ישראבלוג ז"ל

אני מניח שרוב הקוראים שלי כאן יודעים שאת הבלוג הזה התחלתי בישראבלוג וכתבתי שם בין נובמבר 2009 למאי 2015. והשבוע הודיעו על סגירת הפלטפורמה הזו, ואבדן כל העושר שהיה בה. הסיפריה הלאומית הודיעה שהיא מגבה את התכנים, אבל זה פרויקט מפלצתי ויקר, ותרשו לי להיות סקפטי.

לישראבלוג הגעתי די במקרה, כשהחלטתי לכתוב בלוג שילווה שתי חוויות שלי – צפייה ב'אמן ומרגריטה' של בורטקו ב'יס ראדוגה' ערוץ רוסי נידח ב'יס'. הסידרה שודרה ברוסית וללא תרגום, אבל אני יודע בעל פה את הספר והבנתי כל מילה. החוויה השנייה, שהייתה אז די חדשה, זה כתיבת התזה – שהפכה אחרי כמה שנים גם לדוקטורט – שהרעיון העיקרי שלה זה שמשהו מאוד מוזר קורה עם השיטה הזו של המעמד האישי שמתחתנים ומתגרשים רק בבתי דין דתיים.

זה התפתח למשהו די מפלצתי, ליומן רשת שאני מנהל כבר כמה וכמה שנים, שמתעד את החיים שלי בצורה רציפה, ושאני לא יכול בלעדיו. מצאתי שם גם כמה חברים נהדרים – לא מונה שמות כדי לא להעליב את מי שלא ייכנס לרשימה הדי ארוכה הזו – שחלקם הפכו לחברים טובים מאוד שלי גם בחיים האמיתיים שמחוץ לבלוגיה. דרך אחת הבלוגריות התחברתי לחברים שלה שהיו חבורה של דוקטורנטים באוניברסיטת תל אביב, הצטרפתי ל'טרקלין' ולקבוצת פייסבוק סודית של דוקטורנטים, וזה פחות או יותר מה שהתניע את הדוקטורט וכל מה שקרה שם מאז, וחיבר אותי . אם לא הייתי כותב את הבלוג ולא מכיר את הבלוגרית שחיברה אותי לאנשים האלה, החיים שלי היו שונים מאוד, והרבה פחות מעניינים ועשירים.

בסוף 2014 התחיל להיות ברור שזה רק עניין של זמן עד שישרא ימות. עזרתי קצת לטליק בתחנונים לאנשים האלה מערוץ 10 שמשום מה רכשו את הזכויות להחליט מה יקרה לחומרים האישיים הכי חשובים שלי. וקיבלנו איזו הארכה, אבל היה לי ברור שזה לא יימשך, ושמה שקורה היום חייב לקרות במוקדם או במאוחר. אז סגרתי ועברתי לוורדפרס. איבדתי את הקהילה, כי בוורדפרס אין ממש קהילה, ואיבדתי די הרבה קוראים, כי היו מגיעים אלי מכל מיני מקומות שישראבלוג מקושר אליהם כמו העמוד הראשי של נענע 10 שהיה מכניס תכנים שלי מדי פעם, אבל אני כאן בבלוג חי ונושם ומפרסם עם קוראים, וישרא הולך למות. ואני שורד.

אז אני מגבה. מגבה ובוכה. כי חלק מהתכנים אובדים, כמו למשל היפר קישורים למגיבים, וסרטונים, וכל מיני חומר אודיו ויזואלי אחר, ואני מאבד אפשרויות חיפוש לפי קטגוריות, ואת כל מה שיש בבלוג שהוא לא טקסט. ואתם מאבדים את היכולת לגשת לכל מה שהיה שם לפני מאי 2015. והבלוג בישראבלוג, גם כשלא מתפרסמים שם תכנים, מקבל ארבע חמש כניסות יומיות, לרוב דרך מנועי חיפוש, זאת אומרת שיש ארבעה חמישה אנשים ביום שלא ימצאו משהו בעל ערך בשבילם כשיחפשו אותו.

אז יש שם כמה פוסטים מופלאים לדעתי. כמו הפוסט על מאגוט בריין, שלדעתי הוא הכי טוב שכתבתי אי פעם, והפוסטים 'הרווק – ניתוח גראמשיאני' ו'הרווק עם דודו אהרון – ניתוח קאנטיאני' או הפוסטים שלי שפירסמתי מדי לילה ב'עמוד ענן' שנמצאה גם הנשמה האומללה שכתבה עליהם עבודה סמינריונית בחוג לתקשורת… הפוסט הכי פופולרי שזכה לעשרות אלפי כניסות הוא פוסט שכתבתי די במקרה שכתב את דעתי על ניתוחי הגדלת חזה (מנגנון סימון פטריארכלי מחליש), כמובן בניתוח לפי תורת השדות של בורדייה. איכשהו זה הגיע לעמוד הראשי של ישראבלוג, והתחיל מבול של תגובות. אני זוכר ערבים שהייתי מקבל התראה על תגובה אחת לשתי דקות. אשתי קראה לי אז בכינוי (המגונה והשוביניסטי למדי) 'מלך השטוחיות'. כמה מהן די הגזימו ואפילו שלחו לי תמונות של איך הן נראות יפה ללא ניתוח וללא בגדים. לא נראה לי שהן קראו עד הסוף או שלא ירדו לסוף דעתי.

וכמובן המון חומר אישי. מה אמרו הילדים שלי בגילאים שונים, וכל מיני טלטלות ותהפוכות שעברתי עם ש' ועם עיסוקיה הבטחוניים, ואיך פתאום החלטתי לכתוב דוקטורט, והפעם הראשונה שנפגשתי עם פ' המנחה, ויומולדת ארבעים לאחותי המתנחלת, ואלוהים יודע מה עוד.

והכל הולך כמעט לאיבוד. זה יישאר באיזה מקום במחשב שלי ואף אחד לא יקרא את זה יותר לעולם.

אז ככה – דבר ראשון – טליק ועדה ורותי ואוגניה וחווה וכל מי שהיה חבר שלי שם ועובר לוורדפרס בלי ברירה ובאונס – כל יזמה שלכם כדי ליצור כאן מחדש את הקהילה מתקבלת בברכה. הפניות הדדיות, בלוג מרכזי עם חומרים נוסח 'העמוד הראשי' של ישראבלוג בעריכה משותפת, כל דבר שתרצו, אני בעניין.

ודבר שני – אחת לכמה זמן אנגיש כאן פוסט היסטורי, מהעבר, כמו שהופיע בישראבלוג. רק כדי שהחומרים האלו יישארו און ליין, כי זה פוסטים שחבל שיישארו במחשב שלי.

כל סוף הוא התחלה חדשה. תודה ישראבלוג על מה שהיה, חבל שנגמר כמו שנגמר, ממשיכים הלאה.

ממתק? כמובן המנגינה הגאונית של 'מאסטר ומרגריטה' של בורטקו. אני לא יודע מי כתב אותה, אבל אני חושד שזה השטן עצמו.