תכנית פעולה לנישואי גאים בישראל

2017

דוד ויהונתן הם שני סטודנטים המאוהבים זה בזה. את רוב כספם כילו זה מכבר על שכר הלימוד ושכר הדירה. דוד עובד כבארמן בפאב בעיר התחתית, ויהונתן עומד להתחיל את התמחותו במשרד עורכי דין גדול בשכר מינימום. חלומם הגדול, לנסוע ולהינשא בארצות הברית, התנפץ זה עתה כאשר המנוע במכוניתם הישנה שבק, והיה צורך להחליפה, דבר שכילה את משאביהם הכספיים הדחוקים ממילא. הם אוהבים להיפגש בחשאי ולהתגפף במקום הרומנטי ביותר, אך השומם והבודד ביותר באוניברסיטה – המדף של התזות והדוקטורטים הישנים. והנה יום אחד, בעודם נשענים על המדף, חבוקים בחשאי באותה אהבה שאיש אינו מעז לקרוא בשמה, נפל כרך מאובק על הרצפה. עבודת הדוקטורט המוכתרת 'תפיסת הריבונות בדיני מדינת ישראל לאור קיומו של הסדר העדה הדתית'. וואלה מעניין, אמר דוד ופתח את הכרך…

'בחר מספר מ-1 עד 10?' שאל דוד את יהונתן. '7' הכריז יהונתן בבטחה. תוך שהוא מורה על הרשימה בעפרונו, עבר דוד על רשימת העדות הדתיות הנוצריות המופיעה בדבר המלך במועצתו, והפור נפל על העדה הפינטקוסטלית אפיסקופלית.

משכנה של העדה הפינטקוסטלית אפיסקופלית (שעד מהרה נודעה בכינויה 'פינ-אפ') היה בכנסייה ישנה ומאובקת בעיר התחתית בחיפה. אולי בשנת 1922 היו מספיק פינאפים כדי להצדיק קיומה של עדה דתית נפרדת, אבל היום הם מסתמכים על אוכלוסיה מקומית שהיא פחות או יותר משפחה מורחבת של כ-400 נפשות, וסגל של כמרים פנסיונרים שמגיעים ממרכז העדה באי מלטה. המרת הדת הייתה תהליך פשוט. היא לוותה בתמורה של כמה מאות שקלים, התזת מים קדושים, וכמה מלמולים בשפה המלטזית.

מהר מאוד המירו את דתם לפינאפית מאות ואלפי אנשים. התפילות נעשו מגוונות יותר, מעניינות יותר. כנסיות הוקמו בכל רחבי ישראל. המפגש החברתי בראשון בערב, שכלל תפילה קצרה, ולאחריה דרשה, היה למקום הלוהט ביותר במדינה. עיבודים חדשים לשירי הדת המלטזים הישנים, הפכו את מקהלות הפינאפ לדבר הלוהט ביותר בזירת המוזיקה המקומית. בשנת 2018 זכתה מקהלת הפינאפ מראשון לציון באקס פקטור. אי אפשר היה עוד להתעלם מהתופעה.

כשמנתה אוכלוסיית הפינאפים בישראל 40,000 פינאפים, דרש דוד לערוך בחירות למשרת המטרופוליט הפינטקוסטלי האפיסקופלי בישראל. זה נתקל בהתנגדות של המאמינים המקוריים, וכמובן התנגדות לוהטת של המרכז הרוחני במלטה. הנושא היה צריך לעבור דרך עתירה מנהלית ובג"צ, אבל זה קרה. משקלם המכריע של המומרים החדשים הכריע את הכף.

המטרופוליט החדש דוד הכריז על ניתוק ממרכז הכנסייה במלטה. הוא העביר את התפילות לעברית ואת יום התפילה לשבת אחרי הצהריים, כי זה יותר נוח למומרים החדשים. הוא גם התחיל לחתן זוגות חד מיניים.

