ז'יז'ק, אזריה, ביבי

לפני כמה חודשים נכחתי בהרצאה של סלבוי ז'יז'ק בחיפה. פירסמתי אז פוסט די מפורט שעסק בקונצרט שנתן אליל הרוק הסלובני, וחשבתי שדיי בכך, אבל בימים האחרונים אני חוזר שוב ושוב לתובנה מרכזית מההרצאה. את תחילת ההרצאה הוא הקדיש לסתירה הקיימת בין שני סוגים של מוסכמות חברתיות – זו שרווחת בפועל וזו שמוצגת כלפי חוץ. הוא נתן שתי דוגמאות. כשהיה סטודנט תפרן בלובליאנה היה לו חבר עשיר. בכל פעם שהיו אוכלים צהריים ביחד במסעדה, היה ז'יז'ק מציע לשלם. היה ויכוח קצר שלאחריו היה החבר, כמובן, משלם. יום אחד הפתיע החבר את ז'יז'ק, והסכים לכך שז'יז'ק ישלם ללא ויכוח. ז'יז'ק המופתע לא הביא אפילו ארנק, כי היה ברור שבכל מקרה החבר העשיר ישלם את הארוחה, ונאלץ לבקש מן החבר לשלם. דוגמה נוספת היא שירותו בצבא יוגוסלביה במהלך שנות השבעים. כל חייל היה צריך לחתום על הצהרה ולפיה הוא משרת בצבא בהתנדבות בשל אמונתו במולדת היוגוסלבית הסוציאליסטית או איזה בולשיט מהסוג הזה. עכשיו, בשלב הזה יוגוסלביה הייתה קרועה לגזרים של עמים ועממים ששנאו זה את זה שנאת מוות, והוחזקו בתפר דק של המנהיג הקשיש טיטו, והשייכות לגוש המזרחי במלחמה הקרה, שכנראה לא היה מועדון התנדבותי, ונהג לשמור על מסגרות מהסוג הזה כדי להחזיק את חבריו במקום. אף אחד מכל מאות אלפי החיילים ששירתו בצבא היוגוסלבי לא האמין בסוציאליזם או במסגרת המשותפת לקרואטים, הסרבים, הבוסנים, הסלובנים, המונטנגרים והאלבנים. והנה בא החייל שסירב לחתום כי הוא מתנדב, ושאל את הקצין איך יכול להיות שהוא מתנדב, אם הוא מגוייס לצבא בכפייה ובאיום של ענישה חמורה. היה שם ויכוח ידידותי של כמה דקות, ולבסוף הסכים הקצין כי לטופס של אותו חייל תצורף הערה כי הוא אכן מתנדב, אך עושה זאת בשל כך שמכריחים אותו.

את הניסוח המבריק ביותר לרעיון הזה נתן ז'יז'ק בעמ' 81 של 'ברוכים הבאים למדבר של הממשי' (ועל העותק שממש אצלי בספריה יש חתימה שלו עם הקדשה ל'גל' שעלתה לי בלגלוג קל על המשמעות של שמי באנגלית) – "ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית הישנה והטובה, היה זה פשוט בלתי אפשרי בעליל שבאדם אחד יתמזגו כל שלושת המאפיינים הללו: אמונה שלמה באידיאולוגיה הרשמית, אינטליגנציה ויושר לב. שכן כך נתפסו הדברים: אם הנך מאמין ואינטליגנטי אינך ישר. אם הנך אינטליגנטי וישר: אינך מאמין. אם הנך מאמין וישר: אינך אינטליגנטי"

מה קורה כשנופלת המסיכה? רע מאוד. אני מניח שהשקר המוסכם החזיק במקום את ארוחות הצהריים של ז'יז'ק עם ידידו העשיר, ושלאחר שהמסיכה הוסרה החלה איזו אי נעימות מחלחלת לארוחות האלה, ושהן לא היו עוד כשהיו, אם המשיכו בכלל. כאשר הוסרה המסיכה ביוגוסלביה, הגענו לסרברניצה. שנאה אתנית משתוללת, ג'נוסייד, טבח הדדי.

