ש'פוליטיקלי קוראת' הבחינה, המון המון המון נשים בכל התפקידים – טייסות קרב, לוחמות, ואפילו דארת' ווידרית חמודה בקסדה כסופה בשם פאזמה.

וזה טוב שזה רימייק. כי הטרילוגיה השנייה, עם העיסוק האובססיבי שלה בפוליטיקה המאוד משעממת של הגלקסיה הרחוקה, הייתה ממש גרועה. ולמי שקצת מבין במונחי בסיס של מדע המדינה, הקטעים האלה הם לא רק משעממים פחד אלא גם ממש ממש אידיוטיים. אף פעם לא הבנתי למה הרפובליקה נלחמת כדי להמליך נסיכה. וכל הדיונים המעצבנים בסנאט של הגלקסיה, עם ג'אר ג'אר בינקס המתועב, פשוט נמרחו בלי סוף. אין את זה ב'כוח מתעורר' וטוב שכך. הפוליטיקה של 'הכוח מתעורר' (שוב, לא ספוילר. זה כבר בכותרות של הסרט. אלו שצבועות צהוב והולכות אחורה לתוך החלל) יש את 'המסדר הראשון' המתועבים, שנעשה כל מאמץ להקביל אותם ואת מפקדם הג'ינג'י (!) לנאצים, תוך חיקוי מודע לריפנשטאהל. נגד המסדר הזה נלחמת הרפובליקה אבל גם המחתרת, המונהגת על ידי נסיכה שהפכה לגנרל. נו, מילא. אם שואלים אותי אז המדובר בסך הכל בניסיון של שני הצדדים להשליט תיאוקרטיה. זו של 'הכוח האפל' וזו של הג'דיי, וכמי שחי ממש במה שהולך והופך לתיאוקרטיה, אני יכול לומר שזו נבלה וזו טריפה. סתם הרהור – שמה של הגיבורה REY ׁׁׁ- נכנסת לעלילה חמש דקות בערך לתוך הסרט אז אין ספוילר – הוא בספרדית 'מלך'. אז אנחנו לא רק בתיאוקרטיה, אלא גם בסוג מסויים של תיאוקרטיה תורשתית או מונרכיה תיאוקרטית. לא ראוי למאכל אדם. אבל אם קונים את האגדה הילדותית  שאלה ממש טובים ואלה ממש רעים אז אפשר נורא להינות. דרך אגב, הסרט נוקט עמדה בוויכוח הישראלי של היום על 'שוברים שתיקה'. אבל הבטחתי בלי ספוילרים, נכון?

אז באמת כל העיסוק האובססיבי של כל הסידרה ב'אבות ובנים' ויחסים בין דוריים, נמשך. הם נורא עסוקים במי אבא של מי, ואיך בדיוק מנהלים את היחסים האלה, למשל, כשהאבא בטרילוגיה הראשונה הוא נבל מוחלט הלבוש בגלימה ומסיכה שחורה, והבן הוא הטוב המוחלט הלבוש בחליפת ג'ודו לבנה. משהו מזה נמשך גם כאן. והעובדה שמרבית הקהל היה אבות וילדיהם תרמה מאוד לעניין הזה. לא יכולתי שלא לחשוב שאני לוקח את הבן שלי להרפתקה שאני חוויתי בתור ילד. את הסרט הראשון ראיתי בן תשע, ואת השלישי בן 15. פלג הוא עכשיו בן 15 אבל מהרבה בחינות הוא הקהל המושלם לסרט הזה, יותר מילד בן 9. האם אני רוצה שיהיו לו את החיים שלי היו? שיחווה את אותם דברים, רק טוב יותר? עם יותר נשים בצוותים הטכניים של החלליות ואפרו-אמריקאי בתור גיבור ראשי?

את התשובה נתנה סצינה אחת לקראת הסוף. החיבוק של קארי פישר בת ה-59 (ליאה אורגנה) עם דייזי רידלי בת ה-23 המשחקת את ריי.