כשהכנסת החליטה על תיקון דבר המלך, ואי ההכרה בעדה הפינטקוסטלית אפיסקופלית, הוגש כמובן בג"צ. יהונתן ייצג את העדה באופן מזהיר. ההרכב הוציא פסיקה מורכבת. אי אפשר סתם כך להוציא עדה אחת מהרשימה. ודאי לא עדה שמספר מאמיניה הגיע כבר לחצי מיליון. הוא הורה על ביטול החוק לתיקון דבר המלך, והורה במקביל למשרד הפנים לרשום את עשרות אלפי הזוגות שחותנו בשנים האחרונות בכנסייה הפינטקוסטלית אפיסקופלית.

בסמוך לאחר מכן הגיש משרד המשפטים הצעת חוק לביטול דבר המלך במועצתו, שנראה עכשיו חיקוק מיותר ומסוכן. לאור העובדה שעתה היו רשומים במשרד הפנים עשרות אלפי זוגות חד מיניים, לא נראה היה מעשי לאסור על כך. הצעת החוק של משרד המשפטים כללה אפשרות לחתונה חד מינית. התסייגותן של הסיעות הדתיות נבלעה ברטוריקה הכללית שלהן נגד נישואים אזרחים. החוק עבר ברוב גדול. בשנת 2022, מאה שנה לאחר קבלתו, בוטל דבר המלך במועצתו על ארץ ישראל, בוטלה החלוקה לעדות דתיות, והוכרז על נישואים אזרחיים.

19 מחשבות על “תכנית פעולה לנישואי גאים בישראל

  1. חמוד, אבל במציאות דוד ויונתן יסעו ללובן, או לפראג, או לכל מקום אחר שיתיר רישום נישואי גאים בדיל זול, יחזרו לארץ עם התעודה ויתבעו את המדינה שתכיר בהם כמו כל זוג אחר. המדינה תכיר.
    שיטת המילט לא תבוטל, היא תדהה. כמו בכל שיטה דתית המאמינים והאפיקורסים ימצאו דרכים יצירתיות לעקוף אותה בפועל, כפי שזה גם היום.

    אהבתי

    • שיטת המילט אינה שיטה דתית אלא שיטה אתנית. הבעייה עם הדרכים לעקיפה היא שהן יוצרות מעמד של נישואי 'סוג ב'. עם נישואי פראג או קולורדו או מיזורי יש כמה וכמה בעיות – הבעייה הראשונה והעיקרית היא שבנישואים יש צורך להסדיר שלושה גורמים – הכניסה, הניהול במהלך הנישואים והיציאה. ההכרה המוגבלת והמסוייגת בנישואי חוץ לארץ מסדירה את נקודת הכניסה בלבד. זו רק בעייה אחת ממגוון של בעיות שיש עם נישואים כאלה המופלים לרעה בדרכים שונות מנישואים במסגרת העדה הדתית. אם לדוד ויהונתן איכפת גם משוויון ומזכויות אזרח, הם יחסכו את כרטיס הנסיעה לפראג ויילחמו בכל דרך בעד חתונה שוויונית פה בארץ.

      אהבתי

      • המונח 'שיטה דתית' רלוונטי כי השיטה מותירה את השליטה על נקודות הכניסה והיציאה בידי כהני הדת. אני לא מסכימה איתך שעדיף להשאר כאן ולהלחם עד הסוף, ולא בגלל עניין עקרוני (עקרונית אתה צודק), אלא כי המציאות מעידה שהדרך לשינוי פעמים רבות עוברת במסלולים עוקפים, ורק אחרי שהללו נוצרו יש לגיטימציה לשינוי חוקתי מקיף, ו26 ביוני 2015 מוכיח. ארצות הברית בשלה לשינוי ואפילו הרפובליקאים יקבלו אותו עם המחאה הרפה מן השפה ולחוץ. אנחנו עוד לא.
        בסוף זה יגיע, כמובן. עם הלגליזציה של מארי ג'יין.

