ויליאם הרט, נישואים סקוטיים, המערב הפרוע

בים החדשות הנוראיות העובר עלינו לאחרונה, כמעט ועבר ללא תשומת לב מותו בגיל הצעיר יחסית 71 של השחקן ויליאם הרט, נבג"מ זיע"א. המדובר ב'חתיך הרגיש' של שנות השמונים של המאה ה-20, שלאחר מכן הדרדר במאה ה-21 לשחק את הענק האדום בסרטי מארוול. אני זוכר אותו בגלל פסק הדין בו היה מעורב, הנוגע ל'נישואים סקוטיים' ובו עניין רב לציבור הרחב ואידך זיל גמור.

הרט הסתבך במשהו שנקרא 'נישואים סקוטיים' או בשפה משפטית עממית 'נישואי המשפט המקובל' ונתבע לשלם מחצית מהונו לאחת, סנדרה ג'נינגס, שטענה להיות אשתו בניגוד לרצונו. לו היה קורא נאמן של הבלוג הזה ודאי היה יודע כיצד להישמר ממלכודות המשפט הסקוטי, וסיפורו המזעזע (כל מילה אמת!) מובא בזאת .כשירות לציבור

סקוטלנד היא דוגמה מן העבר למדינה המוותרת על כל חלק ברישוי, רישום ועריכת הנישואים. המשפט הסקוטי היה ידוע בחוסר הפורמליות שלו בכל הנוגע לנישואים, ושמר על הצורה העתיקה של הנישואים על-פי מילתם של הנישאים בלבד הנאמרת בלשון הווה, כאשר הזוג מתייחס זה לזה במילים 'בעלי' ו'אשתי' (כאשר נאמרות מילים אלו בלשון עתיד היה הזוג בעל מעמד של 'מאורסים'). במקרים מסויימים הסתפק הדין הסקוטי אף בפיקציה המשפטית כי מילים כאלו נאמרו. מוסד זה היה ידוע ומקובל באנגליה, עד שנת 1753, כאשר חוק הנישואים, המכונה גם 'חוק למניעת נישואי סתר' המכונה גם 'חוק לורד הארדוויק' קבע דרישה לרישוי, רישום ועריכת טקס נישואים, אך החריג מדרישות אלו נישואים הנערכים בסקוטלנד. מסיבה זו נקרא סוג זה של נישואים 'נישואים סקוטיים'.

בניגוד ל'ידועים בציבור' הישראלים, המקבלים מקצת הזכויות שמקבלים זוגות נשואים, אך אינם נחשבים לנשואים, נחשבים הזוגות הבאים בנישואים סקוטיים כנשואים לכל דבר ועניין, כאילו ערכו טקס בכנסייה או בנוכחות פקיד ממשלתי.

חופש זה בנישואים לא היה לרוחן של הרשויות בסקוטלנד המודרנית, ובהליך חקיקה ארוך ורב שנים נעשו ניסיונות לצמצמו ולהגבילו, אל מול דעת קהל שראתה בהם מוסד סקוטי ייחודי שיש לשמרו. חקיקה משנת 1939 ביטלה את הצורות הנושנות של הנישואים אך הותירה מוסד  המכונה הנחשב כנישואים לכל דבר, ומבוסס על מה שקרא לו השופט חיים כהן בפסק הדין המרתק ע"א 384/61 מ"י נ' פסלר פ"ד טז 102 (1962) 'נישואין שלא כדרכם בדרך חיי אישות מתמידים שיצא עליהם קול'. גם מוסד זה בוטל בחקיקה משנת 2006, וכיום הנישואים הסקוטיים אינם נהוגים בסקוטלנד. אבל ארצות הברית זה משהו אחר.

מציאות 'המערב הפרוע' במאה ה-19, הביאה לאימוץ 'הנישואים הסקוטיים' כדרך לפתרון הבעייה, הקטלנית לעיתים, בה נלי בהריון מתקדם, הכומר הנודד מגיע לעיירה אחת לחצי שנה, אם הוא מצליח לעבור בשלום את העיירה הסמוכה טומבסטון, בה שולט בילי הנער, שאינו אוהב כמרים בשטחו, וחייבים למצוא פיתרון מיידי, כי ידו של אביה של נלי, ג'סי ג'יימס, קלה על ההדק, המוסד אומץ ברבות ממדינות ארצות הברית. וליתר דיוק – אלבמה, קולורדו, איווה, קנזס, מונטנה, רוד איילנד, דרום קרוליינה, טקסס, יוטה ומחוז קולומביה.

הרט, כאמור, לא קורא את הבלוג הזה, שאם לא כן היה נזהר מדרום קרוליינה כמו מאש. מדינה זו, שהיא ראשונת המסיתות את הדרום לפרוש מן האיחוד, ושהביאה למלחמת האזרחים, כאשר חייליה ירו על מבצר האיחוד פורט סאמטר, שימשה כאתר הצילומים של סרטו של הרט 'החברים של אלכס'. פאוזה – שנות השמונים. טוב שלא קראו לסרט הזה 'תרגיל לחברים מתחילים' או 'חברות גורלית'. דה ביג צ'יל, חברים. לא חברים ולא אלכס. מאיפה הבאתם את השם הזה?