פישר הייתה אחת הכוכבות הסקסיות של שנות ה-70. זה אולי לא עבד עלי בסרט הראשון, וכאמור הייתי בן 9, אבל הסצינה ב'שובו של הג'דיי' כשהיא בבגדי שפחה כבולה לערימת הגומי והפלסטיק של ג'אווה ההוט, בהחלט הייתה אחת האטרקציות של הסרט. כמובן שבסרט החדש יש מחווה נהדרת בדיוק לסצינה זו ממש. דרך אגב, התאהבתי בה ממש בתפקיד קטן שעשתה בתור האקס הנוקמנית של ג'ייק בלוז, ב'אחים בלוז'. גם כן, תחילת שנות השמונים. מאז עבר עליה די הרבה, ומתי שהוא לפני 5 שנים בערך ראיתי באחד הערוצים את הצגת היחיד שלה הנקראת בשם 'Wishful Drinking' ודי הזדעזעתי. על הבמה עמדה אישה גוצה ושמנמנה בת חמישים וחמש בערך, שבמספר הפעמים שחיקתה סצינות והעמדות מ'מלחמת הכוכבים' ניתן היה לחוש בבוז ובטינה שהיא חשה לעבר הזה שלה. ומה לא עבר עליה מאז? רומן עם פול סיימון ועם דן אייקרויד, נישואים לבחור נחמד שהסתבר כהומוסקסואל ועזב אותה לטובת גבר. אבחון של הפרעה דו קוטבית על כל המשתמע מכך – אישפוזים פסיכיאטריים, טיפול בנזעי חשמל, התמכרות לקוקאין. התמכרות לאלכוהול. והיי, הכל בגלל שהסכימה לתפקיד הקטן הזה של ליאה אורגנה.

אז כנראה שכסף קונה הכל, ואני לא יודע אם זה עניין דיגיטלי או שמישהו העביר אותה תכנית של דיאטה וכושר מזורז, אבל היא איבדה קצת משקל וקצת את המרירות והעצב בפנים, למרות שהם עדיין מאוד ניכרים (האמת, החיים של ליאה אורגנה בסרט לא הרבה יותר סבבה מאלו של קרי פישר. אם כי במציאות הדמיונית הזו אין סמים ואלכוהול ומוסדות פסיכיאטריים, כך שנראה שזה לפחות נחסך ממנה) והיא שבה לאותו תפקיד שנוא – ליאה אורגנה.

ריי, היא שחקנית אלמונית בת 23 בשם דייזי רידלי, שהיא 'הדור החדש' של הטרילוגיה. למרות ש'הדור הישן' עוד חי וקיים (חוץ מויידר שדי מת על אמת ב'שובו של הג'דיי' ולרגע מחריד אחד רואים מה נהיה מהגוויה שלו בסרט הזה) אז אף אחד לא יקנה כרטיס לראות מה עושה הריסון פורד בן ה-73 לקארי פישר בת ה-59, אלא אם כן יקראו לזה 'שובו של המטפל הפיליפיני' או משהו כזה, וימתגו את זה בתור דרמה על גיל הזהב.  אבל לא, יש שחקנים חדשים וצעירים ומדליקים כמו הדייזי רידלי. והיא כאמור בת 23 אז כל הקטע של ההתמכרויות והיגון והנזעי חשמל עוד עקרונית לפניה.

אז מתי שהוא לקראת סוף הסרט השתיים האלו מביטות זו בזו ומתחבקות. זה היה הרגע הכי משמעותי בסרט. כי יצאתי קצת מהעלילה, וחשבתי על רידלי ופישר. רידלי הצעירה, כשהיא מסתכלת בעיניים של האישה הזקנה הזו שהייתה פחות או יותר קורבן לאותו מנגנון הוליוודי מטורף שהיא עכשיו נכנסת אליו, ובכל אופן ניגשת אליה ומחבקת אותה ומקבלת על עצמה מרצון את הקללה הזו. אין זה פלא שהאמירה 'May the force be with you', נאמרת בין ליאה לריי, יותר מסוננת כקללה בין השיניים מאשר כאיחול של ממש.

ואז שאלתי את עצמי אם בזה שאני לוקח את הבן שלי לסרט זה אין בעצם אמירה מהסוג הזה, על ההמשכיות הבין דורית. משהו נוסח 'ודור צאצאים שנדון למאה שנות בדידות לא ניתנת לו הזדמנות שנייה על פני האדמה הזו'.

שיהיה. בכל אופן, נורא כיף מלחמת הכוכבים. תלכו. מיי דה פורס בי וויז' יו. אני אוהב אותך ליאה!