        אהבתי

        • החלוקה היא חלוקה אתנית, במסווה דתי דק. אין שום הגיון דתי בחלוקה לעדות. אל מול עשרות ומאות אלפי פרבוסלבים בישראל שאינם מוכרים כעדה עומדים אפס בהאים המוכרים כעדה (הבהא אוללה אסר על מאמיניו לגור לצמיתות בארץ, ואת המקדשים מתחזק צוות מתחלף). בגלל שהשיטה היא אתנית ואנו חיים במדינה שבה חלוקה אתנית היא פחות או יותר הבסיס, קשה כל כך לשנות את השיטה. אגב – מ-2007 עם בגץ בן ארי רושם משרד הפנים זוגות הומואים ולסביות כנשואים, זה לא שרט את הקצה של הצ'ופצ'יק של השיטה. לגבי מרי ג'יין, אני מתנגד ללגליזציה. אני אף פעם לא כותב על זה בגלל עיסוקה של ש', אבל יש לכך טעמים רבים וחשובים, שהטעם של מרי ג'יין עצמה אינו מכריע אותם.

          אהבתי

          • אי אפשר לערוך את התגובה אבל כמובן שבבג"צ בן ארי הוחלט על רישום זוגות שנישאו בחו"ל. זה לא אומר שאפשר להתחתן בחתונה גאה בארץ.

            אהבתי

            • כבר החכמתי (בעניין בג"צ בן ארי). כוחם של תהליכים חברתיים וכלכליים שהם מכריעים בסופו של דבר כל שיטה, אתנית, דתית או סתם חוקתית מאובנת. בשלב כלשהו החוק יעודכן בהתאם למציאות שתתקדם הלאה, מותירה אותו מאחור כמו תוספתן שאיש שוב אינו זוכר למה הוא נוצר מלכתחילה. כך ששני התהליכים שעליהם מדובר פה (אני הכנסתי את עניין ה'קלים') יקרו, במוקדם או במאוחר – רישום זוגות מסוגים שונים (גאים, גאות, מעורבים-דתיים, סתם אנשים שלא מעוניינים להתחתן ברבנות וכו') יתאפשר, ומרי ג'יין תלוגלז. יש לתהליכים כוח משל עצמם.
              אגב, לא יודעת ממה נובעת ההתנגדות שלך לליגלוז, אבל אני מכירה אנשים כואבים שמקבלים חומרים איומים ונוראים, פרקוסט ומורפיום נגד כאבים שממכרים אותם קשות, כוס מלאה רעל כל יום, רק לא רפואית. בדיחה.

              אהבתי

              • בואי נשים את מרי ג'יין בצד לדיון נפרד. לגבי השיטה – התהליך ההיסטורי העקבי הוא של ביצורה ועיגונה ((חשבי על כך שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מ-1992 למעשה מעגן אותה כאלמנט על חוקתי) החוכמה היא ליצור מספיק שסתומים כמו סיר לחץ, ואחד מהם הוא כמובן רישום נישואים בחול של זוגות שלא יכולים להתחתן במסגרת השיטה, מה שמאפשר למעט מן הקיטור לצאת, אך לסיר לרתוח כמעט עד נקודת ההתפוצצות. הרישום הזה לא מהיום ולא מ-2007. הוא התחיל ב-1962 עם בג"צ פונק שלזינגר שדיבר על רישום 'לצרכי סטטיסטיקה בלבד'. ועדיין השיטה עובדת, ועובדת יופי.

                אהבתי

                • אני אשמח לפוסט ייעודי בנושא לגליזציה של מריחואנה. ואם כבר מבקשים, אשמח גם לפוסט בנושא המוסריות בשירות חובה, בתור מישהו שהנושא בטח מתקרב לליבו.

                  אהבתי

                  • פוסט כזה לא יהיה ואני מניח שאתה יודע למה. לגבי המוסריות שבשירות חובה אני לא כל כך מבין למה אתה מתכוון, אבל עקרונית אני נורא בעד שאם אתה מקבל משהו מהמדינה, אתה חייב לתת לה מה שאתה יכול בחזרה. אז מבחינתי זה לא רק שירות חובה, אלא אם אתה יכול קרבי תלך גם לקרבי. ובכל מקרה לא לאפסן את המצפון והמוסר בצד לשלוש שנים.

                    אהבתי

                    • הקירות סוגרים עלינו בהדרגה.