הפרקטיקה בצבא ההגנה לישראל אף פעם לא הייתה לטובת מי שמרים את ידיו ונכנע (או סתם חוטף ארבעה כדורים בחזה וגוסס דקות ארוכות על המדרכה ללא טיפול). כל חייל מכיר סיפורים מן הסוג שסיפר אראל סג"ל על בוגי יעלון. מי שקצת פעל להוריד את המסיכה של 'טוהר הנשק' ולדבר תכל'ס היה הגרוע שברמטכלינו, רפול. על הפרקטיקה שלו אישית העיד אריה בירו, כשסיפר על רצח השבויים המצרים במיתלה. מעשיו כרמטכ"ל כגון החנינה לסגן דניאל פינטו שחנק ארבעה לבנונים והשליך את גופותיהם לבאר, מעידה על הגישה המאוד ישירה ועניינית שלו לעניינים מהסוג הזה. אבל לא צריך ללכת להיסטוריה. יש כל מיני וריאנטים של הגישה העניינית הזו המוכרים לכל חייל. אם זכורים לי תרגולי מסלולי החי"ר מן הטירונות ומקורס המש"קים, הרי שאלו תמיד הסתיימו ב'סריקה לאחור' כדי לוודא שלאחר ההסתערות לא נותר שם, מאחור, משהו שצריך לתת עליו את הדעת. הוראות מן הסוג הזה ברמה שונה של חומרה, של 'וידוא הריגה' תמיד היו תורה בעל פה שנלוותה לתורה שבכתב. העובדה כי מרבית המחבלים אינם יוצאים מפיגועי הדקירה כשהם בחיים מעידה בעדה. אזריה לא לבד. וידאו לא פחות מחריד היה רצח העובד הזר בתחנה המרכזית בבאר שבע.

אבל זו מסיכה שצריך לשמור עליה. גם כדי שאפשר יהיה להיעלב עד מוות מאנשים כמו שרת החוץ השבדית או הסנאטור או הסנאטור פטריק לייהי, שממש מעלילים עלינו שמוציאים אצלנו להורג אנשים ללא משפט. גם בשביל שצה"ל לא יהפוך למיליציה בה כל חייל מוסמך לגזור גזר דין מוות על כל מי שהוא רוצה. בוגי מבין את זה, וכך גם אייזנקוט.

אבל זה כבר מאוחר מדי הסוסים ברחו מן האורווה. זה לא רק הרחוב (בתקופת ביבי – מקום גזעני, מוסת, משולהב) שרובו תומך במעשהו של החייל, גם כאשר מוסרים כל הנימוקים נוסח 'חשש שהייתה במקום חגורת נפץ' (נו באמת…). הנימוק 'מחבל לא צריך לצאת חי מפיגוע' לא רק שנאמר אם מראש ואם בדיעבד על ידי הרבה מאוד נבחרי ציבור, אלא הוא גם מעין הגיון עממי שהתגבר על המסווה הדק של 'טוהר הנשק'. וזה מחלחל אל השופט הצבאי שפסק אתמול מה שפסק, ובמיוחד אל המסית והמדיח שהביא אותנו למצב העגום הזה, בנימין נתניהו, שטילפן אל אביו של החייל.

השיחה הזו היא נקודת שפל שאליה ביבי טרם הגיע. לא רק שזו התערבות גסה ומכוערת בהליך השיפוטי (הוא כבר התרגל לזה מבג"צ של מתווה הגז. אלא ששם זה לא הלך לו. ייתכן שסבר שהשופט הצבאי קצת יותר נתון למניפולציות מהסוג הזה משופטי בג"צ), אלא שזה פשוט נקיטת צד בוויכוח הערכי, באופן הגס והברוטלי ביותר, וכמובן בצד הלא נכון. זה גרוע יותר מ'השמאלנים שכחו איך זה להיות יהודים', או 'הערבים נוהרים באוטובוסים'. זו כניעה ליצרים השפלים ביותר של הגורמים האנרכיסטיים ביותר. זה לעמוד בקו אחד עם ברוך מרזל. לפעול להפוך את הצבא למיליציה העממית של חברון, כשכל הגורמים המקצועיים מהרמטכ"ל ועד שר הביטחון עומדים בצד השני, ודי בטוח שהוא מבין טוב מאוד מה הוא עושה.

כאמור, ז'יז'ק הראה לנו מה קורה כשיורדת המסיכה. אנחנו לא בדרך לשם, אנחנו כבר שם. זה לא שאם תרד המסיכה יהיו קורבנות בנפש, אלא שהמצב הזה שבו כל אדם רואה עצמו מוסמך לערוך משפט שדה לכל אדם אחר בכל סיטואציה נתונה ולהוציאו להורג הוא כבר פרקטיקה שרובנו תומכים בה כבר כמה חודשים, ומי שלא תומך בה השלים איתה. עכשיו יש גם חותמת כשרות של ראש הממשלה. ושל בית הדין הצבאי. וכאלה. עכשיו אנחנו גם מדברים על זה. וגאים בזה. וזה הפרצוף שלנו בעולם. יש איזה הרגשת שחרור בזה שפתאום כל המשא המיותר הזה של תרבות אנוש נפרק מעמנו. מצד שני… בעצם אין צד שני. ישוחרר החייל הגיבור! יוחלף אייזנקוט באזריה. בואו נראה להם מה זה!