בקיצור, לפני הצילומים הוא היה בחור די סימפטי, שאיש לא שמע עליו, בהליכי גירושים מאשתו שהסתיימו מתי שהוא באמצע הצילומים. על הסט פגש בחורה נחמדה בשם סנדרה ג'נינגס, חיו ביחד כמה שבועות בסבבה, ואז הכל נגמר.

החברים של אלכס (כל פעם השם הזה מעצבן אותי מחדש) היה להיט גדול והפך את הרט לאיש מאוד עשיר ושחקן מאוד מפורסם. ג'נינגס חשה כנראה זנוחה ומנוצלת, ובזעמה קראה מהתחלה ועד הסוף את ספר החוקים של דרום קרוליינה. בשנת 1988 הגישה כנגד הרט תביעה במקום מגוריו בניו יורק בו דרשה להכיר בהם כבעל ואישה על פי החוק הסקוטי החל בדרום קרוליינה.

לצערה של ג'נינגס היא הגישה את התביעה בניו יורק המתורבתת ולא בדרום קרוליינה הפרועה, תחת דגל הקונפדרציה המתנוסס שם על בתי המשפט. בית המשפט בניו יורק זרק אותה מכל המדרגות, וקבע שעל אף שהוא מחוייב לאכוף חוקי נישואים של מדינות אחרות בארצות הברית, יהיו אלו משונים ככל שיהיו, עדיין הדבר הבסיסי בנישואים הוא ששני הצדדים ירצו בהם, ואי אפשר לאכוף על אדם נישואים בניגוד לרצונו, גם אם הוא מצלם סרט בדרום קרוליינה. זה המראה מקום אם מישהו ממש רוצה לקרוא את פסק הדין –


Jennings v. Hurt – Index No. 9736/88, 1989 N.Y. Misc. LEXIS 868 (Sup. Ct. Oct. 3, 1989)

מוסר השכל – ילדים היזהרו מאלבמה, קולורדו, איווה, קנזס, מונטנה, רוד איילנד, דרום קרוליינה, טקסס, יוטה ומחוז קולומביה.

11 מחשבות על “ויליאם הרט, נישואים סקוטיים, המערב הפרוע

  1. דווקא אני לא פספסתי את הידיעה הזאת בחדשות (וזאת אני, שלא שומעת בדרך כלל חדשות!) והצטערתי מאד. בין "דה ביג צ'יל" ו"נשיקת אשת העכביש" וסדרות שונות שבהן הרט שיחק ספק רשע ספק טוב (לא רואה מארוול, כן? עד כאן!) דווקא הסרט שהכי זכור לי ממנו הוא "ילדים חורגים לאלוהים", אה וגם "תייר מזדמן". אבל אני קוראת את הפוסט הזה ולא הצלחתי להבין – אם בית המשפט בניו יורק זרק את הבחורה מכל המדרגות, איך בסוף הרט נאלץ בכל זאת לשלם לה חצי מהונו?

    אהבתי

    • גם אני לא רואה מרוול, אבל בשביל היונגערלך שקוראים את הבלוג, שידעו מי זה, הייתי חייב. לגבי 'נאלץ לשלם לה חצי מהונו' קראי שוב – זה 'נתבע לשלם לה חצי מהונו'. כנראה לא היה נעים, אבל נגמר מבחינתו טוב.

      Liked by 1 person

  2. אוי. אחד השחקנים האהובים עלי. תייר מזדמן שבר את לבי.
    ואלכס היה איזה חבר מת שהיה החוט המקשר בין כולם, לא? משהו כזה.

    אהבתי

  3. גם בשבילי ויליאם הארט מקושר בראש ובראשונה ל'תייר מזדמן'. הצטערתי על מותו.
    אשר לנושא הפוסט: התמזל מזלו שלא נאלץ להיפרד ממחצית הונו על לא עוול בכפו. היה זה הנסיך הקטן, נדמה לי, שהעיר בצדק רב: 'כמה מוזרים הם בני האדם'.

    אהבתי

    • עד כמה שבני האדם מוזרים, לברר את החוקים – מה מותר ומה אסור, במה אתה מסתכן והאם כדאי לקחת את הסיכון, מומלץ בכל הקשר, גם מחוץ למדינות הדרום של ארצות הברית.

      אהבתי

  4. גם אני הבנתי בהתחלה שהיא זכתה בחצי מהונו. אבל העיקר שלא זכתה, חוצפנית שכמוה. 😉 זוכר אותו מ"נשיקת אשת העכביש", לא זוכר אותו מסרטים/סדרות או מארוול, שאגב אני צופה נאמן בספרטים, ואני כבר לא אינגאלע אלא סבא'לה 😉

    אהבתי

  5. פינגבק: מעשה בחמש מסכות – סיפור לפורים, לקורונה ולשבת  – החיים שלי (או של אחרים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s