                      בכל מקרה, האמת היא שאני לא מבין. אחד הדברים שתורמים לי בבלוג שלך הוא שאני הדיוט גמור בנושאי חוק, אז יהיה מעניין לקרוא ממישהו שמבין על ליגליזציה מול אי הפללה והתשתית המוסרית מאחורי חקיקה נגד סמים באופן כללי. אם לדעתך זה יהיה שחוק או לחילופין לא יילקח בתור נושא תיאורטי, אפשר לבחור בצידוק מאחורי איסור הרואין לצורך העניין.

                      לגבי צה"ל, אני תמיד חשבתי שגיוס חובה הוא דבר שאי אפשר להצדיק מוסרית. אני לא רוצה לפתוח בלוג מתחרה בתוך התגובות של הבלוג שלך, אבל מבטיח לקעקע את כל מה שכתבת אם תכתוב בנושא. לתת מה שאני יכול? אילו המדינה דרשה לכרות את יד ימיני כדי לעשות ממנה המבורגר לרעבים, זה גם מוצדק?
                      חוץ מזה, כקנטיאן זה אמור לקומם אותך. אין ולא תהיה מסגרת שיותר רואה באדם אמצעי ולא תכלית מאשר הצבא. הדוגמה החביבה עלי מהשירות שלי היא שביחידה שלי היו מייצרים מעת לעת קלסרים כאלה מורכבים מדפים מחוררים שצריך לחבר יחדיו בטבעות שצריך לסגור בכוח. הייתה מכונה שעשתה את זה, אבל המכונה עלתה כ10,000 ש"ח וחפ"שים יש בחינם. אז, פעמיים בשנה היו מביאים את כולם לעמוד מסביב לשולחנות, וכפועלי פס ייצור היו עומדים שלוש-ארבע שעות ורק מהדקים את הטבעות הארורות האלה.

                      אהבתי

  2. השתעשעתי ממקהלת הפינאפ מראשון לציון שזכתה באקס פקטור ושינתה את פני המציאות. אולי באמת הגיע הזמן שאצפה בתכנית הנ"ל, כי יש סיכוי שממנה תצא תורה במועד עתידי כלשהו (:

    אהבתי

  3. עוקב אני פותח כאן שרשור חדש כי הגדרתי את הוורדפרס לא לקבל יותר מרמה מסויימת של שרשור, אין לי בעייה להמשיך כאן את הדיון למרות שהוא לא קשור בכלל לפוסט. בעניין הלגליזציה חשבתי שהבנת את הרמז. אז אם לא – יש לי בעייה פרסונלית להתבטא פומבית בנושא. זה עד כדי כך פשוט. בנוגע לשירות צבאי – מסתדר לי יפה עם כל ארבעת הנוסחים של הציווי הקטגורי. בכלל לדעתי את הציווי הקטגורי קשה מאוד לקחת אותו למאקרו. השימוש הנכון הוא בינך ובין עצמך במיקרו. האם כשאתה נותן פקודה או מציית לפקודה אתה מתייחס אל עצמך כאמצעי ולא כתכלית? אני לא חושב. כי אז כל הקטע של מבנה חברתי היררכי כלשהו קורס. זה לא מסתדר לי עם הבסיס של הציווי הקטיגורי. גם לקאנט זה בטח לא מסתדר. הבחור, אל תשכח, היה פרוסי מהסוג הישן והרע. אצלו ציות לפקודה זה בדם. העובדה שבצבא השתמשו בך ספציפית באופן שאינו מועיל לא אומרת שהשירות הצבאי בכללו אינו מוסרי. אני רוצה נימוק קצת יותר חזק.

    אהבתי

    • כן, תודה לך על זה.

      חשבתי שזה מה שאמרת לגבי ליגליזציה, אבל זה חבל כי אפשר לנהל את הדיון במישור המופשט לגמרי. אני די בטוח שאתה תומך בכך שמכירה ושימוש בהירואין הם בלתי חוקיים, נניח, אבל זה בעיני איסור שלא טריוויאלי להסביר את מקורו. מצד שני, קשה להכריח אנשים לדון בנושאים שאין ברצונם לדון בהם.