9 מחשבות על “ז'יז'ק, אזריה, ביבי

  1. אני אומר לך את דעתי, שודאי לא תהיה מקובלת עלייך:
    מדובר בתגובת נגד.
    כאשר מפריזים עם משהו – נוצרת תגובת נגד הפוכה.
    אני רואה את זה בכל מקום.
    ברשותך, אתן לך כמה דוגמאות:

    1. במירוץ לנשיאות בארה"ב. כל כך נמאס לאמריקאים מהממסד הפוליטי, שהם מחבקים תופעה מוזרה כמו דונאלד טראמפ. מישהו, שמעיז לומר את האמת, כפי שהם תופסים אותה, אותם אמריקאים, שאיבדו את מקומות עבודתם. גם כי הייצור עבר לסין, שם פועל סיני זול עושה את העבודה שהם עשו. וגם כי מסתננים ממקסיקו עושים את העבודות השחורות בתוך ארה"ב במחיר זול יותר, וגוזלים את מקומות העבודה של האמריקאים "הקלאסיים". טראמפ אומר את מה שהם מרגישים, בועט ב"פוליטיקלי קורקט" שכבר יצא להם מכל החורים. כל כך נמאס לאמריקאים מהממסד הפוליטי, שהילארי – שמזהה את התיעוב מהפוליטיקאים – הצהירה שהיא "לא פוליטיקאית טבעית" כמו בעלה או כמו הנשיא המכהן. ומדובר במישהי שישבה 8 שנים בבית הלבן כ"אישתו של" וכיהנה 4 שנים כמזכירת המדינה בממשל אובאמה…

    2. לאחרונה הוחלט לסגת מהנחיה 2.5 של הפרקליטות, ההנחיה של עדנה ארבל – ולאפשר הגשת כתבי אישום נגד מעלילי עלילות שקר. בעיקר: מעלילות. זו ההנחיה, שהגדרת "מוצדקת מאין כמותה". ובכל זאת, הפרקליטות החליטה שלקחו את ההנחיה הזו קצת רחוק מדי. בעיקר, כי אכן לקחו אותה רחוק מדי…

    3. באותו האופן, נמאס לישראלים מ"בצלם" ו"שוברים שתיקה" שיותר ויותר נתפסים כארגונים בוגדניים, ששמו להם למטרה להכפיש את שמה של מדינת ישראל בעולם. למיטב הבנתי, הרחוב מזמן כבר לא תופס את האירגונים האלו כאירגונים שרוצים להפוך את צה"ל למוסרי יותר, בעיקר בגלל שיטות הפעולה של פירסום החומרים שלהם בחו"ל. בנוסף, הטרור האיסלמי בעולם מוכיח לישראלים שאין עם מי לדבר. אני מוכרח להודות, שגם אני מצאתי עצמי תוהה מדוע מוסלמים כאלו בוחרים לפגוע בבלגים תמימים שהסכימו לקלוט אותם לתוכם. כי הרי אין שם פלסטין, אין כיבוש, אין זכות השיבה. מדוע הם בוחרים להתפוצץ עם הבלגים האלה? באותו האופן, פינינו את רצועת עזה בתקווה שזה יפתור את הבעיה בגיזרה הזו – וקיבלנו קסאמים, ו"צוק איתן" ושאר מבצעים. אם יורשה לי: אני מניח שהישראלים הפנימו שגם אם יחזירו את כל השטחים (היתה כבר הסכמה של אולמרט ושל ברק להחזיר את רוב השטח), וגם אם נאפשר את זכות השיבה, וגם אם נסכים לכל התביעות – עדיין תהיה מלחמה. כי אנחנו יהודים כופרים, והם מאמינים בג'יהאד ובארץ ישראל שהיא כולה רק מוסלמית. וזוהי מלחמת דת, בדיוק כמו בבלגיה.
    וגם לישראלים נמאס מה"פוליטיקלי קורקט" של המלחמה הזו. שלערבים מותר לירות טילים מתוך מתחם של בית חולים – ולנו אסור להפציץ אותו. שלערבים מותר לשחוט אותנו – מתוך כוונה מלאה ובלי שמץ חרטה – ולנו אסור להרוג אותם. שהגיוני רק לפצוע אותם, ואח"כ לכלכל אותם בבתי סוהר, לדאוג להשכלתם – ואח"כ לשחרר אלף מהם תמורת גלעד שליט אחד. העם מרגיש פראייר – והוא לא אוהב את התחושה הזו. ו"הבא להורגך – השכם להורגו" נשמע לו לפתע מה זה הגיוני. וכאשר נציגי "המפלגה הערבית המאוחדת" מגזימים, וזועבי נתפסת כאויב ולא כחברת כנסת לגיטימית – יש חקיקה נגדית שתאפשר לזרוק אותם מהכנסת. זו תגובת נגד, שלא היתה מתרחשת – אם זועבי וחבריה לא היו מותחים את החבל עוד ועוד.

    4. ביבי? חסר שמץ של עמוד שדרה ושמץ של מוסריות. הסקרים מגלים ש – 82% מהעם תומכים בחייל ולא רואים בו רוצח? כי אז ביבי צריך להתיישר לפי הרוח המנשבת. כי בנט אומר אחרת, ואומר באופן ברור את מה שהעם חושב. ואי אפשר שהתמיכה תעבור לבנט, כי ביבי רוצה להישאר בשלטון… זה המצב.

    אהבתי

  2. חלק נכבד מההתנהגות החברתית כרוך במסכות. עצם המושג האוקסימורוני של נשק טהור הוא מסכה, והיומרה לחפש מוסר דווקא בצבאות ובמלחמות הוא חלק מהעניין. הזעם על הסנאטור האמריקאי קשור אולי בעובדה שמן הסתם גם הוא יודע שצה"ל איננו הצבא היחיד בעולם שקורים בו דברים כאלה, ולמרות זאת הוא מתנהג כאילו איננו יודע.

    לעצם העניין, יש לי הרבה הערכה כלפי יעלון על עמדתו הנוכחית, אבל הוא התעורר מאוחר מדי, ואני עוד זוכרת יפה את עמדותיו הקודמות. כלומר, חלק מהאשמה במחול השדים הנוכחי רובץ גם על כתפיו. מנתניהו אין לי בכלל שום ציפיות. ואשר ל"מצב הזה שבו כל אדם רואה עצמו מוסמך לערוך משפט שדה לכל אדם אחר בכל סיטואציה" – זה יפה לכל תחומי החיים, לא רק לצבאות ולמלחמות – כפי ששיטוט קצר בפייסבוק יכול להוכיח. וזה כך אפילו בעניין החייל היורה: טוב שבצבא יזמו חקירה עוד לפני שפורסם הסרטון של בצלם, וטוב שיחקרו וירדו לשורש העניין – אבל איך זה שכולם יודעים בדיוק מי אשם עוד לפני שתוצאות החקירה פורסמו? על ידיעה כזאת של כולם, שמבוססת על אפס מידע (פלוס-מינוס), כתב סאראמאגו שזה בדיוק כמו בריאת העולם: אף אחד לא היה שם, אבל כולם יודעים בדיוק מה קרה.

    בלי קשר: אתה חושב שבני ציפר קורא את הבלוג שלך? בפריט היומן האחרון שלו, לא רק שהוא קשר לך כתרים, הוא אפילו התוודה שהוא מתחיל לאהוב את עפולה. היית מאמין?

    אהבתי

    • עדה, כל מי שראה את הסרטון יכול לחוות דעה. בהנחה שאינו ערוך (והודעת דובר צהל מהתחלה הייתה שהסרטון אותנטי) והוא אכן משקף את דקותיו האחרונות של המחבל המוצא להורג, מה שרואים שם זועק לשמיים. אין לנו סרטון של בריאת העולם. יש לנו סרטון של ההוצאה להורג בחברון. ובאשר לציפר – כותב עכשיו פוסט נפרד בעניין זה.

      אהבתי

      • כל מי שראה את הסרטון יכול להעיד שזה נראה רע מאוד. לכן צריך לבדוק, ואם יש צורך, גם לנקוט צעדים. אבל מעבר לזה , מה עבר בראש של הנפשות הפועלות, אף אחד לא יודע מתוך צפייה בסרטון. בשביל זה יש חקירה. המהירות שבה לכל אחד יש דעה נחרצת, גם בעניין הזה וגם באחרים, היא דבר שאני לא יכולה להתרגל אליו או להשלים עמו.

        אקרא בעניין רב (:

        אהבתי

        • בואי נסכים שהסרטון מראה שמשהו מאוד מאוד לא בסדר. ושמי שרואה עצמו כאזרח פעיל שמחובתו להרים קול כלפי דברים שהם לא בסדר רואה עצמו מחוייב לעשות כן, בלי לקבוע מסמרות בכל מיני דקויות משפטיות. יש בינינו ויכוח ארוך שנים אם לבלוגים יש תפקיד ציבורי והם מהווים אתר של התדיינות פומבית אזרחית במידה שמחייבת אותי ככותב בלוג להתייחס לשאלות שעולות על הפרק. אני יודע שאת חושבת שהדבר אינו כך. נסכים שלא להסכים ואיש באמונתו יחיה.

          אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s