      לגבי הצבא, את אותה דוגמה שהבאתי (שאני בטוח שאתה מסכים שהיא שימוש לא מוסרי לפי הצו הקטגורי, שכן אותם האנשים היו תחליפיים למכונה במובן מאד ישיר) הבאתי כי בעיני זה סוג המצבים שגוף כמו צבא תמיד יגיע אליהם. כל תכליתה של המסגרת הצבאית, בבואה לעסוק בפרטים המרכיבים אותה, היא לשחוק את הייחודיות שלהם עד שיוכלו להתאים לתפקיד שיועד להם, בלי שיש להם זכות להתנגד (לא לבחירת התפקיד ולא לאותה השחיקה). לא בכדי מלבישים את כולם באותו הדבר ולא בטעות בטירונות נותנים לכולם פקודות אידיוטיות (תרגילי סדר) או בלתי אפשריות (לרוץ מהר מיוסיין בולט).

      אני טוען שקיום מסגרת כזו, או בצורה יותר מדויקת חיוב אנשים להשתתף בה, הוא אקט לא ראוי. בוא נשווה אותה לצורה אחרת של עבדות מודרנית, סטאז'. גם בסטאז' משלמים לך בבוטנים ומתייחסים אליך חרא וכנראה תופרים אותך לכל מני עבודות משונות, אבל בסטאז' בסופו של דבר התכלית היא פיתוח של האינדיבידואל, בעוד בצבא אין שום מטרה מוצהרת כזו. אף אחד לא מנסה שתצא מהצבא עם משהו, או שתשאר בצבא ותמשיך לתפקד בו, ואתה עצמך לא רלוונטי, מספר אישי כלשהו שמופה למספר תפקיד כלשהו שאותו עליו למלא במשך זמן שנקבע בתקנה כלשהי.

      יש עלה תאנה בדמות הקוד האתי של צה"ל ולכאורה דגל שחור וכולי, אבל במבחן המציאות, ניתנות פקודות בלתי חוקיות בעליל שמצייתים להן ובג"צ מכשיר את השרץ ואיש אינו פוצה פה ומצפצף. ולכן, ראוי לו לאדם המוסרי לתמוך בכל יוזמה שמבטלת את שירות החובה בצה"ל.

      אהבתי

      • אתה מפספס את כל הקטע של קאנט. מה שצריך לבחון הוא לא את המוסריות של הצבא שמגייס גיוס חובה ועושה כך וכך וכך. מה שצריך לבדוק הוא את המוסריות שלי שמציית, וזה עונה לדעתי (במרבית הנסיבות) על כל הנוסחים של הצו הקטגורי.

        אהבתי

        • לא טענתי שאי אפשר לשרת בצבא ולהיות מוסרי, כן טענתי שגיוס חובה אינו מוסרי.
          לפי אותו הגיון אפשר לטעון שכל אסיר במחנות של קים ג'ונג און צריך לנפץ סלעים כאילו בפעולותיו הוא מכתיב כיצד ראוי לנפץ סלעים בעודך ניזון מתזונה דלה, בעוד מוסריותו של קים ג'ונג און עצמו אינה מן העניין.

          אהבתי

          • אבל זה בדיוק העניין. קים ג'ונג און הוא אדם. צה"ל אינו אדם. לכן לא ניתן לשפוט את המוסריות של צה"ל בצורה קנטיאנית.

            אהבתי

            • אה, כמובן. אבל גיוס חובה הוא קונספט שממשיך להתקיים עקב פעולה של המחוקקים, והאם אין זה סביר לצפות מהם שיעמידו פנים שישראל היא ממלכת התכליות?

              אגב, אני מוצא את הדקדוק הזה מרתק. האם לדעתך יש מקום לצפות למוסריות מצד חברה בע"מ, נניח?

              אהבתי

              • קאנט מכיל את הציווי הקטגורי על כל יצור תבוני. חברה בע"מ אינה יצור תבוני. מחזיקי מניות, דירקטורים, מנהלים כן.

                אהבתי

כתיבת תגובה